עריכת הדף "כרתי/יורה דעה/סה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}


{{עוגןמ|א}} ואינו אלא חומרא דאע"פ שנראה בהן דם מ"מ שומן בעלמא הוא ט"ז: 

{{עוגןמ|ב}} ואם לא נטלן ובחוטי צואר אם נתח הבהמה א"צ ס' אבל אם בהמה שלם בלי נתוח צריך ג"כ ס' ש"ך ופר"ח. 

{{עוגןמ|ג}} ובצלי ודעת הת"ח להחמיר להצריך קליפה אף דנמלח אע"ג דהכל חומרא בעלמא הוא: 

{{עוגןמ|ד}} ביצי זכר אף דבגמ' נאמר גדי חשש להחמיר כדעת רש"י גדי לאו דוקא: 

{{עוגןמ|ה}} בכוי היינו כוי בריה בפ"ע וקמ"ל דאף בהו נוהג אבל כוי בתייש הבא על צבי כיון דאחד חיה ואחד בהמה חייב בג"ה וא"צ לימוד או ראיה דחייב: 

{{עוגןמ|ו}} אינו נוהג בשליל פי' דשחטו האם ונמצא בו הולד דהולד מותר בשחיטת אמו ואף הגיד מותר: 

{{עוגןמ|ז}} וי"א וכו' הוא דעת הרמב"ם והארכתי בזה לעיל סי' ס"ד: 

{{עוגןמ|ח}} ונהגו להחמיר עיין מ"ש מזה ב[[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]]: 

{{עוגןמ|ט}} שהפנימי דעת רוב מחברים דד"ת אינו אסור אלא מה שעל כף הירך פר"ח: 

{{עוגןמ|י}} אסור מן התורה דעת פר"ח גיד של אדם אסור מהתורה וצ"ע: 

{{עוגןמ|יא}} ג"ה מותר בהנאה וי"א וכתבו דיש ליזהר לכתחלה ואין להאכילו לחתולי' אבל מותר למוכרו הירך לעכו"ם דלא מקבל דמים יותר בשביל הגיד וגם צ"ל דלית לי' טובת הנאה מעכו"ם בשביל הגיד וא"כ לא מתהני מיני' ושומנו של גיד לכ"ע מותר בהנאה פר"ח ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שטרחתי ליישב דברי רמב"ם מכל טענות. 

{{עוגןמ|יב}} בין חתוכה דעכשיו אין לוקחים בשר מעכו"ם כמש"ל סי' ס"ב א"כ אין לחוש דנקח הימנו ואי דאסור לגנוב דעת עכו"ם כיון דאין אומר לו כלום מטעי' נפשי'. 

{{עוגןמ|יג}} ואומר לו וא"כ ודאי אמת דאסור לגנוב דעת וכ"ש דאסור אם מוכר לו מבהמה מה שמכר לישראל דאתברר דכשר הוא: 

{{עוגןמ|יד}} כל ירך שיצא ר"ל ששלחו ומסרו לאחר אבל אם היא תחת ידו יש לחוש שמא לא השלים. 

{{עוגןמ|טו}} שמא לא וכו' עיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] מ"ש בזה: 

{{עוגןמ|טז}} מ"מ טוב להחמיר וביותר יש להחמיר בזמן הזה דרבו החומרות מבעל עיטור וכדומה וכבד עליו טורח ואינם על הרוב בעלי תורה והם מחמירין ומקילין במקום שאסור. והנה בזמני היה מנקר אחד אפילו בעל תורה ומומחה למאוד ונשתבש בדעתו לומר על גיד אחר שהוא הגיד האמיתי ועד היום הזה טעינו נחנו ואבותינו בגיד שאינו גיד שאוסרה התורה והיה הולך ושב בכל ארץ אשכנז ומרעיש הבריות עד שבא לפראג והציע דבריו לפני ולפני חכמי העיר הגאונים. ואני חקרתי ובדקתי את הדבר ומצאתי שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים ולא בבהמות נקבות ואז הראתי לו סמ"ג שכתב דג"ה נוהג בזכרים ונקבות{{הערה|ורבים תמהו על שגגה גדולה שיצאה מהשליטים דסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות כדרכו בכל המצות לכתוב כן אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בזכרים ונקבות אי לא. לשון החתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/סט|שו"ת יו"ד סימן סט]]}} עיי"ש מה שהאריך בזה. והמגיה במהדורת מכון חת"ס שם הביא מליקוטי הערות שרבנו הגיה בעצמו הכו"פ שהדפיס בחייו ומחק תיבת '''סמ"ג''' וכתב '''סה"נ''' והוא ר"ת '''ס'''דר '''ה'''לכות '''נ'''יקור, ושם באמת מיירי מהגיד עצמו שנמצא הן בזכרים הן בנקבות.}} ועי"כ אשתקל מילולי' ועכ"פ אין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה' מרבים ומיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי:

{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}