עריכת הדף "לחם משנה/שבת/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== ד ==

'''משתשקע החמה וכו'.'''  דברי ר"ת ז"ל שהביא ה"ה הוא מפני שהוא ז"ל סובר כסברת חכמי ישראל שגלגל קבוע ומזל חוזר. ר"ל שגלגל השמש לעולם הוא קבוע אבל המזל שהוא גוף השמש הולך ממזרח למערב ואחר כך בלילה ינקב הרקיע ועולה למעלה וחוזר אחורי השמים אל מזרח וזו היתה סברת חכמי ישראל ומפני כן כתב שיש שתי שקיעות האחת כשינקב הרקיע והיא מהלכת כל עובי הרקיע וזהו מהלך ג' מילין. והשקיעה האחרונה היא כשהלך השמש כל עובי הרקיע וחוזר אחורי הכיפה זהו כונת דברי ר"ת ז"ל. אבל קשה שהרי כבר אמרו בגמרא {{ממ|פסחים דף כ"ד}} שבדבר זה נצחו חכמי יון לחכמי ישראל והיא סברא בדוקה וחכמי ישראל עצמן חזרו וקבעו דינים על סברת חכמי יון שאמרו בלינת המים בפסח שהמים בלילה מתחממים מפני שהשמש הולך למטה מהארץ ולכך לא ישאבו המים בלילה וא"כ איך קבע בסברא הזאת ר"ת ז"ל אחר שהיא נדחית וצ"ע. גם יש קצת תימה בדברי רבינו איך לא הזכיר כאן מה שאמרו בגמרא כוכב אחד יום ב' לילה אחר שכך הלכה כדמשמע מדברי ה"ה ז"ל: 

== ו ==

'''הכורך דבר שמדליקין בו וכו'.'''  כתב הרא"ש בריש פרק במה מדליקין פירש"י להקפות ששמים האגוז תחת הפתילה וכו' עד וי"ל דבכונה תליא מילתא כו'. ולדעת רבינו ז"ל אי אפשר לתרץ טעמא דכרך דבר שאין מדליקין על גבי דבר שמדליקין דדעתו ז"ל אינו משום גזירה אלא מפני שאינו דולק כמו שכתב למטה גבי שמנים ועוד אם כן דבתר כונה אזלינן איך הקשו בשבת פרק הבונה {{ממ|שבת דף ק"ג}} במה שאמרו אם ליפות הקרקע כל שהן אטו כלהו לאו ליפות הקרקע נינהו ופירש"י הרי הקרקע מתיפה מאליו, ע"כ. והשתא לפי דברי רבינו נימא ג"כ התם דבתר כונה אזלינן דומיא דהכא וכיון שאין הכונה ליפות צריך כדי לבשל ביצה קלה דהרי לדעתו ז"ל אין הטעם כאן משום גזירה. ואפשר לדחות זה דהכא הוא דבר דרבנן ומפני כן הקלו ואזלינן בתר כונה. אבל ה"ה כתב וכן פירש"י משמע שרצה להסכים פירש"י עם פירוש רבינו ז"ל. לכך נראה דדברי רבינו הם כדברי רש"י דמה שכתב ואם להקפות הפתילה כלומר משימים האגוז תחת הפתילה כדי שתהא הפתילה צפה ולא תטבע בשמן אבל לא ששמים אותה בתוכה ממש כדי שלא תטבע וכמ"ש הרי"ף ז"ל אם שלשון רבינו שכתב הכורך דבר שמדליקין וכו' ואח"כ כתב אם להקשות משמע כדברי הרי"ף דקאי אכורך דבר שאין מדליקין בדבר שמדליקין וכו': 

== יב ==

'''גזרה שמא יקח מן השמן וכו'.'''  קשה דאמאי לא כתב רבינו דהטעם הוי משום מכבה דהא מסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה כמ"ש בפי"ב וכן פירש"י ז"ל בגמרא. וי"ל דס"ל דאינו מכבה ממש כיון שאין השמן הנותר בכלי [שדולק]: 

== טז ==

'''לפיכך שמש שאינו קבוע וכו'.'''  כתב ה"ה ופסק רבינו כרב הונא מפני שהביאו שם {{ממ|דף י"ב:}} מעשה המוכיח דרב אשי הכי סבירא ליה ע"כ. ונראה שלפי פי' רבינו צריך לפרש דמה שאמרו בגמרא קם שמעיה קא בדיק לנהורא בשרגא ר"ל שמעיה דר' ירמיה קא בדיק לנהורא בשרגא מלבוש של ר' ירמיה עצמו דהוי שמש קבוע. ויש בכל זה גירסא אחרת ופירוש אחר לרש"י ז"ל ע"ש: 

'''ואע"פ שהוא מותר גזירה שמא יסתפק ממנו.'''  זהו פירושו ואין מורין כן. ר"ל לדעתו ז"ל אין מורין לו לבדוק גזירה שמא יסתפק ממנו דאל"כ אין טעם למה אין מורין כן. עוד אמרו בגמרא דבמדורה אפילו עשרה בני אדם אסור. ורבינו ז"ל לא הזכירו ולא עוד אלא שכתב למעלה במדורה הוא מותר להשתמש לאורה דמשמע אפילו לקרות כנגדה עם היות שאפשר לומר דאין זה שמוש קריאה אלא שמוש אחר אבל שמוש קריאה שהוא טרוד בקריאתו ואתי להטות לא אבל הוא ז"ל סתם הדברים יותר מדאי וצ"ע. עוד חילקו שם בגמרא בנר בין אדם חשוב לשאינו חשוב והוא ז"ל לא הזכירו והוא תימה: 

== יט ==

'''תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות וכו'.'''  כתב הרב המגיד ומה ששאלו בפ"ק ויתבאר פ"ט וכו' קשיא דמה הוקשה לו ז"ל דהא בשוגג אינו מותר לו לרדות אלא מזון שלש סעודות ולא יותר אפי' בשינוי כמבואר לעיל בדברי רבינו ומפני כן שאלו בגמרא {{ממ|דף ג': וקי"ז:}} בששכח והדביק בשבת אם מותר לרדות יותר מג' סעודות אפילו בשינוי כדי שלא יבא לאיסור סקילה או לא. ונראה לומר דמה שאסרו ביותר ממזון ג' סעודות שלא לרדות הוא משום קנס כדי שלא יבא לעשות במזיד ויאמר שוכח אני וא"כ לפ"ז מה ששאל רב ביבי הוא דמי אמרי' דקנסינן ליה ביותר משלש סעודות אפי' שאפשר דיבא לידי סקילה או לא וזה א"א דבגמרא לעיל אמרו ואבע"א לעולם לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד כלומר לא תפשוט דרב ביבי להתיר דברייתא דאמר מותר להחזירה היא בשוגג טעמא דבשוגג מותר משום דטעמא דאסרו במזיד הוא משום קנס ובשוגג לא קנסו והברייתא דאמרה אסור הוא דהושיט במזיד קנסו רבנן אבל דרב ביבי א"א לפשוט ולומר דכיון דהוא בשוגג מותר לרדות שלא יבא לידי איסור סקילה דרדיית הפת שבות הוא דאין טעמא משום קנס וכן פי' רש"י ז"ל שם א"כ ודאי דהבעיא היא מטעם הדין ולא מטעם קנס. ועוד י"ל דכיון דטעמא הוא משום קנס דשכח והדביק בשבת לא היה לנו לקנוס דדוקא בשוגג דעם חשיכה גזרו שלא יעשה הדבר במזיד ויאמר שוכח אני כיון דהוא דבר דרבנן שהוא קל דמן התורה כיון שנעשית ממילא שפיר דמי אבל כששכח בשבת לא יעשה הדבר במזיד ויאמר שוכח אני כיון דהאי איסור הוא חמור ויבא לידי סקילה וזה מבואר בדברי התוס' בפ' כל כתבי {{ממ|שבת דף קכ"ב}} בד"ה ואם בשביל ישראל אסור וכו' שכתבו שם אע"ג דישראל המבשל בשבת וכו' ע"ש. אבל להרמב"ן ז"ל אין מכל זה קושיא כלל דהוא סבור דשוכח וקרמו פניה מבעוד יום הכל אסור מדין שבות יותר ממזון ג' סעודות ואין לדעתו ז"ל הטעם משום קנס דבקרמו פניה נמי אסור אלא משום דהוא שבות. ומ"ש הרב המגיד ויש מי שהקשה וכו' כונת הקושיא היא דכיון דבפכ"ב אמרו דמדביק פת בתנור מבעוד יום וכו' לא ירדה במרדה אלא בסכין משמע דהרדיה אסורה וכמ"ש לעיל בדבור המתחיל אין נותנין פת בתנור וכו' ולא ירדה במרדה וכו' אע"ג דכל זה איקרי השוכח מ"מ אין בזה כלום דאין לחלק בין לא קרמו פניה בענין רדיית המרדה אם לא שהיא אסורה מד"ס דכיון דטעם שלא קרמו הוא משום קנס לרדות בשינוי או במרדה אין זה קנס אלא ודאי שהטעם הוא מפני שהוא שבות וכו':

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>