עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/תפט"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''אפי' כו''''  השייכים לז':

'''ומערבית של יום אחרון נדחה.'''  סוף סוכה דף נ"ה ע"א דחשיב שם המזמורים שהיו אומרים בששת ימי חוה"מ דסוכות. ואמר דביום הששי היו אומרים מזמור פ"ב מזמור לאסף כו' ימוטו כל מוסדי ארץ כו' וכשחל א' מימי הח"מ בשבת שהיו אומרים שיר המיוחד לשבת ימוטו נדחה. דהיינו שיר של יום ששי של חה"מ למשל אם חל ב' דחול המועד בשבת היה נדחה של יום ב' וביום ג' היו אומרים שיר של יום ב'. וביום ד' היו אומרים שיר של יום ג' עד שביום ששי היו אומרים של יום ה'. א"כ לעולם ימוטו שהוא של יום ששי שהוא אחרון נדחה והוא דלא כמנהג פוזנא:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) והשבועות כו''''  דקי"ל כו' דרבנן. והא דכ' רמ"א סעיף ד' ואם התחיל לאכול פוסק ואי הוא דרבנן א"צ לפסוק וכדלעיל סי' רל"ה סעיף ב' תי' בח"י כיון דיש פוסקים דהוי דאורייתא ניהו דלא קי"ל כוותייהו מ"מ כיון דאין בזה הפסד במה שמפסיק קצת לספור יש לצאת גם דעת הפוסקים דהוי דאורייתא:

'''ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמ"ש הטור בשם ראבי"ה דיש לספור כן לכתחלה.'''  והיינו עד ז' ימים יספור ימים וכשיגיע יום ז' יאמר היום שבוע אחד. וביום ח' יאמר היום שבוע א' ויום אחד. ואצ"ל היום ח' ימים שהן שבוע א' ויום א' וכן משם ואילך ע"ד זה ניהו דלא קי"ל כוותייהו מ"מ בדיעבד יש לסמוך עליו:

{{עוגןמ|ה}} (ס"ק ה) היום לא יאמר שהיום. ובח"י כ' דגם מי שאומר שהיום לא משתבש ע"ש:

'''לשון זכר ולכן יאמר שבוע אחד ולא אחת.'''  וכן שני שבועות ולא שתי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה כולם בה' בסוף תיבה. אבל שמונה דבין לזכר ובין לנקבה יש ה' בסוף ואין חילוק כ"א בנקודה:

וכתב הב"ש באה"ע סי' קכ"ו ס"ק ט' בשם הלבוש לזכר הנו"ן בקמץ ולנקבה בסגול ובשם תי"ט במס' טהרות פ"ה כתב להיפך לנקבה בקמץ כמו רועה היא:

עיין באה"ע:

וכתב עוד שם דעד עשרה יאמר ימים ומאחד עשר ואילך יאמר יום:

וכ"כ ח"י פה בשם ש"ל שכן הוא צחות לה"ק ובדיעבד אין זה מעכב ע"ש באה"ע. ואם יאמר בעומר או לעומר יש מחלוקת ודעביד כמר עביד כו':

'''ביומא דף נ"ה כשהכ"ג היה מונה ההזאות ביוה"כ פליגי ר"מ ור"י.'''  ר"מ ס"ל כך הי' מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים כו'. ור"י ס"ל שהיה מונה אחת אחת ואחת שתים ואחת כו' ואמרי' דלא פליגי מר כי אתרי' כו' ופירש"י דבאתריה דר"מ היה מונין המועט תחלה ובאתריה דר"י היו מונין המרובה תחלה:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) עד כו'.'''  יצא די"א לכתחלה יש לספור ב"ה. וס"ל דהכי עדיף שיהיו תמימו' וניהו דלא קי"ל כוותייהו אבל דיעבד יש לסמוך עליהם:

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) המתפלל כו''''  וכ"מ מלשון אבודרהם שממנו הדין שהוזכר בש"ע שכתב תחלה כתב במחזור ויטרי המתפלל עם הצבור מבע"י מונה עמה' בלא ברכה מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין נמצא שלא ברכתי לבטלה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה אבל כתב הרמב"ם אם מנה כו' וכן עיקר עכ"ל:

עבב"י משמע דס"ל כצ"ל וא"כ צ"ע כו' דהא האבודרהם גופיה הסכים עם הרמב"ם וס"ל דאין נכון לעשות כן:

אין אני מכוון לצאת והיינו סתמא דלא יצא וה"ה אפי' הוי ס"ל להרב"י דא"צ כונה המ"ל שמתכוין שלא לצאת דלכ"ע לא יצא אפי' א"צ כונה אלא שהמ"א האמת כתב דהרב"י ס"ל דצריכות כונה גם הרב"י בסי' תקפ"ט הביא בשם הרא"ה דלמ"ד א"צ כונה אפי' אמר בפי' שאין רצונו לצאת מ"מ יוצא אבל לא קי"ל כוותיה ועבב"י סי' תע"ה:

בע"ש מבע"י כיון שכבר עשאו לילה לענין שבת ה"ה לענין ספירה והביא' ח"י בשם פסקי תו דמנחות דאפילו בחול אם התפלל ערבית יוכל לספור דכמו דהוי לילה לענין ק"ש ותפלה ה"ה לענין ספירה וכתב שע"ז סומכים הצבור שסופרים מבע"י כמ"ש המ"א בשם הרשב"א ואבודרהם ודלא כהט"ז שכ' דמיירי בין השמשות. אבל לא קי"ל בזה כהפסקי תוספות ע"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) דעתו כו''''  דבעי' שיתכוון כו' ואף ע"ג דכתב מ"א שם בשם רדב"ז דבמצוה דרבנן א"צ כונה והא רוב הפוסקים ס"ל ספירה בזה"ז דרבנן כמ"ש לעיל. מ"מ ניהו דהמ"א הביא שם דברי הרדב"ז אבל כיון דבש"ע שם סתם דצריכה כונה משמע דלא ס"ל כהרדב"ז ואפי' מצוה דרבנן צריכה כונה:

{{עוגןמ|י}} '''(ס"ק י) אינו כו''''  ואע"ג דלא כיון כו' כ"ש לדעת הרדב"ז שכתב בס"ק ח' ודלא כמ"ש הט"ז ולפמ"ש הח"י הבאתי בס"ק ז' בשם פסקי התוספות דלאחר שהתפללו ערבית אפילו עדיין יום יוצא בספירה א"כ גם כה"ג אם התפללו ערבית אף שעדיין יום יש ליזהר שלא לו' לחברו כמה ימים יש:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) וכשהגיע כו''''  צ"ע כו' ובח"י כתב ליישב דמיירי במקום שמתפללים ערבית בזמנו. דחצי שעה לפניו בלא"ה אסור משום ק"ש ותפלה. קמ"ל רמ"א דאף אחר ק"ש ותפלה לא יאכל קודם ספירה כיון שהגיע זמנה:

{{עוגןמ|יב}} '''(ס"ק יב) וטעה כו''''  וב"ח פסק בזה כו' ר"ל בדין השני אבל בדין א' שהי' סבר שהיום ד' וסיים ה' והוא ה' מודה דיצא כיון שאמר כדין לא איכפת לן בכוונתו:

והכי קי"ל סי' ר"ט:

'''ומ"ש סעיף ה' אם אינו יודע ופתח כו''''  שישמע מחבירו כו' יצא. כתב הט"ז דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא יתחיל לברך עד שידע כמה ימים יש:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) בלא ברכה.'''  מצויין בטעות. ושייך לסעיף ח'. אם שכח כו' סופר בשאר הימים בלי ברכה ועלי' אמר הטעם משום דכתיב כו'. ומ"ש בסעיף ח' אם הוא מסופק כו' יספור שאר ימים בברכה הם דברי ת"ה סי' נ"ז ונתן טעם דלמ"ד ספירה בזה"ז דאורייתא הוי ספק תורה וצריך לספור ואע"ג דהתו' ס"ל דספירה בזה"ז דרבנן הא התו' ס"ל דאפי' ודאי שכח יום א' סופר שאר הימים בברכה וליכא בזה משום תמימות דכל יום מצוה בפני עצמה וניהו דלא קי"ל כוותיהו בזה מ"מ בספק לכ"ע יש לספור וגם יברך דהא איסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן עכת"ד א"כ לפמ"ש מ"א בסי' רט"ו ס"ק ז' בשם הרמב"ם דברכה לבטלה הוי דאורייתא ה"ל למימר שלא יברך. אכן הפר"ח כתב בשם ת"ה הטעם באופן אחר. דהוי כעין ס"ס א' שמא ספר ואת"ל שלא ספר דילמא קי"ל כהתוספות דכל יום מצוה בפ"ע וצריך לספור ע"ש:

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק יד) אחר כו''''  אבל כו' קודם קידוש דהא כבר קיבל שבת בבה"כ. ועוד כו' קודם ספירה כצ"ל:

{{עוגןמ|טו}} '''(ס"ק טו) קודם כו''''  דאפוקי כו' ומה"ט כתב הט"ז דאפי' חלו יום ז' ויום ח' בחול אפ"ה יש להקדים לספור ליל ח' קודם קידוש דהא קדושת יום ז' היא יותר מקדושת יום ח' דיום ח' אינו אלא מדרבנן. וח"י חולק דלשון ש"ע לא משמע כן:

{{עוגןמ|יז}} '''(ס"ק יז) אסור כו''''  כתב רמ"א היתר דהוי ס"ס חדא שמא הוא משנה שעברה ואת"ל משנה זו דלמא נשרשה קודם לעומר:

ושיעור השרשה כתב שם הש"ך ס"ק ב' בשם ת"ה דסגי בג' ימים. ובנ"ה שם השיג עליו דבעינן שתי שבתות ע"ש. וה"ה במקום שמביאים תבואה ממקומות אחרים שתבואתן נשרשת קודם עומר עומר. ובשל"ה. בשער האותיות:

'''וע"ש בש"ך שכתב היתר כו''''  דמשקין היוצא ההן אין כמותן אבל כל האחרונים חלקו על היתר זו דמוכח דמשקין היוצאים כמותן:

'''הי' בטל ברוב כו''''  דנגד הפליטה ודאי יש רוב ובטל מן התורה אלא מדרבנן בעי' ס' וגם לא בטל כלל דהוי דשיל"מ. וכיון דהוי ספק חדש כיון דלא ידעינן ודאי שהיא מתבואה חדשה הוי ספק דרבנן ואזלינן לקולא:

'''ה"ל מין בשאינו מינו.'''  וקיי"ל טעם כעיקר דאוריי'. וצריך ס' מן התורה:

'''אף בפליטת כלים.'''  וכתב הט"ז בי"ד ה"ה מה שנילוש בשמרי שכר אסור וה"ל דבר המעמיד ע"ש:

'''ונ"ל דהעולם סומכים כו'.'''  ודע דעכ"פ כל ימי הקיץ עד איזה שבועות אחר הקציר ל"ל משום חדש. דעל פי הרוב אין אוכלים ומוכרים מיד תבואה חדשה אחר הקציר וגם צריך זמן מה לדישה:

על מ"ש רבינו ברוך הובא בתשו' הרא"ש שהביא הרב"י בי"ד סי' רצ"ג:

כיון שא"א סמוכים לא"י כמ"ש התוספ' לענין תרומה וכמ"ש סס"ק זה:

שהלכה כת"ק ר"ל דבקידושין דל"ז פליגי ת"ק ס"ל דאין חדש נוהג בח"ל ור"א ס"ל דנוהג בח"ל:

סתם ואא"כ מחלוקת דהא קידושין שהוא סדר נשים הוא אחר ערלה שהוא בסדר זרעים:

ואף ע"ג דאין ס' למשנה ר"ל אפי' בשני סדרים וכמ"ש אח"ז:

'''מ"מ מהדרי' לכללן כו''''  הלכה כת"ק לא זכיתי להבין דודאי סתם משנה עדיף מת"ק והא א"א דאין סדר היינו דלא ידעינן מי ואיזה משנה נשנה באחרונה וא"כ אפי' היו דברי ת"ק סתם משנה אעפ"כ אין הכרע לפסוק כוותיה דילמא סתם דערלה היא אחרונה וסתם בתר' עיקר כ"ש דהאי דקידושין אינו סתם גמור כ"א דברי ת"ק ומאי הכרע יש לפסוק כת"ק דלמא סתם לערלה נשנה אחריו והלכה כסתם דערלה. ומ"ש הרא"ש דר"ע פליג כו' דהרא"ש ס"נ דפלוגתא דת"ק ור"א היא דכתיב גבי חדש ממושבותיכם וס"ל לר"א דכ"מ דכתיב מושבות ר"ל כל מקום שאתם יושבים אפי' בח"ל ות"ק סבר מושבותיכם פירושו דוקא לאחר ירושה וישיבה ואשמעינן דקודם לכן היו פטורים אבל אין פירושו שיהיה נוהג בכל מקום אפי' בח"ל וא"כ הדרינן לכלל' דכיון דחובת הקרקע היא אינו נוהג אלא בארץ ושם בקידושין הובא פלוגתא דר"ע ור' ישמעאל בזה דר"ע ס"ל מושבותיכם רצה לומר כ"מ שאתם יושבים ור' ישמעאל ס"ל לאחר ירושה וישיבה וקי"ל הלכה כר"ע מחברו א"כ קי"ל דמושבות היינו בכ"מ שאתם יושבים והיינו כר"א דחדש נוהג בח"ל:

הבאה מא"י לח"ל וכ"מ שאתם יושבים והיה חל איסור חדש על תבואות א"י אבל מה שנזרע בח"ל אין חדש נוהג בו כיון שהוא מצוה תלויה בקרקע. כמ"ש התוס' לענין תרומה במס' ע"ז דף נ"ט ע"א ובחולין דף ז' ע"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}