עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/עד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''כתב הרב"י כו'''' מספקא לי' כו' הם דברי הרא"ש לפרש אבעי' דר"י וס"ל להרא"ש דפשיטא דאהל חשיב הפסק אלא כיון דאינו מוציא רק דאשו ועדיין הלב בפנים תוך המגדל. וא"כ עדיין לבו רואה א"ה. ולכן סיים הרא"ש ולמעלה פסקנו דאסור. ר"ל בפרק מי שמתו כו' פסק הרא"ש דלבו רואה את הערוה אסור. וא"כ ממילא נפשטה האיבעי' לדידן:

דשדי ראשו בתר רובו והוי כלו לפנים והוי עיניו רואות את הערוה:

'''ואם אינו גבוה יו"ד כו'''' חוץ לחלון. והיינו דוקא בכיל' דלא קביע אבל בית אפילו אינו גבוה יו"ד כיון דקביע אסור דאמרי' בכל ענין שדי ראשו בתר רובו כ"ה שם בגמ' בסוכה:

'''אם המגדל של עץ חשיב אהל כו'''' בש"ס דילן מבואר שני הצדדים אם גבוה יו"ד לא הוי חציצה ואם אינו גבוה יו"ד ודאי הוי חציצה. ובירושלמי מסתפק אבל אינו מבורר אי מיירי בגבוה יו"ד ובאינו גבוה פשיטא לי'. או מיירי באינו גבוה יו"ד ובגבוה פשיטא ליה. או בירושלמי מסתפק בכל ענין בין בגבוה עשרה ובין באינו גבוה (ואפשר מגדל יותר קביעות מכילה וכמ"ש לקמן). וז"ל רי"ו ואם לבו רואה את הערוה אסור כ"ה בירושלמי וע"כ גם רי"ו הוי מפרש הירושלמי כמ"ש מ"א ופסק האיבעי' לקולא וכמ"ש מ"א וא"ש דברי רי"ו אבל אי רי"ו הוי מפרש הירושלמי כהרא"ש דמסתפק בלבו רואה את הערוה. א"כ על מה סיים וכ"ה בירושלמי אם על מ"ש לבו רואה את הערוה אסור דנקט האיבעי' לחומרא ע"ז לא הוי צריך לראיה מספיקו של הירושלמי כי הו' מחלוקת תנאים בש"ס דילן בפרק מי שמתו ואי על הרישא כוון רי"ו במ"ש יוציא ראשו חוץ לחלון כו' והיינו באין לבו רואה את הערוה וכמ"ש מ"א אח"ז הא זה אינו מבואר בירושלמי להיתרא. אדרבה דלמא הירושלמי מסופק בזה וכדעת מ"א באמת שזה היא איבעי' של הירושלמי אלא ע"כ צ"ל דגם רי"ו הוי מפרש הירושלמי כמ"ש מ"א וא"ש והא דאיצטריך רי"ו להביא מן הירושלמי ולא הביא סוגי' דסוכה שהביא מ"א. דפשיטא להש"ס דשרי י"ל או משום דאיכא שם בסוכה לישנא בתרא דלא נאמר דין כילה לענין ק"ש כלל אלא סוכה הישן תוך כילה בסוכה אי מקרא ישן תוך הסוכה ולא חשיב הכילה הפסק. ולישנ' בתרא עיקר וא"כ אינו מבואר היאך הדין לענין ק"ש. ולכן הביא ראיה מירושלמי: או אפשר ס"ל לרי"ו דמגדל של עץ חשיב יותר קבוע מכילה וירושלמי מיירי באין גבוה יו"ד ואינו חולק על ש"ס דילן דאע"ג דבכילה בפחות מי' הוי הפסק. מ"מ נסתפק במגדל דהוי יותר קבוע אפשר דלא הוי הפסק. ולכן נקט רי"ו לרבותא אפי' מגדל של עץ הוי הפסק וכ"ש כילה. ודין מגדל אינו מבואר בסוכה והא דלא חילק רי"ו בין פחות מיו"ד לגבוה יו"ד. או משום דסתם מגדל הוי פחות מיו"ד או אדרבא רי"ו מתיר בכל ענין דס"ל לישנא בתרא בסוכה עיקר וא"כ אין מבואר בש"ס דילן כלל דין כילה לענין ק"ש. כיון דהירושלמי מסתפק סתם במגדל משמע בין בגבוה יו"ד ובין באינו גבוה יו"ד ופסק האיבע' לקולא ומה"ט בכל ענין הוי חציצה ושרי:

ואם מוציא גם לבו כו' כאלו הוא כלו בחוץ. ור"ל ואסור כה"ג:

'''ואפשר דר"י מוקי לה כו'''' והפוסקים שהשמיטו נראה להם דוחק לאוקמי כה"ג דא"כ ה"ל להש"ס ירושלמי לפרש דמיירי שכיסה לבו א"ו דס"ל לבו רואה את הערוה מותר. וכ"כ התוספות בהדיא בסוכה דעל כרחך הא דמתיר להוציא ראשו חוץ לכילה ולקרות ק"ש ע"כ ס"ל לבו רואה את הערוה מותר. ועל כרחך צ"ל דנראה להם דחוק לאוקמי שכיסה את לבו. וכיון דקי"ל לבו רואה את הערוה אסור לכן השמיטוהו ואע"ג דאכתי ה"מ להעתיק אם כיסה לבו דכילה הוי חציצה אם הוציא ראשו. אין זה קושיא על הפוסקים להעתיק כל חידושי דינים היוצאים מתוך פילפול ואינם מבוארים להדיא בש"ס. וכ"כ כמה פעמים על הרמב"ם משא"כ רי"ו כ' מ"א דמוקי לה דהש"ס וירושלמי מיירי כה"ג ולכן העתיקו:

'''אבל בבית כו'''' והיינו אפי' אינו גבוה יו"ד כצ"ל:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) יכסה כו'''' כמ"ש בהג"ה ר"ל לענין לב והוא הדין לעינים:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) בידים כו'''' ורוצה לעמוד ערום ר"ל מי שהיה שם כתוב על בשרו וצריך טבילה ועי"כ צריך להסיר בגדיו וכיון דאסור לעמוד בפני השם ערום אם אפשר לכסות השם בגמי יכסה ולא הוי חציצה שנכנס בו מים ואם אין לו גמי ס"ל לחכמים דלא יכסה ביד דלמ' משתלי ויסלק היד מן השם ונמצא עומד ערום לפני השם ולכן לא יטבול ור' יוסי ס"ל טבילה בזמנה מצוה ולכן שלא לדחות טבילה בזמנה ס"ל דלא גזרי' ויכסה ביד עכת"ד הגמ':

'''דהוי מין א' כו'''' דהלב והיד חד גוף נינהו משא"כ לגבי כיסוי השם שהיד אינו בא לכסות הגוף אלא לכסות השם שאינו מן הגוף עכ"ל ת"ה ס"י. ור"ל דכתב בדיו או בצבע שאינו מן הגוף:

'''ועוד בגמ' נמי כו'''' הלשון צ"ב דמשמע שבא להוסיף ע"ד ת"ה טעם ובאמת המעיין בת"ה יראה שע"כ מ"א חולק על ת"ה דהת"ה בא להוכיח דכובע של קש מקרי כיסוי דהא אמרי' לגבי שם דמכסה בגמי ומה לי גמי או קש ותחלה רצה לדחות דאין ללמוד מכיסוי השם דע"כ לגבי הזכרת ברכה חמיר מלעמוד לפני השם ערום דהא לגבי השם היה די בכיסוי יד לולא דגזרי' דלמא משתלי ושקיל ולגבי ברכה כתב ר"ת דלא מהני ומה שמניח היד על הלב שלא יהיה לבו רואה א"ה ובעי' דוקא בגד ע"כ לגבי הזכרת ברכה חמיר א"כ גם לענין כובע של קש ליכא למילף מהתם דמהני ומסיק דלעולם הזכרת השם ולעמוד לפני השם ערום שוין שפיר איכא למילף מיניה דין כובע של קש והא דמהני התם כיסוי יד לולא גזרה דלמא משתלי משא"כ לגבי הזכרת ברכה. ה"ט דמין במינו אינו חוצץ כנ"ל עכת"ד ת"ה. הרי דגזרת דלמא משתלי בין עיניו של ת"ה ואפ"ה מקשה מיניה ע"כ צ"ל דס"ל דלגבי הזכרת ברכה לא שייך דלמ' משתלי וכן מצאתי בפר"ח. וה"ט דוקא טבילה שיש לה משך זמן א"ל דלמא משתלי משא"כ הזכרת ברכה דהוא זמר קצר מאוד ל"ל שבתוך זמן מועט מתחלת הברכה שהניח היד על הלב ישכח טרם יגמור הברכה ויסלק היד אע"כ מצד הדין לא מהני הנחת יד לגבי ברכה או י"ל דגם אם ישכח מסתמ' יחזור ויזכור מיד ויכסה ודוק' לגבי השם מיד שמסיר היד עשה איסור שעומד לפני השם ערום ואף אם שוב יניח ידו עליו לא תיקן את אשר עיות משא"כ בברכה יהיה איך שיהיה ע"כ ת"ה ס"ל בברכה לא שייך למגזר דילמא מישתלי והא הכא בברכה קיימינן ומ"א דס"ל דגם בברכ' גזרינן דילמא משתלי ע"כ חולק בזה על ת"ה:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) למעלה כו'''' כיון שעיניו כו' הלשון אינו מדויק דהא בלב קיימי' והכונה דרמ"א בד"מ למד דין זה דאם לבו חוץ למים דשרי מדכתב הרשב"א אהא דאמרי' דבמים צלולים אסור משום דלבו רואה א"ה ת"ל דעיניו רואים א"ה. ותי' כיון דעיניו חוץ למים כו' משא"כ הלב שהוא במים ומיניה ילפי' דאם גם הלב חוץ למים שרי:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) דיינין כו'''' הפסק' מיהו הוי. וכ' הל"ח פ' מ"ש סעיף קי"ג על דברי הרב"י וז"ל וצריך טעם לדבר ולכן נ"ל דלכך מקרי הפסקה לפי שעושה מעשה שלא כדרכו שאין דרך בני אדם לחבק עצמו כך. משא"כ כיסוי בעלמ' בידו על לבו היא דבר רגיל ושכיח ולפיכך אין כיסויו כיסוי עכ"ל. ובס' פר"ח חולק על דין זה ע"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) דאז כו'''' פי' דאשה כו' פי' זה הוא לפי גרסת מ"א:

'''שלא תהא ערותה כו'''' פי' ר"ל משום לא יראה בך ערות דבר. וכ"כ תר"י וע' ש"ך וט"ז י"ד סי' רי"ש האריכו בזה:

{{עוגןמ|ט}} '''(ס"ק ט) בין כו'''' וקשה דא"כ למה הוצרך כו' ר"ל הטור וראב"ד ע"ש:

בערות חבירו היינו הגיד ולא הכיס כ"כ הרב"י לענין ערות עצמו. וכמ"ש בש"ע שלא יגע הגיד בהם:

'''כתב הרב"י כ' הג"א כו'''' ממ"ש תר"י גבי עכו"ם ערום כו' וכ' בד"מ כו' יותר להתיר מלאסור. דאהא דאמרינן פ' מ"ש דף כ"ה דערות עכו"ם מקרי ערוה. אע"ג דבשר חמורי' בשרם מ"מ מדכתיב ואת ערות אביהם לא ראו מוכח דגם ערות עכו"ם מקרי ערוה. וא"כ כשמלין גר ודאי צריך לכסות ערותו בשעת ברכת המילה וכתבו תר"י דיש מביאין ראיה מכאן דה"ה כשמלין קטן דצריך לכסות ערותו בשעת ברכת המילה. וי"א דא"צ דהא קי"ל דישן עם בניו הקטנים וקורא ק"ש ודחה הוא ראיה זו דשאני התם דאינו רואה הערוה. ומניין להתיר ראיית הערוה ומסיק וסיים וז"ל דמיהו נראה דבקטן כ"כ (ר"ל שאינו ראוי לביאה כמ"ש הרא"ש) דלא דייני' לי' ערוה וא"צ לכסותו עכ"ל. וא"כ הרב"י דייק מתחלת דברי תר"י שכ' דמהא דישן עם בניו הקטנים אין ראיה להתיר אפי' ראיית ערוה ואף דלבסוף מתיר ראיית ערות קטן מ"מ נגיעת ערוה דחמיר יותר לא שמענו היתר וד"מ דייק מסיפא מדכ' דבקטן כ"כ לא דיינינן לי' ערוה וכיון דלא מקרי ערוה אפי' נגיעה שרי ואע"ג דאינו ראיה גמורה דהא סיימו ואין צריך לכסותו אם כן י"ל דדוקא לענין זה דא"צ לכסותו ל"מ ערוה דראי' שרי אבל מ"מ נגיעה אסורה. מ"מ טפי משמע הלשון דלא מקרי ערוה כלל לכן כתב דיותר נראה להתיר מלאסור אבל מ"מ המ"א הסכים לדינא לדעת רב"י וכתב הטעם מ"ד ארואה ערות קטן דכתב הרב"י בסי' ע"ה דאסור. ואפי' לדעת רמ"א שהביא יש מתירין ראיית ערות קטן מ"מ נגיעה דחמיר אסור וכמ"ש הרב"י:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}