עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/עט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) אפי' כו'''' עס"ס ע"ה. ר"ל דבערוה כה"ג הוא מחלוקת הרב"י עם הב"ח דלהרב"י שרי אבל בצואה גם הרב ב"י מודה: (ס"ק ב) מצדו כו' גבי לולב עקום לקמן ס"ס תרמ"ה דעקו' לפניו פסול ולאחריו כשר. וכ' שם דאם נעקם לצדדים פסול כמו לפניו: והרמב"ם כו' שכ' ג"כ דצדדי' דינו כמו לאחריו: ועס"ס פ"א. זו ג"כ הוא ראיית הר"מ (אלא שיש ט"ס שם) שכ' בסי' פ"א היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שתשאר הצואה לאחריו ד"א ואם א"א לילך לפניו יסלקנה לצדדים וירחיק ד"א הרי דבמקום דאפשר שתהיה צואה לאחריו עדיף טפי ולא מהני במה שמסלקה לצדדי': דצדדים שלפניו. ר"ל שאינו פניו נגד ממש אלא לצדדים שלפניו: כמ"ש סי' קכ"ח כו' דאמרי' שם עה שאחורי כהנים אין בכלל הברכה אבל העומדי' לפני הכהנים אבל משוכים לצדדים שלפני כהני' הם בכלל ברכה וכאלו הם עומדים נגד פני הכהנים ממש אלא דלפ"ז דמדמה האי דהכ' למ"ש בסי' קכ"ח א"כ מאי דקי"ל שם דצדדי כהן ממש הוי ג"כ כשלפניו א"כ למה כ' בשם ר"מ דאם אפשר עדיף להניחו לאחוריו ד"א אבל בלא אפשר צדדים דינו כלאחריו: (ס"ק ד) של כו' דעת שומע כו' והוי כעונה והכא כיון דצואה מפסקת א"א להיות שומע כעונה דהא אסור לענות: (ס"ק ה) במקום כו' רחב ד' טפחי' על ד' טפחים. והט"ז חולק וס"ל דאפי' אינו רחב ד' טפחים: (ס"ק ח) כשאינו כו' שרי בזה לכ"ע דהא במעצים עיניו אין אסורו כ"א משום והיה מחניך קדוש והכא כיון דמחיצה מפסקת מקרי והי' מחניך קדוש וטעם האוסרים משום שרואה אותו וכיון שמעצים עיניו וכה"ג שאינו רואה אותו שרי: (ס"ק ט) וי"א כו' צ"ע כו' מיהו י"ל דשאני הכא כו' וכמ"ש סעיף ט' ר"ל דקי"ל ריח רע שאין לו עיקר דהיינו שהפיח אסור לקרות עד שיכלה הריח וא"כ תיקשי למ"ד דהמחיצה מפסקת אפי' לענין ריח וכי גרע מריח שאין לו עיקר וע"כ צ"ל דוקא אם הצואה בחדר אחר אף שהריח בא לחדר זה מ"מ המחיצה מפסקת כיון דלעולם לא היתה הצואה שממנה בא הריח בחדר זה שדינן גם הריח בתר הצואה שבחדר אחר משא"כ בריח שאין לו עיקר דהיינו הפחה דהיינו האדם שממנו בא הפחה היה תחלה כשיצא ממנו ההפחה גם הוא בחדר זה גרע ואסור אע"ג דעכשיו הוי כאלו הצואה חלפה דהא עכשיו אחר יציאת ההפחה לא מקרי האדם צואה גם הא מיירי גם שההפחה יצאה מחבירו. וכ' בסעי' ט' סתם משמע אפי' אי חבירו יצא מהחדר אלא שהריח ההפחה נשארה מ"מ אסור לקרות וה"ה הכא כשהעבירו הצואה ונשאר הריח: וגם הרשב"א כו' נלע"ד שט"ס ונתהפך והאי וגם הרשב"א כו' צ"ל קודם ומיהו י"ל דשאני כו' ומביא ראיה מרשב"א להתיר והיינו דהרשב"א מפרש ריח שא"ל עיק' לא ע"י הפחה אלא אפי' בא מצואה אלא דהצואה מכוסה וכה"ג אסו' לקרות אבל בהפחה שרי לדידי' כיון דליכא כאן צואה וה"ה הכא אע"ג דלא קי"ל כהרשב"א ואסרי' בהפחה אפשר דהכא עדיף מהפחה ובסוף חזר בו המ"א וס"ל דהכא דומה להפחה:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) ריח כו'''' מצויין בטעות. וצ"ל על מ"ש בס"ס ד' ואם יש בהן ריח רע דינם כצואת אדם וכן הוא בכ"מ:

{{עוגןמ|יב}} '''(ס"ק יב) צואת כו'''' דהני מסתמן כו'. ור"ל זהו החילוק בין צואת חמור לשאר בהמות דאם יש להן ריח רע אפי' של שאר בהמות אסור:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) אם אין כו'''' בטור כ' לעיל נמי כו' ר"ל בסעיף ד'. ולפ"ד הרב"י בסעיף ד' דצריך להרחיק ממקו' שכלה הריח ד"א דלא תיקשי ליה מהכא:

'''ומ"ש נלע"ד.''' דבין בסעיף ד' ובין הכא א"צ להרחיק כ"א עד מקום שכלה הריח:

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק יד) אדומה כו'.''' הצואה אדומה דל"ל דר"ל תרנגולים אדומים דהל"ל אדומים לשון רבים. ובכתובות פ"ה גבי המשרה אשתו ע"י שליש כו':

'''ששעורים אדומים רעות.''' אבל אם מאכילים אותם שעורים במדינתינו שאין שעורים שלנו רעות כ"כ אפשר אין צואתן מסרחת כ"כ אמנם הרב"י כ' בשם ס' א"ח די"א דכל שחיותו בפת כגון כלבים וחזרים אע"ג דאין צואתן מסרחת כמ"ש סעיף ד' מ"מ אם חיותן בפת אסור לקרות נגד צואתו. והסכים פר"ח לזה והבי' ראיה לדבר א"כ בתרנגולים שלנו שחיותן בפת הוה צואתן אסור:

{{עוגןמ|טו}} '''(ס"ק טו) לקרות כו'''' וכמ"ש הרב"י כו' דבטלי' מצוייצת כהלכתה בשבת מותר לצאת לר"ה דהציצית בטלים לטלית אבל אם הציצית פסולים אסור לצאת אפי' לכרמלית משום משא ואם נודע לו בשבת בכרמלית שציצית טליתו פסולין א"צ לפושטו עד שיבא לביתו דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת דרבנן. וכ' הרב"י דוקא בימיה' שהיו לובשי' טלית בתור' מלבוש איכ' משום כבוד הבריות דאי יפשיטנה איכא בזיון משא"כ בזמן הזה דאין לובשי' טלי' כ"א בשעת תפלה ליכ' בזיון אי יפשיטנה ואפ"ה גם לדידן אין צריך לפושטן כשהו' בכרמלית כיון דבזמן הש"ס לא גזרו כה"ג לא נחדש מעתה גזר' שהם לא גזרו וא"כ אפשר ה"ה כאן דכיון דעיקר לימוד התור' הוא בדיבוק חברים ופלפול תלמידים ובכה"ג לא אסרו א"כ אפי' יזדמן שא' לומד לבד לא גזרו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}