עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/סד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

ויאמר יי אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו'. הנני מביא מחר ארבה בגבולך: {{ממ|שמות י}}

'''א''' כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו. ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות, עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו.

וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם, לא היה מקום לבראו, מחמת שהיה הכל אין סוף, על־כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה, נתהוו כל הימים והמדות, שהם בריאת העולם {{ממ|כמ"ש בעץ חיים בתחילתו}}.

וזה החלל הפנוי היה מכרח לבריאת העולם, כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין,

כי החלל הפנוי הוא על־ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין שם אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בודאי אף־על־פי־כן יש שם גם כן אלקות, כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, ועל־כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבוא:

== ב ==

'''ב''' ודע, שיש שני מיני אפיקורסות: יש אפיקורסות, שבא מחכמות חיצוניות, ועליו נאמר {{ממ|אבות פ"ב}}: ודע מה שתשיב לאפיקורוס; כי האפיקורסות הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסית בא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות, מבחינות שבירת כלים. כי מחמת רבוי האור נשתברו הכלים, ומשם נתהוו הקלפות כידוע, וחכמות חיצוניות באים משם, הינו משבירת כלים, ממותרות פסלת הקדשה.

כמו אצל האדם, יש כמה מיני מותרות ופסלת, כגון צפרנים ושער וזעה, ושאר פסלת ומותרות, כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסלת ידועה של הקדשה, וכן כשוף בא ממותרות ופסלת ידוע.

ועל כן מי שנופל לאפיקורסות הזאת, אף שבודאי צריך לברח ולהמלט משם, אך אף־על־פי־כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצא הצלה לצאת משם, כי יוכל למצא שם את השם יתברך אם יבקשהו וידרשהו שם, כי מאחר שהם באים משבירת כלים, יש שם כמה ניצוצות הקדשה, וכמה אותיות שנשברו ונפלו לשם כידוע, ועל־כן יוכל למצא שם אלקות ושכל לישב הקשיות של האפיקורסות הזאת הבא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות משבירת כלים, כי יש שם חיות אלקות, הינו שכל ואותיות שנשברו ונפלו לשם. ועל כן האפיקורסות הזאת יש עליה תשובה, ועליו נאמר: ודע מה שתשיב לאפיקורוס:

אבל יש עוד מין אפיקורסות, והם החכמות שאינם חכמות, אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. כמו למשל, כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות], ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על־ידי סברא זו, על־ידי־זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה, אף שבאמת אינו סברא כלל;

כן יש כמה מבוכות וקשיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקשיות בטלים מעקרא, אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם, על־ידי־זה נדמים לחכמות וקשיות.

ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות, כי אלו הקשיות של אפיקורסות הזאת באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול, ועל כן אלו הקשיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה, הינו למצא שם את השם יתברך, כי אלו היה מוצא שם גם כן את השם יתברך, אם־כן לא היה פנוי, והיה הכל אין סוף כנ"ל.

ועל כן על האפיקורסות הזאת נאמר {{ממ|משלי ב יט}}: כל באיה לא ישובון; כי אין שום תשובה על האפיקורסות הזאת, מאחר שבא מחלל הפנוי, שמשם צמצם אלקותו כביכול.

רק ישראל על־ידי אמונה עוברים על כל החכמות, ואפלו על האפיקורסות הזאת הבא מחלל הפנוי, כי הם מאמינים בהשם יתברך בלי שום חקירה וחכמה, רק באמונה שלמה.

כי השם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, נמצא שהוא כביכול בתוך כל העולמות וסביב כל העולמות, וצריך להיות הפרש כביכול בין המלוי והסבוב, שאם לאו, אם־כן הכל אחד, אך על־ידי בחינת החלל הפנוי, שמשם צמצם אלקותו, כביכול, ובתוכו ברא את כל הבריאה.

נמצא, שהחלל הפנוי מקיף את כל העולם, והשם יתברך, שהוא סובב כל עלמין, מסבב גם על החלל הפנוי, ועל כן שיך לומר ממלא כל עלמין, הינו כל הבריאה שנברא בתוך החלל הפנוי, וגם סובב כל עלמין, הינו שמסבב גם על החלל הפנוי, ובאמצע מפסיק החלל הפנוי, שכביכול צמצם משם אלקותו:

והנה על־ידי אמונה, שמאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ומאחר שהוא סובב כל עלמין, אם־כן שגם החלל הפנוי בעצמו נתהוה מחכמתו יתברך, ובודאי באמת לאמתו יש שם אלקותו יתברך, רק שאי אפשר להשיג זאת, ולמצא שם השם יתברך כנ"ל, על־כן הם עוברים על כל החכמות והקשיות והאפיקורסות הבא משם מחלל הפנוי, כי יודעים שבודאי אי אפשר למצא להם תשובה, כי אם היה מוצא עליהם תשובה, הינו שהיה מוצא בהם את השם יתברך, אם־כן לא היה חלל הפנוי, ולא היה אפשר להתהוות הבריאה.

אבל באמת לאמתו בודאי יש עליהם תשובה, ובודאי יש שם אלקותו יתברך. אבל על־ידי חקירות נשקעים שם, כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך, מאחר שהוא בחינת חלל הפנוי, רק צריכין להאמין שהשם יתברך סובב גם עליו, ובודאי באמת גם שם יש אלקותו יתברך.

ועל־כן ישראל נקראים עבריים, על־שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות, ואפלו על החכמות שאינם חכמות, הינו האפיקורסות השנית הבא מחלל הפנוי כנ"ל.

ועל־כן השם יתברך נקרא אלקי העבריים {{ממ|שמות ג}}, מלשון עבר הנהר {{ממ|יהושע כד ג}}, לשון צדדין, הינו שאלקותו מסבב גם על החלל הפנוי, הבא על־ידי הצמצום, שצמצם האור לצדדין. ועל־כן ישראל נקראים עבריים, שעל־ידי אמונתם, שמאמינים שהשם יתברך אלקי העבריים כנ"ל, הם עוברים על כל החכמות ועל מה שאינם חכמות, הינו האפיקורסות השנית כנ"ל.

ועל־כן בודאי מזה האפיקורסות השנית, בודאי צריך לזהר יותר ויותר לברח ולהמלט משם, לבלי לעין ולהביט בדבריהם כלל, כי, חס ושלום, בודאי ישקע שם, כי עליו נאמר: כל באיה לא ישובון וכו' כנ"ל:

== ג ==

'''ג''' אך דע, אם יש צדיק גדול, שהוא בחינת משה, הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסות אלו, ואף שאי אפשר לישבם כנ"ל, על כל זה על־ידי עיונו שמעין שם, הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות הזאת. כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסות הזאת הבא מחלל הפנוי, הם בבחינת שתיקה, מאחר שאין עליהם שכל ואותיות לישבם כנ"ל.

כי הבריאה היתה על־ידי הדבור, כמו שכתוב {{ממ|תהילים לג ו}}: בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. ובהדבור יש חכמה, כי כלל הדבור הוא רק חמשת מוצאות הפה, ועל ידם נתהוו כל הדברים של כל הבריאה, וכמו שכתוב {{ממ|שם קד}}: כלם בחכמה עשית.

והדבור הוא הגבול של כל הדברים, כי הגביל חכמתו בהאותיות, שאותיות אלו הם גבול לזה, ואותיות אלו הם גבול לזה. אבל בהחלל הפנוי, שהוא מקיף כל העולמות כנ"ל, והוא פנוי מכל כביכול כנ"ל, אין שם שום דבור, ואפלו שכל בלא אותיות כנ"ל. ועל כן המבוכות הבאים משם, הם בבחינת שתיקה.

וכמו שמצינו במשה {{ממ|מנחות כט}}, כששאל על מיתת רבי עקיבא: זו תורה וזה שכרה, השיבו לו: שתק, כך עלה במחשבה. הינו שאתה צריך לשתק, ולבלי לשאל תשובה ותרוץ על קשיא זו, כי כך עלה במחשבה, שהוא למעלה מן הדבור, על־כן אתה צריך לשתק על שאלה זו, כי הוא בבחינות עלה במחשבה, שאין שם דבור לישב אותה. וכמו כן אלו הקשיות והמבוכות שבאים מחלל הפנוי, שאין שם דבור ולא שכל כנ"ל, על־כן הם בבחינת שתיקה, וצריך רק להאמין ולשתק שם.

ועל־כן אסור לכנס ולעין בדברי האפיקורסות והמבוכות אלו כי־אם צדיק שהוא בחינת משה, כי משה הוא בחינת שתיקה, בבחינות שנקרא כבד פה {{ממ|שמות ד י}}, בחינת שתיקה, שהוא למעלה מן הדבור.

ועל־כן הצדיק שהוא בחינות משה, בחינות שתיקה, יכול לעין בדברי המבוכות אלו, שהם בחינות שתיקה כנ"ל, וצריך דוקא לעין, כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כנ"ל:

== ד ==

'''ד''' ודע, כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם. כי עקר בריאת העולם – על־ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל, ועל־כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות, על־ידי הדבור, כנזכר לעיל: בדבר ה' שמים נעשו וכו'.

וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי־חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל.

כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם, שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם. כי התלמידי־חכמים בוראים את הכל על ידי דבריהם, כמו שכתוב {{ממ|ישעיה נא טז}}: ולאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עמי אלא עמי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם כן {{ממ|כ"ש בזוהר בהקדמה דף ה}}.

אך צריך לזהר שלא לדבר יותר מדי, רק כפי צרך בריאת העולם, לא יותר. כי על ידי רבוי האור, שלא היו הכלים יכולים לסבל רבוי האור, נשתברו, ומשבירת הכלים היה התהוות הקלפות; כן אם אחד מרבה לדבר, מזה גורם התהוות הקלפות, כי הוא בחינת רבוי האור, שעל־ידי־זה היו שבירת הכלים, שעל־ידי־זה התהוות הקלפות:

וזה פרוש המשנה: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא {{ממ|אבות פ"א}}.

כל ימי גדלתי בין החכמים וכו'. בין החכמים, הוא בחינת חלל הפנוי, שנתהוה ונעשה בין החכמים, על ידי הפרוד והמחלקת שיש ביניהם כנ"ל. וזה בין החכמים דיקא, הינו שיש פרוד ומחלקת ביניהם, כי אם היו כלם אחד, אין שיך לומר בין החכמים. ועל־ידי המחלקת נעשה בחינות חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם, הינו הימים והמדות. וזה:

כל ימי גדלתי – שהייתי מגדל ימי ומדותי, שהוא בחינת בריאת העולם.

בין החכמים – בין החכמים דיקא, בתוך החלל הפנוי כנ"ל, כי שם נעשה כל הבריאה כנ"ל. וזה

גדלתי – שהגדלתי ימי ומדותי, מקטנות לגדלות.

וזה שקראם ימי, כי הם ימים שלו, כי הוא בורא את העולם וכו' כנ"ל. וזה:

ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה – כי שם בחלל הפנוי אין טוב משתיקה כנ"ל, כי אסור לכנס לשם כי־אם מי שהוא בבחינות שתיקה, בחינת משה כנ"ל.

וזה שאמר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו', כי על ידי שאחז במדרגה זו, בבחינת שתיקה, כמו שאמר שאין טוב משתיקה, על־כן היה מגדל ימיו ומדותיו שם בחלל הפנוי, כי אסור לכנס לשם כי־אם מי שהוא בבחינות שתיקה כנ"ל. וזה:

ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא – כי כל מדרשם ודבריהם, שאלו החכמים מדברים, אין העקר המדרש בלבד, אלא המעשה, שיעשו ויבראו על ידי דבריהם את העולם כנ"ל, אל תקרי עמי אלא עמי כנ"ל.

אך כל המרבה דברים מביא חטא, כי מרבוי האור נתהוו הקלפות כנ"ל:

== ה ==

'''ה''' ודע, שעל ידי הנגון של הצדיק שהוא בחינת משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסות הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם. כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר ונגון מיחד, שזה הזמר מיחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת. וזה בחינות {{ממ|תהלים מז}}: זמרו משכיל; שכל שכל וחכמה יש לו זמר ונגון.

ואפלו חכמת האפיקורסות, יש לה נגון וזמר המיחד לחכמה האפיקורסות. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה {{ממ|חגיגה טו:}}: אחר מה הוי בה, זמרא יוני לא פסק מפמה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו. כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר הנ"ל שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיחד לזה האפיקורסות והמינות שהיה לו.

נמצא, כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדרגתה, כן יש לה זמר ונגון השיך ומיחד אליו. וכן ממדרגה למדרגה, כי בחינת החכמה שבמדרגה היותר עליונה, יש לה זמר ונגון יותר עליון לפי בחינתה. וכן למעלה מעלה עד ראשית נקדת הבריאה שהיא תחילת האצילות, ושם אין למעלה ממנה, ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם, כי־אם אור האין־סוף המקיף לחלל הפנוי, שבתוכו כל הבריאות והחכמות.

ובודאי גם שם יש בחינת חכמה, אך החכמה שיש שם באור אין סוף, אי אפשר לידע ולהשיג אותה, כי אין סוף הוא השם יתברך בעצמו, וחכמתו אי אפשר להשיג כלל, ואין שם רק בחינת אמונה, שמאמינים בו יתברך, שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל. ואמונה יש לה גם כן זמר ונגון המיחד לאמונה, וכמו שאנו רואים שאפלו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם נגון מיחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תפלתם, כן להפך בקדשה, כל אמונה יש לה זמר ונגון.

ואותו הזמר המיחד לאמונה הנ"ל, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, הינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ"ל, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השיכים לכל חכמה ואמונה. וכל הזמירות והנגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והנגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והנגונים של כל החכמות. כי הוא הזמר השיך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל.

ולעתיד לבוא, שיהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' {{ממ|צפניה ג ט}}, והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקים {{ממ|שיר השירים ד ח}}: תבואי תשורי מראש אמנה, מראש אמנה דיקא, הינו בחינת אמונה עליונה זו הנ"ל, שהוא ראש לכל האמונות כנ"ל. וזה תשורי דיקא, הינו הנגון והזמן השיך לראש אמונה זו כנ"ל.

ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה כי אם צדיק הדור שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, שהוא בחינת שתיקה, בחינת: שתק כך עלה במחשבה הנ"ל, הינו שהיא עדין למעלה מהדבור כנ"ל. כי משה הוא בחינות שתיקה כנ"ל.

וזה {{ממ|שמות טו א}}: אז ישיר משה, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה {{ממ|סנהדרין צא:}}: שר לא נאמר, אלא ישיר, מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, שהוא בחינת שתיקה, שזכה לזמר ששיך לאמונה העליונה על הכל, ששם נכללין כל הזמירות, כי כלם נמשכים ממנה.

וזה שפרש רש"י: ישיר – יוד על־שם המחשבה נאמרה. הינו בחינות כך עלה במחשבה הנ"ל, בחינות משה, בחינות שתיקה כנ"ל.

ועל כן על ידי נגון של הצדיק, שהוא בחינות משה כנ"ל, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסות הזאת של חלל הפנוי, כי נגונו הוא בבחינות ראש אמונה, הינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי נגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסות, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הנגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים כנ"ל:

== ו ==

'''ו''' וזה: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו'.

פרעה הוא בחינות חלל הפנוי, כי פרעה לשון בטול, מלשון {{ממ|שמות ה ד}}: תפריעו את העם; וגם פרעה לשון התגלות, הינו בחינת חלל הפנוי, שהוא בטל ופנוי מכל, ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ"ל.

ושם בחלל הפנוי יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג בחינות החלל הפנוי כנ"ל. וכל החכמות הבאים משם, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא על השם יתברך, ואי אפשר למצא שם השם יתברך, מחמת שפנה אלקותו משם כביכול, כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ"ל. ועל כן:

ויאמר ה' אל משה בא וכו' – שמשה דיקא, יבוא אל פרעה, בחינות החלל הפנוי, כי אסור לכנס לשם כי אם בחינות משה כנ"ל, כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך כנ"ל. וזה:

כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. עבדים הם בחינות ההקדמות של כל החכמות, כי כל חכמה יש לה הקדמות, והם נקראים עבדים ומשמשים להחכמה, הינו שכל החכמות וההקדמות הבאים משם מחלל הפנוי, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא כנ"ל. וזהו:

למען שתי אתתי אלה בקרבו – הינו שמה שהכבדתי את לבו וכו', שאי אפשר למצא שם את השם יתברך, זה היה למען שיתי וכו', כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה, הינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם, בתוך החלל הפנוי, שצמצם ופנה אלקותו משם כביכול, כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם, לא היה מקום לבריאה כנ"ל. וזה:

ולמען תספר וכו' – כי שם, בתוך הבריאה שנתהוה בתוך חלל הפנוי, שם תוכל לספר ולדבר, כי יש שם אותיות ודבור, שעל ידם נתהוה הבריאה כנ"ל. וזה:

באזני בנך ובן בנך – כי עקר כלל הבריאה היתה בשביל רחמנותו כנ"ל, והבריאה היתה על ידי הדבור כנ"ל. נמצא, שבכל דבר שנברא בתוך החלל הפנוי, יש שם צמצום רחמנותו, כי השם יתברך צמצם רחמנותו, וברא את הדבר הזה בתבנית ודמות הזה, כפי הרחמנות שלו, שמדת רחמנותו יתברך חיבה, שזה הדבר יהיה כך. כי הרחמנות – שרש כל הבריאה, כי הכל נברא כדי לגלות רחמנותו כנ"ל.

וזה: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך – עד כאן רחמי האב על הבן {{ממ|כמו שפירש רש"י בראשית כא כג על פסוק אם תשקור לי ולניני ולנכדי}}, כי במה שהוא אחר הבריאה, שם תוכל לספר ולדבר, ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר. עד כאן רחמי האב וכו', הינו שבדבר הזה יש כל כך רחמנות, ובדבר הזה יש כל כך רחמנות. וזה:

את אשר התעללתי במצרים וכו' – זה בחינת הקלפות שבאים מרבוי האור משבירת כלים. כי התעללתי – פרש רש"י: שחקתי. הינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם, הינו בחינת הקלפות, שהן כנגד הקדשה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחברו, כי הם רק כקוף המשחק ומדמה עצמו לאדם. וזהו:

ואת אתתי אשר שמתי בם – כי יש שם אותיות, כי הם באים מרבוי אור, משבירת כלים כנ"ל. על כן

וידעתם כי אני ה' – כי שם תוכלו להכיר את ה', כי יש שם ניצוצי הקדשה ואותיות כנ"ל. הינו, שאפלו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקלפות, הינו בחינת אפיקורסית הראשונה, שבא מבחינת רבוי אור כנ"ל, גם שם תוכל להכיר את ה'. כי עליו נאמר: ודע מה שתשיב לאפיקורוס כנ"ל. כי אפשר למצא שם אותיות וניצוצות לישבם, כי הם באים משבירת כלים כנ"ל:

וזה: ויבא משה אל פרעה וכו', הנני מביא מחר ארבה בגבולך. מחר הוא בחינת לעתיד לבוא, כי מחר לקבל שכר {{ממ|עירובין כב}}, בחינת {{ממ|בראשית ל לג}}: וענתה בי צדקתי ביום מחר, הינו בחינת קבול השכר לעתיד לבוא, ואז יבינו בחינת החלל הפנוי שהוא על ידי הצמצום, איך אפשר להיות שבאמת יש שם אלקות, ואף־על־פי־כן הוא חלל הפנוי כנ"ל. וזהו בעצמו הקבול שכר, כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא, שישיגו השגות, ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה,

ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה, כההוא קמצא דלבושה מנה ובה {{ממ|בראשית רבה פ' כא}}, {{ממ|כמובא בכל ספרי קבלה, שזהו בחינת סוד חלל הפנוי}}. לבוש הוא בחינת הצמצום של חלל הפנוי, שעל ידו בחינת הלבושין, יבינו שהוא מנה ובה, שבאמת יש שם אלקות, ואף על פי כן הוא בחינת לבוש, בחינת צמצום, בחינת חלל הפנוי.

וזה בחינת: וענתה בי צדקתי ביום מחר. צדקתי – בחינת לבושין, בחינת {{ממ|איוב כט יד}}: צדק לבשתי; שאז ביום מחר, שיהיה הקבול שכר, יתגלה סוד בחינות הלבושין, בחינת הצמצום של החלל הפנוי כנ"ל. כי אז יתגלה ראש אמנה הנ"ל, בחינת: תבואי תשורי מראש אמנה הנ"ל, בחינת הנגון העליון של ראש אמונה הנ"ל, שעל־ידו נתבטל כל המבוכות של חלל הפנוי כנ"ל.

וזה הנני מביא מחר ארבה – ראשי־תבות: אכן רוח הוא באנוש {{ממ|איוב לב ח}}; בחינת נגינה, שהוא בחינת רוח. הינו, שאז יתגלה הנגון והזמר של ראש אמונה כנ"ל, ועל־ידו יתבטלו כל האפיקורסות, אפלו של חלל הפנוי כנ"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>