עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/תרמו"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''מ"א פסולים כו''''  דע דמ"ש בש"ע הדס שנקטם כו' בסעיף יו"ד הביא מחלוקת בזה וכמ"ש ט"ז. אלא שגם בסעיף יו"ד דעה א' מכשרת בנקטם. וידוע דרכו של הרב"י שדעה א' היא העיקרת בעיניו וכמו שסתם פה דכשר. ומאי שכפל הרב"י הדין פה ובסעי' יו"ד היינו דהכא העתיק לשון הרמב"ם ובסעיף יו"ד רצה להביא מחלוקת ביבש ראשו. וזה תלוי בדין נקטם ראשו לכן הביא שם שוב דין נקטם והביא מחלוקת הפוסקים וכן דרכו לפעמים בש"ע:

'''וכן מ"ש בש"ע נשרו רוב עליו ונשתיירו ג' כו''''  הוא דין המוזכר בסעיף ח' ומיירי באסא מצראי שיש בכל קן שבע עלין. אלא שגם בזה העתיק פה לשון הרמב"ם שהעתיק שני הדינים סמוכים זה לזה וכלשון ש"ע:

'''ודע דדין נקטם הוא מדתנן נקטם ראשו פסול.'''  אלא שהרמב"ם והעומדים בשטתו דחו המשנה מהלכה מדתנן אח"ז ר' טרפון מכשיר אפי' שלשתן קטומים. ופסק שם הש"ס כר"ט דאפי' שלשה בדי ההדס קטומים מ"מ כשר אלא שהרז"ה והראב"ד חולקים ומפרשים דנקטם ראשו דמתני' ושלשתן קטומים דר"ט תרי עניני נינהו הביאו הר"ן (ובמלחמות משמע שמפ' בע"א ממ"ש הר"ן) הובא בט"ז ס"ק א'. וז"ל שדרך ענפי הדס שיוצאים מצדיהן בדים וכן מפסיקים בקני הדס דלא הוי תלתא בחד קנא. וצריך לקטום אותם. ועז"א ר' טרפון אפי' שלשתן קטומים בצדיהן כדי לתקן ההדם כשר. ולא הוי הפסק בין תלתא עלין כו' עכ"ל ור"ל אבל נקטם ראש ההדס מודה ר"ט דפסול וניהו דהרב"י פסק כהפוסקי' שמכשירים נקטם ראשו. מדקי"ל הלכה כר"ט. וע"כ לא ניחא ליה לפרש מ"ש ר"ט שלשתן קטומים כפירוש הרז"ה והראב"ד הנ"ל. מ"מ מ"ש הר"ן על שמם לדבר פשוט שהבדים היוצאים מצדיהן והם מפסיקים כו' וצריך לקטום אותם בזה לא מצאנו מי שחולק שעכ"פ צריך לקטום אותן הבדים והיינו כשהן מפסיקים בקני הדס ומפסיקים בין עלה לחבירו. ואפי' אותן בדים היוצאים הן עצמן יש בהן ג' עלין בחד קנא מ"מ מפסיקים בין העלים שבגוף ועיקרי הבדין. ולצאת בהבדים היוצאים מן הצד א"א שאין בהם שיעור אורך הדם. אבל אם אותן בדים יוצאים בין קן לקן לענ"ד כ"ע מודים דא"צ לקוטמן. וכן משמע לשון הר"ן שכתב שיוצאים מצדיהן כו' והן מפסיקים כו' דלא הוו תלתא בחד קינא עכ"ל אולם אם אין באותן הבדים היוצאים מן הצדדים תלת' בחד קנא נסתפקתי אם צריך לקוטמן:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) א' א' כו''''  ז"ל הרמב"ם כו' או שלקטן אחר לאכילה כצ"ל. והוא דאי' דף ל"ב ת"ר אין ממעטים אותן בי"ט משום ר"א בר"ש אמרו ממעטים אותן בי"ט ופריך הש"ס לר"א בר"ש והא מתקן מנא. אר"א כגון שלקטן לאכילה וס"ל כר"ש דבר שאינו מתכוין מותר ופריך והא מודה ר"ש בפסיק רישיה. ומשני הב"ע דא"ל הושענ' אחריתי. ופירש"י דכה"ג ליכא תיקון כלי (פי' התוס' אביא להבא) והרמב"ם כ' כלשון הש"ע והקשה עליו הרב"י וז"ל ויש לתמוה למה לא כתב שצריך שתהיה לו הושענ' אחריתי. ועוד למה הצריך שילקטם א' א כיון דלאכילה לקטן אפי' כמה ביחד נמי עכ"ל. וכדי ליישב זה הגיה מהר"ם פדווה שתמורת א' א' צ"ל או שלקטן אחר ונתכוין בזה לתי הש"ס כי אותו אחר מסתמ' יש לו הדס ולולב שלו. דבימים הראשונים היה לכ"א לולב וד' מינים לעצמו והיינו תירוץ הש"ס דא"ל הושענ' אחריתי ונקט הרמב"ם אורחא דמילתא דלאדם א' כיון דא"ל הושענא אחריתי ל"ל שנים. אלא נקט אדם אחר ובאמת לפי גירס' זו אפי' הרב' ביחד נמי שרי:

'''ואף להפוסקים כו''''  הם דברי התו' שם דלא ניחא להו בפירש"י דס"ל דאפי' א"ל הושענא אחריתי מ"מ הוי פ"ר. ולכן כתב הטעם כיון דא"ל הושענא אחריתי הוי פ"ר דלא ניחא וכמ"ש הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה שרי וסיימו אפי' להחולקים על הערוך וס"ל דפ"ר דלא נ"ל אסור מ"מ לצורך מצוה שרי:

דאפי' להחולקים על הערוך מודים דליכא כ"א איסור דרבנן דהוי מלאכה שא"צ לגופה ולכן מותר לצורך מצוה עכת"ד התו'. ולפ"ז להרמב"ם דפוסק במלאכה שא"צ לגופה חייב וכמ"ש מ"א ס"ס של"ד. צ"ל או דס"ל כהערוך או דס"ל כפירש"י הנ"ל כיון דאית ליה הושענא אחריתי לא הוי תיקון כלי:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) ואילך כשר משום כו'.'''  מצויין בדפוס בטעות וראוי לציינו בדברי מחבר שכתב אם עבר ומיעטן או לקטן לאכילה כשר. ע"ז כתב מ"א הטעם משום דבידו לתקן. והם דברי הרב"י שהקשה דהא מסקי' שם בגמ' כיון דירוקים כשרים ושחורים פסולים לכן אם אשחור מעי"ט דהוי דחוי מעיקר' דהא מיד כשנכנס י"ט הם דחוים לכן אם מיעטן אח"כ כשרים דדיחוי מעיקר' ודאי חוזר ונראה ובהא קא מיבעי להש"ס אי כשנכנס י"ט היו ירוקים והיו ראויים ובי"ט הושחרו ונדחו ואח"כ לקטן אי הוכשרו דנראו ונדחו אם חוזר ונראה או לא. ולא אפשטא וא"כ ה"ל לילך לחומרא. וא"כ קשה על הרמב"ם שסתם ואם עבר ולקטן כשר משמע אפי' הושחרו בי"ט דה"ל נראה ונדחה וכה"ג מספק' ה"ל לפסוק דאינו חוזר ונראה. ותי' הרב"י דע"כ לא נפשט' האיבעיא אלא קודם דאסיק תי' דר"א דבא"ל הושענא אחריתי שרי ללקטן. לכן באשחור הוי דיחוי גמור אבל לבתר דאסיק ר"א דהיכי דאית ליה הושענא אחריתי שרי ללקטן לכתחלה א"כ לא היה עליו מעולם שם דיחוי דבידו לתקן. וכה"ג אמרינן בזבחים דף ל"ד ע"ב. ואפי' ל"ל הושענא אחריתי מ"מ כיון דאילו היה לו הושענא אחריתי היה אפשר לתקן לא חל עליו שם דיחוי דלא כט"ז וגדולה מזה כתבו התוס' בסכה דף ל"ב ע"א סוף ד"ה באשרה דמשה שהקשה אהא דבעי ר"ל בע"ז אשר' שבטלה אי לולבו כשר למצוה דהיינו אם דיחוי מעיקר' הוי דיחוי (דמיירי שנתבטל בי"ט) ולא אפשיטא. וה"ל למפשט מדתנן אין ממעטי' אותו בי"ט ואם עבר ומיעטן כשר. אע"ג דהוי עכ"פ דיחוי מעיקרא. אלמא דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי. ותי' וז"ל וי"ל שאני התם דבידו לתקן ניהו דאסור למעט מ"מ בידו למעט. (ודמדומי דוגמ' מ"ש במס' שבת דף מ"ג ע"א טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן) אבל גבי ע"ז אין בידו לתקן ולבטל. דאין ישראל מבטל ע"ז של גוי עכ"ל התו' ניהו דהתוס'. כ' כן על דיחוי מעיקר' דהיכי דבידו לתקן אפי' באיסור קליש דיחוי דידים. מ"מ לדידן לר"א דאיכא מציאות דיהיה מתוקן ממילא אם ילקט לאכילה. ויהיה לו הושענא אחרת אפי' נראה ונדחה חוזר ונראה דלא הוי דיחוי גמור (אולם בזבחים שם לא משמע כן קצת ע"ש):

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) בכל ענין כו''''  דחזזית כו' וכפי' הרא"ש את הירושלמי כמ"ש הרב"י בסי' תרמ"ח דחזזית דפסול דהוי כמנומר וליכא הדר. והירושלמי ס"ל דגם הדר לא פסול כ"א ביום א'. ומ"א ס"ל דפסול דענביו מרובים מעליו ג"כ הטעם דהוי כמנומר. וכמו שמוכיח המ"א בס"ק זה. וג"כ הטעם דלא הוי הדר. ולכן הא"ח לשיטתיה מכשיר ענביו מ"מ בשאר הימים:

'''דהא אי' בגמרא דף ל"ג אהא דתנן היו ענביו מרובים מעליו פסול.'''  אר"ח משמיה דרב ל"ש אלא במקום א' אבל בשנים או ג' מקומות כשר. א"ל רבא ב' או ג' מקומות הוי מנומר ופסול. אלא ה"ק ל"ש אלא ענביו שחורות כו' הרי מבואר להדיא דבשנים או ג' מקומות פסולו משום דהוי מנומר וליכא הדר וס"ל למ"א דגם במקום א' הטעם דלא הוי הדר וכדמסיק מ"א אח"ז וא"כ לדידן דלא קי"ל כהירושלמי אלא גם בשאר הימים בעינן הדר וא"כ ליתא לדברי הא"ח. ואע"ג דבחזזית במקום א' כשר מ"מ אם נתפשט ברובו אפי' במקום א' פסול כמ"ש סי' תרמ"ח. והכא כיון דענביו מרובים מעליו דומה לזה:

ודע דמ"ש הרב"י בסעיף ג' וז"ל אבל אם היו ב' העלין שוה זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה מהן כו' נקרא הדס שוטה. ובסעיף ח' כ' יבשו רוב עליו כו' ולא נשאר כ"א א' לח כשר. והוא שיהיה העלה המורכב על שניהם עכ"ל. והא כה"ג לדעת הרב"י הדס שוטה מיקרי. ועיין בס' כפות תמרים. ומ"ש רמ"א שם בהגה ללמד זכות על היוצאים בהדסים הבאים מאיטלי"א והם תרי ע"ג תרי. עיין בת' ה"ה ח"צ. וכ' של"ה במס' סכה וז"ל יזהר בהדס להתיר אגודתו (דהיינו שישרה אותו תחלה. קצת זמן מה במים כי לולי השרי' ע"י היתר האגודה ישירו העלין וגם לא יניחו זמן רב במים. כי אז ישירו העלין ג"כ) לראות אם מונחים כתיקונם כי הגוי' לפעמים נותנים עוקצו של זה לצד עיקרו של זה ולפעמים גם כופפים ראשן לתווך כו' ואז לא מונחים דרך גדילתן כו' עכ"ל. וכ"ה במנהגי מהרי"ל לשון זה ממש. ודע דעל מ"ש הרב"י בסעיף ד' יצאו הרבה כו' אפי' נשרו רובם ונשארו ג' עכ"ל. כ' הט"ז דבהדסים שאין בהן רק ג' עלין בקן אחד דעת הר"ן דאם לא נשר רק עלה אחת אע"ג דנשאר הרוב דהיינו שני עלין אפ"ה פסול וצריך עכ"פ הרוב משיעור אורך ההדס המבואר בסי' תר"ן שיהיו כל הקנים שלמים ולא יהיה נשור מהן אפי' עלה א'. והרב"י ס"ל דגם דעת הרא"ש כן הוא אבל הב"ח וט"ז שניהם לד"א נתכוונו. דדעת הרא"ש דאם לא נשר כ"א עלה א' כשר כיון שנשתייר הרוב. וכן הסכימו לדינא כיון שגם דעת הרא"ה ורי"ו והטור כן. והר"ן דמחמיר יחיד בד"ז. ואע"ג דבהיה ז' עלין בקן א' בעי' שישתייר ג' עלין. היינו משום דנשרו רובן. משא"כ בהיה תחלה רק ג' עלין. אע"ג שנשר עלה א' והוא המיעוט סגי אם נשתיירו שני עלין. אפי' נשרו מכל קן וקן שבכל אורך ההדס עלה א'. ונשאר בכל קן שני עלין כשר. אבל בהדסים המובאים מאיטלי"א שאין מתחלתן בכל קן כ"א שנים אם לא נשר רק עלה א' פסול. ובט"ז יש כאן ט"ס:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) ירוקים כו''''  ול"ד ללולב. ר"ל דבלולב משמע דהלבנת פניו קודם לפריכת צפורן כדאיתא סי' תרמ"ה סעיף ה':

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) כשילבינו פניהם אחר שיתפרכו כו''''  אף דע"פ הרוב כשילבין פניו ודאי נפרך בצפורן כמ"ש מ"א בס"ק שלפני זה. מ"מ אם יזדמן שיהיה להיפך שילבינו תחלה כשר עד שיפרוך בצפורן:

{{עוגןמ|ז}} (ס"ק ז) כשר משום שענפיו כו' ר"ל דמה"ט קיל מלולב דקי"ל נקטם ראשו פסול:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) במקום כו''''  וב"ח כ' דביבש כו' אין לברך כו' וז"ל דנקטם עדיף טפי כיון דענפי' חופי' את עצו אין קטימתו ניכרת ואינו נראה כ"כ. אבל יבש ראשו דניטל הדרו פסול דכי היכי שראשו של הדם כשהוא לח מציל על הכל. כך כשהוא יבש פוסל את הכל כו' עכ"ל הב"ח:

{{פורסם בנחלת הכלל}}

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:שולחן ערוך ומפרשיו לפי סימנים: אורח חיים: תרמו|מחצית השקל]]