עריכת הדף "לחם משנה/אישות/יח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== כ ==

'''אלמנה שבאה לבית דין וכו'.'''  כתב ה"ה ורבינו מפרש מ"ש בפרק אלמנה ניזונת וכו'. וקשה דה"ה כתב לעיל בפרק י"ז דמ"ש רבינו ונשבעת היא מסקנא דגמרא והלכתא מוכרת שלא בב"ד צריכה הכרזה וכו' נראה משם שמפרש לענין כתובה וכאן נראה שמפרש לענין מזונות ולתרץ זה אם נפשך לומר דרבינו מפרש בין לענין כתובה בין לענין מזונות מכל מקום קשה לי מי הכריחו לרבינו לפרש הדבר לענין מזונות ולומר דההיא דתירצו בגמרא דכששמעו בו שמת בא אליבא דשמואל דוקא אבל לרב צריכה שבועה והיא סברא הפוכה הוה ליה לאוקמא לענין כתובה בדוקא. ונראה שרבינו הכריחו לזו הקושיא שהקשו דהיכי פסיק בגמרא דלא בעי הכרזה מההיא דאלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דילמא שאני התם דמכרה למזונות ואינה צריכה שבועה ולפי דברי רבינו דסובר דבמכרה צריכה שבועה מיתרצא הך קושיא ולכך מפרשה בכל גוונא בין לענין כתובה בין לענין מזונות. ונראה לומר דמה ששאלו לרבינו לענין כתובה אם מוכרת שלא בבית דין הוא משום דדילמא משום דמוכרת שלא בבית דין לא צריכה שבועה אע"ג דבעלמא לענין כתובה כשמוכרת בבית דין בעיא שבועה משום דהיא לא קפדה אטעמא דחינא ובאה לב"ד אבל כשמכרה שלא בבית דין דקפדה אטעמא דחינא דלא להתבזות לבא לב"ד לכך לא בעיא שבועה. וטעם זה כתבו הר"ן בפרק אלמנה ע"ש ומסיק בגמרא דאפילו מוכרת שלא בב"ד בעיא שבועה וזהו שכתב רבינו ונשבעת אפילו מוכרת שלא בב"ד גבי כתובה דיצא לו מכאן כדכתב שם ה"ה ופירוש הרמב"ן שכתב ה"ה עיין בהר"ן ז"ל: 

== כח ==

'''דין תוספת כתובה כדין העיקר.'''  כתב הרב המגיד דמפרש ולתובעת דאמר בגמרא כפירוש הרמב"ן. ול"נ יותר מפורש בדבריו שהוא מפרש שאם תבעה מנה ומאתים ושיירה תוספת כיון דתנאי כתובה ככתובה הרי לא תבעה אלא מקצת ויש לה מזונות וזהו שכתב ואם תבעה מקצת וכו'. ואולי ה"ה כדי להסכימו עם דעת ההלכות כ"כ:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>