עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/רלו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''כ' מ"א כ' בע"ב שיש להפסיק בין ברקיע כו'''' ר"ל שיש להמשיך תיבת כרצונו אדלעיל מיניה ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. כדאמרי' סוף שבת אין מזל לישראל וכתבו התוספות דלפעמים ע"י זכות גדול משנה ה' המזל וכן מצינו שאמר הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב אוקמי ליה במזרח. הרי דלפעמים הרצון לפניו יתברך לשדד המזלות והכוכבים ושייך שפיר שכרצונו הוא יתברך מסדרן ברקיע. אבל אי ממשיכים תיבת כרצונו אדלמטה כרצונו בורא יום ולילה לא יתכן דודאי יש ביכולתו לשנות יום לליל' או להיפך לילה ליום האו' לחרס ולא יזרח אבל כבר הבטיח הוא יתברך יום ולילה לא ישבותו כ"א על דרך המקרה כמו בחשך מצרים ואז לא היה בכל העולם כ"א במצרים וכן העמדת חמה למשה ויהושע וחזקיה היה רק ע"ד המקר'. משא"כ שידד מערכו' הכוכבים ודאי נעשה בכל דור לצדיקי הדורות והם מן הנסים הנסתרים:

'''י"ל שאנו מתפללים כו'''' והיה לע"ע יהיה אור. ור"ל ולאומים יכסה חושך והוי שפיר מעין החתימה המעריב ערבים דהיינו שיהיה ערב לאו"ה הוי דומיא דמעריב ערבים כל יום:

כ' ב"ח בסי' ס"ו וע"ש בט"ז:

דהאמרי' פרק ער"פ דף קי"ז ע"ב א"ר ק"ש והלל גאל ישראל דצלות' גואל ישראל דרחמי נינהי פירש"י דרחמי נינהו שאנו מתפללי' על העתיד עד כאן לשונו אבל דק"ש וכן הלל דליל פסח היא שבח על גאולת מצרים שעבר וסיים שם הב"ח וז"ל אלא צ"ל וגאלו בלא ו' (בין גימ"ל לאל"ף) דשפיר משמע על הגאולה שעברה עכ"ל:

מיהו בספ"ק דברכות דף י"ב ע"א אמר רבא ב"ח סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנא' להגיד בבקר חסדך כו' וכתב רש"י וז"ל שנא' ולהגיד בבקר חסדך וברכ' אמת ויציב כלה על חסד שעשה לאבותינו שהוציאם ממצרים וכו' וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפי' שיקיים לנו אמונתו והבטחתו לגאלנו מיד מלכים כו' עכ"ל. אכן התוס' שם כתבו וז"ל אחר שהעתיקו ל' רש"י כתבו הנ"ל וז"ל ובסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל עכ"ל הרי דהחתימה גם בערבית היא על העתיד וכ"כ הפרישה שהקשה על הטור דלעיל סי' ס"ו העתיק ל' רש"י הנ"ל ובסי' זה כתב דצ"ל גאל ישראל ולא גואל משום דקאי על הגאולה שעברה ותי' מסברא דנפשיה דס"ל אע"ג דהברכה מדברת מענין גאולה העתידה. מ"מ החתימה צ"ל על גאולה שעברה הובא בספר א"ר ע"ש:

'''(ס"ק א) צורך כו'''' וע"ס קס"ז סעיף ו' דמה שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק בין נטיל' להמוציא. ה"ה מה שהוא צורך תפלה:

דלא כרש"ל שכתב כיון דהאידנ' קבלנו עלינו תפלת ערבית חובא אזדא לה טעם הרשב"א לכן אין להפסיק בהכרזה. והב"ח חולק דעיקר טעם הרשב"א מפני שהוא צורך תפלה וזה שייך גם לדידן ומ"ש הרשב"א דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ואינו עיקר הטעם:

דוקא בר"ח שהוא דאורייתא ר"ל בר"ח אע"ג דקי"ל בערבית אם שכח יעלה ויבא אין מחזירין אותו מ"מ ר"ח גופי' דאורייתא. וכן ותן טל ומטר אע"ג דלאו דאורייתא מ"מ א"ל מעליותא דאם לא אמרו מחזירין אותו משא"כ חנוכה ופורים דהם דרבנן וגם אם לא אמר על הנסים אין מחזירין:

'''ונ"ל דבין הפרקים כו'''' אבל בין קריאת שמע וברכותיה חובה לכולי עלמא אע"ג דכבר הסכים לעיל דטעם דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ועיקר הטעם משום צורך תפלה. וזה שייך גם בין הפרקים מ"מ כוונתו דטוב לו להפסיק בהכרזה אחר יראו עינינו מלהפסיק בין הפרקים דאחר יראו עינינו יש פוסקים דרשאי להפסיק בכל הדברים דהא בלאו הכי מפסיקים בין גאולה לתפלה באמירת הפסוקים ויראו עינינו וכמ"ש הטור בשמם משא"כ בין הפרקים אפי' דערבית לכ"ע אינו רשאי להפסיק א"כ עדיף להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית מלהפסיק בין הפרקים:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) נהגו כ' ובמ"ע כ' דצריך לישב כו'''' דטעם העומדים כיון דבימים הקדמונים היו בתי כנסיות שלהם בשדה והיו יראים להאריך בתפלת ערבית בלילה כיון שהי' בה"כ רחוק מן היישוב. ולכן תיקנו תמורת שמונה עשרה ח"י פסוקים של ברוך ה' לעולם כו' ויש בהם ח"י אזכרות של הוי' נגד ח"י ברכות ואגב תקנו חתימה של יראו עינינו. ואף עכשיו שבה"כ שלנו היא תוך העיר ומתפללים ח"י ברכות ממש מ"מ תקנה ראשונה לו' ח"י פסוקים תמורת ח"י ברכות במקומה עומדת ולא זזה ממקומה וזה טעם רמ"א שכ' שהמדקדקים עומדים כי תחלה נתקנו תמורת ח"י ברכות ממש והחולקים אדרבא מה"ט ראוי לישב. דאם יעמוד נראה שמתכוין לצאת בהן תמורת ח"י ברכות א"כ כשאח"כ מתפלל ח"י ברכות. א"כ נראה שמתפלל שתי פעמים ח"י ברכות וא"ל דהוי כתפלה אחת אריכת' דהא מפסיקי' בקדיש בנתיים כ"כ הט"ז וכ' בספר א"ר דאף העומדים לא יעמדו ופניהם אל הקיר דאז הוי נראה ממש כמתפלל ח"י ברכות:

הושיענו אלהי ישענו לאפוקי מנוסח שלנו הושיענו ה' אלקינו וקבצנו דא"כ יהיה בו י"ט אזכרות של הוי"ה ולענ"ד זה אינו מספיק די"ל דשם הויה א' נגד ברכת המינים ואע"ג דבטור ורא"ש כתוב ח"י אזכרות נגד ח"י ברכות י"ל דלא דקו בלשונייהו כיון שנקרא י"ח ברכות דכן היתה תחלת תקנות אנכה"ג אלא שאח"ז הוסיפו ביבנה ברכת המינים לכן נקט גם ח"י אזכרות כנגדן. עוד י"ל מ"ש ה' הוא האלהים ב"פ נחשב כחדא וזה דנחשבו כחדא כתב גם בספר א"ר לפי שטתו. ומ"מ י"ל כמ"ש מ"א הושיענו אלהי ישענו:

דכ"ה לשון הפסוק בדברי הימים א' סי' ט"ז דלא הוזכר בו שם הוי"ה וכ"כ בספר א"ר אולם בתהלים סי' ק"ו כתיב הושיענו ה' אלהינו וקבצנו כו':

'''אז אמר כו'''' מעומד כיון דלא סמך גאולה לתפלה כדי. להתפלל עם הצבור. לכן כשקרא ק"ש עם ברכותיה אמר הפסוקים בעמידה שיהא דומה לסמיכת גאולה לתפלה דהיינו שיהיו הפסוקים דומים קצת לתפלת י"ח ואף שכבר התפלל עם הציבור או שיהיו עכשיו הפסוקים תמורת ח"י ברכות ובתורת תפלת נדבה ואע"ג דצריך לחדש בה דבר כדלעיל סי' ק"ז זה נקרא כחידוש במה שמסמיך גאולה לתפלה:

{{עוגןמ|ג}} (ס"ק ג) יתפלל עמהם אף שהם מתפללים מבע"י ר"ל מלבד שאם יתפלל עם הצבור ולא יהא מסמיך גל"ת נוסף לזה שגם עם הצבור מתפלל מבע"י ואם יתפלל לבד יתפלל בלילה אע"ג דר"ס רל"ה מבואר דעדיף להתפלל בצבור אפי' מתפלל מבע"י מ"מ קמ"ל אע"ג דהכי איתא תרתי שמתפללים מבע"י וגם לא יסמוך גאולה לתפלה אפ"ה עדיף תפלה עם הציבור:

'''אבל לא ימתין כו'''' דס"ד כיון דע"כ א' מב' תפלות דהיינו מנחה וערבית צריך להתפלל ביחיד א"כ למה מתפלל מנחה ביחיד ותפלת ערבית בצבור ולא יסמוך גל"ת וגם יתפלל ערבית מבע"י נימא איפכא שימתין להתפלל מנחה עד שיתפללו הקהל שמונה עשרה של ערבית ואז יתפלל מנחה וניהו דלא הוי תפלתו עם הצבור דהא הם מתפללים ערבית והוא מנחה מ"מ הוי בשעה שהציבור מתפללים וערבית יתפלל בלילה וגם יסמוך גל"ת:

בשחרית ומוסף ר"ל דאי מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללים שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללים:

דסתרי אהדדי שהצבור המתפללים ערבית עושים אותו לילה והוא מתפלל מנחה ע"כ חשבו עדיין יום:

ועזסי' רס"ג דאין להתפלל מנחה באותו בה"כ שכבר קבלו קהל שבת דהוי כסתרי אהדדי ע"ש:

'''ועוד דתפל' עם הצבור כו'''' ר"ל אפ"ת דכה"ג מקרי בשעה שהצבור מתפללים מ"מ עדיף שיתפלל מנחה ביחיד וערבית עם הצבור דהוי תפלה עם הצבור דעדיף ממה שיתפלל מנחה בשעה שהם מתפללים ערבית דלא הוי רק כמו בשעה שהצבור מתפללים כנ"ל:

ועססי' ק"ט דכה"ג בקדוש' וז"ל יחיד העומד בתפלת י"ח וכשהגיע למקום קדושה היו צבור אומרים קדושה דסדר' אינו אומר קדוש עמהם דאין קדושות שוות כו':

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) המלך כו'''' המולך בכבודו. אפשר הטעם כמו שכ' רש"י והם דברי מדרש רבה במגלת אסתר ע"פ המולך מהודו ועד כו' שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה ולא הי' ראוי למלוכה ע"ש:

'''שא"ל ימלוך לשון בקשה.''' ר"ל שלא יהיה כוונתו באמרו ימלוך שהוא לשון תפלה שמתפלל שימלוך כו' דהיינו לקרב הגאולה אלא יהיה כוונתו מלשון שבח שודאי כך יהי' ע"י שיגאלנו ב"ב:

מלת תמיד למטה לא ידעתי טעמו. ובפרישה הובא בס' אליהו רבה כ' להיפוך שיקראנו למעלה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}