עריכת הדף "מלאכת שלמה/ביכורים/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''וקורין.''' הכא תני קורין וגבי מעשר שני קתני כיצד מתודין משום דודוי מעשר בכל לשון היא אבל גבי בכורים בלשון הקדש דבפ' אלו נאמרין תנן מקרא בכורים בלשון הקדש ווידוי מעשר בכל לשון והתם יליף לה מקראי: 

'''ואילו שאינם מביאין.''' הכא מפרש למאי דסליק מיני' כי ההיא דבמה מדליקין ובמה טומנין וזימנין מפ' למאי דפתח בי' ומסיק בריש נדרים דזימנין דתני הכי וזימנין דתני הכי וליכא קפידא: 

'''והבריך לתוך של יחיד.''' מפ' בירושלמי שלא מדעתו של חברו וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו מפ' בירושלמי שאינו מביא לא מזה ולא מזה שהזקנה חיה מן הילדה והילדה מן הזקנה. הר"ש שירילי"ו ז"ל: 

'''ר' יהודה אומר בזה מביא.''' ירושלמי ר' יהודה כר' אליעזר וכו' והקשה הר"ש ז"ל הא דאמר עולא בס"פ לא יחפור אילן הסמוך למצר בתוך ט"ז אמה גזלן הוא ואינו מביא ממנו בכורים אמאי הא ברשות נוטע בתוך שלו ואפי' לרבנן יביא אע"ג דנמשכת יניקתו עד ט"ז אמה ע"כ. והגי' ה"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' בתוך בבי"ת במקום לתוך בלמ"ד גם מחק מלת וכן דבמתני': 

== ב ==

'''בכורי אדמתך.''' קרא יתירא הוא דהול"ל ראשית בכוריך: 

'''האריסין והחכורות.''' וכולי' בסוף פירקי' תנן דפליג ר' יהודה אמתני'. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דע שיש ד' חלוקות אריס לשעה שאינו רגיל ואינו אומן ובהא כ"ע מודו דאינו מביא ואריס וחכור שרגיל ואומן פלוגתא דאמוראי ומסיק דבהא נמי מודה ר' יהודה דאינו מביא כיון דמצי מסלק לי' ובהא מיירי מתני' דהכא. ובאריס לעולם דלא מצי מסלק לי' פליגי ר' יהודה ורבנן בסוף פירקי' דלר' יהודה מביא וקורא ורבנן פליגי עלי' אבל אריס דבתי אבות איכא מ"ד דאפי' אהא פליגי רבנן ע"כ: 

'''והגזלן.''' בירושלמי מפ' אי מיירי אפי' ביאוש: 

== ג ==

'''אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים.''' בירושלמי יליף לה בג"ש ואיתה נמי בר"פ כל קרבנות ברייתא רבן גמליאל בר רבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה מה ארץ שנאמר להלן בשבעת המינים הכתוב מדבר אף ארץ שנאמר כאן בשבעת המינים הכתוב מדבר: 

'''מתמרים שבהרים וכו'.''' אע"פ שהן מז' המינים ומתני' לכתחלה הוא דלא יביאם ובדיעבד שהביאם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן פסיל להו אפי' דיעבד דכתיב מראשית ולא כל ראשית והכי ס"ל נמי לעולא ולריש לקיש לא אתי קרא אלא לאפסולינהו לכתחלה והכי ס"ל נמי לרב אחא בר אבא: 

'''ולא מפירות שבעמקים.''' ירושלמי תניא רשב"ג אומר אין מביאין תמרים אלא מיריחו ואין קורין אלא על הכותבות הגסות ר"ש בן אלעזר אומר רמוני עמקים מביאין וקורין: 

'''ולא מזיתי שמן שאינו מן המובחר.'''  דכתיב זית שמן זית אגורי פירש רבי חנינא שכל הזיתים גשמים יורדין עליהם והן פולטין את שמנן וזה הגשמים יורדין עליו והוא אוגר שמנו לתוכו. ונלע"ד דהא דלא קתני סתם ולא מזיתים שאינם מן המובחר משום דלישנא דקרא נקט א"נ הא אתא לאשמועי' דאע"ג דכבר הם עושין שמן יותר מחבריהם כדמשמע מלישנא דקרא דכתיב זית שמן אעפ"כ בעינן דלהוו זית אגורי דהיינו מן המובחר דלהכי דק קרא למיכתב זית שמן. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' ולא מזיתי שמן שאינו מן המחובר ונ"ל לפ' זו הגירסא דה"ק אין מביאין אלא מזיתי שמן שבמחובר ולא מאותן שבתלוש כי אומר בירושלמי זית אגורי ששמנו אגור בתוכו ומקשה וכל הזיתים מאבדין שמנן ומשני כל הזיתים הגשמים באים עליהן והן פולטין את שמנן וכו' א"כ אגורי יש בו שמן במחובר אבל שאר זית אין בו שמן במחובר אלא אחרי כתישה וכהא דתנן במס' מנחות פ"ח הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכו' הזית השלישי עוטנו לתוך הבית עד שילקה וכו' הרי אותן הזיתים אין בהן שמן במחובר אלא בתלוש עד שנרקבים ע"כ ועל מה שפירש ר"ע ז"ל והוא מובחר ומשובח כתב לפי פי' זה קשה דה"ל למיתני בסיפא גבי ואלו מביאין וקורין וכו' זיתי שמן שהן מן המובחר למה קאמר סתם זיתי שמן אבל אי גרסי' מן המחובר לא קשה כי הזיתים הטובים שיש בהן שמן במחובר נקראין זיתי שמן סתם והאחרים שאין בהן שמן במחובר נקראין זיתי כבש או זיתי שמן שאינן מן המחובר ודו"ק עכ"ל ז"ל. ומתניתין מייתי לה בפסחים פ' מקום שנהגו {{ממ|פסחים דף נ"ג}} ופירש שם רש"י ז"ל ולא מפירות תבואת דגן שבעמקים שהמים לנים שם ותבואתן כחושה ומרקבת ע"כ. ובמנחות פ' כל קרבנות איתה נמי למתניתין גם לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ושם פירש רש"י ז"ל בפירוש כתיבת יד תמרים שבהרים רעות הן דמתוקין יותר מדאי ופירות שבעמקים תבואה שבעמקים ע"כ וצ"ע אי פליג האי פירושא עם פירוש הרמב"ם ז"ל שפירש בסוף פירקין ואנחנו רצוננו מן התמרים רוב הדבש וכמו שפירש ג"כ שם ר"ע ז"ל. ומשמע דגם מכוסמין ושבלת שועל ושיפון מביאין בכורים וכן מוכח מתוס' דבפ' כל שעה {{ממ|פסחים דף ל"ו}} ד"ה אוציא: 

== ד ==

'''הגר מביא ואינו קורא.''' כלומר הגר דכתיב בקרא לענין הבאה הוא דרבי לי' אבל לא לקריאה וקשה לי דהכא קתני טעמא אשר נשבע ה' לאבותינו ובסיפא גבי שליח ואשה וטומטום קתני טעמא מפני שאין יכולין לומר האדמה אשר נתת לי דהא לא נטלו חלק בארץ דממעט להו בספרי מאיש לפי פקודיו איש ולא אשה ולא טומטום וה"נ תניא התם דגריס לא נטלו חלק בארץ מטעם פקודיו יותן נחלתו דהיינו בני פרץ וזרח וכיוצא בהן וא"כ בקרא דאשר נתת לי סגי לתרוייהו ונראה דמשום הך קושיא מוקי לה בירושלמי בבני קני לאשמועי' דאף בני קני דנטלו חלק בארץ כדכתיב לכה אתנו והיטבנו לך ומשה כי אמר מפי הגבורה הוא דאמר וכך שנינו שנתנו להם דושנה של יריחו אפי' הכי מביאין ולא קורין ואיכא בירושלמי מ"ד דבני קני חותן משה מביאין וקורין ומייתי לה מקרא ומתניתין דקתני דמביאין ולא קורין בגרים דעלמא והא דקא ממעט להו מטעם לאבותינו משום דבעי למיתני דין תפלה בהדה קתני לה ומתרי טעמי קממעט להו מדכתיב לאבותינו ומדכתיב לתת לנו והכי תניא בתוספתא הגרים מביאין ולא קורין ובני קני חותן משה מביאין וקורין ואע"ג דמשמי' דר' יהודה תנינן לה אליבא דההוא אמורא רבנן נמי מודו בה: 

'''שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו.''' כצ"ל וס"א דל"ג כלל מלת ה': 

'''ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא.''' בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ולא משני מידי ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא הוא ה"ר שמשון ז"ל אבל תניא בשם ר' יהודה ומייתי לה התם בירושלמי גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד דהלכות בכורים סימן ג'. וז"ל ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ ופירש כ"מ כלומר אע"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחלה קודם שיאמר לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש ע"כ. והכהנים והלוים לר"מ דבס"פ בתרא דמסכת מעשר שני מביאין ולא קורין שלא נטלו חלק בארץ וכן מצאתי ג"כ בהגהת אשרי בברכות פ' מי שמתו. אכן הרמב"ם ז"ל פסק שם דמביאין וקורין מפני שיש להם ערי מגרש: 

'''ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו.''' בירוש' מפ' אי דוקא באמו בעבירה כגון איסור גיורא או בכשרות. הר"ש שירילי"ו ז"ל: 

== ה ==

'''ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו'.''' מילתי' דר' אליעזר שנוי' בפ' עשרה יוחסין ופליגי תנאי והתם עיקר והכא אגב גררא נקטה: 

ב[[רע"ב/{{כאן}}#|פי' ר"ע ז"ל]] דכתיב מזרע בית ישראל יקחו להם נשים וכשאמה וכו'. אמר המלקט הפסוק אינו אומר רק ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל בת גרים שאבי' ואמה גריס עד שתהא אמה מישראל או אמו של הזכר וכ"ש אביו או הגיורת אמה מישראל וכ"ש אבי' מישראל ע"כ. וז"ל הרמב"ם ז"ל אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כר' אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעלה הרבה ואז תנשא כר"א בן יעקב לכתחלה ע"כ וקשה לע"ד לשון אשה דנקט ראב"י במילתי' דהוה סגי דליתני ראב"י אומר בת גרים לא תנשא וכו': 

'''אשר נתת לי ה'.''' גרסי': 

== ו ==

'''הקונה שתי אילנות וכו'.''' בפ' הספינה אמר רב יהודה אמר רב הי' ר"מ אומר אפי' הלוקת פירות מן השוק מביא וקורא מ"ט מדקתני הכא משנה יתירה דפשיטא דלר' מאיר מביא וקורא כיון דאיהו ס"ל במתני' דהתם דהקונה שתי אילנות קנה קרקע אלא הא קמ"ל כדאמרן ובמסקנא לא קיימא הכי אלא הא משנה יתירה אשמעי' דלר"מ באילן אחד מספקא לי' אי קנה קרקע מן הדין אי לא כדמספקא להו לרבנן בשתי אילנות ומביא ואינו קורא ופרכינן בין לרבנן בשני אילנות בין לר"מ באילן אחד ניחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקמעייל חולין בעזרה ומשני דמקדיש להו ופריך תו והא בעי מיכלינהו כהן ושמא קדושת דמים יש בהן ונהנה מן ההקדש ומעל ומשני דפריק להו אחר שהניחן לפני המזבח והניף ומשום דילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר וקא אכיל כהן טבלים מפריש להו ותרומה גדולה דידהו יהיב לה לכהן ומעשר עני דידהו לכהן עני ואף מעשר ראשון אין כאן גזל אם יתנו לכהן כר' אלעזר בן עזרי' דבתר קנסא הוי דוקא לכהן ואפי' לר' עקיבא בתר קנסא הוי אף לכהן ואי משום קריאה דאי קרי מיחזי כשיקרא ועוד דאי קרי אתי למיטעי דסבר דבכורים ודאין הן ואתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר אין לחוש דשולחן ע"י שליח וקיימא לן במתני' דלעיל שליח מביא ואינו קורא: 

'''ר"מ אומר מביא וקורא.''' דפשיטא [הגהה ה"ר יהוסף ז"ל כתב די"ס דגרסי במילתי' דר"מ מביא וקורא קנה אילן וקרקעו ע"כ:] לי' דקנה קרקע וא"ת והא לא קנה אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וקשיא מכאן לעולא דסוף לא יחפור דבעי ט"ז אמה וי"ל דהכא כשהענפים יוצאים חוץ לט"ז אמה וא"ת כי לא קנה קרקע נמי מביא וקורא כמו מוכר שדהו לפירות לר' יוחנן דאמר בסוף השולח קנין פירות כקנין הגוף דמי וי"ל דה"מ כשהקרקע קנוי לפירות לכל מה שירצה אפי' לאוקומי בה חיותא ולמשטח בה פירי אבל כאן פירות האילן קנה בלבד. ה"ר שמשון ז"ל: 

'''יבש המעין נקצץ האילן מביא ואינו קורא.''' כתבו תוס' ז"ל בפ' כיצד מברכין {{ממ|ברכות דף מ"א}} י"מ לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל ממה שנתן לו אדמה שאינה ראוי' לפירות ע"כ: 

'''ר' יהודה אומר מביא וקורא.''' עיין במה שכתבתי בפ' כיצד מברכין סי' ב' וכתב ה"ר יהוסף ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל יבש המעין שהאילן חי וכו' כתב פי' זה אינו נראה דבכמה מקומות נזכר לשון זה במסכת ב"מ בפ' המקבל ובמקומות אחרות בכל מקום רוצה לומר אם היא בית השלהין ויבש מעין שלה אבל אילן אינו צריך למעין ע"כ: 

'''מעצרת ועד החג מביא וקורא.''' לא גרסי' לי' הכא דאכתי לא נחת תנא לאשמועי' המביאין וקורין עד סוף פירקין ובפ' כל שעה {{ממ|פסחים דף ל"ו}} גרסי' לי' בלשון של ברייתא: 

'''ר' יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא.''' דקסבר דפעמים מטי בציר עד חנוכה ומשכה לה שמחה עד התם אבל הרמב"ם ז"ל לא פירש טעם אלא דר' יהודה בן בתירא אינו תולה הקריאה בשמחה ע"כ: 

בסוף פי' ר"ע ז"ל צריך להגי' ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא: 

== ח ==

'''והשניים אין חייבים עליהם חומש.''' ר"ש בן יהודה משום ר"ש היא: 

'''נטמאו בעזרה נופץ וכו'.''' מצאתי בספר כתיבת יד דגרסי' נטמאו בעזרה מביא ואינו קורא ונראה ששם נפל טעות. וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל מפ' בירושלמי בברייתא דנופץ כלומר מנערן בכח בעזרה והסלים לכהנים ומשמע לקמן בירושלמי בפ' שני דאפי' לשריפה לא מהני מה שאין כן בתרומה ע"כ. וכן היא גרסת הר"ש והרא"ש ז"ל בירוש' דלפעמים שאין הכהן נוטל אלא הטנא אבל הרמב"ם ז"ל שם פ"ג ס"ל דאפי' הטנא אינו נוטל מאחר שנטמאו דדריש הכי הטנא הנז' עם הבכורים כשהם ראויין וס"ל להראב"ד ז"ל שם בפ"ד דאחר שנופצם צריך להניחם שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו: 

== ט ==

'''ומנין שהוא חייב באחריותן ער שיביאם להר הבית.''' פי' בתוספות יום טוב לאו דוקא עד הר הבית ממש אלא כלומר לבית המקדש ר"ל עד העזרה וכתבתי במתני' דלעיל באורך: 

== י ==

'''ומעבר לירדן.''' אמורי שמעבר לירדן דהיינו ארץ סיחון ועוג שהן עמון ומואב וסוריא שגם היא מעבר לירדן אבל עבר הירדן מכשר וכ"ש פריזי וגרגשי דתוך הירדן נינהו וקרא ה"ק ויתן לנו את הארץ דהיינו ארץ שאינה זבת חלב ודבש ועוד נתן לנו ארץ חמשה עממין שהיא ארץ זבת חלב ודבש ותרי גוני ארץ קאמר ותנא דמתני' לא דריש ג"ש דאיתא בספרי אלא אית לי' קרא דולהעלותו מן הארץ ההיא דאית בי' תלתא גווני ארץ והכי כתיב קרא וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וכו' אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני וכו' והשתא אית לן לרבויי חמשה עממים דהיינו זבת חלב ודבש וארץ פריזי וגרגשי וארץ עמון ומואב וסוריא ובירושלמי מקשו לי' לר' יוסי הגלילי מקרא דואומר אעלה אתכם מעני מצרים דאית בי' תרי גווני ארץ כלומר נהי דפלגת עלן בסוריא וכיוצא בה מיהו על כרחיך כל אמורי דהיינו גרגשי ופריזי אודי לי מיהת דכתיב בהאי קרא דאעלה אתכם דהתם כתיבי ששה עממין ור' יוסי מתרץ לההוא קרא דאדרבה ה"ק ארץ אשר היא זבת חלב ודבש ואין כאן אלא האמורי של תוך הארץ וא"כ דוקא חמשה עממים ולא אמורי כולו אלא של תוך הירדן דבעינן זבת חלב ודבש ואפשר דהנהו רבנן דמקשו לי' לר' יוסי הגלילי הן ר' עקיבא ובן ננס דבירושלמי פ' בתרא דמכלתין מפ' דר' עקיבא ובן ננס סברי דעמון ומואב פסילי להביא בכורים ונ"ל דלדידהו כ"ש סוריא דהא לא כבשה משה ועוד דעמון ומואב כבשן האמורי והאמורי קרינן להו ואפ"ה פסולין ופשיטא דכ"ש סוריא ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ופי' ה"ר שמשון ז"ל מעבר הירדן הוא דמביאין מכל הני אבל משאר מקומות לא כדתנן בריש פירקין שאינם מן המובחר אבל מעבר הירדן מעלו ע"כ. ומצאתי כתוב בשאלות ותשובות מהר"י קולון ז"ל סוף שרש קכ"ב וז"ל ואשר הקשה מורי מרוב פלפולו על מה שכתב הרמב"ם ז"ל וכן הסמ"ג דמביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ואילו לענין תרומה ומעשר לא חלקו בין ערי סיחון ועוג לשאר א"י אמת הוא כי ראיתי מתוך משנה א' דפ"ק דמסכת בכורים וז"ל המשנה אלו מביאים בכורים מן העצרת ועד החג מז' המינים מפירות שבהרים מתמרים שבעמקים מזיתי שמן ומעבר לירדן ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש ואע"ג דפליגי רבנן עלי' דר' יוסי הגלילי ואמרי דמביאין וקורין ס"ל דהיינו דוקא מדרבנן אבל מדאורייתא מודו לי' רבנן לר' יוסי הגלילי דפטור משום שאינה ארץ זבת חלב ודבש והאי טעמא לא שייך כלל לפטור מתרומה ומעשר דדוקא גבי בכורים הוא דשייך משום דכתיב בהדיא בפרשה ארץ זבת חלב ודבש אבל גבי תרומה ומעשר לא כתבי כלל אלא דאכתי קשה קצת מנא להו לרמב"ם וסמ"ג ז"ל דרבנן דפליגי עלי' דר' יוסי הגלילי דמודו דמדאורייתא אין מביאין נימא דלית להו כלל טעמא דארץ זבת חלב ודבש כדמשמע לשון המשנה דאין לנו להוציא המשנה מפשטה אם לא מכח ראיי' ונלע"ד דעיקר ראייתם מתוך ברייתא דספרי דתניא שם וז"ל הברייתא ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן זבת חלב ודבש מה להלן ארץ ה' עממין אף כאן ארץ ה' עממין ר"י הגלילי אומר אין מביאי' בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש עכ"ל הברייתא דספרי נלע"ד דס"ל להרמב"ם וסמ"ג דאיכא בין ר' יוסי הגלילי ות"ק דלת"ק מביאין מדבריהם ואע"ג דמדאורייתא פטור כדיליף לה מג"ש ואתא ר"י הגלילי לאוסופי דאפי' מדרבנן נמי אין מביאין כדמשמע לשון אין מביאין דמשמע אין מביאין כלל ומינה נלמוד פי' המשנה דפ"ק דבכורים דודאי רבנן דר' יוסי נמי מודו דמדאורייתא אין מביאין כמו שכתב הסמ"ג דפשיטא דת"ק דפליג אר' יוסי הגלילי במתני' דפ"ק דבכורים ות"ק דר' יוסי הגלילי דברייתא דספרי חדא היא וחדא מילתא קאמרי עכ"ל ז"ל: 

== יא ==

'''ר"מ אומר אפילו שנים.''' אזיל לטעמי' ואע"ג דתנא לי' לעיל אורחי' דתנא למיתני הכי א"נ דלכתחלה נמי קורא דומיא דשלש לת"ק. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו שם פ' הספינה וא"ת תרי בבכורים למה לי דהא מדקתני הקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא מכלל דשלשה קורא איכא למימר דילמא הוא הדין לשלשה וקמ"ל דאפי' בשנים מביא א"נ להודיעך כחו דר"מ לפיכך חזר ושנה אחרת ומיהו אם הי' שונה זו בלבד תחלה דקתני שלשה קורא ר"מ אומר אפילו שנים לא הי' צריך לדבר אחר אלא ניחא לי' למיתנינהו לכולהו בהדיא ע"כ: 

'''קנה אילן וקרקעו.''' ומפ' עולא דהיינו ששה עשר אמה לכל רוח וקשה דמאי אתא לאשמועינן ונראה לפ' דדייק לן וקרקעו לומר קרקע הצריך לו ואע"ג דהשרשים מתפשטין יותר מט"ז ואין להקפיד אלא על מה שצריך. הר"ש שירילי"ו ז"ל: 

'''ר' יהודה אומר אף בעלי אריסות וכו'.''' עיין במה שכתבתי לעיל סי' ב' בשם הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועוד כתב כאן דמכריח בירושלמי דמתני' דהכא באריס לעולם מיירי והיינו דקתני הכא בעלי אריסות וחכירות ולא תני אריסין וחכורות כדקתני בריש פירקי' ובעלי אריסות משמע שהן בעלים באריסות דלא מצי מסלק להו ובהא הוא דפליגי ר' יהודה ורבנן ע"כ: 

ב[[רע"ב/{{כאן}}#|פי' ר"ע ז"ל]] דסבר ר' יהודה אריס וחוכר יש לו קנין וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה בדוי הוא ולפי דבריו הי' ראוי שר"י יחלוק לעיל משנה ב' האריסין וכו' ובירושלמי אינו אומר כן אלא יש שם מחלוקת בדבר אם מדבר בחכירות בתי אבות כלומר חכירין או אריסין שיש להם קרקע זו בחכירות לעולם והרי הם כשותפין בקרקע אבל סתם חוכר לא ומ"ד דלא מיירי אלא בבעלי החכירות והאריסות כלומר המחכיר שהקרקע שלו וצ"ע היאך יביא הרי אין לו בפירות כלל ואפשר לומר שלמ"ד שחייבים להביא א"כ צריך הוא החוכר להניחו לקחת בכורים מן השדה ואפילו חכר סתם הוי כאילו פירש עכ"ל ז"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>