עריכת הדף "מהר"ם חלאווה/פסחים/מט/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף מ"ט ע"א'''}}

ארבעה עשר שחל להיו' בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ד"ר מאיר וחכמים אומרים בזמנן ר"א בר' צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן. הרב אלפסי ז"ל כתב וקיימ"ל כר' אלעזר בר' צדוק דקאי כר' אלעז' איש ברתותא דהלכת' כותיה. ורבינו אפרים ז"ל הקשה על זה דאדרבא קשיין אהדדי בתרתי דר' אלעזר איש ברתותא אמר לעיל מבערין את הכל מלפני השבת ולא מפליג בין חולין לתרומה ואיהו נמי אמר משיירי' מן התרומה מזון שתי סעודות ור' אלעזר בר' צדוק לא הזכי' שיור כלל בתרומה. ולפי פי' הרב בעל המאור ז"ל דלא אפסיק הלכתא התם כר' אלעזר איש ברתותא אלא לאכול עד ארבע שעות אבל בלבער לא והכא בהא קא מיפלגי ר' מאיר דאמר מבערין את הכל מלפני השב' אזיל לטעמיה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כדקתני ושורפין בתחל' שש הלכך אי הוי משייר כלל ואפי' מזון שתי סעודות דילמא ישתיירו פרורין ולא מצי לבערן הלכך מבערין את הכל וכי תימא מאי אכיל בשבת דהא אסור להתענות אכיל מצה ואע"ג דאסור לאכול מצה בערב הפסח ה"מ משש שעות ולמעלה שכבר נכנס בזמן המצה והיינו דמדמי לה לבא על ארוסתו בבית חמיו והכי איתא בתוספת' מבערין את הכל מלפני השב' ואופ' לו מצה מערב שבת. וחכמים אומרים הכל בזמנן אזלי לטעמייהו דמפרר וזורה לרוח או מטיל לים. ור' אלעז' בר' צדוק סבר תרומה מלפני השב' מפני שאוכליה מועטין וחולין דאוכליהן מרובים בזמנן ופסק כרבנן דאמרי הכל בזמנן דהכרעת ר"א בר' צדוק אינה מכרעת במקום רבים ונראין דברי הרב אלפסי ז"ל שכבר כתבתי בפרק כל שעה דמאי דפסקי כר"א איש ברתותא בלבער נמי היא אלא דאנן קא בעינן לאוספי לאכול נמי אבל בלבער ודאי פשי' ובתרוייהו איפסק' הלכת' כוותיה. ואיהו לא איירי בחולין כלל אלא בתרומה. והא דקא אמר מבערין את הכל אמיני תרומה קאי. וכדפרישית בדוכתי' הלכך קיימ"ל כותיה בתרומה דמבערין מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות ור"א בר' צדוק נמי הכי אית לי' ואע"ג דלא אדכר שיור הא פשי' דמשיירין דמה יאכל בשבת ומצה ודאי אסורה כל ערב הפסח כדבעינן מימר. ור' מאיר נמי בשיור קאמר וההיא ברייתא לאו לאכול בשב' היא אלא עצה טובה קמ"ל שלא ימתין לאפות עד מוצאי שבת שמא ימהר להתחיל בין השמשות בשבת ור"מ עד כאן לא קאמר בשריפה אלא שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר כדאמרן לעיל. ור"א איש ברתותא לא אדכר שיור אלא משום חדושה דכדי אכילת עד ארבע שעות הלכך שפיר קאמר דהלכת' כר"א בר' צדוק דקאי כר"א איש ברתותא ובירושלמי נמי גרסי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתיא דר"א בר' צדוק כר"ג כמה דר"ג מה שני בין חולין לתרומה כך ר"א בר' צדוק מה שני בין חולין לתרומה וכמה דאת אמר תמן הלכה כר"ג ודכותה הלכה כר"א בר' צדוק וזה סיוע דהלכה כר"א אע"ג דלא קיימ"ל לדידן כר"ג:

ירושלמי א"ר לוי האוכל מצה בערב, הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות מדרבנן. ולהכי מדמי להו דכי היכי דהבא על ארוסתו בבית חמיו הוא ממהר קודם זמנו האי נמי ממהר קודם זמן המצה. אי נמי דכי היכי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה ומיחסרא ז' ברכות האי נמי מיחסר' שבע ברכות שלש של קדוש ובורא פרי האדמה ולאכול מרור הא חמש והמוצי' ולאכול מצה הא שבע. ונטילת ידים לא חשיב דלאו מענין אכילה ממש היא. ומדקאמר סתם ערב הפסח כל היום במשמע דאי לא הוי לי' לפרושי משש שעות ולמעלה כדקתני מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות ערבי פסחים סמוך למנחה דאלמא אי לא פריש כל היום במשמע ועוד דגרסינן התם בירוש' תני ר' יהודא בן בתירא אומר בין חמץ בין מצה אסור. פי' דר' יהודא בן בתירא היה מכשיר פסח ששחטו שחרית וכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי ר' סימן בשם ר' יהושע בן לוי ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יהודא בן בתירא ופריך ור' תלמידיה דר' יהודא בן בתירא הוה ולא תלמידיה דר' יעקב בר קורשייה אלא דהוה בכור והבכורים מתענין בערב הפסח. אמר ר' מונא ר' יונא אבא הוה בכור והוה אכיל אמר ר' תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא דר' אסתניס הוה כדהוה אכיל ביממא לא הוה אכיל בליליא ולמה לא הוה אכיל ביממא כדי שיכנס למצה כשהוא תאוה. אלמא מעיקרא כד הוה ס"ד דמשום דר' לוי לא הוה אכיל מצה לא קשיא לן וליכול קודם חצות ש"מ דכל היום במשמע. ושלא כדעת הרב בעל המאור ז"ל. ומשום כך כתבו לירוש' הרב אלפסי ז"ל כאן דאי לא בערבי פסחים הוה ליה לאתוי. ומינה נמי שמעינן דבכל מצה אסור ולאו דוקא מצה שמורה דאם איתא ליכול ר' מצה דלא מינטרא:

ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולסעוד סעודת אירוסין בבית חמיו גרסי' בירושלמי בא וראה כמה גדול כח השלום שהוקש לשני דברי' שיש בהן כרת דהיינו פסח ומילה. ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו לאו דוקא נזכר דבידוע יש לו אלא אפי' אם נסתפק לו דהא כל בדיקת חמץ על הספק נתקנה:

אם יש לו שהות לחזור ולבער יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודוקא קודם שש אבל לאחר שש דלאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטל לה אפי' אין לו שהות יחזור ויבער. ואע"ג דבפסח ומילה איכא כרת לאו דחמץ עדיף דקדים איסוריה. ולשבות שביתת הרשות. פירש"י ז"ל לקנו' שבית בעירובי תחומין. ואינו מחוור דהא קיימ' לן דאין מערבין אלא לדבר מצוה אלא הכי פירוש' לשבות בבית קרובו או אוהבו שביתת הרשות דאין בה סעודת מצוה. יחזור מיד אפי' יש שהות ביום ואפי' קודם חצות וכן מי שיצא מירושלם ובידו בשר קדש אם עבר צופים פירש"י ז"ל צופים שם מקום וזה קשה דאם אית' הוה ליה למימר וכמדתו לכל רוח. אבל בתוספת' מפרש אי זהו צופים הרואה ואינו מפסיק כלומר כל מקום שנראה מירושלם שורפו במקומו ואם לאו שורפו לפני הבירה. פירש"י ז"ל מדאמרי' בפ' כל שעה כל בקדש בקדש באש תשרף. ואינו מחוור דאי מדאוריית' מה לי עבר צופים מה לי לא עבר. אלא ודאי לא נאמר מקרא זה אלא על האימורין של קדשים קלים ועל קדשי קדשי' אבל על קדשים קלים שנאכלין בכל העיר כי הני לא. אלא דרבנן גזרו עלייהו אטו קדשי קדשים כל שהוא תוך צופים:

שורפו לפני הבירה. התם בזבחים פרק טבול יום מפרש מאי בירה אמר רבה בר בר חנה מקו' יש בהר הבית ושמו בירה. וריש לקיש אמר כל הבית כולו בירה כדכתיב אל הבירה אשר הכינותי ר' יהודה אומר זה וזה בכזית. וקיימ"ל כותי' אע"ג דרבים פליגי עליה דהא ב"ה קיימי כוותיה במס' ביצה דתנן ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותב' וב"ה אומרים זה וזה בכזית ואוקימנא התם דלענין ביעור פליגי אבל לענין אכילה זה וזה בכזית לכולי עלמ' וחכמים אומרים בשר קדש בכזית וחמץ בכביצה מפרש בירושלמי בשר קדש דלית לי' תקנת' בבטול בכזית חמץ דאית ליה תקנתא בבטול בכביצה:

אמר רב כהנא אי לאו דנסבי כהנתא לא גלאי. רב כהנא לאו כהן הוה ואע"ג דאמרי' דקידושין רב כהנא שקל סודרא מפדיון הבן דלמא בשביל אשתו כדאמרינן בפ' הזרוע רב כהנא אכיל בשביל אשתו:

לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקו' ובפ' השותפין שרצו אמרי' המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלו גבאי צדקה ומצדיקי הרבים) ככוכבים אלו מלמדי תינוקות. ולכאורה טפי עדיפי כוכבים מזוהר הרקיע התם לשכר עצמן קאמר:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>