עריכת הדף "לחם משנה/מעשה הקרבנות/ד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== ו ==

'''זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר ביום וכו'. '''  בספ"ב דמגילה {{ממ|דף כ"א}}  אמרו זה הכלל לאתויי מאי לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין וכר' יוסי. ואע"ג דרבינו פסק בהל' תמידין ומוספין פ"ה דלא כר' יוסי כתב כאן לשון המשנה מפני שאין לטעות בדבריו ולומר דהלכה כר' יוסי דכבר ביאר הדבר שם בהלכות תמידין ומוספין: 

== ז ==

'''אפילו בקרומית של קנה וכו'. '''  התוס' ז"ל בפ"ק דחולין {{ממ|דף ג'}} ובריש פרק איזהו מקומן בשם רבינו אפרים כתבו דלא בעינן כלי שרת בשחיטה ומ"מ סכין בעינן שיהא כלי ואתי שפיר לפ"ז למה לא אמרו במשנה ושחיטתן בכלי שרת בצפון כמו שאמרו גבי קבלה אלא ודאי לא בעינן כלי שרת אבל מ"מ כלי בעינן כדמוכח בסוף התודה ובסוף דם חטאת דדריש מדכתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו דמשמע דבעינן כלי ובריש איזהו מקומן דחו התוס' ז"ל סברא זו וכתבו דבעינן שיהא הסכין כלי השרת והאריכו שם, ולרבינו ז"ל נראה שיש לו דעת שלישית דאפילו כלי לא בעי דהכי משמע לשון קרומית של קנה דאינו כלי והא דאמרי' בסוף התודה ובסוף פ' דם חטאת דבעינן כלי היינו לכתחלה: 

== ט ==

'''שהאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח. '''  בפ"ק דמציעא {{ממ|דף י"ב}} בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ואסיקנא בתיקו, וכתב הטור ז"ל דין זה בח"מ סי' רמ"ג הלכות מתנה דכיון דהוי ספק אם היא מתנה לא זכה האחר ואם הוא הפקר כל הקודם זכה וכן כתב אביו הרא"ש ז"ל בפסקיו וכן כתב הרב הנמוקי ז"ל וכתב שמטעם זה השמיט הרי"ף ז"ל אותה בעיא, גם אפשר דרבינו אפשר שמה שהשמיטה מטעם זה הוא אבל אין טעמו של הרב הנמוקי ז"ל מספיק כ"כ דהיה להם להביאה לחלק בין הפקר למתנה דבהפקר אמרינן כמונח דמי מטעם הספק. לכך נראה לי דמהכא נפשטה הך בעיא דהכא גבי הך בעיא אמרינן בפ"ב דזבחים {{ממ|דף כ"ה:}} את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי וכל את"ל לדעת רבינו ז"ל פשיטותא הוא ומשום הכי פסק רבינו ז"ל כאן דקאמר דלאו כמונח דמי אם כן ממילא נפשטה אותה בעיא דלאו כמונח ובהפקר לא אמרינן כל הקודם זכה ואע"ג דהיה אפשר לחלק בין הך אויר שאין סופו לנוח לההיא דפ"ק דמציעא וכמו שחלקו התוס' בפ' הזורק גבי מתני' דהיתה עומדת על ראש הגג בדיבור המתחיל דרך עליה וכו' מ"מ הרי"ף ורבינו ז"ל סוברים דהנושאים שוים כעין ההיא דזבחים ואיפשיטה בעיא ולכך השמיטה ואין חילוק בין הפקר למתנה דבכולם אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי: 

== י ==

'''בעולה ובשלמים. '''  מה שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל יש לתרץ דלאו דוקא נקט רבינו ז"ל עולה ושלמים למעוטי חטאת ופסח אלא אדרבה רבותא אשמעינן דאע"ג דעיקר לשם זבח בשלמים כתיב וכמו שהביא רבינו ז"ל לעיל מקרא דובשר זבח תודת שלמיו וכן בעולה כתיב לשם זבח בהדיא כמו שדרשו בסוף פ' ב"ש עולה לשם אפילו הכי אע"ג דבהדיא כתיב בהו כיון שהיה סתם כשר: 

== יא ==

'''וצריך שתהיה מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים וכו'. '''  בסוף פ' ב"ש {{ממ|דף מ"ו:}} אמרו כן. ויש לדקדק בדברי רבינו ז"ל דמדחזר וכתב כאן ואם שחט סתם כשר כמו שביארנו משמע דאית ליה בכל הני דאם שחט שלא לשם אחד מהם דאינו כשר להעלות לבעלים לשם חובה וכל הששה דברים שוים הפך מה שכתבו התוס' בריש זבחים שכתבו שם וא"ת אי אההיא קאי א"כ הוה ליה לפרושי מנא לן לשם אישים לשם ניחוח. וי"ל דלא אתי לפרושי אלא בהני דכשרים ולא עלו לשם חובה אבל הנך כשרים ומרצין ועלו לשם חובה וכמו שאפרש וכן כתבו למטה בסוף הדיבור. וקשה דא"כ בפי"ג מהלכות פסולי המוקדשין כתב ואלו הן מחשבת שינוי השם וכו' וכתב שם מחשבת שינוי השם כיצד זה השוחט את הזבח שלא לשמו כגון שהיה עולה וחשב שהוא שלמים וכו' או ששחט הזבח שלא לשם בעליו זו היא מחשבת שינוי השם וכו' ולמה לא כתב שם דמחשבת שאר הד' דברים ג"כ פוסל כן אם חשב שלא לשם ריח שלא לשם שם שלא לשם אישים וכו' אלא לא כתב שפוסל אלא שינוי השם בלבד ודוחק לומר דסמך על מה שכתב כאן. גם נראה מדברי רבינו ז"ל דפליג על דברי התוס' ז"ל שכתבו בריש זבחים דאע"ג דקתני לשם ששה דברים הזבח נשחט הוא הדין הזבח נקטר דהא קרא דמייתי התם בהקטרה מיירי. ומ"מ שפיר דריש מקרא דהתם זביחה לשם ששה דברים מדאיתקש אל שם זבח דלשם זבח דהיינו שינוי קדש בין בעבודת דם בפרקין מקראי דפרקין בין בהקטרה מקרא דהתם הוא הדין שאר חמשה דברים דהוה בזביחה כמו בהקטרה וכו' נראה משם דס"ל לתוס' ז"ל דהקטרה צריך ג"כ לשם אלו הדברים אבל הקטרה לא מעכבא דאע"ג דלא עשאה לשום אלו הדברים כשרים ועלו לבעלים לשם חובה. ומדברי רבינו ז"ל לא משמע הכי שכתב שבשעת שחיטת העולה צריך לשם ששה דברים ולא הזכיר ההקטרה כלל משמע דאית ליה דבהקטרה לא איכפת לן כלל אבל רש"י ז"ל בפירוש החומש בפ' ויקרא נראה שדעתו כדעת התוס' ז"ל עולה אשה ריח ניחוח לה' עולה לשם עולה יקטירנו אשה כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש וכו' משמע דצריך הקטרה שיהא לשם עולה והא דכתב גבי לשם עולה הקטרה וגבי אשה כתב שחיטה כיון לדברי התוס' ז"ל שכתבתי דלשם אית לן קרא לשחיטה שיהא לשם כך וכדנפקא לן מקראי בריש זבחים לכך קאמר דפסוק זה חידש לן ההקטרה וכדי שלא תאמר דוקא גבי לשם עולה דהיינו שינוי קדש דאית לן קרא לשחיטה בעינן לשם עולה בשחיטה אבל שאר ה' דברים דוקא בהקטרה כדמשמע האי קרא ולא בזביחה לזה כתב שחיטה בשאר דברים דכיון דאיתקוש אל שם זבח כי היכי דהתם בין בזביחה בין בהקטרה הכי נמי בשאר הה' ודקדק רש"י בדבריו דקדוק נכון ורמז בדבריו כוונת התוס' ונסתלקה מעליו תלונת הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפירושו שנתרעם עליו והקשה מה שהקשיתי עיין שם, גם הוקשה בעיניו דלמה לא כתב רש"י ז"ל לשם ריח לשם השם וכדאמרו בפ' ב"ש, ואני ראיתי בסמ"ג עשין ק"פ שהביא ברייתות ספרי והביא ברייתא זו כלשון רש"י ז"ל. וא"כ גם מזה אין עליו תלונה כיון שהוא העתיק לשון הברייתא דספרי דאפשר דנוסחאתו כנוסחאות סמ"ג ז"ל אע"ג דבספרים שלנו כתיב בספרי הברייתא כמו שהביאוה בפ' ב"ש:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>