עריכת הדף "מגן אברהם/אורח חיים/שא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''אין לרוץ.''' ואף בחול אסור פסיעה גסה דנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו: 

{{עוגןמ|ב}} '''יותר מאמה.''' פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף הרגל הוא ג"כ חצי אמה כמ"ש סימן שצ"ז ס"ב בשם מהרי"ו ובאגודה כתב בשם התוספות פ"ק דתענית שלא יעקור רגלו השניה קודם שיניח הראשונה: 

{{עוגןמ|ג}} '''ומרוצתם מותר.''' משמע אפילו לכתחלה דלא כב"ח שנדחק: 

{{עוגןמ|ד}} '''וכן לראות.''' פי' אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' ש"ז סט"ו מ"מ אם הראי' עונג לו מותר לראות והב"ח פי' דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג: 

{{עוגןמ|ה}} '''מותר לטייל.''' אפי' כוונתו להתעמל ולהתחמם בכך אבל אסור לרוץ כדי להתחמם [ב"י בשם תוספתא] וצ"ע דהא מתענג בכך וצ"ל דמיירי שעושה לרפואה כמ"ש סי' שכ"ח סמ"ב: 

{{עוגןמ|ו}} '''ואסור לעבור.''' משמע מלשונו דאם א"א לו לדלג מוטב שיקיפנה ממה שיעבור בה שהרי פסק ותני אסור לעבור כו' וכ"מ בגמרא דקאמר לקוף קא מרבה בהילוך לעבור במיא זמנין דאתי לידי סחיטה משמע דלהקיף קודם מלעבור במים ועוד דבעובר במים יש לחוש שיבא לידי איסור דאורייתא והא דכ' סי' תר"ג ס"ח היינו במקום דמותר לעבור במים כיון שלא גזרו חכמים בו לא ירבה בהילוך ב"ח וכ"מ ל' רמ"א שם: 

{{עוגןמ|ז}} '''להקביל פני רבו.''' שחייב להקביל פניו ברגל אבל בשבת וחדש ליכא חיובא אבל מצוה איכא ואשה שוה לאיש בזה כדילפי' משונמית ועמ"ש סי' תקנ"ד סי"ב: 

{{עוגןמ|ח}} '''לשמור פירותיו.''' דשמיר' ממונו נמי קצת מצוה היא עסי' רמ"ח: 

{{עוגןמ|ט}} '''חייב.''' דע דכל מקום שנ' חייב אם עשה במזיד חייב כרת ובשוגג דהיינו ששכח שהוא שבת או שידע שהוא שבת ולא ידע שמלאכה זו אסורה חייב חטאת [ועסי' של"ד סכ"ז בהג"ה] אבל אם עשה מלאכ' שלא במתכוין כגון ששכח דבר אצלו ויצא עמו לר"ה פטור ודין ר"ה עסי' שמ"ה: 

{{עוגןמ|י}} '''בסייף.''' אפי' חגור במתניו חייב שדרך הוצא' בכך בחול וכ"מ בגמרא: 

{{עוגןמ|יא}} '''בקסדא.''' הוא כובע ברזל ומגפיים אנפלאות ברזל למלחמה: 

{{עוגןמ|יב}} '''מפני שצריך להסירם.''' הקשה בתי"ט דל"ל האי טעמא תיפוק לי' דשבת לאו זמן תפילין ע"ש ול"נ דאת' לאשמעי' דבקמיע הכתובי' בו שמות אף על פי שהוא מומח' אסור לצאת בשבת מה"ט אם לא שמחופה עור ועסכ"ה ולפמ"ש סימן ש"ח סס"ד לק"מ: 

{{עוגןמ|יג}} '''במנעול.''' הע"ש לא עיין סי' ש"ג סי"ג: 

{{עוגןמ|יד}} '''בבגדו.''' אבל בידו מחייבים בכל ענין האיש והאשה בנקובה ובשאינ' נקובה והע"ש לא דק בזה כל עיקר: 

{{עוגןמ|טו}} '''נקובה.''' בב"י יש כאן ט"ס אבל בש"ע הוא כתוב כהוגן וכתב הב"ח דמ"מ ליכא למ"ד דבאיש חייב בנקובה ע"ש ואינו מוכרח והכלל הכל לפי הזמן אם דרכן לצאת כן בחול ולא הוי תכשיט הוי דרך הוצאתו בכך וחייב ואם אין דרך הוצאתו בכך בחול פטור אבל אסור משום דאינו תכשיט אלא שנחלקו באיזה מחט הוי דרך הוצאתו בזמן התלמוד ואם רוב העולם אין דרכן להוציא בכך אף על פי שאנשי מקום אחר מוציאין בכך פטור דבטלה דעתן אצל כל אדם כדאי' בגמרא דף צ"ב: 

{{עוגןמ|טז}} '''ואם יצא חייב.''' שלפעמים נותנת אשה לבעלה להוליכה לאומן ומניחה בידו עד שמגיע שם וא"כ אף בחול הוי דרך הוצאתו בכך וחייב דהרי אינו תכשיט לאיש: 

{{עוגןמ|יז}} '''או צורות.''' עבי"ד סי' קמ"א ס"ה דבולטת אפי' בחול אסור להניחה ולהרב"י אשתמיטתיה כאן דין זה, ומ"ש כגון מפתחות ה"ה נדן של כסף דרגילין להתקשט בו [מ"ב] ואם יש בו סכין פשיטא דאסור: 

{{עוגןמ|יח}} '''בזה להתיר.''' דוקא כשקובע בראש החגורה ועשוי כמין זענק"ל לחגור בו אבל כשקובע באמצע חגורו אסור [ב"ח וכ"מ בד"מ]: 

{{עוגןמ|יט}} '''ואם יצא פטור.''' אף על פי שהוא דרך אומנתו כיון שלא הוציא כדרך המוציאין [רמב"ן גמרא] ומיירי שתחובה בבגדו במקום שאין דרך הוצאתו לגמרי בכך רק שעשה להראות שהוא אומן אבל במקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים חייב כמ"ש ס"ח וסימן ש"ג ס"ט (תוס' דף י"א ע"ב) ובזה דברי הע"ש בטלים: 

{{עוגןמ|כ}} '''סינר מלפניה ומאחריה.''' אבל אם הוא מאחריה בלבד וקושרתו ברצועות לפניה אסור [הג"מ פי"ט]: 

{{עוגןמ|כא}} '''קושרתו.''' נקט קושרתו דבלא קשירה לא מתקיים כלל כיון שתלוי לפניה דלא כע"ש דמשוי לטור והרב"י טועה ולא עיין בסי' ש"ג סט"ו: 

{{עוגןמ|כב}} '''שלא יכאב.''' היינו שלא יפול על בשר' ויתייבש עליה ונמצא מצערה [תוספות]: 

{{עוגןמ|כג}} '''על צעיפה.''' ז"ל מהרי"ל מה שרגילין הנשים לשאת בשבת חתיכות בגד פשתן על הצעיף כשיורדין גשמים להציל מטינוף המטר גם לעשירות מותר להוציא לר"ה כיון דלעניות חזי חשוב גם לעשירות מלבוש ולא משוי עכ"ל, משמע דאפי' חתיכות ב"פ כל שמתעטפת בו כדרך מלבוש שרי אבל ליתן על ראש' שיהא מונח עליה ולא מתעטפת בו אסור וכ"מ בב"י ואם כוונת' שלא יצערו אותה הגשמי' שרי בכל ענין ואפי' ניצלת עי"ז מטינוף וכ"מ בש"ג פ"ו ובמרדכי וכ"מ סי"ג ועסכ"א וסל"ה: 

{{עוגןמ|כד}} '''מפנטאניס.''' כיון דמחופה עור מהודק ולא מישתמיט [רשב"א]: 

{{עוגןמ|כה}} '''ויש מחמירין.''' וכ"מ בהג"מ פי"ט דבמלכות רומא נהגו בהן איסור ועיין בפסחים דף נ"א וכ"כ בש"ל ומ"מ אם שכח ויצא בהן לר"ה א"צ להסירן עכ"ל עמ"ש סי' ש"ח סט"ו: 

{{עוגןמ|כו}} '''במקום שאין דרך כו'.''' אפי' דרכם לילך בחול יחף ילבוש בשבת מנעלים כדי שיזכור שהוא שבת כ"מ בד"מ ובכלבו ועססי' ב' דמדות צניעות שלא לילך כלל יחף: 

{{עוגןמ|כז}} '''אבל אם אפשר.''' כגון זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת תשות כח אסור (ואף על פי שמנענע גופו אסור סמ"ק) הרא"ש וכ"כ המ"מ דדוקא כשא"א לו לילך כלל בלא מקל מותר וא"כ פשוט מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת וא"ל דלהוי כתכשיט דלא מצינו שמותר לישא תכשיט בידו ואף ר"א דסבר תכשיטים הן לו לא קאמר אלא דאינו חייב חטאת אבל איסורא מיהא איכא וכ"מ בתוספות דף ס"ב דכשנושא תכשיט בידו אסור לכתחלה משום מראית העין וכ"כ ראב"ן סי' שמ"ט והא דאמרי' בירושלמי ר"ג וכו' ומפתח בידו ע"כ בידו לאו ממש דא"כ לא שייך למיגזר דלמא שליף ומחוי עב"י וצ"ל כמ"ש הר"ן שיהיה תחוב באצבעו כמין טבעת וא"כ מוכח מהתם דאסור לישא תכשיט בידו עבב"י ועוד דהא עשוי לתכשיט ולהשתמש בו כמ"ש סי"א אבל במקום שיש עירוב נ"ל דמותר לצאת דאינו נושאו אלא לכבוד אבל איש בעלמא שאינו נושא לכבוד אפילו במקום שיש עירוב אסור דאיכא זילותא דשבת כמ"ש סימן תקכ"ב ונ"ל דמ"ש הטור אין יוצאין בכסא וכו' ואם רבים צריכים לו מותר מיירי גם כן במקום שיש עירוב ובזה מתורץ קושית הרב"י, כתב הרמב"ם אם יצא הקטע בקב או באנקטמין של עץ פטור ע"כ: 

{{עוגןמ|כח}} '''סומא.''' כיון שיוכל לילך בלא מקל: 

{{עוגןמ|כט}} '''וכבלים.''' הוי כמו מלבוש [מרדכי]: 

{{עוגןמ|ל}} '''בשק.''' מפני שדרך לצאת בו מפני הגשמים ולכן אף בלא גשמים נמי שרי (הרא"ש) ועיין ס"ס מ"ב: 

{{עוגןמ|לא}} '''אסור לכרוך חוט.''' ז"ל הרמב"ם ובמוך וספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה שהרי החוט והמשיחה חשובין אצלו ואינם מועילים למכה עכ"ל משמע שאפי' על הספוג אסור לכרוך חוט וכ"מ מלשון הרי"ף והתוספתא דלא כמ"ש הב"ח וטעמא דחוט או משיחה חשובין ואינן בטלים לספוג כמו אגד שהוא של סמרטוטים וכשמתירו משליכו ולא חשיב ובטיל לגבי הספוג ועסנ"א: 

{{עוגןמ|לב}} '''אינם ארוגים לא.''' ולפי מ"ש ס"ט דלא גזרינן באיש דלמא אתי לאחויי צ"ל דהכא הוה טעמא דלמא מחייכי עלה דמיחזי כיוהר' ואתי לאתויי ואף על גב דהכא מיירי בקטן דאפי' מייתי ליה בידים ליכא איסור י"ל דגזרי' דלמא מחייכי עליה בני מלכים כל שעה וא"א שלא ישמע אביו ויטלם ואתי אביו לאתויי אבל אי בני מלכים לא מחייכי עליה אפי' אי מפסיק ליכא למיחש דלמא מייתי ליה אבוה דלא שכיח שיהא אביו בצדו בשע' שיפסיק עכ"ל התו': 

{{עוגןמ|לג}} '''שדרכו להיות מחובר שם.''' בכל הבגדים לנוי דלא אטרחוהו חכמים לפסוק ולהתגנות: 

{{עוגןמ|לד}} '''מחובר לכסות.''' ודוק' שתפו' בב' תכיפו' אבל קשיר' אינה מועיל [ב"ש] וצ"ע מ"ש מעגולים ירוקים דשרי כשמחובר קצת וצ"ל דאותן בטלים טפי לבגד וכ' הב"ח דוקא כשמחובר בכסות אז בטל לגבי כסות אבל בחגור' אינו מועיל דאינו בטל לגבי חגורה וכ"מ בש"ג וה"ה דמותר לצאת בקפונ"י התפורה מאחריהם אבל אסור לצאת במטלית שקושר בפתילין של כובע לקנח בו עיניו [ש"ג פ"ו כ"ה]: 

{{עוגןמ|לה}} '''ואין משמיעים קול.''' צ"ע דהא פסקי' בסימן של"ח דלא אסר אלא קול של שיר בלבד ועוד דכתב הטור שם דלכ"ע מותר להניח טבעת חלול' שיש בה אבן המשמיע קול כיון דלא בעי ליה להאי קלא וכ"כ בהג"מ פכ"ב ומביא ראיה מדאמרינן דף כ"ח דיוצא העבד בזוג אף על גב דאית ליה עינבל כיון דלא בעי ליה לקלא ע"כ וצ"ל דמיירי דוקא בקטנים וז"ל הש"ג אם עשוי' להשמיע קול אסורין וכ"מ בתוספות שאין מקשקשין את הזוג לתינוק עכ"ל משמע דוקא בתינוק דקבעי ליה לקול של שיר וכמ"ש סימן של"ט סעיף ג' ואף על גב דהקטן עושה זאת מ"מ צ"ל דהוי כמאכילו איסור בידים ועמש"ל ועסי' של"ט בהג"ה: 

{{עוגןמ|לו}} '''לכל אדם.''' פי' שכל אדם מותר לישא אותה איגרת אף שלא ריפאתה אלא לאדם אחד ג"פ אבל אם יכתוב איגרת אחרת אסורה: 

{{עוגןמ|לז}} '''ב' המחאות ביחד.''' כגון שכ' אגרת וריפא לראובן ועוד אגרת לשמעון ועוד אגרת וריפא לשמעון ב"פ ועדיין לא אתמחי גברא לפי שלא ריפא ג' אנשים ולא קמיע ואח"כ ריפא באותה אגרת ללוי ונמצא באו ב' המחאות ביחד: 

{{עוגןמ|לח}} '''לא תלי' וכו'.''' ונ"מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכ' ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע אסורה משא"כ כשבאו שנים ביחד או שבא המחאת קמיע תחלה אז אף על פי שהפסיד הרופא המחאתו המחאת הקמיע במקומה עומדת: 

{{עוגןמ|לט}} '''לא גברא.''' דאמרינן מזלא דחולה גרם וא"כ אף הוא עצמו אסור לצאת בו: 

{{עוגןמ|מ}} '''של כתב.''' ואם הוא מכתבי הקודש אסור לצאת בה אא"כ מחופה כמ"ש ס"ז ע"ש (ד"מ הג"מ) וכ"ה בגמרא: 

{{עוגןמ|מא}} '''וגם הוא מרפא.''' משמע דאם אינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף אסור ועסכ"ב: 

{{עוגןמ|מב}} '''על כתיפיו.''' יש מגדולים שכתבו החכמים שתולין הסודר על כתפיהן לתכשיט ת"ח אסורים לצאת בה ובקושטנטינא אין נזהרין והמדקדקין תוחבין ראשי הסודר באיזוריהן והשתא ליכא למיחש דלמא משתליף ליה ול"נ שצריך לקשור באזור (כ"ה): 

{{עוגןמ|מג}} '''סביב הצואר.''' שנהגו לצאת כן אפי' בבתיהם ודרך מלבוש הוא להם [רשב"א וכ"כ בד"מ] ובמהרי"ל דמותר לצאת בטליתות שלנו ועסל"ד: 

{{עוגןמ|מד}} '''ומוציא ידיו מתוכה.''' משמע דאם אין מוציא ידיו מתוכ' כמו שמתעטפים הנשים או האשכנזים אסור להגביהם וז"ל מהרי"ל הני נשי שמפשילים ומקפלים בגדיהם תחת זרועותיהם להגביהם שלא יטנפו שוליהן אסורים דנעשים באמצע כמרזב אך יכולים להגביה בידן בלי שום קיפול עכ"ל משמע דלא ס"ל לחלק בין דרך מלבוש או לא אלא במגביה קצת דמ"מ הוי דרך מלבוש אבל להגביה לגמרי אסור וכ"מ בב"י: 

{{עוגןמ|מה}} '''היוצא במעות.''' מהרי"ל ז"ל התיר לשאת אצלו בשבת מטבעות מנוקבים כל שהוא בשעת הסכנה אך לא יוציאם חוץ לעירוב וי"א שהתיר בכה"ג גם בשאין מנוקבי' ואם מתירא מגזיל' כגון שמחפשין עבדי המושל מותר להוציאן חוץ לעירוב כמ"ש סימן של"ד עכ"ל וא"כ מ"ש בתחל' שלא יוציאם חוץ לעירוב מיירי שלא בא שום אדם לגזול וא"כ לא שייך לומ' שהוא בהול רק שהוא שעת הסכנה ואם ירגישו העכו"ם במעותיו יגזלוהו או יסתכן כמ"ש או"ה ע"ש ומ"מ משמע מדבריו דלשאת אותן בידו אסור רק לשאת אצלו דהוי טלטול כלאחר יד וכ"כ הב"י בשם אגור ובמהרי"ל ומ"ש סי' ש"ג סכ"ב דמות' לצאת היינו משו' שיחדו לתשמי' ובטל לגבי הבגד אבל נקוב' בעלמא אינו מועיל אא"כ נקבה לתלותו בצואר בתו אם לא בשעת הסכנה: 

{{עוגןמ|מו}} '''במקום פסידא.''' כיון שהוא הוצאה כלאחר יד וגם בזמן הזה ל"ל ר"ה דאוריי' (ב"י אגור) אבל אם אינן תפורים אסור כמ"ש סל"ב, והע"ש עשה את עצמו כאלו לא ידע את יוס"ף ע"ש: 

{{עוגןמ|מז}} '''בסודר כו'.''' מפני שדרך לבישתו בכך אף בחול. ב"י: 

{{עוגןמ|מח}} '''לבדים.''' ז"ל הרמב"ם הכר והכסת אם היו רכין ודקין כמו הבגדי' מותר להוציאן מונחים על ראשן דרך מלבוש: 

{{עוגןמ|מט}} '''בב' מלבושים.''' והני נשי שיש להם כתנות ובהם המיינות תפורין לחגור בהן ואח"כ חוגרת עוד חגור' של משי או כסף טוב שלא תחגורנה המייני הכתונת ומ"מ אין חשובין כמשוי כיון שהם מחוברים בכתונת בטלי לגבייהו (ב"י ש"ל) עסכ"ג: 

{{עוגןמ|נ}} '''שיתפרם.''' שמא ישכח ויעבירנו ד"א בר"ה ועכשיו נהגו להקל כיון שאין לנו ר"ה וטוב להחמי' [ב"ח]: 

{{עוגןמ|נא}} '''כובע.''' ז"ל הרמב"ם פכ"ב כובע שיש לו שפה מקפת שהוא עושה צל כמו אוהל על לבושו מותר ללבשו ואם הוציא מן הבגד סביב לראשו או כנגד פניו כמו אוהל והיה מהודק על ראשו והיה השפה שהוציא' קשה ביותר כמו גג אסור מפני שהוא עושה אוהל עראי עכ"ל וכתב הכל בו דוקא אם הוא קשה ואינו נכפף ובהג"מ כתב וכובעים שלנו שרי דמשופעים והולכים כלפי מטה ומשמע בסה"ת דזהו מה שקורין בריט"ל בפולין עיין סי' שט"ו ס"ח וסי"א ויש נמנעים מלתת הטלית על ראשם כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות כמ"ש סי' שט"ו וצ"ע לדידהו דכל הפוסקים שכתבו לאיסורא וכן בגמרא אטו מיירי דוקא כשיש לו טלית על ראשו וע"ק דה"ל לשנויי הכי בגמרא הא דאית ליה טלית בראשו הא דלית ליה אע"כ כמ"ש הרא"ש פרק המביא דמוכח בפרק ב' דעירובין כיון שעיקר כונתו לעשות אוהל להיות לצל אסור אפי' בלא דפנות והכי דייק לישנא דרמב"ם, ולכן נ"ל שאם הכובע קשה ביותר יניחנו בשיפוע כמש"ל והב"ח כתב היכא דנהוג היתר כרש"י נהוג וכ"כ במהרי"ל להתיר: 

{{עוגןמ|נב}} '''בכובע.''' שאין בו שפה טפח ובמקום שאין דרך בני אדם לילך ברחוב בלא כובע זה שרי דודאי לא ישאנו בידו (מ"ב) ועבב"י: 

{{עוגןמ|נג}} '''ולא קמיעי'.''' דאי אין בהן רצועות אמרינן שמא קמעין הן דטרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין [ב"י] ועמ"ש רסי"א: 

{{עוגןמ|נד}} '''זוג זוג.''' הקשה בתוי"ט כיון דקי"ל דשבת לאו זמן תפילין א"כ יכניס ב' זוגות בבת אחת דלא עבר על בל תוסיף כיון דלאו זמניה הוא כדאית' בגמ' עכ"ל, וצ"ל כיון דאנן לא בקיאין לכוין המקום כמ"ש סי' ל"ד ואם יניח שלא במקומו יהי' משאוי לכן לא יניח אלא זוג א' ועמ"ש ססי' תרנ"א ורש"א כ' דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול כדאי' בגמ' וכ"כ הר"ן והא דאוקימנ' כמ"ד שבת זמן תפילין הוא משום דמתני' ר"מ הוא דס"ל כן ע"ש, אבל אשה אסור' להכניסה ואף על גב דק"ל דמותר לצאת בשק מפני שהרועים רגילים לצאת בהם מקרי מלבוש לכל אדם שאני נשים שהן עם בפ"ע (שבת דף ס"ב) ולכן נ"ל שאם יצאה בטלי' המצוייצ' חייב' חטאת אבל דבר שהוא מלבוש גמור לאיש מותרת אשה לצאת בו ועבי"ד סי' קפ"ב משא"כ טבעת לא מקרי מלבוש גמור: 

{{עוגןמ|נה}} '''ולא ישטחם.''' משמע דוקא כשנשרו במים אבל אם נפלו מים מועטים מותר לשטחן דבמים מועטים כאלו ליכא למיחש לכיבוס וכ"מ קצת בספר יראים, ועוד דבסי' ש"ב ס"ט יש מתירין לכתחלה ליתן עליהם מים מועטין אך בסעיף מ"ז משמע קצת דאסור דהא אפילו בזיעה אסור: 

{{עוגןמ|נו}} '''ואפי' בחדרי חדרים.''' פסק כרב הקשה בש"ג פרק חבית דבסי' ש"ה סי"א פסק דמטיילת בזוג בחצר אבל לא בר"ה משום דמיחזי כמאן דאזיל למכר' ובגמ' דף ס"ה אמרינן דלרב אפי' בחצר אסור והב"י בסי' של"ו ס"ט כ' בשם התוס' דדוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור מדאורייתא אסור בחדרי חדרים ע"ש וא"כ לק"מ ומ"מ קשה ה"ל לשנויי הכי בשבת דף ס"ה ואפשר דהתוס' סוברין דסוגיא דשבת אידחי ליה מההיא דכתובות ועיין בר"ן פ"ק דביצה: 

{{עוגןמ|נז}} '''סמוך לאש.''' משום מלבן או משום מבשל כמו אונין של פשתן [שם] וא"כ אפי' בשרייה מועטת אסור ומיהו במקום שאין היס"ב ליכא משום בישול וכמ"ש סי' שי"ח סי"ד ובמקו' שאין בישול אין ליבון דאל"כ בחמה נמי ליתסר משום ליבון אלא ע"כ כמ"ש: 

{{עוגןמ|נח}} '''ואסור לטלטלם.''' ז"ל המרדכי מסתפג אדם בעשר אלונטית ולא יביאם בידו מזה המשנה למדנו דכל דבר השרוי במי' אסור לטלטלו וכו' עכ"ל וצ"ע דהא קי"ל דאין הלכה כאותה משנה וכמ"ש סמ"ח וצ"ל כמ"ש הר"ן דשאני רחיצה וסיפוג דא"א לעמוד בלא רחיצה וסיפוג כדאיתא פרק כירה עכ"ל משמע דמ"מ עשרה בני אדם מותרין לטלטל דמדכרי אהדדי דבזה לא אדחי הא מתני', ולכאורה משמע דבזמן הזה דאפשר בלא רחיצה אסור להסתפג ומיהו י"ל כיון דלא גזרו חכמים שרי וכמ"ש ססי' י"ג בב"י ומ"מ טוב להסתפג בדבר שאין מקפיד על מימיו: 

{{עוגןמ|נט}} '''שלא יוציאם.''' היינו בכרמלית: 

{{עוגןמ|ס}} '''בעלי חטטין.''' ומניחין פשתן שיהא נראה כשער [מ"מ] ועסי' ש"ג סי"ג: 

{{עוגןמ|סא}} '''או שיצא.''' דאל"כ אף לטלטלן אסור וכמ"ש בסי' רנ"ט [תוס'] ועסי' ש"ח סכ"ד: 

{{עוגןמ|סב}} '''הכרוכים על היד.''' ה"ה בכרוכים על המכה ממש כמ"ש סכ"ב ומשמע אפי' לא יצא בהן שעה א' מבע"י וכמ"ש הג"מ בשם ר"י דלא כמ"ש הכל בו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מגן אברהם]]