עריכת הדף "מגיד משנה/גניבה/ב"


<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''הגונב את העכו״ם וכו'.'''  פטור ההקדש מכפל משנה בהזהב {{ממ|דף נ"ו}} ומפורש בפרק מרובה {{ממ|בבא קמא דף ס"ב:}} ואמרינן בגמרא {{ממ|דף נ"ז}} דנפקא ליה מדכתיב רעהו פרט להקדש וממילא אימעיט עכו״ם דהכי דרשינן בעלמא ופשוט הוא. ובהשגות א״א גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם להקדש שהרי מעל ע״כ. וכבר האריך בזה הר״א ז״ל פרק ו' מהלכות מעילה ונראין דבריו לרוב המפרשים: 

'''וכן הגונב קדשים מבית בעליהן וכו'.'''  מפורש שם במרובה {{ממ|דף ע"ו}} ופסק דלא כר"ש דיחידאה הוא: 

== ב ==

'''וכן הגונב עבדים ושטרות וכו'.'''  משנה בהזהב {{ממ|ב"מ דף נ"ו}} ומפורש גם כן במרובה {{ממ|דף ס"ב}}: 

== ג ==

'''הגונב פטר חמור וכו'.'''  ברייתא בבכורות פרק ראשון {{ממ|דף י"א}}: 

== ד ==

'''הגונב טבלו של חבירו וכו'.'''  בקדושין פרק האיש מקדש {{ממ|קידושין דף נ"ח:}} ופסק רבינו ז״ל כרבי לפי שהלכה כוותיה מחבירו: 

'''גנב חלבו ואכלו וכו'.'''  בכתובות פרק אלו נערות {{ממ|כתובות דף ל"א}}. ובהשגות א״א משלם לו כו'. פשוט הוא ונראה שרבינו ז״ל לא חשש לבאר אלא שאף על פי שלא היה ראוי לאכילה ונתחייב בנפשו כשאכלו הרי הוא כשאר דברים בעלמא וממילא שאם לא הודה שמשלם כפל: 

== ה ==

'''גנב תרומה מבעליה וכו'.'''  זה מבואר בסוגיא דהאיש מקדש {{ממ|דף נ"ח:}} בההיא פלוגתא דרבי דלעיל ופסק כמ"ד טובת הנאה אינה ממון דהכי סלקא שמעתתא התם: 

== ו ==

'''הגונב משל אביו וכו'.'''  משנה פ' מרובה {{ממ|בבא קמא דף ע'}}: 

'''גנב וטבח או מכר ואח"כ הקדיש וכו'.'''  משנה שם {{ממ|דף ע"ד:}}: 

'''בד"א בשהקדיש וכו'.'''  בגמרא שם {{ממ|דף ע"ו}}. ובהשגות א"א קצר בכאן שאם הקדישו הקדש בדק הבית משלם ארבעה וחמשה מה לי מכרו לשמים ומה לי מכרו להדיוט ע"כ. סובר הר"א ז"ל כך מכח הברייתא דתניא התם גנב והקדיש חייב והוא ז"ל וקצת המפרשים הקשו ממנה על המשנה ששנינו שהוא פטור ותירצו ז"ל מתניתין בקדשי מזבח ברייתא בקדשי בדק הבית. ורבינו ז"ל סובר דאין זה אמת דאם איתא לא סגיא דלא מפרשינן לה בגמרא ועוד לגבי מתני' אמר בגמרא דלא אמר מה לי מכרו לשמים מה לי להדיוט וגבי ברייתא אמר מה לי וכו' ואיך יאמרו בגמ' שתי לשונות סותרים זה את זה ולא יבארו החילוק שביניהם אלא משמע דסבירא להו דפליגא ברייתא אמתני' דאם איתא דמתני' בקדשי מזבח וברייתא בקדשי בדק הבית כיון דסתם שוורים למזבח קיימי ה"ל לברייתא לפרושי וכן נמי אי מתניתין דוקא בקדשי מזבח ליפלוג וליתני בדידה בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב וכו' אלא ודאי משנתנו בכל גוונא וברייתא בכל גוונא ופליגא אמתני' וליתא ודחינן לה מקמי מתניתין וע"כ השמיטה הרב אלפסי ז"ל. ויש כיוצא בזה בגמרא שהביאו בגמרא ברייתא חולקת על משנה ולא אמרו ורמינהי לרוב פשיטות שהיא חולקת ואחת מהן פרק הגוזל זוטא: 

== ז ==

'''הקדישו הבעלים וכו'.'''  זה מבואר בסוגיא {{ממ|ד' ס"ח}} בההיא דר' יוחנן דלעיל ופסק רבינו ז"ל כר' יוחנן: 

== ח ==

'''השוחט וכו'.'''  משנה שם {{ממ|דף ע"ח:}}. ודין הטריפה ודין חולין שנשחטו בעזרה מחלוקת שם ופסק כסתם משנה {{ממ|דף ע'}}: 

== ט ==

'''וכן הגונב כלאים וכו'.'''  כל זאת הבבא מפורשת שם בין הסוגיא והברייתא {{ממ|דף ע"ז}}: 

== י ==

'''גנב ונתן לאחר וכו'.'''  כל זו הבבא מפורשת בברייתא {{ממ|דף ע"ח:}} ובסוגיא וכתבו המפרשים טעם שאף על פי שהכתוב לא הזכיר אלא מכירה שהמתנה בכאן בכלל מכירה משום דדומיא דטביחה הוא כל זמן שמשתמש לו: 

== יא ==

'''גנב ומכר והקנה למוכר לאחר ל' וכו'.'''  שם מימרא {{ממ|דף ס"ח}} אלא שגרסת ספרינו פרט לשהקנה לו לשלשים יום ופירשו ז"ל שלא היתה מכירה חלוטה אלא לשלשים יום לבד לעשות בה מלאכתו והיינו דאמר התם מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת ואולי שרבינו גורס פרט לשהקנה לו לאחר שלשים או שהוא ז"ל מפרש כן ובודאי שדינו אמת: 

'''מכרו חוץ מאחד ממאה שבו וכו'.'''  משנה שם {{ממ|דף ע"ח:}} ומחלוקת התנאים בברייתא ומחלוקת רב ולוי בפסק הדין ופסק רבינו כרב: 

== יב ==

'''גנב וקטע ממנו אבר וכו'.'''  כל אלה החלוקים בעיי דלא איפשיטו שם ופסק רבינו ז"ל בהם כדרכו בכל תיקו האמורין בגמרא בדבר שבממון שאם תפס אין מוציאין מידו. ובהשגות א"א לא מיחוורא לי וכו'. וביאור דבריו הוא שהקנס אין אדם זוכה בו עד שעת העמדה בדין, מיהו אין זה קושיא לדברי רבינו אע"ג דהעמדה בדין בעינן משום דאי מודה מיפטר מכיון שכפר ובאו עדים והעידו בו סגי בהכי וב"ד גופייהו אמרו לא ידענא אם חייב אם פטור אנן לא מגבינן ליה מספיקא ואם תפס לא מפקינן מיניה כנ"ל לדעת רבינו, ומדברי ההשגות אתה למד שדעת הר"א ז"ל ג"כ בתיקו דממון שאינו בענין קנס שאם תפס התובע אין מוציאין מידו והרמב"ן ז"ל חולק ואומר שכל תיקו האמור בממון בגמרא כל שהנתבע מוחזק בדבר המוציא מחבירו עליו להביא את הראיה וכיון שאינו יכול להביא ראיה העמד ממון אחזקתו ואפילו תפס התובע שלא בעדים מוציאין אותו מידו כיון שמודה שתפס והדין ספק אצלנו ולא מחמת הכחשת דבריהם אלא מחמת הדין עצמו הרי הבעיות כאילו נפשטו לקולא לנתבע והביא ראיות לזה ואינן מכריחות: 

== יג ==

'''מכרה והיתה לו בה שותפות.'''  מפורש במשנה וברייתא [שם] דשותף שגנב מחבירו פטור: 

== יד ==

'''שותפין שגנבו וכו'.'''  פירוש שגנבו שניהם כאחד. ודין זה מפורש שם בברייתא והחילוק בין לדעת בין שלא לדעת מפורש בגמ' במימרא דר"נ שם: 

== טו ==

'''גנב ועמד בדין ואמרו לו הדיינין וכו'.'''  מימרא פרק מרובה {{ממ|בבא קמא דף ס"ח:}} ופ' הגוזל ומאכיל {{ממ|דף ק"ז:}} וטעמא דפטור אמרינן בתרווייהו כיון דפסקוה ב״ד למילתיה וטבח ומכר ה״ל גזלן וגזלן לא משלם תשלומי ארבעה וחמשה: 

== טז ==

'''הגונב ברשות בעלים וכו'.'''  משנה במרובה {{ממ|דף ע"ט}} בלא מחלוקת: 

'''נתנו שם בבית הבעלים לבכורת בנו או וכו'.'''  משנה שם ורבינו ז"ל מפרש פטור וחייב המוזכרין במשנה על השני כמו שאבאר: 

'''הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים כו'.'''  נראה שדברי רבינו ז"ל ודאי הם כשידעו השומר או הבעל חוב שהוא גנבו ואע"פ שהגונב מאחר הגנב פטור מכפל כמבואר פרק ראשון כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים ובמשנה שנינו נתנו לבכורת בנו וכו' היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות בעלים ומת חייב, ומפרש רבינו ז"ל פטור וחייב על המושך או המגביה והוא בעל חוב או השומר וכן הוא מפרש הבעיא האמורה שם בגמרא תיקנו משיכה או לא דפירוש משנתינו קא מבעיא להו אם תיקנו משיכה בשומרין שיתחייב השומר בשמשכה בתשלומי כפל או לאו ואסיקנא ממשנתנו דתיקנו. ויש במשנתנו פירוש אחר דחייב ופטור על הגנב הוא וכן יש פירושים אחרים נכונים מזה בבעיא זו וזה דעת ההשגות: 

== יז ==

'''היה העדר ביער וכו'.'''  מימרא שם ראוהו שהטמין בחורשין ופירוש שהטמין בחורשין הבהמה וכן פי' שם הראב"ד ז"ל: 

== יח ==

'''גנב ברשות הבעלים.'''  במשנה שם {{ממ|דף ע"ט}}:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>