עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] עכברא דדברא נותן טעם לשבח וכו'''' משמע מדברי המחבר דעכברא דדברא פשיטא לן דמשביח בשכר וחומץ כיון דעולה על שלחן מלכים ואפשר לפ"ז דעכברא דדברא אפי' ביין ושמן וכה"ג אינה פוגמת. ש"ך סק"א. וכ"כ הב"ח דלדברי הש"ע אף ביין ושמן ודבש הוא אוסר. אבל הפר"ח או' א' כתב דאפשר דגם לדעת הש"ע עכברא דדברא פוגם ביין או בשמן או בדבש ודלא כהב"ח והש"ך אבל בשכר וחומץ ודאי משביח יעו"ש והפר"ת סוף או' א' כתב בכל דבר שאינו פוגם לגמרי יש לחוש בדדברא לאסור דהוי ספיקא דאו' ואין להתיר טעמא דעכברא דדברא אלא ע"י טעימת קפילא יעו"ש. ולפ"ז לדידן דלא סמכינן אקפילא כמ"ש לעיל סי' צ"ח או' ב' יש לשער בס' וכ"כ השפ"ד או' א' הגם דהמנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' כ"ה כתב דעכברא דדברא בשאר משקין יש להתיר בהפ"מ לי נראה דאין לסקל אפי' בהפ"מ יעו"ש. וכ"כ ערוך השלחן או' ז' דעכברא דדברא הרי הוא ככל האיסורים ואוסר בכל דבר עד ס' יעו"ש.

== ב ==

ב) '''שם. אם לא שהה בתוכו מעל"ע מותר.''' והא דלקמן סי' ק"ה סעי' א' כתב אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח וכו' ית' בדברינו לשם בס"ד.

== ג ==

ג) '''שם. ולא נשתייר ממנו שוה ממשות ניתר ע"י שיהיה ס' בהיתר וכו'''' ואם הוא מאוס עליו אפי' שאין מאוס על אחרים אסור לו אפי' בס' או במאה משום בל תשקצו. או"ה כלל ל"ב דין כ"ו. וכ"כ בס' אפי רברבי דף נ"ז ע"א. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגב"י סוף הסי' פר"ח סוף או' ט' מנ"י על התו"ח כלל כ"ב סוף או' כ"ד. לה"פ או' ג' בל"י או' ג' הל"פ בסעי' א' חו"ד או' ח' חכ"א כלל נ"ח או' יו"ד. בי"צ בעמ"ז או' ב' ועיין לעיל סי' פ"ד או' ו'.

== ד ==

ד) '''שם. ואם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שאינו יכול לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור וכו'''' לאו דוקא שכר או חומץ אלא ה"ה ביין ושמן אי נחתך לחתיכות צריך לסנן בבגד שלא ישאר שם מאומה ואם לא יוכל לסננו הכל אסור. תו"ח שם דין י"א. והגם דביין ושמן הוא פוגם כמ"ש בסעי' ב' ודבר שהוא פוגם בטל כמ"ש לעיל סי' ק"ג או' י"א כבר כתבנו שם הטעם דהתם מיירי בענין שלא ניכר האיסור יעו"ש והכא י"ל דמיירי בענין דניכר האיסור ולכן צריך סינון.

== ה ==

ה) '''שם הגה. ודוקא בשרץ יש לחוש אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו אבל בשאר איסורין אין לחוש.''' זהו סברת מור"ם ז"ל דס"ל דכיון דשרץ שיעורו בכעדשה חיישינן שמא נשאר כעדשה ואינו מכירו אבל שאר איסורים דשיעורם בכזית אין לחוש אבל מדברי ב"י נראה דאפי' פחות מכעדשה ובשאר איסורין נמי לא בטיל אפי' ביותר מס' כל שא"א לסננו כמ"ש הש"ך סק"ג וכ"ה דעת הט"ז סק"א והשיג על דברי מור"ם הנז' וכ"כ מנ"ך בס' התערובת ח"ב פ"ג דף פ"ו ע"ד. פר"ח או' ג' וכתב ודלא כהגה ושאר האחרונים דלא דקו בהך דינא שפיר. והסכים לדבריו פר"ת או' ב' לה"פ סוף או' ד' וא"כ כיון שכמה מאחרונים כתבו להשיג על דברי מור"ם הנז' יש להחמיר. וכ"כ הבי"צ סוף או' ב' דכן עיקר להורות.

== ו ==

ו) '''אבל''' אם נמוח האיסור כמו התבשיל ולא ניכר שרי ע"י ס' בין בעכבר בין בשאר איסור. ט"ז שם. פר"ח שם. בי"צ שם.

== ז ==

ז) '''[סעיף ב'] אם נפל ליין ושמן או לשאר משקין פוגם וכו'''' ומכ"ש שפוגם בתבשיל. הרדב"ז ח"ב סי' תשי"ז. פ"ת או' ב' ועיין לעיל או' ד'.

== ח ==

ח) '''שם הגה. ולפ"ז אם נפל לשומן נמי דינא הכי.''' דפוגם בודאי. ש"ך סק"ד. וה"ה לחמאה מהותכין. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' כ"ו דחמאה דין שומן יש לו.

== ט ==

ט) '''שם בהגה. ויש מחמירין בשומן וכו'''' דסוברין דדין שכר וחומץ יש לו. ש"ך שם. פר"ח או' ה'.

== י ==

י) '''שם בהגה. ויש מחמירין בשומן וכו'''' וכן דעת רש"ל פג"ס סי' מ"ח לאסור בשומן אווזות ושאר משקין ואינו מתיר אלא ביין ושמן ודבש מטעם שכתב הרמב"ם שאלו צריכין להיות מבושמים יעו"ש. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה כנה"ג בהגה"ט סוף או' ג' ואנו אין לנו אלא פסק המחבר להתיר בעכברא דמתא בכל משקין ואף בשומן. פר"ח או' ה' וזהו לפי סברתו שנוהגין כב"י אבל אנו אין לנו אלא כפסק מור"ם וכמ"ש כל האחרונים. בל"י או' ה' וכ"כ זבחי צדק או' ה' דאנו בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן ז"ל כמ"ש הפר"ח.

== יא ==

יא) '''שם בהגה. הכל אסור.''' ואם נסתפקו כבר מאותו שומן יש להתיר הכלים שאין ידוע בודאי שנשתמש בהם אותו שומן מטעם ס"ס שמא לא נשתמש ואת"ל שנשתמש שמא היה ס' בתבשיל נגד השומן שניתן לתוכה. חוט השני סי' ס"ג. מיהו המנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' י"ט כתב על דברי חוט השני הנז' כיון דחשיב זו לספק שמא היה ס' בתבשיל נגד החמאה א"כ גם באותם כלים שנתבשל בהם בודאי מחמאה זו ג"כ שייך להתיר מטעם ס"ס דהיינו ספק א' שמא היה ס' נגד החמאה המתבשל בתוכו ואת"ל שלא היה ס' מ"מ שמא לא היה העכבר בתוכו כשעירה עליו רותח ובפרט אם הכלים אינן ב"י שראוי להקל בכה"ג יעו"ש. ועוד האיכא דעת הש"ע ודעמיה דמתירין אפי' השומן עצמו כמ"ש באו' הקודם.

== יב ==

יב) '''שם בהגה. אפי' יש ס' בשומן נגד כל העכבר.''' דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונתערב בשאר השומן ונאסר הכל ואף דלפעמים העכבר מונחת בשולי הקערה וא"כ היה לנו להתיר כל השומן שהוא למעלה מקליפה שעל העכבר י"ל דידוע כשמערין עליו רותח נמס הכל ולכן העירוי נוגע תמיד בעכבר ונאסר הכל. תו"ח כלל כ"ב דין ט' ש"ך סק"ו.

== יג ==

יג) '''שם בהגה. והשומן בא לפנינו קשה וכו'''' אבל בא לפנינו רך ליכא אלא חדא ספיקא שמא היה שם יום שלם וספק כבוש אסור כדלקמן רסי' ק"ה. וכן אם ידוע שהיה רך כשנפל העכבר לתוכו אסרינן מספיקא שמא נכבש בו יום שלם אעפ"י כשבא לפנינו הוא קשה אלא א"כ ידעינן בבירור שלא היה יום שלם רך אחר שבא העכבר לתוכו. וכן אם ידוע שהיה רך יום שלם ונתקשה אח"כ ולא ידעינן אי היתה בו העכבר כשהיה רך או לא אסור. מיהו בכל זה מותר אי איכא ס' משא"כ בעירה עליו רותח. כל זה העלה בתו"ח שם. ש"ך סק"ז.

== יד ==

יד) '''שם בהגה. ובמקום שהשומן מאוס לאכול אסור להדליקו ג"כ בבהכ"נ וכו'''' והיינו בדליק ביה ס' אבל ביש בה ס' דמותר באכילה מותר בהדלקה ג"כ. ט"ז סק"ד. אבל הפר"ח או' ט' כתב אפי' דאיכא ס' כיון דמאיס עליה אסור. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' כ"ד אף בדאיכא ס' דמותר באכילה מ"מ כיון דהוא מאוס אסור להדליק והשיג על הראיות שהביא הט"ז יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ד' ער"ה או' ו' וכן כתבנו באו"ח סי' קנ"ד או' ט"פ בשם כמה פו' דלא כהט"ז יעו"ש. ופחות מס' אפי' אין מאוס אסור. מש"ז שם.

== טו ==

טו) '''ואם''' מאוס לדידיה אף שאין מאוס לאחרים אסור להדליק. כנה"ג בהגב"י בסוף הסי' מש"ז שם ואם אינו מאוס לדידיה אף דמאוס לאחרים מותר להדליק. א"ר באו"ח סי' קנ"ד או' י"ח. מש"ז שם. ער"ה או' ז' ועיין לקמן או' טו"ב.

== טז ==

טז) '''שם בהגה. אסור להדליקו ג"כ בבהכ"נ וה"ה לכל נרות של מצוה.''' רש"ל פג"ה סי' מ"ח בשם גאון. כנה"ג שם. והיינו נר חנוכה ויאצ"ט וגם נר שבת. מש"ז שם. ער"ה או' ו' וכתב דגם לנר של ת"ת אסור ור"ל להדליק נר ללמוד בו.

== יז ==

טוב) '''ומיהו''' מ"ש לעיל או' ט"ו דאם אינו מאוס לדידיה וכו' מותר להדליק עיין במש"ז או"ח סי' קנ"ד או' יו"ד שכתב דאפשר דלבהכ"נ כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך ודוקא בביתו נר שבת וחנוכה ויא"צ וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה יעו"ש ומשמע דנר יא"צ דשרי היינו אם מדליקו בביתו אבל בבהכ"נ לא ידליק אם הוא מאוס לאחרים וכן כתבנו באו"ח סי' קנ"ד או' ט"פ יעו"ש.

== יח ==

חי) '''שם בהגה. ובמקום הפ"מ יש לסמוך אדברי המקילין. זה קאי על ריש ההגה ויש מחמירין וכו'''' ור"ל במקום הפ"מ יש להקל בכל המשקין חוץ משכר וחומץ. ט"ז סק"ה. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"א. בל"י או' יו"ד. חו"ד או' ח'.

== יט ==

יט) '''[סעיף ג'] דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים וכו' אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופן וכו'''' שאין הבריה אוסרת אלא מחמת ממשה והוא שתהיה שלימה ולא נפסדה צורתה הא אם נחתך ממנה אבר או אפי' היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והוי כשאר איסורין ובטלה. ב"י בשם הרשב"א. פרישה או' ב' ועיין לעיל סי' ק"ג או' ה' ואו' ו'.

== כ ==

ך) '''שם. אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותרים.''' משמע דדברים המאוסים כנמלים וזבובים וכו' אם נמחה גופן בטלי ברוב וכ"ש פליטתן דבטלי ברוב וא"צ ס' וכמ"ש ב"י בשם הרשב"א וכ"פ הש"ע לקמן בסי' ק"ז סעי' ב' וכ"ה דעת מור"ם ז"ל שם בהגה וכתב וכן המנהג אע"ג דיש מחמירין דברי המקילין עיקר עכ"ל. וכ"פ הט"ז סק"ו פר"ח או' יו"ד ולקמן ססי' ק"ז. שפ"ד ססי' ק"ז וכתב וכן נוהגין העולם. מיהו דעת רש"ל פג"ה סי' מ"ט להחמיר ומצריך ס' וכן הכנה"ג בתשו' בב"ח סי' קל"ז כתב דאין לסמוך להורות לכתחלה כדעת הרשב"א דדברים המאוסים א"צ ס' וכן החק"ל חי"ד סי' ע"ו חשש לדברי האוסרים יעו"ש. וכ"כ הש"ך לקמן ססי' ק"ז דאין להתיר אלא דוקא בהפ"מ או שעת הדחק יעו"ש. וע"כ המחמיר תע"ב וכ"כ השפ"ד שם דהמחמיר תע"ב.

== כא ==

כא) '''וה"ד''' כזבובים ונמלים וכיוצא אבל תולעים הגדילים בפירות שאינם נמאסים לאכול עם הפרי אינו נט"ל אלא לשבח וצריך ס' דרישה או' ב' כנה"ג בהגה"ט או' ד' ובתשו' סי' קל"ז. ב"ד חי"ד ססי' כ"ח. פר"ת או' ג' בשם הרוקח. ומיהו הרשב"א במשמרת הבית סוף דף ק"י כתב דאפי' הגדל בפרי מאוס והב"ד הער"ה או' ח' וכתב על דברי הכנה"ג והב"ד הנז' דאינו נראה. וכ"כ הפר"ת שם דלדעת הרשב"א אין חילוק. חק"ל חי"ד סי' ע"ו דף ק"ט ע"ד. והרוצה לקדש עצמו יחוש לפליטת תולעי הפירות עד דאיכא ס' כדעת הרוקח. פר"ת שם. ותולעים הנמצאים בבשר וגבינה ודגים כבר נת' דינם לעיל סי' פ"ד ובדברינו לשם קחנו משם.

== כב ==

כב) '''שם הגה. מיהו בחלא ושכרא יש לחוש כמו בעכבר.''' ור"ל כמו עכבר דסעי' א' דאם היה רותח או אפי' צונן ושהה בתוכו מעל"ע צריך ס' יעו"ש.

== כג ==

כג) '''שם הגה. מיהו בחלא ושכרא יש לחוש כמו בעכבר.''' ואיני יודע על מה סמכו העולם להתיר אף בחלא ושכרא ובב"י {{ממ|סוף הסי'}} הביא דעה דזבוב אף בשכרא אין נ"ט מרדכי בשם הרוקח ומ"מ הרי הרב בהגה לא כ"כ {{ממ|ר"ל אלא חושש לדברי האוסר}} ובעל נפש יזהר בשכר וחומץ דלפעמים שוהין מעל"ע או כשיעור שירתיח. מש"ז או' ו'.

== כד ==

כד) '''אם''' נפל עכבר חי לשכר או לחומץ דק"ל בסעי' א' דעכבר בשכר וחומץ אינו פוגם ועמד בתוכו מעל"ע והוא עודנו חי וכן אם נפל שאר דבר טמא לתוך היתר צונן ושהה שם כ"ד שעות והוא עודנו חי אפ"ה אינו אוסר והשכר או החומץ או דבר אחר מותר דהא דאמרינן כבוש כמבושל ה"ד אם השרץ או דבר עמא מת אבל אם הוא חי אין כח בכבישה להפליט בדבר שיש בו רוח חיים ומותר. חק"ל חי"ד סי' ף' זבחי צדק או' י"א.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: יורה דעה]]