עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/תרצו"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} (ס"ק א) בכ"מ ער"ס תס"ח דע"י גוי מותר בער"פ כ"ש בפורים דקיל. דהא העושה מלאכה בער"פ משמתין אותו. והעושה בפורים אין משמתין אותו:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) אינו כו''''  עיין ברמב"ם דמשמע כו' שכתב וז"ל ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה כו' א"ר סי' כו' משמע דקאי אדסמוך ליה ונתן טעם על מ"ש שאין רואה וגם לא הזכיר כלל שם ממנהג:

'''אבל בב"י משמע כו''''  שכתב דראיית הרמב"ם הוא מעובדא דרב דחזי להאי גברא דזרע פשתן בפורים. ולטיי' ולא צמח הפשתן הרי נראה דאינו רואה ס"ב. א"כ אין ראיה כ"א למקום שנהגו איסור דפריך הש"ס התם למאי דמסיק שם דאיסור מלאכה לא קבלו ומותר מצד הדין. א"כ אמאי קלל רב להאי גברא. ומשני משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. א"כ ע"כ במקום דזרע האי גברא הי' מקו' שנהגו בו איסור ומקום שלא נהגו איסור אין ראיה שאינו רואה ס"ב:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) סי' כו''''  אינו מצמיח. וא"כ מפסיד אפי' הזרע דהא כתב הרב"י דראיית הרמב"ם מה"ג דזרע פשתן כנ"ל דלא צמח. ומשמע שם שגרסא אחרת היה לו. דלגרסתינו הא מוכח דהפסיד הזרע:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) דברים כו''''  מיהו משמע בטור כו' שכתב ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לבהכ"נ לשמוע מ"מ עכ"ל. ומדכתב בליל פורים משמע דוקא בלילה שקודם התפלה עדיין לא חל פורים כ"ה אבל ביום מותר לילך לבהכ"נ להתפלל:

{{עוגןמ|ט}} '''(ס"ק ט) עולה כו''''  אפי' מת כו' לא ידעתי מאי אפי. וקצת איפכא מסתברא ועיין לעיל סי' תקמ"ח. ואפשר נדפס בטעות וצריך לציין על מ"ש רמ"א וי"א שאין אבילות כו' עז"ק אפי' מת בפורים דהוי לי"א דאורייתא אפי' אינו נוהג בפורים דקי"ל דיום קבורה דרבנן כדלעיל סי' תקמ"ח סעיף ג'. ועיין בי"ד בש"ך ס"ס ת"א:

{{עוגןמ|יב}} '''(ס"ק יב) בי"ד סי' שפ"ה.'''  נ"ל כו' שכ' שם רמ"א לשלוח מנות לאבל בשבת. תליא במנהגא אי נהגו לשאול בשלום האבל בשבת שרי לשלוח מנות:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) עשה דיחיד.'''  וי"א אפי' עשה דרבים. ר"ל אפי' הוי אבילות עשה דרבים. מ"מ לא דחה עשה דפורים דהא איסור אכילת בשר לאונן אינו אלא מדרבנן. ופורים הוא דברי קבלה דהוי כדאורייתא ולא אתי דרבנן ודחי דאורייתא. ומה"ט איתא לעיל סי' תקמ"ח דלמ"ד אבילות יום ראשון דאורייתא אם מת לו מת ונקבר בי"ט שני צריך לנהוג אבילות די"ט שני דרבנן ואתי דאוריי' ודחי דרבנן. ולשון י"א שכ' מ"א שלא בדקדוק:

{{עוגןמ|יח}} '''(ס"ק יח) מותר כו''''  בגמ' איכא ג' טעמים. א' משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ב' דכ' ושמחת בחגך ולא באשתך. ג' משום ביטול פריה ורביה. גזירה שמא ישהה הנשואין עד הרגל כדי להרויח הוצאות סעודת הנשואין. דברגל בלא"ה יוציא להוצאות סעודת הרגל. ורשב"א התיר פה לב' טעמים האחרונים. וטעם א' משום מערבים כו' יבאר מ"א אח"ז ואפשר שהוכחתו כו' אע"כ כיון דאינו אלא יום אחד לא איכפת ליה כו' והא דלמ"ד משום ביטול פו"ר אין נושאים בעצרת גופיה אע"פ שאינו רק יום א. צ"ל משום לא פלוג. משום דכבר אסרו בכל הרגלים משא"כ ערב הרגל שלא נאסר בשום י"ט:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}