עריכת הדף "מאירי/חולין/קי/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''{{עוגן1|קצת}}''' חכמי הצרפתים הורו שאע"פ שמדברי סופרים חייב להטיל בה ציצית אין ראוי לברך עליה ואפי' לדעת האומרים שהנשים מברכות על המצות שנפטרו מהם כגון שופר ולולב ודומיהם טעם הדבר מפני שאותן הדברים מצוה גמורה באנשים אבל זו [אינה] מצוה גמורה לשום אדם ואין דברים אלו נראין לי אלא אף לדעת האומר שאין הנשים מברכות ראוי לברך שמ"מ מצות סופרים היא לדברי הכל וטלית של צבור מברכין עליה שאינה אלא טלית של שותפין שחייבת בציצית כמו שיתבאר בפרק ראשית הגז וכן אם נתנו לו חברו על מנת להחזיר:

'''{{עוגן1|כל}}''' מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין של מטה מצווים לכפות האדם עליה כגון כבוד אב ואם וכיוצא בו אבל מצות לא תעשה כגון אם היה מקלהו וכיוצא בזו בית דין מצווין להוכיח ולהעניש אף במה שאין שם מיתת בית דין:

'''{{עוגן1|פירשו}}''' במסכת כתובות שהצדקה כופין עליה שמא תאמר והרי היא מצות עשה שמתן שכרה בצדה שנאמר כי בגלל הדבר הזה וגו' מ"מ מצות לא תעשה היא שנאמר לא תקפוץ ידך וגו' ויש מפרשים שם שכפייה בדברים היא ודרך רצוי אבל כפייה ממש לא וכן יש שפירשו שם שלא אמרו כופין אלא במקום שקבעו עליהם כן כגון מקומות שקובעין ליתן כך וכך בחדש וכיוצא בזה ומ"מ בתלמוד המערב של בתרא פרק ספינה פירשו בשמועה זו במה שאמרו בה אין בית דין מוזהרין עלה שפירושו הוא שאין נענשין עליה:

'''{{עוגן1|כבר}}''' ביארנו שהלב צריך קריעה קודם מליחה להפליט דם הכנוס בתוכו מעתה צריך שתדע שלא סוף דבר בקדרה אלא אף לצלי צריך כן וצלי וקדרה שוים לענין זה הן להחמיר בקריעתו לכתחלה הן להקל בסוף אם בשלו בלא קריעה נמצא שלכתחלה צריך לקרעו קודם מליחה מלחו בלא קריעה קורעו לאחר מליחה:

'''{{עוגן1|צלאו}}''' בלא קריעה או אפי' בשלו קורעו לאחר צלייתו או לאחר בשולו ומותר הואיל וכבר נמלח ומ"מ חכמי התוספות הורו שהלב שנתבשל בלא קריעה אסור לגמרי ואוסר לא נאמר קורעו לאחר בשולו אלא בצלי ואע"פ שלשון בשול אינו נופל על צלי כבר מצינו בקרבן פסח ובשלת ואכלת וכן ויבשלו את הפסח:

'''{{עוגן1|ומה}}''' שאמרו בפסח שני על הלב שהוא חלק ואינו בולע אינו עולה למסקנא לדעתם כמו שהתבאר בפסח שני שאמרו שם מוליתא שארי ר"ל חלל העוף או הגדי והטלה שמלאו בשר כתית בלא מליחה כמו שביארנו ופירושה בצלי והקשה והא קא בלע דמא כלומר שהעוף או הבהמה בולעים הדם היוצא מן הכתית ואע"ג דאינהו לא בעו מליחה הואיל והם צלי נורא מקיף בהו אבל כתית הכנוס לתוכו פולט והם בולעים ושמא אין האור יכול להוציאו ותירץ כבולעו כך פולטו כלומר ואף זו האור מוציאה ואתו לסיועי מדאמר במתניתין דהתם שנותן כרעיו בקרבו ואי אפשר להעמידה במלוחים כל צרכן שאין דרך ליתן בצלי מלח בכדי הפלטת הדם וכן אי אפשר לפרשה משום דאין מחזיקין דם בבני מעים דהא איכא ריאה וכבד וטחול וכרס אלא ודאי משום דכבולעו כך פולטו וכדקאמרת ודחי ליה דילמא טעמא משום דאיכא בית השחיטה וכשנצלה בתנור מעמידין בית השחיטה לחוץ והדם זב דרך שם ומהדר בתר הכי לסיועיה מדתנן הכא הלב קורעו וכו' לא קרעו ובשלו בלא קריעה קורעו לאחר בשולו ומותר וודאי כונתו היתה דהאי לאחר בשולו צלי הוא ואלמא טעמא משום דכבולעו כך פולטו ונורא שאיב ליה דאי לקדרה ודאי אסור דאע"ג דמיפלט ליה הא מ"מ קידרא מעכב ליה אלא בצלי איתמר ומשום דכבולעו כך פולטו אלמא מתניתין דוקא בצלי ואע"ג דהדר דחי ליה דילמא שאני (ליה) [לב] דשיע כלומר והאי בשול לאו צלי הוא אלא לקדרה ואפי' הכי שרי דלאו מטעמא דכבולעו כך פולטו הוא אלא דשאני לב דשיע ולא בלע מדם הכנוס לתוכו דחייה בעלמא היא כלומר דמהכא לא תסייען ומ"מ הואיל וקיימא לן מולייתא שריא לא אצטרכינן לההוא טעמא וכן שאי אפשר לומר כן שהרי הוא חלול ופתוח בכמה מקומות ומ"מ אנו ביארנו שם ר"ל בפסח שני שאם הוא נמצא מבוקע בקעים בקעים יש לחוש לאיסורו שמא יצא הדם דרך הבקעים אבל מ"מ רוב פוסקים הסכימו שאע"פ שאותו תירוץ לא הוצרך לאותה סוגיא מ"מ אמתי הוא מצד עצמו ואף לקדרה מותר וכסתמא דהכא דקאמר לאחר בשולו ובשול סתם בקדרה הוא ועוד דבמתניתין כחל ולב כי הדדי וכחל פירושו לרוב מפרשים בכחל כמו שכתבנו וודאי אף בלב כן:

'''{{עוגן1|תבשיל}}''' שנתבשל עמו תלוי באיסור עצמו או בהיתר עצמו לדברי האוסר את הלב אוסר את התבשיל אלא אם כן יש בו ששים ולדברי המתיר את הלב עצמו אין צריך לומר שהותר התבשיל בשלו בלא מליחה הרי זה אוסר מצד דם של עצמו כמו שביארנו וכל זמן שאוסר משערין בכלו שהרי לא נודע כמה פלט:

'''{{עוגן1|גדולי}}''' הצרפתים הורו שאם הלב דבוק באבר אחד של עוף שכל אותו אבר צריך לשיעור מפני שאותו אבר קבל טעם דמו תחלה לאיברים ונאסר ואוסר את הכל ולא יראה כן שהרי אם נתבשל אבר זה בפני עצמו ונאסר ונפל לקדרה אחרת אינו אוסר אלא לחשבון איסור הבלוע בו כמו שביארנו בכל האיסורין חוץ מבשר בחלב ומ"מ פירשו הגאונים שצריך להעמיק במקום חבורו ורבים מסכימים למכור אותו אבר בעצמו וקצתם הורו שאם הוא דבוק בכל העוף ר"ל שהעוף שלם ואין ששים בעוף ונתבשל העוף עם שאר עופות שמשערין בכל העוף אלא שאין דבריהם נראין:

'''{{עוגן1|ירך}}''' שנתבשל בה גיד הנשה אף לדברי האומר יש בגידין בנותן טעם פרשו בגמ' שאין משערין אלא בגיד הנשה לבדו וכן הדברים נראין שכל שהוא בתוך כלי אחד הטעם מתפשט בכל מה שבכלי כאחד ואין אבר הדבוק בו מקבל טעם תחלה ומ"מ נתבשל עם האבר בלא מליחה ונאסר ואחר כך נפל אותו אבר לקדרה אע"פ שאין משערין אלא באיסור הבלוע האבר כלו מ"מ אסור כמו שהתבאר:

'''{{עוגן1|הלב}}''' שנתבשל עם הנבלה יש מי שאומר הואיל ואמרנו עליו שמתוך חלקלקותו אינו בולע דם הבא מחוץ מותר על הדרך שיתבאר למטה בכבד ואין הדברים נראין שאם נאמר כן בדם לא נאמר כן בשמנינות ומ"מ נראה לדעת זה שאם נתבשל עם תבשיל בלא מליחה ואסר את התבשיל משום דם עצמו הוא מותר שאינו חוזר ובולע מה שפלט ומ"מ חכמי הצרפתים אסרוהו שאין סוברים על הלב שיהא חלק אלא בולע הוא כמו שביארנו דעתם למעלה ולא נאמר היתרו אלא לצלי:

'''{{עוגן1|עוף}}''' שנמלח עם לבו בלא קריעה לדברי המתירים אף בבשלו בקריעה שאחר בשול אין ספק שקורעו ומותר שאין מליחתו יתרה מבשולו אבל לדברי האומר שבבשולו אסור יש לפקפק במליחתו שאע"פ שאין רתיחת המליחה אלא כרתיחת הצלי כמו שהתבאר מ"מ בצלי נפלט הדם והאור שואבו אבל כאן נפלט דם הכנוס ונבלע בבשר ואינו דומה לכמה חתיכות הנמלחות זו על זו שאנו אומרים כשם שנבלע כך נפלט שדם האיברים קלוש ויוצא בשעה מועטת אבל דם הכנוס עב ואפשר שהוא יוצא מן הלב לבשר ואינו יוצא מן הבשר ומתוך סברא זו אסרוה קצת רבני צרפת ומ"מ איני מפקפק בהיתרה הואיל ונתברר לנו שכח המלח למשוך כחום הצלי הרי המליחה שבבשר מושכתו ומוציאתו בכדי שיעור מליחתו שהרי שיעור המליחה כשיעור הצלייה כמו שהתבאר והגע עצמך שנצלה העוף עם לבו הרי אתה מתירו לדברי הכל ואף בשנמלח עם לבו אני מתירו ובחדא מחתא הם נדונין:

'''{{עוגן1|הכבד}}''' יש לו גם כן שני מיני דמים האחד דם הסמפונות והמזרקים שבו והשני דם של עצמו כשאר הבשר ולא עוד אלא שדם של עצמו מרבה עד למאד ומתוך רוב דמים שבו לא די לו במליחה כשאר הבשר וכיצד הוא הכשרו חותך הסימפון ומוציא דם הכנוס שבו ואחר כך קורע הכבד שתי וערב ומולחו ומעמיד מקום הקרע למטה כל שיעור שהיית מליחתו כדי שיהא הדם זב בריוח ואחר כך מבשלו אף בקדרה בין בפני עצמו בין בקדרה של תבשיל ובשר:

'''{{עוגן1|רצה}}''' לאכלו בצלי יש אומרים שאף הוא צריך לעשות כן ר"ל בחתיכה וקריעה ושיעמוד חתיכה לתחת עד שיעור צלייתו מאותו צד ואע"פ שבאומצא דאסמיק וביעי ומוזריקי כתבנו בפרק גיד הנשה דשארי בין תלנהו בשפודא בין אנחינהו אגומרי ומשום דנורא מישאב שאיב אפשר שבאלו מפני שפניהם על האש אבל הכבד שסמפונותיו לתוכו אף לצלי צריך כן ולדעת זה השמועה נאמרה סתם בין לקדרה בין לצלי ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בהדיא דוקא לקדרה אבל לצלי אינו צריך שום חתוך והביאו ראיה ממה שגדולי הפוסקים לא הזכירו קריעה וחתוך זה כלל ואלו הוצרך לעשות כן בצלי היה להם להזכירה אלא שהם סוברים שלא נאמר כן אלא בקדרה ומאחר שהביאו מה ששלחו מן הישיבה שלא לאכול כבד מבושל אלא אם כן צלאוהו מתחלה על הגחלים לא הוצרכו להזכיר קריעה וחתוך וגדולי הרבנים לפי מה שהבינו רבים מדבריהם אומרים שאף בקריעה וחתוך אין אוכלין אותו בקדרה אלא שאין הדברים נראין שלכל הפירושים שהזכרנו אתה למד במה ששאל כבדא מה אתון ביה שפירושו אי סגי ליה במליחה או דילמא לא סגי ליה במליחה הואיל ודמיו מרובים ומ"מ אחרוניהם כתבו שכל שנמלח כראוי אינו צריך כלום שהרי מעשים בכל יום שאחר צלייה מבשלין אותו בקדרה או בטפילה או מטגנין אותו במחבת ומה בין מליחה וצלייה והלא בהלכות גדולות פירשו ששיעור שהיית מליחה כשיעור שהיית צלייה ומטעם שבשיעור זה יצא הדם במליחה כבצלייה ומצד מה שרתיחת המליח כרתיחת של צלי וכן אמרו במנחות דם שבשלו או שמלחו אינו עובר עליו אלמא מליחה של קדשים כבשול להפקיע מתורת דם ואמרו שם לגירסת רוב ספרים וכן לקדרה כלומר שמליחת הבשר בבשר שלנו לקדרה כאותה של קדשים אלא שהם מפרשים כבדא מה אתון ביה כלומר אם צריך מליחה כלל וממה שאמרה יילתא אשתו של רב נחמן אסר לן דמא שרא לן כבדא ושאל אם פירושו אף בלי מליחה הואיל וחדוש הוא או שמא מפני שכלו טעם דם אע"פ שנמלח ומ"מ דוקא במליחה ובאמת לביאורה נראה כן ממה שהביאוה כאן על יד מה שאמרה שרא לן כבדא ומ"מ אי אפשר לישבה לפי לשון הסוגיא והוא שאמרו ר' אמי שלקי ליה ואכיל ואם כן הוה ליה למימר שלקי ליה בלא מליחה ואכיל וכן שאחר שחזר ושאל למיסר נפשה לא מיבעיא לי וממה שאמרו במסכת תרומות הכבד אינה נאסרת ואפי' בלא מליחה אלא שמולחין אותה דרך גדר ומפני שאין הדם הבלוע בתוכה ונפלט ממנה חוזר ונבלע בה שכל כך דמיה מרובים שאפי' שהה בבשולה כל היום טרידה היא לפלוט וכבר ידענו שכל שטרוד לפלוט אינו בולעו שאל כי קא מיבעיא לי למיסר חברתה אם לשטתנו אף בנמלחה ואם לאחרוני הרבנים בלא נמלחה ואם מפני שאמרו הכבד אוסרת שמא לא אמרוה אלא בשל נבילה ומצד שמנינותה אבל משום דם אינה אוסרת מפני שאף היא אינה פולטת ואף בשל איסור אמר שאינה נאסרת רצה לומר אם הוא בשר ונתבשל עם הטרפה שמתוך שטריד לפלוט אינו בולע אף השמנינות הא מצד הדם מ"מ מספקא לי אי אסר אי לא והביאוה ממאי דרב יהודה הביאו לפניו קניא בקאפיה ר"ל הקנה עם כל המחובר בו שהוא הקנה והריאה והכבד והקשה לו דילמא פי הקנה חוץ לריאה הוה והוא פולט דרך שם ולא מדפני הכבד ופולט כל הדם וזב לחוץ אי נמי דחלטי ליה בחלא והשתא מיהא בשלמא לדידן היינו ראיה שכבר נמלח הכבד והביא ראיה שאכלו במליחה בלא חתוך וקריעה עד שהקשהו דילמא פי קנה לחוץ הוא וכמו שנאמר כיוצא בה בפרק כיצד צולין כמו שאמרו נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דכי הוה מוכח מיניה דכבולעו כך פולטו תירץ לו לא דילמא שאני התם דאיכא בית השחיטה דמחלחל כלומר והדם זב דרך שם הא לפירוש אחרוני הרבנים מה הקשו לימא ליה התם מליח הוה דהא תלמוד בקאפיה קאמר והוא כל שבריאה שצריך מליחה ומאי פסקא שנמלחו האחרים ולא הכבד ועוד דקאמר רב בר שבא אייתי ליה כבדא שליקא ולא אכל ומהיכן ידע שלא נמלח ועוד היאך אפשר לומר שהכבד מלא דם לפנינו ויעלה על הדעת להתירו בלא מליחה ולמה אמר רבה קרעוה לשתי וערב וחתוכיה לתחת כלומר כל שיעור מליחה אלא שעקר הדברים כדעת ראשון ואם אמרו מליח כצלי דוקא בשאר בשר שחומו מספיק להוציא דם האיברים ושמא תאמר כלך לדרך זו כשהקשה ממשנת הכבד אוסרת ותירצה בכבדא דאיסורה לוקמה בשלא נמלחה ואע"ג דבאוסרת לא אשמעינן מידי דהא בשאר בשר נמי הכי הוא מ"מ אשמעינן דאינה נאסרת אפשר דהואיל ומ"מ באוסרת מיהא לא אשמעינן מידי ניחא ליה לאוקמא בשל איסור דאשמועינן בתרויהו וכן דאשמעינן ריבותא דכבד של היתר שנתבשל עם נבלה אינה נאסרת אע"פ ובשומן הנבלה מסתרך אי משום דלא בלע ומתוך חלקלקותו אי משום דטריד למפלט וכדאמרינן בשוחט בסכין של גוים שאף לדעת האומר בית השחיטה רותח סגי ליה בהדחה דאיידי דטרידי סימנין למפלט לא בלעי שמנינות דסכין ואף לדעת המצריך שם קליפה דוקא משום דוחקא דסכינא כמו שהתבאר שם ומעתה צריך קריעה וחתיכה אם לקדרה אם לשניהם מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

'''{{עוגן1|מלחו}}''' כשאר הבשר ולא חתכו ולא קרעו אם בשלו בקדרה לשטתנו אוסר את תערובתו ומשערין בכלו ולדעת אחרוני הרבנים מותר כמו שביארנו וגדולי המפרשים התירוהו בתשובת שאלה בדיעבד ואף קצת רבנים כתבוה כן בחבוריהם ואף בספר התרומה כתבוה כן להדיא והוא עצמו מ"מ אף לשטתנו מותר ששתי סבות מונעות אותו מלחזור ולבלוע דם הפורש ממנו אחת מתוך שהוא חלק כמו שביארנו בלב והשנית שמתוך רוב דמים שבו כל עוד שמתבשל ועומד לשם ברתיחה או בחום המפליט פולט אפי' כל היום כלו ומתוך שטריד לפלוט אינו בולע ואם מפני דם הכנוס שבסימפון קורעו לאחר בשולו ומוציאו ואם לצלי מותר בדיעבד אף מה שנצלה עמו:

'''{{עוגן1|לא}}''' מלחו כלל אם לקדרה אוסר את תערובתו והוא עצמו מ"מ מותר מטעמים שכתבנו אפי' נתבשל עם נבלה מותר מתוך ששתי סבות אין מצטרפות בו אינו בולע אפי' שמנינות ואין צריך לומר אם בשלו בפני עצמו אלא שהכלי אסור וגדולי המחברים אוסרין בזו אף הכבד עצמו ולא יראה כן ומ"מ יש פוסקים שאם היה הכבד מתובל בתבלין אסור שכח התבלין מרככו ומבליעו ויש פוסקים כן אם נשתהא שם ברתיחה אחר שנשלק כל צרכו וזהו ענין שלוקה אוסרת ונאסרת ומפני שאחר פליטתה חוזרת ובולעת ומ"מ זו ודאי אינה הלכה שכל שהיא מתבשלת היא פולטת:

'''{{עוגן1|ובצלי}}''' מותר אף מה שנצלה עמו בדיעבד ואף לכתחלה יש מתירין בצלי בלא קריעה ובלא מליחה כדין אומצא דאסמיק המבואר בפרק גיד הנשה ולא יראה כן:
{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}