עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/סג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''סוד כונת המילה''' 

כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה, וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא {{ממ|שבת קח:}} והוא בחינת אמה בת ששה טפחים, שהברית כלול מהם.

והוא בחינת {{ממ|ישעיה ו ב}}: שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד. שש כנפים, הם בחינת הששה טפחים הנ"ל, והם נחלקים לשלש, הינו בחינת {{ממ|שם}} בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף.

כי פנים הוא בחינות וטפח לו על פניו {{ממ|בבא קמא לב:}}. ובשתים יכסה פניו הוא בחינות שני טפחים, בחינות מגלה טפח ומכסה טפח הנאמר בברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה {{ממ|נדרים כ:}}.

וכן בשתים יכסה רגליו הוא בחינת וטפח לו בסנדלו {{ממ|בבא קמא שם}}. והוא גם כן בחינת שני טפחים כנ"ל, מגלה טפח ומכסה טפח.

ובשתים יעופף, הוא בחינת עופות שנבראו מן הרקק {{ממ|חולין כז:}}, בחינות טופח על־מנת להטפיח {{ממ|יומא עח גיטין טז עז ס:}}.

וכל הששה טפחים כלם כלולים ומנחים בברית, כי הששה טפחים הנ"ל הם בחינת ששת ימים שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ, בבחינת {{ממ|תהילים לט ו}}: הנה טפחות נתת ימי; כמו שכתוב {{ממ|שמות כ יא}}: ששת ימים עשה ה' וכו' וינח ביום השביעי; הינו שכל הששת ימים, בחינת הששה טפחים, הניח כלם ביום השביעי, שהוא שבת, שהוא בחינת ברית, כמו שכתוב {{ממ|שם לא}}: ברית עולם ביני ובין בני ישראל.

וזה בחינת בראשית – ברא שית {{ממ|תיקון יא}}. בחינת ששת ימים, ששה טפחים הנ"ל, שכלם מנחים וכלולים בברית.

וזה בראשית – ברית אש {{ממ|תיקון ג' דף יח}}. הינו ברית שהוא כלול מששה ימים, ששה טפחים, שש כנפים. וזה ברית אש, בחינת שרפים בשש כנפים, שהן בחינת ששה טפחים כנ"ל. כי גם אש יש לה ששה כחות, וכמבאר גם למחקרים, שיש ששה כחות באש, הינו: מתיך ומקפיא, מבשל ושורף, משחיר ומלבין. וכן עוף יש בו ששה כחות, כי על־ידי העפיפה הוא נעלם ומתגלה, קרוב ורחוק וכו':

== ב ==

והצדיק שהוא בחינות ברית, בחינות {{ממ|משלי י כה}}: צדיק יסוד עולם, הוא כלול מבחינות הששה טפחים הנ"ל, שנחלקים לשלש בחינות של שתים שתים, הינו שכל בחינה מהשלש, הוא בחינות מגלה טפח ומכסה טפח.

כי הוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד עצמו, וזה בחינת בשתים יכסה פניו. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה וכו' נגד העולם, וזה בחינת בשתים יכסה רגליו. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה נגד השם יתברך, וזה בחינת בשתים יעופף.

כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה, שמגלה ומקרב עצמו אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם, שמתרחק מהם מאד. ולא די שמתרחק מהם, ומתרומם מהם, ואינם יכולים להתקרב אליו, אלא שנופלים עליו קשיות ותמיהות, עד שנתעקם ונתבלבל מחם, מחמת שנתרחק מהם מאד, וקשה עליו קשיות ופליאות, וזה בחינת מכסה טפח.

וזה בחינת ובשתים יכסה רגליו – רגלין לשון המשכה, כמו {{ממ|שמות יא}}: וכל העם אשר ברגליך – ההולכים אחר עצתך. הינו, שבההמשכה שממשיך העולם אליו, הוא בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' כנ"ל. כי מחמת שמח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל ממנו, על־כן הוא צריך להתכסות ולהתלבש עצמו בדברים קטנים, כדי שיוכל להתגלות, שיוכלו העולם לקבל ממנו. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח – שמה שמכסה ומתלבש עצמו, הוא בחינת מגלה, שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם, כי בלא זה לא היה אפשר להתגלות אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה ממש, שמתכסה ומתעלם מהם ונתרחק ונפלא מהם כנ"ל:

== ג ==

וכן אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשם יתברך, כאלו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, צריך להתרחק יותר, הינו כל מה שמתקרב יותר, צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך,

כי אם יחשב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשם יתברך, ויודע בידעות השם יתברך, זה סימן שאינו יודע כלום, כי אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו, כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך ויודע יותר, הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל.

וזה דבר שאי אפשר לפה לדבר ולהסביר זאת, כי גדלת הבורא אין שעור. וזה בחינת {{ממ|ישעיה נז יט}}: שלום לרחוק ולקרוב, בחינות מגלה טפח ומכסה וכו', שכל מה שמתקרב מתרחק כנ"ל.

וזה בחינת ובשתים יעופף, יעופף כתרגומו משמש, הינו בחינות מגלה טפח ומכסה וכו' של השמוש, שמשמש ועובד השם יתברך כנ"ל:

ובשתים יכסה פניו – זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו, כי פנים לשון כעס, כמו שכתוב {{ממ|שמות לג יד}}: פני ילכו; וגם פנים לשון רצון והשגחת השם יתברך, כמו שכתוב {{ממ|במדבר ו כה}}: יאר ה' פניו אליך.

והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם, והוא כמו חלוף, שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה, שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה, ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין, כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות. ואותה ההשפעה שהלכה לה, נתפזרה בין העולם. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה וכו', שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה, ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה כנ"ל:

== ד ==

ולחם הפנים הוא בחינת ברית, כמו שכתוב {{ממ|ויקרא כד}}: ביום השבת יערכנו לפני ה' וכו', ברית עולם, ונאמר בהם {{ממ|שמות כה}}: ועשית לו מסגרת טפח.

ועל כן נקראת הבחינה המקבלת הששה טפחים הנ"ל "מטפחת", כמו שכתוב {{ממ|רות ג}}: הבי המטפחת; כי זה היה בקשתה, כמו שכתוב {{ממ|שם}}: ופרשת כנפיך על אמתך; שבקשה הכנפים הנ"ל, שהן בחינת הששה טפחים כנ"ל. על כן: ויאמר לה הבי המטפחת, וימד לה שש שעורים; שהן בחינת ששה טפחים, שש כנפים הנ"ל:

== ה ==

ויש נחש, ונמלה בתוך פיה. וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי, מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך, ופעמים מעופף. והחלוק שבין הליכה לעפיפה – כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך, שהוא תנועה כבדה.

ובכל הדבורים רעים שמדברים, ובפרט כשהם נוגעים על צדיקים וגדולים, באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש, שיוכל לעופף. כי על ידי דבורים קדושים, עושים כנפים דקדשה, בבחינת {{ממ|קהלת י כ}}: ובעל כנפים יגיד דבר; אבל באלו הדבורים רעים, עושים כנפים להנחש, והם נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל. כי הדבור יוצא מכנפי ראה, על כן נעשה ממנו בחינת כנפים להנחש, כי הדבור היוצא משית עזקאין דקנה, הוא נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל.

והנחש הם אלו החכמים להרע, החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, כמו שכתוב {{ממ|ירמיה ד כב}}: חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו; שהם רק חכמים להרע, שאם ירצו להשתמש בחכמתם להיטיב לא יוכלו. והם בחינות הנחש, בחינות {{ממ|בראשית ג א}}: והנחש היה ערום מכל חיות השדה.

ועל־ידי דבורים רעים, עושים כנפים להחכמים אלו, שהם בחינת הנחש, שיוכלו לעוף ולפרח, הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסית שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחקירותם בעצמם הם מעופפים, כמו מי שיש לו שכל מעופף, הינו ששכלם מעופף במהירות, ונפתח להם חכמתם מאד.

אבל אם אין להנחש כנפים, הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל, אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל, רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, הינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם, ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם, כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק. כמו ההולך, שהולך רק מעט, ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף.

וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, הינו שאין נפתח להם החכמה כל־כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט, כמו ההולך. וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב, רק שנדבק קצת להמח, אבל אינו נכנס בעמק לתוך הלב והמח.

אבל כשיש להם, חס ושלום, כנפים מדבורים רעים כנ"ל, אזי שכלם מעופף כנ"ל, וגם מזיק למרחוק, כמו המעופף שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשבשת ונכנס ונדבק בהמח והלב בעמק גדול מאד:

== ו ==

והנמלה המנח בתוך פי הנחש, הוא בחינות חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מדות טובות, ומחמת שהוא חכם גדול דקדשה ונכנס באלו החכמות, אזי כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקר באלו החכמות, אז יש לו צער גדול מאד, ויש לו מלחמה גדולה עמהם, הינו עם בחינת הנחש הנ"ל, כי מתגברים עליו מאד בלבולים ואמונות כזביות,

והוא בחינת מבטח בוגד, שמתגבר עליו בטחון בוגד, שאינו בטחון שלם ואמת כראוי, שזהו בחינת אמונות כזביות. וזהו בחינות {{ממ|משלי כה יט}}: שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד; הינו שזה המבטח בוגד היא בחינות שן רועה את החכם, שהוא הנמלה שבתוך פיה כנ"ל. כי מחמת שהוא חכם ונכנס בעבודת השם, מתגברים עליו אלו הבלבולים והאמונות כזביות ביותר, וצריך לו תמיד מלחמה גדולה עמהם.

ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף, יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד. ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך, בין כשהוא מעופף.

רק שיש ממצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף. הינו, כי יש כמה עתים שהחכמים ניחים ואינם חוקרין, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם, שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה,

כי החכם הוא בחינת נמלה, כמו שכתוב {{ממ|משלי ו ו}}: לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם; כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם:

== ז ==

וזה סוד מה שאמר הסבא {{ממ|זוהר משפטים דף צה}}:

מאן הוא נחש דפרח באוירא ואזל בפרודא, בין כך ובין כך אית ניחא לחד נמלה דשכב בין שנוי.

הינו בחינות הנחש הנ"ל.

דפרח באוירא – שפריחתו על ידי האוירים, הינו על ידי דבורים רעים, שנעשה לו מהם כנפים.

ואזל בפרודא – הינו שאין לו רק בחינות הליכה, כשכנפים דקדשה הם כתקונו, ואין להנחש כנפים מדבורים רעים, אזי אין לו רק בחינת הליכה.

וזה: ואזל בפרודא, בחינות {{ממ|יחזקאל א יא}}: וכנפיהם פרודות מלמעלה; הינו בחינות כנפי הקדשה. אזי: ואזל, שאין לו רק בחינות הליכה, כי בחינות הליכה יש לו תמיד, כי הבחירה חפשית להמחקרים לחקר בכל עת שירצו, רק שאין יכולים לעופף בבחינה הנ"ל כשאין להם כנפים מדבורים רעים, ואין להם רק בחינת הליכה כנ"ל.

בין כך ובין כך, הינו בחינת הממצע בין ההליכה והעפיפה כנ"ל, וזה נקרא בין כך ובין כך, שהוא בין ההליכה והעפיפה, ואזי יש לה ניחא להנמלה דשכב בין שנה כנ"ל.

שארי בחבורא וסים בפרודא, הינו שאלו המחקרים, שהם חכמים להרע, שהם בחינות הנחש כנ"ל, חכמתם וחקירתם הוא – שארי בחבורא, שתחלת חקירתם מתחלת מהמחברים, מחבור חמר וצורה. וסים בפרודא, שמסתימת חכמתם בשכליים הנפרדים.

כי כן דרך כל חקירתם, להתחיל מחבור החמר והצורה, ועולים ממדרגה למדרגה, מתחלה מחמר וצורה של הגשמיים, ואחר־כך מחמר וצורה של הדקים יותר, ואחר־כך מחמר וצורה של עלה ועלול, עד שמגיעים ומסימים בשכליים הנפרדים, ורוצים להשיג בחקירתם האנושית, המטעית והמשבשת, כידוע להמחקרים בעצמן, הם רוצים להשיג על־ידי חקירותם הללו, מחבור חמר וצורה, את שכליים נפרדים, וזה: שארי בחבורא וסים בפרודא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>