עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/יא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) החוטין לשון הרמב"ם כו'''' ועסי' ש"א סעיף מ"ב שכ' שם וז"ל המוצא תפילין בשבת בבזיון כו' אם יש בהן רצועות שבכך ניכר שהן תפילין ולא קמיעין והן קשורות שיכול ללבשן מכניסן זוג זוג דרך לבישה עכ"ל והוא ג"כ דברי הרמב"ם פ' י"ט מהל' שבת ומקורו בעירובין דף צ"ו ע"ב אר"א המוצא תכלת בשוק חוטין כשרים ופריך הש"ס דלמא אדעתא דטלית טוינהו והוי שלא לשמה ומשני בשזורין דאין דרך לארוג טלית ע"י חוטין שזורין ופריך ודלמא אדעת' דשפתי דטלי' שזרן דבשפת הבגד אורג ע"י חוטי' שזורים ומשני במופסקי' לחוטים כדרך חוטי ציצית דכ"ה ודאי לא טרחי אינשי אמר רבא וכי טורח אדם לעשות קמיע כעין תפילין ואפ"ה חיישי' וה"ה דיש לחוש בחוטי ציצית דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג בד"א בישנות אבל בחדשות פטור ולדעת הרמב"ם צריך לו' דאסיק דחדשות מקרי שאין בהם רצועות או שאין קשורים דלא כמ"ש התו' שם אלמא חדשות חיישי' שמא טרח לעשות קמיע כעין תפילין אמר רבא אי חיישי' דטרח איניש כו' תנאי הוא דתני' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' חדשות וא' ישנות דברי ר"מ (אלמא לא אמרי' טורח כו') ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנו' אלמא ר"י חייש דטרח אינשי ואתיא מתני' כר"י ור"א כר"מ ס"ל וכיון דר"מ ור"י קי"ל דהלכה כר"י וגם סתם משנה כר"י אלמא אמרי' טרח אינש כו' לכן פסק לענין שבת דחדשות אסור דחיישי' לקמיע וה"ה בציצית פסק דלא כר"א דאפי' שזורי' ומופסקים חיישינן דטרח כו' ופסולי' והראב"ד השיגו גם חכמי לוניל שאלו ע"ז דאין מסקנת הש"ס שם כן וה"א שם והשתא דתנא אבוה דשמואל בר"י אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שי"ב רצועות ואין מקושרות דכ"ע ס"ל לא טרח איניש אלא ר"י לטעמיה דעניבה קשירה הוא וחייבים עליה בשבת לכן אוסר בחדשות דא"א להכניסן דרך מלבוש ור"מ ס"ל עניבה לאו קשירה ולכן יכול להכניסן דרך מלבוש ע"י עניבה וא"כ דינו של ר"א לענין תכלת הוא אליביה דכ"ע דבשזורים ומופסקים כשרים והשיבם טעיתי ותקנו ספריכם כך פסוקי' פסולים שזורים כשרים כ"כ הכ"מ פ"ב מהל' ציצית ועב"י סי' כ' שכ' וז"ל והרי"ף והרא"ש השמיטו דין זה (של ר"א המוצא תכלת) ונראה דטעמם מפני שהם סוברים דבתכלת אתמר אבל בלבן אין לנו ואפשר שגם הרמב"ם סובר כך עכ"ל כוונת הרב"י ר"ל דבלבן החמירו יותר ולכ"ע פסולים דדוקא תכלת שדמיו יקרים ומסתמא נעשו לשם ציצית ובודאי מן המומחה נפלו כמ"ש התו' שם דאינו מומח' אינו רגיל להתעסק בהן כיון שיודע שאין לוקחים ממנו ולכן תלי' דודאי כשרים משא"כ בלבן. אולם י"ל סברא להיפוך דבלבן לכ"ע כשרים דדוקא תכלת דאיכא חשש טוויה שלא לשמה וגם חשש צביעה שלא לשמה החמירו יותר מבלבן:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב') נכרי כו'''' בסי' ת"ס בב"י דדעת רשב"א אע"ג דיש לפסול בגוי בעע"ג דגוי אדעתא דנפשיה עביד ולא ציית למה שמצוהו ישראל לעשות לשמה מ"מ בחרש וקטן מקלי' יותר (וחרש היינו שאינו שומע ואינו מדבר ושוטה היינו שמאבד מה שנותנין לו וקטן היינו פחות מי"ג שנה וכדאיתא בי"ד סי' א' סעיף ה') דחרש וקטן דעכ"פ אית להו דעת' קלישתא מהני עומד ע"ג אבל שוטה דלית ליה דעת כלל לא מהני עע"ג ומצוהו רק בגט דמוכח מלתא שיש לו דעת קצת ושומע ומכוין לקיים מה שנצטוו' דהא מצוהו לכתוב לשמה והוא כותב שם הבעל והאשה אבל בשחיטה ועשיית מצת מצוה דליכא הוכח' לא מהני עומד על גבו וא"כ הוא הדין הכא לענין טוויה דליכא הוכחה לא מהני בשוט' עומד על גבו אבל דעת הרר"י דמידי דאפשר לעשות ע"י שליח מהני עומד על גבו דהוי ליה ע"י העמידה ע"ג כאלו הוא שלוחו ולפ"ז אף דשוטה לאו בר שליחות הוא מ"מ כה"ג שעע"ג עדיפא משליחות דעלמא וא"כ גם בשחיטה ומצת מצוה וה"ה טוי' מהני עע"ג בשוטה משא"כ חליצה דא"א ע"י שליח ל"מ עע"ג בשוטה וע"ש בפר"ח:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג') לשמן ואפי' בדיעבד כו'''' דבעי' מן התורה שיהיו שמורים כדיליף בספרי מגז"ש דתכלת תכלת ממשכן דלא כרמב"ם ולכן בעינן דוקא שזורין לשמן מן התורה דשזירה בכלל העשויה לשמה היא:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) כדי כו'''' מ"מ בשזירה מודה דכשר אין ר"ל דר"ת דפוסל בנפסקו כלם אפילו נשתייר כ"ע מודה בשזירה מטעם דהא לרמב"ם ל"ב שזיר' דזה ליתא דודאי ר"ת לא הוי חש לדברי הרמב"ם גם לא ידע ליה והי' בדור שלפניו אלא ר"ל אף דרמ"א בסי' י"ב מחמיר כדעת ר"ת מ"מ בשזיר' סומכים להקל כדעת הרא"ש דהא יש עוד צד להקל דהיינו רמב"ם דל"ב שזיר':

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) מארבע כו'''' הרחב אבל א"צ לדחוק האגודל ע"ד שמודד שעי"ז מתרחק האגודל ע"י שדוחקו:

ברוחב שבע שעורות כצ"ל:

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) אי כו'''' ור"י היה עושה ארוכין כו' וסיים המרדכי אם הוא ארוך יותר מדאי ראוי לקצרו ואין בזה משום כו' ועמ"ש רמ"א בהגהה סעיף י"ד ואם האריך כו':

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) לאחר כו'''' משום הקשיר' בעי' אצבע יתירה דע"י שקושרם מתקצרים החוטי' אך שיעור אצבע הוא לאו דוקא והכל לפי עובי חוטי הציצי':

{{עוגןמ|י}} '''(ס"ק י) דכשרים כו'''' מעשה וט"ז כתב שינוי השם. ושניהם אמת. אבל בנ"י שממנו מקור דין זה. ואפשר דס"ל ר"ל להנ"י דמצריך שיהיה אחר יאוש דס"ל דהחוטים מקרי חוזר לברייתו ע"י שמפרק טויתן וחוזר ומנפצן ונעשה שוב צמר לכך לא קני. אבל אי איכא תרתי ייאוש ושינוי החוזר לברייתו קני כמ"ש בח"מ סי' שנ"ג:

וע"ש סי' ש"ס ועכשיו בא ליישב דעת רמ"א דסתם דמשמע אפילו קודם יאוש ועז"כ ועסי' ש"ס דהוי שינוי גמור ר"ל ניהו דהטוויי' הוי שינוי החוזר לברייתו מ"מ קודם הטויי' צריך ללבנו וליבון הוי שינוי גמור. וכן מבואר שם וכ"כ ט"ז פה וע"ש דלא הצריך רמ"א יאוש אך זה ניחא לפי מה שהוא לפנינו שם בש"ע אבל לפמ"ש הש"ך שם והוכיח דע"כ ט"ס הוא בש"ע דליבנן ל"מ שינוי אלא בלבנו ע"י גפרית הדרא קושית מ"א לדוכתיה דלמה סתם רמ"א ולא הצריך יאוש דניהו דקודם הטווייה ע"כ צריך ללבנן היינו סתם ליבון וזה ל"מ שינוי. אבל סתם צמר אין מלבנין קודם הטוויי' בגפרית ואכתי ה"ל לרמ"א לפ':

'''ואם מכר הגזלן כו'''' והיינו אחר יאוש הלוקח רשאי לברך עליו דלגבי' לא הוי מצוה הבב"ע:

ואפילו גזל חוטין ומכרן קנאן לוקח ביאוש ושינוי רשות ע"ש:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) וכדידי' כו'''' דשאל טלית עם ציצית מברך עליהן. דסתמא דעת המשאיל אם אינו יוצא בשאולה נותן לו במתנה ע"מ להחזיר. ואם המשאיל גברא דידע דאינו רשאי לברך על טלית שאולה ואפ"ה אמר לשון שאלה עיין במ"א סי' תרנ"א מ"ש:

{{עוגןמ|יב}} '''(ס"ק יב) פסול ואע"ג דנשתנה כו'''' ר"ל דשני הדינים דין צמר ודין פשתן הם מדברי רמב"ם וכמו שהכשי' בפשתן משום דנשתנ' ה"ל להכשיר גם בצמר שנשתנה:

עדיין חזותי' עליו ונרא' שהוא צמר תיבת חזות' עליו הוא לאו דוקא אפי' נשתנ' צבעו רק שנראה עדין שהוא צמר וכדמוכח לק'. ובהכי מתיישבת קושיא התו' כו':

דד' אבעיו' יש שם א' בעי רמי ב"ח המשתחו' להר אבניו מה הן למזבח אף דנעבד במחובר מותר להדיוט מ"מ מספקא ליה אי נאסר לגבוה ואת"ל יש נעבד במחובר לגבוה (והכי קי"ל) מכשירי קרבן (דהיינו המזבח דלאו קרבן הוא אלא מכשירי קרבן) כקרבן או לא. איבעיא ב' בעי רמי ב"ח המשתחו' לקמת חטין קמח' מהו למנחות אע"ג דיש נעבד במחובר ומנחות הן קרבן עצמו מ"מ כיון דנשתנה דמעיקרא חטין והשתא קמח א"א יש שינוי בנעבד לגבוה או לא. איבעיא ג' בעי ר"ל המשתחוה להקל בענין שמותר להדיוט ונטל לולב ממנו למצוה מהו אי מאיס לגבי מצוה או לא. איבעיא ד' בעי ר"פ המשתחו' לבהמה צמרה מהו לתכלת ושאל הש"ס תכלת דמאי אי תכלת לכהני' דהיינו לבגדי כהונה דהיינו בעי' דרמי ב"ח (ופירש"י שני אבעיו' דרמי ב"ח אי מכשירי קרבן כקרבן ואי יש שנוי בנעבד דהא תכלת לבגדי כהונה הם מכשירי קרבן וגם נשתנה ואי תכלת לציצית אי מאיס אע"ג דנשתנה היינו איבעיא דר"ל בדקל ולא נפשט' לכן פסק הרמב"ם לחומרא דפסול לציצית והתו' הקשה למה כשאמר אלא תכלת לציצית אמר היינו אבעיא דר"ל הנ"ל ה"ל ג"כ לומר היינו אבעיא דרמי ב"ח במשתחו' לקמת חטין ותירצו כיון דדומ' לדקל דלולב הוא מצוה וגם ציצית הן מצוה ולא קרבן נקט ר"ל ולא רמ' ב"ח. ולדעת הרמב"ם ניחא דמאבעי' דרמי ב"ח מקמת חטין ועשאן קמח ליכא למפשט לתכלת לציצית דבחטין וקמח הוי שנוי גמור דשם חטין הלך לו ונקרא קמח משא"כ תכל' אף שנשתנ' צבעו מ"מ עדיין שם צמר עליו ולא הוי שינוי גמו' ולכן נ"ל היינו איבעיא דר"ל דלולב מדקל עדיין שמו הראשון עליו וניכר שבא מדקל (וע"ש במהר"ם לובלין) והא דאמר תחלה אי תכלת לכהנים היינו איבעיא דרמי ב"ח אע"ג דבנדון דרב"ח הוי שינוי גמור משא"כ בתכלת. כ' הכ"מ פ"ד מהל' אסורי מזבח דין ז' דהרמב"ם היה מפ' היינו אבעיא דרב"ח אי מכשירי קרבן כקרבן ע"ש. וצ"ל דאכתי דלמא תכלת לכהנים קאמר באת"ל מכשירי קרבן כקרבן מ"מ אי מקרי שינוי דלא הוי בכלל איבעיא דרמב"ח. וצ"ל דבאמת זה כוונת הש"ס ואי תכלת לציצית ר"ל ספק ששייך גם בציצית דהיינו אי יש שינוי. ומבעיא ליה בין לכהנים ובין לציצית היינו איבעיא דר"ל ועסי' תקפ"ז. שם כ' מ"א דהא דכ' כאן צמר' פסול היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד יוצא:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) נקב.''' כ' ב"י כו' די"א דיעש' כו' דמפ' הא דאמרי' במנחות על הקרן פסולה היינו כמו שאנו עושים רק נקב א' ומטעם שכ' בספרי דהוי כמו שמנה ציצית דהא בכל צד שיהפך הטלית נראים הציצית ויכולין להשתמש בהן ולכן אם יעשה שני נקבים ויוצא הציצית לצד א' אין הציצית נראים כ"א בצד א' ולא הוי רק ארבע ציצית דאמרי' בגמ' מנחות דף ל"ט:

'''כלאים בציצית כו'''' היכי ת"ל דהא אר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת ואתה יכול לקיים שניהם אין העש' דוחה הל"ת וא"א דמן התורה א"צ לקשור הציצית ניהו דאם אין לו רק טלית פשתן וצ"ל בו ציצית תכלת דהוא צמר מ"מ לא יקשור הציצית ולא יהיה כלאים דהא קי"ל התוכף ת"א אינו חיבור לענין כלאים:

ה"ל שתי תכיפות כדאיתא סוף כלאים דתנן התוכף ה"א אינו חיבור ואין בה משום כלאים והשומט' בשבת פטור עשה שני ראשים לצד אחד (ר"ל שני ראשי חוטי התפירה הוציא לצד א' מן הבגד והוא כעין מה שמצריך בה"ע לעשות בציצית) חיבור ויש בו משום כלאים והשומט' בשבת חייב עכל"ה:

'''ואפילו לדעת הטור.''' ר"ל ל"מ לדעת רמב"ם דס"ל שני תכיפות גרידא אפי' בלי קשיר' הוי חיבור לענין כלאים ודאי קשיא דלדעת בה"ע נסתר ראי' הש"ס דקשר עליון דאורייתא אלא אפי' לדעת הטור דאפילו בב' תכיפות אינו חיבור עד שיקשור וא"כ ראיי' הש"ס דע"כ קשר עליון דאורייתא א"ש אפילו לדעת בה"ע דהוי ב' תכיפות מ"מ אי לא קשר לא הוי חיבור מ"מ קשיא לבה"ע לשון הש"ס:

הא קי"ל התוכף תכיפה א' כו' הא בציצית הוי ב' תכיפות:

'''וע"ק לדעת הטור כו'''' זה אינו ענין לדברי בה"ע. מ"מ לבסוף יוליד מזה קושיא להנוהגים כבה"ע:

'''אם אינו מעביר המחט אלא פ"א אע"פ שקושר כו'''' והוא כעין שאנו עושין הציצית רק בנקב א'. דהא הוא פוסק שעושה נקב א' דלא כבה"ע וא"כ אפילו קשר עליון דאורייתא מ"מ אין בו כלאים. וע"ש בט"ז סי' ש' ס"ק ד' מ"ש ליישב:

'''וצ"ל דכשקושר ב' קשרים כו'''' וא"כ שפיר הוי כלאים בציצית לדעת הטור אפי' לדידיה דאין עושה רק נקב א' דבציצית צריך לקשור שני קשרים זה ע"ג זה:

וכ"מ מהראי' שמביא הרא"ש במסכת נדה בהל' כלאים:

'''משבת כו'''' ר"ל דמזה מוכח דבתוכף שני תכיפות אפילו בקשר א' סגי והוי כלאים. וא"כ מסברא י"ל דבתכיפה א' מודה כשיש שני קשרים זה ע"ג זה דהוי כלאים:

'''אא"כ קושר כו'''' מדאמרי' בשבת דף ע"ד ע"ב אהא דחשיב המשנה בכלל ל"ט מלאכות התופר שני תפירות ופריך והא לא קיימי. ופירש"י ולאו מלאכה היא. ומשני אמר רבב"ח אר"י והוא שקשרן. אלמא דלענין שבת אינו חייב בשתי תפירות אא"כ קשרן וה"ה בהתרת התפירות. דדינן שוה וכיון דבמשנה בכלאים כלל שבת וכלאים בהדדי. ותני עשה ב' ראשים לצ"א חיבור וי"ב משום כלאים והשומט' בשבת חייב. משמע דדיניהן שוה. א"כ בכלאים ג"כ לא הוי חיבור עד שהשתי תכיפות יקשר יחד. וכתב הר"ן שם אהא דמשני ר"י בשקשרן. דע"כ מיירי שלא קשרן רק בקשר אחד. וז"ל ומכאן למד הרא"ם ז"ל דקושר קשר א' לא מחייב שאינו מתקיים. דאי מחייב כיון דתופר ב' תפירות לא משכחת לה בלא קשר ת"ל דחייב משום קושר א"ו כדאמרן. והכא שלא קשר רק קשר א' עסקי' עכ"ל. וכיון דאין ראיית הרא"ש לענין כלאים דבעי' בשתי תכיפות קשר אלא ממה שמצינו שם בשבת וכיון בשבת ע"כ ב' תכיפות די בקש' א' ה"ה לענין כלאים דדיניהן שוה. בקשר א' ע"ש ויוצא לנו מזה כו' כצ"ל. ומתיב' אבל בתוי"ט כו' עד ע"ש צ"ל בסס"ק זה. והכי פירושו לפי מה שהוכיח מדברי הטור דע"כ ס"ל דבשתי תכיפות סגי בקשר א' וז"ש מ"א ויצא לנו מזה דלכ"ע בב' נקבים דהיינו ב' תכיפות לא בעי אלא קשר אחד. דלהרמב"ם א"צ קשר כלל. ולהטור דבעי קשר ע"כ סגי ליה בקשר א' כנ"ל. וא"כ העושים ב' נקבים וב' קשרים סתרי אהדדי. דהא לא ידעי כלל דבעי קשר בציצית אלא דאל"כ לא משכחת כלאים בציצית. דכיון דעושים ב' נקבים דה"ל ב' תכיפות אפילו בקשר א' אפילו להטור הוי כלאים. ומנ"ל דבעי ב' קשרים זה ע"ג זה. בשלמא למי שאינו עושה רק נקב א' שפיר י"ל דבעי שני קשרים דבקשר א' לא הוי כלאים בתכיפה אחד וכמ"ש הטור וכנ"ל. אבל למי שעושה ב' נקבים דה"ל ב' תכיפות. אפילו להטור בקשר אחד הוי כלאים. ומנ"ל להצריך יותר:

ומ"מ י"ל אע"ג דדי כו' ר"ל דעכ"פ לא עבדו אסורא:

רשאי אבל בתי"ט (פ"ז דבשבת משנה ב' ד"ה אבות מלאכות) כתב דמוכח בגמרא כפי' הברטנורא דדוקא ב' קשרים חייב ע"ש כצ"ל וכאן הוא סוף הס"ק. וצ"ל דהתי"ט הוכיח שם דלא כהר"ן. דע"כ בשני תכיפו' בעי' דוקא שני קשרים דשם דע"ד ע"ב. אמר אביי האי מאן דעבד כוורת בשבת חייב י"א חטאת. ואי חייטי' לפומי' (פירש"י לעשות לה שפה. הוסיף כאן תופר וקושר שצריך לקשור אחר התפירה) חייב שלש עשרה. וא"א דסגי בתופר שתי תפירות בקשר א' לא יתחייב כ"א י"ב. ואי מיירי שקשר ב' קשרים איך נקט מלתא דפסיקא. ואי חייטי' לפומיה חייב י"ג. הא משכחת ליה דאינו חייב רק י"ב. א"ו לא משכחת דחייב על תפירה אלא בקושר ב' קשרים (ולענין קושי' הר"ן דס"ל משום קושר י"ל באמת כל פעם שמתחייב משום תפירה חייב שתים משום תופר ומשום קושר) וכיון דלענין שבת אינו חייב בשתי תכיפות אלא בשני קשרים. א"כ לדידהו הוא הדין בכלאים לדעת הרא"ש דס"ל דשוה לשבת ג"כ לא הוי חיבור אלא ב' תכיפות וב' קשרים (אבל הטור ודאי לא ס"ל כן. דאם לא כן הדרא קושיית מ"א לדוכתי' על הטור. דלא משכחת להטור כלאים בציצית) א"כ יש לאותן שעושין שני נקבים וקושרים שני קשרים על מי לסמוך. דהיינו הברטנורא ותי"ט:

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק יד) לא למעלה כו'''' שעל הבגד קצרים כו' פסול דומה למ"ש בסי' י' סעיף ג' כפל קרנות כו':

{{עוגןמ|יז}} '''(ס"ק יז) בלא הגדיל.''' ואם הגדיל רחב ב"א וכיון שיש בבגד עצמו מלא קשר אגודל שהוא יותר מרוחב אצבע והגדיל רחב ב"א אם כן הוי למעלה מג' אצבעו' כ"ש אם הגדיל לבד ג' אצבעו':

'''וה"ה אם חוט השתי בולטין כו'''' ומסתפק כו' ומה"ט באותן הטליתים הנקראים פולישי טליתים שיצא מהן משני צדדיו חוטי שתי או ערב יש לחתכן במקו' הטלת הציצי':

{{עוגןמ|יח}} '''(סקי"ח) ויתחבם.''' כלומר לכתחל' דקשי' למ"א הא בסעי' שאח"ז כ' יזהר לחתוך קוד' שיכרוך ופה אמר קודם תחיבה ולז"א דכאן אמר לכתחל' פן ישכח לחתכם קודם כריכה. לכן טוב לחתכם קודם תחיבה. ובסעיף שאח"ז כ' עיקר הדין שצריך לחתכן קודם כריכה ואם לאו פסולים:

'''שאל יחתוך בסכין.''' משום לא תניף עליהם ברזל ינשכם בשיניו דיש לאדם ל"ב שינים. והחיטים בד' ציצי' הם גם כן מספר ל"ב:

{{עוגןמ|יט}} '''(ס"ק יט) קשר אחד פי' שאם כו'''' וקשר א' ר"ל אחר הכריכה אבל הקשר ראשון הסמוך לבגד אין בו צורך כ"כ הרב"י. ואין אנו עושים אותו כ"א למלאו' מנין חמשה קשרים וא"כ בע"ש עם חשכ' די לו שיעש' כריכ' וקשר א' אחר הכריכ' אבל סמוך לבגד א"צ לקשור:

{{עוגןמ|כ}} '''(ס"ק כ) אין כו'''' ואם כרך פסול' כולה. דבעי' גדיל וגם בעינן כנף:

{{עוגןמ|כב}} '''(ס"ק כב) ובשני כו'''' כמנין כו' ויכוין בשני חוליות הראשונות ב' אותיות הראשונות של השם הויה. ובחולי' שלישי עולה כמנין ב' אותיות אחרונות של השם. ובחוליא ד' כמנין אח"ד. גם מספר ל"ט הוא כמספ' אותיות הכתובות אחר שם הוי"ה:

{{עוגןמ|כג}} '''(ס"ק כ"ג) קשר כו'''' ובלבוש כ' שאין נוהגים כן. וכ"כ בס' ל"ח שבציצית של ר"ש מלכו לא היו קשרים בחוטים הובא בס' א"ר גם כ' בס' א"ר בשם דרש' מהר"ש אף שלכתחל' כ' בש"ע שכשיקשר יקח ד' חוטין מצד זה וד' חוטין מצד זה אם לקח ה' מצד זה וג' מצד זה כשר דיעבד:

{{עוגןמ|כה}} '''(ס"ק כ"ה) שאין לתת כו'''' הטעם כ' הרב"י בשם המרדכי משום דלא הוי על כנפי בגדיה' כי אם מעל דעל כדמצינו גבי חליצה ע"ש:

{{עוגןמ|כו}} (ס"ק כו) וכן נהגו הטעם ר"ל למה מייתינן נפשינו לפלוגתא לאין צורך. עסי' ט"ו במ"א ס"ק י"ד טעם למנהג ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}