עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/קכט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

ארץ אכלת יושביה {{ממ|במדבר יג לב}}: 

כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד, והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך. 

כי טבע האכילה – שהמזון נתהפך לנזון, כגון כשהחי אוכלת צומח, כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה. וכן מחי למדבר, כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר. 

ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם. כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח, והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים. 

וזהו: ארץ אכלת יושביה – כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב {{ממ|תהלים לז}}: שכן ארץ ורעה אמונה. 

וזהו: אכלת יושביה – כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, הינו שנתהפך למהותה. הינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחינת ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש: 

וכן ארץ ישראל בעצמה, יש לה גם־כן הכח הזה. ועל־כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה {{ממ|כתובות קיא}}: כל היושב בארץ־ישראל שרוי בלא עוון שנאמר: העם היושב בה נשוא עון; כי היא ארץ אוכלת יושביה, שהיושב שם נאכל אצלה, ונתהפך למהותה הקדוש. ועל כן אפלו המהלך ארבע אמות בארץ־ישראל, מבטח לו שהוא בן עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם: 

וזהו גם כן ענין המבאר במקום אחר {{ממ|לעיל בסימן קא}} על פסוק: בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי – שכלל הענין שם, כשאני רוצה שיקרבו תרין רעין דלא מתפרשין, אני צריך לאכל את בשרי, הינו להכניע החמר. וזהו: לאכל את בשרי – לאכל דיקא. שצריך שהנפש תאכל הבשר, שתתהפך למהותה. 

וזהו {{ממ|שיר השירים ה א}}: אכלו רעים, הינו תרין רעין דלא מתפרשין, שהם המחין הקדושים, שצריכים שהמח והדעת הקדוש יאכל את הגוף, דהינו שהגוף יתהפך למהות הנשמה הקדושה, שהוא המח והדעת {{ממ|כמבאר במקום אחר}}. שזהו בחינת אכילה, שהמזון נתהפך לנזון כנ"ל. 

וזהו: שכן ארץ ורעה אמונה, הינו שאתה תהיה רועה ומזין את האמונה, הינו שתהיה נאכל להאמונה כנ"ל, בחינת המזון שנתהפך לנזון: 

אך אף־על־פי־כן העקר תלוי ברצון: אם רצונו חזק מאד להתקרב להשם יתברך ולעבד אותו, רק שקשה לו לשבר תאוות גופו, אז על־ידי התקרבות ואמונת הצדיקים, הוא בחינת אכילה, ונאכל להצדיק, הינו שנתהפך למהותו כנ"ל. 

אך אם אין רצונו כלל לעבד את השם, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים, והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לנזון. כגון אם אוכל אכילה שאין הטבע סובלת אותו, אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לנזון, רק הגוף מקיא אותו. 

כן הוא בחינה זו ממש, כי אינו נאכל כלל להצדיק, אף שמקרב אצלו. כי הצדיק אינו יכול לסבלו, ומקיא אותו. והוא בחינת הכתוב בארץ־ישראל {{ממ|ויקרא יח כח}}: כאשר קאה את הגוי; דהינו שאינה יכולה לסבלו להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה, רק היא מקיאה אותו; ה' יצילנו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>