עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/רעג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>מג"א ס"ק ד'</small> פי' שלא אכל כאן ר"ל שלא אכל כאן כלל משא"כ אם אכל מעט כאן גומר במקום אחר כמבואר בסעיף ה' וכתב זאת שלא תטעה לפרש במ"ש ואח"כ נמלך דמיירי אף שנמלך באמצע הסעודה:

<small>הגה ס"ג</small> או שיהא בדעתו כו'. מלשון או מבואר דמעיקר' לא מיירי בהכי אלא שלא היה בדעתו לאכול מיד ואפ"ה כשאכל מיד יצא ולפ"ז מה שסיים רמ"א ואם היה בדעתו כו' מיותר דכבר מוכח מכאן אע"כ דהתם מיירי שהיה בדעתו לאכול בבית אחר וע"ז מורה לשון לאכול שם וכן פירשו שם הט"ז ומג"א ותיבת מיד שכתב שם ברמ"א מיותר לפ"ז וצ"ע קצת:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ה|מג"א סק"ה]]</small> וכן משמע מלשון רמ"א. מדכתב או שהיה בדעתו כו' משמע דאז יוצא אף שלא אכל מיד והיינו בארעו אונס:

<small>מג"א סק"ז</small> ולא ראה בגמ' בר"ה דף כ"ט הובא לעיל ססי' קס"ז דברכת המוציא אע"ג דאינו יכול להוצי' אחרים אם אינו נהנה מ"מ לקטנים שרי כדי לחנכן במצות משא"כ קידוש הא אפילו לגדולים מוציא. וכ"ת דהע"ש מיירי ביודעים ז"א דביודעים גם לקטנים לא יקדש כיון שיכולים לקדש בעצמם:

<small>סק"ח</small> ששתה רביעית. כוונתו לתרץ קושיית הט"ז סק"ד דסעודה לא מקרי אלא ברביעית ומלא לוגמיו אינו אלא רוב רביעית. ואע"ג דבסי' ק"ל נסתפקו אי שיעור ברכה אחרונה של שתיה בכזית או ברביעית ומבואר שם דמלא לוגמיו הוא יותר מכזית וא"כ קשה לדעה דס"ל בכזית לק"מ דאין שיעור סעודה תלוי בחיוב ברכה אחרונה אלא שיעור חשוב בעינן דהיינו רביעית והגאונים נקטו חיוב ברכה לסימנא ואינהו נמי מספקי בשיעור ברכה אי בכזית אי ברביעית וספק ברכות להקל ואין חיוב ברכה אלא ברביעית וק"ל ובחנם הרעיש בספר חמד משה בזה:

<small>שם</small> שכתבו התוספות. מיירי שם באותן בני אדם שקידשו בביהכ"נ וס"ל לר' יוחנן דיצאו ידי קידוש דלא בעינן קידוש במקום סעודה ויצאו ג"כ ידי יין שבביתם וא"צ לברך על יין ששותים אע"פ שהולכים מביה"כ לביתם לא חשיב היסח הדעת. ופירשו התוס' דמיירי ששתו בבה"כ דאל"כ איך יצאו ידי יין ע"ש. ושמואל פליג וס"ל דאפי' ידי קידוש לא יצאו דבעינן קידוש במקום סעודה וכוותיה קיי"ל הרי דאע"פ ששתו מלא לוגמיו לא מקרי מקום סעודה משום שסעודה רביעית בעינן:

<small>סק"ט</small> ונ"ל דא"צ. כלו' דהא דאע"פ שיצא ידי קידוש מ"מ כיון שאוכל במקום אחר יברך על כוס קודם האכילה כדרך שמקדשין בשחרית קמ"ל דא"צ כמבואר בסי' רצ"א סעיף ד' לענין סעודה ג' דא"צ כוס ובטור שם כתב הטעם דכמו בלילה א"צ יין אלא פעם אחד כך ביום:

<small>סק"י</small> דכזית. דלא מקרי סעודה אלא כשחייב ברכה אחרונה כמו ביין מש"ה שיעורו כזית כמבואר בסי' קס"ה ס"ט:

<small>ס"ק י"א</small> נחשבת קבע. כדחזינן לענין מעשר דסעודת שבת חשיבא שאכילת עראי דשבת נחשבת קבע:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ג|ט"ז סק"ג]]</small> ברכת המוציא לאלמנה. ר"ל שקידש על היין לא יברך אח"כ המוציא דהיינו ברכת הלחם שהוא בכלל ברכת הנהנין דאינו מברך לאחרים. אבל כשמקדש על הפת מברך המוציא כמו שמברך בפה"ג כשמקדש על היין זהו כוונת הט"ז במש"כ אח"כ ופשוט שאותו המוציא כו':

<small>שם</small> לא יעשה ברכה לבני ביתו. ר"ל בשחרית בשבת דאע"ג דהוא חוב מ"מ כיון דליכא רק ברכת בפה"ג שמא הוי כמו ברכת הנהנין משא"כ בלילה דאיכא ברכה אחרת דקידוש בהדה. וע"ז סיים הט"ז דרמ"א פסק דלא כהמרדכי כו':

<small>שם</small> וכש"כ בזאת הברכה. לשון וכש"כ אינו מובן ונראה להגיה וכן: קבע:

<small>ס"ק י"ג</small> כמש"כ סימן קט"ז ס"א. ר"ל דאפילו הוא אוכל ג"כ אסור לברך המוציא לאחרי' אא"כ ישבו בשלחן אחד:

<small>שם</small> ועמש"כ שם סי"ג ע"ש במג"א ס"ק כ"ח:

<small>ס"ק י"ד</small> ובזמן הזה. ר"ל אע"ג דש"ץ אפי' מסתמא מוציא לכל דדעתיה אכ"ע מ"מ בזה"ז וכו':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}