עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/סג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#א|מג"א סק"א]]</small> פרקדן לא יקרא. וקאמר עליה הש"ס דאפילו כי מצלי אסור וביאור מצלי היינו מוטה על צד ממש מותר דס"ל לתר"י דהיינו אפילו שוכב ממש על צדו אסור לו לקרות ולא הותר אלא היכא שכבר שוכב ערום ומשום טירחא וכמו שהגיה רמ"א. אבל דעת הרב"י כהרמב"ם דמצלי היינו כפירש"י ששוכב על גבו ומוטה מעט על צדו כפירש"י ז"ל שם אבל אם שוכב על צדו ממש מותר לקרות מש"ה השמיט דברי התר"י ובזה תבין דברי המג"א והט"ז:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ב|ט"ז סק"ב]]</small> דהא ר"י ס"ל. בגמרא ר"י ס"ל דמהלך בדרך צריך לעמוד על כל הפרשה:

<small>שם</small> ואי ס"ד דר"י ס"ל כב"ש יש כאן איזה ט"ס הכוונה דאיך יעמוד כל הפרשה אם כן מיחזי דעביד כב"ש אע"כ דבמהלך ליכא קפידא דהכל מבינים דעושה משום כוונה ה"נ לדידן אף דלא ס"ל כר"י ודי שיעמוד בפסוק ראשון מכל מקום אי עומד בכל הפרשה לית לן בה דלא מיחזי כלל דעביד כב"ש אלא משום כוונה עביד:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ד|מג"א סק"ד]]</small> ע"ס נ"ח ס"ג. דמסי' נ"ח מוכח דאפילו לדידן דא"צ לעמוד רק בפסוק ראשון אפ"ה ראוי שיעמוד עכ"פ עד על לבבך ושאם יוצא לדרך ולא יוכל לעמוד עד על לבבך מוטב לקרותה משעלה ע"ה בביתו כמ"ש במג"א סכ"ד וחזינן דאין איסור כשעומד יותר מהחויב. ומה שהביא מסימן צ"ד סעיף ד' הוא ראיה על מ"ש הב"ח דרוכב או יושב בעגלה יכול לכוין שכן הוא שם בסי' צ"ד אפי' לענין תפלה ואף שיש מחמירין שם באבות הוא חומרא בעלמא טעמא אחרינא ודוקא בתפלה ע"ש:

<small>סק"ו</small> ועמ"ש סי' ס"א ס"י. ר"ל בסעיף יו"ד שם וע"ש במג"א סק"ח:

<small>שם</small> ועמ"ש ס"ס ס' רצונו שפסק כאן שמצריך לחזור ולקרות פ' ראשונה ולא סגי בשמע לבד דהוי כקורא למפרע בר"ס ס"ד וע"ז מביא מס"ס ס' דיש דיעות דאפי' כוון בפסוק ראשון ולא בשאר הפרשה צריך לחזור ולקרותה וע"ש במג"א סק"ד:

<small>סק"ז</small> בתפלה. כלומר דקי"ל דתפלה בעי כוונה ואין ר"ל לצאת דהא תפלה דרבנן ואצ"ל כוונה כמ"ש מג"א סי' ס' סק"ג אלא דצריך כוונה להבין מה שאומר:

<small>סק"ח</small> אונס אחר. ר"ל לאו דווקא אונס שינה ה"ה אונס אחר המבטל כוונתו:

<small>סק"ט</small> וע"ס ס"ו. דשם מבואר לדבר מצוה כגון להניח ציצית מפסיק בין הפרקים וא"כ ה"ה דמותר שם לרמוז לדבר מצוה וקשה דא"כ ביומא שם דרימז ר"ש לדבר מצוה ופריך דאסור ומשני בפרשה שניה הוי קאי אמאי לא משני שהיה בין הפרקים. וי"ל דהא בין הפרקים לא מיקרי עד והיה כמ"ש בסי' ס"ו סעיף ה' אם כן יותר רבותא משני דאפי' באמצע והיה יכול לרמוז וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}