עריכת הדף "מגיד משנה/זכיה ומתנה/ז"


<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''מנהג פשוט וכו'. לפיכך אם נשא זה ולא החזיר לו וכו'.'''  זה מפורש במשנה וגמרא בפ' מי שמת {{ממ|בבא בתרא דף קמ"ד קמ"ה}}: 

== ג ==

'''ואין יכול וכו' כיצד ראובן שנשא.'''  ברייתא פרק מי שמת שם: 

== ד ==

'''עשה ראובן בפרהסיא וכו'.'''  באותה ברייתא שם: 

== ה ==

'''ראובן שנשא אשה ושלח וכו'.'''  מימרא דרב כהנא שם. 

'''ומה שכתב במקום שאין דרכן לקרות וכו'.'''  פירוש המימרא הוא דהכל הולך אחר המנהג: 

== ז ==

'''וכמה מנכין וכו'.'''  באותה מימרא ולשון הגמ' ביותר מסלע מכאן ואילך איניש איניש כי חשיבותיה ופירשב"ם שלפי מה שהוא חשוב האכילהו מעדנים ביותר והמותר ישלם עכ"ל. אבל ה"ר אבן מיגש ז"ל פירש אם היה משלח אדם חשוב שאפילו יתר מד' אצלו כפחות מד' אצל אחרים משלם ליה פלגא ומנכי פלגא כדעבדינן בפחות מד' באחרים ואם אינו אדם חשוב כיון שיותר מד' אצלו ממון חשוב בידוע שלא היה בדעתו בשעה ששגרן לו אלא לדקדק בדבר הלכך מנכה לו בכדי מה שאכל ושמח עמו והשאר מחזיר לו עכ"ל והן הן דברי המחבר ז"ל תלמידו. ובהשגות א"א לא ראיתי חשיבות עם צרות עין ע"כ. הכוונה שאין הפך החשוב צר עין אלא הפחות הוא הפכו והפך צר עין הוא נדיב ולא חשוב. ומ"מ אין זו תפיסה לפי שהחשובים מבזבזין וכבר נתבאר כוונת המחבר: 

== ט ==

'''מת שמעון קודם שישא אשה וכו'.'''  זה מתבאר בגמרא בפירוש: 

== י ==

'''לפיכך אם שמח עמו ואח"כ מת וכו'.'''  זהו בגמרא דאוקי מאי דאמרינן שמחזיר ליורשין כגון ששתה עמו ימי המשתה ולא הספיק לפרעו עד שמת ע"כ. ופירש המחבר ה"ה לא שתה ובנכוי שכיון שחל עליו החיוב אפילו מת שמעון קודם הפרעון ממון הוא ומורישו לבניו, ופשוט הוא: 

== יא ==

'''מת ראובן ואחר כך נשא שמעון וכו'.'''  בהשגות א"א מעולם לא ראיתי בגמ' מנהג לשושבינות אלא לסבלונות ע"כ. ובאמת שדין זה לא נזכר בפירוש בגמרא ומכל מקום נכון הוא וה"ר אבן מיגש ז"ל דקדקו מן הסוגיא ואלו דבריו בקוצר וכי אמרינן דיכול לומר תנו לי שושביני ואשמח עמו ה"מ כשמת משלח ומי שנשתלחו לו קיים שאין העיכוב מחמתו אבל כשמת מי שנשתלחו לו ומשלח קיים שאין עיכוב שמחת שניהם מחמתו אזלינן בתר מנהגא מקום שנהגו לכפות את היורשים להחזיר את השושבינות מחזירין מקום שלא נהגו פטורים והא מילתא אף על גב דליתא בגמרא ילפינן מדתניא מקום שנהגו להחזיר קדושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא כשמתה היא אבל מת הוא אין מחזירין מאי טעמא יכולה היא שתאמר תנו לי בעלי ואשמח עמו אלמא כשמת הבעל דהויא עיכובא מחמתיה היא שאומרת כן אבל כשמתה היא והבעל קיים שהעיכוב מחמתה אין לומר כן וחייבים היורשין להחזירן במקום שנהגו ושם דימו דין זה לשושבינות. ועוד כתב ואף על גב דאיפסיק דקדושין לא הדרי אפילו מתה היא התם היינו טעמא גזירה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה כמו שנתבאר. עוד כתב ומנכה לו מה שהוא אוכל דלא גרע מת מחי שלא היה שם ועוד האריך: 

== יב ==

'''מת ראובן אחר שנשא שמעון וכו'.'''  ג"כ כתב דין זה ה"ר אבן מיגש ז"ל ומוסכם הוא דודאי כיון דחל החיוב על האב חייבין לשלם ואין חולק: 

== יג ==

'''חמשה דברים וכו'.'''  כולן מפורשים בברייתא {{ממ|דף קמ"ה}} ולשון הברייתא באחד מהן וחוזרת בעונתה. ופירש ז"ל לא מבעיא שאין כופין למי שנשתלחו לו להחזיר עד שישא המשלח כדרך שנשא הוא אלא אפילו רצה מי שנשתלחו להחזיר קודם שישא המשלח אשה יכול לומר איני רוצה לקבל שאני רוצה לשמוח עמך כדרך ששמחת עמי ודומה למלוה היא גם בזה כי פעמים שאין הלוה רשאי לפרוע שלא מדעת המלוה כגון הלוהו בישוב ובקש להחזירו במדבר כמו שנזכר פי"ג מהל' מלוה ולוה וזה כמדבר הוא לו שהוא מגרע מכבודו ע"כ. ובדין השביעית דוקא שלא עברה שביעית אחר שנשא המשלח הראשון אבל אם עברה ודאי אינו יכול לתבעו שהרי יכול לנוגשו משעה שנשא הוא וכיון שעברה שביעית א"כ השמיטתו וה"ז פשוט. ודין הראוי יתבאר במקומו פ"ג מהל' נחלות: 

== טו ==

{{ממ|יד-טו}} 

'''השולח תשורה לחבירו וכו', השולח לחבירו כדי יין וכו'.'''  בהשגות א"א דבר זה אינו מחוור ע"כ. ובאמת לא ידעתי למה כתב כן והלא שנינו במשנה {{ממ|דף קמ"ד:}} שהשושבינות נגבית בב"ד אבל השולח לחבירו כדי יין ושמן אין מגבין בב"ד מפני שהן גמילות חסדים ע"כ במשנה. ובודאי אפילו בשעת נשואין היא דאי לא פשיטא וכן פירשו ז"ל. ואולי שהראב"ד ז"ל מפרשה בפנים אחרות ומ"מ היה לו לפרש ותימה הוא:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>