עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''ס"ק א ויברך ענ"י.''' לפי מאי דקי"ל כו' והוא דהרא"ש נתן טעם דמה"ט צריך נטיל' וברכה דא"א שבלילה לא נגע בשינה במקום הטינופת והיינו הרא"ש לשיטתיה דס"ל גם בתפלת מנחה אם עשה צרכיו ורוצה להתפלל צריך רחיצה ולברך ענ"י אבל לפי מאי דקי"ל אפילו עשה צרכיו כו' צ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א כו':

'''לפיכך צריכין אנו להתקדש כו'''' ר"ל דתפלת שחרית יותר מתפלת מנחה לפי שנעשנו כבריה חדשה שהחזיר ית' נשמות לפגרים מתים ולכן יותר צריך לעשות לתפלת שחרית דמיון לעבודת קרבנות שהכהן היה צריך קידוש אף שהכהן היה צריך לקדש גם רגליו מכ"מ עשוהו רק לדמיון אבל אינו שוה בכל הצדדים לקידוש:

'''כ' הב"ח בשם ת"י כו'''' חייב מיתה ותמה הב"ח על הרב"י שהשמיטו ואולי משום מוטב יהיו שוגגים כו'. ובס' א"ר סי' א' הביא בשם גיסו ה"ה מהרר"י בעל מנחת יעקב שאמר ליישב מנהג העולם שסומכים ע"ד המרדכי שהביא ש"ך י"ד סימן שד"מ בהא דאמרינן אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. וכ' רב האי גאון דוקא תוך ד' אמות של מת וכ' המרדכי דכל תחתיו נחשב כד"א וא"כ ה"ה כאן מותר לילך בכל החדר קודם נטילה. ובעל א"ר דחה דהא קי"ל בכל דוכתי גם לענין צואה בבית דאין כל החדר נחשב לד' אמות א"כ קשיין דברי המרדכי אעכצ"ל דהמרדכי לא אמרה אלא לגבי מת דלא הוזכר בפי' בגמ' שיעור ד' אמות אלא רב האי וכיון דהטעם הוא שהוא בזיון למת דנראה כאלו מתייאש לקוברו הואיל ומדבר דברים אחרים לכן להאי טעמא מסתבר למרדכי דכל החדר נחשב לענין זה כד"א אבל במקום שהוזכר ד' להדיא אמות מודה מרדכי דהוא דוקא ולא אמרינן דכל החדר נחשב לד"א וא"כ אין לעולם על מה לסמוך והאריך. ואח"ז כ' שמצא בס' דמשק אליעזר שכ' שאפשר בזה"ז אין כחו של רוח רעה כל כך חזק שיזיק להולך ד"א בלי נטילה כמו שיבתא ויתר ענינים שנשתנו בזה"ז ואעפ"כ סיים בספר א"ר שירא שמים יחמיר על עצמו בלי לילך ד"א בלי נטילה ויכין סמוך למטתו כלי אחד עם מים וכלי א' ריקן ליטול לתוכו:

'''ובסדה"י כ' כו'''' ובגמרא לא משמע כן ועסי' מ"ו. ר"ל דשם מסודרים ס' ברכות השחר וכן הוא בש"ס. וכ' כשלובש יברך מלביש ערומים כו' כשנועל מנעליו מברך כו' כשחוגר כו' כשמשים כובע בראשו כו' כשיטול ידיו יברך כו' הרי דנטילה מסודר בסוף אחר לבישת כל בגדיו. די"א דמברך כו' כמ"ש רמ"א שאסור לו לברך כמ"ש סימן צ"ב אמרינן בגמרא שבת דף מ"ט ע"ב. כך כת' הרמב"ם אך הראב"ד השיגו דמאי בעי רחיצת רגליו לתפלה. ובעל מ"ע כתב דאשתמיט להראב"ד דברי הש"ס דמסכת שבת הנ"ל. והכ"מ הליץ בעד הראב"ד וזה לשונו שהוא מפרש דלא לענין תפלה איתניי' האי ברייתא אלא לענין אי מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו כדי לייפות את עצמו וכפרש"י עכ"ל:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד') כשרים כו'''' אינו מעכב ר"ל ודאי לכתחלה יש לחזור גם על כלי וכ"ג כמ"ש סק"ו אלא דהיכי דא"א לו אינו מעכב הברכה:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה') דלא כו'''' כמ"ש סכ"ב ועמש"ש ר"ל דלבוש הקשה והביא ראי' דמברך דהא בסכ"ב דאפילו מנקה בצרור מברך והני מיא לא גרע מצרור:

אלא שכ' הלבוש שי"ל על נקיות ידים כמ"ש סכ"ב וע"ז רמז מ"א לעיין מ"ש שם דראוי לברך ענט"י וכ"ש הכא לפ"ד הלבוש די"ל ענט"י:

'''ואפשר דמיירי כו'''' רצונו ליישב דעת י"א שלא יברך ותקשי קושיית הלבוש דמי גרע מצרור וע"ז כ' דמיירי שאינו רוצה עתה להתפלל ואינו נוטל כי אם להעביר רוח רעה וכיון דמספק להו אי הני מיא מהני להעביר רוח רעה דגם צרור בסכ"ב לא מהני כ"א לענין תפלה וכיון דאינו רוצה עתה להתפלל לא יברך משמע אבל אי הוי מהני להעביר ר"ר היה מברך אף שלהעביר ר"ר א"צ לברך וכמ"ש מ"א סקי"ג מ"מ כיון שאחר זמן יתפלל היה מברך עתה כיון שעכ"פ נעשה עתה קצת תכלית בנטילה זו להעביר ר"ר משא"כ אי אינו מהני להעביר ר"ר וגם אין דעתו להתפלל עכשיו ואין עכשיו תכלית כלל בנטילה לא יברך:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו') לא כו'''' וניגוב ג"כ אינו מעכב אע"ג דבנטילה לאכילה ניגוב מעכב כדלקמן סי' קנ"ח סעיף י"ב:

{{עוגןמ|ז}} '''(סק"ז) כלי כו'''' אבל ע"ג קסמים אסור עסי' קפ"א ס"ב דמים אחרונים אף שאין נוטלים ע"ג קרק' דרוח רעה שורה עליהן מ"מ ע"ג קסמים מותר התם ה"ט דטעם הנטילה הוא משום מלח סדומית או ט"א ע"ש בב"י א"כ המים מצד עצמן ע"י הנטילה עדיין אין ר"ר שורה עליהן אלא בהגיען לארץ אז רוח רעה שורה עליהן וכיון שיש דבר מפסיק בין המים לארץ אין רשות לר"ר לשרות עליהן כמ"ש מ"א לקמן לכן שרי על גבי קסמים משא"כ כאן דהרוח רעה שורה על הידים וע"י הנטילה מעביר הר"ר מן הידים ושורה הר"ר על מי הרחיצה וא"כ מאי מהני ע"ג קסמים ניהו שיש הפסק בינם לקרקע הא כבר שורה עליהן ר"ר ולכן צריך כלי ליטול לתוכן ולשופכן במקום שאין אנשים עוברים ומה"ט כתב הרב"י בשם הזוהר שאין ליתן אותם המים למכשפות והב"ח כ' דאפילו לכל אדם השואל אותן המים אין ליתן דודאי דעתו לכישוף:

'''עד פרק הזרוע.''' דהיינו מקום חיבור היד לזרוע עסי' תרי"ג לענין נטילה ביוה"כ דאין ליטול כי אם עד סוף קשרי האצבעות וכן בט"ב:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח') לא כו'''' פי' שלא ישפוך כו' וכ' הט"ז ס"ק ג' דכ"ש בנט"י לאכילה דאסור לשפוך ע"י מי שלא נטל עדיין וס' א"ר הביא הרבה פוסקים שחולקים על הט"ז וס"ל דוקא בנט"י שחרית הדין כן:

{{עוגןמ|י}} '''(ס"ק י') ג' מימות וה"ה בנהר כו'''' דהא טעם ג' מימות מחולפים הוא דאי משכשך בכלי א' ג' פעמים ודאי לא מהני דבשכשך ראשון כבר נטמאו המים ואז לא מהני השכשוך שאח"ז משא"כ בג' מימות מחולפים בג' כלים דל"ל הכי אלא שאעפ"כ נסתפק הכי שמא אין הר"ר סרה כ"א בבאו המים ע"י עירוי ולא ע"י שכשוך וא"כ ה"ה בנהר שזוחל והולך אפילו משכשך במקום אחד בנהר יש לו דין ג' מימות מחולפים דקמא קמא אזדי ובלא"ה המ"ל דבנהר שהוא מחובר לקרק' ל"ל נטמאו המים ע"י שכשוך א' דמים מחוברים אין מקבלין טומאה:

'''פשוט כו'''' דלא גרע מצרור והיינו לתפלה דוקא דגם צרור ל"מ רק לענין תפלה:

ועסי' קנ"ט (כצ"ל) דלא כע"ת וסימן ק"ס סעיף י"ב ור"ל דהט"ת כ' וז"ל מיהו הטובל ידיו במים מכונסים בארץ אם טבל ג"פ מהני גם להעביר ר"ר כו' מיהו אם אין בהם שיעור מקוה (דהיינו מ"ם סאה) יש להסתפק כו' ואם תחב ידיו לתוך שלג בג' מקומות מחולפים והוא שטוח על הארץ מהני בשעת הדחק כו' עכ"ל. ובס' א"ר הבין דכוונת מ"א להשיג על הע"ת במ"ש תחלה ופשוט דל"ב מ"ם סאה דל"ג מצרור והע"ת נסתפק באין בהם מ"ם סאה וע"ז כ' בס' א"ר דאין מזה השגה דצרור ל"מ כ"א לענין תפלה והע"ת מיירי להעביר ר"ר אבל לענ"ד אין זה כוונת מ"א. אלא מ"ש ועסי' קנ"ט דלא כע"ת היא ענין בפ"ע ולא קאי אדלעיל וכוונות מ"א דלדעת ע"ת דטבילה מהני להעביר ר"ר כמו עירוי דהא טבילה עדיפא כ"מ מנטילה וכדקי"ל גם לענין נטילה לאכילה א"כ אין להסתפק במים מכונסים בקרקע והם מכונסים בקרקע והם פחות ממ"ם סאה דיש בזה מחלוקת הפוסקים לקמן סימן קנ"ט סעיף י"ד ופסק הרב"י שם להקל אלא במקום דאפשר כ' רמ"א שם דיש להחמיר וציין עוד לעיין סי' ק"ס סי"ב. דהיינו מ"ש הע"ת דשלג שטוח ע"ג ארץ מהני. ע"ז רמז לעיין מ"ש מ"א שם ס"ק ט"ז אי בעי' שיהיה השלג מפושר ומרוסק. אך בגוף הדין של הע"ת דפשיטא ליה דטבילה מהני להעביר ר"ר חולק בספר א"ר דאפשר בעינן דוקא עירוי כמ"ש הרב"י ולא מהני טבילה:

{{עוגןמ|יא}} '''ס"ק י"א ולהעביר כו'''' מקום מטונף היינו טעם הרא"ש המוזכר בסק"א וגם לא נעשה ב"ח היינו טעם הרשב"א דשם:

{{עוגןמ|יב}} '''ס"ק י"ב בלא ברכה.''' וב"ח כתב דיברך משום ל"פ. ר"ל דהרב"י כ' דלטעם הרשב"א דנעשה ב"ח אם ניער אע"ג דנא נעשה ב"ח מ"מ אפשר משום לא פלוג צריך נטילה וברכה. משא"כ לטעם הרא"ש היכי דניעור ולא נגע וודאי דלא תקנו. והטעם לענ"ד לחלק בין טעם הרא"ש לטעם הרשב"א בשלמא לטעם רשב"א דנטילה שחרית היא תקנה חדשה על ידי שנעשה ב"ח א"כ אפשר אפילו לא נעשה ב"ח משום לא פלוג צריך נטילה וברכה. משא"כ לטעם הרא"ש שמא נגע במקום מטונף אין זה תקנה בנטילת שחרית הא גם בתפלת מנחה אי עשה צרכיו צריך נטילה וברכה א"כ ל"ל שחרית אפי' ניעור ולא נגע אפ"ה צריך נטילה וברכה משום לא פלוג. א"כ כל היום ובתפלת מנחה אפילו לא עשה צרכיו יהיה צריך נטילה וברכה והא ודאי ליתא (ועיין בט"ז מ"ש) והב"ח חלק דע"כ גם להרא"ש משום לא פלוג צריך נטילה וברכה דהא שאלו להרא"ש המשכים קודם אור היום ללמוד אי צריך נטילה וברכה והשיב דצריך נטילה וברכה וא"כ קשיין דברי הרא"ש אהדדי דהא הרא"ש ס"ל דאי עשה צרכיו ורוצה אחר כך ללמוד א"צ ברכה אע"כ דמ"ש המשכים ללמוד הוא לאו דוקא אלא שהמעשה כך היה וה"ה אי עמד לעשות מלאכתו ג"כ ס"ל להרא"ש דצריך נטילה וברכה וה"ט כיון דאם עומד ורוצה להתפלל מיד צריך נטילה וברכה משום התפלה ולכן אפילו עמד ואינו רוצה עדיין להתפלל אע"פ כן צריך נטילה וברכה משום לא פלוג וכיון דאמרינן לא פלוג א"כ אפילו נעור דוודאי לא נגע במ"מ מ"מ צריך נטילה וברכה משום לא פלוג. ומ"מ אינו ראיה כ"כ דהרא"ש כו' ר"ל לעולם להרא"ש ל"א לא פלוג והא דפסק בהשכים ללמוד שיברך אין הטעם משום לימוד כמ"ש הב"ח דלאו דוקא אלא משום שסופו להתפלל ויהיה אז צריך לברך לכן מברך מיד עכשיו אבל בנעור אפי' התפלל לא יברך דהא ודאי לא נגע ואין כאן ספק והא דנסתפק הרב"י אי יברך משום דלדידן עיקר טעם הרשב"א כמו שכתב ס"ק א' דנעשה בריה חדשה ואף שזה אינו כ"א בישן אבל מכל מקום צריך נטילה וברכה משום לא פלוג:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק י"ג) רוח כו'''' אלא הספק הוא משום ר"ר ר"ל דהספק הוא אי שינה גורמת לר"ר וא"כ כיון דכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן אע"פ שהיה לילה בשעת הנטיל' מ"מ אין ר"ר שורה שוב או הלילה בלי שינה גורמת לר"ר וצריך רחיצה שניה כשיאיר היום. ולכן אפי' ישן שנית דודאי שוב שרה הר"ר דבין הלילה גורמת ובין השינה גורמת הא איכא תרתי לילה ושינה וצריך רחיצה אבל לא יברך דלר"ר א"צ ברכה:

{{עוגןמ|יד}} '''(ס"ק י"ד) ישן כו'''' ס' נשמי דקודם ס' נשמי לא טעם טעם מיתה ואין ר"ר שורה עליו כדאי' בב"י:

{{עוגןמ|טו}} '''(ס"ק ט"ו) שלא כו'''' ועסי' רל"א דשם ג"כ התיר פחות מס' נשמי ביום אלא שלא תהיה כוונתו להנאת עצמו רק שיהי' בריא לעבודתו ית' ולענ"ד הכל לפי מה שהוא אדם וכפי הצורך לעבודתו ית':

{{עוגןמ|טז}} '''(ס"ק ט"ז) פרק כו'''' על האמוראי'. דאביי אמר שינתי' דמר (היינו רבה) ביום כדרב ר"ל שנהג את עצמו בשינת היום כרב ורב כרבי ורבי כדוד ור"ל דהני אמוראים נהגו בשינת היום כשיעור שינת דוד אבל לא הוזכר בשינת דוד אי היה ביום [או] אפילו בלילה וי"ל דדוד החמיר אפילו בלילה אבל האמוראים לא החמירו על עצמם כ"א ביום כדוד בלילה מתנמנם כסוס ואחר חצות לילה היה מתגבר כארי וקם ולא היה ישן כלל:

'''ובגמרא כו'''' פי' דלא יחמיר כו' ולפ"ז אינו מדוקדק לשון רמ"א היה נזהר:

{{עוגןמ|יז}} (ס"ק י"ז) במים ולא במידי דמנקי לאו כללא הוא דבנוגע בגופו במקום מטונף בידו אפי' רוצה ללמוד אפילו לכתחלה א"צ מים ודי בנקיון עפר כמ"ש מ"א סי' צ"ב ס"ק ה':

'''וא"צ ג"פ.''' ובספר א"ר הביא בשם ס' מקור חיים ניהו דכלי א"צ בכלם מ"מ ביוצא מבה"כ (גם במ"א בסי' ז' הביא בשם ספר היכל הקדש ביוצא מבה"כ שצריך ג"פ ומ"א חלק עליו ע"ש) והולך בין המתים ומשמש מטתו צריך ג"פ אף שא"צ כלי:

{{עוגןמ|כא}} '''(ס"ק כ"א) שנגע כו'''' א"צ נטילה מדנקט כאן במת אחד נגע דוקא ובהולך נקט בין המתים לשון רבים:

'''(ס"א כ"ג) אין כו'''' עד החזה. ולענ"ד דהכל לפי המדינה ודרך לבושיהן דבמקום שי"ל כתונת שרחב בית היד וכן' אין כורכין סביב הצואר א"כ נשאר עד השיעור שכ' מ"א ע"פ הרוב מגולה וליכא שם מלמולי זיעה אבל במקום שכורכים מטפחת סביב צווארם ובית יד של כתונת שלהם קצר א"כ גם אלו מקומות על פי הרוב מכוסים ויש גם שם מלמולי זיעה:

{{עוגןמ|כה}} '''(ס"ק כ"ה) על כו'''' דלעולם כו' ר"ל אפי' מטביל ידיו לצורך אכילה מברך על נטילת ידים אף שטובל ידיו מ"מ איך יברך וצונו על טבילת ידים הא לא נצטוינו על הטבילה וא"כ ה"ה הכא דעיקר הציווי היה ליטול מן הכלי ולכן מברכים על נטילת ידים ע"ש הכלי שקבעוהו חכמים לשיעור נטילת ידים והיה שמו נטלא ואם כן ה"ה הכא אף דבאין לו מים דסגי בצרור מכל מקום האיך יברך וצונו על נקיות הא לא נצטוה על נקיות גרידא אלא נצטוו' תחלה על הנטילה ועסי' קכ"ח ס"ו כצ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}