עריכת הדף "מגיני שלמה/פסחים/סו/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''פרק אלו דברים'''}}}}

{{מרכז|'''דף ס"ו ע"א'''}}

ד"ה מה מועדו כו' תימא דבשמעתי' כו'. הנה קושיא הראשונה תירצוהו בלשונם דתנאי היא ואין כאן מקום תימא דלענ"ד דגם ר"א במתני' דריש ממשמעות דכן משמע לישניה דקאמר עקרת מ"ש בתורה במועדו בין בשבת משמע דממשמעות דייק ולקמן אכתוב עוד בזה אי"ה כמ"ש התו' ודקדקו מלישנא דכיצד צולין וכן משמע קצת בגמ' דאיכא דמדרש אמשמעות דקאמר מ"ש תמיד דכתיב ביה מועדו פסח נמי כו' אלא במועדו לא משמע ליה ומדלא פריך בפשיטות מאי משמע ממועדו דדחי שבת ש"מ דאפשר למדרש ממשמעות דמועדו אלא דלהלל לא משמע ליה וא"כ כיון דאפשר למדרש אין כאן קושיא אי איכא תנא דמשמע ליה:

והקושיא הב' מפ' ר"י דף ע"ב הנה כבר תירצו התו' שם דלאו דוקא ע"ש דר"ל דהתנ' לא יליף מתקריב אלא דינא קמל"ן דהאי תקריב פירושו אפי' בשבת ולעולם ממועדו יליף לה ודכוותה מצינו ריש פרק לולב וערבה ראשון אפי' בגבולין ופירש"י דלא מריבויא יליף לה אלא פירושו הוא דהאי ראשון הוי אפי' בגבולין. ומ"מ לע"ד לא משמע הכי לישנא דברייתא דהא שקיל וטרי ד"א כו' מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ת"ל וכו' משמע דבעי למילף דחיית שבת מתקריב:

על כן נראה לע"ד לתרץ דאיצטריך תקריב ומועדו חדא לקצירה וחדא להקרבה והאי תנא לא סבר ליה כר"ע דאמר כל שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה את השבת דא"כ לא הוי קצירה דוחה שבת כיון דאפשר לעשות מע"ש כדאית' התם וכמ"ש התו' על ברייתא זו דאי אתיא כר"ע צ"נ דדוחה את השבת פירושו להקרבה עכ"ל. ולע"ד איני מוכרח דאתיא כר"ע אנא כר"א וס"ל קצירה דוחה שבת מתקרי' ואע"ג דקתני נקצר ביום כשר ומאן שמעת ליה דאמר כשר רבי ור' ס"ל דאין קצירה דוחה שבת כדאית' התם. י"ל דהאי תנא ס"ל כר' בחדא ביום ופליג עליה בשבת והא דפריך התם אמתניתי' דתנן נקצר ביום כשר ודוחה השבת מאן שמעת ליה דאמר ביום כשר ר"י וקתני דדוחה שבת מאי לאו לקצירה לא להקרבה ולא משני דמתני' ס"ל כוותיה דר' בחדא. זה אינו כלום כיון דאפשר לאוקמ' כר' ולהקרבה מוקמינן. משא"כ בריית' א"א לאוקמא כוותיה. עי"ל דהאי תנא דברייתא ר"א קתני לה ולא דריש בחריש ובקציר למכשירים כ"א כר"ע לתוספת שביעית ומכשירים יליף מתקריב וס"ל דנקצר ביום כשר ואעפ"כ דוחה שבת דהיא סבר אפי' מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה שבת אבל מתני' לא בעי לאוקמ' כר"א לקמ' פרק שתי הלחם דף צ"ו קתני במתני' לתא דר"ע לחודה ש"מ דסתמיה למתני' כר"ע אבל אי כר' אתיא א"ש דלמא ס"ל לר' דאע"ג דנקצר ביום כשר בדיעבד. מ"מ כיון דלכתחילה מצו לקצור בלילה דחי שבת דלא כר' יוחנן וכל עיקר דכל קושיות דהתם על ר' יוחנן קאי דאמר כיון דדיעבד כר' ינא דחי שבת וא"כ אפי' מתני' שפיר כר"ע:

והתימא על קושיא זו שהקשו דנילף בג"ש או ממשמעות דמועדו נראה מדבריהם דדרשת וידבר משה את מועדי ה' מוסכמת היא לד"ה ותימא והא ר"א דאמר פרק ר"א דמילה דש"ה אתי בג"ש מעומר ומכשירין דחי שבת ואי דריש מועדי ה' א"כ למה מייתי ב"ר מעומר והא מועדי ה' כתיב בש"ה כמו בעומר וגבי ש"ה ליכא מידי אחרינא שידחה השבת כ"א מכשירין כגון טחינה והרקדה ואפייה דהא הקרבה ליכא בש"ה כדאית' התם ואין לתרץ דלעולם דריש מועדי ה' ומ"מ איצטריך ג"ש דאי ממועדי הוי אוקמינן לאפייה דוקא דה"א לעשותה מע"ש דס"ל לר"א תנור מקדש ואיפסלה ליה בלינה וכדאמר התם לרבי אבל טחינה והרקדה לא דחו. להכי איצטריך ג"ש מעומר דבעומר אפי' קצירה דחי דס"ל כר' ישמעאל דדריש בחריש ובקציר מה חרישה רשות וכו' וכמ"ש רש"י בהדיא פרק ר"א דמילה דגם לר"א שני ליה בין אפשר לעשות וכמ"ש התוס' לקמן בדף ס"ח בד"ה ומה שחיט' ולקמן אי"ה נדקדק בזה. מ"מ קשה כיון דאית לי ג"ש מועדי ה' למה לי כיון דנפקא ליה מעומר דאפי' קצירה שאפשר לעשותה מע"ש דחי' אלא ע"כ ר"א לא דריש מועדי ה':

ועוד תימא שהרי הרבה תנאים ס"ל דשתי הלחם לא דחי שבת כלל כמ"ש לקמן וא"כ ע"כ לא דרשי מועדי ה' וגם לא ג"ש דר"א. וזה יש ליישב דלעולם דר"י ס"ל דע"כ אתי לעומר ולהקרבה ולא לשתי הלחם כיון דאפשר לעשות מע"ש כר"ע לא מצי לאתויי לש"ה דלא היתה התורה מתירה כדאמרינן התם דמי לראב"ש לענין קצירת עומר ביום. דאמר דע"כ קצירת עומר ביום כשר דאי פסול איך התירה התורה לדחות שבת כיון דאפשר מע"ש כר"ע וא"כ כיון דאפשר לאוקמא כר"א ולעיקר מצוה דהיינו להקרבה היכא דאיכא דחית שבת בעיקר המצוה כגון עומר ושאר קרבנות צבור וכן הבאים עם י"ה ועם עומר לא מוקמינן למכשיר' כיון דאפשר מע"ש מ"מ מהני הדרשא גם לש"ה לענין טומאה ותדע דהא תנן התם מתני לקמן פרק כיצד צולין דש"ה באין בטומאה ומייתי לה שם אמתני' ממועדי ה' ואע"ג דסתם משנה פ' ש"ה כר"ע וקתני התם דש"ה לא דחו שבת וא"כ קשיא סתמא אסתמא אלא ש"מ כדכתיבנ' דמוקמינן לקרא לעיקר מצוה שהתירה התורה היכא דאיכא במצוותו דחיית שבת והיכא דליכא מוקמינן אטומאה אבל לר"א לא נראה לע"ד לתרץ כן כיון דר"א ס"ל בעומר ומינה דמכשירין דחו שבת למה נדחק דמועדי ה' לא אתי גם לש"ה. ותדע דהא ברייתא דדרשי מועדי ה' מבואר בה דדרשא מועדי ה':

אפילו לדחיית שבת שהרי תניא לפי שלא למדנו אלא לפסח:

ותמיד במועדו אפי' בשבת שאר קרבנות כו' משמע דגם לענין שבת אתיא מועדי ה' וא"כ קשה לפ"ז מנל"ן בש"ה לדחות מכשירים דילמא לעומר ולשאר דברים אתא שיש בעיקרו דחיית שבת ולש"ה אתא לטומאה אלא ש"מ דהאי תנא ס"ל כר"א דבכ"מ מכשירים דחו שבת דע"כ צ"ל דס"ל כר"א כיון דס"ל דש"ה דחו שבת דלר"ע לא דחו כלל וא"כ כיון דס"ל כר"א סבר דקרא דמועדי ה' אתא גם לש"ה אבל ר"א גופיה דיליף ש"ה בג"ש צ"ל דלא דריש מועדי ה' כלל. ובזה זכינו לדין דהרבה תנאים נחלקו בדרשות אלו דהרי גם ברייתא דמועדי ה' הוכחנו דלא אתיא לא כר"א ולא כר"ע א"כ גם על ברייתא דתקריב לא קשה מידי כיון דהרבה תנאי היא נסתלקה הקושיא כפשטה וכ"ש שנתחזק בע"ה תירוצים דאתיא כר"א כיון דלא דריש מועדי ה' נוכל לומר שפיר דהאי ברייתא אתיא כר"א. וכ"ת מנ"ל לר"א מכשירי עומר מתקריב דלמא קרא להקרבה אתא. י"ל דתקריב לאו קאי אהקרבה כ"א אהבאה תדע דהא כל הדרשות דדריש סתם מתקריב כולן אקצירה דריש:

ועי"ל דבריית' דתקריב אתיא כהני תנאי דפ' יש נוחלין דף קכ"א דמפקי להאי קרא וידבר משה את מועדי ה' לדרשא אחרינא וא"כ נפקא להו שבת וטומאה מתקריב וכ"ת אי לא דרשו מועדי ה' להא דרש' אלא מתקריב א"כ הא תינח עומר אבל שתי הלחם מנ"ל. י"ל דאה"נ דלא דחו כסתם מתני' דפ' שתי הלחם דתנן ואינן דוחות את השבת אפילו אפייתן וכן תנן שם סוף פרקין והביאור לעיל פרק אלו עוברין:

שם ד"ה מה לתמיד ותימא ונילף כו' הנה מתמיד ומילה כבר כתבו התו' פ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ד"ה ומכלהו דאפילו קרבנות צבור מקרי תדיר כיון דהוו בכל שנה ע"ש. א"כ כ"ש מילה דמקרי תדיר כנגד פסח כיון דהמילה הוי בכל יום וא"כ פשיטא דאיכא למיפרך ומה שהקשו משתי הלחם אפילו אם כוונתם ש"ה וגם תמיד או מילה כמ"ש מורי מהר"ם ז"ל מ"מ יש לתמוה מאי קשה דלמא ס"ל דשתי הלחם לא דחו שבת כסתם מתני' דש"ה כמ"ש לעיל והכי סברי הרבה תנאי ואפשר דט"ס הוא בתו' ש"ה וצ"ל עומר. דבעומר כ"ע לא פליגי דהקרבה דוחה שבת ומ"מ לא ידעתי מאי קושיא דמאן לימא לן דלא אסתפקא להו גם בעומר כיון דמועדי לא משמע להו וג"ש לא גמירי או דלא דרשי מועדי ה' כלל גם תקריב לא דרשי להכי כ"א לשאר דרשות דהתם פרק ר' ישמעאל וכמ"ש לעיל דתנאי היא ובחריש ובקציר דרשי כר"ע לתוספו' שביעי:

ועוד נראה לע"ד במילתא דשויה לכולהו במה שכתבו התו' עצמן לקמן דף ס"ח ד"ה מה למילה דאיכא למיפרך מה לכולהו שכן בשעת דחייתן מיד יכול לקיים המצוה משא"כ פסח אינו נאכל אלא בלילה וא"כ נתיישבה הקושיא. ואין להקשות דא"כ למה ליה לתלמיד למפרך אתמיד מחמת תדיר תיפוק ליה מהאי פרכא. י"ל דאה"נ אלא דפריך מפרכא פשוטה בכל התלמוד ועוד דפירכא זו אינה אלא פרכא כל דהו דאין כאן קולא וחומרא אלא סברא. ולא פרכינן כ"א אמה הצד כדאמרינן בחולין פרק כל הבשר אבל חדא מחדא בק"ו לא פרכינן כל דהו:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>