עריכת הדף "כרתי/יורה דעה/ע"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}


{{עוגןמ|א}} מותרת אבל לכתחילה אסור רק בדעבד מותר פר"ת: 

{{עוגןמ|ב}} קודם שיפלוט פי' קודם שיגמור לפלוט ופשוט: 

{{עוגןמ|ג}} העופות מותרים וה"א דחוזרים העופו' ובולעין מדגים כי דגים נ"נ דאין הנאסר יכול לאסור ודם בלועה בדגים אין נבלע כלל בעופות: 

{{עוגןמ|ד}} ולא בלעו היינו דגים נמלחו ולא שייך רפו קרמייהו וטרידי' לפלוט אבל אם אינם מלוחים לא שייך טרודים לפלוט ואגב דיפליט דם דידיה לא אמרינן ואסור וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]]: 

{{עוגןמ|ה}} ודג תפל היינו אפי' לא נמלח מעולם וא"כ דעת הרבה מחברים דאגב דיפלוט דם דידי' יפלוט דם אחרינו אבל המחבר ס"ל כהך דס"ל דם דגים אינו מושך עמו דם עופות ולכך אף דיפלוט דם דידי' לא יפלוט דם דעופו' וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]]: 

{{עוגןמ|ו}} או זה ע"ג זה אע"ג דטריפה שנמלחה עם שחיטה איכא לקמן מ"ד דאסו' בנגיעת פליטת צירן טריפה שאני משא"כ דם משרק שריק ואין בולע ש"ך: 

{{עוגןמ|ז}} וכן אם הדגים מונחים ואם ספק אסור דסתם מליח דרך להתהפך פר"ח: 

{{עוגןמ|ח}} לאחר ששהו כו' ואעפ"י שגם דגים שהו ואינ' פולטי' הרבה מ"מ לאחר ששהה כבר נפלט כל דם עופות ואע"פ שאנו מחמירין לעיל סי' ס"ט ס"כ במעשה דרש"י התם המוהל בעין משא"כ כאן רק לחלוחית: 

{{עוגןמ|ט}} ואם נמלחו אבל לכתחילה אין למלוח דבעי הדחה דלמא משתלי דלאו כל הדגים דרכן בהדחה לפי הזמן ולפי טיב הדגים וטיב הבישול משתנ' מ' פר"ח: 

{{עוגןמ|י}} והודח לאו דוקא אפילו לא הודח מ"מ הא אין פולטים יותר 

{{עוגןמ|יא}} כמו חתיכה הב"י הביא בשם הגהת ש"ד מעשה הי' ונמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר ר"י בהדחה כדין טהור מלי' וטמא תפל: 

{{עוגןמ|יב}} אלא בעומדים וכו' ואז אפי' הדחה אין צריך והא דכ' לקמן סי' ק"ה דבעי הדחה היינו בנוגעים ש"ך: 

{{עוגןמ|יג}} כששתיהן כחושות ע' לק' סי' ק"ה דשם הכל מבואר אם תתאי עלאי שייך במליחה ומחבר נמשך אחרי רשב"א דשייך בי' וע"ל סי' ק"ה: 

{{עוגןמ|יד}} כחושה דאזיל היתר ומפטם לאיסר ועיין סימן ק"ה: 

{{עוגןמ|טו}} ויש מתירין אפי' למאן דמחמיר לעיל עי' ס"ט ס"ט לאסור בקליפה דהתם הואיל שהמל' הוציא ציר ומולח בכ"מ ודם משרק שריק ת"ח וכתב הש"ך דכמה דוכתי דלא סמכי' אמשרק שריק רק בזה הואיל ובלא"ה דעת הרבה מחברים דלאחר ששהה ש"מ פסק כחו ואין מפליט ומבליע כלל: 

{{עוגןמ|טז}} ופלט כל דמו אבל אם הודח שיועיל מליחה שני' דעת ת"ח ואחרונים דנסתמו נקבי פליטה ולא יועיל מליחה שני' להפליט הדם והצ"צ השיג דאין לזה שורש בפוסקי' דמועיל הדחה לסתום ולבטל שלא יהי' מלח פועל אח"כ והסכים עמו הפר"ח וע"פ שכתבתי און לדברי רמ"א מ"מ במקום הפסד יש לסמוך ולהקל: 

{{עוגןמ|יז}} ולא שהה ואם ספק אם שהה או לא ג"כ יש להתיר מלבד דהוא ספק דרבנן אף גם אוקמינן חתיכה אחזקתה והשתא הוא דנמלח: 

{{עוגןמ|יח}} ונפל לציר היינו שיש מקום לזוב דאל"כ ה"ל כלי שא"מ ואסור ודוקא במקום ציר יש חילוק אם מקום לזוב או לא אבל חוץ לציר הכל מותר: 

{{עוגןמ|יט}} יום שלם דוקא יום שלם הואיל והוא כלי מנוקב ואין בו כבישה הראוי: 

{{עוגןמ|כ}} וידיחנו היינו הדחה מעט דלא יהיה חשש נסתמה נקבי פליטה 

{{עוגןמ|כא}} תוך שיעור מליחה אבל לאח"כ אמרינן כבר פסק כח מלח במקום הפסד: 

{{עוגןמ|כב}} נאסר וצריך ס' ואם נשפך דם על בשר קודם צלי ונצלה בו יש להתיר בדיעבד כן משמע מש"ך: 

{{עוגןמ|כג}} הבשר חתיכה טפילה שנמלח העם חתיכה שנמלח בכשא"מ דעת הש"ך להתיר ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דיש להחמיר אם לא במקום הפסד: 

{{עוגןמ|כד}} נאסר מיד מתורת מליחה כרותח ולדידן בששים ולמחבר בקליפה: 

{{עוגןמ|כה}} ואין שיעור לדבר כיון דקיימא לן מליחה בששים אם כן תיכף מה שבתוך ציר אוסר תיכף בששים: 

{{עוגןמ|כו}} דינה וכו' מספקא לן אי קרקע הוי כ"מ ומחמירין לאסור מה שבתוך הציר אבל לומר דהוי כפירש ממקום למקום לא. מקובל אני מגדולי בעלי הוראה מומחי' זקנים שהי' בדור דוקא רצפה של עפר כמו שישנו בכפרים וכדומה וכן רצפה של אבנים גמורי' שקורין גהויאני שטיין אבל רצפה לבנים שקורין ציג"ל אפי' גברענטי ציג"ל הם כ"ח גמור ואין כאן מקום ספק דהוי כשא"מ וכן נהגו כל בעלי הורא' בפראג 

{{עוגןמ|כז}} דציר דרבנן היינו דם שבישלו דרבנן 

{{עוגןמ|כח}} מועטים היינו שאין ס' נגד ציר אבל מ"מ רוב בעינן ש"ך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}