עריכת הדף "כפות תמרים/סוכה/לא/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ל"א ע"א'''}}

'''ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירים.''' איכא למידק אמאי אצטריך למיתני והמסכך בר"ה י"ל עם מ"ש לקמן בגמרא ואמאי דרישא גזולה פליגי בגזילת קרקע דלמא פליגי בגזל עצים ר"א סבר לא תקנו תקנת מריש בעצי סוכה כיון דלא חברן בטיט והוי ליה סוכה גזולה וחכמים מכשירים דסברי תקנו תקנת מריש בעצי סוכה אע"ג דלא חברן בטיט דמצוה משוויא ליה כל ז' כבנין קבע ומכח דקתני המסכך בר"ה דטעמא הוי משום דקרקע לאו דידיה שמעי' דרישא נמי הוה בכה"ג כגון שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דפליגי בגזילת קרקע. אמנם בהא דמסכך בר"ה יש להסתפק אם יש חלק לזה המסכך בר"ה א"כ הו"ל סוכת השותפין ונמצא דסוכת השותפין פסולה לר"א ואם נאמר דזה המסכך בר"ה אין לו חלק בר"ה זה נמצא הפסול הוא משום דהיא סוכה גזולה מרבים ולעולם סוכת השותפין כשירה לר"א. ועל דברי התוספת דפרק הישן דף ז"ך ע"ב בסוף דיבור המתחיל כל האזרח כתב רש"ל דסוכת השותפין פסולה לר"א ובסימן חדושי הלכות חלק עליו וס"ל דכשירה לר"א והריב"ש בתשובת סי' שמ"ז כתב דנחלקו כמה חברים בסוכת שותפין לס' רבנן דר"א די"א דע"כ לא מכשרי רבנן אלא סוכה שאולה לא של שותפות וי"א דכיון דשאולה כשירה כ"ש של שותפות והריב"ש הכריע כמותם ורמז דבריהם מרן הב"י סי' תרל"ז. ולכאורה ק' אמאי לא הכריע הריב"ש דסוכת השותפים כשרה מהא דמכשרי רבנן מסכך בר"ה אלא יראה משום דמהכא אין ראיה דאפי' תימא דזה המסכך יש לו חלק ברשות הרבים מכל מקום טעמא דרבנן דמכשרי משום דקרקע אינה נגזלת והוה ליה חצי סוכה שלו וחציה הגזולה הרי היא שאולה משום דקרקע אינה נגזלת אבל סוכת השותפין שבראש העגלה או הספינה אכתי איכא למימר דהיא פסול' לדעת רבנן וגרע מסוכת שאולה דסוכת שאולה כ"ז שאלתה חשיב דילי' אבל סוכת השותפין אין לו שייכות בחלק חברו מכל מקום הריב"ש הכריע דסוכת שותפין כשרה דקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו יע"ש באריכות ודוק:

'''אמר רב נחמן מחלוקת כו'.''' לכאורה יראה דר"ן אתא לאשמועינן דר"א מודה דגזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשרה גם לדעת ר"א. וקשה מאי איכפת לן לדעת חדושא לר"א הלא הלכתא כרבנן אמנם הדבר ברור דרב נחמן אשמועי' חדושא גם לרבנן דס"ד אמינא עד כאן לא מכשרי רבנן אלא כשתקף את חברו וכו' משום דקרקע אינה נגזלת אבל גזל עצים וסיכך בהם הוה אמינא דלית בהו תקנת מריש כיון דלא חברם בטיט קמ"ל ר"נ דבגזל עצים וסיכך בהם ר"א ורבנן כלהו מודו דסוכה כשרה היא מתקנתא דרבנן דעשואה כמריש כל ז' ימי הסוכה ודוק:

'''מחלוקת בשתקף את חברו והוציאו מסוכתו כו'.''' ק"ק אמאי נקט דהוציא לחברו מסוכתו אפי' שנכנס לאכול בסוכת חברו בע"כ ולא הוציאו מסוכתו אלא הלך וישב בצדו תוך הסוכה בע"כ ר"א פוסל משום סוכה גזולה או שאולה וחכמים דסברי קרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה כשרה מכשירין דהו"ל סוכה שאולה ותו קשה אמאי לא פירש מחלוקת כשנכנס לסוכת חברו שלא מדעתו דחברו לא היה שם ושלא מדעתו נכנס ר"א פוסל וחכמים מכשירים. ותו קשה אמאי לא פירשו מחלוקת כשסיכך על קרקע חברו דהיינו דהלך והביא עצים וסיכך משלו ועשה הסוכה בקרקע חברו שלא מדעתו ובכי האי גוונא ר"א פוסל וכו' ולכאורה היה נר' לתרץ בזה דעד כאן לא פיסל הכתוב סוכה גזולה אלא בענין הסכך דמאי דכתיב חג הסוכות תעשה לך פירוש סוכה הוא הסכך ובסכך הוא דהקפיד הכתוב שלא יהיה גזול לא בקרקעות הסוכה אבל זה אחר זה דהא קתני בברייתא והמסכך ברשות הרבים דקרקע לאו דידיה אלמא דסוכה גזולה הוי בין בסכך ובקרקעית והוא הדין בדפניה וי"ל דבכולהו גווני פשיטא דר"א פוסל משום גזולה ומאי דנקט רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חברו כו' היא לאשמועי' חדושא דאפי' בכי האי גוונא לרבנן מכשירין דהויא ליה שאולה וליכא למיחש משום מצוה הבאה בעבירה כיון דלא קנייה כלל וברשותא דמרא איתא דקרקע אינה נגזלת וכ"כ הר"ן פרק הישן דף שמ"ג סוף ע"א יע"ש ודוק:

'''ורבנן לטעמייהו כו'.''' איכא למידק דבפרק המפקיד דף מ"א ומ"ד ופרק הספינה דף פ"ח קיי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוי כמ"ש בח"מ סי' קפ"ח ורצ"ב וכיון שכן היכי מכשירים חכמים כשתקף את חברו והוציאו מסוכתו משום דקרקע אינה נגזלת מ"מ היכי מכשרינן מטעם סוכה שאולה הרי בעל הסוכה אינו רוצה להשאיל והיכי הויא שאולה ותו דסוכה שאולה היו סוברים חכמים דפסול משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך ומלך ממעטינן גזולה ושאולה אלא משום דאשכחו רבנן ריבוייא דכל האזרח בישראל הכשירו שאולה כדאיתא בפרק הישן וכיון שכן נימא תפסת מועט תפסת ע"כ לא הכשיר הכתוב אלא שאולה מדעת חברו אבל שלא מדעתו מנ"ל דריב' הכתוב לזה דגם בכה"ג תהיה כשרה ואפילו בסוכת השותפין כמה קולמסין נשתברו לדעת אם היא כשרה כמ"ש הריב"ש סימן שמ"ז והיכי נימא דסוכה שאולה ע"כ של חברו הכשיר רבנן מריבוייא דכל האזרח וכו' וצ"ע בלשונות רש"י דסוגיא זו יש טעיות בדפוס ויניצייא ובדפוס אמשטרדם הם מתוקנים וק"ל:

'''תוספות ד"ה אבל גזל עצים וכו' כך פירש הקושי' ועל זה דחק וכו'.''' כך היא הגיר' בדפוס ויניצייאה והמשמעות הוא שבאו התוס' לתת טעם לרש"י למה נדחק לאוקומי דסוכה גזולה מדאורייתא לא משכחת לה אלא בסוכה דראש העגלה וספינה ואמרו דטעמו משום דא"א לאוקמי גזולה דקרא בגזל עצים וסיכך בהם דאע"ג דאית בהו שינוי מעשה ושינוי השם ס"ל לרש"י דשינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני להו וכיון דלא קני להו הוה להו הנך עצים שאולים לגבי' דכל מקום דאיתנהו ברשות מרייהו איתנהו ואין לומר דע"כ לא אמרינן ברשות מרייהו אלא במטלטלין הנגזלים שלא חברן הגזלן בקרקעו אבל הכא בנדון זה שגזל עצים ובנה אותם במחובר לקרקעו א"כ הוי גזולה מדאורייתא הא ודאי ליתא דאפילו בנה אותם במחובר לקרקעו לא קנה העצים אלא מדרבנן משום תקנה וא"כ גזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשירה משום דהוי שאולה וא"כ מאי דפסל הכתוב סוכה גזולה לא משכחת לה אלא בסוכה העשויה בעגלה כן פי' רש"ל דברי התוספת ואני הרחבתי לשון רש"ל כדי להבין דבריו. ופירש זה הוא תמוה בעיני דהיכי נימא דבגזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשירה מן התורה משום דכיון דלא קנה העצים הוו שאולים הרי במטלטלין לא שייך לומר שאולים דבשלמא קרקע דאינה נגזלת שייך לומר דהויא שאולה אבל במטלטלין אפילו דלא קננהו הגזלן לא שייך לומר דהם שאולים לגביה כמ"ש התוספת לעיל ד"ה וקרקע אינה נגזלת. ואפילו תימה דהתוספת ס"ל דרש"י חולק על זה וס"ל לרש"י דמטלטלין הנגזלים אם לא קננהו הגזלן חשובים שאולין לגביה א"כ היכי מיתוקם קרא דסוכה גזולה פסולה בגזל סוכה דבראש העגלה הרי הגזלן לא קנה אותה דלא עשה בה שום שינוי וא"כ נימא דברשות בעליה עומדת והויא סוכה שאולה. ולכן יראה דהנכון כמ"ש בחדושי הלכות דגרסינן בדברי התוספת ועל חנם דחק וכו' וכוונתם דעל חנם דחק רש"י לאוקמי גזולה דקרא בסוכה דראש העגלה וספינה דשפיר מצינן לאוקמה בגזל עצים וסיכך בהם דמדאורייתא לא קני כיון דחוזר לברייתו והו"ל גזולה דקרא מתוקם מדאורייתא וכו' יעו"ש. אך קשה על דרך זה דהיכי קאמרי התוספת דגזל עצים וסיכך בהם לא קני להו מדאורייתא הרי כיון דיש בהם תרתי שינוי השם ושינוי מעשה קני מדאורייתא כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ולקני בשינוי השם וי"ל דהתוס' אומר דגזולה דקרא משכחת לה בשלא עשה בה תרתי אלא גזל עצים וסיכך בהם ולא עשה שינוי מעשה לחברם בטיט ואין כאן אלא שינוי השם דמעיקרא עצים והשתא סוכה והוא שינוי השם החוזר לברייתו ולא קני להו אלא מדרבנן משום תקנת מריש ובכה"ג משכחת לה גזולה דקרא ודוק:

'''גמרא ממאי מדקתני וכו'.''' כלו' ממאי דבגזילות קרקע פליגי דלמא פליגי בגזל עצים ר"א סבר לא תקנו תקנת מריש בסוכה דאין טורח והפסד לסתור סוכתו ורבנן סברי תקנו תקנת מריש בסוכה אי נמי דלמא פליגי בגזל עצים ועשה בהם שינוי מעשה דחברם בטיט וגם אית בהו שינוי השם ר"א סבירי ליה שינוי החוזר הוא ורבנן סבירי ליה כיון דאית ביה תרתי אע"ג דהוי חוזר קני ודוק:

'''אמר רבינא האי כשורא כו' פשיטא מ"ש מעצים כו'.''' איכא למידק דרש"י כתב לעיל אבל גזל עצים וסיכך בהם אין זו לא גזולה ולא שאולה דקנהו בשינוי מעשה ושינוי השם כו' וא"כ נימא מהו דתימא דוקא גזל עצים משום דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם אבל כשורא דלא עבד בה שינוי מעשה דלא חברו בטיט הו"א דאין לה תקנת מריש קמ"ל ועיין בל"מ ספ"ה דסוכה ויראה ליישב דרש"י ז"ל פירש בגזל עצים ב' פי' הפיר' הא' משום דקננהו בשינוי מעשה ושינו השם והפי' הב' דאפילו לא קננהו בשינוי מעשה הסוכה כשרה משום תקנת השבים ועל כל הפי' כיון ר"נ במ"ש אבל גזל עצים אין לו אלא דמי עצים וכיון שכן פריך שפיר מאי קמ"ל רבינא בדין כשורא מ"ש מעצים הלא בגזל עצים השמיענו רבינא דאפילו לא קננהו בשינוי מעשה כגון שלא חברם בטיט הסוכה כשרה משום תקנת מריש וליכא למימר דרבינא היה סבור דמ"ש ר"נ אבל גזל עצים הוי דוקא היכי דקננהו בשינוי מעשה ומשום תקנת מריש לא איירי ר"נ דאם כן אמאי רבינא נקט למלתיה בדין כשורא יאמר דינא בגזל עצים דלא עשה בהם שינוי מעשה דיש בהם תקנת מריש ומדשביק דינא דעצים ונקט דינא דכשורא משמע דרוצה ללמוד חדושא בכשורא ולכן פריך פשיטא מ"ש מעצים ודוק:

'''תנא יבש פסול ר"י מכשיר א"ר מחלוקת כו'.''' איכא למידק מאי אתא לאשמועינן רבא דמודה ר"י גבי אתרוג כיון דקי"ל הלכתא כרבנן י"ל דבשעת הדחק פסקי' כר"י לפי' אשמועי' דמודה ר"י גבי אתרוג ולפי' אפי' בשעת הדחק אין להכשיר אתרוג היבש ודוק:

'''רש"י אבל אתרוג ד"ה בעינן הדר דהדר כ' ביה ולא דרשי' לי' לר"י הידור ל' יוני כו'.''' ק"ל אמאי נקט רש"י דרשא דבן עזאי ולא נקט דרשא דר' דדריש לקמן דל"ה אל תיקרי הדר אלא הדר א"נ דרשת ר"א ותו דהרי לקמן בסוף הסוגי' כד אתותב רבא דר"י לא בעי הדר אפי' גבי אתרוג אמרו אלא לר"י הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו כו' וא"כ עכ"ל דאתי רבא לאשמועי' דמודה ר"י גבי אתרוג דבעי הדר ולא דרש הדר באילנו וכו' ואם כן אמאי נקט רש"י דרבא אשמועי' דלא דריש ר"י הידור ל' יוני ויראה דגם בגמרא קשה לקמן דמאי דקאמר ואלא לר"י הא כתיב הדר ההוא הדר כו' דאמאי לא קאמר דר' יוחנן דריש ל' יוני או מלשון הידור כדלקמן דף ל"ה יש לומר דכונת התלמוד לומר דר"י לא דריש הדר מענין מהודר ונאה אלא דריש הדר באילנו כו' ולאו דוקא הך דרשא וכן רמזו התוספת לקמן במ"ש הדר באילנו משנה לשנה בן עזאי הוא דדריש לה לקמן ויש שם דרשות אחרות עכ"ל הרי דפירש התוספות דנקט גמר' הך דרשא לאו דוקא וזה עצמו כיון רש"י ולימד לנו פה ונתכוון לומר ולא דריש הדר ל' יוני כדי שנדע דמ"ש לקמן ואלא לר' יוחנן כו' ההוא הדר באילנו כו' לאו דוקא נקט תלמודא דרשא זו ודוק. תוס' ד"ה ור"י סבר כו' פי' בקושי' כו' וק"ל אמאי לא הקשו דרש"י עצמו כ' בהפך בר"ה דף ל"ד וז"ל ה"ק אי לאו ג"ש או לא נאמרה ג"ש זו למשה מסיני לדונה הייתי מביא הכל בהיקשא כלומר מעצמו עכ"ל הרי דכתב רש"י דאדם דן היקש מעצמו וא"צ לקבלו מסיני י"ל דאי מהא לא אירייא דודאי רש"י מודה דדעת רבנן הוא דהקש אדם דן מעצמו אבל סבור רש"י דר"י חלוק בזה וסבירי ליה דלא דרשינן היקש אא"כ הוא מקובל מסיני ולכן כל כח קושיתם על רש"י הוא ממ"ש סוף דבריהם ואפילו לר"י דלא דריש סמוכין כו' ואני בעניי תמי' על התוספת דבאיזה כח הם מקשים על רש"י דהיכן מצאו דר"י דריש היקש מעצמו אף על גב דאינו מוכח ומופנה כדי שיקשו על רש"י דלמא ר"י לא דריש היקש אלא היכא דמוכח ומופנה דומיא דסמוכין ובס' הליכות עולם דף מ' ע"ב הביא דברי רש"י וכתב דהתוספת דרשו עליו ואמרו דכל המדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש ויבין שמועה דף מ"ד ע"א הקשה על רש"י ממה שכתב בהשולח דף מ"א ע"ב אהא דאמרינן דכ"ע ג"ש עדיף מהיקש פירש רש"י הטעם דכיון דמסיני גמרינן לה עדיפא מהיקש עכ"ל אלמא דרש"י סבירי ליה דאדם דן היקש מעצמו ולי יר' דשאני התם דאותו היקש הוא מוכח מהכתוב לדורשו ובכה"ג דמוכח או מופנ' מודה ר"י כדכתיבנא לעיל והר"ב יבין שמועה רצה לתרץ תמיהת התוספת על רש"י דלעולם רש"י מודה דאליבא דרבנן אדם דן היקש מעצמו ומ"ש רש"י הוא לדעת ר"י ולא כמו שהבין ה"ע דרש"י אמר דבריו גם אליבא דרבנן יע"ש ודבריו תמוהים דמנ"ל דהבינו דרש"י אמר דבריו גם לרבנן בודאי דגם הם הבינו דלא אמר רש"י דבריו אלא לר' יוחנן ואפילו הכי תמהו עליו דסבירי ליה לתוספות דר"י מודה דאדם דן היקש מעצמו אע"ג דאינו מוכח ומופנה וכבר כתבתי דאין דברי התוספות מוכרחים כדי שיקשו על רש"י. גם מה שהביא בספר יבין שמועה מ"ש רש"י פרק בן סורר אותו היקש דהתם הוא מוכח וכבר כתבתי דבהיקש דמוכח או מופנה מודה רש"י דגם ר"י מודה דאדם דן היקש מעצמו ולא פליג ר"י אלא בהיקש דאינו מוכח ומופנה ודוק:

כתבו עוד התוספת '''והכא בסברא פליגי כו'.''' לע"ד יר' דאפשר דטעמו דרש"י ולא דריש היקשא משום דכתיב פרי עץ הדר כפות תמרים וסבירי לי' לר"י דאם הב"ה היה רוצה שנקיש לולב לאתרוג היל"ל וכפות בוי"ו מוסיף על ענין ראשון ורבנן ס"ל דלא כתיב בוי"ו ללמד שלא יאגד אתרוג עם הלולב כדדרשינן לקמן דף ל"ד ע"ב ודוק:

'''ובלולב לא בעי הדר והתנן כו'.''' איכא למידק לפי ס"ד דמקשה דהטעם דאמר ר"י יאגדנו מלמעלה הוי משום הדר א"כ ת"ק דאמר נפרדו עליו כשר לא בעי הדר א"כ ק' דרבנן אדרבנן דרבנן ס"ל יבש פסול משום דבעי הדר ובנפרדו עליו לא בעי הדר י"ל דהמקשה סבור דת"ק בעי הדר ולפיכך יבש פסול ונפרדו עליו כשר משום דס"ל דאע"ג דנפרדו עליו הוא הדר ור"י מחמיר יותר בהידור וס"ל דנפרדו עליו אינו הדר והוא פסול עד שיאגדנו מלמעלה ודוק:

'''והתנן רי"א כו'.''' איכא למידק מאי פריך אימא דרי"א יאגדנו מלמעלה לכתחלה הוא דקאמר ויש לומר דכיון דת"ק אמר נפרדו עליו כשר דהיינו בדיעבד אלמא דתנא קמא סבירי ליה דלכתחלה יאגדנו מלמעלה ואם מה שכתב ר' יודא היינו לכתחלה א"כ היינו ת"ק אלא ודאי עכ"ל דמה שכתב ר"י הוא לעיכובא דאם לא אגדו פסול:

'''ובלולב לא בעי ביה הדר כו'.''' איכא למידק דמשמע דהך קו' נולדה לסברת רבא והלא בלא רבא תקשי ליה למקשה הברייתא דתני יבש פסול ור"י מכשיר עם מתני' דתנן נפרדו עליו כו' ולכאורה י"ל דהמקשה היה סבור דר"י בעי הדר בלולב משום זה אלי ואנוהו וסבירי ליה דהא לעיכובא אך באתרוג לא בעי ר' יודא הדר משום דכתיב הדר גבי אתרוג ופי' הדר דר באילנו משנה לשנה ומדלא כתיב אתרוג בהדיא וכתב הדר דפירש דהוא דר באילן לרמוז דבאתרוג לא בעי שיהיה מהודר שאפילו יבש כשר ולפ"ז היה סובר המקשה דמאי דקתני בברייתא יבש פסול ור' יודא מכשיר באתרוג מיירי אבל בלולב בעי ר"י הדר משום זה אלי ואנוהו אבל השתא דרבא קאמר מחלוקת בלולב כו' נולד למקשה קושי' זו אמנם זה הדרך א"א לאומ' משום דהמקשה פריך לקמן ובאתרוג מי בעי ר"י הדר והתניא וכו' ובאותה בריי' מוכח לדעת המקשה דר"י מכשיר באתרוג ולולב יבש וע"כ צריך לפרש דעת המקשה באופן אחר אכתבנו לקמן בס"ד:

'''ולא בעי הדר והתנן אין אוגדין הלולב אלא במינו כו'.''' לפי דעת המקשה דטעמא הוי משום דבעי הדר א"כ אמאי תני לעיל רי"א משום ר"ט כפות תמרים אם הי' פרוד יכפתנו ת"ל משום דבלולב בעי הדר י"ל דהמקשה סבור דר"י ס"ל לנפשיה בנפרדו עליו יכפתנו משום דבעי הדר אלא לדבריה' דרבנן קאמר אפי' לדידהו אודו ליה מיהת דיאגדנו מטעמא דאר"ט כפות תמרים אם היה פרוד יכפתנו ודוק:

'''תוספות ד"ה אין אוגדין את הלולב תימה היכי בעי למימר כו'.''' איכא למידק דהתוספות הקשו למקשה היכי בעי למימר וכו' ובתירוץ לא תירצו למקשה אלא לתרצן שכ"כ ושמא הו"מ לומר וליטעמך. ואפשר דהתוספות הקשו למקשה וגם לתרצן דאמאי אצטריך התרצן להוכיח דהוי משום בל תוסיף מכח מימרא דרבא יוכיח דלא הוי טעמא משום הדר מדפסיל גימוניות של זהב וכלפי מאי דקשה לתרצן תירצו דהוי אמינא למימר וליטעמיך. וליישב לדעת המקשה יראה לי ליישב דהמקשה סבר דטעמא דבעי ר' יודא שיאגוד הלולב במינו הוא משום דבעי הדר ולא הוי הידור מצוה אלא כשאגדו במינו ואגד גימוניות של זהב לא חשיב הידור מצוה דנהי דהזהב הוא מהודר וחשוב אבל לענין הידור מצוה ההידור הוא שיאגדנו במינו דוקא והקשה לו ר"מ ממעשה דאנשי ירושלים שהיו אוגדין לולביהן בגומניות של זהב אלמא דלא בעי הידור בלולב לאגדו במינו ותירץ ר"י במינו היו אוגדין כו' אי נמי י"ל דהמקשה סבור דר"מ ס"ד דטעמו דר' יודא דאין אוגדין הלולב אלא במינו הוי משום בל תוסיף ולכן פריך ליה ממעשה דאנשי ירושלים אמנם לפי האמת טעמ' דר"י הוי משום הידור מצוה ומה שהשיב ר' יודא במינו היו אוגדין לשיטת ר"מ השיבו והכי קאמר ליה אפילו לדידך דסברת טעמא דידי הוי משום בל תוסיף ל"ק לי מאנשי ירושלים דבמינו היו אוגדין אותו מלמטה וליכא בל תוסיף ולעולם יוכל להיות דעיקר טעמ' דרבי יודא הוי משום הידור כל זה אפשר דהבין המקשה ודוק:

'''ובאתרוג מי בעי ר"י הדר כו'.''' לדעת המקשה דסבר דר"י ס"ל דאתרוג יבש כשר ומייתי ראיה מאתרוג א"כ היכי הוה פריך המקשה לעיל ובלולב לא בעי ר"י הדר ותו איך המקשה מקשה קושיות הפכיות בתחלה פריך ובלולב לא בעי ר"י הדר והכא פריך ובאתרוג מי בעי ר"י הדר ויראה דזה המקשה סבירי ליה דלעולם ר"י בעי הדר באתרוג וה"ה בלולב דמקשי' לולב אאתרוג אלא דסבור המקשה דטעם מחלוקת ר"י דמכשיר אתרוג יבש ולולב יבש משום דסבירי ליה לר"י דאע"ג דהוא יבש הדר הוא ומאי דמיעט רחמנא שאינו הדור כגון אתרוג שנסדק או לולב שנפרדו עליו בכה"ג סבירי ליה לר' יודא דלאו הדר הוא ופסול ורבנן סברי לולב שנפרדו עליו כשר הדר הוא ומאי דמיעט רחמנא שאינו הדור היינו לאפוקי יבש זהו דעת המקשה ובכן הוה מתרץ הברייתות עם המשניות ולא קשיין אהדדי דר"י אדר"י אמנם כששמע המקשה דא"ר מחלוקת בלולב וכו' אבל באתרוג יבש ד"ה הדר בעינן פריך ליה שפיר ובלולב לא בעי ר"י הידור כלל דלא גמר מאתרוג והא תנן כו' כלומר בשלמא לדידי דס"ל דהדר בעי ר"י לאפוקי אתרוג שנסדק ולולב שנפרדו עליו ניחא אלא לדידך אמאי קאמר יאגדנו מלמעלה וכן פריך שפיר ובאתרוג מי בעי ר"י הדר כלומר שלא יהא יבש והתניא ד' מינין כו' אלמא דיבש לר"י כשר ולא בעי הידור לענין לחות דיבש נמי הדר מיקרי ומאי דמיעט קרא הדר למעוטי אתרוג שנסדק אלא לרבא דקאמר דר"י מודה דאתרוג יבש פסול קשיא זה נ'"ל לדעת המקשה:

'''תוספות ד"ה לא מצא אתרוג יש לדקדק מכאן כו'.''' יש להתבונן איך ס"ד לדקדק דאם לא מצא כשר מברך בפסול מדנקט פריש או רמון בשלמא אם היה אומר התנא לא יברך אפריש ורמון הי"ל לדייק הא אתרוג פסול יברך עליו אבל השתא דקתני לא יביא פריש המשמעות הוא שלא יביאנו לזכרון הא אתרוג פסול יביאנו לזכרון ולא יברך עליו ואין לומר דזהו פי' ויש לדחות דזה לא יקרא דחיה אלא אעיקרא דדינא הדקדוק אינו דקדוק והתי' הוא פשוט ולא יקרא דחיה כאלו היא דחיה בעלמא ולכן יר' דודאי המדקדקים סוברים דמ"ש התנא לא יביא פריש או רמון היינו לומר אפילו לזכרון בעלמא בלא ברכה לא יביא והדיוק לכאורה יוצא הא אתרוג פסול יביא לזכרון בלא ברכה אמנם המדקדקים אומרים אם איתא דאינו מברך על הפסול היל"ל לא מצא אתרוג כשר יביא פסול לזכרון בעלמא בלא ברכה והוה שמעינן תרתי חדא דאינו מברך אפסול ואידך דפריש לא יביא אפילו לזכרון ומדנקט דינא דלא יביא פריש לזכרון שמעינן דאם לא מצא כשר יברך אפסול זהו דעת המדקדקים וכתבו התוספת ויש לדחות דקדוק זה והוא דלא מיבעיא דאין לברך אפסול אלא אפילו לא יביא אתרוג פסול לזכרון ונקט התנא לא יביא פריש לרבותא דלא מיבעיא דלא יביא אתרוג פסול לזכרון אלא אפילו פריש ורימון שהוא הדר ושלם לא יביא לזכרון זה פירש התוספות לדעתי וכן מוכח מדברי הרא"ש עיין עליו ובספ' רצוף אהבה הביא דבור זה ופירש ויש לדחות שכתבו התוס' דכונתם ויש לדחות דאינו מברך אפסול אבל לעולם יבאינו לזכרון לפי שטת הראב"ד ז"ל שכתב הרא"ש בשמו יע"ש ומי שיראה דבריו יראה לכאורה דהם נכונים וקשה על ר"י והרא"ש איך לא פירוש הויש לדחות כמו שפירש הרב הנז' אמנם כשיעמוד המעיין לתת סברא למדקדקים איך היו רוצים לדקדק דינם מדנקט פריש ורמון משמע דאם לא מצא כשר יברך אפסול דעכ"ל דהדקדוק שלהם הוא מדלא נקט התנא ואם לא מצא אתרוג כשר יביא פסול לזכרון כדפרישית לפי זה עכ"ל דפירש או יש לדחות כדפירש ר"י והרא"ש דנקט פריש ורמון לרבותא דאפילו דהוא שלם והדר לא יביאנו לזכרון וכ"ש אתרוג פסול דלא יביאנו וזה נכון וישר גם מ"ש הרב הנז' סוף דבריו ד"ה ואין לדקדק לפירש וכו' עד סוף הענין דברים בלתי מובנים לע"ד ודוק.

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>