עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/שלז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א') בין כו'''' אפילו בקרקע של שיש. דלא עבי' חריץ מ"מ אסור דגזרינן אטו קרקע שאינו של שיש. הוי מלאכה דרבנן שפרש"י דחופר אינו חייב מן התורה אלא בחופר במרה וחצינה אבל ע"י גרירה הוי כלאחר יד וליכא רק איסור דרבנן:

'''ועמ"ש סי' שי"ד.''' ר"ל דמכאן מוכח דאפילו באיסור דרבנן פסיק רישיה אסור דלא כמ"ש מ"א בסי' שי"ד בשם ת"ה דבאיסור דרבנן פסיק רישיה מותר וגם בסי' שי"ד השיג מ"א על ת"ה בזה:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) אסור לכבד.''' דמזיז עפר אע"ג דהוי טלטול מן הצד ע' בב"י ל' הר"ן שהביא:

ועמ"ש מ"א בסי' שי"א ס"ק כ"ד:

'''דה"ל דבר שא"מ.''' והמחמירים ס"ל דהוי פ"ר. והמחמירים אפילו במרוצף שהביא רמ"א טעמייהו דס"ל גם כן דבאינו מרוצף הוי פ"ר וגזרינן מרוצף אטו שאינו מרוצף ועוד דגם במרוצף איכא משום אשוויי גומות ומזיז עפר בין הרובדין מ"מ כתב הרב"י דעל השלחן ודאי מותר ע"ש בשם בעה"ת אבל בענפי אילן ודאי גם על השלחן אסור מטעם שכתב מ"א ס"ק ה':

{{עוגןמ|ד}} (ס"ק ד') ע"י נכרי מותר משום דבאמירה לא קפדינן אפי' הוא פסיק רישיה וכמ"ש מ"א לעיל סי' רנ"ג ס"ק מ"א. וביש"ש אוסר אפילו ע"י גוי אבל לא ביאר שם טעם האיסור. וגם ע"י כנף אוסר. אבל ע"י בגד או מטלית ניהו דגם דעתו נוטה לדעת הרב"י מ"מ כתב הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו אבל ע"י כנף ס"ל דאיסור גמור דמשוי גומות כמו ע"י מכבדות:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה') שלא ישברו כו'''' ליכא איסור דאוריית' כמ"ש סי' שי"ח סעיף י"ב ע"ש במ"א ס"ק ל"ו בשם מ"מ שכתב וז"ל נראה שכל שאינו מתכוין אינו ראוי לו' פסיק רישיה ולחייב מפני כשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל. שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלים דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצוץ בו שיניו פטור שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור ואפילו לר"י כו' עכ"ל. אולם שם משמע דאפילו איסור דרבנן ליכא כה"ג וצריך לחלק בין האי דהכא דעכ"פ מדרבנן אסור וכמ"ש מ"א להאי דלעיל ועמ"ש בע"ה שם ויתיישב הדבר:

אפי' במרוצף ר"ל אפי' להמתירים בשל תמרה במרוצף מ"מ בענפי אילן מודה דאסור משום שבירת קסמים:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) אין כו'''' וטעמא דדברים אלו אין בהם צורך כו' וכתב המ"מ דראייתו מפרק כירה דף מ' ע"ב מעשה בתלמידו של ר"מ שנכנס אחריו למרחץ וביקש להדיח לו קרקע א"ל אין מדיחים לסוך לו קרקע א"ל אין סכין ופרש"י ז"ל דלמא אתי לאשויי גומות עכ"ל המ"מ וכתב התי"ט פ"ה דפסחים משנה ח' דחה הראיה דלמא היתה קרקע עולם שאין מרוצף וכתב ע"ז בספר ת"ש וז"ל ואשתמיטתיה הא דאית' פ"ט דברכות גבי הנכנס למרחץ ובפ' ע"פ גבי הא דצוה רבי לבניו אל תכנסו למרחץ חדש שמא תפחת ופרש"י שמרחץ שלהם היתה חפירה תחתיה ותקרה ע"ג והמים נשפכים לחפירה שתחתיה עכ"ל ספר ת"ש:

ולענ"ד אין בזה כדאי לדחות דברי תי"ט אע"ג דכתב רש"י תקרה ע"ג מנ"ל דהאי תקרה היתה מרוצף אבל שמעתי ראיה מוכרחת דלא כתי"ט ממאי דאיתא בשבת דף קנ"א ע"ב דתנן עושים כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ופריך הש"ס והאר"י א"ש מעשה בתלמידו של ר"מ שנכנס אחריו ביקש להדיח קרקע א"ל א"מ. ביקש לסוך קרקע א"ל אין סכין וס"ד טעם האיסור דכל דבר האסור לטלטל אסור לסוך ולהדיח וקשיא מתניתין דמתיר במת. ומשני קרקע בקרקע מחלף מת בקרקע לא מחלף. ופרש"י קרקע בקרקע מחלף כלומר האי לאו משום טלטול הוא אלא משום אשויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים היא ול"ל לאשויי גומות מחלף מיהו בקרקע אחר עכ"ל הרי דהש"ס ס"ל דסתם מרחץ מרוצף וגם עובד' דר"מ היה במרחץ מרוצף ולכן הוצרך לו' קרקע בקרקע מחלף ואע"ג דהמ"מ כ' דהראיה היא מפ' כירה אע"ג דעיקר הראיה מדף קנ"א מ"מ כתב שהראיה היא מפ' כירה ששם הובא האי עובדא והו' פשיט ליה למ"מ דסתם מרחצאות שלהם היו מרוצפים וכן מוכח מדף קנ"א כנ"ל:

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) אסור לצדד כו'''' עכצ"ל מ"ש בש"ע בא להשות גומות ודאי הוא ל"ד דבגמ' אמר דלמא אתי לאשויי גומות משמע דלאו ודאי וכ"כ בס' ת"ש וע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}