עריכת הדף "מאירי/חולין/יח/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''{{עוגן1|שיעור}}''' הפגימה בכדי שתחגור בה את הצפורן ר"ל שיאגר חדה של צפורן לתוך הפגימה הא פחות מכן כשרה אפי' היה שער חוגר בה וכמו שאמרו שלש פגימות הן וכלן שיעורן בכדי פגימת מזבח שהיא בכדי שתחגור בה צפורן ואמרו עליה ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ומ"מ לכתחלה ראוי לחזר אחר הסכין היפה מכל וכל וכיצד בודקו בבשר אצבעו ובצפורן שבה בהולכה והובאה שאם יש שם פגימה מסוכסכת ימצאנה או בהולכה או בהובאה ובודק בדרך זה בחדה של סכין ובשני צדדיה ונמצא מעביר אצבעו עליה ששה פעמים וצפרנו ששה פעמים והרי הם שנים עשרה בדיקות כמנין זה רמז לדבר ושחטתם בזה ואכלתם ומ"מ גדולי המפרשים כתבו דדוקא לכתחלה אבל אם שחט ונמצאת פגומה לצדדים סומכים על מה שאמרו למעלה בית השחיטה מרוח רוח ומכשירין אותה כמו שכתבנו למעלה:

'''{{עוגן1|בדק}}''' בדרך אחרת בשמש ובדיקה זו היא שנותן פי החרב בשמש ומרוב אורה נראית בה פגימה כל שהו וי"מ בה שמס[ת]כל בצלה וכן שבדק בטיפה של מים שהגיר מראש הסכין לסופו לידע אם מתערבת באיזה מקום שבו או בכל דרך שבדיקתו מבררת לו שהוא בלא פגימה שחיטתו כשרה ומ"מ עיקר הבדיקה בבשר האצבע והצפורן על הדרך שכתבנו ופרשו רבני צרפת בבשר משום ושט ובצפורן משום קנה וכן כתבו קצתם שעיקר הבדיקה שיבדוק בבשר וצפורן בבת אחת שאם יבדוק בצפורן לבד מתוך שבודק בכח יחתוך הסכין בצפורן עד שיכנס בעובי הצפורן ולא תאגר בה ואם בבשר לבד יתירא על בשרו ולא יבדוק יפה אלא שניהם כאחד ויש אומרי' בהפך ואין הכרע בדבר:

'''{{עוגן1|יש}}''' מי שאומר שכל שהפגימה חוגרת כל שהו אף פחות מחגירת צפורן כגון שער שחיטתו פסולה והדברים נראים שאלמלא כן לא הוצרכנו להתיר דמיא לסאסא ועוד שאין בחינה להמון בין חגירת צפורן לחגירת שער ולא עוד אלא שהם מפרשים שתחגור בה צפורן שתרגיש בה אע"פ שאינה מתאחזת בה מלשון ויתגרו ממסגרותיהם אלא שאף המקרא אנו מפרשים אותו מענין יראה ואימה ומ"מ כל שאינה אוגרת כלום כשרה והוא ענין דמיא לסאסא:

'''{{עוגן1|מסוכסכת}}''' שהיה עוקץ שלה בולט עד שהבשר מתעכב בו בין בהולכה בין בהבאה יראה שדינו כאוגרת ואין בה צד הכשר אא"כ היתה הפגימה בראש הסכין ממש עד שתעבור מן הצואר קודם חתיכת העור ושיוליך ולא יביא ומי שפירש על פגימה זו שהיא מסוכסכת הוא מפרש מה שהוזכר בגמרא להצריך שתהא הפגימה בראש הסכין ראש הסכין ממש ואוגרת פסולה אף לדבריהם שעוקץ הראשון אפשר שיחתוך העור והשני יקרע הסימן ומ"מ אין דבריהם נראין לענין פירוש כמו שכתבנו:

'''{{עוגן1|מגדולי}}''' המפרשים האריכו בבדיקת סכין והזהירו לעשותה בכונת הלב ובמתון גדול ושיפנה לבו מכל שאר דברים שפגימה דקה קרוב להעביר בה אצבע שלא בהרגשה ושלא ינעוץ הצפורן על חדה של סכין שמא חדה של סכין יחתוך הצפורן ויכנס לו בעובי של צפורן ויעבור על פגימה שהיה חדו של צפורן נכנס לתוכה:

'''{{עוגן1|כשם}}''' שפגימת הסכין שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן כך פגימת אבני המזבח שיעורה בכך שכל אבן שנפגמה בכדי שתחגור בה צפורן פסולה למזבח ולכבש שנ' אבנים שלמות ואף אם נפגמה בשיעור זה אחר הבנין נפסל כלו ומכל אם נפגם אחר הבנין בסיד שבו שיעורו בטפח ופחות מכן לא נפסל אף אזן בכור שאמרו עליה שאם נפגמה שוחטין עליו את הבכור מפני שמום קבוע הוא שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן וכן כל מום הנזכר בבהמת קדשים לפסלה בהקרבה בענין פגימה כגון נפגמה שפתו וכיוצא באלו אף שבירת עצם בקרבן פסח יש מי שאומר שעובר עליה בפגימה של שיעור זה ויש חולקים אלא אם כן בשבירה גמורה ומגדולי המחברים לא הביאוה:

'''{{עוגן1|המשנה}}''' השביעית והכונה לבאר בה החלק הרביעי להתחיל בביאור מקום שחיטה ולא ביאר מזה אלא מקום שחיטה בקנה ולצד הראש אבל שיעור שחיטה שבקנה לצד הריאה ושיעור שחיטה שבושט הן לצד הראש הן לצד הדקין לא התבארו בפרק זה אלא בפרק שלישי ועל דבר זה אמרו במשנה זו השוחט מתוך הטבעת ושייר בה כמלא החוט על פני כלה שחיטתו כשרה ר' יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה אמר הר"מ פי' טבעת זו טבעת הגדולה והוא גוף מחובר מחלקים רבים והושט וקנה הריאה סמוכין לה ובאותה טבעת יש כמו שני גרגרים מגון סחוחי וקורין אותם חכמים חיטי ועליהם נצמדות פיקות של גרגרת וצורת החטין בטבעת כמו זה:

'''{{עוגן1|והשוחט}}''' בטבעת עצמה למעלה מהחטים זהו הגרמה אבל אם שחט ואפי' בגוף החטים וכל שהוא נשאר מן החטין שחיטתו כשרה וזהו פסק ההלכה:

'''{{עוגן1|אמר}}''' המאירי השוחט מתוך הטבעת וכו' וענין זה הוא שהגרגרת עשויה טבעות טבעות מראשה לסופה וטבעת ראשונה הסמוכה לצד הראש נקראת טבעת גדולה לשתי סבות אחת מפני שהיא רחבה יותר מן האחרות והשנית מפני שהיא מקפת כל הקנה בעגול ושאר הטבעות אינן מקיפות כל הקנה אלא רצועה שכעין קרום חזק הולכת לאחורי הגרגרת לצד העורף שבה מתאחזים עגולי הטבעות מכאן ומכאן ואין עובי שבעגולין נכנס בתוך אותה רצועה ומטבעת ראשונה ולמעלה כלפי פיה של בהמה מתחיל עיגול אחר עומד למעלה מן הטבעות כמין כובע ומאמצעו של כובע זה ולמעלה הוא מתאלכסן דרך חדוד עד שנעשה מחודד בראשו וזה נקרא שפוי מלשון ראשיהן משופין כיתדות האמור בכתבות ואותו לשון הקטן הנקרא איבילה הוא נאחז בחדוד זה ויש על פי הקנה מצד הנוכחי ללשון קטן זה שני גרעינין של בשר עשויים כמין פולים ונקראו בלשון תלמוד חיטי ולשון הקטן נופל על ראש אותם הגרעינין ואותם הגרעינים נמשכים בתוך הקנה ביותר מכדי שיעור השיפוי ומתפשטים בתחום הכובע מעט והיה דעת חכמים ור' יוסי במשנה זו שמקום שחיטה בקנה אינו עובר ממקום טבעת גדולה ולמעלה אלא ממנה ולמטה והיא עצמה בכלל ועקר מחלקותם בכאן הוא שלדעת חכמים אין אומרים בשחיטה רובו ככלו והילכך צריך שישייר בשחיטתו כמלא חוט השערה מן הטבעת לצד הראש על פני כל הטבעת הא אם שייר מלא החוט על פני רובו והגרים במיעוטו חוץ לטבעת כלפי הראש טרפה ור' יוסי התירה במלא החוט על פני רובה מפני שהוא סובר רובו ככלו:

'''{{עוגן1|זהו}}''' ביאור המשנה ואין הלכה כאחד מהם שהרי אמרו העיד ר' חנינא על מוגרמת שכשרה ר"ל על מה שהם קורין מוגרמת ואף במוגרמת דר' יוסי וכל שהוא שוחט מתחלת השפוי הנזכר ולמטה שהוא כשיעור אצבע למעלה מן הטבעת באיזה מקום שבכובע אע"פ שנוגע בחטי ושייר מהם כלפי גוף הבהמה בכדי שיעור מה שהם מתפשטים אחר השפוי בתחומו של כובע כשר וזהו לשון שייר בחטי כלומר ששייר מהם קצת ולא אמרו שייר חטי אלא בחטי כלומר אע"פ ששייר בהם קצת כלפי הבהמה ומ"מ יש לנו לומר על דרך זו לפסוק בו בהגרמה כר' יוסי בר' יהודה בטבעת וכל ששחט רוב סימן בתחום הכובע אע"פ שהגרים במיעוטו כלפי הראש כשרה כל שנשחט רובו בהכשר אין לנו במיעוטו דין ודברים:

'''{{עוגן1|ומה}}''' שנכנס תחת משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא אע"פ שפסקנו רובו של אחד כמוהו צריך שתדע שאם שחט באחד מן הטבעות האחרות הואיל ואין מקיפות את כל הקנה ונמצא עבה מצד הטבעת יותר מצד שכנגדה שאין בה אלא רצועה שכעין קרום וכששחט רוב הקפה אם תחשוב עובי הטבעת ברוב זה לא נשחט רוב חללה אין מונין עובי הטבעת ברוב זה וצריך שישחוט רוב קרום שתחת הטבעת ולהלן כמי ששחט בבין טבעת לטבעת אבל טבעת גדולה שהצד שוה בה וכן בין טבעת לטבעת הרי רוב חללה ורוב היקפה כלין כאחד ועל זו אמרו אף ר' יוסי לא אמר ר"ל להיות רובו ככלו אלא בגדולה ואם תאמר לפירוש זה מה שהקשו ממה שאמר הוא בפי' השוחט בשאר טבעות אע"פ שאין מקיפות כל הקנה הואיל ומקיפות רובו שחיטתו כשרה מה הקשו והרי בזו לא דבר בה כמה ישחוט אלא ששחיטתו כשרה ושמא דוקא ברוב קנה תדע שפירושה הואיל ומקיפות רוב קנה וששחט אותו רוב והעלו בה שאין הלכה כמותו שהרי אין כאן רוב חלל וי"מ אף ר' יוסי לא אמרה כלומר שיהא טבעת עצמו מקום שחיטה אלא בגדולה דהואיל ומקפת כל הקנה שם קנה עליה אבל שאר טבעות אין שם קנה עליהם וצריך שישחוט בין טבעת לטבעת וי"מ שמודה הוא בכלן שמקום שחיטה הם אלא שהוא ותנא קמא שלו סוברים שכל הטבעות יש בהם דין הגרמה ומשהתחיל לשחוט בו אין לו לצאת ממנו לאויר שבין שתי הטבעות ואמר עכשיו שבזו אף ר' יוסי מודה שאין אומרים בהם רובו ככלו וכל אלו אע"פ שגדולי עולם אמרום אין לחוש להם ואין הפרש במקום שחיטה בין טבעת עצמו לאויר שביניהם ואין הגרמה אלא כשיוצא ממקום המשוער לשחיטה כלל ואין חלוק בין הגדולה לאחרות אלא שבאחרות אין מונין עובי הטבעת ברוב על הדרך שבארנו:

'''{{עוגן1|גרעינין}}''' אלו שפרשנו במשנה יש מי שמפרש שהם כמו שני בליטות דקות וארוכות שהם סמוך לכובע אחת מכאן ואחת מכאן ומתפשטות מעט בשפויו של כובע וכל זמן שישייר בהם מעט כלפי הראש בכדי שיעור מה שהם מתפשטים בתחומו של שפוי כשרה והכל עולה לחשבון אחד וי"מ אפי' היתה השחיטה בשפוי עצמו כל שישייר מעט מן החטין כלפי הראש וכן כתבוה חכמי נארבונאה ולדברי הכל לכתחלה צריך שישייר את כל החטין לצד הראש:
{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}