עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) מלך כו'''' משום הפסד ממון א"צ להפסיק עס"ג שהביא מ"א ס"ק ג' בשם סמ"ג דאין להפסיק כ"א היכי דאיכא סכנת נפשות וכן הביא דברי סמ"ג הללו לעיל סי' צ"ב סס"ק ב' וסי' ק"ח סס"ח דאין לעבור זמן תפלה משום הפסד ממון וס"ל למ"א דה"ה להפסיק בתפלה דינו כך:

עבי"ד ר"ס קנ"ז דיש מחלוקת הפוסקים בעבירה דהדין שיעבור ולא יהרג אם רשאי להחמיר על עצמו ליהרג ולא לעבור:

ומעשה דאותו חסיד בברכות דף ל"ב ע"ב בחסיד אחד התפלל ובא הגמון א' ונתן לו שלום ולא השיבו והמתין לו ההגמון עד שגמר תפלתו אח"ז שאלו למה לא השיבו הלא התחייב בנפשו ופייסו בדברים ונתפייס ונפטר החסיד בשלום מ"מ תקשי להפוסקי' דס"ל להחמיר על עצמו כה"ג. א"כ למה לא השיבו ושמא לא ימתין עד אחר התפל' שיהי' לו זמן לפייסו אלא יהרגנו מיד או לא יקבל פיוס:

'''צ"ל שהיה בטוח כו'''' ר"ל שהיה מכיר אותו הגמון טבעו ומהותו ושלא יהרגנו עד ישאלנו למה לא השיבו וגם משכיל בטבעו ויקבל הפיוס וע"ש במהרש"א בח"א שכתב תי' אחר:

'''וכן המנהג פשוט כו'''' ר"ל בש"ץ דמבואר לקמן ס"ס קכ"ג דכשמתפלל בקול רם לא יאמר בסוף התפלה יהיו לרצון כו' דסומך על תתקבל צלותהון שיאמר בקדיש שאחר התפל' א"כ כל מה שאו' הש"ץ עד שאו' הקדיש הכל מעין תחנונים שאחר התפלה ודינו כמו ביחיד באלהי נצור שאו' אחר התפל' קודם יהיו לרצון ואפ"ה המנהג שהש"ץ עוקר רגליו כשאו' תחנון ויושב דמבואר סי' קל"א סעיף ב' דראוי לישב בשעת אמירת תחנון (וה"ה שעולה עם הס"ת על הבימ'):

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) לתחלת כו'''' דחמירא תפל' מק"ש וכן ס"ל להרב"י לחלק בין ק"ש לתפלה אם שהה כדי לגמור כולה כמבוא' לעיל ס"ה ואפי' להרמ"א דס"ל בשהה כדי לגמור כולה אין חילוק בין ק"ש לתפלה אלא אם הוא מחמת אונס או לא מ"מ בלא שהה כדי לגמור כולה מודה להרב"י:

'''ועבב"י סי' נ"ט כצ"ל.''' והוב' גם בש"ע לעיל סי' נ"ט סעיף ה' דאם טעה או נשתתק בברכת ק"ש ועמד אחר תחתיו צריך לחזור לתחלת הברכה ומבואר שם מה נקרא תחלת ברכה ע"ש:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) אם שח.''' ועסי' קי"ד סעיף ז' דאם שח במזיד א"צ:

'''ועב"ח ר"ל דהרב"י חלק על תשו' הר"ג ב"ש.''' הובא בט"ז דפסק ששיחה הוי הפסק וכן פסק בו בש"ע. דהא הרב"י גופי' פסק לקמן סי' קי"ד דאם במזיד אמר בימות הקיץ משיב הרוח או ותן טל ומטר חוזר לראש וכי גרע אמירת משיב הרוח או ותן טל ומטר משיח' ולכן חלק הב"ח על הרב"י ופסק דגם שיחה במזיד צריך לחזור לראש וכ' דכן היה דעת הרר"ג ב"ש אבל ודאי הרב"י ס"ל הכא דאפי' שח במזיד אינו חוזר לראש כנראה מדבריו שכ' כאן בחבורו הארוך ע"ד הרר"ג ב"ש ע"ש. בעובדא דר"א כו' דף כ"ד ע"ב דר"א הוי אזיל בתרי' דר"י והוי קרי ק"ש כי מטי למבואות המטונפות אשתיק עד שיצא מן אותה מבוי. וא"ל לר"י להיכי אחזור. א"ל ר"י אם שהיתה כדי לגמור כולה חוזר לראש. ות"ל אפי' לא שהה כדי לגמור כולה הוא שח דהא שאלו להיכי אחזור אע"כ דבק"ש אפי' שח במזיד א"צ לחזור לראש:

בי"ד סי' צ"ט ס"ק ט' דקיי"ל אסור לבטל איסור לכתחלה ואם ביטל בשוגג מותר ואם ביטל במזיד אסור: ואם היה סבור שמותר לבטלו וביטלו מקרי שוגג ע"ש. ועיין במכות ריש פ"ב דף ז' ע"ב ת"ר בחייבי גלות כתיב בשגגה פרט למזיד ופריך הש"ס פשיטא בר קטלא הוא ומשני רבא באו' מותר שאני או' אומר מותר קרוב למזיד ולכך קראו בריית' מזיד. וכתבו התו' בד"ה אלא כו' וז"ל וקשה דגבי חלב וגבי שבת כתיב בשניהם בשגג' וחייבים בתינוק שנשבה לבין הגוים דה"ל אומר מותר וי"ל דשאני הכא גבי גלות דכתיב בשגג' יתיר' למעט או' מותר עכ"ל. הרי דבעלמא או' מותר שוגג הוא וגלות שאני דאיכ' קרא יתיר':

'''ובחידושי רשב"א רפ"ב דברכות כו'''' שהביא ראיה דבק"ש אפי' הפסיק ושהה כדי לגמור כולה יצא וז"ל והכי נמי משמע בההוא דרבי דף י"ג ע"ב דהוי קרי פסוק א' מק"ש ושונה לתלמידיו. וכשסיים תלמודו חזר וגמר ק"ש לדעת ר"ש ברבי עכ"ל ותקשי ניהו דהשיהוי לא הוי הפסק מ"מ הדיבור שלמד עם תלמידיו הוי הפסק אלא ע"כ בק"ש שיחה לא הוי הפסק:

'''ואפשר דוקא ששח בד"ת.''' והם דבריו מ"ש לעיל בעובד' דר"א ויש לחלק קצת ביניה':

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) ישתוק כו'''' ועס"ס ס"ו שכתב מ"א שם במקום שפוסק לאיש"ר יאמר עד עלמיא וישתוק כי יש מחלוקת אם חייב לומר כל הנוסח של ית' עכ"ל אבל כאן דשותק ושומע דהוי כעונה ראוי לשתוק עד דאמירן בעלמא לצאת ידי כולם:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) אינו כו'''' וגם בתשו' הרשב"א דמיניה נובעים דברי רמ"א הובא בב"י סי' קל"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}