עריכת הדף "מגיד משנה/גירושין/ה"


<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''זה שנאמר וכתב וכו'.'''  בפ' הזורק {{ממ|גיטין דף ע"ז}} במשנה ובברייתא ובגמרא נזכר זה בביאור וכל החלקים שהזכיר רבינו מבוארים שם ובמקומות אחרים: 

== ב ==

'''הזורק גט וכו'.'''  ריש פרק הזורק גט לאשתו וכו'. ובגמרא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה רב אושעיה אמר אפילו היא בטבריא וחצרה בצפורי ובהלכות והלכתא [כוותיה] דעולא דהכין אסקה רב אשי בפ"ק דמציעא {{ממ|דף י"ב}} כוותיה דאמר רב אשי חצר אתרבי משום יד ולא גרעה משליחות גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו [הילכך בעינן והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה] גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו ע"כ. וכן הסכימו ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל מיהו בשעומד בצד ביתה או בצד חצרה וזרקו לה מתגרשת היא בעל כרחה וזה פשוט. עוד כתב והיכא דזרק לה גיטא מדעתה ומרצונה בחצר אפילו שאינה סמוכה לה איכא למימר דמודה עולא דמתגרשת דלא גרע משליחות ומסתברא דאינה מגורשת דהא בשליחות דכוותה אינה מגורשת משום דעיקר גירושין חוב הוא לאשה ואע"פ שהיא מחזרת להתגרש אבל אם נתנו כבר בחצירה שהיא בצפורי ואמר לה הא גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצרי בזו נראה דמגורשת וכו' והאריך בזה והביא הירושלמי שאמרו פרקא קמא דגיטין נתן לה את גיטה ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו ואמר ר' חנינא נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה, עוד כתב ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין אלא דאמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ותזכה לי חצרי משמע דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחות כדאיתא פ"ק דמציעא ובשליח דכוותה מגורשת בממנה שליח לקבלה, עוד כתב והיכא דנתנו לה בחצרה שלא מדעתה במקום יבם מסתברא דהויא ספק מגורשת דהא מספקא לן פ' האשה שלום ביבמות מזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי גט או לא חולצת ולא מתיבמת, עוד כתב והיכא דקיימא לה בצד ביתה וזרקו לה בתוך ביתה ושלא מדעתה אפשר לומר דמגורשת אם זרקו לה בפני עדים ואמר להם ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה, עוד כתב צ"ע בין לעולא בחצרה הסמוכה לה בין לר' אושעיא אם זרקו לה בחצרה והיא ישנה אם היא מגורשת דאיכא למימר דלא עדיפה מידה ומסתברא הואיל ואין לה יד אין לה חצר עכ"ל. וכבר כתבתי זה פ"א. ודע שבגמרא הקשו גבי חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה והעמידה ר"א בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ורבא מתרץ במסקנא דגיטה וחצרה באין לה כאחד ולזה סתם רבינו: 

== ה ==

{{ממ|ג-ה}} 

'''היתה עומדת וכו'.'''  במשנה {{ממ|דף ע"ט}} היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת והעמידוה רישא בגג דידה וחצר דידיה וסיפא בגג דידיה וחצר דידה והקשו בגמרא ארישא {{ממ|כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת אמאי}} והא לא מנטר א"ר יהודה אמר שמואל בגג שיש לו מעקה עסקינן עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר הכא בפחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי. עוד הקשו אסיפא דכיון שיצא מרשות הגג והעמידוה כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות פירוש שכיון שיצא מרשות הגג הוא בתוך מחיצות החצר. עוד שם נמחק א"ר נחמן אמר רבא בר אבהו לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה אבל דרך עליה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי עוד שם נשרף א"ר נחמן וכו' לא שנו אלא שקדם גט לדליקה אבל דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא לשרפה אזיל ע"כ בגמרא. ועתה אבאר כל דברי רבינו. דע שהוא מפרש הא דלא שנו אלא שנמחק דרך ירידה וכו' דה"ק לא שנו דנמחק או נשרף הרי זו מגורשת כל שלא קדמה דליקה לגט כמו שנזכר בסמוך אלא דרך ירידה פי' בסיפא דמתניתין שהוא מלמעלה והיא מלמטה וזורקו לה דרך ירידה וכיון שהוא כדרך תנועתו הטבעית שדרכו לירד אם נמחק או נשרף הרי זו מגורשת אע"פ שלא נח כיון שהיה הולך לנוח אבל נמחק דרך עליה פי' ברישא דמתני' שהוא מלמטה והיא מלמעלה אינה מגורשת דכיון שהבעל היה צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית כל שלא נח לבסוף אינה מתגרשת דמעיקרא לאו למינח קאי פי' שלא היה כח הבעל דרך הנחתו שהוא בירידה. וא"ת לדעת רבינו אחר שהוא מצריך שינוח הגט כשהוא מלמטה והיא מלמעלה למה אמרה המשנה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת ומה הועיל לנו זה מאימתי היא מתגרשת כיון שהוא תלוי בהנחה דלבסוף. י"ל דנפקא מינה אם קדשה אחר משהגיע לאויר הגג וקודם שינוח אי נמי אם מת הבעל בינתים או אם ביטלו בינתים כך נראה לי לפי דעתו, ויתר הדברים שכתב כולן מבוארים הם במ"ש. ודע שיש בזה פי' אחר דהא דלא שנו אלא שנמחק דרך ירידה וכו' דכולא אסיפא דמתניתין קאי והכי פירושה דרך ירידה כשזורקו כלפי מעלה להעבירו על מעקה הגג שהוא בו לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד אבל נמחק דרך עלייה קודם שיגיע לחזור ולירד אע"פ שיצא מאויר גג לאויר החצר ומחיצות התחתונות עודפות אינה מגורשת דדרך עלייתו לא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו. כך פירש"י ז"ל וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכולם כתבו דאפי' ברישא דמתניתין אם נמחק או נשרף אחר שיגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת כל שלא קדמה דליקה לגט דומיא דסיפא והא דקתני לה במתניתין אסיפא ולא ארישא כתב הרמב"ן ז"ל דאורחא דמילתא נקט דבחצר שכיחי מים ואש, זה דעת ה"ר משה הכהן בהשגות: 

== ז ==

{{ממ|ו-ז}} 

'''זרקו ע"ג קנה וכו'.'''  שם מבואר בגמ': 

'''ב' חצרות זו לפנים מזו.'''  שם אמר אביי שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות וזרקו לה כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונות ה"ז מגורשת מ"ט פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרא ופירושה כגון שהחיצונה מקפת הפנימית ומחיצות החיצונה גבוהות על מחיצות הפנימית והוא זרקו לה נגד הפנימית אע"פ שלא הגיע לאויר מחיצות הפנימית כיון שהיה כנגדה ותוך אויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת כך פירשו ז"ל וזה דעת רבינו: 

'''מה שאין וכו'.'''  גם זה שם שתי קופות זו בתוך זו פנימית שלה וחיצונה שלו וזרקו לה אפילו הגיע לאויר פנימית {{ממ|ה"ז}} אינה מגורשת מ"ט דהא לא נח והקשו וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ותירצו הב"ע בקופה שאין לה שולים ע"כ בגמ'. ונראה שרבינו מפרש שהקופות הללו הם ברשות הבעל וע"ז הקשו כליו של לוקח ברשות מוכר הוא. ותירצו בקופה שאין לה שולים שהפנימית שהיא שלה אין לה שולים ואין הבעל מקפיד על מקומה הואיל ואינה ראויה לתשמיש וכיון שכן אם נח הגט בה וכגון שמוטה על צדה מגורשת שאין הבעל מקפיד על מקומה וכליה קונה לה ואם יש לה שולים הרי הבעל מקפיד על מקומה וכיון שהיא ברשותו והוא מקפיד אין כליה קונין לה זו היא שיטתו ז"ל. ויש בזה שיטות אחרות ויש מפרשים שב' הקופות הן בחצרה וי"מ שהם בסמטא או בחצר שאינה של שניהם וכי קא מקשה כליו של לוקח ברשות מוכר הוא קרי החיצונה רשות מוכר ומתרץ בשאין לה שולים לחיצונה ונמצא שאין הפנימית עומדת עליה. וזה דעת הר"א ז"ל שכתב א"א זה אינו כלום וכו'. עוד יש בזה גירסא אחרת ואין דבר זה מצוי כדי להאריך בו ובהלכות לא הוזכרו דינין אלו כלל לפי שאינן מצויין: 

== ח ==

'''זרק לה גיטה וכו'.'''  במשנה {{ממ|דף ע"ז}} הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה וכו' ובגמ' {{ממ|דף ע"ח}} ואפי' הוא עמה במטה אמר רבא לא שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת והקשו במטה שלה מגורשת כליו של לוקח ברשות מוכר הוא וכו' ותירצו לא צריכה דגבוהה י' ופי' רבינו מפני שחלקה רשות לעצמה פי' אין הבעל מקפיד עליה ואפשר שאין כן בלוקח ומוכר דעלמא והקשו והא איכא מקום כרעי אמקום כרעי לא קפדי אינשי. עוד שם זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת אמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ותירץ ר' יוחנן [מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא מ"ט דר"י] לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה [תניא נמי הכי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה לתוך] כל דבר שהוא כקלתה הרי זו מגורשת כל דבר שהוא כקלתה וכו' לאיתויי טסקא דאכלה בה תמרי ע"כ: 

== ט ==

'''השאילה הבעל וכו'.'''  דברי רבינו בכאן אינן מבוארים אם הוא ר"ל שאם זרקו לה ברחוק ארבע אמות שהיא עומדת בהן לא נתגרשה ומה שאמר שאם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות וכו' הוא שבתחלתו נח תוך ארבע אמות שהיא עומדת ואחרי כן נתגלגל ונח באותו ''' מקום וזה שכתב רבינו נתגלגל ונפל וכו''''  לומר שאם מתחלה נח ברחוק ארבע אמות אינה מגורשת ויהיה הטעם שלו מפני שאף ע"פ שהשאילה מקום בחצרו אין קונה לה אלא בקרוב מקום שהיא עומדת בו שהרי בחצר שלה אינה קונה לה בגט אלא בעומדת בצדה כמו שנתבאר ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד מושאל לה ושאר החצר אינו מושאל לה ונמצא שאינה עומדת בצד המקום המושאל לה והיאך תתגרש בו ולא עדיף ודאי מחצרה שאינה מתגרשת אלא בעמדה בצדה. או שמא דעתו ז"ל הוא שכל שנפל תוך ארבע אמות שהיא עומדת בהן מגורשת אע"פ שנפל במקום שיש ד"א על ד"א או שהוא גבוה עשרה טפחים או שיש לו שם לווי ולא אמרו שאינה מתגרשת כשנפל על מקום כזה אלא כשהוא רחוק ''' ממנה וזהו שכתב רבינו או ע"ג סלע רחוק ממנה'''  לומר שאם היה קרוב לה בכל גוונא מתגרשת. ואי זו שתהיה כונתו לא ידעתי מאין הוציא מ"ש מד"א שלה שהרי בגמרא לא הזכירו זה כלל וכך שנינו שם {{ממ|דף ע"ז:}} ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר אזל גיטא נפל בפיסלא א"ר יוסף חזינן אי הוי ד"א על ד"א פליג ליה רשותא לנפשיה ואי לא חדא רשותא הוא והעמידוה כגון שהשאילה מקום בחצרו דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי ולא אמרן אלא דלא גבוה י' אבל גבוה י' אע"ג דלא הוי ד"א ולא אמרן אלא דלית ליה שם לווי אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא גבוה י' ואע"ג דלא הוי ד"א ע"כ. מ"מ נ"ל שכונתו היתה למה שכתבתי תחלה: 

== י ==

'''זרק לה גיטה וכו'.'''  פרקא קמא דמציעא {{ממ|דף י"ב}} בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו וכו' ולא איפשיטא. ויש מפרשים אותה בהפקר שהפקירו ואמר כל הקודם בו זכה וי"מ במתנה שנותנו לבעל החצר ואח"כ חזר בו אם קנתה לו חצרו של מקבל אם לאו. ורבינו לא הזכיר דין זה לא בהפקר ולא במתנה וגם בהלכות לא נזכרה בעיא זו ויש מי שכתב דאפשר שדעת ההלכות היה דאע"ג דלא איפשיטא בעיין התם אפשיטא ממה שאמרו בגיטין בקדמה דליקה לגט אינה מגורשת כמ"ש למעלה אלמא כיון שלא היה סופו לנוח לאו כמונח דמי. והרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו דשאני התם דכיון דקדמה דליקה לגט כאילו זרקו לכתחלה לתוך הדליקה לשרפו הוא אבל הכא כשזורקו ראוי היה לנוח בתוך הבית והם ז"ל כתבו דבעיין לא איפשיטא והויא לה ספיקא ודינא בממון כשאר ספקות שבממון, ונראה לדבריהם שבגט הויא ספק מגורשת וכ"נ בדעת הרשב"א כמ"ש בפרק הזורק ורבינו כתב כאן שאינה מגורשת ואפשר שהוא סבור דלגבי גט בודאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ממה שאמרו בגמרא גבי נמחק אבל דרך עליה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי וכמ"ש למעלה והכא נמי איגלאי מילתא דמעיקרא לאו למינח ברשותה קאי הילכך אינה מגורשת, זה נראה לדעתו ז"ל: 

== יא ==

'''היתה עומדת וכו'.'''  בפרק הזורק {{ממ|גיטין דף ע"ט:}} הא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו וכו' ומפרשה רבינו בשהגגין הם מבעלים חלוקים האחד הוא שלה והאחר הוא מאדון אחר דומיא דהא דשמואל דלא יעמוד וכו'. אבל יש מפרשים אותה כגון שהיו לבעל שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל גיטה ונפל בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרינן לעיל ב' מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי כך פירש״י ז״ל. וזה דעת הר״א ז״ל שכתב בהשגות א״א לא ידעתי מהו זה ואנו לענין השאלת מקום הגט אנו מפרשים שאע״פ שאמרו חד מקום מושלי אינשי אבל תרי לא אע״פ שהללו שני גגין הן של ב' דיורין לגבי גט כחד גג דמו עכ״ל. ולזה הפירוש הסכים הרשב״א ז״ל: 

== יב ==

'''היתה ידה קטפרס וכו'.'''  שם {{ממ|דף ע"ח:}} אמר רב יהודה היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אע"פ שהגיע הגט לידה אינה מגורשת והקשו אמאי הא כי נפיל בד"א דידה קא נפיל ותירצו בדלא נח והקשו ותתגרש מאוירה דד' אמות תפשוט דבעי רבי אליעזר ד' אמות שאמרו יש להם אויר או אין להם אויר תפשוט דאין להם אויר ותירצו הב"ע בעומדת על גב הנהר דמעיקרא לאבוד קאי ע"כ. ונתבאר מכאן שאם נח תוך ד' אמות שלה שהיא מגורשת בודאי ואם היתה עומדת על גב הנהר ונפל בתוכו שהוא ודאי שאינה מגורשת ואם לא היתה עומדת על גב הנהר {{ממ|ולא}} נח תוך הד' אמות אלא שהיו תוך אויר ובאו מים ומחקוהו או באה אש ושרפתו היא בעיא דר"א דלא איפשיטא ורבינו כתב הב' חלקים ראשונים ולא כתב הג' אבל ממ"ש והוא שהיתה עומדת וכו' נראה כן: 

== טו ==

{{ממ|יג-טו}} 

'''זרקו לה ברה"ר וכו'.'''  {{ממ|דף ע"ח}} היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ורבינו השוה רשות שאינה של שניהם לרה"ר וכן הן מוקשים בדיני ממונות וכן נראה כאן מן הירושלמי ובגמרא שאלו היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו א"ר ד"א שלה זהו קרוב לה ד"א שלו קרוב לו וכו' ר"י אמר קרוב לו שנינו אפילו מאה אמה וכו' מיפרשא לה מיניה דר"י הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשמרו זהו קרוב לה שניהם יכולים לשמרו שניהם אין יכולים לשמרו זהו מחצה על מחצה וכן אמרו שם משמיה דרבי יונתן ותניא נמי הכי ר"א אומר כל שהוא קרוב לה מלו {{ממ|אילו}} בא כלב ונטלו הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה אינה מגורשת א"ל שמואל לר' יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא הכי ואצרכוה חליצה. והנראה אלי בדעת רבינו שהוא מפרש הא דשמואל דבדין קרוב לה אתא לאפלוגי שהוא בגיטין כדי שתשוח ותטלנו ומצד החומרא אמרו כן ועוד רצה להחמיר שמואל ואמר שלא לעשות מעשה עד שיגיע לידה ממש ואנן קי"ל כר' יוחנן ורבי יונתן לענין דינא וזהו שכתב רבינו כן בדין הקדושין פ"ד מהלכות אישות ומיהו לענין גיטין קי"ל כשמואל שאינה מגורשת ודאית אלא כדי שתשוח ותטלנו ואפילו הכי הוי גט פסול עד שיגיע גט לידה דהא הוה עובדא וחשו לדשמואל ואצרכוה חליצה וכל שהוא אינו יכול לשמרו והיא יכולה לשמרו והוא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו הויא לה ספק מגורשת לדעת רבינו ואע"פ שבקדושין הויא ודאי מקודשת כנזכר פרק ד' מהלכות אישות והטעם דשמואל פריש לה שחכמים החמירו בגט שלא לדונה בודאי מגורשת עד כדי שתשוח ותטלנו מיהו ודאי ספק מגורשת הויא דלא גרע משניהם אין יכולין לשמרו או משניהם יכולין לשמרו שכתב רבינו שהיא ספק מגורשת. והוצרכתי לדחוק בזה בדעת רבינו מפני שלא הזכיר כאן קרוב לה כל שיכולה לשמרו והוא אינו יכול כמ"ש בדין הקידושין וכאן כתב היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו ה"ז פסול עד שיגיע גט לידה ואם היה דעתו שכל שהוא קרוב לה בכדי שיכולה לשומרו והוא אינו יכול ה"ל גט פסול עד שיגיע גט לידה דקיי"ל כר' יוחנן ור"י לגמרי אלא דחיישינן להא דשמואל דאמר ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה וכדרב מרדכי דאמר דאצרכוה חליצה היה לו ז"ל לבאר ולא לכתוב כאן כדי שתשוח ותטלנו שהרי אינו מעלה ומוריד כאן. ולפי שזה שכתבתי רחוק קצת יש לי לומר שאף רבינו סבור בדין קרוב לה בגט מ"ש בקידושין אלא דבגט חוששין עד שיגיע ''' לידה ומ"ש היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו'''  הוא אפילו בשניהם יכולין לשמרו ושמואל אמחצה על מחצה קאי ולא פליג כלל אדר' יוחנן ורבי יונתן אלא דין חדש קאמר וקיימא לן כוותיה וגם זה דחוק בעיני ולא נתברר לי כוונת רבינו בזה. וראיתי לרשב"א שכתב דברי רבינו ואמר שהוא ז"ל פירש הא דשמואל דמודה דכל שהוא אינו יכול לשמרו והיא יכולה לשמרו שהיא מגורשת גמורה כר' יוחנן ור"י ולא בא שמואל אלא לומר שאם באה היא ועמדה אע"פ שזכתה בתוך ד' אמותיה אם בא הבעל כנגדה ונכנס בתוך ד' אמות שלה וזרקו לה אם נפל הוא תוך כדי שתשוח ותטלנו הויא לה מגורשת אע"פ שהגט בתוך ד' אמות שלו נמי ולמעבד בה עובדא לא עבדינן הואיל והבעל בתוך ד"א שלה עד שיגיע גט לידה ע"כ דבריו, וכתב שעם זה הפירוש עמדו דברי רבינו שאין בהם נפתל ועקש ויצאה כל סוגייתנו בשלום והוא רחוק מאד מדעתי מצד הגמרא ויותר רחוק שיהיה דעת רבינו כן. מצד הגמרא דאם איתא דשמואל איירי דוקא בשניהם עומדים ברשות אחת ותוך ד"א אלא שהיא קדמה היה לו לבאר שהרי צד זה לא נזכר בגמרא כלל והיאך יאמרו בסתם שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואנו נאמר דבכה"ג מיירי. ועוד דאם איתא דהכי הוא ודאי כל שהיא קדמה בתוך הארבע אמות אין ביאתו אחר כן מעכב מרשותה כלל לענין דינא וכדאמרינן לעיל מינה בההיא דרב היכי דמי מחצה על מחצה כגון שהיו שניהם בד' אמות והקשו וליחזי הי מינייהו קדים ומתוך כך עשו אוקימתא אחרת אלמא כל שקדמה היא אין ביאתו אחר כן מונעת כלל מדינא. וברור הוא ג"כ שאין דעת רבינו כמ"ש הוא ז"ל. חדא שרבינו לא כתב דין קרוב לה שתהיה מגורשת גמורה ולא הזכיר בכל דינין אלו מגורשת גמורה אלא א"כ הגיע הגט לידה. ועוד שבביאור כתב שאם היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו שהוא פסול קודם שכתב דין עמדה היא תחלה ובא הוא ומבואר בדבריו ופשוט שאע"פ שאין הבעל תוך ד' אמותיה הוא פסול עד שיגיע הגט לידה. ואף הר"א ז"ל כך הוא סבור שזה דעת רבינו שכתב בהשגות אמר אברהם תמה אני אחר שהסכימו בסוף וכו'. ובודאי כוונת רבינו לפי הנראה הוא מ"ש תחלה ואל יקשה בעיניך מ"ש כאן שהוא פסול עד שיגיע לידה ולמעלה כתב בדין היתה ידה עשויה קטפרס שאם נפל לתוך ד' אמות שלה ונח שהיא מגורשת גמורה לפי שלמעלה כבר הגיע הגט לידה וכמ"ש רבינו וזרק הגט על ידה ואע"פ שהוא קטפרס כיון שנח תוך ד' אמותיה הרי הוא כנח בידה. ''' ומ"ש רבינו בא הוא תחלה וכו','''  הוציאו ממה שהזכרתי שאמרו בסוגיא וליחזו הי מינייהו קדים וידוע שד' אמות של אדם קונות לו וכל הקודם בהן זכה הילכך אין חבירו הבא אחר מכאן מעכב מרשותו כלל לפיכך אם קדם הוא הרי היא שבאה לאחר מיכן כאילו לא באה {{ממ|שאף הוא שבא לאחר מיכן הרי כאילו (לא}} בא הוא שם) אע"פ שהוא יכול לשמרו והיה מן הדין שתהיה ספק מגורשת כדין מחצה על מחצה הרי היא מגורשת גמורה כל שהגט תוך ד' אמותיה אלא שהגט פסול עד שיגיע גט לידה מן החומרא וג"כ היה פסול אפילו לא בא הוא. וידוע שענין פסול בדברי רבינו הוא שלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כנזכר פרק י' ואין דין קדימה מועלת ברשויות אלא בארבע אמות בלבד מפני שלא הזכירוהו בגמרא אלא על ד' אמות. ועוד שידוע שבעלמא אין אדם קונה יותר ואע"פ שבגיטין תלוי הדבר בשמירה לענין קדימה לא נזכרה אלא ד' אמות. כך נראה לי בדעת רבינו. ודע שבמה שהזכירו בגמרא בשניהם אינם יכולים לשמרו שהוא מחצה על מחצה והויא לה ספק מגורשת x הקשו בתוספות כיון שהיא אינה יכולה לשמרו אמאי מגורשת כלל וקושיא חזקה היא ומתוך כך פירשו דהכי קאמר שניהם אינם יכולים לשמרו כל אחד בפני עצמו אלא ששניהם צריכין בשמירתו. והרמב"ן והרשב"א ז"ל הקשו על זה ולא העלו תירוץ בדבר זה: 

== טז ==

'''זרק הגט לידה וכו'.'''  שם {{ממ|ע"ח:}} אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו וכו'. וכתב הרשב"א פירשו בתוספות בשם רבינו יעקב כל שאילו גט כבד ומשיחה דקה שתפסק במשיכתו הרי זו מגורשת אבל אם המשיחה חזקה שיכול למושכו ולא תנתק המשיחה אינה מגורשת אפילו קפצה האשה ידה וכחה יפה משל בעלה ומפני זה אינו יכול להביאו אצלו אינה מגורשת דאין נתינה אלא כעין נתינת גזילה וכעין זו פירשו משם רבינו שמואל ז"ל אבל רבינו יצחק פי' דכיון שנתנו הבעל לידה וקפצה ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אע"פ שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה הרי זו מגורשת כיון שקפצה ידה מרצון הבעל דלא גרע מעדיק לה חרציה שאין הבעל נותנו ממש לידה ואפילו הכי מגורשת ואעפ"כ הורה להחמיר כדברי הראשונים ז"ל והצריך לתת הגט בידה פתוחה או לתוך חיקה שהבעל גומר נתינת הגט לידה לגמרי דבזה אין לפקפק כלום עכ"ל. ומ"ש עדיק לה חרציה נתבאר פ"א: 

== יז ==

'''נתן הגט ביד עבדה וכו'.'''  שם אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה וכו' עד והלכתא בכפות. ''' וכתב רבינו בנעור שאינו כפות אינו גט ובישן שאינו כפות ה״ז פסול'''  כלומר שהוא גט גמור מן התורה אלא שפסול מדבריהם כמו שיתבאר בפרק עשירי החלוק שיש בדבריו באמרו אינו גט לאמרו פסול, ומתוך כך נ״ל שהוא מפרש כך דכי אקשינן והא אמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה וכו' לאו לדין גמור אקשינן דלא ליהוי גיטא כלל דהא עכשיו בעודו ישן אינו ראוי להלך ואף על גב דכי מיתער מהלך מכל מקום השתא לאו חצר מהלכת היא {{ממ|ולאו בר הכי הוא}} [ולאו בתר אחרי כן אזלינן] אלא הכי אקשינן אמאי הרי זה גט גמור יש לנו לגזור ישן אטו נעור ששניהם מצויין תמיד ואמרו והלכתא שאינה מגורשת גמורה אלא בכפות ולא גזרו כפות אטו שאינו כפות דמלתא דלא שכיחא היא שיהיה כפות ורבא כי קאמר הרי זה גט בישן בדין תורה קאמר וכל שהוא כפות אפילו נעור מגורשת גמורה וילפינן לה מדאמרינן בפרק המביא תניין {{ממ|גיטין דף כ"א}} אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו. והקשו ואמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכ״ת בעומד והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה ואמרו שם והלכתא בכפות ולא הזכירו ישן כלל אלמא דכפות בלחוד סגי אף על גב דנעור כ״נ לדעתו ז״ל. ויש בזה שיטות אחרות ודעת הרמב״ן והרשב״א ז״ל הוא כדעת בעל הלכות גדולות שכתב בהא דהמביא תניין ובכפות נמי ה״מ היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא. לומר דתרתי בעינן, והא דלא אמרו בגמ' הילכתא בישן וכפות משום דלא מתרץ התם אלא קושיא דחצר מהלכת אבל דין נעור שהוא משום חצר המשתמרת שלא לדעתה כבר אמר רבא בהדיא בפרק הזורק ומההיא שמעינן לה וכי מתרצינן בפרק הזורק והלכתא בכפות הכי פירושה דישן שהוא כפות הרי זה גט דאיכא תרתי הא לאו הכי לא. אלו דבריהם ז״ל והאריכו להוכיח כן: 

== יח ==

'''כתב הגט ונתנו וכו'.'''  מימרא בהמביא תניין הזכרתיה בסמוך וכתבתי חלוק הפירושים שיש עליה. ''' ומ"ש רבינו ואם אינו כפות ונעור וכו''''  הוא מפני שאם היה ישן אע"ג דאינו כפות ה"ז גט פסול לפי שיטתו ז"ל. ''' ומ"ש עד שיגיע גט לידה'''  נראה שהוא סבור שאם נטלתו היא מן העבד נתגרשה. והרשב"א ז"ל נסתפק בזה אם צריך שיטלנו הבעל ויחזור ויתננו לה אבל אם נטלתו היא דילמא הוה ליה כטלי גיטך מעל גבי קרקע: 

'''וכן אם נתן הגט וכו'.'''  מימרא שם:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>