עריכת הדף "מאירי/חולין/ב/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''{{עוגן1|והמשנה}}''' הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין השוחטין על ידי מי תכשר הבהמה בשחיטתה ועל ידי מי תפסל והוא שאמר הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן וכלן ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתן כשירה אמר הר"מ פי' ההלכה הזאת נתקשה פירושה על חכמי התלמוד לפי שיש בה ספקות הרבה והוא כי מה שאמר הכל שוחטין מורה על שמותר לכל לשחוט לכתחלה ומה שאמר שחיטתו כשרה מורה ששחיטתן מותרת אם עברו ושחטו אבל לכתחילה לא ומה שאמר גם כן וכלן ששחטו אינו שב על חרש שוטה וקטן בלבד לפי שאלו היתה זאת כונתו היה לו לומר ואם שחטו ואחרים רואין אותם ואינו אלא על מי שנאמר בהם בתחלת הדבור הכל שוחטין לכתחלה וזה מאשר יקשה גם כן לפי שאלו נאמר בהן שהן שוחטין לכתחלה אינן צריכים אחרים רואין אותן ותירוץ הקושיות האלו כפי מה שנתאמת בתלמוד הוא כמו שאבאר אותו בקצרה וזה שהשוחט צריך שיהיה יודע הענינים המפסידים השחיטה והם חמשה שהייה דרסה חלדה הגרמה עקור ועוד יתבארו כלם במקומותם מהמסכתא הזאת וצריך עם כל זה להיות מומחה במלאכת השחיטה ומהיר בה כגון ששחט פעמים רבות לפני חכם ולכשידע הדברים המפסידים השחיטה שהם חמש שמא יארעו בהם ויהיה מומחה הרי זה שוחט לכתחלה ומה שאמר במשנה הזאת הכל שוחטין אם יודעין ומומחין אבל אם לא היו מומחין ועברו ושחטו בודקין אותן ושואלין אותן דברים המפסידות את השחיטה לפי שאנו אומרים שמא יקלקלו בשחיטתן ר"ל יפסידו ואפי' הם יודעים מפני שאינם שלמים בדעתם וכלן ששחטו ר"ל שאינן מומחין וכן חרש שוטה וקטן שחיטתן כשרה אם היה אחרים רואין אותם כל זה אם לא נמצא השוחט שאינו מומחה בשחיטה לשאול אותו אם יודע המפסידות השחיטה אם לאו אבל אם מצינו אותו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שרואין אותן:

'''{{עוגן1|אמר}}''' המאירי הכל שוחטין וכו' תחלת הדברים צריך אתה לידע שמשנה זו אינה נשנית בדיוק וריסי עיניה מעידין עליה שכן הוא שהרי מכיון שאמר הכל שוחטין שפירושו אף לכתחילה לא היה צריך לומר ושחיטתן כשרה שהוא מורה דוקא בדיעבד ונמצא שיש לנו לומר לפי הלשון שענין הכל שוחטין מוסב על קצת שוחטין שמותרים לשחוט לכתחלה ושענין שחיטתן כשרה מוסב על קצת שוחטין אחרים שאין להם לשחוט לכתחילה וכן מה שאומר וכלן ששחטו ואחרים עומדים על גבן שחיטתן כשירה שלשון וכלן מורה שהוא מוסב על חרש שוטה וקטן ועל אחר שכבר הוזכר קודם להן ר"ל אותם שנכללו במה שאמר ושחיטתן כשרה שאם תפרשהו על חרש שוטה וקטן לבד היה לו לומר ואם שחטו שהרי היה נפרד מהם לאלתר ונמצא שהלשון מוכיח שהוא אומר כן אף על אותן שאמר בהן תחלה ששחיטתן כשרה בדיעבד וטרחו בגמרא ליישב ענין משנה זו על אפניהם בששה פנים והשלשה מהם התבאר הפסדם בגמרא בפי' ונשארו בקושיא שלא הספיקו לתרצה אבל השלשה הנשארים כבר השיגה דעת בעליהם ליישבם בלא קושיא לענין פירוש אבל לענין פסק לא נראה לגאונים לפסוק כאחד מהם משני עניינים שנאמרו בה זה בכה וזה בכה ואעפ"י שאין דעתנו נוחה לדבריהם לענין פסק הרי אנו כותבין את דבריהם לצורך ביאור המשנה:

'''{{עוגן1|ומעתה}}''' נתחיל בביאור המשנה לפי הדעת הראשון ונאמר הכל שוחטין ר"ל כל המומחין והם שנודע לנו בודאי עליהם שיודעים הלכות שחיטה שוחטין לכתחלה אע"פ שאין מוחזקין אצלינו באמון ידים ובתגבורת הלב שלא יתעלפו בראיית מכת חרב כמדת קצת רכי הלב שמן הסתם אין חוששין לעלוף כלל הא שאינן מומחין אצלנו אין לנו למסור להם לשחוט לכתחילה ואם שחטו שחיטתן כשרה על מנת שנבדוק בו אחר שחיטתו ונמצאהו יודע הלכות שחיטה חוץ מחרש שוטה וקטן שאפי' הם מומחים אצלינו אין מוסרין להם לשחוט לכתחילה אף באחרים עומדים על גבם שמא יקלקלו בשחיטתן ר"ל שמא ישהו או ידרסו או יחלידו הא להגרמא ועקור אין חוששין שנכרין הם אף לאחר שחיטה הא לשהייה או דרסה חוששין אף באחרים עומדים על גביהם לכתחלה שמא יקלקלו והאחרים לא ירגישו ואף כשתאמר שירגישו יש בה משום בל תשחת וזהו שאמרו בגמרא שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם לכתחילה ופירשו גדולי הרבנים אף באחרים עומדין על גבם ואע"פ שמסופה למדנו כן שאמר שחיטתן כשרה כך היא דרך התנא לומר אין עושין כן לכתחלה הא דיעבד כשר ומ"מ אחרוני הרבנים פרשוה באין אחרים רואין כלומר אין מוסרין להם לכתחילה בלא אחרים אף להתלמד מחשש מראית העין שיחשבו הרואים שעל כונת האכילה מסרנו להם ונשוב לדברינו והוא שאין מוסרין להם לשחוט לכתחלה שמא יקלקלו בשחיטתן וכן אם שחטו בלא עמידת אחרים על גבם אע"פ שבדקנום ומצאנו שיודעין שחיטתן פסולה שמא קלקלו בשחיטתן וכלן ר"ל בין חרש שוטה וקטן בין שאינו מומחה ששחט והלך לו ואין בידינו לבדקו אם עמדו אחרים על גביהן מתחלה ועד סוף שחיטתן כשירה ששחיטת חולין אינה צריכה כונה ואם לאו פסולה זהו ביאור המשנה לדעת זה וקצת חכמים פסקו כן:

'''{{עוגן1|ולפי}}''' הדעת השני יהיה פירוש המשנה בהיפך זה והוא שאמר הכל שוחטין כלומר כל המוחזקין באימון ידים שלא בחשש עלוף כלל כגון ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים שוחטין לכתחלה אע"פ שאין מומחין אצלינו שמן הסתם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם בידיעת הלכות שבה ואין לנו לשאול עליהם בכך כלל אבל חזקת אמון ידים אנו צריכים לידע ענינו מפני שרבים סבורים להתחזק בעצמם ואין יכולים הא שאין מוחזקים לא ישחוט אחד מהם לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה על מנת שיאמר בריא לי שלא נתעלפתי חוץ מחרש שוטה וקטן שאפי' לא נתעלפו שחיטתן פסולה שמא קלקלו בשחיטתן וכלן ר"ל בין חרש שוטה וקטן בין שאינו מוחזק ששחט והלך לו ואין בידינו לשאלו אם נתעלף אם לאו אם עמדו אחרים על גבן שחיטתן כשירה ואם לאו פסולה זהו ביאור המשנה לדעת זה וקצת חכמים פסקו כן ולדעתנו משנה זו אם כך היא מתבארת אינה שנויה כהלכה ופסק הדברים לדעתנו הוא שמוסרין לכתחלה לשחוט לכל בן דעת אע"פ שאינו מומחה אצלינו ולא מוחזק שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ומוחזקים הם ואין לנו לבודקם אם ידעו אם לאו ולא לשאול בהם אם נתעלפו אם לאו ופירוש המשנה יש בידנו כדי לישבו על אפניו לדעת זה אלא שאין לנו לפרשה בדרך אחרת אחר שחכמי התלמוד פרשוה אלא לפרש בה מה שפרשו הם ולומר עליה שהיא שנויה שלא כהלכה ומ"מ מה שנאמר בה מחרש שוטה וקטן הלכה פסוקה היא ובגמרא נבאר עקרי הדברים כלם דרך פסק:

'''{{עוגן1|זהו}}''' ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שבאו בגמרא על משנה זו עם מה שיש לנו להוסיף על פסק זה שהזכרנו אלו הם מכיון שהתחלנו לבאר ענין השוחטין ישראלים הרי אנו משלימין ענין זה דרך פסק קודם שנבאר ענינים אחרים הקודמים בגמרא על ידי גלגול כדי שיהא ענין זה סדור במקום אחד הן מה שיצא לנו מן הגמרא הן מה שיצא לנו מדברי המפרשים:

'''{{עוגן1|מה}}''' שביארו במשנה דרך פסק לדעתנו שמוסרין לשחוט לכתחלה לכל אדם אע"פ שאינן מומחין ולא מוחזקין ואין לנו לבדוק אחריהם כלל לא לפני שחיטה ולא לאחר שחיטה יש מי שחולק עלינו לומר במי שאינו מומחה שאע"פ שמוסרין לו לשחוט לכתחלה מטעם רוב מצוים וכו' בודקין אותו אחר ששחט אם ישנו לפנינו שהרי לא החליטו לומר לשאינו מומחה לא חיישינן על הדרך שאמרו בחברתה לעלפויי לא חיישינן אלא רוב מצויים אמרו והרי יש לך כיוצא בה בסכין שנאבד או ריאה שאבדה שכשרה מטעם רוב וחזקה ואעפ"כ כל שישנם לפנינו צריכין בדיקה הא אם הלך לו אין מחזרין אחריו ואין מפקפקין בשחיטתו והפרש זו יש בין מומחה למוחזק שעל העלוף אפי' הוא לפנינו אין אנו צריכים לשאלו כלל וכן כתבו רוב הגאונים ואין הדברים נראין להתיר לשחוט לכתחלה למי שנצטרך לבדקו אחר שחיטה אם ישנו שם אלא שהם כוללים בה שכל דבר שאלו לא עשאו לבסוף אסור אין סומכין על אותה בדיקה מתחלה כגון שנתיר שחיטת משומד לתאבון בלא בדיקת סכין על סמך שנבדקהו אחר שחיטה ושחיטת כותי בלי עמידה על גביו על סמך שנהא חותכין ונותנין לו אבל זה שאם אינו לפנינו לא נפסלה שחיטתו בכך אע"פ שלכתחלה אם ישנו צריך לעשות כך מוסרין לו מתחלה על סמך זה ולא יראה כן אלא דין שאינו מומחה כדין שאינו מוחזק ואין מפקפקין בשחיטתן:

'''{{עוגן1|מגדולי}}''' המפרשים מכריעים לומר שלא נאמר רוב מצויין ורוב מומחין אלא באדם שאין אנו יודעין טיבו כלל אבל מי שנודע לנו שאינו יודע לא הלכה ולא מדרש אלא שאין יודעין בו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו יש לנו לפקפק בו ואין שחיטתו כשרה אלא בבדיקה אחר שחיטה ועל דרך זה הם מפרשים המשנה לפי דעת הראשון שכתבנו בה:

'''{{עוגן1|היה}}''' הדבר ברור לנו שאינו יודע הלכות שחיטה אם אחרים עומדין על גביו שחיטתו כשרה ודוקא שיעמוד על גביו מתחלה ועד סוף ולא סוף דבר אם שחט אלא אף לכתחלה מוסרין לו הואיל ומומחה עומד על גביו:

'''{{עוגן1|שחט}}''' בלא אחרים עומדין על גביו מתחלה ועד סוף אם אמר ברי לי שלא שהיתי ושלא דרסתי ושלא החלדתי ומצאנו סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ויש מחמירין וכן הדברים נראין מאחר שלא ידע מה שראוי להזהר עליו אי אפשר לו לעמוד על בירור הענין וזו היא שאמרו סתם כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואם כדברינו היה לו לומר בודקין אותו וכו' ולא שיאסור במוחלט ועוד שלדברינו היה להם לפרש משנתנו בדרך זה הכל שוחטין אע"פ שאין מומחין אצלנו אבל נתברר שאינו יודע לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם אמר בריא לי וכו' שחיטתו כשרה חוץ מחש"ו וכו' שאפי' אמ' וכו' וכלן ששחטו כלומר בין שאינו יודע כלל בין חרש שוטה וקטן ואחרים עומדין על גבן כשרה ואם לאו פסולה אלא שנראה שאינו נאמן וכל שאסרנו בנתברר שאינו יודע פירושו אף בשחט לפנינו שנים ושלושה פעמים יפה ואפילו שחט בבהמה זו סימן אחד יפה וכן יתבאר למטה בסוגית הגמרא:

'''{{עוגן1|חרש}}''' והוא שאינו שומע ואינו מדבר ושוטה והוא שנתפרשו סמניו במסכת חגיגה בפרק ראשון אין מוסרין להם לשחוט לכתחלה אף במומחה עומד על גבן ואם שחטו ואחרים עומדין על גבן מתחלה ועד סוף שחיטתן כשרה ויראה לי דוקא בשאותן אחרים מתכונים ליתן לב על שחיטתן ואם לא כן הרי אמרו לענין טהרות במסכת חגיגה חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו ומ"מ אפשר שבטהרות החמירו:

'''{{עוגן1|קטן}}''' והוא שלא השלים שלש עשרה שנה ויום אחד אם הוא יודע לאמן את ידו התבאר במסכת סוכה שמוסרין לו לשחוט לכתחלה ובלבד במומחה עומד על גביו ואפי' היה הוא יודע הלכות שחיטה ואם אינו יודע לאמן את ידיו דינו כחרש ושוטה מכל וכל מומחה היודע בעצמו שאינו יודע לאמן את ידיו או שהוא קרוב לבא לידי עלוף אסור לו לשחוט לכתחלה ואם שחט ולא נתעלף שחיטתו כשרה:

'''{{עוגן1|שכור}}''' אם נתבלבלה דעתו מחמת שכרותו והוא הקרוי במסכת עירובין הגיע לשכרותו של לוט מגדולי המחברים כתבו שהוא בכלל שוטה וכן מצאנוה בהלכות גדולות ואין שחיטתו כשרה אלא באחרים עומדין על גביו מתחלה ועד סוף ואם לא נתבלבלה דעתו אע"פ שאינו מיושב בדעתו כל כך שיהא יכול לדבר בפני המלך הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה וכן התבאר בעירובין פרק הדר וכן מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבריו:

'''{{עוגן1|שחיטת}}''' הנכרי יתבאר למטה שהיא נבלה ואף בגר תושב והיא שקבל עליו שלא לעבוד עבדה זרה שאף הוא אינו בכלל ישראל אבל שחיטת המשומד חלוקה לפנים הרבה וסוף הענין בה שאם הוא משומד לכל התורה שחיטתו פסולה מכל וכל אף באחרים עומדין על גביו והרי היא נבלה כשחיטת הנכרי ואם אינו משומד אלא לדבר אחד ענינו חלוק לדעתנו לחמשה פנים והם הראשון משומד לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא והשני משומד לעבירה אחרת שלא ממין ע"ז ושבת ושלא ממין אכילת בשר שאינה שחוטה כגון שהוא משומד לערלות ר"ל שאינו מל את בניו ולא שנמנע מצד שמתו לו בנים מחמת מילה שזה ישראל גמור הוא אלא מחמת שהוא כופר באותה מצוה או שהוא משומד לאכול חלב או דם וכיוצא בזה השלישי משומד אוכל נבילות לתאבון הרביעי משומד אוכל נבילות שלא לתאבון ולא להכעיס גם כן אלא שהוא משומד לענין אותה מצוה ר"ל שפורק מעליו עול מצות שחיטה החמשי משומד לנבלות להכעיס וכיצד הוא דינם משומד לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא אף שלא להכעיס אלא לאיזה צד של תאבון דינו כמשומד לכל התורה ושחיטתו פסולה ונבלה אף באחרים עומדים על גביו ויש אומרים ששחיטת משומד לע"ז ולחלל שבת בפרהסיא אינה נבלה להכי אהני שמא דישראל ששחיטתו מטהרת מידי נבלה אף במשומד לע"ז ואין נראה כן משומד לעבירה אחרת שלא ממין עבדה זרה ושבת ושלא ממין אכילת בשר שאינה שחוטה אפי' הוא ממין אכילה כגון חלב ודם ואפי' להכעיס שוחט לכתחלה ודינו לענין שחיטה כישראל גמור לכל ענין שבשחיטה ומגדולי המחברים כתבוה דוקא לתיאבון ואף בזו שבודק סכין ונותן לו ואין הדברים נראין שהמשומד לדבר אחד אינו משומד לכל התורה וא"כ אינו משומד לענין שחיטה ואף לדבריהם יראה דוקא בשנעשה משומד עליה על הדרך שיתבאר למטה אבל אם עבר על עבירה אחת פעם אחת אע"פ שנעשה פסול לעדות עליה אין צריך לבדיקת סכין ואף הם כתבוה כן ר"ל בפסולי עדות מצד עבירה שאין צריכין לבדיקת סכין משומד לאכל נבלות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ואחר שסכין כשר בידו חזקה אינו פוסל את השחיטה והרי הוא כישראל גמור ושוחט לכתחלה בלא עמידת אחר על גביו ואם לא בדק סכין לפני שחיטה אסור לשחוט לכתחלה חזקה אינו טורח בכך ולא משהה אכילתו וכן אין מוסרין לו לשחוט לכתחלה על סמך שנבדוק הסכין אחריו שמא נבא לסמוך אחריו על בדיקתו או שמא יאבד הסכין ויבא להכשיר על הדרך שמכשירין בבהמה אחרת ומ"מ אם שחט בודקין אותו לאחר שחיטה ואין סומכין על בדיקתו ואם מצאו יפה אין פקפוק בשחיטתו חזקה עליו שכל שאפשר לו לעשות בהיתר שלא תתאחר אכילתו בכך אבל אם לא בדקנו סכינו או לפניו או לאחריו חזקה עליו שאינו טורח בתקונו ופסולה ואינו נאמן לומר בסכין בדוקה שחטתי או לאחר שחיטה בדקתיה ונמצאת יפה שחזקה עליו שאינו טורח ולענין ביאור זה שאמרו מיטרח לא טרח י"מ אפילו לבדוק וי"מ שהבדיקה אין בה טורח אלא שפירושה שאם ימצאנה פגומה לא יטרח להביא אחרת או לתקן את זו ולדעתי הכל אחד שמאחר שאלו ימצאנה פגומה אינו משתדל לתקנה או להביא אחרת למה יבדוק יש מי שאומר שמשומד אוכל נבלות לתאבון צריך להיותו מומחה אצלנו שכל כיוצא בו אין לסמוך על רוב מצויים אצל שחיטה שלא אמרו כן אלא שאם אינו בקי אינו מכניס עצמו לשחוט ומשומד אינו בכלל זה והדברים נראין:

'''{{עוגן1|מכיון}}''' שבדקנו לו את הסכין לפני השחיטה אין אנו צריכין לבדקו פעם שנית אחר השחיטה ואע"פ שיש לחוש שמא נפגם בעור העמד הסכין על חזקתו ונודע לך במה נשחטה קרינא ביה וכן דעת רוב מפרשים וכן כתבו שאפי' בשחיטת כמה בהמות אין צריך לנו לבדקו לזה אלא פעם ראשונה שהרי סתם אמרו בודק סכין ואפי' לשחיטת כמה בהמות ומ"מ נראה לי שאנו צריכים לבדוק בסימנין אחר שחיטתו שהרי בישראל עצמו לא יצתה הבהמה מחזקתה עד שיבדוק בסימנין כמו שיתבאר וא"כ היאך נוציאה מחזקתה בבדיקתו של זה שהוא חשוד שאם מצאם מקולקלים הוא אוכלה ואינו מחזיר אחר אחרת ויש מי שמיקל בכך מאחר שהוא שוחט ואינו נוחר חזקה כראוי שוחט ובודק מיד ואם לא מצאם שחוטים חוזר ושוחטן מיד קודם שיעור שהייה ואין אומרים בכיוצא בזה שאינו טורח לחזור ולשחוט גדולי הדור הורו שאם שחט שלא בבדיקת סכין לא לפניו ולא לאחריו ונכנס מומחה וראה שני סכינים לפניו אחד כשר ואחד נפגם ואמר המשומד בכשר שחטתי נאמן והדברים נראין אחר שלשעתו מיד הוא נכנס שכל שאפשר לו בהיתר עושה:

'''{{עוגן1|משומד}}''' אוכל נבלות דרך פרוק עול מצות שחיטה לא דרך תאבון ולא דרך הכעסה פרשו בה רבותי ששחיטתו כשרה ודוקא בבדיקת סכין ובישראל עומד על גביו ואף לכתחלה שוחט כדרך זה ויראה לי אף ביוצא ונכנס ומ"מ רוב מפרשים דנין אותו כמשומד להכעיס שאנו מזכירים את דינו עכשיו:

'''{{עוגן1|משומד}}''' אוכל נבלות להכעיס והוא שמניח את ההיתר במזיד ואוכל את האסור אינו שוחט לכתחלה לעולם חזקתו כל שאפשר לו לנבל מנבל ואם שחט בסכין בדוקה לנו ובאחרים עומדין על גביו מותר ויראה לי אף ביוצא ונכנס כל שהוא מחשב שישראל נזהר ממנו מתירא שמא יבא ואף מגדולי קדמונינו כתבוה כן ויש מי שאומר שאף לכתחילה ואין נראה כן כמו שנכריע למטה בשמועה מקבלין קרבנות מן הגוים וכן יש מי שאומר ששחיטתו כשחיטת הנכרי לגמרי וגדולה מזו מצאתי לקצת מפרשים שאף לעבירה אחרת כל שהוא להכעיס מין הוא אפילו בעבירה אחת ושחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין כמו שהתבאר למטה בסוגיית המשנה השניה ואף גדולי המחברים נראין כמסכימים בה ואין דעת רוב מפרשים נסכמים לכך וכבר פסקנו במס' ע"ז ובמסכת הוריות על זה שאינו מין אלא משומד אלא שהם מפרשים אותה בדרך פירוק עול ואע"פ שאמרו שם להכעיס לאו דוקא ואין הדברים נראין וכן יש מי שאומר שכל שעובר עבירה אחת דרך פירוק עול ולא לתיאבון להכעיס הוא שהרי אינו קפיד על אחיזת ההיתר אע"פ שהוא לפניו ואף הסוגיא מוכחת כן שלא דברו בזו כלל אלא שרבותי מחלקים בה מפי קבלתם כמו שביארנו למעלה:

'''{{עוגן1|נשים}}''' ועבדים כנעניים הואיל ומלו וטבלו לשם עבדות בודקין סכין ושוחטין לכתחלה אם ידעו הלכות שחיטה והרי הן אצל שחיטה כמופלא שבבית דין לכל דבר ואין לנו לבדוק בהן לא על המחאתן ולא על חזקתן כלל ויש מי שאומר הואיל וחזקתן שאינן מומחין צריך שתתברר לנו המחאתן ומ"מ הן עצמן נאמנות בכך ואע"פ שבמסכת פסחים אמרו הימנינהו רבנן בדרבנן אלמא בשל תורה לא טעם הדבר מפני שבדיקת חמץ טורח יותר בבדיקת חורין וסדקין מהיכן ושמא לא בדקו יפה ומתוך כך לא היו נאמנות בו אילו היתה בדיקתו מן התורה וכך פירשו גדולי הדור במה שאמרו בעירובין על עבד ושפחה שהם נאמנים לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל אלמא דוקא בדרבנן אף זו מפני שמדידת תחומין צריכה בקיאים בקדור וברבוע ובהבלעה כמו שיתבאר במקומו והם מצויות לטעות או לסמוך על מי שמצוי לטעות הא בעלמא כל שאין שם טרח יותר או אפילו היה שם טורח יותר אלא שאינן מצויות לטעות בו אף בשל תורה נאמנות והוא שסמכו עליהן בניקור גיד וחלבים ומליחה ואע"פ שיש בקצת דברים אלו חולקים שלא לסמוך עליהן עיקר הדברים כך הוא כמו שיתבאר במקומו בארוכה בע"ה:

'''{{עוגן1|בקצת}}''' חבורי הראשונים נמצא שאין הנשים שוחטות לכתחלה מפני שדעתן קלה וכנגד מה שכתבנו ותשובה להם ממשנתנו וכן ממה שאמרו בזבחים פרק כל הפסולים שאמרו שם במשנה ראשונה כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ואפילו בטמאים ובלבד שלא יגעו בבשר והקשו בגמרא ששחטו אין הא לכתחלה לא ורמינהי וכו' ותירץ הוא הדין דאפילו לכתחלה ומשום דבעי למיתנא טמאים דאינהו מיהא לכתחלה לא שמא יגעו בבשר תנא בכולהו ששחטו:

'''{{עוגן1|כותיים}}''' כבר ידעת שעשאום כגוים גמורים לכל דבר ואין אנו צריכים לדבר על שחיטתם אלא שמגדולי המחברים חדשו בענין זה כת אחת והיא צדוקים וביתוסים והיא כת שאין מאמינים בתורה שבעל פה ופרשו בהם שהם בדין שהיו בו הכותיים קודם שעשאום כגוים גמורים שאם נודע בהם שהם מומחים שחיטתן כשרה ודוקא בישראל עומד על גביו או אפי' יוצא ונכנס ואם שחט בינו לבין עצמו יראה לי שהוא חותך כזית בשר ונותן לו אם אכלו מותר ואם לאו אסור כדין האמור בכותיים וגדולי הדור כתבו שאף אם אכלו אסור הואיל ושהייה דרסה וחברותיה לא נכתבו בתורה בפירוש אין סומכין בענינם עליהם שהרי אמרו בכותיים לדעת רבנן דאחזוקי ולא כתיבא לא סמכינן עלייהו ואני תמה אם כן היאך לא הקשו ממנה לאביי ורבא שאמרו שניהם שבנותן לו מותר אלא ודאי שהייה וחברותיה הן הן גוף השחיטה וכתיבן קרינן להו אפי' (אפי') לרבנן וכן לשחיטת עוף אע"פ שאינה כתובה בתורה וכמו שאמרו למטה מצא בידו דיקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהם ונותן לו ואם אכלו מותר לאכול משחיטתו ובלבד בשיכניסם תחת כנפיו שלא יראה הכותי ראשה של איזה מהם היא וכן שממסמסו עד שאלו היה בו סימן יהא מעבירו בכך ואם מפני ששחיטת העוף לא נכתבה בהדיא בתורה הואיל ואחזוק בה הרי קבלוה ככתובה וכן בשהייה ודרסה וחברותיהן ואע"פ שעל זו אמרו אחזוק ולא כתיבה תנאי היא ולרבנן לא סמכינן עלייהו לאו דוקא דבהני נימא הכי דהני מיהא ר"ל שהייה וחברותיה ושחיטת עוף ככתובין הן ובמילי אחריני הוא דקאמר תנאי היא או שמא הלכה כרשב"ג וסומכין עליהן אף באחרות ולענין ביאור למדת ממה שכתבנו שכשהתירו ביוצא ונכנס דוקא בשהוא מומחה אצלנו אבל אם אינו מומחה צריך שיעמוד על גביו מתחלה ועד סוף כדין מי שנודע לנו שאינו יודע הלכות שחיטה ובדיקת סכין בכותי לא הוזכרה שכל שישראל עומד על גביו מתירא הוא ובודק יפה קצת מפרשים פרשו שלא נקרא משומד אוכל נבלות לתאבון אלא כשחזר על זה שני פעמים או שלשה הא פעם אחת שמא דרך מקרה היה וכמי שמתאוה לטעום טעם איסור ופרחה תאותו לשעתה:

'''{{עוגן1|מי}}''' שהוא משומד לעבירה מדברי סופרים הן בענין שחיטה הן בשאר עבירות כגון סתם יינם או כלאים בלא שוע טווי ונוז יש מי שאומר שאנו דנין אותו לענין זה כמשומד לדבר שהוא מן התורה ויש חולקין בדבר והדברים נראים כדעת ראשון ובלבד בדברים של פרהסיא וכן יראה במס' הוריות פרק אחרון במה שאמרו שם בענין זה שני כלאים כיון דמפרסמא מילתא כדאורייתא דמי:

'''{{עוגן1|אחר}}''' שביארנו על הסדר ענין השוחטים ישראלים או הדומים להם שהשחיטה נפסלת בהם הרי אנו חוזרים לכתוב פסקי שאר הדברים שבאו תחת משנה זו על ידי גלגול שלא מכונת הספר כמו שהקדמנו ואלו הן:

'''{{עוגן1|מי}}''' שהפריש בהמה לחטאתו או לעולתו או לאיזה קרבן ונמלך אחר כן להחליפה באחרת אסור שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם עושה כן במזיד לוקה אע"פ שהוא לאו שאין בו מעשה בפי' אמרו כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם ולא עוד אלא שאף תמורתו קדושה שנאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ואפי' שגג בענין הואיל והזיד בתמורה לוקה ר"ל שאם נתכוין לומר הרי זו תמורת עולתי ואמר הרי זו תמורת שלמי לוקה ותמורתו תמורה הואיל ויש לו שלמים אבל אם שגג בתמורה עצמה ר"ל שהיה סבור שמותר תמורתו תמורה אבל אינו לוקה והכל שהמירו בקרבן שלהם תמורתן תמורה ולוקין אחד אנשים ואחד נשים ואפי' יורש בקרבן אביו אבל קטן שהגיע לעונת נדרים והיא שנה שלפני הפרק הדבר ספק אם תמורתו תמורה אם לאו כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אינו לוקה ועיקר דבר זה במסכת תמורה:

'''{{עוגן1|הנודר}}''' בלשון ערך והוא שאמר ערכי עלי או ערך פלני עלי הרי הוא חייב להביא כערך הקצוב בתורה לפי שני הנערך אחד שהעריך את היפה ואחד שהעריך את המנוול והנודר בלשון זה נקרא מעריך ואותו פלני שאמר עליו ערך פלני עלי הוא הנקרא נערך אבל אם נדר בלשון דמים כגון שאמר דמי עלי או דמי פלני עלי אין זה לפי שני הנידר אלא לפי ענינו ושמין אותו כעבד הנמכר בשוק והנודר בלשון זה נקרא נודר ואותו פלני שאמר עליו דמי פלני עלי הוא הנקרא נידר וכן מי שאמר הרי מעות אלו לערכי כל שלא אמר תחלה ערכי עלי אינו ערך הכתוב בתורה לחייבו כפי שניו והכל מעריכין ונודרין אחד אנשים ואחד נשים ואפי' קטן כל שהגיע לעונת נדרים על הדרך שביארנו בנדה פרק דופן וכן הכל נערכין ונידרין ואע"פ שיצאו הגוסס והיוצא ליהרג מכלל הנערכין והנידרין מפני שכמת הם חשובים ואין להם לא ערך ולא דמים כמו שיתבאר במקומו מ"מ על הרוב אנו מדברים וכבר ידעת שאין למדין מן הכללות ובנידרין מיהא אף פחות מבן חדש שאין לו ערך דמים יש לו וכל שאמר הימנו דמיו עלי חייב בדמיו ועיקר דבר זה במס' ערכין:

'''{{עוגן1|אע"פ}}''' שהערכין ושאר הנדרים מצוה כדי להרגיל עצמו במדות מעולות מ"מ כבר רמזה תורה שאם נמנע מזה אין בכך כלום והוא אמרו ית' וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ומ"מ ראוי לו להזהר שלא יהא קופץ לנדרים כדי שלא יבא לידי מכשול באיחורן אלא כשלבו נודב ליתן יקפוץ ויתן מיד ואם לבו נודב לקרבן יביא בהמתו לפתח העזרה ויקדיש ויקריב כדרך שהיה הלל עושה על הדרך שביארנו בנדרים והוא מה שאמר השלם ע"ה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם לפיכך אם נדר יהיה זריז להביא ולא סוף דבר בלשון הרי עלי שחיובו דבק על כתפיו וחייב באחריותה אם נאבדה ושמא הוא סבור שיצא ידי חובו בהפרשה אחת אלא אף באמר הרי זו שמאחר שהפרישה אינו חייב באחריותה כמו שיתבאר במקומו ולענין ביאור מיהא יש שואלים היאך אמרו ואפי' ר' יהודה לא אמר אלא בהרי זו והא בנדר קיימינן והרי אמרו נדר הרי עלי נדבה הרי זו ותירצו בה שלא אמרו כן אלא כשמלת נדר ונדבה נזכרות כאחת אבל כל שאתה מזכיר נדר לבד פירושו בין בהרי זו בין בהרי עלי ומ"מ במסכת נדרים אמרו תני נודב:
{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}