עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/תרל"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#א|מג"א סק"א]]</small> ד"ה אמרינן בסוכה. דאמרינן ב' כהלכתן וכו'. אנן נמי קיי"ל הכי וסבירא לן דבעי ב' דעריבן והשלישית בטפח שוחק כמבואר בס"ב אבל התוספות פירשו לאותה מימרא שיש לו דופן א' שלם ומעמיד הפס וה"ל ב' דפנות דעריבן ולדידן לא מהני פס ד' אלא בב' דפנות כמבואר ס"ג:

<small>מ"א</small> בפחות מג' מהראשון וכו' וליכא למימר כיון דיש הרבה פרוץ אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דהא אמרינן בדף ז' דאפילו עשה כל דפנות הסוכה בקנים דקנים קנה פחות מג' כשירה משום דלבוד הוי כסתום ואין שייך כלל לחלק בין סוכה של ב' או ג' דפנות לסוכה של ד' דכיון דלבוד הוי כסתום אין חילוק כ"ז הוא לשון התוספות:

<small>שם</small> של שתי וערב אינה מחיצה וכו' דלא הותרה אלא בשיירא כמבואר לעיל סימן ש"ס ולכן זו שעשוי קנה קנה הוי שתי לבד לא מהני ותימה על תירוצא דהא הביאו ראיה מההוא בדף ז' דמהני קנה קנה אף שאינו אלא שתי וע"ז תירץ מהרש"א דההוא דדף ז' הוא אליבא דהילכתא אבל זו המימרא דדף ט"ז רוצה לצאת גם דעת ר' יוסי בר"י דס"ל דמחיצה של שתי אינה מחיצה גמורה:

<small>שם</small> מחיצה של ערב וכו'. מהרש"א חידש דגם להלכה לא מהני אלא מחיצה של שתי אבל מחיצה של ערב לא הוי מחיצה לסוכה כיון דלא הותרא בשבת אלא בשיירא ואף על גב דשל שתי נמי לא הותרה אלא בשיירא מכל מקום מחלקינן בין שתי לערב ע"ש ומה שהוצרך מהרש"א לזה אינו בשביל דברי התוספות הללו אלא בשביל דיבור אחר בתוספת שם ד"ה מהו דתימא והתם לענין ערב מיירי:

<small>שם</small> והר"ן כ' גבי פס וכו'. היינו הך מימרא דדף ט"ז מוקי לה הר"ן כבסעיף ג' ולא כהתוספות:

<small>שם</small> וצריכה נמי צ"ה וכו'. היינו הך דס"כ:

<small>שם</small> ומ"ש התוספות שאין חילוק העתקתי לעיל בדיבור שלישי:

<small>שם</small> קודם דידעינן סברא זו. חסר לשון וכצ"ל קודם דידעינן סברא זו דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה:

<small>סק"א</small> סוף המקצוע. מיירי בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' וכיון שהטפח שוחק עם הצ"ה הוא ז' ממילא מגיע עד סוף המקצוע דהיינו קצה השני של הכותל השלימה אבל אם דופן השלימה היא ארוכה א"צ שיגיע הצ"ה עד קצה השני של כותל השלימה וא"צ אלא עד ז' טפחים וכדברי הר"ן והג"מ שהביא:

<small>סק"ב</small> מאי בעי הכא וכו'. ויש גורסין הקנה והדופן וא"ש דטפח קרא דופן:

<small>ש"ע ס"ג</small> ברחבן ארבע' וכו'. זהו בסוכ' דף ז' ופריך מ"ש התם (בהך דס"ב) סגי בדופן יותר על טפח ומ"ש הכא דבעי פס ד' ומשני התם דאיכא ב' דפנות דעריבן (ר"ל ונוגעים זה בזה בלי פילוש) סגי בטפח שוחק הכא דאין ב' הדפנות עריבן צריך פס ד':

<small>סק"ד במ"א</small> מבוי שיש לו לחי וכו' היינו דינא רס"ז:

<small>שם</small> שאינו מפולש וכו'. דאי במפולש לא משתרי כלל בלחי:

<small>שם</small> כלפי חוץ וכו'. דאי סוכך לצד פנימי דהמבוי הא יש שם ג' מחיצות אם כן הסוכ' כשיר' אף בלא לחי:

<small>שם</small> מדופן האמצעי וכו'. ואין שם לסוכ' אלא ב' דפנות זה נגד זה ולחי:

<small>שם</small> העושה סוכתו כמבוי וכו'. סוכה שאין לה אלא ב' דפנות זה נגד זה מיקרי בגמרא דף ז' סוכה העשוי כמבוי:

<small>שם</small> בטפח שוחק וכו' דקאמר בגמרא דף ז' בההוא דסוכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דבשבת לא בעי טפח שוחק וסגי בלחי הרי דבחול סגי בטפח שוחק אף על גב דסוכה זו עשוי כמבוי ובעי' פס ד' אע"כ כיון דמבוי זי יש לה דופן ג' להלן מן הסכך דינו כב' דפנות דעריבן אף על גב שהכותל רחוק מהסוכה:

<small>שם</small> והרב"י הבין מ"ש כמו. והכי קאמר הר"ן שהעוש' סוכתו בכה"ג שסיכך במבוי כלפי חוץ דינו כמו עושה סוכה במבוי באמצע החצר וניתרת בטפח שוחק וע"ז הקשה איך תלוי עושה סוכתו בכה"ג דהוא תניא בעושה באמצע החצר דאינו בש"ס אף על גב דאפשר לפרש תיבת כמו ביאורו כגון וה"ק שעושה סוכתו בכה"ג דסיכך ע"ג מבוי כגון שעושה באמצע החצר ותלי לא תניא בתניא לא ניחא ליה להמ"א דאם כן הול"ל כגון ולא כמו:

<small>שם</small> דפנות דעריבן סגי וכו'. דדופן החצר אין נוגע בדופני הסוכה משא"כ במבוי אע"ג דהסכך אין מגיע עד הדופן מ"מ דופני הסוכה עריבן שיש להם להלן מחיצה ג' ולא נקרא מפולש:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ז|ט"ז סק"ז]]</small> מג' צדדים וכו' אם נעץ ג' קונדיסין בג' זויות הגג יש שם ב' מחיצות כמין גא"ם אז יכול לנעוץ קונדס הרביעי פחות מב' לקונדס שבזוית כההיא דס"ב:

<small>סק"ט</small> בולטים ברוח הג' וכו'. היינו תחת הקירוי אחד מכאן ואחד מכאן:

<small>סק"ה</small> שיעור מקום וכו'. היינו ז"ט כדי הכשר סוכה. אבל קנים דקים לא מהני אא"כ יש ד' מחיצות וכדברי המ"א בריש הסימן:

<small>סק"ו</small> פרוץ שבהן מרובה וכו'. וכ"כ הט"ז סק"ו אלא שנדחק למה גרע משתי בלא ערב ולהמ"א לא קשה מידי דשתי בלא ערב אין מועיל אלא בד' דפנות:

<small>סק"ז</small> הקרנות. לפי שהדין דסעיף זה אין שם אלא קרן א' דהא ליכא אלא ב' דפנות וא"כ הו"ל לרמ"א לכתוב הקרן אלא ע"כ קמ"ל רמ"א דאפי' בסוכה שיש לה ג' או ד' דפנות לא יהיה הפתחים בקרנות לכן הוצרך המ"א לבאר דדוקא אם כל הקרנותיהם פתחים יש קפידא אבל אם בקרן א' ליכא פתח כשר דא"צ רק ב' דפנות דעריבן כמבואר בלשון הר"ן שהביא המ"א בריש הסי':

<small>סק"ח</small> דכשאין מחיצות וכו'. כגון שהגג בולט להלאה מן מחיצות הבית:

<small>שם</small> דהא אפי' בעומד י' עמוד גבוה עשר ורחב ד' עומד ברה"ר הוי רה"י לשבת משום גוד אסיק ובסוכה לא אמרי' בכה"ג גוד אסיק כמבואר בתרל"ג בט"ז סק"ט דבעינן מחיצות הניכרות ע"ש מכ"ש בזה דאפי' לשבת לא אמרי' גוד אסיק מכ"ש לסוכה:

<small>סק"ט</small> כל' הרמב"ם וכו'. ומשמע דדוקא בסתום דאי במפולש הא אין הלחי מתיר לשבת אבל רש"י והרא"ש מתירין אף במפולש:

<small>שם</small> בסופו דאין לו היתר כלל אף לעולי רגלים כצ"ל:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#יב|מג"א סקי"ב]]</small> סמוך לאכסדרא וכו' היינו מחוץ לאכסדרא אבל כאן שאויר האכסדרא היא עצמה אויר הסוכה שפיר אמרי' פי תקרה יורד וסותם:

<small>שם</small> ואם ב' דפנות ר"ל דאחרים אינם חולקין אלא כששני הדפנות אין מחוברין כמין ג"ם אז ס"ל דאפי' פצימין לא מהני אבל במחוברין כמין ג"ם מהני פצימין:

<small>ט"ז</small> מחיצה ג' ממש. דבג' מחיצות ממש א"צ צ"ה כמבואר בס"ג משא"כ בזה:

<small>שם</small> דע"כ לא מצריכינן. נמשך לשל מעלה ונתן טעם למה אמרי' בהא פי תקרה יורד וסותם אע"ג דהטור ס"ל דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ומש"ה מצריך פצימין הרבה שיהיו כלבוד עז"כ דפ"ת לא מצרכינן וכו':

<small>סקט"ז</small> סי' שט"ו. ע"ש במ"א סק"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}