עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/נה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) ערבית כו'''' בשביל אנשים היוצאים כמ"ש בב"י וז"ל הרב"י בשם האגור וש"ל כי תפלת ערבית רשות. ויש הולכים להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש כו' עכ"ל. אף דערבית עכשיו קבלוהו לחובה:

וז"ל הטור סי' רל"ו ומה שנוהגים להפסיק בפסוקי' ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים ראשונים היה בה"כ שלהם בשדות. והיו יראים להתאחר שם עד אחר זמן תפלת ערבית. ותיקנו לו' פסוקים אלו שיש בהן ח"י אזכרות נגד ח"י ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרים בקדיש זה (וכ"כ שם הטור בשם ר"ן גאון ומפסיק בקדיש כלו' אסתיים התפלה הרוצה לצאת יצא עכ"ל) ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבה"כ שבעיר לא נתבטל מנהג הראשון עכ"ל הטור. וא"כ כיון שאין אנו אומרים הפסוקים וקדיש כ"א משום מנהג הראשון. ואז באותו פעם היה הקדיש שלפני י"ח שייך להפסוקים וק"ש והרוצה לצאת היה יוצא. א"כ גם עתה יש שייכות לקדיש זה לפסוקים וק"ש אם יצאו מקצתן קודם הפסוקים וקדיש רשאי לו' הקדיש שלפני תפלת ח"י:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) בתשעה כו'.''' ובס"ס תר"ץ משמע דיש להסתפק בדבר. דהא הרשב"ץ למד מדעולין למנין ז' קרואים מקרי קצת בר חיובא ויש לצרפו למנין עשרה:

'''עז"כ מ"א דהא במגלה ודאי נשים חייבות בקריאתה.''' דהא גם הם היו באותו נס כמ"ש ר"ס תרפ"ט. ואפ"ה להא דבעי' שיקרא המגלה ביו"ד כ' רמ"א ס"ס תר"ץ דיש להסתפק אם נשים מצטרפות ובמ"א שם כ' דיש בטור פלוגתא בזה ע"ש:

'''ע"י חומש.''' וב"ח כ' דאפי' למ"ד דמהני ע"י חומש בעי' שיהיה כתוב בגלילה כס"ת כמ"ש התו' משא"כ בחומשים שלנו. וא"כ היה צריך שיהא ס"ת ביד התינוק. אבל בס' א"ר בשם זקנו מהרר"ש כתב דאפי' בשעת הדחק לא רצה לסמוך ע"ז. וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' ו'. וכ' דגם רמ"א אין כוונתו לסמוך ע"ז אע"ג שכ' יש נוהגים כו'. דהא בסי' קצ"ט ס"ו כ' הרב"י דקטן כו' מזמנין עליו ומצטרף בין לג' ובין ליו"ד. וכ' רמ"א וי"א דאיו מצטרפים כו' עד שיהיה בן י"ג כו' וכן נוהגים ואין לשנות עכ"ל. הרי דכ' רמ"א גופי' לענין ברכת המזון אין לצרפו בין לג' בין ליו"ד ואין לשנות. וא"ל דס"ל דתפלה קילא מבהמ"ז הא אדרבה הרב"י ס"ל איפכא דבהמ"ז קילא דהא לענין תפלה כ' הרב"י סתם דאין לצרפו ולענין בהמ"ז כתב דמצטרף בין לג' ובין ליו"ד ואיך נאמר דרמ"א יהיה סברת הפוכות עם הרב"י אע"כ דרמ"א ס"ל דשוה תפלה ובהמ"ז ובשניהם אין מצטרפין. וז"ל תשו' שב יעקב דגם בסי' נ"ה מסכים כו' דאין לצרף כו' אפי' ע"י חומש רק כ' מיהו יש נוהגים כו' לו' דאותן הנוהגים כן סומכים אאותו דעה שהביא המחבר בשעת הדחק אבל לא כ' רמ"א דשפי' עבדי הנוהגים כן וסמך עצמו על סי' קצ"פ ב' עכ"ל והאריך וקצרתי וע"ל מ"ש הט"ז סק"ג ע' במ"א ר"ס רל"ד שחולק:

{{עוגןמ|ט}} '''(ס"ק ט) מצטרף כו'''' שאין השכינ' שורה אלא על גדולים אבל משום דאינו עולה לא איכפת לן. ובט"ז סק"ד חולק על דין ישן וס"ל דאינו מצטרף וע"ש טעמו עכ"פ כ' הא אפשר להעיר אותו למה נצרפו כשהוא ישן:

{{עוגןמ|י}} '''(ס"ק י) ושנת י"ג כו'''' וכ"מ סוף עירובין דבעי' שנה תמימה. ר"ל דמשמע שם כמ"ש רמ"א בהגה' דמיני' מקשה מ"א. והוא דהמוכר בית בבתי ערי חומה נתנה לו התורה רשות לגאלה תוך שנה ואם לא גאלה תוך שנה נחלט ללוקח לצמיתות ושוב אינה יוצאה למוכר לעולם. ואם נתעברה השנה יש למוכר זמן יג"ח וה"ה הכא אף די"ל דשאני התם דכתיב תמימה לרבות חודש העיבור מ"מ ילפי' מיניה כמ"ש הרב"י ע"ש. ומ"ש שנת י"ג כו' היא ראיה אחרת. דהא תוך י"ג שנים היו כמה שנים מעוברת. ונותנים לו כל שנה י"ג חדש לשנה מעובר'. ומ"ש שנה י"ג דיעשה ב"מ באדר ראשון:

שבתוליה חוזרים דאם נבעל' תוך ג' שנים מיום לידתה בתולותיה חוזרים אבל לא כשנבעלה אחר ג' שנים דאין חוזרים. ואם נולדה תחלת אדר ובשנה ג' נבעלה סוף אדר אין בתוליה חוזרים ואם אח"ז נמלכו ב"ד כשהיו מקדשים ע"פ הראיה ויעברו השנה וא"כ עדיין עומדת תוך ג' שנותי' שוב חוזרים בתוליה:

מלתא דפסיקא נקט ר"ל שרוב שנים אין מעוברים אך בס' א"ר ובשו"ת שבות יעקב סי' ט' כ' דע"כ לא עיין מ"א בגוף תשו' מהר"י מינץ דהוא מרא דהאי דינא שכ' להדיא להיפוך וזה ל' מהר"י מינץ נ"ל פשוט במי שנולד בשנת עיבור באדר א' וא' נולד באדר שני ובשנת י"ג יהיה ג"כ עיבור ודאי היינו אומרי' דהנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני ואמרי' סוף דינא כתחלת דינא האי בדידיה והאי בדידי' עכ"ל וסיים בתשו' שבות יעקב וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי הוראה כו':

'''ומי שנולד כו'''' דהא משמע בנדרים דתנן התם אמר קונם עלי דבר א' חדש זה כשיגיע ר"ח מחדש הבא אחריו מותר ופריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לחדש מעובר. ר"ל שהחדש שנדר בו הוא מעובר וא"כ חדש הבא אחריו יש ב' ימים ר"ח קמ"ל מתני' דאפי' יום א' דר"ח מותר הואיל וקרי ליה אינשי ר"ח ובנדרי' הלך אחר ל' בני אדם משמע דאי לא היינו הולכים אחר ל' בנ"א מצד הדין הוא שייך לחדש שלפניו והוא יום ל' מחדש שלפניו:

'''יש דעות שונות איך לכתוב בגט ביום א' דר"ח.''' אי יום ל' לחדש העבר או ר"ח הבא ומ"ד שיש לכתוב ר"ח טעמו דגם בשטרות הולכים אחר לשון בני אדם כמ"ש הר"ן ע"ש בב"י עכ"פ כיון דחזי דיום א' דר"ח שייך לחדש העבר והוא יום ל' של חדש העבר. א"כ לא נולד בר"ח כסליו כ"א סוף חשוון א"כ שנת י"ג שר"ח כסלו אינו רק יום א' מ"מ נעשה ב"מ סוף חשוון. דהיינו בכ"ט חשון:

'''עד שיעברו כ"ט יום מחשון.''' ר"ל ניהו דכ' בסי' נ"ג סקי"ג כיון שהגיע תחלת יום שנולד בו אמרי' מקצת היום ככולו והוי בן י"ג ויום א'. וא"כ ה"ה הכא כיון שהגיע תחלת ליל כ"ט חשון דהוא יום שנולד בו דהא נולד ביום אחרון של חשון כנ"ל הוי בן י"ג ויום א'. ז"א ניהו דנולד סוף חשון ובשנת י"ג יום כ"ט הוא סוף חשון מ"מ בעי' שיעברו עליו כ"ט יום מחשון קודם שנעשה ב"מ. כמו שעבר כ"ט יום מחשון קודם שנולד. וא"כ לפ"ז ה"ה בראש חדש טבת הדין כן אם נולד בר"ח טבת ובשנה ההיא היה ר"ח טבת שני ימים ובשנת י"ג אין ר"ח טבת כ"א יום א'. וע' בס' א"ר. ועמ"ש סי' תקס"ח ס"ז דלענין יא"צ אין הדין כו' וע"ש:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) שפה כו'''' ובס' תניא כו' וכ"מ בגמ' עבב"י ר"ל דין זה מקורו בפסחים דף פ"ה ע"ב תנן מן האגף ולפנים כלפנים (הן לענין קדשים קלים שנאכלין בכל ירושלים אבל לא חוץ לירושלים. הן לענין קדשי קדשים שאין נאכלים אלא תוך העזרה) מן האגף ולחוץ כלחוץ ואמר רב וכן לתפלה ורמי הש"ס דיוקי דמתני' אהדדי אמרת רישא מן האגף ולפנים כלפנים הא אגף עצמו כלחוץ. ובסיפא קתני מן האגף ולחוץ כלחוץ. הא אגף עצמו כלפנים ומשני בשערי העזרה ה"ה כלפנים דכל שערי העזרה נתקדשו בקדושת עזרה חוץ משער המזרח והוא שער ניקנור מפני המצורע שנתרפא ועשה כתורה וכמצו'. וביום ח' הוא עדיין מחוסר כפורים ואסור ליכנס לעזרה והוא היה צריך להכניס את ידיו לעזרה כדי ליתן על בהונותיו מדם אשמו. וכיון שלא נתקדש שער ניקנור היה אפשר לו לעמוד בחלל השער ומכניס את ידיו. ובזה אין עושה איסור דביאה במקצת מה שמכניס גופו לעזרה לא מקרי ביאה אבל שערי העזרה נתקדשו לכן אגף עצמו כלפנים משא"כ שערי ירושלים שכולם לא נתקדשו כדי שיהיו המצורעים המשולחים חוץ לירושלים ואסורים לכנוס לעיר יכולים לעמוד בחלל השערים להגן עליהם מפני החמה ומפני הגשמים וכת' הרב"י וז"ל ומשמע לכאורה דלענין צירוף דבר שבקדושה אגף עצמו כלפנים דא"ל דבעלמ' הוי מקדשים כלפנים לא הוי שערי העזרה וגם בשערי ירושלים אי לאו מפני המצורעים היה מקדשים אותו מה"ט. אבל רי"ו כ' לענין תפלה דאגף עצמו כלחוץ וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהל' קרבן פסח לענין הוצאת קרבן פסח מחבורתו בשעת אכילתו דאסור דאגף עצמו כלחוץ. ומשמע דילפי' מיניה לענין תפלה כדברי רי"ו עכ"ל הרב"י ולכן כתוב כאן בש"ע ולא הביא שום חולק דאגף כלפנים ואע"ג דמסתבר להרב"י דאגף כלפנים לענין תפלה מדנתקדשו שערי עזרה וגם צריך ליתן טעם על מה שלא נתקדשו שערי ירושלי' כנ"ל אפ"ה ביטל דעתו נגד רי"ו כנ"ל בשגם כי מצא ראיה מהרמב"ם הנ"ל אמנם אלו ראה הרב"י ס' תניא שחולק ודאי היה מביא דעתו ואפשר שהיה פוסק כמותו כיון דכן משמע בגמ':

{{עוגןמ|יב}} '''(ס"ק יב) וביניהם כו'''' בגמ' משמע כו' דאמרי' התם אמר רב עליות וגגין של עזרה ושל חומות ירושלים לא נתקדשו. ופריך והתנן החלונות ועובי החומה כלפנים אלמא נתקדשו וה"ה עליות וגגין ומשני הן חלונות הן חומה מיירי בשוין בגובהן לקרקע העזרה ופירש"י שקרקע העזרה הי' הולך וגובה ועולה במעלות עכ"ל ולכן יש להחלונות ועובי החומה דין קרקע וכמ"ש סי' קצ"ה ס"ב לענין צירוף לזימון:

{{עוגןמ|יג}} (ס"ק יג) אין מצטרפין דהרי כו' קאי אסעיף י"ח אם כו' וקצתם בעזרה כו':

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק יד) מצטרפים כו'''' לענין עמידה בפני ס"ת דא"צ לעמוד דהס"ת הוי ברשות אחרת (ובשעת קריא' ע' לקמן ס"ס קמ"ו):

'''מ"מ בטל' היא כו'''' וכ' הפר"ח וז"ל ודין ט' בגדול' ויחיד בקטנה ודין ש"ץ בקטנה וצבור בגדולה מתקומי דוק' באין רואין כו' דאלו ברואין זא"ז בכל גווני מצטרפים ומ"ש המחבר בסעיף י"ט ש"ץ בתיבה וט' בבה"כ מצטרפי' מפני שהיא בטלה לגבי ב"ה מיירי אפי' באין רואים זא"ז. ולכן צריך טעמא שהיא בטל' עכ"ל:

וע' סימן ש"ע סעיף ג' כצ"ל וקאי לדעת יש מ"ש שהביא המחבר דטעמייהו דמדמו לה למ"ש בסימן ש"ע לענין עירוב בה' חבורות ששבתו בטרקלין א' אף שחלקו ביניהן במחיצות אם אין המחיצות מגיעות לתקר' ויש בין המחיצות לתקר' ג"ט דל"ל לבוד כל הה' חבורות נחשבים כאחד ואין נותנים רק עירוב א' ע"ש:

{{עוגןמ|טו}} '''(ס"ק טו) או כו'''' ע"א מפסיק ר"ל ע"ז ממש וע' בס' א"ר:

{{עוגןמ|טז}} (ס"ק טז) חציו כו' המעיין כו' דבזה פורעים בשוה כצ"ל:

'''וכ"ז לענין תפלה כו'''' הואיל וצריכים כו' ר"ל דחיבורו עם הרבים הוי חיבור גמור שהן צריכים לו והוא צריך להם. משא"כ באתרוג אין חיבורן חיבור גמור דהא אי בעי לוקח לו כ"א אתרוג בפ"ע. וע' סימן תרנ"ח שכתב בשם מהרי"ל עוד טעם א' דאתרוג פורעים לפי ממון דהעשיר נהנה יותר מן העני ע"ש אם כן התשלומין לפי ההנא' וכשיוצא חוץ לעיר אם יצטרך לשלם והוא לא נהנו ממנו דהא יצא ועכצ"ל דמשלם לפי הנפשות ובאתרוג אין משלמין לפי נפשות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}