עריכת הדף "מילי דעזרא/אבן העזר/יז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''סימן י"ז'''}}}}

==א==
א) '''עובדא''' הוה שהסופר כתב בשמונה ועשרים לירח טבת ש' תער"ג ולא כתב תיבת יום ולא ידענו עד שנשלם הגט כתיבתו וראינו בס' לב שלמה למוהר"א חזן ז"ל כתב שעשו מעשה בירוש' תוב"ב והכשירנוהו וחתמוהו העדים ונתן אותו לאשתו שסמכו ע"ד הלח"ש ז"ל בדקמ"ב כמ"ש הוראה דב"ד בש"ן אות דל"ה דל"ב. ובאותו העת לא היה תח"י ספר הוראה דב"ד. אבל זכרנו דבס' קול אליהו ד'{{הערה|חסר.{{ש}}[ונראה דכוונתו למ"ש בקול אליהו בח"ב אה"ע סי' י"ח וע"ש דכתב להוכיח מדין ספירת העומר וז"ל כן יש לי ללמד דלענין ספירה אם אמר היום ג' לעומר או ד' לעומר ולא הזכיר ימים יצא, ממ"ש הפוסקים {{ממ|שו"ע או"ח [[שולחן ערוך/אורח חיים/תפט#ד|סימן תפ"ט סעיף ד']]}} שלא יאמר לחבירו היום כך וכך לעומר אלא אתמול היה כך וכך. ואי בעינן הזכרת ימים, למה ליה למימר אתמול היה כך וכך, לא כי אלא היום כך וכך לעומר, ולא יזכיר ימים, והיה לו ללמדנו הך תקנתא. אלא ודאי דאפילו הכי יצא, דאין קפידא אם לא יזכיר ימים, ומכ"ש לענין גט כאמור וכו' עכ"ל וע"ש מש"כ לדחות בזה ואכמ"ל.{{ש}}ושמא יש לחלק דשאני התם דבעינן ספירה וכל כה"ג דמתעסק במספר אותו היום הגם דלא אמר הספירה באופן הגמור מ"מ איכא מקצת ספירה מאחר דחשיב כמי שספר במקצת וגבי ספירת העומד כל דנשתמע מדבריו ספירה יצא יד"ח ונמצא דגבי ספירת העומד בעינן דלא יספור בכדי שלא יצא ידי חובה וכל שלא היה בכלל אי ספירה חשיב כספירה מאחר דסו"ס עומד אצלו היום כספור ואפי' שספור במקצת סו"ס היום נספר אולם גבי גט י"ל דבעינן כתיבה גמורה של זמן הגירושין בשטר וכל שלא נכתב בשטר היום חסר בעיקר השטר מאחר דלא נעשה כתיבה גמורה בשטר ויל"ע]. '''הערת המלבה"ד'''.}} הביא זה וכתב שם דבמספר המועט דאיכא חששא שמא יתפרש על השבועות אין להכשיר כמו אבג"ד אבל במספר המרובה דאין מתפרש כ"א על הימים יש להכשיר עש"ב. ואח"כ ראיתי בס' הוראה דב"ד בדף ל"ב ע"א שכתב וז"ל ואירע בגט זה שהסופר דילג תיבת יום וכתב חמשה ועשרים לירח איר והורו לחותמו וליתנו לה עפ"י הוראת הלח"ש דקמ"ב אם דילג תיבת בשבת כשר דליכא למיטעי במשמעות אחר ועפ"י מ"ש הג"מ דס"ה סי' ז"ך אות ב' דאין לטעות וכו' ה"נ ליכא למיטעי וכו' ע"ש. ומהתימה שלא זכרו לדברי הקו"א ז"ל הנ"ל שחילק בין מספר המועט למרובה דבמרובה כשר ע"ש. אחר זמן רב בס' ברכת המים בהעתק שהעתקתי ממנו באות{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} דכתב דמעשרים ואילך יש לכתוב עשרים ואחת עשרים ושתים וכו' ואם כתב המנין המועט קודם כשר אפי' שלא ניתן עדיין ואי"ח עגון ע"ש וזהו בשנים אבל בימי החדש שם כתב באות ק"ב הקודם דיכתוב באחר{{הערה|צ"ל באחד. '''הערת המלבה"ד'''.}} ועשרים יום בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים יום וכו' ואם שינה באיזה אופן כשר ע"ש.{{הערה|וכ"כ בבית אפרים אה"ע סי' ק"ז דהיכא דכתב בכ"ג לחודש לא מעכב דלא כתב יום מאחר דליכא למטעי וכו' יעו"ש וע"ע בשו"ת מזכרת משה [מזכרת גיטין סי' קי"ב] דכתב דכה"ג מהני אפילו לכתחילה. 

'''ורבינו''' איירי היכא דכתב בכ"ה לחודש דבזה הכשיר היכא דלא כתב תיבת היום ונראה דדווקא היכא דאיירי בכה"ג והוא ע"פ מש"כ בקול אליהו שם וז"ל נקוט מיהא פלגא, דבמספר מרובה כעין נידון דידן פשיטא דאין קפידא אם לא כתב ימים לירח, אך במספר מועט, דהיינו שנים לירח פלוני או שלשה וארבעה לירח פלוני יש לדון, דכיון דמשמע דקאי אמספר ימי החדש, ומשמע דקאי למספר שבועות החדש, לכתחילה לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. דהא אפילו אי הוי מוקדם או מאוחר אין פיסולו אלא מדרבנן, וזה משפטו, לא תנשא ואם נשאת לא תצא. כ"ש הכא דאין הדבר ברור דהוי מוקדם או מאוחר, ואינו אלא דמשתמע הכי ומשתמע הכי. ובאנו לדין שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות גרושין (הלכה י"ד), אם לא האריך הווין שאמרנו או שכתב היודין שאמרנו שלא יכתבו וכו' הרי זה גט פסול וכו' עכ"ל ע"ש. '''הערת המלבה"ד'''.}}

==ב==
ב) '''עובדא''' הוה שהעד השני של הגט הוא שמו מרדכי והעם קוראים אותו מראד וחתם שמו בגט מרדכי בן חיים והוא היה צריך לחתום מרדכי דמתקרי מראד בן חיים.{{הערה|וע"ע בזה בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ח סי' כ"ו. '''הערת המלבה"ד'''.}} וכפי ידיעתנו דיש להקל בחתימת העדים שכן ס"ל לאיזה פוסקים דמותר למחוק האות ולחתום על המחק. ויען דכתב משם חיים כ"א אות הח' לבד ולא השלים עדיין תיבת חיים. לכן עשינו זאת דגררנו רגל הנו"ן כולו של תיבת בן. והשארנו הראש של הנו"ן דוקא, וגם גררנו תחתית אות הבי"ת של תיבת בן ומשכנו הקו העליון של זנבית של בן עד קו העליון של אות הנו"ן וחברנום יחד ומשכנו הקו ההוא עד אות ח' שכתבה העד משם חיים והעברנו דיו על כל הקו הזה העליון וגם העברנו דיו על דופן האות בי"ת שהיה מקודם ועשינו אותה צורת רגל דל"ת ובאות החי"ח משכנו הרגל הימיני יותר למטה ועקמנו ועשינו לה תחתית ונעשית כצורת אות מ"ם וגם בראשה תג קטן באופן שנעשת צורת מ"ם ממש והדל"ת והמ"ם הם סמוכים יחד והשלים תיבת דמתקרי מראד בן חיים עד. ונתנו לה הגט וכו'. אחר מעשה באיזה ימים נתתי דעתי אם טוב עשינו בזה או יש פקפוק בדבר. וראיתי דמה שרשום בזכרוני דיש קולא בחתימת העדים הוא מ"ש הב"ש ז"ל סי' ש"ה סקי"א והוב"ד בבאה"ט שם סק"ט והפ"ת שם ובביאורו לסה"ג דמוהר"ם אות קס"ה ובס' קנין פירות דט"ו ע"ב כתב דהלח"ש הביא דברי הב"ש ז"ל הנ"ל ע"ש. אכן החיד"א ז"ל בס' שיו"ב דפ"א אות י"א כתב בנדונו שמשך זבוב קוצו של יו"ד האל"ף וחיברו דהגם דכתב הב"ש דאם אירע טעות בחתימה מותר לכתחי' למחוק וכו' עכ"ז יש להחמיר כשאינו שעה"ד ומק"ע עכ"ל. והבי"ד ה' שדי חמד במער' גט סי' כ"ח או"ח וכתב דדברי החיד"א נעלמו מהרבנים הנ"ל. ושהרב ויקר"א דק"א אול"ד החמיר אפי' בתיבת בן שנכתב על הגרר וכו' ע"ש מה שהביא עוד ה' שדי חמד שם שהישמח"ל ח"ב סי' ט"ו די"א הביא דברי הב"ש ומזה"ג כמוהרי"ד ושכ"ד ג"מ למוהרמ"ב דקמ"ח ע"ב ודברי אמת בקונט' דכ"ו סוף ד"ה ועוד וכו'. ושוב כתב דמדברי שמן המשח' במזה"ג סי' קנ"ג מוכח דלא ס"ל כהרב ב"ש וגם החיד"א בח"ש סי' ט"ל כ' שלא להקל שלא במקו"ע והפא"י דס"ו ע"ב לא רצה לעשות מעשה כהב"ש שלא בשעה"ד. ועיין עוד ברוב דגן במזה"ג הנ"ל אות רס"ז וז"ל ונפל טעות בחתימת העד וגירר הסופר קנת{{הערה|צ"ל קצת. '''הערת המלבה"ד'''.}} מן האות והעד תקנה עפ"י הסכמת האח' שהקלו בחתימת העדים יען היה קצת עיגון בענין עכ"ל ע"ש. אשר מכל הנ"ל מתבאר דהגם דרבו הפוס' המקילים כהב"ש ז"ל מ"מ איכ' מהפוסקים האח' המחמירים כשאינו שעה"ד ומקו"ע וכנז"ל. גם עתה ראתה עיני להרי"ף ז"ל בס' נבחר מכסף בסי' מ"ב בנדונו גט שחתם בו אברהם בן נבן עד וכשכתב נו"ן פשוטה של נבן גערו בו עמד וגירר בסכין ירך נו"ן פשוטה של נבן וגירר ראש הנו"ן שלא תראה כמו זי"ן והעביר עליה דיו ועשאה וא"ו וכתב נו"ן אחרת אצל הוא"ו ונעשה נבון ונשאל ע"ז אם הגט כשר בדיעבד או לאו. והרב שם האריך בענין חק תוכות בגט דפסול ושכן הוא הדין בחסימה וכשלא נעשה אות בהכשר אין תקנה למחוק מקצתה לחזור לכותבו אלא צריך לגרור כולה ובנ"ד שעשה הוא"ו נו"ן לא עשה האות בהכשר ולא סגי במחיקת מקצת הנו"ן ואעפ"י שיחזור ויכתוב וא"ו עד שימחוק כל הנו"ן לגמרי וכן נר' מתשו' הר"י ן' הרא"ש וכו' וכו' ונמצא לפי"ז בנ"ד אין להכשיר גט מהני טעמי, אבל יש טעם אחר להכשיר בדיעבד והביאו תה"ד סי' רכ"ח במעשה כיוצא בזה שכתב בן יעקב וכשכתב יעקב טעה וכתב שי"ן במקום עי"ן של יעקב והזהירוהו וכו' וכו' וכן כמי בנ"ד שכתוב אברהם בן כסקנו וגם עד כסקנו וכו' בדיעבד בשעה"ד כשר כי ראוי לסמוך בדיעבד על סברת תה"ד שפסק להכשיר בכיוצא בזה ומ"מ אם אפשר, בנקל לתת גט אחר היה יותר טוב עכ"ד ע"ש.

'''ות'ם''' אני על ה' כפ"א ז"ל שבח"ב חאה"ע סו"ס ז' הביא דברי הט"ז ז"ל מ"ש בסי' קכ"ה סקי"ז דבחתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות אפי' לכתחי' יגרר האות כולו ויחזור ויכתוב על המחק וכו' ע"ש והבי"ד הב"ש סוס"י קל"ג וקכ"ה סקי"א והי"א סי' קל"ג הגב"י או"ח ושלא מצא חולק ע"ז ע"ש. ומהתימה עליו שכתב שלא מצא חולק ע"ז שהרי בזמנו כבר נדפסו כל הספרים הנז' ונתפשטו שס"ל דאין להתיר לכתחי' כ"א במקו"ע ושהד"ח כנז"ל ולפחות בהשמטות הי"ל לציין על דבריהם.

'''ועיין''' שם בדבריו בתוך התשו' בד' פ"ה ע"ב שכתב דבזה"ז דאין מוסרין הגט לאשה אלא נשאר קרוע ביד ב"ד ונותנים בידה ראיה שנתגרשה ודאי שהיא מתגרשת ע"י עדי מסירה ואין לעיין כ"כ ושכן כתב התה"ד סי' רל"ב ושכ"כ הט"ז סי' קכ"ה סקי"ז בשם אחיו מהר"י ז"ל בתשו' שסמך ע"ז והתיר למחוק ולכתוב על המחק בגט מומר שהיה שם חשש עיגון כיון שיש ע"מ וכן הסכים הט"ז. וכ"כ הג"מ למוהר"מ בולה סי' כ"ה אות מ"ט ונסתייע מהתה"ד ז"ל הג"ל ואעפ"י שבסו"ד כתב וצ"ע הוא אשתמוט מיניה דברי הט"ז הנז' ואילו היה רואה דהט"ז ואחיו כס"ל לא היה כותב וצ"ע, וגם הראב"ד יודה בזה ע"ש. ועיין בס' אזן אהרן מער' נ' אות כ"ג דהביא מזה וכתב נר' דיש להקל בדברים רבים בדיעבד ע"ש.

'''עוד''' ראיתי דיש פקפוק בנ"ד ממאי דכתב מור"ם בסי' קכ"ט שכ' דבחתימת העד אין לכתוב דמתקרי וכ"כ קצת מהפוס' עיין בס' שדי חמד מער' גט סי' כ"ז אות ו' וז' שכן משפט החתימ' לחתום בלא דמתקרי. ואנחנו מה שאנחנו הנחנו אותו לחתום דמתקרי מראד יען שכן הוא שגור בפי העולם וחששנו לדברי הגאון החיד"א ז"ל שכתב בס' ח"ש שצריך לכתוב כן בגט מראד ע"ש. אבל על כל אלין דהוו אמינא דהן אמת דלכתחי' יש ליזהר שלא לכתוב בחתימת העד דמתקרי וגם יש ליזהר בחק תוכות ושלא לכתוב על הגרר לחוש לסברת המחמירים וכנ"ל מ"מ בדיעבד שכבר ניתן הגט ועברו כמה ימים ומה שנתקן ונגרר אינו בשמות ממש ולא בתיבת בן ולא בתיבת עד כ"א בתיבת דמתקרי וגם תיבת דמתקרי בעצמה לא נכתבה על הגרר ממש אין לחוש עוד לנתינת גט אחר ויש לסמוך על המקילים בכל זה ושרייא להתנסבא לכל גבר בגט זה כנלע"ד. ועיין בס' מטה לחם חאה"ע סי' ל"ב בתיבת עד שריחק העי"ן מהדל"ת דסמך ע"ד הלח"ש דקמ"ז להכשיר. גם עיין בס' גנזי חיים לה"ה מוהרח"ף ז"ל במער' גימ"ל בסדרי הגט סוף אות כ"ח דכתב וז"ל אם אירע שחתם העד הב' ע"ג השרטוט ממש והכשרנו אותו וכמ"ש במ"א בס"ד ע"כ.

'''ואירע''' בגט שניתן בכ"ד תמוז תעט"ר שהעד הוא ח"ר רפאל בן מנחם נר"ו ואות המ"ם השניה של תיבת מנחם וגם תיבת עד ראשיהם הם מעט מגיעים על השרטוט ולא חששנו לזה וגמרנו את נתינת הגט לידה.

'''ועיין''' בס' מטה לחם חאה"ע ח"א סי' כ' אות י"ד דמשם יש ראיה להגרירה והתיקון הנז"ל דיש מכשירין בזה עש"ב.

==ג==
ג) '''עובדא''' הוה בגט שכתב הסופר עד חציו ויען שהזמן היה קר לא נתיבש הדיו מהר והיתה בראש שיטה שנית כתוב תיבת ושבעים ועדיין הדיו שעליה לא נתיבש ואירע שנפל דבר מה עליה ונדבקו ראשי השי"ן שניהם יחד עד קרקעית השי"ן וגם רגל הוא"ו נדבק למטה. ופסלנו את הגט וחזרנו ועשינו את כל הסדר וההתרות בלתי מודעות וחזר וכתב הסופר גט אחר ותיבת ולאבהתיכי כתב היו"ד האחרונה חוץ לשיטה ויען שהיה העת נחוץ ולא נשאר זמן לחזור לכתוב גט והיה בדבר מעט שעת הדחק שרוצה המגרש לנסוע מהעיר ויש חשש שמא תשאר האשה עגונה לכן נסמכנו על ס' המכשירי' וגמרנו את הגט כראוי ונתננו לה אפי' לכתחי' כיון שזה הוא בטופס ועיין בפתחי תשובה בסי' קכ"ה סקכ"ה דהביא בשם התשב"ץ ח"ב סי' פ"ב וכתב דבטופס לא מפסיל בהכי ובתורף פסלינן אם מה שהוא חוץ לשיטה בגליון אם ימחק מפסיד משמעות מה שהוא תוך הגט ע"כ ושהוא דבריו ג"כ בב"י. ושבג"ף נר' דעתו דבתורף בכל גווני יש לפסול ובטופס יש להקל בזה אם אינו משנה משמעות מ"ש בתוך הגט וכו' ע"ש. ובנ"ד הוי בטופס ואינו משנה משמעות התיבה ואעפ"י דהיה צריך כדי שלא להשתנות להיות הכ"ף של ולאבהתיך פשוטה יען שהיא סוף התיבה ומעכשיו היה תהיה הכ"ף כפופה זה לא אכפת לן מאחר דבקריאה היא משמעות אחד. וה' פ"ת ז"ל בלשון הנז"ל שם הביא רבותא יותר וז"ל ועיין בס' זכור לאברהם ח"ג דק"כ כתב דמעשה היה שכתב שתי תיבות חוץ לשיטה והיה בטופס הגט ועדיין לא ניתן והסכימו הרב מוהר"י זין ומוהר"ש אלגאזי ז"ל הלכה למעש' להכשיר כ"כ הרב חיים שאל ח"א סי' ט"ל אות ה' ע"ש, ויש ג"כ סניף להקל מצד שאין נותנין הגט אלא הוא ישאר ביד ב"ד או הסופר. וכבר כתבתי משם האח' ז"ל. במקום אחר זה שהוא סניף להקל והבאתי דברי ה' אבני האפוד הנד"מ מ"ש בזה ע"ע.

==ד==
ד) '''ריקא.''' כצ"ל בקו"ף ואל"ף לא בה"א עיין בס' קנין הגוף אות ר' דכ"ו ובס' גנזי חיים דמ"ב אות מ"ט בסדר הגיטין ובס' הוראה דב"ד בשמות אות ר' דנ"ט ע"ב ובס' דבר אליהו שבס' תעלומות לב ובן שלמה בשמות באות ר' דנ"ד ע"א והביא שם, שכן נמצא בגיטין של מוהר"מ הלוי ובמוהריק"ש ובשה"ג למוהרש"ו דכתב דאית מ"ד ריכה בכ"ף ושזה תלוי במבטא המקומות ע"ש. כפי רוב הספרים היא בקוף ואל"ף. וכן כתובה בס' מזבח אדמה דף מ"ו סוע"ג ע"ש. וכפי"ד דבר אליהו דזה תלוי במבטא המקומות. אנן לדידן במקומנו בגט בשם ריכא מהראוי ליכתב בכ"ף שכן מבטא מקומנו קורים אותה ריכא בכ"ף ולא קורים אותה ריקא באל"ף. ולשוננו הוא לשון צח שמבדילין בקריאה בין קריאת הקו"ף לקריאת הכ"ף לא כלשון הלועזים והאספניולייה שהקו"ף קורים אותה קרוב ללשון כ"ף. האמנם בהאשה הזאת ריכא בת חרי"ע הלוי יצ"ו שהיא באה אצלנו מחדש מזה זמן קרוב לששה חדשים. וקריאת שמה זה הוא היה במקום האספניולייה ועיקר כונת קריאת שמה בקו"ף אבל לשונם הוא עמוס שהקו"ף הם קורים אותה במבטא כ"ף ושמזה נשתרבב שאנחנו קורים אותה ריכא בכ"ף. וכן אמ"ל אביה שעיקר קריאת שמה בעת לידתה ריקא וקריאת השם היא מלעיל ע"כ נלע"ד דצריך להכתב עכשיו בגט האשה הזאת ריקא בקו"ף ואל"ף אבל באחרת בכ"ף ואל"ף. ועיין בהוראה דב"ד בד' ס' ע"א. ועיין בס' קנין הגוף דט"ו ע"ב ודי"ז ע"א שכתב ריקה בה"א ולא באל"ף עפי"ד הי"א דקל"ב מילתא בטעמא ע"ש.

==ה==
ה) '''אישטרילייא.''' בד' יודי"ן ושי"ן וטי"ת ואל"ף לבסוף. עיין בס' הוראה דב"ד וגנזי חיים ותעלומות לב. ובס' קנין הגוך די"א אות א' ודי"ב אות יו"ד וד'{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} אות נו"ן ובאות יו"ד וז"ל אף שה' עז"ן דכ"ה והיד"א בשמות הגיטין והפרה"א ח"ג דף ל"ו ע"ד. והלח"ש דקס"א ע"ב והרב מר אביו בג"מ כתבו דצריך לכתוב אישטרילייא בשי"ן עכ"ז לא כתבתי אלא בסמ"ך כדעת מוהריק"ש והגו"ר שהם רבני מצרים ואגפיה ע"ש. ועיין בס' קנין הגוף בד' א' ע"א ובד' כ"ג ע"א בשם איסתרילייא דנראה משם דשם אישטרילויא הוא שם אחר דהרי במקום אחד כתבה בטי"ת ובמקום אחר כתובה בתי"ו וצריך לראות בס' פרי האדמה בשני המקומות המצויין עליהם.

==ו==
ו) '''אישטריליא.''' כתוב בס' שמות נשים באות א'. בד' כ"ה ע"ב אישטריליא שם זה הוא לע"ז כוכב בלשון ספרד ומצאתי כתוב בגליון הר' מר חמי כמהר"י חג'יז ז"ל דהספרדים של קאשטייאנוס או' אישטרילייא והפורטוגיזים אומרים אישטרולא והאיטליאנוס או' שטילא והמצוי בא"י הוא אישטרילייא כלשון קאשטיאנוס עכ"ל איכא די"ס דכתבו שם אישטריליא ביו"ד א' אחר הלמ"ד וכבר עלתה הסכמת האחרוני' לכתוב אישטרילייא ב' יודי"ן אחר הלמ"ד וכ"כ הר"ש הלוי א"ה סי' א'. ובקונטרס מהריק"ש כתוב שם איסטריליא בסמ"ך במקום שי"ן אך רוב הספרים כתבו שם זה בשי"ן ועיין ת"ה סימן רל"א דמשמע מדבריו שם דכל שם או כינוי בלשון לעז דהוא בשי"ן שמאלית כותבין סמ"ך מפני הטעות כי השי"ן לפעמים קורין אותה בשי"ן ימנית. אמנם הרשד"ם כתב סי' מ"ט ע"ד שכתבו שם סול בסמ"ך והשיב דכשר בדיעבד וראיתי בס' שמות שתמה על הרשד"ם בזה והעלה דכותבין שם סול וסלטאנה בסמ"ך יע"ש. ויראה לי דכל השמות דדשו בהו רבים לכותבם בשי"ן אע"ג דהיא שי"ן שמאלית אין לשנות המנהג לכותבם בסמ"ך אבל שמות דלא דשו בהו רבים. והם בשי"ן שמאלית טפי עדיף לכותבם בסמ"ך. והשמות דדשו בהו רבים לכותבם בשי"ן שמאלית אם כתב בסמ"ך הגט כשר וז"ש הרשד"ם בשם שול דכתב סול דכשר כלומר דאע"ג דהיו רגילים לכתוב שם זה בשי"ן אם שינה וכתב סמ"ך כשר אמנם בשמות דנהגו ודשו בהו רבים לכתוב בסמ"ך כגון שם סת אל בנת וסאייה וסאלווה וכיוצא אם שינה וכתב שי"ן במקום סמ"ך יש צדדין להחמיר ואין להכשיר כ"א בדיעבד ושעת הדחק ועיין מ"ש בחיבורי ס' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ט"ל. ושם אישטרילייא כבר נהגו רבים לכתבם בשי"ן ואין לשנות ואם כתב איסטרילייא בסמ"ך הגט כשר כנ"ל.

==ז==
ז) '''ריינא ריקא.''' בס' שמות הגטין אנשים ונשים באות צ"ט בד' צ"ט ע"ב כתוב ובקונטריס מכ"י החר"י קאלדירון כתוב ריקה בה"א לבסוף ולענ"ד דמשפטה באל"ף ככתוב בקונטריס מוהר"י מטראני ז"ל אחר דשם לעז הוא וכן עשיתי מעשה שסדרתי גט בשם ריקא באל"ף אחרונה ועיין לעיל בשם פירלא.

'''ועיין''' בס' גנזי חיים במער' ג' בסדר הגטין אות מ"ט ד' מ"ב סוף ע"א בשם ריקוג'א דיש לכותבו באל"ף לבסוף ולא בה"ה שכן ראה בסדר הגטין מרבני עירם שכתבו שהוא נגזר משם ריקא שהוא לשון לע"ז ושיש לכתוב באל"ף לבסוף ועיין בס' פאת ים דס"ז ע"ב ועיין בס' י"א דקל"ב ע"ב בשם ריקא גופא שהביא מחלוקת אם הוא בה"א או באל"ף ומ"ד בה"א שנגזר משם רבקה יעו"ש. ולענ"ד להכריח לכתוב באל"ן כי שמות ריקא וריקוג'א אינם משימים על שם רבקה ולא יש במשמעו' בלשון לעז שהוא נגזר מלה"ק משם רבקה. ועיין לה' אגורה באהלך דמ"ג ע"ג שכתב דהוה עובדא בגט ששם האשה היה ריקא וכתבו באל"ף מטע"ז שכתב בס' בארות המים בשם ויעוש"ב ודוק שם שנראה שהגט ההוא ניתן בפני ב"ד של מוה"ר מוהרח"א ומוה"ר מוהר"י אלבעלי ז"ל וא"כ בשם ריקוג'א אשר שם זה הוא נגזר משם ריקא כאמור וזה ברור עכ"ל ע"ש.

'''ובס'''' קנין הגוף כתב בדף ט"ו ע"ב וז"ל ומה שכתבתי ריקה בה"א ולא באל"ף הוא עפי"ד היד"א דקל"ב ע"ב בשם ריקה יעו"ש מילת' בטעמא עכ"ל. ובדף כ"ו ע"א כתב ריקא היכא שקורין אותה מלעיל או מלרע והנמשך וכו' עיין להדב"מ ח"ג חא"ה סי' י"ב סעיף ו' באר"ה חאה"ע סי' ז' עש"ב.

==ח==
ח) '''בדלא אניסנא.''' כ' ה' נחלת שבעה בנוסח הגט אות כ"ז בחד שיטה כך אמ"ל מהרמ"ל שכך קיבל מרבותיו ונכון הוא להיזהר לכתחי' אבל לא מפסיל אם לא נכתב בחד שיטה וכן מצאתי בתשו' הר"א ששון סי' ל' עכ"ד.

'''ועיין''' בהלח"ש בדקמ"ג ע"ג שהביא דבריו וכ' ע"ז וזה ימים שאירע לנו שטעה הסופר וכתב אותם בב' שיטות והסכמנו לתתו לכתחי' וכמ"ש הנ"ש מה גם דהעקרא לא נמצא להראשוני' דיש לכותבם בחד שיטה כ"א הנחש"ב דכתב דכך קיבל מרבותיו ואחריו נמשך הב"ש אבל בשאר הדברים הראשו' והאחרו' לא הזכירו זה עכ"ד. וכן כתב בדף קמ"ה ע"ג בדלא אניסנא בחד שיטה כ"כ הרב המסדר אם כתב בדלא אניסנא בב' שיטות כשר נ"ש בנוסח הגט דע"ד. וכן נעשה מעשה בב"ד של ה' מוהרא"ה וניתן הגט לכתחי' ואפי' שלא היה שעה"ד עפ"י מ"ש הנ"ש וכתב שם דכן משמע מתשו' מוהרא"ש סי' ל' וגם דהעיקר' וכו' דכך קיבל מרבותיו ואחריו הב"ש וה' המסדר דכתב וכן בסדרים וזולתם לא נמצא וכו' ע"כ.

'''וגם''' בס' אגורה באהלך בד' מ"ג פ"ג כתב וז"ל ובגט זה נכתב בדלא אניסנא בב' שיטות כי אינו אלא מנהגא בעלמא ע"כ.

'''ואנכי''' בעניי כשקריתי בס' ב"ש שכתב בסי' קכ"ו סקכ"ו וז"ל בדלא אניסנא יש ליזהר שאל תהיה הבי"ת ככ"ף ויכתב בחד שיטה עיין תשו' בן ששון סי' ל' הבנתי בדבריו שמוהרה"ש הצריך שיכתבם בדלא אניסנא בחד שיטה שכן הוא שטח לשונו ובלמדי בתשו' מהרא"ש שם ראיתי שאדרבא נראה מדבריו להפך שאין צריך להיות בחד שיטה וכמו שכן כתב הלח"ש שכן משמע מתשו' מהר"ש וכו' ותמהתי איך הלח"ש לא הוק"ל על דברי הב"ש דמדברי מהרא"ש הם היפך ואין במשמעות דברי הב"ש שציין על דברי מוהרא"ש שהם להיפך מדבריו וצריך ישוב. 

==ט==
ט) '''עובדא''' הוה בגט שנכתב ביום ששה לח'טמבת ש' תרע"ה שאחר שכתב הסופר הגט כולו קודם שכתב כדת מוי"ש נתן את הגט לידי כדי להגיהו מחסרות ויתירות ודבוקי' ופירודים וראיתי בשיטה עשירית כתוב מן יומא דנן ולעל והרי את מותרת וכו' שחסר מן תיבת ולעלם המ' אבל אות הלמ"ד היתה משוכה כזה ל' [למשוך] ואזי לקח הסופר וגרר ראש הלמ"ד כולו ואינו ניכר הגרר כלל וגם גרר באמצע קו של הלמ"ד ועשה אותה כזה ל - ואח"כ כתב הראש של הלמ"ד והשלימה והניח חתיכת הקו שהפרידה מן הלמ"ד ואח"כ כתב לחתיכת הקו הנז' שני צדדים ותחתית ועשאה אות מ' סתומה לתשלום תיבת ולעלם באופן שלא יש כתיבה על הגרר ולא על המחק וגם עשה זה קודם כתיבת שיטה האחרונה שהיא כדת מוי"ש.

'''ואנכי''' בעניי נכנסתי לבית הספק אם מועיל זה התיקון ולהשלים זה הגט וליתנו להאשה או צריך ליכתוב גט אחר יען דבחסרון המ' משתנה המשמעות דתיבת ולעל היא משמעות' ולמעלה כמו תיבת לעילא ואין משמעותה ולעלם שהיא תרגום תיבת ולעולם וא"כ אין לה תיבת ולעל בכאן מקום כלל וגם אם נאמר דתיבת ולעל אין פירושה ולמעלה אלא היא מתפרשת פירוש אחר אין לה בכאן מקום כלל. והבאנו ספרים הנמצאים תח"י לחפש על דב"ז וראה ראינו יען דזאת התיבה היא מן הטופס ולא מן התורף יש להקל לתקן ולכתוב האות החסר בה קודם שכתב כדת מו"י וליתנו להאשה. ואע"ג דכתב בסג"ר אות קמ"ו מן יומא דנן ולעלם כתב ע"ז בפ"ת בשם ג"פ שם ס"ק צ"ה דאם לא כתב בגט מן יומא דנן נ"ל דפסול מדרבנן ואפי' נתגרשה לא תנשא וכן אם לא כתב בו תיבת ולעלם ועיין מוהריב"ל ח"ג סי' ס"ט עכ"ד ועיין בס' גט מקושר כאן באריכות. ובסדר הגט שבסוף הספר ג"פ אות צ"ט כתב דאם במקום ולעלם כתוב ולעולם כשר עכ"ל. דנראה מזה דמחמירין בתיבת ולעלם דאם לא נכתבה דפסול וכו' וכנ"ל. מ"מ היינו דוקא אם לא נכתבה כלל אזי פסול הגט משא"כ אם נכתב' אבל חסר ממנה אות ותיקנו השופר קודם שכתב כדמו"י שלא במקום גרר ולא במקום מחק ואינו ניכר התיקון כלל כגוונא דנ"ד נראה דליכא חשש. ואי משום שנכתבה האות שלא כסדרן ליכא חשש גם מזה דבגט ליכא משום שלא כסדרן כדבעי בתפי' ומזו' כמ"ש הפוס' ז"ל עיין בס' שדי חמד מער' גט סי'{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} אות{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} ועיין במור"פ סי' קכ"ה סו"ס ד' שכתב בשם התה"ד סי' רכ"ח דאף בחק תוכות ממש ע"י גרירה לא מיקרי ח"ת אלא כשכל האות נעשה כך אבל אם צריך עדיין לתקן שיהיה אות כשר יעו"ש. ועיין בס' מטה לחם אה"ע ח"א ד' מ"ג ע"ד שהבי"ד אלו לנדונו יעו"ש ויש לעיין היטב בד' נבחר מכסף סי' מ"ב דיש ללמוד מדבריו דבנ"ד גם הוא יודה דכשר.

'''ולענין''' אם צריך ציווי הבעל עוד לסופר לתקן עיין בפ"ת בסג"ר אות פ"א שהאריך בענין זה ואתה תחזה דבנ"ד ליכא מהחששות שהובאו שם ואין להאריך.

'''והסכמנו''' יחד להכשיר ולתת הגט ההוא להאשה וכן עשינו מעשה ונתגרשה באותו הגט.

'''אח"כ''' נתתי דעתי לחפש בספרן של צדיקים אם יש איזה חשש בזה ונזכרתי וראיתי במה שהיה כתוב אצלי בניר על ענין חתימת העד דההיא עובדא היא דמייא לנ"ד הנ"ל ושם הבאתי דברי רבני האח' ז"ל דגם בחתימת העדים לא התירו לכתחילה כי אם במקום עיגון ושעת הדחק כמ"ש ובדיעבד כשר אפי' שלא במקום עיגון ושעת הדחק ע"ש.

'''ואח"ז''' ראיתי בס' כפ"א ואזן אהרן מער' ג' אוכ"ג דבזה"ז דאין מוסרין הגט לאשה אלא נשאר ביד ב"ד קרוע ודאי שהיא מתגרשת בע"מ ואין לחוש כ"כ לכל זה ושגם הראב"ד יודה בזה וכו' ושכן ס"ל להתה"ד והט"ז ואחיו מוהר"י ז"ל ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין דבדיעבד כשר אפי' שלא במקום עיגון ושעת הדחק וכנ"ל.

==י==
יו"ד) '''גם עובדא הוה''' בגט שנכתב ביום שבעה עשר לח' טבת ש' תרע"ה שאחר שכתב הסופר כל הגט קודם שכתב השיטה אחרונה כדת מו"י ראיתי אני מסדר הגט שתיבת אנתתי הכתובה בסוף השיטה כתוב ראשי שלשה אותיות ממנה שהם אותיות תתי על השרטוט ממש ונשאנו ונתננו בדין אם יש להכשיר אותו הגט ולסיימו ולחותמו וליתנו ליד האשה או לחזור ולכתוב גט אחר יען דהאיש והאשה הם בעיר וליכא לא עיגון ולא שעהד"ח ואחרי ראותי מה שכתב ה' שדי חמד במער' גט סי'{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} אות{{הערה|חסר. '''הערת המלבה"ד'''.}} דיש כמה פוסקי' שהחמירו בזה ואפי' בדיעבד כיעו"ש לכן לא הסכימה דעתי, להכשיר אותו הגט ולהכניס עצמי במחלוקת שהיא בין הרמים גאוני בתראי כי מה אני להבל דמה לכן חזרנו באותו היום וכתבנו גט אחר כשר ונתננו לה.

==יא==
י"א) '''לענין''' שמשעת לידתו נקרא שני שמות יעקב אברהם והעם קורין אותו דוקא בשם יעקב וכן הוא בעליית ס"ת. אבל דוקא הוא חותם בשני השמות. ה' קנין הגוף באות א' ד"א ע"א בשם אברהם ישראל שכן הוא חותם וגם עלייתו לס"ת ואולם העולם אין קורין אותו רק בשם אברהם. ה' נחב"כ ח"ב הנד"מ בתשו' חאה"ע סי' ו' ובדה"ץ לכתוב באופ"ז אברהם ישראל דמתקרי אברהם. ובד' ג' ע"ב בשני שמות דבשעת עריסה קראוה קנסול שרה אך אין מי שיכיר אותה כ"א בשם קנסול לבד דכ"ע אין קורין אותה כ"א בשם קנסול. כתב דהוכשר בעינוו לכתוב דמתקרייא קנסול כתיקון מוהרי"ט ז"ל ותיבת קונסול בסמ"ך כמ"ש היד"א ז"ל. ובד' ה' ע"א בשם הבן והאב דיש להם ב' שמות משעת הלידה וכך היא חתימתם רק שהעולם אין קורין אותם אלא בשם אחד לצד ציין על הנחב"כ בתשו' הנ"ל ובדמ"ח עש"ב אם לכתוב דמיתקרי בין השתי שמות הנז' או לא עש"ב. והחיד"א ז"ל בס' ח"ש סי' ל"ח בשם אברהם חיים דרובא קרו אברהם ופורתא קרו בשניהם דכיון שהיו ב' השמות מהעריסה וגם ועלייתו לס"ת בשניהם דעשו מעשה וכתבו בגט אברהם חיים בלי דמתקרי. ובס' הוראה דב"ד אות שי"ן דכ"ו ע"א בשני שמות שמעון יוסף וכו' הביא דבריו ועשה מעשה כמוהו וציין ג"כ על ג"מ ופרה"א ח"ג דל"ב ע"ג דתיקון דמיתקרי{{הערה|נראה דחסר תיבה אחת. '''הערת המלבה"ד'''.}} בשמות העריסה כמ"ש בג"פ סי' קכ"ט סקי"ט ומה שתיקן הרב שמן המשחה בה' גיטין באות ח' וק"ה וקמ"ד לכתוב ב' גיטין לא נהגנו פעה"ק על עט"ר הרמ"ז וכתבנו שני השמות בלתי דמתקרי ע"ש.

==יב==
י"ב) '''בזמננו''' זה דהרב קורע הגט ונשאר הגט ביד ב"ד קרוע ליכא למיחש הרב גט מקושר סי' כ"ה אות מ"ט הבי"ד ה' אבני האפוד סי' קכ"ה וכתב דמצא ריע טוב להג"מ בחילוקו ובאמת דחילוקו מסתבר הוא וכן ראה לאחר זמן רב להחקרי לב אה"ע בסי' מ"ט דקי"ז ע"ב שכתב ע"ד הג"מ אלו הדברים של טעם הם והוא סניף גדול להקל בשאר צדדים ועוד לו שם בדקי"ח ע"א וגם ה' אבני האפוד הביא עוד דברים אלו בסי' קכ"ט וכתב שה' יש"א ברכה בס' בני בנימין בסי' י"ב כתב שה' בית אהרן בד' כ"ה ע"א חלק עליו וכתב דמאחר שהמנהג זה הוא מימי קדם מזמן הראשונים לא הי"ל לפסוק להא דהרא"ש ושגם ה' בני בנימין לא נקט טעם זה אלא לצירוף וציין על התשו' שבאה בס' ישר"ל אות הגימ"ל וס' בני בנימין סי' י"ח דסמך עט"ז בצירוף טעמים אחרים. גם בשינה שם המגרש עצמו יע"ש.

==יג==
י"ג) '''בש"ע [[שולחן ערוך/אבן העזר/קכה#יט|סי' קכ"ה סי"ט]]''' גט שנמחק בו אות או תיבה וכו' אם מטופס הגט ה"ז גט כשר. כתב הרב אבני האפוד שם ע"ז באות ה' היינו אפי' בלי קיום מדהתנה אח"כ בתורף בדבר קיום ומיירי ג"כ אפי' ליתנו לכתחי'. וכל זה מבואר בטור דכן היא הסכמת הפוס' לבד רבנו סעדיה והרמ"ה ז"ל ולא מצינו דחשו לזה רבני האחרונים. והקש' על הכנה"ג במ"ש בהגה"ט סקי"ט בשם התו"י ע"ש.

==יד==
י"ד) '''בוליסא.''' ראיתי בס' קנין הגוף בדף ד ע"א דכתב בשם ס' עז"ן בוליסא באות א' לבסוך. ושכ"כ הלמ"ש בדקנ"ז ע"ג שעשו מעשה כהוראת העז"ן בסמ"ך ואל"ף לבסוף ושכ"כ היד"א דקכ"א דהעיקר דצריך לכתבו באל"ך לבסוף ע"ש. גם במער' אות ת' כתב תמר שנקראת בשם בוליסא אם לכתוב המכונה או דמתקרית עיין

'''עיין''' לה' דברי אמת בקונט' י"א סי' נ"ו. והיינו שהעתיקה בשם הד"א ז"ל בוליסא באל"ף לבסוף אבל בדף ה' ע"א העתיק שם בוליסה בה"א לבסוף בשם הד"א בקונט' י"א סי' נ"ז. גם בדף י"ב ע"ב העתיק בוליסה בה"א לבסוף בשם ה' פה"א ח"א דע"ט ע"ד מ"ש. ויש לראות בספרים הנ"ל בשורשם של דברים וכעת אינם מצ"א. ובס' הורא' דב"ד באות ב' כתב דבסיון תקצ"ה וגם באייר תרי"ט כתבו בוליסא באל"ף לבסוף יעו"ש. וכן אנחנו מנהגנו פה מתא דמשק יע"א בוליסא באל"ף לבסוף כהעז"ן וכן עשינו מעשה היום כ"ד לחדש תמוז שנת עטר"ת ליצירה.

==טו==
ט"ו) '''מנהגנו''' לכתוב יו"ד בין שי"ן לכ"ף כמנהג עיה"ק ירושת"ו ואין לכתוב חסר יו"ד הנז' כמנהג קצת מקומות. עיין בס' קנין הגוף בקונ' שמחת כהן די"ג ע"א. וראיתי בס' משכנות הרועים מער' ג' אות נ"ה שבכלל הפקפוקים שפקפק בגט הבא לידו כתב וז"ל ועוד כתוב בנפשיכי וצריך לכתוב מנפשייכי ע"כ. ות'ם אני כעת שלא ראיתי כעת שכן צ"ל מנפשייכי במ' ובשני יודי"ן כ"א החילוק אם צ"ל יו"ד בין שי"ן לכ"ף או לא.{{הערה|וע"ע בזה בשו"ת מהריט"ץ [ישנות] סי' מ"א ובשו"ת חיים ושלום ח"א סי' ל"ב. '''הערת המלבה"ד'''.}}

==טז==
ט"ז) '''אמיליא.''' הן היום ראיתי בכתובה שכתבה חר"י הררי נאעים נר"ו להכלה אמיליא שנשאת להחתן יוסף בן עמרם צרור הי"ו שכתב בשני יודין לבסוף בין הלמ"ד והאל"ף. ואני בראותי אותה אמרתי שהוא כתב אותה בשני יודי"ן יען שראה בס' לחם שלמה דקס"א, וד' ק"ס ע"ד דכתוב. שם בשם מילייא דכתובה בשני יודי"ן בין הלמ"ד והאל"ף. ואני הצעיר כבר כתבתי במקום אחר דמ"ש שם בב' יודי"ן קודם האל"ף היינו משום שהם קורין אותה הלמ"ד בחיריק מִילִייָא אבל למקום שקורין הלמ"ד בשבא מִיְלָיא אין לכתוב בין הלמ"ד והאל"ף כ"א יו"ד אחת. ולכן אנחנו שחוטפין הלמ"ד בנקודת שבא אלא שמוסיפין אל"ף בתחילת התיבה וקורין אותה אַמִילְיָא או אַמֵלְיָא אין לכתוב כ"א יו"ד אחת בין הלמ"ד והאל"ף. וכן עשינו מעשה בגט שנכתב בכ"ח תמוז ש' תרע"ח שגירש בו יצחק דמתקרי זאכי בן אברהם (כ'ולי) לארוסתו דמתקריא אמיליא דכתבנו אותו ביו"ד אחת לבסוף.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}