עריכת הדף "מזרחי/במדבר/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== ב ==

'''על שם שהלהב עולה כתב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק הנר עד שתהא שלהב' עולה מאליה. ''' פיר' תחלה למה קרא הכתוב ההדלקה עלייה עד שכתב בהעלותך במקום בהדליקך ואמר על שם שהלהב עולה כתב בהדלקתן לשון עליה שפירושו מפני שמההדלקה תתחייב עלייה הכי טבע האש לעלות למעלה קרא הדלקה עלייה אח"כ ולמה לא אמר בהדליק' המורה על ההדלקה אבל אמר בהעלותך המורה על העלייה המתחייב' ממנה ואמר להודיעך שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עול' מאליה פירו' צריך להמתין בהדלקתן עד שתתלבה האש בכל חלקי הפתיל' ותתחיל השלהבת לעלות מאליה לא שידליקם בלבד ויניחם וילך ואע"פ שהעלייה היא מטבע האש בעצמה ואין המדליק פועל אותה מ"מ אחר שהו' הסבה במקרה בעלייתה שאלמלא ההדלק' אין שם עלייה נקרא הוא מעלה אבל בפרש' תצוה גבי להעלות נר תמיד לא פי' רק למה כתב להעלו' ולא להדליק ואמר שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה אבל לא פירש למה קרא ההדלקה בשם עלייה ובפרשת אמור כתוב בו להעלות נר תמיד ולא פירש כלום כי המפרש פעם יפרש כל הבחינות הנופלות על הלשון ופעם יפרש קצת מהן ופעם יסמוך על מה שפירש במקום אחר ולא יפרש שם כלום: 

'''ועוד דרשו רבותי' מכאן שמעלה היתה לפני המנור' שעליה הכהן עומד ומטיב. ''' אע"פ שמל' בהעלותך הוא פועל יוצא ולפי המדר' היה ראוי להיות בעלותך שהוא פועל עומ' יש לומר שלא ידרשו זה ממלת בהעלותך כי עקר המלה הזאת אינה אלא להדלקה וההדלק' הוא פועל יוצא רק מה שדרשו בזה הוא על דרך הרמז בלבד מדאפקי' בלשון עלייה ואע"פ שדרשו מזה מכאן שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה דרשו עוד מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעלי' הכהן עומד ומטיב דשקול הוא ויבאו שניהם: 

'''אל מול פני המנורה נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנור'. ''' י"מ שהנר האמצעי הוא פני המנור' ומולו הוא המקום הנכחי לו מהכותל המערבי כאילו אמר אל המקום הנכחי לנר האמצעי יאירו כל שבעת הנרות ומה שפירשו ז"ל על יאירו ז' הנרות שעל ששת הקנים השלשה מזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן וכן השלשה מערביים ראשי הפתילות שבהן פונים למול האמצעי הכי פירושא וכי תימא איך אפשר שיאירו כל הנרות אל נוכח הנר האמצעי והלא כל אחד מהם יש לו מקום נכחי לעצמו כמנהג כל המנורות הדולקות השיב בזה שלא היה מצב הנרות הללו כמצב נרות המנורות שכל נר מאיר לנוכח עצמו אבל הנרות הללו היו פתילותיהן נצדדות כלפי הנקודה הנכחית של הנר האמצעי עד שהיו כלן מאירין נוכח הנקודה הנכחית של הנר האמצעי ומה שכתב אחר זה ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צרי' הכי פירושא למה נשתנה מצב הנרות הללו ממצב כל הנרות של מנורות כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך שאילו היה מצבם כמצב הנרו' של המנורות שהן עשויין לאורה היו אומרים שגם הנרות הללו לאורה הן עשויות וכביכול לאורה היא צריך עכשו שמצבם משונה ממצב הנרות של כל המנורו' העשויין לאורה יאמרו בודאי הנרות הללו לא לאורה הן עשויין ולא לאורה הוא צריך וזה פי' משובש שהרי רש"י ז"ל עצמו כת' בפרשת תרומה בפסוק והאיר על עבר פניה עשה פי ששת הנרות שבראשי הקני' היוצאים מצדיה מסובין כלפי האמצעי לא כלפי מולו ובפרק במה מדליקין כתב למאן דאמר צפון ודרום היו מונחים האמצעי קרי מערבו על שם שהי' פיו כנגד המערב וכל שאר הנרות כלפי האמצעי דכתיב אל מול פני המנורה דהיינו האמצעי יאירו של צפון היו פונים לדרום ושל דרום היו פונין לצפון ובספרי שנינו בהדיא לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה שומע אני יהו הנרות דולקין על פני כל הנרות פירוש כל אחד מהנרות יהא מאיר לנוכח עצמו ת"ל אל מול פני המנורה שיהיו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע נמצאו כלן מקבילין את האמצעי הרי לך בפירוש שהנרות היו מקבילין את האמצעי עצמו לא שהיו מקבילין את מולו שהוא המקום הנכחי לנר האמצעי וי"א שפירוש אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי לא כלפי מולו והוא דבק עם בהעלותך ויאירו שבעת הנרות הוא מאמ' בפני עצמו ופירושו בהדליקך את הנרות יהיה הדלקתן באופן שיהיו פונים כלפי הנר האמצעי ופירוש יאירו שבעת הנרות על הסדר הזה יאירו שבעת הנרות וראית' מפסוק ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה ואיננו נכון שאם הדבר כן לא היה לו לרש"י ז"ל לפרש שעל ששת הקני' ג' מזרחי' פוני' למול האמצעי כו' על יאירו שבעת הנרות שהרי אין זה דבק עם אל מול פני המנורה עד שיקשה עליו שאין כל הז' למולו אלא הששה בלבד אבל היה לו לפרש מה שפירש ביאירו שבעת הנרות בפסוק בהעלותך את הנרות אל מול שאינו בעבור כל הנרות אלא בעבור הששה שעל ששת הקנים בלבד אבל ממה שאמר סתם בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וכן מפסוק אל מול פני המנורה העלה נרותיה דמשמע מסתם נרות ונרותיה כל הז' ואינם אל מול רק הששה בלבד אין לבטל הפירוש הזה לומר עדיין הקושיא של ששת מיבעי ליה במקומה עומדת כי הסת' יאמר על הקצת מפני שלא חשש הכתוב להוציא אחד מן החשבון כמו לכלם נתן לאיש חליפות שהוא חוץ מבנימין אף כאן אמר נרות ונרותי' בעבור הששה שלא חשש הכתוב להוציא א' מן החשבון והרב רבי יצחק בר' ששת נשאל על פי' זה המאמר והשיב שרז"ל הוקשה להם אחר שאין פנים ואחוריים למנורה רק פי הנרות הוא הפנים מה צריך לומר אל נוכח פני הנרות יאירו ולזה אמרו שפני המנורה האמורים כאן הוא פי הנר האמצעי ושיעור הכתוב הוא לנגד פי הנר האמצעי יביטו פיות הנרות הנשארים משבעת הנרות שהן השש נרות שעל הקנים ולא יהיו הפיות נוטות נוכח הכותל המערבי רק יהיו באמצע הבזיכין מן הצד בעניין שיטו נוכח הקנה האמצעי ג' מכאן וג' מכאן ויסכים המדרש הזה למה שאמר הכתוב והאיר אל עבר פניה כי פירוש עבר בלשון עברי הוא צד כמו כתובים משני עבריהם ולזה גם כן כיון תנא דספרי באמרו עשה לה מול ופנים ר"ל שלא יהיו הפיות נוטים כלם לצד א' אבל יהיה הא' נוטה לצד מערב והאחרים נוטים לצד פי הנר ההוא ובזה יתקיים מה שאמר הכתוב מול פני כי האמצעי הוא הפנים והאחרים משבעת הנרות המביטים הנר האמצעי הם מול ואל יקשה לכם האי שבעת הנרות ששת הנרות מיבעי ליה כי פירושו הנשארים משבעת הנרות ועוד אפשר לומר שלא היו הפיות באמצע הבזיכין מן הצד לגמרי אבל היו נוטים נוכח הכותל המערבי אלא שהיו נוטים מעט לצד פי הנר האמצעי וזהו לשון הבריתא שהובאה באחרון ממגלה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שיהיה מצדד פניהם כנגד הנר המערבי ומלשון מצדד נראה שלא יהיה ממש באמצע הצד רק שמצדדים קצת כנגד הנר ההוא ולפי זה לא יהיה המקרא יוצא מידי פשוטו כי יהיו כל ז' הנרות מביטים לכותל המערבי כפי פשוטו של מקרא ויהיו גם הששה נוטים לצד האמצע כפי מדרש רז"ל ולפי זה גם לשון שבעת הנרות הוא מבואר כי לא היה אפשר לומר ששת הנרות כי לפי הפשט כל ז' הנרות הם ממש וגם לפי מדרש רז"ל יתורץ הלשון הנשארים מז' הנרות כמו שכתבתי למעלה עכ"ד. והנה לפירושו הראשון תפול עליו קושית ששת מיבעי ליה כמו שהקשה הוא בעצמו כי תשובתו אינה כלום כי לא יאמר הנשארי' משבעת הנרו' אלא כשהנשארים הם המועטים לא כשהם כלם פחות אחד אלא אדרבה היה לו לומר שנקראו הששה שבעה מפני שהם הרבים ולא חשש הכתוב להוצי' אחד מהז' עם היות שגם זה בלתי נכון דאם כן היה לו לומר יאירו הנרו' סתם שאז היה לנו לפרש שאע"פ שסתם הנרות כלל כל השבע' לא חשש הכתוב להוציא אחד מן הכלל לא שיאמר מספר השבעה שיורה שבא לכלול כל הז' וכן מה שפירש באחרונה שלא היו הפיות באמצעי הבזיכין מן הצד לגמרי אבל היו נוטים נוכח הכותל המערבי אלא שהיו נוטים מעט לצד פי הנר האמצעי כדתניא בפרקא בתרא דמגלה ומייתי לה במנחות בפ' שתי הלחם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי הנר המערבי דמשמע שלא היתה הפתילה באמצע הצד ממש אלא שהיו מצדדין קצת כנגד הנר האמצעי הנה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו שהרי כל עצמו בזה הפירו' לא היה רק כדי שלא תפול עליו קושית ששת מיבעי ליה והנה יגע ולא הונח לו כי עדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי אע"פ שהשבע' יחד היו נוטי' נוכח הכות' המערבי מכל מקו' לא היו נוטים לצד פי הנר האמצעי רק הששת נרות ואיך אמר אל מול פני המנורה שפירושו לצד פי הנר האמצעי יאירו ז' הנרות אבל הרב הזה חשב מאחר שכל הנרות יחד היו נוטים לצד הכותל המערבי הנה מאותו הצד צדק לומר יאירו ז' הנרות מפני שהמול שלפניה הוא הכותל המערבי כאילו אמר אל הכותל המערבי יאירו כל ז' הנרות שזהו לפי פשוטו של מקרא ומפני שרז"ל דרשו אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי ולא יפול בזה רק ששת ולא שבע הוצרך לומר שפירוש שבעת הנרות הנשארות מהשבע ויהיה המקרא הזה מתפרש לפי פשוטו ולפי מדרשו לפי פשוטו יהיה פירוש שבעת הנרות כמשמעו ולפי מדרשו יהיה פירושו הנשארים מהשבע שהן ששת הנרות והן דברים רחוקין מהשכל מאד עם שהקושיא במקומה עומדת דששת מיבעי ליה כי תשובתו עליה אינה כלום כדפרישית אבל הנכון בעיני שהנר האמצעי הבלתי נוטה אל אחד מהצדדים יצדק עליו לומר שהוא מאיר אל מול עצמו כדמשמע מבריתא דספרי דקתני לפי שהוא אומר והאיר אל עבר פניה שומע אני יהו הנרות דלוקין על פני כל הנרות כלומר שכל אחד מהם יהא דולק כנגד פניו דהיינו לנוכח עצמו תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהיו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח וג' כלפי מערב ומשום הכי לא הוקשה לרש"י ז"ל על המקרא של אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שפירושו כלפי הנר האמצעי יאירו ז' הנרות אלא מהשש נרות שעל הקנים היאך אפשר שיאמר בהם אל מול הנר האמצעי יאירו והלא מנהג כל הנרות שיהיו מאירין כלפי עצמו לפיכך פירש ואמר שהששה שעל ששת הקנים שלשה המזרחיים היו פונים למול האמצעי הפתילו' שבהן וכן הג' המערביי' ראשי הפתילות שלהן למול האמצעי אבל הנר האמצעי אינו צריך לפרש בו כלום משום דכיון שהיה פיו לנוכח פניו כמנהג כל הנרות ולא היה נוטה אל אחד הצדדים מאיר אל מול עצמו הוא: 

'''שלש מזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן וכן שלש מערביים. ''' אתיא אליבא דתנא דספרי דתניא לפי שהוא אומר והאיר אל עבר פניה שומע אני שיהיו הנרות דלוקים על פני כל הנרות תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחד באמצע נמצאו כלן מקבילין את האמצעי אי נמי אליבא דכ"ע דעד כאן לא קמיפלגי ר' ורבי אלעזר ברבי שמעון בפרק שתי הלחם אלא בנר המערבי דר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים ס"ל שהנר המערבי הוא הנר השני הסמוך לראשון שהוא בצד החיצון משו' דמקרא דיערוך אותו לפני יי' משמע אותו לפני יי' ולא אחר אלמא חד נר בלבד הוא דהוה כלפי פני יי' ואין זה אלא השני כדפרש"י ז"ל בהדיא בפרק במה מדליקין ור' אלעזר בר' שמעון דאמר צפון ודרום היו מונחים ס"ל שהנר המערבי הוא הנר האמצעי מפני שכל שאר הנרות השלשה צפוניים פוני' לדרום והשלשה דרומיים פונים לצפון ואין שום אחד מהם פונה לצד ההיכל שהיא לפני יי' אלא הנר האמצעי בלבד ונמצא שעליו כתוב יערוך אותו לפני יי' אבל לענין פניית כל הנרות למול הנר האמצעי שהוא גוף המנורה שאינו בקנים כ"ע מודו שכלם אליו היו פונים דאי אפשר לרבי שיחלוק על המקרא דאל מול פני המנורה העלה נרותיה שאם תאמר דס"ל שמול פני המנורה אינו ר"ל כלפי האמצעי אלא כלפי מולו שהיא הנקודה שבפרכ' הנכחית לפי הנר האמצעי אבל שאר הנרו' היו פיותיהן פונות לנוכח הנקודה הנכחית לפי הנר האמצעי קשיא מיערו' אותו לפני יי' דמשמע אותו לפני יי' ולא אחר אלמא חד נר בלבד הוה כלפי ההיכל ותו לא אלא עכ"ל דכ"ע מודו דפי' אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי ואם כן אפילו לר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים צ"ל דס"ל דג' המזרחיים היו פונים כלפי הנר האמצעי וכן הג' המערביים כדקתני בספרי וא"ת אי הכי היכי מצי רבי לאוכוחי מיערוך אותו דמשמע אחד ותו לא דמזרח ומערב היו מונחין הקנים דילמא צפון ודרום היו מונחין וקרא דאותו לפני יי' הוא הנר האמצעי שאין שום אחד שיהיה פיו נוטה לצד פני יי' אלא הוא שהרי כל האחרים היו נוטים למול נר האמצעי י"ל דרב ס"ל דאותו לפני יי' על הנר ופיו קמיירי ולא על פיו לחודיה הלכך אי אפשר לומר דצפון ודרום היו מונחים מפני שאז לא יהיה האמצעי מערבי יותר מהאחרות אלא מצד הפה בלבד אבל אם היו מונחים מזרח ומערב אי לאו קרא דאל מול פני המנורה דמשתמע מיניה דכל הנרות היו פונות אל הנר האמצעי היה מפרש שהוא הנר השביעי שהוא ופיו לצד הפרכת אבל לפי המסקנא שפירשו המקר' הזה של מול פני המנורה שהיו פונים כולם אל פי הנר האמצעי אפשר לומר שהוא הנר השביעי מפני שהנר השביעי גופו בלבד היה לפני יי' ולא פיו שפיו לצד הנר המערבי היה פונה שהוא לפאת מזרח וכן שאר הנרות הקודמות לו הלכך על כרחו לומר שהנר המערבי אינו אלא הנר השני שהנר והפה יחד היו לפני יי' כי הנר הג' אף על פי שהנר ופיו יחד היו לפני יי' אין ראוי שיהיה הוא הנר המערבי מפני שכשיהיה הכהן נכנס בהיכל בקמא לא מצי לאתחולי דכתיב אותו לפני יי' וצריך שיהיה אחר חוצה לו הלכך הוא הב' לחיצון ולא הג' משום דאין מעבירין על המצות כדפרש רש"י ז"ל בפרק במה מדליקין אבל הרמב"ם ז"ל פירש בפירש המשנה דמסכת תמיד בפרק החלו גבי נכנס' ותצא ב' נרות מזרחיית דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערבים שהנר המערבי הוא הנר השביעי שהיא היותר פנימי והיותר סמוך לפרכ' שהוא היותר מערבי מכלם והוצרך לפרש שהב' נרות הכתובים במשנה זה הן היותר פנימיות שהן הנר היותר קרוב לפרכת והקודם לו ואם כן צריך לומר שלא היה כתוב בניסחא שלו נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין אלא שתי נרות סתם דאל"כ איך יפרש שם המזרחיים על השתי נרות היותר פנימיות שהן לצד מערב והנה מפירושו זה נראה שהוא סובר שפיות כל הנרות היו לצד מערב וכן פירש בפרק ג' מתמיד והנה הוא משי' מחלוקת בין תנא דספרי לתנא דמנחות שלפי פירושו לא יסכים הפירוש של מול פני המנורה שיהיו פיותיהן פונות כלפי הנר האמצעי אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחים וגם דברי רבי נתן שאמר מכאן שהאמצעי מכובד לא יהיה אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחים וכבר כתבתי דבור נפרד על זה ע"ש: 

== ג ==

'''ויעש כן אהרן להגיד שבחו שלא שינה. ''' בספרי דאל"כ ויעש כן אהרן למה לי וכי תעלה על דעתך שלא עשה מה שצוה לעשות וכן דרשו גבי ויעשו כן דפרשת בשלח וכן בכל המקומו' הדומות לזה וכבר הארכתי על זה בפסוק ויעשו כן בפרשת בשלח ע"ש: 

== ד ==

'''וזה מעשה המנורה שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לכך נאמר זה. ''' בספרי פי' מפני שמלת זה מורה על הרמוז אבל גבי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם זאת התורה אדם כי ימות באהל זאת חקת הפסח לא דרשו כלום משום דגבי מנורה כתיב וזה מעשה המנורה והמעשה לא היה כי אם בשעה שעשאה בצלאל וגבי החדש הזה שפירושו המתחדש הזה שהוא הירח שאינו נראה עד אחר שקיעת החמה ולא נדבר השם עם משה אלא ביום כדכתיב ביום דבר השם עם משה ודרשו רז"ל מכאן שלא נדבר השם עם משה אלא ביום וכן גבי שרצים דכתיב בהו וזה לכם הטמא שלא היה הטמא בידו וכן גבי שקלים דכתיב בהו זה יתנו שפירושו זה השקל ולא היה השקל בידו הוצרכו לדרוש בם שהראם לו הקדוש ברוך הוא אבל גבי וזה הדבר אשר תעש' להם לקדש אותם שהדבר מורה על הדבור הספוריי שהיה מדבר עמו וגבי וזאת התורה זאת חקת הפסח שהתורה והחקה מורים על הוראת השם וגזרתו המורים על הדבר הספוריי שהיה מדבר עמו לא דרשו בהם כלום ולגבי וזה אשר תעשה על המזבח שפירושו וזה המעשה אשר תעשה על המזבח והמעשה לא היה כי אם בשעת העבודה דרשו היש אומרים שהראה לו הקב"ה למשה כל הלכות שחיטה שלא היה מבין משה מהיכן היא המוגרמת כדפרש"י ז"ל שם במנחות בפרק הקומץ רבה אבל תנא דבי ר' ישמעאל דס"ל שפירוש וזה אשר תעשה על המזבח פירושו וזה ספור סדר המעשה אשר תעשה על המזבח שבבקר תעשה הכבש הא' ובין הערבים תעשה הכבש השני ושתביא עם כל א' עשרון סלת בשמן כתית רבע ההין ורביעי' ההין יין שהוא ספוריי לא דרש בו כלום ומזה הטעם עצמו גבי תיבת נח דכתיב ביה וזה אשר תעשה אות' שלש מאות אמה שפירושו וזה ספור הסדר אשר תעשה התיבה בארכה וברחבה וגובהה ושגובהה מתחלק לתחתיים שניים ושלישים לא דרשו בו כלום אבל בפרשת תרומה בפסוק תעשה המנורה פירש"י ז"ל תיעשה מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה א"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והי' נעשת מאליה לא שהראה אותה לו באצבע כמו שכתב כאן וכן כתב אחר זה כן עשה הקב"ה שעל ידו נעשת והיה נראה לנו לומר שהן אגדו' חלוקות שהרי במנחות בפרק הקומץ רבה אמרו תנא דבי רבי ישמעאל ג' דברים היו קשין למשה עד שהראם לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים משמע שעל ידי שהראה אותה למשה באצבע נעש' ולא שנעשת מאליה ובתנחומא אמרו שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראה לו הקב"ה באצבע שנאמר וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלומר מה קשה היא לעשותה והרבה יגע בה משה ולא עשאה כיון שנתקשה בה א"ל הקב"ה משה טול ככר זהב והשליכהו לאור והוציאו והיא מעצמה נעשת היא וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה שאתה מכה בפטיש ומעצמה היא נעשת לכך הוא אומר מקשה תיעשה המנורה ביו"ד ולא כתיב תעשה כלומר שמעצמה היא נעשת וכן כתוב כמראה אשר הראה יי' את משה כן עשה את המנורה מי עשה הב"ה עשה אותה אך מצינן לתרוצינהו שלא תהיינה חלוקות זו לזו שמתחלה נתקשה בה משה והראה אותה לו באצבע במטבע של אש כפי האגדה של פרק הקומץ רבה אלא שחזר עוד ונתקשה בה אחר שהראה אותה לו באצבע אז אמר לו הב"ה טול ככר והשליכהו לאור והוציאו והיא מעצמה נעשת היא וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה אז נטל את הככר והשליכו לאור והוציאו ונעשת מאליה כפי האגדה האחרת: 

'''עד ירכה שהוא אבר גדול עד פרחה שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה ודרך עד לשמש בלשון זה כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית. ''' פי' אע"פ שבכ"מ מלת עד נופלת על המרחק הזמניי או מקומיי ולפי הפי' הזה שפירשנו פה על מאמר עד ירכה עד פרחה אין מלת עד מורה לא על מרחק זמניי ולא על מרחק מקומיי מ"מ מצינו עד ג"כ שמשמש על זולת המרחק הזמניי או המקומיי כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ויהיה זה כמוהו ודומה לו מהארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר שפירושו מהעץ היותר גדול עד העץ היותר קטן: 

'''כמראה אשר הראה כתבנית אשר הראהו בהר כמו שנאמר וראה ועשה כתבניתם. ''' פי' כמראה מלשון ראיה ולא מלשון מראה שהוא הגוון מכל מקום מפני שאין הכונה פה רק תבנית שבאותו התבנית שהראה לו בהר כן עשה אותה ונקראת התבנית בשם מראה מפני שעל ידי הראייה נודעה לו התבנית: 

'''ומדרש אגדה על ידי הקב"ה נעשת מאליה. ''' י"מ שהמדרש חולק עם הפירוש הראשון כן עשה כמו ויגד המגיד ופירוש מי שעשאה מי שדרכו לעשותה והוא בצלאל והמדרש אמר כן עשה הקב"ה הנזכר למעלה שמעצמה נעשת בלתי פועל נר' והוא הקב"ה וי"א שהמדרש בא לבאר שמה שאמרו בפי' הראשון מי שעשאה מורה על הב"ה הנזכ' למעלה ואינו נכון שא"כ לא היה לו לומר אלא ומדרש אגדה הוא הב"ה: 

== ו ==

'''קח את הלוים קחם בדברים אשריכם כו'. ''' לא קיחה ממש שפירושו מלשון קנין וכניסת הדבר תחת רשותו כי הלוים לא נקנו לו ולא נכנסו תחת רשותו: 

== ז ==

'''הזה עליהם מי חטאת של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם. ''' לא מפני שאר טומאות שבשאר טומאות אין הזייה נופלת בהם: 

== ח ==

'''והוא קרבן צבור בעבודת כוכבים. ''' הכתוב בפרשת שלח לך כי לא מצאנו פר בן בקר אחד לבדו בלא מין אחר עמו רק בעבודת כוכבים: 

'''מה ת"ל שני. ''' בת"כ דתניא רבי שמעון אומר מת"ל ופר שני אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא יכול תהא נאכלת חטאת הלוים תלמוד לומר ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת פירוש אף על גב דמדינא היא נאכלת שהרי חטאת זו חטאת חיצונה היא דומיא דפר חטאת של מלואים שאף זו של מלואים היא שבה נתחנכו הלוי' לעבודת הכהנים ומה שכתב בפר' שמיני לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים ואלו של לוים לא הזכיר הוא משום דאף זו בכלל מלואים היא מכל מקום הוראת שעה היתה שתשרף ולא תאכל ומה שכתב רש"י ז"ל ואומר אני הוראת שעה היתה ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודת כוכבים עם פר העולה ולא אמר ג"כ ועוד שהיה להם שיאכלוה מאחר שהיה חיצונה שהחיצונה נאכלת תמיד חוץ מחטאת שמיני ושל מלואים אלא שהוראת שעה היתה לאו למימרא דוקא בענין זה שהביאו פר במקום שעיר היתה ההוראת שעה ולא במה שנשרפה ולא נאכלה אלא אשום דכתיב לעיל ובזו יש סמך לדברי רבי משה הדרשן שאמר לפי שנתנו הלוים כפרה על הבכורות שעבדו עבודת כוכבים הוצרכו להביא פר בן בקר לעולה שהיא קרבן צבור לעבודת כוכבים והוקשה לו לרש"י ז"ל אם כן היה להם להביא שעיר לחטאת לא פר בן בקר לפיכך הוצרך להשיב שהוראת שעה היתה וכן כתב הראב"ד ז"ל בפירוש ת"כ שמה שנשרפ' ולא נאכלה הוראת שעה היתה והוצרכתי לכל זה דלא תימא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת לומר שתהא חטאת זו חטאת פנימית שאינה נאכלת ולא חטאת חיצונה שהיא נאכלת: 

== ט ==

'''והקהלת את כל עדת לפי שהלוים ניתנין קרבן כפרה תחתיהם יבאו ויעמדו על קרבנו ויסמכו עליהם ידיהם. ''' אע"פי שלא נתנו כפרה אלא על הבכורות כדלעיל וכתיב קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל מכל מקו' מפני שהבכורות היו כלל כל ישראל קרא הקהל בכורות הקהל כל ישראל כאילו הם כל ישראל: 

== יז ==

'''כי לי כל בכור שלי היו הבכורות בקו הדין שהגנתי עליה' בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל ועכשו ואקח את הלוי'. ''' תקן בזה כמה ענייני' תקן כי לי כל בכור המורה שגם עכשי הם שלו שזהו הפך האמת שהרי משטעו בעגל נפסלו מעבודתן ואמר שפירושו שלי היו מתחלה לא עכשו גם הודיע הסבה שבה זכה בהם להיות שלו ואמר בקו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרי' שכלם מתו ואלו ניצלו גם אמר ולקחתי אותם לי במקום הקדשתי אותם לי כדי שיפול עליו ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל שפירושו לקחתי עתה את אלה במקום שלקחתי אז את אלה אבל לפי המאמר של הקדשתי היה לומר ואקדיש את הלוים תחת כל בכור שפירושו הקדשתי עתה את אלה במקום שהקדשתי אז את אלה גם הוסיף וי"ו על הקדשתי שלא תחשוב שהוא פירו' כי לי כל בכור כאילו אמר ואיך הם לי כי ביום הכותי כל בכור כו' הקדשתי אותם לי רק הם שני עניינים שנהיו שלי בקו הדין ביום הכותי מאחר שהגנתי עליהם כו' וגם הקדשתי אותם לי שלקחתי אותם לעבודתי אז ומשחטאו בעגל נפסלו מעבודתי ולקחתי את הלוים לעבודתי תחת שלקחתי הבכורות אז לעבודתי גם אמ' ועכשו ואקח שלא תאמר ואקח את הלוים בזמן שהקדשתי הבכורות לי שא"א זה שהרי תחת כל בכור כתיב דמשמע שיצאו אלו ונכנסו אלו במקומם לפיכך פירש כי לי שלי היו אז והקדשתי אותם לי אז ועכשיו ואקח את הלוים תמורתם לא ששניהם היו בזמן אחד: 

== יט ==

'''ולא יהיה בבני ישראל נגף שלא יצטרכו לגשת אל הקדש שאם יגשו יהיה נגף. ''' פירוש הרי זה מקרא קצר שהיה לו לומר ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו כו' ולא יצטרכו בני ישראל לגשת אל הקדש ולא יהיה בהם נגף כי טעם נתינת הלוים לכהנים בעבודת הקדש הוא שיעבדו הם עבודת הקדש ולא יצטרכו בני ישראל לגשת אל הקד' וטעם שלא יצטרכו בני ישראל לגשת אל הקדש הוא כדי שלא יהיה בהם נגף בגשתם אל הקדש וכאילו אמר למה נתנו הלוים לאהרן ולבניו לעבוד' הקדש כדי שלא יצטרכו בני ישראל להכנס בעבודה זו ויגעו אל הקדש ולמה לא יגעו אל הקדש כדי שלא יהי' בהם נגף ומה שהכריח את רש"י ז"ל להוציא מקרא דלא יהיה בהם נגף שאם יגשו יהי' בהם נגף מפני שאין הכונה פה אלא להודיע ההין שאם יגשו יהיה בהם נגף לא הלאו שאם לא יגשו לא יהיה בהם נגף: 

== כ ==

'''ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל וגו' משה העמידן ואהרן הניפם וישראל סמכו את ידיהם. ''' פי' מלת ויעש מתחלפת בפירושה כפי האנשי' שבהסמכה אל משה היא מתפרשת על העמדת הלוים ובהסמכה אל אהרן היא מתפרשת על הנפת הלוי' ובהסמכה אל עדת בני ישראל היא מתפרשת על סמיכת ידיהם על הלוים: 

== כב ==

'''כאשר צוה יי' כן עשו להגיד שבח העושין והנעשה בהם שאחד מהם לא עכב. ''' דאל"כ למה לי הרי כבר נאמ' ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו להם בני ישראל אך קשה דמהכא משמע דמשום דכתיב לעיל מיניה קרא דויעש משה כו' ולא היה לו לחזור ולכתוב עוד קרא דכאשר צוה יי' כן עשו דרשו בו להגיד שבח העושין והנעשה להם כו' הא בלאו הכי הוה אמינא לגופיה הוא דאתא לומר שהמצוה הזאת שצוה השם למשה כבר קיימ' ולא להגיד שבח העושין והנעשה בהם א"כ גבי ויעש כן אהרן דלא כתיב לעיל מיניה שעשה אותה נימה לגופיה הוא דאתא לומר שקיים המצו' שנצטו' בה ולא להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וכן גבי ויעשו כן דפרש' בשלח דלא כתיב לעיל מיניה שעשו כן נימא לגופיה הוא דאתא לומר שקיימו מה שנצטו ולא להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפנו כו' וכן בכמה מקומות שדרשו בו אף על פי שלא נאמרו פעם אחרת נימא לגופיה הוא דאתא לומר שקיים מה שנצטוה וא"ת מפני שלא היה צריך להכתב דמסתמא כל המצות כלן שנצטוה משה לישראל אמרן ועשו אותן ישראל אם כן למה דרשו בפסוק כאשר צוה יי' את משה כן עשו ולא דרשו בפסוק הראשון של ויעש משה ואהרן: 

== כד ==

'''מבן חמש ועשרים ובמקום אחר אומר מבן ל' שנה הא כיצד מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים ובן שלשים עובד מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שני' שוב אינו רואה. ''' בפ"ק דחולין דמסתמא לא נתנה התור' אלה הה' שנים ללמודו אלא שהם הקצה האחרון שצריך לשהות בלמוד וא"כ מי שלא ראה סימן יפה בכל אלה השני' במשנתו שוב אינו רואה אבל החכם ראב"ע אמר ואין מבן ל' שנה מכחיש זה הפסוק כי מבן שלשים שנה הוא לעבודת משא ומבן כ"ה לעבודת האהל וזה החלוק אינו מובן מתוך המקראות שהרי שניהם יחד בלשון אחד הם כי אין הבדל בין לצבא צבא בעבודת אהל מועד ובין לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד ואם אמ' זה כדי שלא יכחישו המקראו' זה את זה הנה כבר תרצום רז"ל מבן כ"ה לגמרא מבן ל' לעבודה ומי הכריחו לצאת מאשר גבלו ראשונים: 

== כה ==

'''ולא יעבוד עוד עבודת משא בכתף אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות וזהו ושרת את אחיו עם אחוהי כתרגומו. ''' פירוש האי קרא דולא יעבוד עוד בעבוד' הכתף בלבד קמיירי דמדכתיב בתריה ושרת את אחיו שהם בני גרשון ומררי שעבודתן בנעילת שערי' ובשיר ובטעינת העגלו' שנתן להם משה מאות' שהביאו' הנשיאים שתים לבני גרשון וארבע' לבני מררי למדנו שפי' ולא יעבוד עוד אינו אלא בעבודת הכתף שאינו נמצא אלא בבני קהת בלבד וזהו אמרו וזהו שכתב אחריו ושרת את אחיו ואמר שפי' את אחיו עם אחוהי שלא נחשוב שפי' את כמשמעו והוא שרות העוב' את אדניו ומה ששנו בספרי ושרת את אחיו מגיד שחוזר לנעילת שערי' ולעבודת בני גרשון לאו דוקא בני גרשון דסתם אחיו לגרשון ומררי משמע אלא הה"נ בני מררי ששניהם יחד אין עבודתן אלא בטעינת העגלות ובשיר ובנעילת שערי' אלא שתפש בני גרשון הסמוך לפרשת בני קהת שעבודתן בכתף וכן הא דנקט ולנעילת שערים לאו דוקא אלא הה"נ לשיר שגם הוא בכלל עבודת בני גרשון הוא כמו טעינת העגלות אלא שהשמיטוהו מפני שאינו שרות ולא תפול עליו מלת ושרת את אחיו ואע"פ שנקרא עבודת עבודה עבוד' לעבודה אחרת שם עבודה נופל אפי' שאינ' שרות שהרי גבי ולעבדו בכל לבבכם דרשו בו בת"כ אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. אבל הרמב"ן ז"ל טען ואמר אבל בספרי לא אמרו אלא מגיד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון וכן נראה שאם כדברי הרב למה לא היו ממנין אותן בני עשרים לשיר ולנעילת שערי' ולטעון העגלות עד שיזקינו ולמה היה מניינם מבן ל' ועד בן חמשים אלא למשא בלבד ועוד בני גרשון ובני מררי שכל עבודתן כשרה בזקנים למה נמנו כן אלא כיון שהיתה פקודתם במשא אהרן מבן שלשים עד בן נ' לא היו ממנין אותן לשיר שהוא עיקר עבודתן של לוים אלא בראויין למשא שכל הממונים לשיר ראויין בעבודת כלם ומתוך שנמנו בני קהת מבן שלשי' ועד בן חמשים אפי' לשיר נמנו כלם כן שלא יהיו בני גרשון ובני מררי בשנים אלו כשרים לשיר ובני קהת פסולין בו אבל לנעילת שערי' ולטעון העגלות כלם כשרים הם ועוד כתוב מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן נ' שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד ודרשו בשחיטת חולין יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף והרי עבודת עבודה היא השיר כמו שכתב רש"י ז"ל בסדר נשא אם כן אף לשי' נפסלו בזמן שהעבודה בכתף וכן בדברי דוד נאמר ויספר הלוים בזמן שלשים שנה ומעלה וכתיב מאלה לנצח על מלאכת בית יי' עשרים וארבעה אלף וארבעת אלפים מהללים ליי' בכלים אשר עשיתי להלל בו עד שנבנ' הבי' שהיה להם משא בכתף לא היו ממנים לשיר אלא בראויין למשא אבל חזר דוד למנותן מבן כ' לצורך הבית כשנבנה כמו שנתבאר עכ"ד. ונ"ל שאין מכל אלו טענה כלל על דברי הרב כי מה שאמר אבל בספרי לא אמרו אלא מגיד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון כלומר ולא לשיר כדפירש רש"י ז"ל אינה טענה כי כבר יתכן לפרש לנעילת שערים וה"ה נמי לשיר דומיא דולעבודת בני גרשון דהה"נ לעבודת בני מררי כדלעיל יעוד שלא יתכן לפרש דוקא לנעילת שערים ולא לשיר כדפירש הרמב"ן ז"ל דאם כן יחוייב לפרש ושרת את אחיו שהוא מורה דוקא על השירות שעושין אחר הנ' שפסולין לשי' לפי דעתו ואין זה נכון שהרי ושרת את אחיו סתם כתיב ומשמע אף לעבודתם שעובדים קודם הנ' שהוא השיר. ומה שטען עוד שאם כדברי הרב למה לא היו ממנים אותם בני כ' לשיר ולנעילת שערים ולטעון העגלות עד שיזקינו אינה טענה כי מי גלה לו שטעינת העגלות היא נוהגת בהם עד שיזקינו והלא כתוב מבן שלשים ועד בן נ' לעבוד ולמשא ולא יותר אבל הרב ז"ל יפרש שהמניין הזה שמשלשים ועד נ' הם השנים שהלוים מחויבים בכל מיני העבודות של כל א' מבני לוי לא בשנים האחרות שבשאר השנים אין משא בכתף לבני קהת וטעינת העגלות לבני גרשון ולבני מררי בחיוב ומעתה מה שטען על דברי הרב למה לא היו ממנין אותם מבני עשרים לשיר ולנעילת שערים ולטעון העגלות עד שיזקינו אינה טענה כי המנין הזה אינו אלא להודיע שנות החיוב לכל מיני העבודות של כל אחד ואחד מבני לוי ואיך יכתוב השנים הכשרות לשיר ולנעילת השערים ולטעון העגלות עד שיזיקינו שאין בם משא בכתף לבני קהת ולא טעינת העגלות לבני גרשון ולבני מררי. גם מה שטען ולמה לא היה מניינם מבן שלשים ועד בן נ' אלא למשא בלבד אינה טענ' כי הרב סובר שמנינם זה לכל מיני העבודות של כל אחד מבני לוי היתה ולא למשא בלבד. גם מה שטען שמאחר שבני גרשון ובני מררי כל עבודתן כשרה בזקנים למה נמנו כן אינה טענה כי המנין של בני גרשון ומררי הוא בעבור טעינת העגלות שאינן מחוייבין בחיוב רק מל' ועד נ' ומה שטען עוד מבריתא דפ"ק דחולין דתניא יכול אף בשילה ובבית העולמים כן תלמוד לומר לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף והרי עבודת עבודה היא השיר כמו שכתב רש"י ז"ל בסדר נשא אם כן אף לשיר נפסלו בזמן שהעבוד' בכתף לא הבינותי איך חייב מזה שבזמן שהעבודה בכתף נפסלו הלוים אף לשיר אם מפני שכתוב במקרא הזה עבודת עבודה שהוא השיר ועבוד' משא שהיא העבודה בכתף ובאמרו בשניהם יחד מבן שלשים ועד בן חמשים למדנו שמחמשי' ומעלה פסולין בשניהם יחד זה שבוש בלי ספק כי המקרא הזה אינו מורה אלא על החיוב והמחיוב מזה הוא שמבן נ' ומעלה אינו בחיוב לעשותה לא שהן פסולין לעשות והראי' על שהמקר' הזה אינו מורה על פסול מברייתא דפ"ק דחולין דקתני זאת אשר ללוים מת"ל לפי שנאמר ומבן נ' שנה ישוב מצבא העבודה למדנו ללוי' שהשנים פוסלות בהם יכול מומין פוסלין בהם ודין הוא כו' תלמוד לומר זאת אשר ללוים זאת ללוים ואין אחרת ללוים משמע דאי לאו קרא דומבן נ' שנה ישוב מצבא העבוד' לא למדנו ללוים שהשנים פוסלות בהם אע"פ שכתו' בהם מבן ל' שנה ועד בן נ' שנה ומה שכתב הוא בספרי ועוד כתוב מבן ל' שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד ודרשו בשחיטת חולין יכול אף בשילה ובית עולמים כן תלמוד לומר לעבוד עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף דמשמע דקרא דמבן שלשים שנה ומעלה ועד בן נ' שנה בפסול השנים קמיירי ולפיכך אמרו על המקרא הזה יכול אף בשילה ובבית עולמים כן אין בנוסחאות שלנו כן אלא ברישא דבריתא אמרו זאת אשר ללוים מת"ל לפי שנאמר ומבן נ' שנה ישוב למדנו ללוים שהשנים פוסלות בהם יכול מומין פוסלין בהם כו' תלמוד לומר כו' יכול אף בשילה ובבית העולמים כן ת"ל כו' אלמא האי יכול דבריתא אקרא דומבן נ' שנה ישוב שלמדנו ממנו פסול השנים קאי ולא אקרא דמבן שלשים שנה ועד בן נ' שנה כמו שכתב הוא וא"כ גרסתו המשובש' גרמה לו כל זה אך מה שקשה בעיני על פי' רש"י ז"ל מאותה ברית' דפ"ק דחולין הוא דמדקאמר לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף משמע שהקס"ד היה רוצה לפסול עבודה אחרת חוץ מעבודת הכתף בשילה ובית העולמי' ולפיכך השיב לו לא אמרתי שהעבודה שהיא חוץ מעבודת הכתף פסול בה אלא בזמן שהיתה העבודה בכתף אבל בשילה ובית עולמים שלא היתה עבודה בכתף אין שום עבודה אחרת פסול בה ואי כדפרש"י ז"ל שאין עבודה אחרת פסול בה במדבר אלא עבודת משא הכתף בלבד מאי לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף דקאמר לא אמרתי אלא בעבודת הכתף מיבעי ליה ועוד מדקאמר יכול אף בשילה ובית עולמי' כן משמע שבמדבר היה הפסלות נוהג אף בעבודת הנוהגות בשיל' ובית עולמים שהוא עבודת השיר דאס"ד אף במדבר לא היה הפסלות נוהג אלא בעבודת הכתף אם כן בשילה ובית עולמים שלא היה שם עבודת כתף פשיטא דאין פסלות שנים נוהג בהם ומאי יכול אף בשילה ובית עולמים כן דקאמר והרי רש"י ז"ל עצמו פירש גבי יכול אף בשילה ובית עולמים כן יכול אף בשילה ובית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררי' יהיו נפסלים בשילה משמע שבמדבר נפסלין היו באלה ושמא י"ל דהכי קאמר יכול כמו שהשנים פוסלות בלוים במדבר יהיו פוסלות אף בשילה ובית עולמים כן וכמו שהן פוסלות במדבר העבודה היותר כבדה שבעבודות שהיו להן בעת ההיא והיא עבודת המשא בכתף לבני קהת והעבודה של טעינת העגלות לבני גרשון ומררי אף בשילה ובית עולמים כן שיהיו השנים פוסלות העבודה היותר כבדה בעת ההיא תלמוד לומר לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי שהשנים פוסלות בהן רק בזמן שהיה המשא בכתף אבל בשילה ובית עולמים שלא היה שם עבודה בכתף אין השנים פוסלות בהן אי נמי יש לומר שהבריתא הזאת חולקת עם ההיא דספרי שזאת הבריתא סוברת דקר' דלא יעבוד עוד פוסלת כל מיני העבודות אפילו נעילת שערים ועבודת בני גרשון חוץ משמירת המשכן שזו אינה בכלל עבודה שזהו המובן מקר' דושרת את אחיו באהל מועד לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד והבריתא דספרי סוברת דקרא דלא יעבוד עוד במשא בכתף בלבד קמייר' שהיא עבודה קשה ואין הזקנים יכולין להתעסק בה אבל בעבודות הקלות שיכולין גם הזקנים להתעסק בהן כגון נעילת שערים ושיר וטעינת העגלות של בני גרשון שאינה אלא מיריעות ומכסים וקלעים וכיוצא בהם אין השנים פוסלות בהן לפיכך פירשו קרא דושרת את אחיו בכל שאר העבודות חוץ מעבודת משא בכתף: 



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}