עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א') מותר לצאת.''' אפילו בלילה כו' ר"ל למאן דאמר אפי' כסות המיוחד ליום אם לבשו בלילה פטור. וכדלקמן סי' י"ח ולמ"ש בט"ז סק"א בנפסקו כל הד' ציצית דמותר לצאת בהן וליכא משום איסור הוצאה דבטלים לגבי בגד. ואע"ג דאכתי איסור שלובש בגד בלא ציצית ואף שהוא שבת מ"מ איסור דרבנן איכא וכמ"ש מ"א סק"ט. ואי היכא דאיכא משום כ"ה. וא"כ בלא"ה ליכא משום איסור הוצאה כיון דל"ל ר"ה וכמ"ש מ"א סק"ו וכן הסכים הט"ז לקמן סי' שמ"ו. וצ"ל דמיירי היכי דליכא משום כ"ה. ואי איסורא דלובש בגד בלי ציצית. מ"מ איכא נ"מ בטלית שאולה. ובנידן שלא הקנהו לו במתנ' עמ"ל וכמובן מסי' י"ד סעיף ג' וע"ש בט"ז:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה') אחזקתי' כו'''' אבל הכא שבדקו בשעת ברכה כו' ובשעה מועטת אין הדרך לפסוק ואע"ג דמ"א כ' לעיל סי' ח' עוד טעם לבדיקה. דהיכי דאפשר לברר לא סמכי' על החזקה כמו גבי שחיטה כבר כתבתי לעיל דנרא' למ"א עיקר דחזקה דהכא עדיפא מחזקה דשחיטה והט"ז ס"ק ג' אזיל לשיטתיה לעיל סי' ח' דעיקר החשש היא משום ברכה לבטלה דהוא חמיר ואע"פ כן הקיל בקראוהו לס"ת דא"צ לבדוק משום טרחא דציבור' כדאשכחן ביומא. ועיין מ"א סי' קמ"ד ס"ק ז' וז"ל וצ"ל בשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלי. משא"כ בבי' הכנסת דיש מתי מעט מסתמא מוחלים כו' עכ"ל ואף דיש לחלק דהתם מוחלים כדי לקיים קריאת מפטיר שהוא תקנת הגאונים משא"כ כאן אפשר משום הבדיק' אין מוחלין מ"מ עכ"פ אין ראיה ממסכת יומא. וכן ראיתי בס' א"ר סי' ח' הביא בשם מ"מ שהעיד על רבו מהרש"ל שנהג שבדק הציצית כל פעם שעלה לתורה ע"ש ודרכי כשקורים אותי לס"ת וצריך אני ללבוש טלית הקהל שהוא טלית השותפים שלא לבדקו. ואף דלא שייך סברת מ"א שעדיין לא בדקו טלית ההוא כל היום אלא שאינני לובשו דרך לביש' אלא סביב הצואר כיון שאינו אלא מפני כבוד הציבור ודי בלבישה כהאי ושוב אינני מברך וכמבואר לעיל במ"א סי' ח' ס"ק ב'. ולענין לבישת בגד בלי ציצית. כי כפי הנראה קצת מדברי הרב"י מס"ס י' מ"ש על המלבושים בשם ס' כפתור ופרח דבגד הנעשה לכסות הגוף אף שעכשיו אינו מכסה בו כ"א הראש מכל מקום חייבת בציצית מכל מקום ל"מ בשבת דליכא כי אם איסור דרבנן כמ"ש מ"א ס"ק ח' ודאי דיש להקל. אלא אפילו בחול יש לסמוך על הט"ז דבמקום שא"צ לברך סמכינן על החזקה:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) דגדול כו'''' כמ"ש סי' ש"ג סעיף י"ח כצ"ל ועסי' שמ"ה סעיף ז'. והטעם דקיי"ל כרש"י דאין לו דין ר"ה אלא היכי דס' ריבוא בני אדם בוקעי' בו כל יום:

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) ואפילו כו'''' מכל מקום הפשיטה גנאי כו' ור"ל אדרבה הפשיטה יותר גנאי מבטלית גדול וכמ"ש מ"א לקמן:

'''וכ' ב"י כו'''' וליכא ביזוי כו' ר"ל דוקא בימי הש"ס שהיו לובשים הטלית כל היום דרך מלבוש א"כ איכא ביזיון אי יסירנו וילך בלי טלית משא"כ לדידן שכל היום אין לובשים הטלית כ"א בעת התפלה לשם מצוה. וא"כ ליכא בזיון בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו:

'''כיון דל"ג רבנן.''' ר"ל כיון דלא גזרו רבנן אז בזמן הש"ס לפי מנהגם א"כ לא פלוג ואפי' לדידן שרי כי לא חלקו חכמים וע"ש בב"י:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) כבוד כו'''' דלא אמרה תורה ל"ת בגד בל"צ כו' דאי הוי נאמר בתורה בל' זה אפי' בשבת דאינו יכול להטיל בו ציצית היה אסור ללובשו אבל כיון דאינו רק עשה להטיל בו ציצית אבל לא אסרה תורה ללבוש בלי ציצית א"כ בשבת דא"א לקיים העשה לא עביד איסורא ועמ"ש לקמן בשם תוס' דיבמות:

'''ופשוט דעכ"פ כו'''' זה אינו לשון המרדכי אלא הם דברי מ"א עד דלא כע"ת. ותדע דאטו כולי הם דברי המרדכי וקאי אדלעיל עמ"ש דאין איסור בלבישה בלי ציצית כ"א שמוטל עליו לקיים העשה ועז"כ תדע דאטו במזוזה כו':

'''וצ"ל דהתם קאי דוקא אליביה דר"א כו'''' דר"א ס"ל מכשירי מילה דוחים שבת ואמרי' דוקא במילה אמר ר"א ולא בשאר מצות ואמרי' לאפוקי מאי ואמרי' למעוטי ציצית דאפי' לר"א אינו רשאי לעשות ציצית לטליתו בשבת (אף למ"ד ציצית חובת טלית וא"כ אפי' אינו לובשו חייב מכל מקום לא הותר לו לעשות בו ציצית) ותניא נמי הכי דמודה ר"א דאי עשה ציצית לטליתו בשבת חייב ומסקינן וטעמא מאי מ"ש ממילה וא"ר יוסף הואיל ואין קבוע להן זמן לציצית כמו גבי מילה דקביע ליה זמן בשבת שהוא יום שמיני. וא"ל אביי אדרבא כיון שאין קבוע לו זמן כל שעתא זמניה. והוה ליה לדחות שבת לר"א כמו במילה כ"ה שלא יעבור על עשה דציצית. ומשני הואיל ובידו להפקירן. ור"ל דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ויכול לקיים שניהם אין העשה דוחה לא תעשה והכא אפשר לקיים שניהם דהיינו אם יפקיר הטלית דשוב לא יהיה מוטל עליו להטיל בו ציצית עכת"ד הגמ'. ומקושיי' אביי הקשה מ"א דמקשה אביי דגם בשבת כל שעתא עובר דלא כמרדכי וע"ז תירץ דהתם קאי לר"א ובעי למימר דלר"א ידחה ציצית שבת כמו מילה ואם כן ממילא אי לא יטיל ציצית לטליתו בשבת יעבור בעינן למימר דיהיה מותר לר"א לעשות ציצית בשבת:

'''דכ"ה כו'''' בשב ואל תעש' דאמרי' התם אר"י א"ר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק דלא הותר משום כבוד הבריות אלא איסור דרבנן אבל לא כלאים דאורייתא ופריך מדתניא ולאחותו מת"ל דבנזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא והדר פרט קרא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא והוא מיותר כיון דכלל על כל נפשות מת אלא לגופי' לא איצטרך כ"א לדיוקא לאביו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה משום כבוד הבריות ולאמו אצטריך לדיוקא לאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה אפילו הנזיר הוא כהן דאתוסף איסור' אפילו הכי שרי. ולאחיו אתי לומר אפי' הנזיר כהן גדול אפי' הכי דוקא לאחיו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה. ולאחותו אתי לומר אפי' הנזיר וכהן גדול הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו אף על פי כן לאחותו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה אף שיתבטל עי"ז גם ממצות פסח ומילה מכל מקום הותר משום מת מצוה דהוא כבוד הבריות ומשני שאני התם דהוי שב ואל תעשה פסח או מילה (ולענין טומאה דהוי קום ועשה דהא מטמ' א"ע בידים ע"ש ברש"י ותוס') אבל כלאים הוי קום ועשה (כאשר יתבאר לקמן) לא הותר בשביל כבוד הבריות. ומוכח שם ר"ל ברש"י דרש"י כ"כ ע"ש וכ"כ בתוספות יבמות הוא דברי הש"ס ביבמות שם אלא דהתוס' מפרשים דברי הש"ס וכמ"ש מ"א אח"ז דאמרי' התם אין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה. וקאמר התם הא דחכמים פטרו סדין בציצית היינו בגד פשתן פטרו מציצית כיון דצריך להטיל בו תכלת והוא צמר והוי כלאים ואף דכלאים בציצי' שריא רחמנ' אפ"ה חכמים אסרוהו גזיר' משום כסות לילה דפטור מן הציצי' ויהיה לבוש כלאים ולא קיים עשה דציצי' הרי דב"ד עוקרים ד"ת ומשני התם שב ואל תעשה וכה"ג ב"ד מתנין לעקור ד"ת בשב ואל תעשה:

'''וכ' התוס' ד"ה כולהו כו'''' הא דקרי לסדין בציצית שב ואל תעשה ובלובש כלאים במסכת ברכות כנ"ל קרי ליה קום ועשה ותמצי' דבריהם בשלמא בכלאים בשע' לבישה עביד איסורא בקום ועשה הא כתיב לא תלבש שעטנז א"כ גם אח"ז אם אינו מסירו מקרי קום ועשה משא"כ כשלובשו בלי ציצי' לא עביד איסורא דהא כתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וכסותך משמע שאתה מכוס' בה כבר (ואשר תכסה בה דמשמע שעדיין לא לבשו אלא עתיד ללובשו. אתי לדרשא אחרינא) וכיון דבשע' לביש' לא עביד איסור' דעדיין לא חל עליו עשה דציצית כ"א אח"ז כשכבר לבשו ואז הוי שב ואל תעשה ע"כ דברי התו' והם דברי מ"א שאח"ז אלא שהל' מגומגם קצת:

'''וא"כ אף בחול כו'''' ר"ל כיון דציצי' מקרי שב ואל תעש' ובשב ואל תעש' אפי' מצו' דאוריית' נדחה מפני כבוד הבריו' א"כ אפי' בחול נישתרי:

'''וגם המרדכי כו'''' אלא דבריש' הר"ש אסר כו' כצ"ל ר"ל דדינו של רמ"א נובע מן המרדכי והמרדכי גופי' י"ל שהתיר אפי' בחול ולא נקט ההית' בשבת אלא משום דברישא הביא המרדכי שהר"ש אסר אפילו בשבת. וע"ז כ' מרדכי דעכ"פ בשב' יהיה מותר. אבל אליבי' דנפשיה י"ל דהמרדכי מתיר אפי' בחול לפשטו מפני זה היינו היכי דאיכ' כבוד הבריות:

'''שהרי כ' כו'''' ותדע דאטו במזוז' כו' ובמזוז' ומעק' ודאי אפי' בחול מות' אפי' אין בו מזוז' ומעק' וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש התוס' ביבמות וכנ"ל וא"כ מאין לקח הרב"י דאסור בחול כיון דהיא נגד הסברא ובשום פוסק לא מצינו להדיא שאוסר:

וצ"ל דס"ל כמ"ש בפסקי מנחות סימן קכ"ט כצ"ל:

כמ"ש בח"מ סי' כ"ח וכן הוא שם במסכת שבועות אף דת"ח א"צ להעיד לפני ב"ד הקטן ממנו בפני כבוד התורה אבל היכי דהעדות הוא לאפרושי מאיסורא חייב לילך ולהעיד והקשה התוס' מהאי דברכות הנ"ל דבשב ואל תעשה דוחה כבוד הבריות איסור תורה תירצו דוקא בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל להעיד בפני ב"ד קטן אינו רק גנאי קטן:

דהפשיט' הוי גנאי גדול ר"ל פשיטת טלית קטן שלובשו תחת המלבושים וכשרוצה לפשוט הטלית קטן צריך לפשוט תחלה כל מלבושיו וישאר ערום זהו גנאי גדול:

'''והא דנקט בש"ע בשבת.''' ר"ל רע"א שכ' ואפי' טלית קטן כו' משמע דקאי על דברי המחבר דמיירי דוקא בשבת ולמה בשלמא המחבר דמיירי בטלית גדול דהפשיט' גנאי קטן לכן לא הותר בחול אבל טלית קטן דהוא גנאי גדול אפי' בחול לתשרי. לרבותא ר"ל דבאמת אפילו בחול מותר ונקטי' בשבת לרבותא:

'''ובשבת א"צ למהר כו'''' כמ"ש בי"ד גבי יושב בבהמ"ד והיה לבוש כלאים דרבנן מפני כבוד הבריות א"צ לפשטו וא"צ למהר לצאת א"כ ה"ה הכא בציצית בשבת דליכ' רק איסור דרבנן כ"ש דא"צ למהר לצאת דהא הוי שב ואל תעשה:

'''אבל בחול כו'''' כיון דהוא איסור תורה. וכ' כן מסברא דנפשי' דמכלאים אין ראיה דכלאים הוי קום ועשה כנ"ל:

'''לא יאמר לו עד שיבא כו'''' כ"מ קצת שם בי"ד די"א דאי הלובש שוגג הרואה לא יאמר לו עד שיבא לביתו משום כבוד הבריות ושם מיירי בכלאים דאורייתא כ"ש כאן דהוי שב ואל תעשה ושרי לכ"ע שלא לו' לו:

'''ומשמע כו'''' דיקראהו כו' ר"ל דצריך לקרותו דכן הדין בכהן שהוא באהל המת והוא ערום צריך לקרותו לילך לחוץ ואל יאמר לו שהוא באהל המת עד שיצא לחוץ כדי שיהיה יוכל להלביש את עצמו תחלה:

'''ומשמע בשבת דף פ"א כו'''' הובא לק' ר"ס שי"ב. אף דהתירו חז"ל להכניס בשבת אבנים לבה"כ אף דיש בהם טלטול מוקצה וטורח מ"מ הותר משום כבוד הבריות שיוכל לקנח א"ע בהן ומ"מ אם יש לו בה"כ סמוך לביתו לא הותר לו דוקא כשבה"כ היה רחוק בשדה שא"א לו להזמין לו אבנים מע"ש אבל כשהבה"כ סמוך לביתו דהיה א"ל להזמין לו מע"ש לו הותר לו בשבת אע"ג דאית ביה משום כ"ה. א"כ ה"ה כאן היכי דהיה א"ל לתקן מע"ש:

'''הקשה כו'''' ואז הוא פטור כדאי' סי' י"ד סעיף ג':

סי' שכ"ג בשכח לטבול כלי חדש מע"ש וצריך לו בשבת יתן אותו לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנו מן העכו"ם דכה"ג הוי כלי עכו"ם וא"צ טבילה. וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו עד עתה. רק שעכשיו נתנו לאחר איכא מראי' עין אפילו תוך שלשים. וא"ת מה בכך. ר"ל עכ"פ עדיף טפי כשיתננו לאח' וישאלנו דאז הוי רק תרתי דרבנן דהיינו בשבת דא"א לתקן אפי' שלו אינו רק מדרבנן. והשתא דנתנו לאחר אינו אלא משום מראית העין. ובכה"ג ודאי קיל טפי מאלו לא נתנו לאח' דאז לא הוי רק חד דרבנן:

'''מתנה בשבת אלא לצורך.''' וא"כ עדיף טפי לעבור על איסור דרבנן דלובשו בשבת בלי ציצית דהוי שב ואל תעשה מלעשות איסור דרבנן בקום ועשה ליתן מתנה:

'''וכ"מ בשבת דף קל"א.''' הבאתי לעיל דמשני כן אליבא דר"א כנ"ל:

'''הואיל ובידו ליתנן לעובדי כוכבים או לקטן.''' דאפי' למ"ד ציצית חוב' גברא דאליביה אזיל הש"ס. מ"מ השתא כשיבא ליד עובדי כוכבים או קטן בעליהם לאו בני מיעבד מצוה נינהו. אלא ע"כ דכהאי גוונא איכא איסור דרבנן ואע"ג דהתם מיירי לענין חיוב ודין תורה מכל מקום ניחא להש"ס למנקט תקנה דמהני אפי' מדרבנן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}