עריכת הדף "לחם משנה/מעשה הקרבנות/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== ג ==

'''ומנין שאין שוחטין קדשים אלא בצפון וכו'. '''  תמה הרב בעל כ"מ ז"ל על רבינו ז"ל דכבר דחו בגמרא ראיה זו משום דהוי דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ואמרו היקש אחר מעולותיכם וזבחי שלמיכם וא"כ למה הניח רבינו ז"ל ההיקש המונח לפי המסקנא ונתישב בתירוץ קושיא זו. ואני אומר דבסוף פ' איזהו מקומן {{ממ|דף נ"ז:}} אמרו ואי בעית אימא חוץ מבפנים בחד זימנא גמר וכו' ופירש"י שם דאיידי דניתן היקש לידרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה [ולמעלה בשעיר] נדרוש ונלמוד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וכן כתב רש"י ז"ל בפרק הוציאו לו והקשו לו התוס' ז"ל שם ובסוף פ' איזהו מקומן מכמה מקומות ובתוכם הקשו לו מהא דאמרינן לעיל דהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש גבי שלמי צבור וחטאת אע"ג דאיתקש לדברים הכתובים בהדיא שהן קדשי הקדשים ואינן נאכלין אלא לזכרי כהונה ודחו התוס' פירוש רש"י ורבינו ז"ל נראה לי דדעתו כדעת רש"י ז"ל וכן דעת ר"ת ז"ל שכתבוהו התוס' בסוגיא דשעירים פ"ק דשבועות ע"ש וסובר רבינו ז"ל דכל הני סוגיי דחשיב היקש מהיקש אע"ג דגמרינן מהיקשא מילי דכתיבן בגופא לא סבירא להו כתירוצא דהך ואי בעית אימא אלא כתירוצא קמא אבל הך לתירוצא לא חשבינן ליה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וכיון דנקטינן כי הך תירוצא בתרא קמה ליה תירוצא דתריצו מהיקשא דזבחי שלמי ציבור לחטאת ולא חשיב דבר הלמד בהיקש כיון דאיכא מילי דכתיבי בהדיא דילפינן מיניה כגון קדשי קדשים ואינם נאכלים אלא לזכרי כהונה: 

== ד ==

'''אם שחטן בגגו של היכל וכו'. '''  מה שתירץ הבכ"מ דגג לא כתיב בקרא גבי היכל בהדיא כתב רש"י ז"ל כן בפרק כיצד צולין גבי ת"ש וגגן קדש ומוכרח הוא מן הסוגיא: 

== ה ==

'''אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת וכו'. '''  שם {{ממ|דף נ"ה:}} בעו גובהה מאי ופירש"י ז"ל כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח מפסיק בין פתח לשחיטה ולא איפשיטא ועוד שם אמרינן אחורי בית הכפורת מאי וכו'. ולא ידעתי למה השמיט כל זה רבינו: 

== ו ==

'''העולה וכו' וכיצד הוא עושה וכו'. '''  הרב מהר"ר אליה מזרחי בפ' צו ביאר הענין היטב עי"ש: 

== ח ==

'''ששירי הדם שבאצבעו פסולים ליתן מהם על קרן אחרת. '''  בפ' דם חטאת {{ממ|דף צ"ג}} ובפ"ק דמנחות {{ממ|דף ז' ע"ב}} הקשו שם ע"ז ממ"ש גבי פרה גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה ואמר שם אצבעו במאי מקנח כלומר דאינו יכול לקנח בגופה של פרה אי מפני שלא יתלכלך אצבעו בנימין כמו שפירש"י בפ' דם חטאת אי משום דא"א לו לירד מן ההר לקנח בין הזאה להזאה וכדפירש"י במנחות ותירצו שם אמר אביי בשפת מזרק. ותימה על רבינו שכתב בפ"ג מהלכות פרה אדומה שמקנח אצבעו בגופה של פרה. ונראה דרבינו ז"ל גריס כגירסא דאיתא בספרים דידן במנחות דאמרינן התם הכי אצבעו במאי מקנח דאי אמרת בגופה של פרה איבעי ליה למתני מקנח גופו ואצבעו בגופה של פרה ומדלא קתני הכי ש"מ דלא בעי קינוח אמר אביי בשפת מזרק ע"כ. ולפ"ז קושית הגמ' וההכרח שלו הוא משום דלא תני קינוח אצבעו בברייתא וסובר רבינו ז"ל שכשתירץ אביי בכפורי זהב ה"ק הא דלא תני אצבעו בהדי ידו משום דבידו מקנח בגופה של פרה ולא בדבר אחר מפני שצריך לשרוף לכוליה דם וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפ"ב דזבחים {{ממ|דף כ"ה}} אבל אצבעו התירו לו שיקנח בכפורי זהב מפני שאינו יכול לטרוח לירד ולקנח בגופה של פרה בין הזאה להזאה ולכך אי בעי מקנח בגופה של פרה ואי בעי מקנח בכפורי זהב וכיון דמפרש כך רבינו לכך כתב שמקנח בגופה של פרה ואע"ג דלא כתב דאי בעי מקנח אצבעו בכפורי זהב אין קפידא בכך דחדא מינייהו נקט. ומ"מ עדיין צ"ע דהיה לו לבאר: 

== יא ==

'''שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל כו'. '''  בפרק איזהו מקומן {{ממ|דף נ"א נ"ב}} אמר על מתני' דשיירי הדם היה שופך כו' מ"ט אמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא, והתוס' ביומא פ' אמר להם הממונה {{ממ|דף ל"ג}} בדיבור המתחיל אין מעבירין על המצות כתבו דרש"י ז"ל לא גרס ההוא דפגע ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא גמר דיסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח וכן משמע התם בגמ' גבי שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו מן הכבש מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין מעבירין על המצות קא יליף מפנימיים דנשפכים על יסוד מערבי אמאי פשיטא ליה בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע בפ' קדשי קדשים דפריך דשיירי הדם בהדיא כתיב בהו אשר פתח אוהל מועד ע"כ. וקשה לפירושו דאשר פתח אהל מועד איצטריך למאי דדרשינן בפרק איזהו מקומן {{ממ|דף נ"ב}} דהוי מזבח החיצון ולא פנימי כדאמרו שם האי מיבעי ליה לגופיה ותירצו מאשר פתח אהל מועד נפקא ופירש"י דהיינו חיצון וכו' וא"כ כיון דדרשינן להאי קרא לגופיה מהיכא ילפת מיניה דאתא למימר לההיא דסמוך לפתח אהל מועד. וי"ל דתרי פתח אהל מועד כתיבי בפרשת ויקרא חד בכהן משיח וחד דעדת ישראל והא דפר כהן משיח אתא לגופיה כדאמרינן בגמ' והא דעדת ישראל תו לא איצטריך וכדכתב רש"י ז"ל שם בפ' איזהו מקומן אל יסוד מזבח העולה האמור בפר העדה תו לא איצטריך דהא איתקיש להדדי ולהכי דריש התם בגמרא יסוד מזבח העולה דפר העדה וא"כ ראוי לדרוש גם כן אשר פתח אהל מועד דכתיבי ביה דכיון דאיתקוש לכהן משיח מיותר הוא וע"כ איצטריך לומר שישפוך אל יסוד מערבי שכנגד הפתח וזהו טעמו של רש"י ז"ל שפירש כן בפירוש החומש בפרשת ויקרא מאשר פתח אהל מועד תניינא דפר העדה ולא מאשר פתח אהל מועד קמא דפר כהן משיח דההוא איצטריך לגופיה לומר שהוא מזבח החיצון כדכתיבנא. וראיתי להרב מהור"ר אליה מזרחי ז"ל שכתב שדברי רש"י ז"ל בפי' החומש הם דברי ת"כ ומשמע ליה דפליג אגמרא דידן דבגמרא דידן הא דרשינן להאי קרא דאשר פתח אהל מועד לגופיה לומר שיהא מזבח החיצון ולפי מה שכתבתי א"ש דת"כ מפיק ליה מאשר פתח אהל מועד דפר העדה ואדלעיל מיניה קאי שהתחיל לומר כשהוא אומר בעדה אל יסוד וכו' והך אשר פתח אהל מועד דכתיב ביה דריש. ורש"י ז"ל גלה דעתו בפירוש החומש שתפס בתניינא דפר העדה ואני תמיה על הרב הנזכר איך רצה לפרש דברי ספרי דהעולה אתא לומר דלא נימא דאשר פתח אהל מועד הוי מזבח הפנימי והוי יסוד המזרחי שלו הא העולה איצטריך למיעוטא שלא יזרקם לפנימי וכדפירשו בפ' איזהו מקומן ולהכי מיותר תניינא לומר שאין יסוד לפנימי עצמו והג' לומר תן יסוד למזבח של עולם כדפירשו שם ואותה הברייתא שם היא שנויה לעיל מיניה והכי כתב רש"י ז"ל דהיא שנויה בתורת כהנים ואותה הברייתא הוא שפירשו בגמרא ואיך יעלה בדעת הרב ז"ל לומר שיחלוק ההיא ברייתא על דברי הגמרא סוף דבר לא ירדתי לסוף דעת הרב ונראה לי כמו שכתבתי. ואין לפרש דברי רש"י ז"ל בפירוש החומש במה שאמר זהו יסוד מערבי שכנגד הפתח דטעמא הוי משום דביה פגע ברישא כמו שרצה לומר הרב ז"ל דלא יסבול לשונו של רש"י ז"ל פירוש זה כלל דמשמע מקרא דנפקא ליה ורש"י ז"ל לא גריס בגמרא ההוא דפגע ברישא וכדכתבו התוס' ז"ל בשמו. אבל רבינו ז"ל שכתב שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל משמע דגריס בגמרא ההוא דפגע ברישא ואם כן יפלו עליו הקושיות שהקשו התוס' ז"ל בפ' אמר להם הממונה וכדכתיבנא. לכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש דאי לאו קרא הוה אמינא דטעמא דאין מעבירין על המצות לא שייך אלא היכא דבעי למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל הכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה וכו' וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפ' אמר להם הממונה ולהכי אתא קרא לומר דאפילו דלא בעי למעבד אלא חד שייך טעמא דאין מעבירין משום דפגע ביה ברישא ואם כן הך סברא דפגע ביה ברישא מקרא שמעינן לה הכא: 

== יד ==

'''עומד בין המזבח והמנורה והמזבח לפניו כו' מתחיל מקרן מזרחית וכו'. '''  בהל' עבודת יוה"כ פ"ד כתב שם הבכ"מ ז"ל ששאלו מהרשב"א ז"ל על דברי רבינו ז"ל ג' קושיות. חדא מ"ש רבינו ז"ל שמתחיל ההזאה ממזרחית צפונית וכו' דבפרק הוציאו לו {{ממ|דף נ"ח:}} משמע דהיינו לר' יוסי דסבר דלא היה שם אלא פרוכת אחת ופתחה בצפון קאי אבל לר"ע דסבר כרבנן דשתי פרוכות ופתחא בדרום קאי מתחיל מדרומית מזרחית וכיון דקי"ל כרבנן דשתי פרוכות היו וכדכתב רבינו ז"ל בהלכות בית הבחירה איך פסק כאן דמצפונית מזרחית מתחיל ודחק עצמו הרשב"א ז"ל בתירוץ הקושיא ושנה הגירסא וכמו שיראה המעיין שם. ולע"ד נראה לתרץ דרבינו ז"ל גריס כגירסא דידן דלא יהיב בגמרא טעמא כלל לא לרבי יוסי ולא לר"ע אלא אחר שהביאו הברייתא אמרו שם דכ"ע מיהת בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד מאי טעמא אמר שמואל דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח ולר"ע נקיף דרך ימין וכו'. וכיון דבגמרא לא איתפרש טעמייהו דר"ע ור"י הגלילי לא נראה לרבינו לפרש דפליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דא"כ סתמא דמתני' דקאמר מתחיל מקרן מזרחית צפונית אתיא כר' יוסי ולעיל קאמר סתם משנה החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון והיינו כרבנן וא"כ קשיא סתמא אסתמא דרבי סתם לן ברישא כרבנן ובסיפא כרבי יוסי לכך מפרש רבינו ז"ל דמתני' דקאמרה מקרן מזרחית צפונית כרבנן נמי אתיא ואע"ג דפתחא בדרום קאי וא"כ כשהוא פוגע ברישא פוגע בדרומית מערבית ולא מצי למעבד בההוא קרן משום דקרא קאמר ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח א"כ לפחות צריך שיתחיל בקרן הסמוך לו שהוא דרומית מזרחית מ"מ סובר ר' יוסי דבעידנא דנפיק פגע במערב תחילה ואח"כ יוצא אל המזרח ובקרן דרומית מערבית לא מצי למעבד משום דבעינן דנפיק מכוליה מזבח ואם יתן בקרן דרומית מזרחית שהוא סמוך לו הוא צריך להקיף דרך ימין דלית ליה לר' יוסי הקפה דרך שמאל בשום צד א"כ היה צריך ליתן אחר כך בצפונית מזרחית ואח"כ בצפונית מערבית ואחר כך בדרומית מערבית וזה אין נראה לו לעשות כן דנמצא דהקרן שפגע תחלה הוא נשאר באחרונה ועוד שהוא פגע במערבי תחלה ועתה עשה הקרבנות של מזרח שניהם קודמים לקרבנות של מערב לכך אמר ר"י שיתחיל מצפונית מזרחית ועתה כשיקיף דרך ימין הרי יקדימו קרבנות של מערב שפגע בהם מתחילה לקרן אחר של מזרח לפחות. ועוד הקרן שפגע בו תחלה הרי לא נשאר באחרונה שהרי קודם הוא לא' של מזרח וכי תימא יתן על דרומית מזרחית ואח"כ יחזור דרך שמאל של דרומית מערבית לר"ע זה אין נראה לו לר' יוסי להקיף דרך שמאל בשום צד כדכתיבנא ועם זה ר"י הגלילי דקאמר מזרחית צפונית אתי כרבנן ומתני' דסתם לן הכי כרבנן נמי אתיא והדבר נכון בעיני לדעת רבינו ז"ל. וכבר עלה בדעתי להביא לו סיוע לפירוש זה מדברי הירושלמי שהקשה על מתני' ואמר ויתחיל מקרן מזרחית דרומית אמר רבי אילא ימנית אין זו ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אר"א ויצא אל המזבח ויתחיל מקרן מערבית דרומית ומשני שלא יתן אחוריו לקדש ופריך ואין סופו ליתן אחוריו לקדש ומשני חוזר היה לאחוריו ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית ומשני כי הא דאמר ר' אילא ימנית אין זו ימנית ע"כ. וקשיא בדברי הירושלמי אי ס"ל דפתחא בצפון קאי כדברי רש"י ז"ל ושאר המפרשים ז"ל מאי פריך ויתחיל מקרן מזרחית דרומית הא כיון דפתחא בצפון קאי אחרי שאינו יכול ליתן בקרן מערבית צפונית שהוא פוגע בו תחלה ודאי שראוי ליתן את הסמוך לו במזרחית צפונית אלא ודאי דסבירא ליה דפתחא בדרום קאי ומתני' רבנן היא וכדפרישית ולכך הקשה דיתחיל מקרן דרומית מזרחית ותירץ ר' אילא אם כן היית צריך לחזור למערבית דרומית דפגע ביה תחילה כדי שלא ישאר באחרונה כדפרישית ונמצא אתה מקיף דרך שמאל ואין אתה יכול להקיף אלא דרך ימין וכדכתיבנא אבל מ"מ אין לשון הירושלמי הזה ברור בעיני מכמה קושיות חדא דאפילו תימא פתחא בדרום קאי אמאי לא מקשה תחילה ויתחיל מקרן מערבית דרומית כיון שעדיין לא ידע תירוץ דויצא אל המזבח ואי אמרת דפתחא בצפון קאי מאי מקשה דיתחיל בקרן דרומית מזרחית אין ראוי לו שיתן אלא בצפונית מזרחית שהוא אחר צפונית מערבית שאינו יכול ליתן בו וכמו שהקשיתי. ועוד אמאי לא מקשה מתחילה ויתחיל מקרן צפונית מערבית כדמקשה בתר הכי כיון דפתחא בצפון קאי וביה פגע תחלה כיון שעדיין לא ידע תירוץ דויצא אל המזבח. ותו קשה לכל הפירושים כיון דכבר תירץ ויצא אל המזבח מאי הדר מקשה ויתחיל מקרן מערבית דרומית הא בעינן ויצא אל המזבח ולא נפיק מכוליה מזבח ולמאי איצטריך טעמא דשלא יתן אחוריו לקדש וכו'. ועוד יש גמגום בהבנת הירושלמי באופן שצ"ע וישוב. אבל מ"מ בין שיהיה פירוש הירושלמי כמו שכתבתי או לא מה שכתבתי בדברי רבינו ז"ל בפירוש הסוגיא דפרק הוציאו לו נראה לע"ד נכון דודאי טעמא דר' יוסי משום דלדידיה לא עבדינן הקפת שמאל בשום צד וכדמשמע הסוגיא דאית ליה הקפות דרך ימין. הגם כי ראיתי להרב הרא"ם שכתב בפרשת אחרי מות על דברי ר' יוסי דקאמר דמתחיל ממזרחית צפונית דבדין היה להקיף דרך ימין והיה לו להקיף ממזרחית צפונית למזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית אלא משום דיציאתו לבית קדשי הקדשים אל ההיכל פגע בקרן מערבית צפונית מיד כו' והאריך שם ונתן הטעם שנשאו ונתנו בגמרא אליבא דר"ע. ודבריו תמוהים הרבה דר"י הקפתו דרך ימין הוי דכיון שהוא בא דרך המערב אל המזרח דרך צפון הרי ימינו למערב ושמאלו למזרח וכיון שהוא נותן למזרחית צפונית ואח"כ לצפונית מערבית דרך ימין הוא וכן מבואר בסוגיא בפשיטות ולא דמי לחטאת דאמרו במשנה פ' איזהו מקומן {{ממ|דף כ"ב}} ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית וכו' דהתם כבש בדרום הוא וכשעולה ימינו למזרח ואותה ההקפה דרך ימין היא אבל הכא כשהוא בא דרך צפון מן המערב והוא מן הצד ימינו למערב ושמאלו למזרח ודברים פשוטים הם בעיני ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל ודבריו הם תמוהים וצ"ע. גם מה שהקשה שם על לשון רש"י ז"ל בפירוש החומש דקאמר דקרא דויצא לפני ה' אתא לומר שיצא אל המזבח ויצא לחוץ ויזה ובתורת כהנים משמע דאדרבא לא בא לומר אלא שבהזאות שעל הפרוכת יעמוד מן המזבח ולפנים ויזה והניח הדבר בצ"ע יש לתרץ דרש"י ז"ל בפירוש החומש פירש פשטיה דקרא דהכי בודאי דהודיענו שצריך שיצא לחוץ אבל בתורת כהנים קשה דלמה לי קרא להכי דאנא ידענא שהיא בחוץ דכיון דבפר הבא על כל המצות הוא עומד חוץ למזבח גם כאן הייתי אומר כן ולמה לי קרא להכי אלא ודאי דלא אתא קרא לפשטיה לאשמועינן שיצא לחוץ להזות למזבח אלא לאשמועינן דההזאות דעל הפרוכת יזה לפנים מן המזבח דמדקאמר שיצא אל המזבח מכלל דעד עתה היה עומד שם. והרי כתבתי מה שנראה לע"ד לשאלה הראשונה ומ"מ יש לדקדק קצת למה רש"י ז"ל בפירוש החומש שביק רבנן דאמרי שתי פרוכות היו שם ופוסק כר' יוסי ואולי משום דסתמא בתרא דפ' הוציאו לו הוי כר' יוסי וכדכתבתי לפי פירוש רש"י ז"ל בגמרא: עוד שאלוהו דרבינו ז"ל פסק כר' אלעזר דאמר ועל כולן הוא נותן וכו' ופסק דהקפה ברגל הוא ולא ביד ולר"א הקפה ביד וגם בזה דחק עצמו הרשב"א ז"ל לתרץ. ולע"ד נראה דמ"ש רבינו ז"ל והוא מסבב והולך לאו הולך ברגל קאמר אלא מסבב ביד ולסיבוב היד קרי הליכה ופוסק לגמרי כר' אליעזר דבמקומו הוא עומד: עוד שאלוהו מה שאמר רבינו שבין המזבח למנורה היה עומד והלא הוא צריך לצאת מכל המזבח והמזבח היה משוך כלפי חוץ וגם בזה דחק עצמו ובסוף הניח הדבר בצ"ע. ונראה דנוסחאתו ונוסחת השואל בדברי רבינו ז"ל לאו כנוסחא דידן היה דאנן אית לן בדברי רבינו ז"ל ועומד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח והמנורה והם לא היה להם בדברי רבינו לפנים ממזבח הזהב דא"כ מה היה משיב הרשב"א ז"ל דהוא היה סובר דהמנורה והשולחן משוכים כלפי חוץ מהמזבח הא מ"מ איך יכול לעמוד לפנים ממזבח הזהב הא בעי דנפיק מכוליה מזבח אלא ודאי דהם אינם גורסים אלא ועומד בין המזבח והמנורה ולכך היה מתרץ הרשב"א ז"ל דחוץ למזבח היה עומד ומ"מ היה בין המזבח והמנורה שהמנורה משוך כלפי חוץ יותר ועל פי נוסחאתם נראה לי לתרץ דרבינו ז"ל סובר דמ"ש דנפיק מכוליה מזבח לא קפיד קרא שהאדם המזה יהא חוץ מהמזבח דאפילו יעמוד האדם בין המזבח והמנורה לא איכפת לן אלא דההזאה צריך שיהיה אחרונה למזבח כלומר שלא יזה למאי דפגע תחלה היינו צפונית מערבית או דרומית מערבית אלא ילך יותר מעט ויזה לאחרונה וקרי יציאה בערך ההזאה שהיא אחרונה אבל הוא עומד בין המזבח קרוב לקרן מזרחית צפונית להזות שם אע"פ שהוא יהיה כנגד המזבח לא איכפת לן וכתב כאן ועומד בין המזבח והמנורה כלומר עד עתה היה לפנים מן המזבח שהיה מזה על הפרוכת עתה שצריך להזות קרן מזרחית צפונית צריך שיקרב יותר כדי שיהא סמוך לו ויהיה עומד בין המזבח והמנורה ודוחק. זה נראה לע"ד להשיב לאותם השאלות כי באמת הם בעיני קושיות גדולות: 

== יז ==

'''דם כל אחד מהם טעון מתנה אחת בשפיכה כו'. '''  דברי רבינו ז"ל מתמיהין דנראה דפסק כר"י הגלילי דאמר בפ' ב"ש {{ממ|דף ל"ז}} דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ור' יוסי אית ליה כולהו בזריקה כנראה שם בהדיא בגמרא וקרא ה"ק ואת דמם תזרוק. ואם נאמר שיש ט"ס בדברי רבינו ונאמר דכולהו בזריקה לא היא דפסח קי"ל דהוי בשפיכה וכדכתב רבינו ז"ל בספ"ג מהל' קרבן פסח דם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה ואם נאמר דאמר כולם בשפיכה בדיעבד אם עשה בכור ומעשר בשפיכה יצא וכדכתב רבינו ז"ל ברפ"ב מהל' פסולי המוקדשין וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך. גם שם לא הונח לי דרבינו ז"ל כתב בהפך בהל' חמץ ומצה פ"ח דפסק שם כר"ע דאמר ברכה של זבח אינו פוטר של פסח וברכה של פסח אינו פוטר של זבח משום דאית ליה דשלמים בזריקה דוקא ולא בשפיכה ופסח בשפיכה ולא בזריקה ולית ליה כל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא וכמו שאמרו בר"פ ב"ש שם סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה וכו' כלומר ולית ליה כל הניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וקושיא זו אלימתא היא. ועל מה שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל שם בהלכות פסולי המוקדשין להעמיד דברי רבינו ז"ל עדיין לא עמדתי על תירוץ קושיא זאת. ונראה לע"ד להעמיד דברי רבינו ז"ל דמשום דקשיא ליה הלכתא אהילכתא דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו וא"כ משמע דהלכתא כר"ע בההיא דפליג עליה ר' ישמעאל גבי ברכת פסח וזבח בפסחים {{ממ|דף פ"ח}} דפריך מברייתא זו דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וכיון דסתמא דגמרא פריך ממלתיה משמע דהלכתא היא לכך פירש רבינו דסוגיא דפסחים אית ליה דר"ע לא פליג אההיא ברייתא ומה שאמר שאינו פוטר לא של זבח לפסח ולא של פסח לזבח משום דכיון דלכתחילה מיהא צריך ליתן זה בזריקה וזה בשפיכה ואין העבודות דומות לכך ראוי שלא לפטור ברכה של זו לזו ושל זו לזו והיינו דאמרי' בסוף ערבי פסחים לא שפיכה בכלל זריקה וכו' כלומר דלכתחלה מצות שלמים בזריקה דוקא ומצות פסח בשפיכה דוקא וכיון שכן אין ראוי לפטור ברכה של זו לזו וסוגיא דפרק ב"ש סברה דטעמא דר"ע הוא דמשום הכי אינו פוטר של פסח לשל זבח דשל זבח אפילו בדיעבד לא יצא בשפיכה ופליגא אסוגיא דפסחים ורבינו פסק הכי משום דלההיא סוגיא מתיישבה ברייתא אליבא דר"ע וא"כ אפילו לר"ע הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא וזהו שכתב כאן רבינו שבכור ומעשר טעון שפיכה כלומר לעיכובא דלפחות בעי שפיכה בדיעבד ודאי דלכתחילה בעי זריקה וסמך על מ"ש בהל' קרבן פסח דם השלמים בזריקה וה"ה לבכור ומעשר שהם קדשים קלים והם בכלל שלמים ומ"ש כאן רבינו דמפי השמועה למדנו דמעשר ופסח כבכור לא הוי מקרא דדמם דר"י הגלילי והוא לא פסק כמותו אלא מקרא אחרינא מרבינן שפיכה לפסח ומעשר וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפרק ב"ש {{ממ|דף ל"ו ע"ב בד"ה מתן דם}} וז"ל ונראה דר' ישמעאל דפסחים סבר דפסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מודם זבחיך ישפך וכו' הכי נמי אית ליה לרבינו ז"ל לסוגיא דפסחים דקאמרה מקרא דודם זבחיך ישפך ור"ע נמי אתי לומר דכל הניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וכדכתיבנא פסח בשפיכה מקרא אחרינא נפקא ליה והיינו דקאמר מפי השמועה למדנו ונסתלקה קושית הרב בעל כ"מ ז"ל שהקשה דאי כר"י הגלילי מאי מפי השמועה דקאמר מקרא מלא הוא ולפי מה שכתבתי דלא פסק כר' יוסי א"ש. זה נ"ל לדחוק ליישב דברי רבינו ז"ל ומ"מ לכל הפירושים קשה לי קצת לשונו שכתב ומנין שאינם טעונים אלא מתנה אחת דמשמע דאי לאו קרא אמרינן דהוה טעון ארבע מתנות ואינו כן אלא אדרבה אי לאו קרא הוה אמרינן דאינו טעון מתנה כלל ולשון הגמ' הוא הפך דברי רבינו ז"ל שאמרו למד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים משמע דאי לאו קרא לא הוה ידענא מתן דמים כלל ואולי דרבינו ז"ל אמר לשון זה מפני דאית ליה דודאי מתן דמים בכל הקרבנות ידעינן לרבי מקרא [דודם] ולתנא אחרינא מקרא דודם זבחיך ולכך נראה ודאי דמ"ש הברייתא שטעון מתן דמים ואימורים כלומר שטעון בכי האי גוונא דהוי בזריקה ומתנה אחת: 

== כא ==

'''וכן המקדיש נכסיו והיו בהם זכרים שדינם שיקרבו עולות וכו'. '''  דברי רבינו ז"ל מתמיהין דהיינו כר' יהושע דפליג אדר"א בפ"ד דשקלים והכי אמרינן בפ' טבול יום {{ממ|דף ק"ג}} מוקמינן במקדיש נכסיו וכר' יהושע וכו' ואפי' לר' יהושע דאמר אדם חולק הקדשו ה"מ בשר אבל עור תפיס והוא פסק כר"א בפ"ה מהל' ערכין וחרמין שכתב שם או שהקדיש נכסיו סתם וכו' זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותם עולות כו' והיינו כר"א ויש לו טעם נכון מפני שר"ע סבר כמותו שם במשנה וכן פסק שם רבינו ז"ל בפירוש המשנה וגם דבפ' בתרא דתמורה אמרו דחד לישנא דסתם מתני' דאמרה שסתם הקדשות לבדק הבית אתיא כר' אליעזר וא"כ איך פסק כאן הפך ממה שפסק שם וצ"ע:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>