עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/רצב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] במנחה אומרים אשרי וכו'.''' והמנהג לומר תחלה מזמור למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור וכו' ופ' התמיד וסדר פטום הקטורת כמו בחול ואח"כ אשרי ובא לציון וקדושה דסדרא:

== ב ==

ב) '''שם ובא לציון.''' שהוא במקום סדר קדושה שאומרים בכל יום בבקר אלא שבשבת ויו"ט שמאריכין בתפלת שחרית ויוצר ומוסף הניחוה עד מנחה. לבוש. ובשער הכוו' דף ע"ד נתן טעם בסוד לפי שהארת ס"ת במנחת שבת היא לתועלת עולם הבריאה ולכן אנו מקדימין קודם הוצאת ס"ת לומר קדושת ובא לציון אשר ענינה הוא המשכת אור אל עולם הבריאה בתחלה טרם מתקבל אור הס"ת כדי שע"י המשכת האור הזה נוכל אח"כ לקבל הארה העליונה של ס"ת יעו"ש. והא דבחול מוציאין ס"ת קודם ובא לציון לפי שאז הוצאת ס"ת היא בבחי' אחרת כמ"ש בשער וההוו' דף מ"ח ע"ד יעו"ש:

== ג ==

ג) '''שם. ובא לציון.''' ואחר ובא לציון אומרים קדיש כמ"ש הטור. ובשער הכוו' שם כתב דזמן עטיפת ציצית בתפלת מנחה הוא אחר קדיש דקדושת ובא לציון קודם שיאמר הש"ץ פסוק ואני תפלתי כדי שתתעטף בציצית בעת רצון עכ"ל. וכתב מהר"י צמח בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב דאין אנו מכסים הפנים בטלית במנחת שבת לרמוז כי אז מתגלה המצח וג"כ אנו מגלין מצח שלנו מעם הטלית עכ"ד. והביאו שע"ת או' א':

== ד ==

ד) '''שם. ואני תפלתי וכו'.''' ע"פ המדרש ישיחו בו יושבי שער ונגינות שותי שכר. וכתיב בתריה ואני תפלתי וכו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אעפ"י ששתינו ואני תפלתי לך ה' טור. ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"א שנתן טעם בסוד לאמירת ואני תפלתי במנחת שבת קודם הוצאת ס"ת יעו"ש:

== ה ==

ה) '''וכתב''' הטור דבספרד נוהגין לכופלו ואין נוהגין כן באשכנז ובצרפת ע"כ. ועיין בסידור הרש"ש ז"ל שכתב ג"כ לכופלו ונתן טעם בסוד לכל פעם יעו"ש. וע"כ יש לנהוג לכופלו בכל מקום:

== ו ==

ו) '''שם. ואני תפלתי וכו'.''' ולא נהגו לאומרו ביו"ט מפני שלא תיקן עזרא לקרות בתורה במנחה של יו"ט. ב"י בשם שה"ל. וכתב המ"א סק"א וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת אין אומרים אותו. מיהו הי"א בהגב"י כתב דמנהגנו כשמתפללים מנחה בבית שאין ס"ת אומרים אותו. וכ"כ המט"י או' ב' ש"ץ דף רי"ג ע"ג. א"א או' ב' ר"ז או' ג' שע"ת ב"י או' ב':

== ז ==

ז) '''יוה"כ שחל להיות בשבת אין אומרים ואני תפלתי.''' הגהות מהר"י צמח בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב. ועי"ש שכתב טעם בסוד:

== ח ==

ח) '''נהגו''' באשבילייא שלא לאומרו בבית האבל. הרד"א ז"ל. כנה"ג בהגה"ט:

== ט ==

ט) '''שם. ואני תפלתי וכו'.''' נהגו לקום באמירת פ' זה והרב עמק ברכה דף ס"ז ע"א חקר ע"ז והאריך בטעם הדבר והגאון בנו בהגה שם ע"ב הביא דברי הזוהר וסיים נשמע מזה המאמר הקדוש כי ואני תפלתי הוא ענין גדול ונורא דהיינו ענין היחוד ומעורר הרחמים והרצון וע"כ ודאי מן הראוי ומן החיוב הוא לעמוד בו עכ"ל. מחב"ר או' א' שע"ת או' א' ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"א הסודות שכתב בפסוק זה:

== י ==

י) '''שם. ומוציאין ס"ת וכו'.''' ואם נמצא טעות בס"ת במנחת שבת מוציאין אחרת וה"ה בשני וה' מהריק"ש בהגהותיו לעיל סי' קמ"ג. וכ"כ הרב ב"ד א"ח פי' ק"ו. ועיין בשו"ת דב"מ בראשון א"ח סי' י"ב. ולדידן דמוציאין ס"ת בדיבוק בעלמא ה"ה במנחה וב' וה' מחב"ר או' ג' שע"ת או' ב' ועיין לעיל סי' קמ"ג או' ח"י:

== יא ==

יא) '''פעם''' א' איחר מהר"י סגל ז"ל לבא לבהכ"נ עד שסיימו קה"ת והתפלל עם הצבור ואח"כ קרא הפרשה. דרשות מהרי"ל שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' ו':

== יב ==

יב) '''שם. וקורין ג' אנשים וכו'.''' ואין אומרים קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח ואפי' במנחה דתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה. הגמ"נ. וכ"כ בליקוטי פרד"ס שהקדיש שלפני י"ח קאי אקריאה ואעפ"י שמפסיקין בין הקריאה לקדוש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק דסיומא אריכתא היא עכ"ל. וכ"מ בלבוש. מ"א סק"ב. ועיין יפ"ל או' ב' שכתב בשגם במקומינו נהגו לומר מזמור שיר ליום השבת אחר קה"ת במנחה וככתוב בסידורים וכן במקומות אשכנז כמ"ש בסידור עמודי שמים מ"מ לא נהגו לומר קדיש על קה"ת והטעם כתב שם הרב יעב"ץ ז"ל אולי משום טורח צבור נגעו בה יעו"ש. והיפ"ל שם כתב הטעם דדוקא באמירת אשרי יושבי ביתך דאשרי יושבי משמע לשון שהייה ועיכוב כמ"ש ז"ל חסידים הראשונים וכו' צריך לומר קדיש על קה"ת משא"כ כשאומרים מזמור אחר לא הוי הפסק ודי בקדיש אחד שאומר קודם התפלה והוא עולה לב' על קה"ת ועל התפלה שאומר סמוך לה יעו"ש:

== יג ==

יג) '''וכתב''' הריב"ש סי' שנ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח {{ממ|דהא כבר אמרו קדיש אחר ובא לציון}} ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמ"ש לעיל וגם שלא להפסיק בין קדיש שאחר ובא לציון לתפלת י"ח ואין לומר שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו דפסוק אחד לא חשיב מידי דהוי איהללו או יאמרוהו קודם קדיש. וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו. מ"א סק"ב. אמנם מ"ש המ"א שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כבר כתבנו לעיל או' ו' שנוהגין לאומרו. ולפי מ"ש לעיל באו' הקודם שנוהגין לומר מזמור שיר ליום השבת אחר קה"ת במנחה א"כ במקום שאין ס"ת י"ל אחר ובא לציון ואני תפלתי ומזמור של"ה ואח"כ קדיש כדי שיעלה הקדיש לאמירת ובא לציון וגם לתפלת י"ח.

== יד ==

יד) '''ובענין''' אמירת בריך שמיה דמריה עלמא בעת הוצאת ס"ת עיין מ"ש לעיל רסי' רפ"ב שהאר"י ז"ל היה נוהג לאומרו בשבת בשחרית יעו"ש. וכתכ הש"ץ דף רי"ד ע"א נראה דלא אתא הרב לאפוקי מנחת שבת וכזה ראה באגדות הרמ"ה דף יו"ד שכתב דעיקר אמירת בריך שמיה לאומרו במנחת שבת יעו"ש ולחכמי המדע הדבר מבואר דעיקרו במנחת שבת יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' וכ"כ לעיל סי' קל"ד או' י"א יעו"ש:

יד) '''איתא''' במדרש ג' מעידין זה על זה. הקב"ה ישראל ושבת. הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד. הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות. ועל פי זה נתקן אתה אחד. ומה שתיקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח משה אתה אחד. וביו"ט לא תיקנו אלא אחת אתה בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות. אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו. ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה דלכ"ע בשבת ניתנה תורה. ואתה אחד כנגד שבת של עתיד. טור. ולפי שאבות שמרו משמרת השבת שאפי' עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו וכן צוה את בניו ואת ביתו זה יעקב לכן אנו מזכירין אותם בתפלה. גילה באברהם בב"ר גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה וכו' בא שמחה וגיל בלבו שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק. וכיון שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם נמצא שיצחק הוא הצדיק ומצינו רנה אצל צדיקים דכתיב רננו צדיקים בה' ועוד כשאמר אברהם השה לעולה בני מיד רנן יצחק ואמר שירה. ומה שירה אמר שיר של קרבן. יעקב ובניו ינוחו בו דכתיב ביה ויחן את פני העיר ואמרו בב"ר שקבע תחומין מבע"י הדא אמרה ששמר יעקב שבת. יעקב ובניו ולא אברהם ובניו ולא יצחק ובניו שהרי בני ישמעאל ובני עשיו אינם נוחים בו. מנוחת אהבה ונדבה מוסב על האמור למעלה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. ב"י. ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"ג שנתן טעם בסוד לכל זה יעו"ש:

יד) '''כי''' מאתך היא מנוחתם. מלת מאתך היא מאת ך' והוא הכתר שמשם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו. ובאמרך ועל מנוחתם יקדישו את שמך תכיין למסור עצמך על ק"ה ולהעלות מ"ן אל או"א ולזווגם. שער הכוו' שם. והטעם שאין אומרים ישמחו במלכותך בתפלת המנחה עיין שער הכוו' דף ע' ע"א. וכפי הפשט שנפטר אז מרע"ה ובטלו המדרשות מן התורה המשמחת הלב. יפ"ל או' ג' ומי כעמך כישראל כצ"ל בכ"פ ע"פ הסוד ולא כעמך ישראל. ש"ץ דף רי"ד ע"ב. וכ"ה בס' פע"ח שער ח"י פכ"ג ואעפ"י שיש שם ט"ס הוא מובן ואם י"ל במנחה וינוחו בם או וינוחו בו עיין לעיל סי' רס"ח או' ב'

== טו ==

טו) '''[סעיף ב'] אומרים צדקתך.''' והטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה, טור בשם רב שלום. ויש מדרשים מוכיחים שלא מת באותה שעה ומ"ש צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש. טור, ועיין ביח שהרבה להוכיח דבע"ש מת משה אלא שנקבר בשבת בעת מנחה יעו"ש ועיין בזוהר פ' תרומה דקנ"א ע"א שכ' דגם יוסף ודוד מתו באותה שעה יעו"ש. וכתב עו"ש בזוהר וז"ל בג"כ תלת צדוקי דיני הכא. חד איהו דיוסף זכאה קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל וכו' דא יוסף דאיהו בלחודוי כהררי אל ככולהו טורין עלאין. וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וכו' בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא. וחד איהו דוד מלכא ודא איהו דכתיב צדקתך צדק לעולם וכו' יעו"ש. ועיין בטור שכתב דמנהג בני אשכנז להפכם אלא שכתב דמנהג ספרד יותר נכון שבזה הסדר כתובות בס' תהלים יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף ע"ה ע"ד כי סדרם הם כמנהג ספרד. צדקתך כהררי אל וכו' וצדקתך אלהים עד מרום. וכו' צדקתך צדק וכו' ושלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה ויעו"ש טעם בסוד:

טו) '''וכתב''' בס' התניא מנהגינו לאומרו מעומד לפי שהוא במקום צדוק הדין. א"ר או' י"ז. מש ז או' ב':

== טז ==

טז) '''שם. ואם חל בו יום שאלו היה חול לא היו אומרים וכו'.''' פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' הוא ר"ח וא"כ א"א במנחה נפילת אפים ולכן א"א צדקתך. מ"א סק"ג. תו"ש או' ה':

== יז ==

טוב) '''שם. במנחה נפילת אפים וכו'.''' שכבר חל יום שלאחריו כמ"ש סי' תרס"ו. וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה. מ"א סק"ד. ור"ל דבסי' תרס"ו כתוב מוציא את הכלים מן המנחה ולמעלה. וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה א"כ מכל זה משמע דמן המנחה ולמעלה חל יום שלאחריו ולכן א"א צדקתך. ואף אם מתפלל מנחה גדולה חל יום שלאחריו א"א או' ד':

== יח ==

חי) '''שם. שאין אומרים צדקתך.''' ויש מקומות שאין אומרים אותו בבית אבל. אבודרהם. וכתב התו"ש או' ה' ולפ"ז צ"ל דהיינו ביחיד אבל בצבור צריך לאומרו דהוי פרהסיא ואין אבילות פרהסיא בשבת כמבואר ביו"ד סי' ת' עכ"ל. אמנם המנהג שלא לאומרו בבית אבל אפי' כשמתפללין שם צבור ונ"ל הטעם דלא אמרו שאין אבילות בפרהסיא בשבת אלא בדבר שהוא דוקא משום אבילות אבל בענין אמירת צדקתך שגם בבית החתן או בבית תינוק הנימול אין אומרים אותו וכן ביום שאין אומרים תחנון א"א אותו זה לא חשיב פרהסיא משום אבילות וע"כ המנהג שלא לאומרו אפי' בצבור:

== יט ==

יט) '''שם הגה. ונהגו שלא לקבוע מדרש וכו'.''' משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילים. טור. ור"ל לפי שמת משה באותה שעה כמ"ש לעיל או' ט"ו ומי לנו גדול ממשה שהוא אבי התעודה וע"כ נהגו שלא לקבוע מדרש וכו':

== כ ==

ך) '''שם בהגה. ונהגו שלא לקבוע מדרש וכו'.''' ובמרדכי כתוב שלא ללמוד וכוונתו שלא ללמוד בחברותה אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביו"ד סי' שמ"ד סי"ח. ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יכלו לקיים סעודה ג' אז לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ"א סק"ה. א"ר או' ח"י. תו"ש או' ו' ר"ז או' ו' ור"ל לא יאמרו פרקים וכו' כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' קודם שתחשך. ועיין לעיל סי' ר"ץ או' י"ד:

== כא ==

כא) '''שם בהגה. שלא לקבוע מדרש וכו'.''' ועיין בא"ר או' י"ד שכתב דמהר"ר ליווא מפראג היה דורש בין מנחה למעריב יעו"ש. וכתבו האחרונים וע"כ בזמנינו זה אין למנוע דיותר טוב לשמוע דברי מוסר ולא יבואו לידי שיחה בטילה:

== כב ==

כב) '''שם בהגה. אבל אומרים פרקי אבות בקיץ וכו'.''' הטעם מאשר שהעת ההיא זמן תענוגות בני אדם לזאת תקנו דברי מוסר ויראת ה' להשיב לב האדם לעבודת הבורא ית' א"ח או' ה' בכלבו דף מ"א כתב אחר הפרקים אומרים קדיש על ישראל וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה אין נוהגין כן אלא אומרים קדיש יתום ואולי הטעם כיון שכל הקהל אומרים. א"ר או' ח"י:

== כג ==

כג) '''שם בהגה. אבל אומרים פרקי אבות וכו'.''' ובספרד אומרים אותו בשחרית. טור. ועתה נוהגין לומר אותו בשבתות שבין פסח לעצרת כל שבת פרק א' כמ"ש הרמ"ע מאמר חיקור דין ח"א פי"ט יעו"ש:

== כד ==

כד) '''שם בהגה. אומרים פרקי אבות וכו'.''' ואבל תוך ז' לא יאמר פרקי אבות דלא שייך לסדר היום כמ"ש רמ"א סס"י תקנ"ג יעו"ש. תו"ש או' ו' מש"ז או' ב':

== כה ==

כה) '''שם בהגה. ושיר המעלות בחורף וכו'.''' מיהו בשער הכוו' דף נ"א ע"ד כתב וז"ל עניין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במו"ש מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר עכ"ל. וכ"כ בדף ס' ע"א יעו"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]