עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/מג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) בתפילין כו'''' ה"ה דבזרועו כו' ר"ל שתפילין ש"י מונחים בזרוע במקום הנחתן נמי אסור אע"ג דהרא"ש בהלכות תפילין סי' יב נסתפק בשם הר"י מאורלייני"ש בשל יד דדלמא דוקא בראש דאית ביה שי"ן דהיא הל"מ ועיין בתשובת בית יעקב:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) חולצן כו'''' מיירי בקבוע ר"ל כיון דרישא מיירי בין בעראי ובין בקבוע שפיר י"ל דמ"ש אח"כ חולצן קאי אקבוע בשלמא אי ברישא לא מיירי כלל בקבוע אז ל"ל דאח"כ חולצן קאי אקבוע דהא לא מיירי כלל בקבוע. וכ"מ מדקתני חולצן דאי קאי אב"ה עראי א"כ ממ"נ אם הם בראשו הא רשאי להשתין בהם אע"כ מיירי כשהן בידו א"כ לא שייך חולצן אלא יסירם דהא כבר חלץ אותם והם בידו אלא דקאי אקבוע ומיירי כשהן בראשו וא"ש מ"ש חולצן:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) בין כו'''' יפיח בהן כדאית' בגמרא לחד לשנא והפח' שייך אפי' במשתין גרידא:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) בלא חפיר' כו'''' כמ"ש סי' פ"ג והיינו כשעשויים כמבואר שם שפיו רחוק מן הגומא ארבע אמות והוא עשוי כמדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים כו'. וצ"ע דהא רש"י קאי בגמרא אדלעיל כו' בברכות דף כ"ג ע"א ת"ר הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ד"א ונכנס. א"ר אחא בר הונא א"ר ששת ל"ש אלא ב"ה קבוע אבל ב"ה עראי חולץ ונפנ' לאלתר איבעי להו מהו שיכנס אדם בתפילין לב"ה קבוע להשתין מים רבינא שרי ר"א ב"א אסר שיילוה לרבא א"ל אסור חיישינן שמא יפנה בהן. וא"ד שמא יפיח בהן והרי"ף ורמב"ם ורא"ש השמיטו הא דאמר רבי אחא בר הונא אר"ש ל"ש אלא ב"ה קבוע כו' משמע דלא חלקו בין קבוע לעראי וכ' הרב"י דצריך טעם להשמטתן עיין שם וע"כ צריך לומר שלא היה בגרסתן. וכתב הרא"ש שרב האי גאון הוו קשיא ליה מאי מבעי' אי רשאי לכנס להשתין בב"ה קבוע הא מבואר בברייתא דאפי' הכניסה אף שלא ישתין אסור בב"ה קבוע וצריך לחלצן ברחוק ארבע אמות לכן גריס רב האי בהאי בעי' מהו ליכנס לב"ה צנוע פי' שסופו להיות קבוע (אבל עכשיו הוא עראי) והרא"ש כ' דא"צ לזה והגרסא בהאיבעי' מהו ליכנס לב"ה קבוע היא הגירסא הנכונה ולק"מ מברייתא דלעיל. דהא דהצריכה הברייתא לחלוץ בריחוק ד"א. לא משום איסור הכניסה אלא מיירי ברוצה לעשות צרכיו (וסיים הרא"ש בהלכות תפילין וז"ל ולהכי לא תני בברייתא בה"כ קבוע דאפי' אינו קבוע כיון שנכנס לעשות צרכו צריך לחלוץ ברחוק ד"א כו' עכ"ל מלשון זה נמי משמע דלא היה בגרסתו הא דאמר ר"א בר"ה אר"ש ל"ש אלא ב"ה קבוע כו') ולפי טעם הרא"ש א"כ אין סברא לחלק בין ב"ה שע"פ השדה או עשוי בחפירה. כיון דרצונו לפנות והאיסור הוא משום שמפנה. מה לי באיזה מקום הוא מפנה וכמ"ש הרא"ש גופי' בהל' תפילין כנ"ל כיון דמשום הפינוי צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות בכ"מ ה"ה דאסור להשתין בהם מה"ט שמא יפנה והיינו במקום שדרך לפנות דהיינו ב"ה קבוע אפי' הוא בחפירה אלא דרש"י דמחלק בין ב"ה שע"פ השדה ובין העשוי בחפירה דס"ל כרב האי דהאיסור משום הכניסה ולא קאי על האבעי' דרוצה להשתין דאסור מחשש שמא יפנה דזה אסור אפילו בב"ה העשוי בחפירה כנ"ל אלא קאי על הברייתא דקתני הנכנס לב"ה חולץ דמיירי דאינו נכנס לפנות או להשתין אפ"ה הואיל והוא ב"ה קבוע צריך לחלוץ ברחוק ארבע אמות ובזה שפיר חילק רש"י דב"ה העשוי בחפירה רשאי ליכנס אם אין דעתו לפנות או להשתין דהא אין בב"ה שבחפיר' בכניסתו שום גנאי דהא אין שם צואה ומי רגלים אבל אי יכנס להשתין דמבעי' הש"ס ומסיק דאסור שמא יפנה מורה רש"י דאין חילוק אבל הרא"ש דקי"ל כוותי' דהאיסור אינו משום כניסה רק מיירי ברוצה לפנות או להשתין אין לחלק בין ב"ה שע"פ השדה או בחפירה ומעתה יובנו דברי מ"א. וכ"כ בחידושי רשב"א שגורס כגירסא דידן אר"א כו' ל"ש אלא ב"ה קבוע אבל ב"ה עראי חולץ ונפנה לאלתר וע"ז קשי' לי' ניהו דהוי עראי מכל מקום כיון דנפנה ראוי להרחיק ארבע אמות בעינן והיה מחניך קדוש כ"ש כשרוצה לפנות. זהו מדברי מ"א ולא מדברי רשב"א:

'''ולפי מ"ש כו'''' אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר ואצ"ל ד"א אע"ג דתחלה כתב דאפי' כשרוצה להשתין בב"ה קבוע צ"ל ד"א כיון דא"ל שמא יפנה בהן מ"מ אף דמסתבר ליה למ"א כן מ"מ כתב מ"א דהרב ב"י לא סבירא ליה כן ואין בזה מקום לתפוס על הרב"י די"ל דס"ל ניהו דאם נפנה צריך הרחקה ארבע אמות אפי' עשוי בחפירה מ"מ אי משתין דאין צריך חליצה כ"א משום גזירה שמא יפנה וכיון שהוא בחפירה לא החמירו כ"ה להצריכו הרחקה ארבע אמות אע"ג דאין להרב"י ראיה לזה מדברי רש"י מ"מ י"ל כן מסברא אבל לא ידעתי לעפ"ד לחלק בזה בין ע"פ השדה לחפירה:

{{עוגןמ|ט}} '''(ס"ק ט) וי"א אפי' כו'''' משמע דלסברת הרא"ש כו' ודאי מלשון הש"ע אין משמעות די"ל דלדעת הי"א אפי' בלא צרכיו צריך להרחיק ארבע אמות אבל לדעה קמייתא שהוא דעת הרא"ש א"צ להרחיק ד"א אלא בעושה צרכיו אבל הכניסה י"ל אפי' לדעה א' אסור אפי' אינו עושה צרכיו אלא כוונתו דמדברי הרא"ש גופי' משמע כן וכבר הבאתי דבריו בס"ק י' ואעפ"כ אשנה להעתיק דברי הרא"ש להקל וז"ל אבעיא להו מהו שיכנס אדם לב"ה קבוע וישתין מי חיישינן שמא יפנה כו'. ואע"ג דתניא לעיל הנכנס לב"ה חולץ תפליו ברחוק ד"א ונכנס לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצ' לעשות צרכיו ומתוך קושיא זו היה גורס ר"ה גאון מאי שיכנס אדם לב"ה צנוע כו' ולאו קושיא היא כדפרישית עכ"ל והן השני דעות שהובאו פה בש"ע וא"כ לכאור' לדעת הרא"ש ע"כ צ"ל דאם אינו רוצ' לפנות מותר לכנוס דאי ס"ד דהכניסה אסורה ואין החילוק בין רוצ' לפנות או לא אלא אי צריך להרחיק ד"א א"כ אין תירוץ הרא"ש מספיק מ"ש לאו משום הכניסה כו' דניהו דבאין דעתו לפנות א"צ להרחיק ד"א מ"מ הכניס' אסורה ומאי קמבע"ל אי שרי לכנוס לב"ה קבוע להשתין ת"ל אפי' אינו רוצה להשתין הכניסה לבדה ג"כ אסורה אלא ע"כ צ"ל דלהרא"ש כשאינו רוצ' לעשות צרכיו מותר לכנוס:

מרחץ חדש כמבואר סימן פ"ד:

'''וב"ה חדש כו'''' בסימן פ"ג סעיף ב' תדע כו' ולדעת רש"י הטעם משום הכניסה כמ"ש ס"א וכמ"ש מ"א ס"ק ו' מדמחלק רש"י בב"ה בין אם הוא בחפירה או לא וא"כ תיקשי לרש"י קושיית הרא"ש ורב האי הנ"ל מאי קמבעי' לי אי מותר לכנוס לב"ה קבוע להשתין ת"ל דאסור משום הכניסה ורש"י נרא' דהי' לפניו הגרסא כמו שהוא לפנינו מהו לכנוס בב"ה קבוע להשתין לא ב"ה צנוע כדגרס רב האי אע"כ צ"ל דרש"י סבירא ליה דלהשתין עדיף הואיל והוא חייו של אדם הרי מוכח סברת מ"א אלא דרש"י סבירא ליה אע"ג דמשום הכניסה צריך להרחיק ד' אמות מ"מ להשתין הואיל והוא חייו של אדם לולי דגזרינן שמא יפנה היה מותר לכנוס לתוכו ובזה חולק הרא"ש וסבירא ליה א"א דמשום הכניס' צ"ל ד"א גם להשתין אע"ג שהוא חייו של אדם לא היינו מתירים לכנוס כיון דהכניסה חמורה כ"כ דצ"ל ד' אמות לכך הוצרך לומר דאין הטעם להרחק' ד"א משום הכניס' אלא משום שרוצ' לעשות צרכיו וכיון דמשו' הכניסה א"צ להרחיק ד"א רק הכניסה לתוכו אסורה שפיר יש לחלק מסברא דלהשתין כיון שהוא חייו של אדם היה מותר אפי' לכנוס לתוכו לולי דגזרינן שמא יפנה. ומ"ש הרא"ש בתירוצו לאו משום הכניסה צריך לחלוץ כו' ר"ל חליצה המוזכרת בברייתא שהביא דהיינו בריחוק ד"א זו אינה משום הכניסה אלא משום שרוצה לפנות ואע"ג דלכאור' לפ"ז עיקר התיר' חסר מדברי הרא"ש דניהו דמשום הכניס' א"צ להרחיק ד"א מ"מ הכניס' ודאי אסור' וא"כ מאי קמבע"ל מהו לכנוס לב"ה קבוע להשתין וע"כ צ"ל הואיל והוא חייו ש"א והוא עיקר התי' וזה חסר מדברי הרא"ש אולם י"ל כוונת הרא"ש כיון דטעם הרחקת ד"א דברייתא אינו משום הכניס' אלא משום שרוצה לפנות א"כ תו אינו מבואר מברייתא אם אינו רוצה לפנות אם צריך לחלצן ואפשר הכניסה ג"כ מותרת וא"כ תו לא ק"מ על מאי דמבע"ל אם מותר לכנוס להשתין אלא שאנו מכריחים דע"כ הכניס' אסור' אפי' אינו רוצה לפנות דלא עדיף ממרחץ (דהכניס' אסור' אפי' אין דעתו לרחוץ) ולכן אנו צריכין לחלק שאני משתין דהוא חייו של אדם וקושיא זו ממרחץ לא הזכיר הרא"ש לכן אין לו צורך ליישבו ואפשר פשיטא ליה להרא"ש חילוק זה במה שהוא חייו (אלא דאם היה צריך להרחיק ד' אמות משום הכניס' כיון דהכניסה חמורה כ"כ לא היה צריך להרחיק ד' אמות משום הכניס' כיון דהכניס' חמירא כל כך לא היה נרא' להרא"ש שיספיק סברא מה שהיא חייו של אדם להתיר אפי' הכניס' ולכך הוצרך לתירוצו כנ"ל) והרא"ש לא בא ליישב כ"א קושיית רב האי מברייתא דקתני דצריך להרחיק ד"א וע"ז יספיק תי' הרא"ש:

'''אבל במרחץ אסור.''' ר"ל כשנכנס לרחוץ דהא הרחיצה גם כן בכלל חייו של אדם דהוא מכלל חמשה ענויים ביום הכפורים וכמבואר בנדרים דף פ"א דאפי' כביס' מקרי חייו לחד מ"ד כ"ש רחיצת הגוף ע"ש. לכן לא הביא הטור דעת ר"ה משום דמילתא דפשיטא דלא עדיף ממרחץ ואע"ג דלרב האי משמע דאפי' אינו רוצה לפנות צ"ל ד"א וחמיר ממדחץ ואכתי ה"ל להביא דעת ר"ה י"ל כיון דאינו מבואר בהדיא בדברי ר"ה דאפי' אין דעתו לפנות צ"ל ד"א דאפשר גם הוא ס"ל הא דהצריכה ברייתא הרחק' ד"א משום שרוצה לפנות אלא דהוי ס"ל דלפ"ז עכ"פ אפי' אינו רוצ' לפנות מ"מ הכניס' לתוכו אסור' אף דא"צ הרחק' ד"א ולכן הוצרך להגיה ב"ה צנוע אף דהכוונ' דוחק מאד לפרש כן דברי רב האי מ"מ כיון דאין מפורש ההיפוך להדיא ולהרא"ש מבואר להדיא דא"צ להרחיק ד' אמות לשאין דעתו לפנות ודינו כמרחץ לכן השמיט הטור דעת רב האי ועמ"ש מ"א ס"ק י"ד תירוץ אחר על האי דמרחץ:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) רצועו' כו'.''' כתב ב"י ובנכנס לקבוע לא כתב כו' כצ"ל:

'''דמצו' לשמור בעצמו.''' דכן מצינו לר' יוחנן ור"ל דעבדי הכי ואמרי הכי כיון דהתירו חכמים להכניסן אכניסן עמי כדי שאעשה המצו' בעצמי לשמרן ועוד יש שם פי' אחר כדי שזכות מצות תפילין ישמרוני מן המזיקים ע"ש בב"י. אבל בסעיף א' דכתב שם חולצן ברחוק ד' אמות ונותנן לחבירו:

מעומד בקבוע וכמ"ש מ"א שם ס"ק ד':

'''ומיהו י"ל דעכ"פ כשיודע כו'.''' אבל ר' אבוהו דהוי אזיל בתרי' דר"י לא הוי ידע שילך ר"י למבואות המטונפות וראיה דהא לאחר ששתק וחזר לקרות ק"ש נסתפק ושאל לר"י אי צריך לחזור לראש ק"ש או למקום שפסק ואי ידע תחל' שילך במבואות המטונפות למה התחיל לקרות והכניס א"ע לספק:

ויכסם במבואו' המטונפות וברצועות דאית בהו ג"כ קדוש' כ"ש ג' כריכות שעל האצבע נסתפקתי אם צריך לכסותן:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) אם היה כו'''' דהא בפ"ז דשבת דף ס"ז ע"ב מבעיא להו אי קמיעין יש בהם משום קדוש' ואסור לכנוס עמהן לב"ה או אין בהם משו' קדוש' ובעי למפשט מדתנן אין יוצאין בשבת בקמיע שאינו מן המומחה דהו' משוי אבל כשהוא מן המומחה הוי תכשיט ושרי. מ"מ ניחוש דלמא יצטרך לילך לבית הכסא ויהיה צריך להסירו ויעבירנו ד"א ברשות הרבי' אלא על כרחך אין בהם קדושה ושרי לכנוס בהם לבה"כ. ודאי דמיירי במחופה בעור דאפי' יש בהן משום קדושה מ"מ מותר ליכנס עמהם לב"ה כיון דמחופים. ופריך והרי תפילין דמחופים עור הבתים ואפ"ה תניא הנכנס לבה"כ חולץ תפילין ברחוק ד' אמות ומשני התם משום שהוא על הבתים שאינו מחופה:

'''וכ"ה בי"ד.''' קמיעי' אם מכוסים עור מותר לכנוס בהן לבה"כ ואם לאו אסור:

'''ורש"י פי' כו'''' בינם לקרקע עכ"ל רש"י:

'''ומותר להניחן כו'''' וא"כ לרש"י לא מיירי כלל לענין ב"ה ואפשר לרש"י באמת אם רוצה לכנוס בהן לבה"כ אפי' בלילה סגי בכיס אפי' פחות מטפח אפי' הוא כליין אלא מיירי להניחן ע"ג קרקע בחדרו שלא יהי' בהנחתן על גבי קרקע בזיון:

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק יד) לא כו'''' וא"כ ל"ק ממרחץ כו' ר"ל מ"ש בשם הש"ך בס"ק ט':

שרי אף להרמב"ם שהובא סס"א:

'''נתן לה באתננה.''' ומצד בוש' עלה לראש הגג והפיל א"ע ומת והיא בדף כ"ג:

'''דר"י יהיב.''' שם דף הנ"ל:

'''לא יאחוז כו'''' הוא סיום דברי הרמב"ם. ומ"ש מ"א דאם הן בכיסן שרי אף להרמב"ם להשתין. באמת ברמב"ם אינו מבואר להדיא כ"א להשתין אבל העטרת זקנים כתב וז"ל ואפי' עוברי דרכים יש להן להניח במקום משומר כגון על העגלה או ליתן לחבירו אזי לא יכניס' כלל לבה"כ אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקין אז שייך לומר הואיל והתירו חכמים אשמרן עכ"ל ור"ל כפי' השני שהבאתי לעיל ס"ק י"א ולענ"ד דאם הן בכיסן ונותנן בכיס התפור במלבושו דאותו כיס אינו כליין והוי כלי ת"כ לענ"ד מותר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}