עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/קס"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] מים שנשתנו מראיהן וכו'.''' וטעמא דבנט"י בעינן מים שלא נשתנו צורתן דומיא דקידוש ידים ורגלים מן הכיור והתם מסתברא דילפינן ליה משום מים יתירא דכתיב ונתתה שמה מים וכו' ירחצו מים וכו' ב"י בשם הרא"ה. לבוש עו"ת אות א' ועיין לעיל ריש סי' קנ"ט:

== ב ==

ב) '''שם שנשתנו מראיהן וכו'.''' בין בכלים בין בקרקעות הרמב"ם פ"ו מה' ברכות דין ז' א"ר אות א' ומ"ש שם הרמב"ם דכן מים שנתגלו נפסלו לנט"י כתב עליו הטור בסי' זה דהאידנא שאין חוששין לגילוי כשרים אף לנטילה והסכים לדבריו מרן ז"ל בב"י יעו"ש וכ"פ הלבוש סעי' ה' ונראה היכא דאפשר יש ליזהר כמו שנזהרין לענין שתייה לכתחלה ועיין ביו"ד ריש סי' קט"ז ובאחרונים שם, ואם ראינו ששתה מהם נחש פשיטא דפסולין משום סכנה. א"ר אות י"א:

== ג ==

ג) '''שם שנשתנו מראיהן וכו'.''' ואם חזרו לברייתן כשרים מ"א סק"א. א"ר שם. י"א בהגה"ט מש"ז או' א' ר"ז אות א' ח"א כלל ט"ל אות א' דה"ח אות א' בן א"ת פ' קדושים אות א' מיהו המחה"ש סוף סק"א כתב דאם יזדמנו לו אח"ז מים כשרים יטול שנית בלא ברכה יעו"ש ונראה כיון דכל האחרונים הנז' מסכימים לדברי המ"א אין לחוש לדברי המחה"ש אלא רק לכתחלה אם אפשר בנקל למצא אחרים אבל אם א"א יטול ויברך וכן אם כבר נטל א"צ לחזור וליטול:

== ד ==

ד) '''שם שנשתנו מראיהן וכו'.''' ספוג מלא מים אם סחט הספוג ונטל ידיו ממני לא עלתה נטילה שא"א שלא ישתנו מראיהן מחמת הספוג. יפ"ל אות א' ועיין לעיל סי' קנ"ט אות ג':

== ה ==

ה) '''שם בין מחמת עצמן.''' וכ"כ בלבוש. מיהו דעת הט"ז סק"א ימ"א סק"ב להקל בנשתנו מחמת עצמן משום דבמשנה ובהרמב"ם ליתא יעו"ש. אבל הב"ח כתב דיש להחמיר כפסק הש"ע. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות א' י"א בהגה"ט. ועיין ברכ"י אות ב' מה שהאריך בזה וסיים וז"ל ולענין הלכה הגם דהאחרונים מקילין בנשתנו מחמת עצמן יש להחמיר כדעת הטור ומרן ומהרש"ל וכ"כ הב"ח עכ"ל. וכ"נ דעת המאמ"ר אות א' ועי"ש מ"ש לתרץ קושיית הט"ז והמ"א יעו"ש. וכ"פ החס"ל אות א' בן א"ח פ' קדושים אות א' וכן עיקר דהא כבר כתבנו בסי' הקודם דאע"ג דנט"י דרבנן מ"מ משום ספק ברכות יש להחמיר וא"כ כ"ש בדין זה דכן הוא נמי דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וכ"נ דעת מור"ם ז"ל מדלא פליג עליה. ורק אם לא אפשר במים אחרים יטול מהם ולא יברך בשם ומלכות. וכ"כ בן א"ח שם:

== ו ==

ו) '''שם בין מחמת עצמן.''' פי' כשהמים עומדין זמן ארוך באויר חמה נעשה ירוק. פרישה אות ב' ח"א שם. בן א"ח שם:

== ז ==

ז) '''שם בין מחמת דבר שנפל לתוכן.''' כגון שנפל לתוכן דיו או שאר מיני צבעונים. משנה פ"ק דידים וכן אם נשתנו מחמת עשן או דבר אחר פסולין. מ"א סק"א. ר"ז אות א' אבל אם נשתנו מחמת עפר וצרורות שנפל לתוכן כשרין כמ"ש לקמן סעי' ט':

== ח ==

ח) '''שם פסולין.''' והא דשינוי מראה פוסל אינו אלא בנוטל ידיו בכלי אבל במטביל ידיו במקוה שיש בו מ' סאה אין שינוי מראה פוסל בה דאפי' להטביל בהן כל גופו כשרים כ"ש להטביל ידיו לחוד. ב"ח שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת או' א' ח"א שם אות יו"ד. והא דאין שינוי מראה פוסל במקוה שיש בו מ' סאה היינו דוקא אם הדיח בו כלים או ששרה בו סמנים או אוכלין ונשתנה מראיו אבל אם נפל לתוכו יין או מוהל ושינו מראיו מכמות שהיה נפסל כמ"ש ביו"ד סי' ר"א סעי' כ"ה ועיין הטעם בט"ז שם. מיהו במעיין אין שום שינוי מראה פוסל בו כמ"ש ביו"ד שם סעי' כ"ח וכ"כ ר"ז אות ט' בן א"ח שם אות ד':

== ט ==

ט) '''[סעיף ב'] עשה במים מלאכה וכו'.''' והטעם כתב הר"ש בפ"ח דידים משום שינוי שנשתנו מתורת מים אבל הרמב"ם כתב הטעם מפני שכשנעשה בהם מלאכה נעשה מכלל השופכין ולפיכך אין נוטלין מהם לידים. והב"ד ב"י. פרישה אות ד' והלבוש כתב הטעם כהר"ש משום דא"א שלא ישתנו ע"י המלאכה אבל רלב"ח סי' קכ"ג כתב הטעם כהרמב"ם משום דנעשו כשופכין שעומדין לשפיכה והביאו מ"א סק"ג. ונ"מ בין הטעמים דלטעם הר"ש אינו נפסל אא"כ יהיה בו קצת שינוי ע"י המלאכה אבל לטעם הרמב"ם אפי' אם לא היה בו שום שינוי נפסל. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות א' ודעת מרן ז"ל בסעי' ג' שכתב אע"פ שלא נשתנו משמע דס"ל כהרמב"ם ז"ל דאפי' לא נשתנו המים כלל ע"י המלאכה נפסלו לנט"י והכי נקטינן:

== י ==

י) '''שם אפי' נתכוין לשרות וכו'.''' כתב הב"ח דדוקא בנתכוין לשרות הא לא נתכוין אלא נפל מידי כשרין ובנתכוין לשרות אפי' נתכוין לשרות בזה ונפל לשני נמי פסולין. וכתב שכן דעת הטור והש"ע יעו"ש. והביאו מ"א סק"ד. אבל הט"ז סק"ב כתב דמ"ש כאן בש"ע אפי' נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לכלי אחר פסולין לא נתכוין בעל הש"ע דדוקא בעינן עכ"פ כוונה ואז פוסל אם נפל לכלי אחר אלא אפי' אם לא נתכוין כלל כגון שנפל מעצמו ונשרה שם פסולין והש"ע נקט לישנא דמתני' דת"ק דלא כשמעון התימני יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר או' ד' וכתב דאין לסמוך על פי' הב"ח וגם על דברי הא"ר או' ד' כתב דאין בהם הכרע יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה אין ליטול במים שנשרה בהם הפת ואפ' נפל מעצמו בלא מתכוין כלל ואם כבר נטל חוזר ונוטל במים כשרים בלא ברכה. וכ"כ הרב חזון נחום פ"א דידים והביאו הער"ה אות ג' וכ"כ ח"א כלל ט"ל או' ב' דיחזור ויטול בלא ברכה. וכתב שם הח"א דגם בנתכוון לשרות בכלי אחר ונפל לזה דחייב ליטול ידיו שנית מ"מ לא יברך. וכ"כ בן א"ח פ' קדושים או' ג' דלכתחלה אין ליטול באלו המים אפי' לא נתכוון לשרות כלל רק שנפל הפת מעצמו למים ואם אין לו אחרים יטול ולא יברך כ"א בלא שם ומלכות משום דק"ל סב"ל יעו"ש. ונ"ל דזהו דוקא אם נתעכב שם הפת קצת במים ונשרה אבל אם הוא תכף שנפל סלקו מיד ולא נתעכב שם כלל אין לחוש לזה המים כלל:

== יא ==

יא) '''שם אפי' נתכוין לשרות וכו'.''' אם ראובן שרה פתו במים של שמעון למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו המים כשרים אבל למ"ד אדם אוסר בדבר שאינו שלו יש להחמיר. מהר"א נחום בתשו' בכ"י. ברכ"י אות ד' שע"ת אות ד' וכתב שם השע"ת דמה שתלה זה בפלוגתא אם אדם אוסר דשא"ש הוא תמוה דבמרדכי חולין כתב לחלק בין ההיא דמחיצת הכרם וכו' למשליך חלב בקדירת חבירו יעו"ש. ור"ל דהאי דמי למשליך חלב לקדירת חבירו ולכ"ע יש לאסור וכן העלה בס' יד יוסף על מס' ב"מ דף למ"ד יעו"ש. והביאו א"ח אות ג':

== יב ==

יב) '''שם ואם צינן יין במים וכו'.''' מים שבחבית שהוציאו בהן שכר או מי וורדים הניגרים דרך הסמפון מן הדוד ובמים שבחבית שבתוכה הסמפון מצננין את הסמפון ועי"כ המים והשכר ניגרין נראה פשוט שלא יטול ידם באלו המים דנעשה בהם מלאכה מקרי כדין צינן יין במים דפסולין. ש"ך דף י"ח ע"ג. חס"ל אות ב' בן א"ח שם אות יו"ד:

== יג ==

יג) '''שם ואם צינן יין במים וכו'.''' דוקא צינן אבל אם עמד שם היין כדי שלא יתחמם והיין היה כבר צונן אין לפסול המים לנט"י. עו"ת או' ג' א"ר או' ו' סו"ב או' ג' א"א או' ו' בן א"ח שם או' ז' ודלא כהבי"מ או' ד' וה"ה אם נתן דגים חיים לתוך המים לא נפסלו, עו"ת שם. מ"א סק"ה. י"א בהגה"ט. סו"ב שם ר"ז או' ג' דה"ח או' ב' וכתב שם הא"ר שאפי' מת הדג שם מותר יעו"ש. והביאו ח"א כלל ט"ל אות ג' מ"ב או' ט' מיהו מדברי הפו' הנז' נראה דוקא אם הדגים עודם חיים כל זמן שהם במים אבל אם מתו נפסלו המים ואפי' לדברי הא"ר נראה ה"ד שלא נשתהו שם הדגים במותם במים דא"כ הרי המים נסרחים ונעשו שופכים ואם תיכף שמת הדג סלקו אותו מן המים נראה דגם להעו"ת והמ"א לא נפסלו המים:

== יד ==

יד) '''שם ואם צינן יין במים וכו'.''' וה"ה אם צינן מים במים כגון בימות הקיץ פסולין. מעשה רוקח על הרמב"ם פ"ו מה' ברכות וכתב ודלא כהר' עראמה שנסתפק בזה והסכים להתיר יעו"ש. וכן המאמ"ר או' ה' דחה דבריו והסכים לאסור יעו"ש. וכ"כ הזכ"ל או' ן' דהוא פשוט מדברי מרן ז"ל דצינן יין במים ומדברי הב"ד סי' תק"ל יעו"ש. והביאו היפ"ל אות ג':

== טו ==

טו) '''שם ואם צינן יין במים וכו'.''' וה"ה אם בדק הכלים במים. לראות אם שלימים הם או שבורים פסולין, ב"ד סי' תק"ל. ברכ"י אות ה' זכ"ל שם. שע"ת שם. חס"ל או' ב' בן א"ח שם אות י"א:

== טז ==

טז) '''וכן''' מים שנותנים בכלים חדשים שרוצים להכניס בהם יין או שמן לקיום כדי שישאבו מים ואז לא ישאבו יין ושמן פסולין. ב"ד שם. ברכ"י אות ו' זכ"ל שם. שע"ת שם. חס"ל שם. בן א"ח שם. ודלא כהבי"מ אות ז' וכתב בן א"ח שם דה"ה מיני כלי עור שנותנין בהם מים ודרכן קודם שישתמשו בהם תשמישי העיקרי להניח בהם מים כמה ימים ויחלפו המים בכל יום עד שילך טעם המרירות שבעור הנה אלו המים נעשה בהם מלאכה ופסולין עכ"ד. וכן מה שיש נוהגין כשקונין כלי חרס חדשים ממלאין אותם מים ונותנין אותם בשמש כדי שיתחסמו הרי אלו המים נעשו בהם מלאכה ופסולין והחכם יבין מדעתו בכל כיוצא בזה:

== יז ==

טוב) '''שם ואם הדיח בהם כלים פסולין.''' וה"ה אם הדיח בהן ירקות פסולין מ"א סק"ה בשם רי"ו. וכתב שם המ"א דמשמע לכאורה דירקות דומיא דכלים דאם היו מודחים ונקיים כשרים דלא מקרי מלאכה כלל ומ"מ אם שרה בהן הירקות שלא יכמושו מיקרי מלאכה דלא גרע מצינן יין במים עכ"ל. והביאו י"א בהגה"ט מיהו הדרישה או' א' כתב דאם הם נקיים מכל עפרורית ונתנן במים כדי שיעמדו בלחלולית שבהן ולא יתיבשו נהי דלכתחלה יש ליזהר מ"מ בדבר זה יש לדמותו לכלים מודחים וכלים חדשים שהודחו בתוכו וכו' עכ"ל והביאו א"ר אות ג'. וח"א שם אות ג' אבל לע"ד נראה דשאני כלים מודחים יחדשים דאין פועלין שום דבר במים לא כן הירקות דפועלין במים שהרי אם נשתהו שם המים משתנה ואח"כ ראיתי שכ"כ לחלק המחה"ש ויא"פ סק"ה יעו"ש. וע"כ יש להחמיר כדברי המ"א דאם הניחם שם במים כדי שלא יכמושו אין ליטול עוד באותו המים. וכ"כ ר"ז או' ג' דה"ח אות ב' בי"מ אות ו' חס"ל או' ב' קיצור ש"ע סי' מ' או' ח' בן א"ח שם אות ח' ואין לחלק בין אם היו הירקות כמושות ונתנן במים להחזיר לחלוחן ובין לא היו כמושות כי כן משמע מסתמיות דברי הפו' הנז' וגם מהטעם שזכרנו ודלא כהמאמ"ר אות ו' רק אם טבל אותם במים כדי שיקחו מעט מים ותיכף סילק אותם והיו נקיים אין לחוש דזה דמי להדחה שכתב המ"א דאם היו מודחים ונקיים כשרים.

== יח ==

חי) '''שם ואם הדיח בהם כלים פסולין.''' וה"ה אם נתן בהן כלים בימות החמה שנתבקעו כדי שיכווצו פסולין. מ"א שם. י"א שם. א"ר שם. ר"ז שם דה"ח שם. חס"ל שם. בן א"ח שם אות ט':

== יט ==

יט) '''אם''' המים בכלי שיש בו שנתות ונותן לתוכו הבשר ועולין המים עד השנתות ובזה ידע משקלו מקרי עשה בהן מלאכה. גיטין דף נ"ג ע"ב. מ"א שם. ר"ז אות ד' ח"א שם אות ב' דה"ח אות ד' חס"ל שם. בן א"ח שם. אבל אם היה יודע משקל המים ושקל הבשר כנגדם כשרים כיון שלא נעשת המלאכה בגופן. ר"ז שם. ונראה דה"ה אם שקלו המים בעצמן לראות כמה הם כשרים:

== כ ==

ך) '''כתב''' בשל"ה שקיבל מרבותיו שאם נתן לתוכן שפינ"ק נדרי"א שיריחו פסולין דהוי כשרה בהן פתו עכ"ל והביאו מ"א שם וחלק עליו וכתב כיון דהכא מתכוין להשביחו כשרין יעו"ש. אבל הא"ר שם דחה דברי המ"א והסכים לדברי השל"ה יעו"ש וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להחמיר משום דק"ל סב"ל:

== כא ==

כא) '''שם או חדשים כשרים.''' ואם יש בכלים עפרורית וקסמין אף שהם חדשים פסולין. ב"ד שם. ברכ"י אות ז' זכ"ל שם. בי"מ אות ט':

== כב ==

כב) '''שם ואם הטביל בהם הנחתום וכו'.''' דהוי כמו שרה בהן את פתו. ב"י. לבוש:

== כג ==

כג) '''שם או שחפן מהן וכו'.''' שהמים שבחפניו הן שנעשה בהן מלאכה אבל המים שחפן מהן הרי הם בכשרותן. הרמב"ם פ"ו מה' ברכות. ב"י. וכתב הב"ח דאינם כשרין אלא כשהיו ידיו נטולות מקודם אבל במטבל בהן בסתם ידים פסולין יעו"ש אבל המ"א ס"ק ט"ו כתב בשם התה"ד דמיירי אפי' באין ידי הנחתום נטולים ואפ"ה כשרין יעו"ש. ועיין לקמן אות נ"ט ואות ס':

== כד ==

כד) '''שם הגה.''' וה"ה מים שהנחתום מדיח ידיו וכו' והטעם כתב בב"י מפני שאינם נמאסין משתיה ע"י כך דסתם ידים העוסקים בעיסה אין בהם לכלוך הלכך לא נעשו כשופכין ע"י הדחה זו דה"ל כהדיח בהם כלים מודחים דכשרים עכ"ל. והביאו הט"ז סק"ד ומ"א סק"ו. אבל הט"ז שם הקשה ע"ז דמ"ש ממים שלפני הנפח שכיבה בהם הברזל דפסולין בסעי' שאח"ז יעו"ש. וכ"פ בסק"ד לאסור וכתב שכ"פ. הרש"ל יעו"ש. וכ"כ הא"ר אות ז' דרש"ל סי' י"ד והט"ז פוסלין בזה. וכ"כ הסו"ב אות ד' ר"ז אות ה' דה"ח אות ג' בן א"ח שם. אות ה' ואפי' אין מדיח הבצק רק מצנן ידיו במים לקרר החמימות חשוב כצינן יין במים דפסולין. מש"ז

== כה ==

כה) '''[סעיף ג'] ושלפני הספר וכו'.''' שאין חזקה כ"כ בספר שעשה בהן מלאכה והוי ספיקא דרבנן ולקולא. לבוש. משמע הא אם נעשה בהם מלאכה אפי' שלפני הספר פסולין, ומיהו הנ"ץ כתב הטעם שאינו דומה לנפח כיון שאינו טובל בהן אלא להשרות השערות ודומה לטובל ידיו וטח בפני הגלוסקא דכשר. והביאו א"ר אות ח' וכתב דלפ"ז אף בידוע שטבל ידיו כשר אבל בת"ה הקצר דף נ"ט כתב להדיא כדברי הלבוש ולנ"ץ ודאי אשתמטתיה וכ"מ בתוספתא שהביא הר"ש פ"ק דידים עכ"ד. ונראה דטעם הלבוש דלא חשיב ליה מים שלפני הספר כטח פני הגלוסקא משום כשהספר לוקח מים להשרות השערות אגב מדיח בהם ידיו שמתלכלכין מזוהמת הראש או הזיעה וע"כ חשיב ליה נעשו בהן מלאכה אי ודאי לקח מן המים להשרות השער. ועיין מש"ז או' ד' ומ"מ יש להחמיר כדברי הלבוש:

== כו ==

כו) '''שם אם נשתנו מראיהן וכו'.''' ומיהו ספרי דידן שמטבילין בורית שם אף לא נשתנו מראיהן עשה מלאכה מקרי כה"ג. מש"ז שם:

== כז ==

כז) '''[סעיף ד'] מים ששתו מהם התרנגולים אי שלקק מהם הכלב וכו'.''' מדתנן פ"ט דפרה כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ופרש"י דשאר עופות אינם מוצצין אלא מגביהין פיהן אחר שלקקו מן המים והמים נופלין מפיהן והרי הם כמים שנעשו בהם מלאכה אמנם התו' חולקים על פרש"י דמה מלאכה שייך בשתייה וכתב בתה"ד סי' ר"ס וכ"נ להוכיח מא"ז שכתב דמים שלקק בהם הכלב פסולין לנט"י משמע הא שאר בהמות וחיות לא. ותו נראה דאפי' לפרש"י דוקא במי חטאת פסלי שאר עיפות בשתייה משום שנפלו מפיהם אבל לנט"י ודאי בטילין במיעוטן יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב נראה דא"ז סבר דמים ששתו מהם כל בהמה וחיה פסולין וכלב דנקט לדוגמא ונטה דעת מרן ז"ל להתיר בכל משום דדמו להדיח במים כלים מודחים ועוד משום דשאני מי חטאת שהחמירו בו בכמה דברים יעי"ש וזהו שכתב מרן ז"ל בש"ע הכלב עם התרנגולים וגם כתב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין וכו' לפי סברתו בב"י אבל הב"ח חלק על דברי מרן ז"ל וכתב דנקטינן כתה"ד בכל מה שכתב בזה דמים שלקק בהם כלב פסולין לגמרי ואינן בטילין במיעיטן וכ"ש בשתה מהן חזיר וכיוצא בהן שנמאסין בעיני רובא דעלמא ושופכין אותם אבל בשתו מהן תרנגולין בטילין במיעוטן מה שנפל עליהן וכשרים לנט"י עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' מ"א סק"ז. וכתב שם המ"א דכ"כ המרדכי בשם התוספתא ואילו ראה הרב"י לא היה חולק עליה עכ"ל. וכבר כתבנו דכל דבר שיש בו פלוגתא יש להחמיר משום סב"ל וע"כ אין ליטול ממים ששתה מהם כלב או חזיר או חתול או עכבר וכדומה מפני שהם מלוקין ונראה דה"ה אם שתה מהם חמור או סוס וכל בהמה טמאה מפני שהן נמאסין ואין שותין אותם בני אדם ונעשו שופכין רק אם אין לו מים אחרים יטול מהם ולא יברך כ"א בלא שם ומלכות. ואם שתו מהם התרנגולין וכל בהמה טהורה יש ליזהר רק לכתחלה:

== כח ==

כח) '''מים''' כשרים שנתן לתוכן מעט מים פסולין בטילין ברוב ואפי' אם הפסולין משלימין לשיעור רביעית אין לחוש בנט"י לחולין. מ"א שם ומחה"ש. א"ר אות ט' ר"ז אות ח' דה"ח אות ט' בן א"ח שם או' י"ט. ונראה דה"ד שלא נשתנו מראיהן וגם לא נמאסו באלו המים פסולין שנפלו לתוכן כי במים פסולין יש הרבה מינים יש אם נפלו למים אחרים נמאסין כגון ששתה מהם כלב וכדומה ויש שאין נמאסין כגון מים מלוחים או שנעשה בהם מלאכה וכדומה וזה אינו תלוי בראוי לשתיית הכלב דדוקא במים סרוחים ומלוחים שאינן ראויין מחמת עצמן לשתייה זהו תלוי בשתיית הכלב כמ"ש לקמן סעי' ט' אבל אלו שנמאסו מחמת דבר אחר הו"ל שופכין כיון שאין בני אדם שותין אותם מחמת מאיסותם ולא מחמת מרירותם. וכן מים שהכניסום לבה"כ שהם נמאסים לשתייה פסילין לנטילה. חס"ל אות ב' בן א"ח שם אות י"ג. וכ"כ לעיל בסי' ד' אות י"א יעו"ש:

== כט ==

כט) '''אם''' נפל בגד שלא במתכוין למים ונטלו משם ומיצה מהם המים היוצאים למ"א אות ד' כשרים הם ולט"ז אות ב' פסולין. א"א אות ז' ומשמע הא מים הנשארים בכלי אחר שנטל הבגד כשרין לכ"ע והא דלא חשיב להו נעשו בהם מלאכה כמו שרה בהן פתו וכדומה נראה כגון שהסיר הבגד תיכף מן המים כשנפל ולא נשתהא שם כדי לשרות אבל אם נשתהא שם הבגד ונשרה הרי נעשה בהם מלאכה ע"י השרייה ופסולין להט"ז. וכבר כתבנו לעיל אות יו"ד דיש להחמיר כהט"ז יעו"ש ועוד עיין לעיל אות ד':

== ל ==

ל) '''[סעיף ה'] אין המלאכה פוסלת וכו'.''' אבל פיסול דשינוי מראה או נפסלו משתיית בהמה אין בזה חילוק בין שאובים למי מקוה ומעיין. כ"מ מדברי הרמב"ם והוא פשוט ט"ז סק"ו. והא דשינוי מראה פוסל במקוה ומעיין ה"ד אם לוקח בכלי וניטל ידיו אבל אם מטביל ידיו שם במקוה או במעיין מותר ומיהו במקוה יש חילוק אם נשתנה דלפעמים אסור גם להטביל ידיו כמ"ש לעיל אות ח' יעו"ש:

== לא ==

לא) '''שם בין שהם בקרקע וכו'.''' פי' אע"ג שהם עתה בקרקע כיון שמקודם היו שאובים מלאכה פוסלת בהם אבל אם לא היו שאובין ועשה בהם מלאכה כשהם מחוברין במקוה או במעיין כשרים לנט"י ומותר ליקח מהם בכלי וליטול:

== לב ==

לב) '''[סעיף ו'] אפילו הן חמין מהיד סולדת וכו'.''' זהו כלישנא בתרא דבגמרא איכא פלוגתא כזה אבל הסמ"ג והסמ"ק פסקו כלישנא קמא דאם היד סולדת בו אסור כמבואר בב"י. וכ"פ הרש"ל בפכ"ה סי' י"א וי"ד דאם היד סולדת אסור והביאו שכנה"ג בהגב"י אות י"ד. ט"ז סק"ז. מ"א סק"ח. מט"י אות א' א"ר או' י"ג וכתב שם הא"ר שה"פ מהרי"ל ותשב"ץ סי' ר"ן ויש להחמיר לכתחלה עכ"ל וכ"כ ח"א שם אות ו' בי"מ אות ט"ז ואם צננו לחמי האור הא"א או' ח' כתב דלרש"י חולין ק"ה ב' משמע דאסור אבל הישי"ע כתב להתיר יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להחמיר לכתחלה שאין ליטול בהם כלל אפי' נצטננו רק אם אין לו כ"א אלו המים יש להמתין מליטול בהם עד שיצטננו ויהיו פושרין ואם א"א לו להמתין לא יברך על נטילה זו כ"א בלא שם ומלכות משום סב"ל. וכ"פ הרב בן א"ח שם או' י"ז:

== לג ==

לג) '''וכתב''' שם הא"א ומיהו אף למאן דמחמיר בחמי האור י"ל הטעם דחשיב נשתנו מתורת מים ע"י יס"ב דהוה בישול דידהו כמ"ש רש"י חולין ק"ה ב' ד"ה סולדת יעו"ש אבל מעינות חמין נובעין אף שיס"ב משקל במנא ש"ד דלא נשתנו מברייתן וכשרים לנט"י יעו"ש. אבל העט"ז אות ג' כתב דלפי פרש"י חולין ק"ד א' שטעם משום שלא היה להם שעת הכושר א"כ כל מים חמין הנובעין אסורין בעידם חמין ואפשר אפי' נצטננו עכ"ל. וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר. ועיין לקמן אות ל"ז:

== לד ==

לד) '''[סעיף ז'] חמי טבריא יכול להטביל וכו'.''' דשם טבילה עליהם בכל מעיינות ומקוואות רש"י חולין ק"ו א' ב"י. לבוש:

== לה ==

לה) '''שם אבל ליטול מהם בכלי לא.''' ואפי' בנצטננו משום דאינם ראויין לשתיית בהמה כמ"ש באות שאח"ז. וכ"כ ב"ח א"ר אות י"ד. ר"ז אות י"א:

== לו ==

לו) '''שם אבל ליטול מהם בכלי לא.''' דכי תיקון רבנן נטילה לא בחמין תיקון והני גריעי מחמי האור שלא היתה להם שעת הכושר. רש"י שם והביאו ב"י וט"ז סק"ח. אבל הר' יונה כתב בפ' אלו דברים דהא דפסלינן בחמי טבריא למשקל מנייהו במנא לא מפני החמימות פסולין דהא קמ"ל דאפי' היד סולדת בהם כשרין אלא הטעם מפני שהם מרים ביותר שאפי' ע"י הדחק אין אדם יכול לשתותן וגם אינם ראויין לשתיית בהמה והילכך במים אחרים שנובעים חמין כמו חמי טבריא אם אינם מרים כ"כ ויכול האדם לשתותן ע"י הדחק כשרין ליטול מהם בכלי עכ"ד. והביאו ב"י וכתב שכ"כ הרמב"ם שטעם פסולן מפני שאינם ראויין לשתיית בהמה וכ"כ ג"כ הרשב"א בת"ה עכ"ל. וכ"פ לקמן בש"ע סעי' ח' אבל לפי דברי רש"י ז"ל כתב הב"י נראה שאעפ"י שהיו מים יפים לשתייה וציננן פסולין ואפשר שאם נצטננו כשרין יעו"ש. וכ"כ העט"ז אות ג' דלפי פרש"י אפשר אפי' נצטננו אסורין והב"ד לעיל אות ל"ג וכתבנו דהיכא דאפשר יש להחמיר יעו"ש:

== לז ==

לז) '''שם דרך חריץ וכו'.''' היינו חריץ שבקרקע דלאו שאובין הם. מ"א סק"ט:

== לח ==

לח) '''שם ואם אין בהם שיעור וכו'.''' אפי' להמכשירין בסי' קנ"ט סעי' י"ד הכא פסול דגזרינן חריץ אטו מנא. וכ"כ הלבוש ובגמרא ודלא כהעו"ת. מ"א סק"י. א"ר אות י"ד וכ"כ המאמ"ר אות יו"ד:

== לט ==

טל) '''שם ואם חריץ זה.''' ר"ל שאין בו שיעור מקוה ומימיו מחוברין למי המעין הנובע חם לרש"י והרשב"א אין מטבילין בו את הידים דס"ל דגזרינן ג"כ באלו אטו מנא ולהר"י מטבילין בו דהואיל ומחוברין למעין הוו כמעיין עצמו ולא גזרינן. לבוש ומ"א ס"ק י"א וכתב הב"ח דתפסינן עיקר כפרש"י והרשב"א דאפי' מימיו מחוברין למקוה אם אין בו שיעור מקוה אין להטביל בו הידים יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות י"ג. עו"ת אות ח' וכ"נ דעת הא"ר אות ט"ו:

== מ ==

מ) '''[סעיף ח'] טעם פיסול חמי טבריה וכו'.''' אבל אם ימצאו מים חמין וכו' כבר כתבנו ע"ז לעיל אות ל"ג ואות ל"ו קחנו משם:

== מא ==

מא) '''שם שהן ראויין לשתיית הכלב וכו'.''' והא דתלי טעמא בשתיית הכלב משום דכל שלא נפסלו משתיית הכלב יכול אדם לשתותן בשעת הדחק. ב"י. א"ר אות ט"ז. א"א אות י"ב:

== מב ==

מב) '''[סעיף ט'] מים מלוחים וכו'.''' מי הים אם ירתיחו אותם על האש יהיו ראויים לשתיית הכלב הרדב"ז ח"א סי' רצ"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ט מט"י סי' קנ"ח אות י"ז. מ"א בזה הסי' ס"ק י"ב. ומשמע דוקא שמרתיחים אותם תחלה כדי שיהיו ראויין לשתיית הכלב ואח"כ נוטלין מהן לידים. וכ"כ ר"ז אות י"ב. ח"א כלל ט"ל אות ז' בן א"ח שם אות י"ג. והגם דהישי"ע אוסר אף בהרתיחו אותם נראה כיון דכל הני רבוותא סברי להתיר הכי נקטינן והיינו אם א"א להטביל ידיו בים אבל אם אפשר להטביל ידיו בים מותר והכי עדיף טפי כדין מים מלוחין שכשרין למי מקוה לטבילה וה"ה לטבילת ידים. ואם א"א לא להטביל ידיו בים ולא להרתיח המים וליטול בכלי אז יטול בכלי ממי הים כמו שהם ויטול ידיו דעדיפי מעפר דמנקי טפי כמ"ש הרדב"ז שם אבל לא יברך על נטילה זו כמ"ש המט"י שם. ומ"מ יש לכרוך ידיו במפה ג"כ וכמ"ש המט"י שם יעו"ש. וה"ה בכל מים פסילין או אפי' אם ספק פסולין וא"א באחרים נוטל ואינו מברך וכורך ידיו במפה ג"כ כדי לצאת מספק. ומיהו מ"ש הרדב"ז שם דאם אינו מגיע ידיו לים ימצא כלי שנקוב בכונס משקה וכו' כבר כתבנו ע"ז לעיל בסי' קנ"ט אות נ"א שיש פלוגתא בזה ואם לא אפשר בענין אחר אין לברך כ"א בלא שם ומלכות יעו"ש:

== מג ==

מג) '''שם שאין הכלב יכול לשתות וכו'.''' בכ"מ פ"ו מה"ב דין ט' הקשה מרן ז"ל על הרמב"ם ז"ל דלמה לא כתב בפי' גבי מים שנפסלי משתיית הכלב דאם המשיכן מן המקוה דרך חריץ ועדיין הם מחוברים למקוה אם אין בחריץ שיעור מקוה דפסולים לטבילת ידים דגזרינן חריץ אטו מנא וכמ"ש גבי חמי טבריא וכתב אפשר לומר דלא גזרו אלא דוקא בחמי טבריא משום שהם זכים ואין פסולם ניכר אבל בשאר מימות דפיסולם ניכר לא גזרו יעו"ש. והביאו א"ר אות י"ז וכתב אבל בר"ש פ"ק דידים משמע דשוים הם לגמרי אלא שדעת הא"ר להקל יעו"ש וכ"כ א"א אות י"א דאין חלוק בין חמי טבריא למים מרים ומלוחין יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל כאן בש"ע שכתב טעם חמי טבריה משום שהם מרים והשוה מים מלוחים וסרוחים למי המרים משמע דדין אחד להם ודוק. ועיין בדברינו לעיל אות ט"ל:

== מד ==

מד) '''שם שאם הכלב וכו'.''' מים שאין קנה המדה עומד בו הוא שיעור שיכול הכלב לשתות. ל"ח בפ' כ"ה אות ל"ח יעו"ש. ער"ה אות ה' ועיין לקמן אות מ"ו:

== מה ==

מה) '''שם כשרים בין לנט"י וכו'.''' ואפי' נשתנו מראיהן מחמת עפר וצרורות שנפל לתוכן כשרים לנט"י ואין צריך להמתין עד שיצולו. מש"ז אות א':

== מו ==

מו) '''טיט''' הנרוק {{ממ|פי' דק שראוי להוריקו מכלי לכלי}} או פרה שוחה ושותה מהם כשרים לנט"י בכלי. ב"י א"א אות י"ב וכתב שם הא"א דרפי' נשתנו מראיו אינו נפסל יעו"ש והיינו אם נשתנו מחמת העפרורית וכמ"ש באו' הקודם וכ"מ בא"א שם. ועיין לעיל או' מ"ד וביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ב. ודוק:

== מז ==

מז) '''[סעיף יוד'] נוטלין לידים בכל דבר וכו'.''' מיהו בס' תוספות יו"ט פ"ו דמקואות משנה ז' ופ"ב דידים משנה ב' כתב דלהרא"ש והטור אין הלכה כרשב"ג ואין נוטלין בהם לידים ותמה על הרמב"ם והש"ע דפליגי דידים אדידיה וכ"כ בספרו ל"ח בפכ"ה אות ט"ל יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות ח"י. ועיין במ"א סי' קס"ב ס"ק י"ז מה שמיישב ומ"מ נראה דיש להחמיר ואין ליטול באלו כ"א בשעת הדחק ולא יברך. כ"א בלא שם ומלכות משום סב"ל:

== מח ==

מח) '''שם כגון יבחושין אדומים.''' וצריך שיהא בהם לחלוחית קצת. ב"י בשם הג"א. ואין בזה משום שינוי מראה כיון שכך ברייתן מן המים. ועיין מש"ז או' י"א:

== מט ==

מט) '''שם הגה.''' ונראה דוקא אם רסקן וכו' ועיין מ"א לקמן סי' קס"ב ס"ק י"ז שכתב דאפילו דמאן דפליג בשלג מודה בהא דאם לא רסקן לא מקרי טבילה כלל יעו"ש:

== נ ==

נ) '''[סעיף יא'] מים שיש לו ספק וכו'.''' ר"ל שאחר שנטל היה לו ספק במים שנטל אם נעשה בהם מלאכה או לא או אם היה בהם כשיעור או לא וכו' וכ"מ בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ"ב דידים משנה ד' ופ"ד דטהרות משנה י"א ובהרע"ב שם וכ"מ בהר"ש בפי' מס' ידים שם יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ג. אבל אם נסתפק לו במים קודם שיטול פשיטא דלא יטול בו דהיאך יכניס עצמו לכתחלה בספק ובפרט דאיכא איסור ספק ברכה לבטלה וי"א שהוא דאורייתא מלא תשא את שם ה' וכו' וה"מ מדברי הראב"ד שהביא ב"י וכאן בש"ע שכתב שאעפ"י שכל ספק בטהרת ידים טהור עכ"ז אם יש לי מים לרחוץ אומרים לו קום ורחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ"ל משמע. דמיירי בבא לו. הספק אחר שנטל דאי קודם מהו שאמר אומרים לו קום ורחוץ וכו' והוול"ל אומרים לו לא תרחץ בזה המים ותכנס בספק. וכ"נ דעת המ"א ס"ק י"ג והגם שכתב דבריו על אם היה בהם כשיעור זהו כדי לדחות דברי העו"ת שהבין דמיירי קודם נט"י והקשה ע"ז אבל ודאי נראה כוונת המ"א דה"ה על כל הספיקות שכתב הש"ע דמיירי אחר שנטל דלא מסתבר לחלק דברי הש"ע ולומר דמיירי אחד קודם נטילה ואחד אחר נטילה. ועיין שער המלך פ"י דמקואות כלל ה' והביאו הבי"מ אות כ"ו ודוק ומיהו אם אין לו אלא אלו המים שיש בהם ספק יכול ליטול מהם אפי' לכתחלה אלא שלא יברך על נטילה זו כ"א בלא שם ומלכות. ועיין לקמן אות נ"ב:

== נא ==

נא) '''שם הגה.''' וכל ספק טהרה וכו' וכתב שם הר"ש דאפי' יש במים שנטל כל הנך ספיקות טהור והביאו מ"א שם. ונ"מ לדידן דאי לא ידע ונטל באלו המים שיש בהם כל הנך ספיקות כשחוזר ונוטל שנית אינו מברך וכמ"ש לקמן אות נ"ז:

== נב ==

נב) '''שם וכל ספק טהרה וכו'.''' והטעם דכל ספק בטהרת ידים טהור משום דנט"י עיקרו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. ב"י בשם הר' מנוח. ט"ז סק"ט. ר"ז שם. וממ"ש דכל ספק בטהרת ידים וכו' משמע דמיירי אחר שנטל וכמ"ש לעיל אות ן' וכ"מ ממ"ש באו' הקודם בשם הר"ש אבל לכתחלה אין ליטול וכ"ש שאין לברך. ועיין לקמן אות נ"ה. ובזה מיושב מ"ש המש"ז אות ט' יעו"ש:

== נג ==

נג) '''ספיקא''' דרבנן היכא דליכא טרחא לחומרא. הר"ן ז"ל בפ' ערבי פסחים. הרלנ"ח ז"ל סי' קמ"ג בקו' השמטה. כנה"ג בהגב"י זב"צ על יו"ד סי' ק"י אות קנ"ט. וכן היכא דיש לברר הספק אפי' בספיקא דרבנן אם איתא דנשייליה שיילינן ליה. באר שבע דף צ"ח. שכנה"ג בהגב"י אות מ"ג:

== נד ==

נד) '''לא''' אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחסרון ידיעה לא אזלינן לקולא. הרדב"ז ח"א סי' ר"ה. הרשד"ם חלק א"ה סי' קס"ה. כנה"ג שם. זב"צ שם אות קל"ו:

== נה ==

נה) '''הא''' דאמרינן בשל סיפרים הולכים אחר המיקל היינו במחלוקת שקול אבל כשהרוב מחמירין אין להקל אפי' באיסורא דרבנן. רשד"ם חי"ד סי' צ'. כנה"ג שם. ועיין עי"ש בכנה"ג ובשכנה"ג ובס' זב"צ מענינים אלו ואכמ"ל. ומיהו בדבר שיש ספק ברכות אין הולכין אחר הרוב אלא חוששין אפי' למיעוט ואפי' נגד מרן ז"ל כמ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' יעו"ש. וכ"כ שד"ח אסיפת דינים אות ב' מע' ברכות אות ד' ואו' ו' בשם כמה פו' יעו"ש. ובאו' ב' שם כתב בשם כמה פו' דאפי' אין המחלוקת בברכה אם יברך או לא אלא במצוה ג"כ אמרינן סב"ל ואין לברך יעו"ש. ועיין לקמן סי' קס"ז אות ס"ט ואות ע' יעו"ש:

== נו ==

נו) '''שם יטול ידיו ויוציא עצמו מן הספק''' וב"י כתב הטעם שאע"פ שא"צ לחזיר וליטול מ"מ משום עניות מיהא איכא. וכ"כ הלבוש. ורש"ל פכ"ה סי' ט"ז כתב דמי שיש לו ספק אם נטל ידיו או לא או אם היה בהם כשיעור או לא צריך לחזור וליטול ידיו משום עניות אבל אם נטל כראוי אלא שיש ספק אה היו פסולין לנטילה או אם יש ספק אם נטמאו או לא אף לעניות לא קשה ומ"מ הנזהר בקדושה ובטהרה נקרא איש קדוש וטהור עכ"ל, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ך' עו"ת אות י"א. א"ר אות י"ט. ועי"ש בא"ר מ"ש על דברי רש"ל הנז' ועל מ"ש עליו המ"א ס"ק י"א יעו"ש. ומ"מ דעת הב"י ולבוש על כל הספיקות איכא למיחש לעניות. ונ"מ לטעם העניות דצריך להדר אחריהם כמ"ש הא"ר שם:

== נז ==

נז) '''שם ויוציא עצמו מן הספק וכיון שהוא משום ספק אינו מברך דק"ל סב"ל.''' וכ"כ הלבוש עו"ת שם. חס"ל אות ו' בן א"ח פ' אחרי אות י"ד:

== נח ==

נח) '''ואם''' לאחר שבירך המוציא נודע לו שהמיים היו פסולין לנט"י יאכל פחות מכזית ושוב יטול ויגמור סעודתו. ואם הסיח דעתו או הפסיק בדיבור חיצוני יחזור ויברך ענט"י. חס"ל שם. בן א"ח שם אות ט"ו. ועיין בדברינו לעיל סי' קנ"ט אות ס"ג ודוק:

== נט ==

נט) '''שם הגה.''' מי שלא נטל ידיו ונגע במים וכו' ומשום הכי היוצא מבה"כ ובא ליטול ידיו דרך טהרות יכול לשאוב בחפניו מן הדלי ולרחוץ ידיו והמים לא נטמאו וכשרים אח"כ לנטילה. רש"ל פכ"ה סי' ט"ו. שכנה"ג בהגב"י אות מ"ה. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק י"ד. ר"ז אות ו' קיצור ש"ע סי' מ' אות ט' והטעם כתב שם הר"ז מפני שלא טיהר ידיו במים הנשארים בדלי אלא במים שבחפניו אבל אם הטבילן בדלי לטהרן הרי נעשה מלאכה בכל המים שבדלי. ואפי' לא היו ידיו מלוכלכות ממש מ"מ כיון שיש לו צורך לנקותן במים משום שנגעו במקום הטינופת נעשו המים כשופכין יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע שם. ועיין לעיל אות כ"ג ולקמן אות ס"א:

== ס ==

ס) '''שם בהגה.''' ונגע במים לא נפסלו וכו' דהא בס"ב בנחתום לא מיירי בידים נטולים ואפ"ה כשרים. ואע"ג דנטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה בסי' קס"ב ס"ד יש לחלק בין פיסול טומאת המים שעל הידים בשעת נטילה דבקל נטמאו בשעת נטילה אבל בכלי לא נטמאו תה"ד. ב"י. מ"א ס"ק ט"ו:

== סא ==

סא) '''שם לא נפסלי וכו'.''' מי שנטל ידיו שלא כמשפט ונטפו ממים שעל ידיו לתוך הכלי שהמים בתוכו מותר ליטול ידיו מהמים דלא מיקרי מים טמאים ומ"מ המחמיר קדוש יאמר לו שו"ת אמרי אש חא"ת סי' י"א. וכתב בשם חמיו הגאון מהר"ד דייטש שהיה מקפיד מאד שלא יגע שום אדם בידו במים שהוכן לפניו לנט"י וכמה פעמים שפך המים אם חשש שנגע בהם יד יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שי"ק חא"ת סי' כ"ז דאין לחוש מה שנופל מהידים לתוך המים יעו"ש. א"ח אות ז' ועיין לעיל אות כ"ח:

== סב ==

סב) '''שם בהגה.''' אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל וכו' והטעם כתב בלבוש משום שהידים כבר נטהרו ונכנסה טומאתן לתוך המים. והביאו העו"ת אות י"ב וכתב ולפ"ז אפשר לומר דאם נטל ברביעית בפעם אחת דליכא מים טמאים דשרי ליטול בהם ידיו אבל מסתמיות לשון הרב לא משמע כן וצ"ע למעשה עכ"ל. אבל הר"ז אות ה' כתב בפשיטות דאסור ליטול במים שנטל חבירו ונתקבלו למטה בכלי אפי' שפך רביעית בב"א מפני שנעשה בהם מלאכה שטיהרו הידים לאכילה ונעשו שופכין יעו"ש. וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ט וא"א אות ט"ו יעו"ש. וכ"נ דעת ח"א כלל ט"ל אות ח' שכתב הטעם משום שנעשו שופכין:

== סג ==

סג) '''[סעיף יב'] השלג והברד וכו'.''' והמלח וכו' ואע"ג דלעיל סעי' ט' כתב מים מלוחים פסולין לנט"י וא"כ היאך שרי כאן מלח שרסקו לנט"י והלא הרי הוא מים מלוחים. י"ל דטעם פיסול מים מלוחים הוא מפני שאינו ראוי לאדם אפי' ע"י הדחק כמ"ש לעיל אות מ"א אבל המלח ראוי לאדם ליתנו במאכלין וע"כ כשר לנט"י אם רסקו. ואח"כ ראיתי שכ"כ הב"ד סי' ע"ו אלא שכתב עו"ש תירוץ אחר דמלח דנקט הוא משום טבילה ודוקא לטבילה מהני אם רסקו ויש שם מ' סאה וכ"כ ג"ה סי' צ"ה והביאו המגיה שם בב"ד יעו"ש. מיהו בב"י משמע דגם לנט"י מותר כיעו"ש וע"כ מה שכתבתי נראה עיקר. ומ"ש עו"ש הב"ד לתרץ עפ"י מ"ש ב"י ביו"ד סי' ר"א דאם מתחלת ברייתם הם מלוחים כגון מי הים כשרים וכ"כ היפ"ל אות ד' א"נ דשם מיירי לענין טבילה ונט"י שאני דהא מים מלוחים אעפ"י שפסולין לנט"י כשרים למקוה כמ"ש סעי' ט' ועוד דזה היפך הרדב"ז ודעמיה דפסלי מי הים לנט"י אם לא הרתיחו כמ"ש לעיל אות מ"ב ודוק ומ"מ לענין דינא כיון דיש בזה פירושים שונים יש להחמיר ואין ליטול במלח שריסקו ואם לא אפשר באחר אין לברך על נטילה זו כ"א בלא שם ומלכות:

== סד ==

סד) '''שם השלג והברד וכו'.''' אם ריסקן עד שנעשו מים וכו' משמע דבין לנטילה בין לטבילה צריך דוקא לרסקן עד שנעשו מים וא"ל אין נוטלין וטובלין בהם. וכ"מ בב"י יעו"ש. ומיהו בב"י ביו"ד סי' ר"א הביא פלוגתא לענין טבילה בשלג דרבי שמריה מתיר אפי' אין השלג מפושר ורבי אליעזר אוסר ונטה דעת מרן ז"ל שם להתיר כדעת רבי שמריה אלא שסיים ומ"מ אין להקל לעשות מעשה באיסורא דאורייתא נגד הר' אליעזר ורבינו שמחה רק לטבול ידיו בשלג לאכול לחם אם אין לו מים כיון דנט"י דרבנן יש לסמוך על הר' שמריה יעו"ש. והביאו הש"ך שם ס"ק ע"א {{ממ|ומה שהקשה הש"ך שם על הש"ע מכאן על שם כבר כתב מהריק"ש בהגהותיו לשם דשם ג"כ מיירי לכשיפשר והביאו הברכ"י שם אות ט"ז וכתב וכן מוכח מהב"י שהביא הש"ך יעו"ש}} וכ"כ הט"ז לעיל סי' קנ"ט אות ך' דמותר להטביל ידיו בשלג אפי' אינו מפושר רק שהוא מכונס בגומא ויש בו מ' סאה יעו"ש והמ"א בזה הסי' ס"ק ט"ז כתב להתיר אפי' אינו מכונס בגומא רק שהוא מחובר מ' סאה ביחד וכתב דמ"ש הש"ע אם רסקן קאי רק אנוטלין מהם כלומר כשנוטלין בכלי ושופך על ידיו אבל לטבול ידיו במ' סאה שבקרקע שרי אפי' לא ריסקן יעו"ש. ולי נראה דכאן בש"ע מיירי באפשר למצא מים וע"כ לא התיר אפי' לטבול בהם ידיו בלא ריסיק ושם בב"י ביו"ד שהתיר לטבול ידיו בלא ריסוק מיירי באין לו כדמשמע בב"י שהבאנו לעיל. ואח"כ ראיתי שכ"כ כנה"ג בהגב"י יעו"ש. מיהו הב"ח בססי' קנ"ט כתב דפליגי בלטבול ידיו בשלג כי היכי דפליגי בטבילת כל הגוף בשלג אבל ליקח שלג בידו אחת ולשפשפו עם ידו השנייה לד"ה אסור ואפי' במים ממש כ"ש בשלג דלא יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות י"ד אלא שכתב דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירין. וכ"כ בן א"ח פ' אחרי אות ט"ז. והד"ח אות יו"ד כתב דמ"מ צריך לרסק קצת השלג במקום שתוחב שם הידים כדי שיהיו נקיות. וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' מ' אות י"ב בשם ר' יעב"ץ וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להרחיק האדם את עצמו מלטבול ידיו בשלג אם אינו מרוסק ואפי' בשעת הדחק אלא א"כ יש מ' סאה במקום אחד וגם יש בו מקום מרוסק שנעשה מים שיכול לטבול שם ידיו וא"ל לא יברך כ"א בלא שם ומלכות. וליטול ידיו בכלי מן השלג לכ"ע אסור עד שירסקנו ויהי למים ואח"כ יטול:

== סה ==

סה) '''שם והכפור והגליד.''' הכפור גשמים שיורדים נקפים. והגליד מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים. הרע"ב פ"ז דמקואות.

== סו ==

סו) '''שם אם יש בהם כשיעור.''' ר"ל שיעור רביעית לנטילה ומ' סאה לטבילה:

== סז ==

סז) '''שם הגה.''' ועיין ביו"ד סי' ר"א סעי' ל' ר"ל דשם כתב דלכתחלה יש להחמיר לטבול בכל אלה עד שנעשו מים ומשמע הא בדיעבד מותר לטבול בהן כמות שהן כיעו"ש. מיהו דעת הב"ח שם לאסור אפי' בדיעבד לטבול בהן כמות שהן וכן הוא דעת הש"ך שם ס"ק ע"א דאין להתיר באלו אלא דוקא לאשלומי למקוה אבל אם כל המקוה הוא שלג שאינו מרוסק אסור יעו"ש וכבר כתבנו לעיל אות ס"ד דכן הוא ג"כ דעת מרן ז"ל לאסור בטבילת הגוף בכמות שהן יעו"ש:

== סח ==

סח) '''שם יש מי שאומר שאין נטילת מים וכו'.''' הא דכתב יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים לאו לאפוקי דלעיל השלג והברד וכו' אלא דוקא לאפוקי דלקמים י"א שהיין כשר לנט"י וכו' ויש מי שאומר שכל מי פירות וכו' ל"ח פכ"ה אות ט"ל:

== סט ==

סט) '''שם אלא במים בלבד.''' וכתב הא"ר או' כ"ו דכן הוא הסכמת הרא"ש והטור והרשב"א. וכן התו' ברכות דף ן' ע"ב והרא"ה בב"ה והכלבו ורי"ו דף קמ"ז ורש"ל פכ"ה סי' י"ז פסקו הכי. וכן בבד"ה לב"י כתב שכ"פ בס' שלחן ארבע. לכן אני אומר שאין להקל כלל במי פירות ויין עכ"ד. ובלאו הכי כיון דאיכא פלוגתא בזה ואנן ק"ל סב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל כמ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' צריך ליזהר שלא ליטול לא ביין ולא במי פירות ואם א"א לו כ"א באלו לא יברך על נטילה זו כ"א בלא שם ומלכות משום סב"ל. וכ"כ החס"ל אות ע' בן א"ח פ' אחרי אות ח"י:

== ע ==

ע) '''שם בהגה אבל אדום לא דנשתנו מראיו.''' וי"א הראשון ס"ל דמי פירות לא מפסיל בשינוי מראה. מ"א ס"ק ח"י:

== עא ==

עא) '''שם בהגה.''' או במי דבש וכו' אבל דבש אינו מועיל לנטילה אפי' בשעת הדחק משום שאינו משקה כמ"ש בב"י. וכן השמן וכדומה כל מידי שאינו מנקה אינו מועיל אפי' בשעת הדחק:

== עב ==

עב) '''[סעיף יג'] צריך שיהא במים רביעית נטיל"ה גי' ד' הויו"ת שהם חו"ב תו"מ שהם ד' אותיות הוי"ה הכולל''' ולכן צריך נטילה ברביעית נגד אות אחת מד' אותיות הכוללים אשר כל אות כולל כל השם. הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דט"ו ע"ב. ועיין לעיל סי' קנ"ח או' ה':

== עג ==

עג) '''שם צריך שיהא במים רביעית.''' משום דרביעית הוי מקוה לטהר בו מחטין וצינורות מהלכה למשה מסיני אלא שבטילוהו וכיון שעשו לידים טמאות תקנו להם ברביעית שהוא כמקוה קטן. א"ר אות כ"ח ר"ז אות ט"ז. ועיק לעיל סי' קנ"ק סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

== עד ==

עד) '''שם וצריך שיהא במים רביעית.''' ואפי' אינו רוצה ליטול אלא יד אחת כגון שנטל ידו אחת וניגב אותה ורוצה עכשיו ליטול האחרת אינה מטהרת בפחות מרביעית לבוש. וכ"כ הר"ש בשם התוספתא והביאו ב"י:

== עה ==

עה) '''שם אבל לשנים שבאו וכו'.''' משמע דוקא כשנתכונו ליטול שניהם כאחד אבל כשנתכון אחד ליטול לעצמו ואח"כ פשט השני ידיו למטה ממנו ידיו טמאות וצריך לנגבם ונחזור וליטלם. מ"א סק"ך. א"ר או' כ"ט. ר"ז אות ט"ז ואף אם שופך רביעית בב"א צריך לחזור וליטלן אלא שא"צ לנגבן תחלה. ר"ז שם. ועיין לקמן אות ע"ט:

== עו ==

עו) '''שם ובלבד שלא יפסיק הקלוח.''' ר"ל בין זה לזה. דהוי כל הניצוק מתחלה ועד סוף מחובר בקילוח אחד והוי כאלו היה רביעית לכל אחד ואחד וקל הוא שהקילו חכמים בנטילה. ב"י ולבוש. והוא שבאו המים על כל היד עד הקנה של זרוע וכמ"ש לקמן סי' קס"א ס"ד. ועיין לקמן אות ע"ח:

== עז ==

עז) '''שם סמוך ליד הראשון וכו'.''' דחשיבי כיד אחד אבל במרוחקת מיד הראשון לא עלתה נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חבירו. כ"כ ב"י ורש"ל וב"ח. א"ר או' כ"ט. וע"כ לא נהיגי האדנא ליטול ב' אנשים ביחד משום דחששי שמא לא יוכלו לכוין הידים ביחד כפי מה שצריך ועוד משום דלפי דברי האר"י ז"ל אפי' בידים של אדם אחד צריך ליטול כל יד בפ"ע ג"פ ואח"כ יד האחרת ויש לזה טעם בסוד וכונה כמ"ש לקמן סי' קס"ב אות ב' יעו"ש:

== עח ==

עח) '''שם אעפ"י שפיחת שיעור הרביעית וכו'.''' מפני שהם באים משיורי טהרה. ידע שזה שכתב מרן ז"ל כאן בש"ע דרביעית סגי לשנים הבאים ליטול כאחת וכן מ"ש אח"כ מחצי לוג לג' ולד' ומלוג לכמה בני אדם וכו' זהו לפי דעת הרשב"א ודעמיה אבל דעת הר' יונה בפ' אלו דברים והראב"ד לעולם א"א לנטילה בפחות מרביעית לכל אחד ואפי' בדאתו משיורי טהרה ולא מהני אתו משיורי טהרה אלא להכשיר כשאין בכלי אלא חצי רביעית דנוטל בו ואח"כ נותן לתוכו חצי רביעית ונוטל בו. וכ"ה דעת הרמב"ם ז"ל דא"א לנטילה בפחות מרביעית ואע"ג דאתו משיורי טהרה ומ"ש במתני' דידים מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג לג' ולד' וכו' מפרש לה הרמב"ם ז"ל למים שניים כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל אות ס"ב לפי סודם של דברים שצ"ל דוקא רביעית לכל אחד וגם שיהיה הרביעית בכלי בשעת נטילה יעו"ש. ונ"מ לדידן אע"ג דאין נוהגין ליטול שנים כאחד כמ"ש באו' הקודם מ"מ נ"מ דאם נטל אחד את ידו ונשתייר בכלי מים פחות מרביעית צריך להשלים עליו לרביעית או יותר ואח"כ יטול השני דיש לחוש לסברת המחמירין משום ספק ברכות:

== עט ==

עט) '''שם ויש מתירין אפי' כשנוטלין זה אחר זה.''' פי' אפי' הפסיק הקילוח וגמר הראשון הנטילה. מט"י אות ב' וכ"כ א"ר אות ל"א. ועיין ברכ"י אות י"ב. וכגון שבאו ליטול שניהם כאחד והזמין גם השני עצמו ליטול. ומשמע דלהיש מתירין לא בעינן יציקת כל הרביעית על יד הראשון שהרי השני שנטל אחר הראשון מיירי בחצי רביעית הנשאר משא"כ לסברא א' לעולם צריך כל הרביעית לישפך על יד הראשון ולשני אעפ"י שנחסרו לי המים בידו של ראשון לל"ב הואיל ואתו משיורי טהרה. מט"י שם:

== פ ==

פ) '''שם מחצי לוג לג' וכו'.''' ואע"ג דלפום שיעורא דלרביעית לב' היה די ברביעית ומחצה לג' י"ל כיון דנפישי גברי חיישינן שלא ידקדקו יפה ליטול עד הפרק שכל אחד יצמצם המים מפני חבירו ומיהו אי איכא רביעית ומחצה ונטל אחד מהם חצי רביעית הא ודאי דיועיל רביעית הנשאר לשנים האחרונים. ב"י בשם הר"ש. מ"א ס"ק כ"א. והוא שבאים המים על כל היד וכמ"ש לעיל אות ס"ו יעו"ש. וזה שכתבנו לפרש דברי הש"ע אבל לענין דינא כבר כתבנו לעיל אות ס"ח יעו"ש:

== פא ==

פא) '''שם ג"פ.''' עיין ב"ח ולקמן סי' קס"ב ס"ב ודוק. וכן מ"ש אח"כ להניח ד' וה' ידיהם זה בצד זה וכו' עי"ש הטעם בסי' קס"ב ס"ה דאין מטמאין בנגיעה משום כיד א' חשיבי יעו"ש:

== פב ==

פב) '''[סעיף יד'] צריך שיהא רביעית מכונם וכו'.''' ואין חילוק אם שפך שמינית על שתי ידיו וחזר ושפך השמינית האחרת על שתי ידיו או אם שפך שמינית על כל יד בפני עצמו. וכן אם שני בני אדם שפכו על ידיו כל אחד שמינית בפעם אחת אפ"ה ידיו טמאות כיון שלא היה בכלי רביעית שלם מכונס במקום אחד. עו"ת אות י"ז. וה"ה אה שפך לו אדם אחד על שתי ידיו משני כלים שכל כלי אינו מחזיק אלא שמינית ושופכן בבת אחת אשתי ידיו ידיו טמאות. שכנה"ג בהגב"י אות נ"ז בשם דמ"א דף של"א ע"ד. א"ר אות ל"ב. ושוב אין נטילה מועלת בהם עד שינגבם תחלה. חס"ל אות יו"ד. בן א"ח פ' שמיני אות י"א:

== פג ==

פג) '''שם צריך שיהא רביעית מכונס וכו'.''' ואין חלוק אם רוצה לטהר שתי ידיו או יד אחת דליד אחת ג"כ צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד וכמ"ש לעיל אות מ"ד יעו"ש:

== פד ==

פד) '''[סעיף טו'] בין לידיו של קטן.''' לכאורה נראה דר"ל ידיו של אדם שגופו קטן אבל נראה שזה פשוט דלא גרע מנוטל יד אחד שצריך ג"כ רביעית כמ"ש לעיל אות מ"ד וע"כ נראה דר"ל ידו של קטן בשנים שצריך ג"כ רביעית כמו שתקנו חכמים דאין נטילה פחות מרביעית וכמ"ש לעיל אות ע"ב:

== פה ==

פה) '''[סעיף טו'] אם היה בכלי חצי לוג וכו'.''' לכאורה משמע דהכא ברביעית ומחצה סגי וי"ל דמ"מ איכא למיחש שמא יצמצם כיון שאינו נוטל כאחד. מ"א ס"ק כ"ב. ועיין לעיל אות פ' ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]