עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/קד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>([[מגן אברהם/{{כאן}}#א|מג"א סק"א]])</small> עס"ג. היינו במג"א סק"ד ובסי' צ"ב סעיף ב' והוא שם במג"א סק"ב בשם הסמ"ג:

<small>(שם)</small> ואם חייב. פי' אם רשאי להחמיר ולסכן עצמו או לא:

<small>סק"ב.</small> לעקור. ר"ל כש"ץ כשמחזיר התפלה אינו אומר עושה שלום עד בקדיש תתקבל ואפ"ה הולך מן התיבה לספסל לישב ולומר תחנון במקומות שנוהגין לומר תחנון בישיבה:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#א|ט"ז סק"א]]</small> ודחוהו משום דמי"ח קאמר. ר"ל דמשמע מהש"ס דההוא דמצאו בזויות אחרת בתפלת י"ח מיירי:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ב|ט"ז סק"ב]]</small> דיש בזה פלוגתא. היינו במים שותתין על ברכיו ויש מ"ד דחוזר לראש הכי מוקי רב אשי שם הפלוגתא:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#א|מג"א סק"א]]</small> לתחלת הברכה ע"ש בש"ע סעיף ה' ומש"ש:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ג|ט"ז סק"ג]]</small> שאין דעת הפוסקים כן דהרי בהפסקות המבוארו' בסי' זה יש בהן שבח כגון לשאול בשלו' מלך א"ה ואפ"ה אינו חוזר לראש בלא שהה כדי לגמור. וגם בלא"ה כ' הט"ז בסמוך אח"כ דאין חלוק בין שח ובין הפסק בשתיקה:

<small>שם</small> וע"ק לי הבנת ב"י. כבר כ' קושי' זו בריש דבריו ולא שנאה כאן אלא בשביל דבר שנתחדש בה דהיינו מה שכ' שאין לחלק בין הפסק שיחה ובין הפסק שתיקה:

<small>(שם)</small> שוין לההוא שטה של הטור דאותה שטה אין מחלקת בין ק"ש ומגיל' ואינך לתפלה אלא ס"ל דכולם שוים ואין חילוק רק בין אונס או לא והובא בט"ז סק"ב:

<small>(שם)</small> בשח באמצע ברכה ותיכף מה שדקדק לכתוב באמצע ברכה משום דודאי באם שח בין ברכה לברכה א"א לאוקמי דברי הרר"ג מדמסתפק אם צריך לחזור או לא ואת"ל כו' משמע דספק הראשון הוא אם יחזור להתפלל כלל והרי להבנת ב"י דמיירי איך מורין לו תיכף אחר השיחה א"כ פשיטא דצריך להתפלל עכ"פ ממקום ששח וק"ל אע"כ דמיירי ששח באמצע ברכה ומסתפק אם צריך לחזור או לא ר"ל שיגמור תפלתו ממקום שפסק ואת"ל כו':

<small>(שם)</small> היה לו לומר או חוזר לתחלת הברכה דלשון לאותה ברכה משמע שכבר אמר ברכות אחרות אלא ה"ל לכתוב לתחלת:

<small>(שם)</small> י"ח כגון יעלה ויבא. לא נזכר בסי' קי"ד מדין יעלה ויבא הוא בסי' תק"ב והט"ז נקט מחד מינייהו כי דין יעלה ויבא ודין גשם שבסי' קי"ד שוים ועוד דבב"י הזכיר גם בסי' קי"ד מיעלה ויבא:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ו|מג"א סק"ו]]</small> ס"ז דאם שח במזיד חוזר. באמת לא מיירי שם בדין שח אלא ר"ל דשח במזיד נלמד מהך דהתם כמ"ש הב"ח הובא בט"ז סק"ג:

<small>(שם)</small> המטונפות דאזיל וקרי ק"ש כי מטא למבואות המטונפות אישתיק אמר ליה לר' יוחנן להיכן אהדר א"ל אם שהית כדי לגמור את כולה תחזור לראש ע"כ הרי דאע"ג ששח בשאלתו לר' יוחנן מ"מ אם לא שהה כדי לגמור א"צ לחזור:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ג|ט"ז סק"ג]]</small> קי"ד נכתב טעם. תימה דשם לא כתב כלום וכן תמה בא"ר:

<small>(שם)</small> שהה או שח הכל מבעי' ליה ר"ל לא כהב"י דהרר"ג רק בשח מיירי. אך קשה דאפילו לפי' הט"ז שכבר גמר תפלתו מה יש לך לספק בשהה בלא שח ודאי דאם שהה לגמור כולה דקי"ל חוזר לראש מה מהני תפלתו שהתפלל ובודאי צריך לחזור להתפלל ואם לא שהה כדי לגמור אפי' לכתחלה מורין לו לגמור תפלתו ממקום שפסק ויפה להתפלל. ולע"ד שלשון זה שבט"ז כאן הוא ט"ס ואין הספק רק בשח ולא בשהה. ואפי' בשח אין הספק אלא בשח באמצע הברכה מי נימא כיון דקלקל נוסח הברכה בשיחה שלו ה"ל כאלו לא אמר אותה ברכה כלל משא"כ בשח בין ברכה לברכה וכמ"ש הט"ז בסוף דבריו ומ"ש הט"ז כאן הכל מבעיא ליה אין ר"ל בין ששהה בין בשח אלא בין בשוגג בין במזיד וק"ל:

<small>(שם)</small> אם עקר רגליו נמצא פי' בשוגג אבל במזיד אפי' לא עקר כיון שדומה זה לדין יעלה ויבא

<small>(שם)</small> ונ"ל עוד אם שח בין. ר"ל שאין הרר"ג מדבר רק בשח באמצע הברכה אבל בין ברכה לברכה אפי' אם נזכר תיכף אחר השיחה מורין לו לגמור תפלתו ואינו חוזר לראש:

<small>(שם)</small> א"צ תיקון כלומר אין לספק כלל אם יחזור לראש והרר"ג לא מיירי רק באמצע. ובלא"ה מוכח כך מדברי הרר"ג בספק ראשון אם יחזור או לא ואת"ל כו' ואי בשח בין ברכה לברכה ואח"כ גמר תפלתו אין כאן רק ספק א' אי חוזר (לראש) אי לא דאם איתא דחוזר דודאי חוזר לראש דאי ממקום שפסק הרי כבר התפלל וק"ל:

<small>(שם)</small> ומש"ה אמרינן אם אפשר לקצר יקצר. לשון זה אין לו ביאור ונראה שהוא ט"ס ומיותר:

<small>בט"ז שם.</small> דשיחה אינו מפסקת אלא זה נתינת טעם על ראש דבריו דשח בין ברכה לברכה א"צ תיקון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}