עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/פז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''ס"ק א אפי' כו'''' ה"ל כב"ה כו' ור"ל כיון דהוי כב"ה א"כ אסור מה"ת ולכך לא מהני נתינת מים דדוקא לגבי מי רגלים מהני נתינת מים כיון דמה"ת אינו אסור אלא כנגד העמוד ואח"ז אינו רק מדרבנן ולכן הקילו בנתינת מים כ"כ הרב"י בשמם אבל אליביה דנפשי' כתב טעם אחר דדוקא מי רגלים שהם צלולים ומתערבים עם המים ומתבטלים ולכן שרי. משא"כ עביט וגרף דהבלוע בהן אינו מתערב עם המים ואינו מתבטל לכך לא מהני נתינת מים ע"ש:

'''ונ"ל דאם הכלי מיוחד ג"כ לתשמיש אחר כו'''' מותר אפשר דוקא לטעם הרא"ש ורמב"ם הנ"ל דה"ק דמחמירים בהן דדינו כב"ה וצואה וא"כ י"ל דדוקא במיוחד למי רגלים או צואה. אבל במיוחד גם לתשמיש אחר לא אבל לטעם הרב"י דמה"ט לא מהני נתינ' מים דהבלוע אינו מתערב עם המים א"כ אפשר אפי' מיוחד גם לתשמיש אחר אסורה דמה בכך דעכ"פ יש בו בלוע מי רגלים וצואה ואינו מתבטל בנתינ' מים:

'''וה"ה כו'''' ובכל פעם כו' זהו לפע"ד מספיק גם לטעם הרב"י דלא היה בשום פעם בלוע ממי רגלים לבדן אלא במי רגלים שכבר נתבטלו במים קודם שנבלעו בו:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב') מצופה כו'''' גלאזיר"ט ומשמע בהרב"י דסגי אם רק מצופה בפנים. אבל הב"ח כתב דבעי' שיהיה מצופה בפנים וגם מבחוץ. ובט"ז כ' כיון דרמ"א מחמיר לקמן סי' תנ"א דבכלי זכוכית לא מהני הגעלה כמו בכלי חרס. א"כ ה"ה הכא יש לכלי זכוכית דין כלי חרס. אע"ג דשם הסכימו ט"ז ומ"א דבדיעבד אם הגעילו ונשתמש בו מהני ההגעלה צ"ל דהכא דין לכתחלה יש לו. ובס' א"ר כ' כיון דדיעבד מהני הגעלה הכא אפי' לכתחלה שרי אפילו לא הגעילו דאינו בולע כל כך כמו חרס:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) שכפאו כו'''' וכ' הב"ח כו' והגרף אחורי המטה ר"ל בצד א' מן המטה והאדם מצד אחר והמטה מפסקת בין הגרף והאדם:

'''מחצר קטנה וגדולה כו'''' דאם צואה בגדולה אסור לקרות בקטנה כיון דהקטנה נפרצה במלואה ולא נשאר גפופיס א"כ ה"ה הכא ל"מ אם המטה עומדת באמצע החדר וא"כ נפרץ משני צדדים וליכא גיפופים משני צדדים דאסור אלא אפי' אם בצד אחד עומדת סמוכה לכותל וליכא פרצה אלא שבצד השני איננה סמוכה לכותל מ"מ אסור דעכ"פ בצד א' הוי נפרצה במלואה (וע' לקמן סי' ש"ס) ולא פריך כו' דבס"פ מי שמתו איכא ג' תנאי. דרשב"ג ס"ל דמטה חוצצת. ורבנן פליגי וס"ל דאינה חוצצת. ורשב"א ס"ל דאם צואה תחת המטה שרי לקרות דהוי כאלו הוא מכוסה ובעי רב יוסף מרב הונא מטה פחותה מג' ודאי כלבוד דמי. ד' ה' ו' ז' ח' ט' מאי. וא"ל לא ידענא. עשרה לא קמבעיא לי דכרשותא אחריתי דמי. ופירש"י דהאיבעי היא לרשב"א אם הצואה תחת המטה ועז"א פחות מג' אמרינן לבוד ובודאי הוי מכוסה. ומג' ועד יו"ד מבעי' ליה אי הוי כיסוי אבל אי המטה גבוה י' ויש אויר י' המגולה א"כ הצואה ודאי אינה כמכוסה. וכיון דמבעיא ליה אליבא דרשב"א יש לפסוק כוותי'. אולם לא הוי מכוסה אלא בדליכא אויר בין המטה לארץ אלא פחות מג' דאז אמרינן לבוד. אבל אי יש יותר אויר הוי אבעי' דלא איפשיט' ואזלינן לחומרא אבל הגאון פוסק כרשב"ג דס"ל דהאיבעיא אזלא לרשב"ג. וא"כ ראוי לפסוק כוותיה מדאיבעי אליביה. ופי' הגאון האיבעי' דפחות מג' דאמרינן לבוד ודאי אין עליו שם מחיצה. ולכן אם אין המטה גבוה רק פחות מג' ודאי אינה חוצצת. ומג' ועד ט' מבעי' ליה אי חוצץ. אבל אי המטה גבוה י' ודאי הוי מחיצה וחוצצת והקשה תר"י לפי' הגאון כיון דבימיהם הוי מטותיהם כלם סתומים והיו מגיעים דפנות המטה עד למטה לארץ ולא היה אויר כלל א"כ מאי צ"ל עשרת לא קמבעי' לי הא מחיצה גמורה היא ופשיטא ע"ש מ"ש לתרץ ואין קי"ל כפירש"י וליכא ראיה דקי"ל כרשב"ג. זהו תורף הדברים. ולפ"ז הקשה מ"א אדקשי' להו לתר"י לפי' הגאון למה הוצרך לומר י' לא קמבעיא לי דהיא מלתא דפשיט' עריפא ה"מ להקשות הא תשעה נשאר האיבעי' דאפשר גבוה ט' גם לרשב"ג לא הוי חציצ' איך א"ל כן דאם כן הא דארשב"ג דחוצצת מיירי בגבוה י' אם כן תיקשי אמאי פליגי רבנן כיון דגבוה י' מחיצה גמורה היא. אלא על כרחך דרשב"ג מיירי באינה גבוה רק תשעה ולהכי פליגי רבנן:

'''ל"ח הפסקה.''' וא"כ לא ה"מ להקשות לרבנן אבל לרשב"ג שפיר קשי' ליה דהא דאמר י' לא קמבעי' לי הוא מלתא דפשיטא ואע"ג דאינה חוצצת מכותל לכותל מאי בכך הא לרשב"ג גם כה"ג חוצצת אפי' מיירי בגבוה כמה אמות וא"כ מה לי גבוה מאה אמה או גבוה י"ט כיון דגבוה י' מחיצה גמורה היא ה"ה כאלו גבוה מאה אמה ולענין מה שאין המטה חוצצת מכותל לכותל אין לחלק בין גבוה הרבה או גבוה י"ט:

'''וידוע דקי"ל כרבנן.''' ר"ל אע"ג דלרשב"ג גם כה"ג מפסיק אפי' אינה מכותל לכותל. מ"מ כיון דלא קי"ל כפי' הגאון אלא כפירש"י א"כ לא קי"ל כרשב"ג ומ"מ צ"ב דהא לפירש"י דהאיבעי' אליבי' דרשב"א י"ל דפשוט ליה דרשב"ג מיירי בגבוה תשעה ומה"ט פליגי רבנן אבל גבוה יו"ד אפי' אינה חוצצת מכותל לכותל אפי' לרבנן חוצצת ואפי' לדעת הרא"ש שכתב דמה"ט לא הביא הרי"ף אבעי' זו וס"ל כפי' הגאון והאיבעי' אליבא דרשב"ג והרי"ף פסק כת"ק היינו כרבנן ולכך השמיט האיבעיא מזה ג"כ אין ראיה דלמא להרא"ש פשיטא ליה תי' תר"י דמיירי במטה שאין דופנותיהן מגיעים לארץ. ולכך אצטריך לומר עשרה לא מבעי' ליה דס"ד הואיל ואפשר לראותה אסור. א"כ י"ל דה"ט דרבנן דאסרי הואיל ואפשר לראות הצואה ולא משום דאין המטה חוצצת מכותל לכותל גם לשון וידוע דקיי"ל כרבנן צ"ב. דהא פליגי בה הגאון עם הפוסקים סוף דבר לא הבנתי דבריו בזה. ועסי' ע"ז ס"ב. וע' מ"ש סי' תק"ב כו' דכסתום דמי ולכן רמז לעיין סימן ע"ז ס"ב שכ' שם דאפי' למ"ד דמחיצה מפסקת אפילו לענין ריח מ"מ כיסוי ודאי לא מהני להפסיק לענין ריח. וע"ל סי' תק"ב דמשמע דמקשה מהכא להתם למ"ד אין לבוד בכלים וכאן כתב דהוי מטעם כיסוי ואולי יש להעמיס גם לק' ס' תק"ב כן בכוונתו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}