עריכת הדף "לוית חן/מכות/ב/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''מתני' כיצד העדים נעשים זוממין כו'.''' יש לפרש לפי המסקנא דתנא התם קאי דאין עושים בהם דין הזמה תמוה מ"מ היאך מיושב הלשון במתני' דקתני מעידין כו' ולא קתני דהוזמו. ונראה דרבי רימז בצחות לשונו במאי דנקט באיש פלוני לשון נסתר ולא נקט מעידין בך שאת בן גרושה לפי דקיי"ל דצריך להעיד בפניו אלא לרמוז לפי מ"ש בעל ת"י כל מקום דנקט איש פלוני ר"ל שהוא לשון חשיבות ע"ש א"כ מדויק הלשון שפיר מעידין באיש פלוני ר"ל דהאמת דהוא אדם חשוב וכהן כשר כגון שהוזמו העדים וק"ל:


'''מתני' אין אומרים יעשה זה בן גרושה כו'.''' צריך לדקדק דפתח בלשון רבים מעידים אנו וסיים בלשון יחיד י"ל דמתני' רימז לן טעמא דקרא דועשיתם לו ולא לזרעו דע"י ממועט דעד זומם אין נעשה בן גרושה וצריך טעם על התורה גופא דה"ל לפסלוהו לכל הפחות לדידיה וצ"ל הטען דאם השני עדים א' כהן וא' ישראל א"כ נעשה לכהן בן גרושה ולישראל מלקות הא שניהם היו שווים בעבירה והיאך לא יהיו שניהם שווים בעונשים ולכך מיעטה התורה אפי' שניהם כהנים דאין נעשה בן גרושה ושניהם במלקות וזהו רמז במתני' אין אומרים יעשה זה בן גרושה אם אחד כהן ואחד ישראל ודוק:

'''ועי"ל''' לרמז אף דלא הוזם רק א' מהעדים לוקה כיון דרמז דלוקים עדים זוממים נפקא לן מקרא דוהיה אם בין הכות הרשע כתיב לשון יחיד משמע אפי' הוזם רק חד ולא בעינן שיוזמו שניהם כשאר עדים זזממין וק"ל:


'''מעידים אנו כו' שהוא חייב לגלות כו'.'''' הא דלא פתח בזו שהוא שייך בין בישראלים ובין בכהנים מיושב נמי בתירוץ תוספות משום דקאי אזוממי בת כהן כו' וק"ל:

'''אבל''' מ"מ ק"ק על תוספות גופייהו למה לא הקשו קושיא הלז מניה וביה במתני' גופה והקשו מממזר ועיי' מה שאכתוב לקמן בס"ד:


'''בגמרא. בר פדא אמר ק"ו ומה הבא לחלל כו'.''' יש לדקדק לבר פדא למה לי קרא דועשיתם לו וה"ל לפרוך בש"ס לבר פדא לו ל"ל ונ"ל לפי דברי תוספות ד"ה בעינן כאשר זמם כו' כתיב לו ולא לאשתו היאך דמעיד על א' שהוא מצרי ב' דאין העד נעשה מצרי וזהו לא ידעינן מק"ו דבר פדא (וא"ל דלמוד מהאי ק"ו גופיה מכהן שנשא גרושה דהוא מחלל זרעו ואפ"ה אינו מחולל מכ"ש זה שבא לחלל לאחד שיהיה מצרי מכ"ש שלא יחולל זה אינו די"ל דלמא דוקא התם קאי הק"ו שפיר לענין בן גרושה אבל הכא במצרי כיון שהמחלל הוא ג"כ מחולל א"כ הוא חמיר ג"כ שיהיה הבא לחלל ג"כ מחולל ודוק) מה המתחלל אינו מחולל כיון דבמצרי העיד וכל מצרי המתחלל הוא עצמו מחולל וא"כ ה"א היאך דהעיד על א' שהוא מצרי שני שתעשה העד מצרי שני תחתיו ולזה כתיב ועשיתם לו ולא לאשתו כנ"ל:

'''ובזה''' מיושב קושיית [[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מוהרש"א]] על תוספות הנ"ל דלמא באמת היאך דהעיד שהוא מצרי שני יעשה כן ע"ש ולפרושי ניחא דא"כ קשה לבר פדא לו ל"ל אלא ע"כ צריכים לתירוץ תוספות דלו ולא לאשתו וא"כ אין נעשה כן ודוק היטב:

'''ועפ"ז''' י"ל המשך דשמעתא דמתקיף רבינא כו' מה הסוקל כו' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ה"ל למימר קשיא אלא צ"ל דה"פ כיון דלפירוש תוספות פריך ומה הסוקל אינו נסקל רק נידון בסייף עדים שבאו רק לסקול ולא סקלו מכ"ש שלא יהיה רק בסייף ולפי' מוהרש"א דפי' לפירושם וא"ל דלמא באמת כן וכאשר זמם אתי' רק היכא דמעידים על סייף א"כ לא הוה שתיק מלנקוט במתני' כמו גבי חילל ע"ש. ולכאורה קשה דלמא הק"ו הוא שפיר והא דלא נקטיה במתני' תנא ושייר וצ"ל מאי שייר דהאי שייר ואין לומר שייר נמי ממזר כדלעיל בתוס' יש לומר דממזר לאו שיורא הוא דהא לסברת בר פדא דיליף דלא נעשה בן גרושה מק"ו המחלל כו' בהאי ק"ו גופי' נילוף ממזר דאם בא על חייבי כריתות אף שבנו ממזר מ"מ הוא עצמו אינו נעשה ממזר וא"כ זה לאו שיור הוא.

אבל מ"מ יש לבר פדא לומר דק"ו שפיר הוא והא דלא נקטי' דשיירי ושיירי נמי אם העיד שהוא מצרי שני דזהו שיור דלא יליף מהאי ק"ו כדפרישית לעיל רק מקרא דלו ולא לאשתו וא"כ לא קשה כלום על בר פדא ולכך מסיק אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ר"ל כיון דע"כ צריך לדרוש הקרא דועשיתם לו ולא לאשתו א"כ ל"ל הק"ו תדרוש הכל מהקרא דלו אתי' נמי ולא לזרעו ואין צריך אתה להק"ו ולפ"ז באמת לא נשאר שום קושיא על בר פדא די"ל תנא ושייר ומשום הכי לא אמר הש"ס קשיא ואמר שפיר אלא מחוורתא דטוב לו היה לדרוש ולמעט הכל מהקרא כנ"ל ודוק היטב כי נכון הוא מאוד והנפש היפה גומעה חיה:

'''ולפי''' הנ"ל דאף בעדות מצרי יליף מהקרא דלו והכל נלמד מחד קרא א"כ כיון דנקט בן גרושה הכל בכלל ולא שייר כלום כנ"ל ולפ"ז ע"כ הק"ו מה הסוקל כו' שיהי' עדים זוממין נידון בסייף אינו ק"ו דא"כ למה שייר' במתני ומאי שייר דהאי שייר וע"כ כל העדים זוממין נידונים באותה מיתה ושפיר נסמוך לזה מתני' הנ"ל סיומא דסנהדרין כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה דמוכח ממתני' דמכות דלא נעשה בן גרושה מקרא דועשיתם לו כנ"ל ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בהאי סמיכות ע"ש:


'''בתוד"ה מעידין אנו כו' תימא כיון דאם הוזמו כו' דהכי הוא האמת.''' נ"ל לפרש מנא להו דכן הוא האמת דלמא הפירוש במתני' דאין נעשים ב"ג וממילא ידעינן דהוא נמי אינו נעשה כדאיתא כה"ג בעדי נערה מאורסה שהובא בתוס'.

ונראה דה"פ דלפי המסקנא דתנא התם קאי כו' והתם ע"כ אי לא הוזמו העדים הבת כהן בשריפה ועכשיו שהוזמו חייבים חנק ונשתנו במקצת דין הזמה דידהו וקאמר יש לך עדים אחרים שאין מקיים בהם דין הזמה כל עיקר וע"כ אי אין נעשה ב"ג אף כשלא הוזמו א"כ מאי רבותא שלא נעשה בהן דין הזמה ואדרבא שם בזוממי בת כהן יש רבותא טפי דאף דהיא היתה בשריפה עכשיו הם בחנק אבל הכא הא לא היו מחוייבים כלל לזה שיפסול לבן גרושה אלא עכצ"ל דבאמת היה נעשה בן גרושה (אבל באמת קשה הכל מנ"ל להש"ס כן דע"י מלקות יחשב עדות שאתה יכול להזימה ודלמא באמת אף בלא הזמה אין הוא נעשה בן גרושה וחלוצה) ומקשינן אמאי הא הוה עדות כן נ"ל דלא כמקצת מפרשים דפירשו פירוש דחוק בזה:


'''בא"ד. וי"ל כיון דלוקים הוה כאשר זמם כו'.''' ר"ל דהוה עדות שאתה יכול להזימה וכדמסיימו והוה שפיר כו' דא"ל דלשונ' כאשר זמם דוקא דהא לא באו לחייבי מלקות וכ"ה בהדיא ברש"י כתובות פ' אלו נערות [[רש"י/כתובות/לג/א#אלא|דל"ג ע"א ד"ה אלא מעתה]] וקצת שבשו וטעו בזה דחשב כאשר זמם ועי"ז הקשו על הש"ס במאי דמסיק ויש לך כו' שאין מקיימי' בהם הזמה כל עיקר הלא ע"י מלקות נתקיים נמי בהם מקצת הזמה וטעות הוא בידם:


'''בא"ד. ויש לדקדק אמאי לא נקט ממזר כו'.''' אין להקשות דלמא מתני' ר"ע דעושה ממזר מכל חייבי לאוין א"כ בן גרושה נמי ממזר לר"ע והוה בכלל ב"ג מ"מ ק' דנקט ממזר סתם דשייך בכל חייבי לאווין ולמה נקט ב"ג דלא שייך רק בכהנים וק"ל.

'''ועי"ל''' דרבי גופי' פסק במתני' דיבמות כשמעון התימני דאין ממזר רק מחייבי כריתות דאמר שם במתני' והלכה כדבריו וק"ל:


'''תוד"ה כל הזוממין מקדימין כו' פי' הקו' שאין להם נס והמלטה וקשה פשיטא כו'.''' נ"ל ליישב פי' רש"י רק נדקדק מאי אשמועינן התנא בסמיכת המשניות להורות דיש עוד זוממין שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר ומאי נ"מ בזה ומאי שיאטו הכא ונראה לפרש מתני' דסיומא דסנהדרין הכי כל הזוממין מקדימין שאין להם נס והמלטה ר"ל דה"א יש להם המלטה מהק"ו דשמעתין ומה הסוקל אינו נסקל הבא לסקול אינו דין שלא יסקל כפי פירוש רש"י ויהיו פטורים לגמרי ולכך הקדים התנא כל הזוממין מקדימין ר"ל שאין להם נס והמלטה דליכא ק"ו דא"כ בטלת תורת עדים זוממים ואמר עוד לאותו מיתה ר"ל דלא נימא שכל עדים זוממין דינם בסייף מק"ו הסוקל אינו נסקל וכפי' ר"ת תוס' ד"ה ומה הסוקל (דרש"י ע"כ נמי ס"ל הק"ו הל"ל דהא ליכא למפרך עליה מידי דנוכל לקיים כאשר זמם בסייף) לזה אמר לאותו מיתה דהק"ו אינו ק"ו וע"ז  מפרש מנ"ל ומסיק חוץ מזוממי בת כהן ובועלה ר"ל דהיא בשריפה ובועל בחנק דנשואה יצאה לשריפה ומזה מוכח דאינו ק"ו דא"כ ל"ל מיעוטא דלאחיו ולא לאחותו שיהי' הזוממין בחנק ולא בשריפה דזה כבר ידעינן מק"ו דאינם חייבים שריפה ומה השורף כו' וליכא למימר דאצטריך לאחיו לחייבם חנק דמק"ו ה"א סייף זה אינו דמהיכא תיתי נחייבם יותר מהבועל גופיה שעשה המעשה ונידון בחנק והק"ו הוא רק דלא נדונם שריפה וכל הקולא שנוכל להקל להם מקילים להם במיתתם ואם נשואה דוקא יצאה לשריפה ע"כ ס"ל כת"ק פ' ד' מיתות {{ממ|}} סקילה חמורה וחנ' קל מסייף ע"ש בגמ' וא"כ ל"ל לאחיו אלא עכצ"ל דהק"ו אינו ק"ו ואצטריך לאחיו למעוטי שריפה. וכדי שלא תאמר מנ"ל הכל דמעוטי לאחיו אתי' לזוממי בת כהן דהא איצטריך לזוממי בן גרושה דלא תימא דכתיב לו ולא לזרעו ובעינן כאשר זמם והוה ממעטינן הזוממים ולהכי כתיב לאחיו להורות דלא נעשה בו רק מה שהיה זמם לעשות לאחיו לחוד ולא מה שהיה זמם לעשות לזרעו של אחיו ויעשו ב"ג תחתיו ולכך סמך לזה מנה דמכות ואמר יש לך עדים אחרים דאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר כיצד העדים כו' אין אומרים כו' וילפינן מקרא דועשיתם לו כו' כדמפרש הש"ס דאין לומר דלמא אתי להיפך דלאחיו אתי דנעשה בן גרושה כמו שזמם לעשות רק לאחיו לחוד ולא כפי שזמם לעשות לזרעו של אחיו א"כ לא נכתוב תיבת לו למעוטי זרעו דממילא ידעינן מדאצטריך לאחיו ע"כ ידעינן דלא יעביד לזרעו בן גרושה דאל"כ לשתוק ג"כ מלאחיו ולכתוב סתם כאשר זמם אלא ע"כ מדאיצטריך לאחיו מוכח דזרעו אינו לפסול ולשתוק מתיבת לו אלא עכצ"ל דלאחיו איצטריך ולא לאחותו למעוטי זוממי בת כהן משריפה וע"כ מוכח דהק"ו אינו ק"ו וא"כ מוכח שפיר כל הזוממים מקדימין לאותה מיתה ודוק היטב כי נכון הוא מאוד:

'''ושפיר''' מייתי הש"ס אחר זה שקלא וטריא דבר פדא ומתקיף דרבינא בהק"ו להורות דהק"ו אינו ק"ו כדמסיק להורות לנו על סמיכות הנ"ל כנ"ל ודוק:

'''ועפ"ז''' מיושב שפיר הא דפי' רש"י בשמעתין חוץ מזוממי בת כהן כשהיה נשואה. ולכאורה תמוה היאך מפרש דוקא לחד תנא דהא איכא שלשה מחלוקות בדבר בפ' ד"מ ובסנהדרין בכמה מקומות מפרש רש"י באמת המתני' בארוסה ונשואה ולמאי שכתבתי ניחא דבשמעתין מוכרח ע"כ לפרש בנשואה דאי מיירי בארוסה י"ל מנ"ל דכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה דלמא נילוף מהק"ו דהסוקל כו' דלא נחייב עדים זוממים באותה מיתה וא"ל א"כ ל"ל קרא לאחיו דלא נחייב שריפה י"ל דאיצטריך דמק"ו ה"א סייף כדאיתא בתוספות דשמעתין ואיצטריך לאחיו דנחייב לסקילה דהא מיירי בארוסה דהבועל בסקילה ולכך פירש רש"י בשמעתין למ"ד דנשואה יצאה לשריפה ודוק היטב כי ברור הוא:


'''תוד"ה זוממי בת כהן כו' אבל קשה כו' וי"ל כו' קמ"ל היא ולא זוממיה למעוטי זוממי' בכל ענין.''' לכאורה קשה מנ"ל האי מעוטי מהיא דלמא אתיא רק למעוטי בועלה ולעולם כשאין הבועל שם חייבים שריפה דנקיים כאשר זמם כפי סברתם דלעיל וראיתי אח"כ שהרגיש בזה מוהרש"א במסכת סנהדרין והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דלמיעוט היא ולא בועלה א"צ דזה ידעינן מלאחיו ולא לאחותו וע"כ הבועל הוא במיתה אחרת אלא ע"כ הוא למעוטי זוממי' בכל ענין ודוק:

'''אבל''' מ"מ יש קצת לדקדק לפ"ז למה נקטו בקושייתם ל"ל היא ולא זוממי' ה"ל לאלומי קושייתם דלא איצטריך נמי היא ולא בועלה דזה ידעינן מלאחיו כנ"ל:

'''ואין''' לתרץ דאי לא כתיב היא ולא בועלה ה"א קרא דלאחיו אתיא למעוטי אפי' בישראל בארוסה דבנשואה ליכא למיטעי כיון דהיא בחנק בודאי לא נחמיר באיש יותר מבאשה דהא בבת כהן מחמיר יותר מבן כהן דהיא בסקילה והוא בחנק כמו דמצינו שהחמיר הכתוב בבת כהן יותר מבן כהן זה אינו דהא מקרא מלא סקילה בשניהם:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>