עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/נו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] יש לכוין בעניית הקדיש וכו'.''' ולענות אותו בקול רם וכו'. משום דאיתא במסכת שבת בפ' כל כתבי דקי"ט ע"ב א"ר יהושע ב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו וכו' וכתב ה"ר יונה בפ' מי שמתו כלומר בכל כח כוונתו ומפני שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא על ידי הכח אמר בכל כחו אבל א"צ נתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם עכ"ד. וכן פי' רש"י שם בפ' כל כתבי בכל כחו בכל כוונתו. והתוספות כתבו שם בשם ר"י דאיתא בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע דקאמר התם כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות עכ"ל. וכ"כ בזוה"ק בפ' תרומה דקכ"ט ע"ב ולאתבא בחילה תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' והביא כ"ז רב"י וכתב נראה שצריך לענות בקול רה. וז"ל הזוה"ק שם ת"ח קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן דאנן משלשין. אבל קדושא דא איהו סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקין {{ממ|פי' חותמות}} דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקבה"ו על כולא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסט"א ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסט"א ויסתלק קבה"ו ביקרא על כולא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסט"א קבה"ו אהתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה. ובגין דקבה"ו אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה. ובלישנא דא על כרחיה דסט"א אתכפייא ואתתבר חיליה ואסתלק יקרא דקבה"ו ותבר מנעולין וגושפנקי ושלשלן תקיפין וקליפין בישין ואדכר קבה"ו לשמיה ולבנוי זכאין אינון עמא קדישא דקבה"ו יהב לין אורייתא קדישא למזכי בא לעלמא דאתי עכ"ל והביאו ב"י. וכתב דמכאן יש להתבונן כמה יש לכוין בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו עכ"ל. וע"כ פסק מרן ז"ל בש"ע דצריך לעשות שניהם שיכוין בעניית הקדיש וגם לענות אותו בקול רם. ועוד איתא בזוה"ק פ' בראשית דף ל"ח ע"ב וז"ל לגו מהאי הליכא קיימין כל אינון דהוו מקדשין בכל חילא שמא דמאריהון ואתיבו אמן יש"ר מברך בכל חילא ואילין אינון קיימין לגו בגו האי היכלא. וההוא נהורא דכליל כל גווני, נהיר לון. ומההוא נהירו קיימין וחמאן נהורין אחרנין דאתאחדן ולא אתאחדן בגווייהו. ועילא מניהון משיח דאיהו עאל וקאים בנייהו ונחית לון איהו נטיל מהאי היכלא ועאל עכ"ל. ועתה הראתה לדעת כמה גדלה מעלת העונה קדיש בכוונה וקו"ר ומ"מ א"צ לתת קולות גדולות שיתלוצצו עליו בני אדם אלא ירים קולו מעט ובכל כוונתו, ועיין מאמ"ר אות ג'. מו"ב סי' ב' אות ל"ד. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות ג'. ולקמן אות ט"ו:

== ב ==

ב) '''שם יש לכוין בעניית הקדיש וכו'.''' כתוב בספר חסידים. מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו. ופניו מוריקות. א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ויכלו ובברכת מגן אבות וביתגדל עכ"ד. ובס' מטה משה סי' תי"א הביא בשם המדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם על מצחו וא"ל מפני מה אירע לו כך וכך א"ל מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש. שכנה"ג אות א' עו"ת אות א'. מאמ"ר אות א'. כף החיים להרח"פ ז"ל סי' י"ג אות ט' וכתב דאינו בקדישים של התפילות בלבד אלא בכל קדיש שיהיה יעו"ש:

== ג ==

ג) '''שם''' יש לכוין בעניית הקדיש. אם נזדמן לו ששמע קדיש ויש לו לענות אמן יהא שמיה רבא מברך וקדושה. ואם יענה קדושה א"א לו לענות קדיש ואם יענה קדיש א"א לו לענות קדושה יענה אמן יהא שמיה רבא וכו' ואל יענה קדושה. מהר' יונה ז"ל סי' ט'. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ב'. וכ"כ מ"א הק"א בשם באר שבע דף ק' פר"ח סי' קכ"ה יד אהרן בהגה"ט, סו"ב אות א', וכתב דדבריו הם מכוונים לדברי הזוהר כמ"ש קדושה דא לאו איהו כשאר קדושין דאנן משלשין וכו' עכ"ל, מאמ"ר אות ד', קש"ג סי' ט' אות ח"י בשם שי למורא סי' ע' ש"ץ דפ"ז ע"ב, סידור בי"ע אות ה', ר"ז אות א', ח"א כלל ל' אות ו' חס"ל אות ה' בן א"ח ז"ל פ' ויחי אות י"א:

== ד ==

ד) '''ואם''' יש שני בתי כנסיות לפניו באחד מגיעים לקדושה ובאחד לקדיש שאחר י"ח ילך ויענה קדושה כי שם ישמע ג"כ קדיש שאחר התפילה, מ"א שם, י"א שם, וכתב שהוא פשוט, ה"ב אות א'. פרמ"ג א"א אות א', ר"ז שם, ח"א שם, סידור בי"ע אות ו', וכתב דנראה לו דדוקא כשהשני בתי כנסיות לפניו בשוין דלאיזה ביהכ"נ שילך לא יעבור על האחר, אבל אם בהליכתו יפגע בבה"כ אחד קודם וכדי שילך לביה"כ האחר יצטרך להעביר על הביהכ"נ האחת דבו פגע ברישא יש לו לילך לענות הקרובה לו דבו פגע ברישא ואף שבזה הביה"כ לא יענה רק קדיש שלאחר י"ח משום דאין מע"ה עכ"ל, ול"נ דלא אמרו דאין מעבירין אלא כששניהם שוין אבל לא בשאינם שוין שזה מצוה אחת וזה שני מצות קדושה וקדיש ודו"ק. ועיין מאמ"ר או' ד' שכתב דאם יכול לילך למקום שאומרים קדיש ואח"כ למקום שאומרים קדושה וקדיש עדיף טפי יעו"ש, והביאו ש"ץ דף פ"ז ע"ב:

== ה ==

ה) '''ואם''' כבר שמע קדיש ולא ענה קדושה יקדים עניית קדושה כדי שיצא י"ח קדיש וקדושה כי טובים שניהם כאחד. מאמ"ר או' ד' ש"ץ דפ"ז ע"ג. חס"ל אות ה'. בן ת"ח שם. ונ"ל דזהו אם אין יכול אח"כ לענות קדושה כדי לצאת י"ח אבל אם יזדמן לו אח"כ ג"כ לענות קדושה אפי' עדיין לא ענה קדושה קדיש קודם. ועוד נ"ל דזה שאמרו קדיש קודם לקדושה היינו בשאינו מחויב באותה קדושה לצאת בה י"ח כגון שעדיין לא התפלל י"ח או כבר התפלל עמידה וחזרה וענה קדושה. אבל אם הקדושה ההיא מחויב בה לענות עכשיו כגון שהתפלל י"ח וחוזר הש"ץ לאמר החזרה בקול רם והגיע לאמר קדושה ושמע קדיש ממקום אחר ואינו יכול לאומרו ולגמרו ואח"כ יענה קדושה. קדושה קודמת דמצוה בשעתה עדיפא וכאן הוא מקומה שיש לה טעם בסוד כמבואר בשער הכוונות דרוש ב' דחזרת העמידה יעו"ש:

== ו ==

ו) '''אם''' התחיל לענות קדושה ושמע שאומרים קדיש לא יפסיק כדי לענות אמן יהא ש"ר מברך. פר"ח סי' קכ"ה. י"א בהגה"ט בזה הסי'. קש"ג סי' ט' או' י"ט. ש"ץ דף פ"ז ע"ג. בי"ע אות ז', חס"ל אות ה' בן א"ח שם:

== ז ==

ז) '''כשמתפללים''' בעזרת בית הכנסת בשנים וג' מקומות ובעוד שאומר זה בחייכון זה אומר יתגדל וכיוצא ואי אפשר לענות שנים או ג' קדישים יענה הראשון דוקא. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' י"ט. ברכ"י אות א. ובספרו קש"ג סי' ט' אות כ"ח. ש"ץ דפ"ט ע"א. סידור בי"ע אות ט'. חס"ל אות ו'. שע"ת אות ג'. בן א"ח שם.

== ח ==

ח) '''כששנים''' וג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל אחד תוך כדי דיבור יענה עם הראשון או עם האחרון אמן ויעלה על כולם, ואם יש הפסק יענה על כל אחד ואחד, הלק"ט ח"ב סי' מ"ח, והביאו באה"ט סי' נ"ה סק"א, קש"ג שם אות ז"ך, ש"ץ שם, סידור בי"ע אות ח', ועיין לקמן אות ל':

== ט ==

ט) '''שם''' יש לכוין בעניית הקדיש. איתא בזוהר פ' וילך דרפ"ה סע"א, א"ר יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך, ופי' שם בגליון בשם הרמ"ז ז"ל שבודאי אין הפ' מדבר ברשעים גמורים שא"כ לא יהיה די לעונשים בשיקלו אלא ענין הכתוב במי שאינו מתכוין באמן שדבר קל הוא להבינו ולכוין בו דהיינו הפשוט שבסודות שמילת אמן עולה הוי"ה אדני וע"כ מי שאינו מכוין באמן עליו נאמר ובוזי יקלו ומובן במ"ש בסה"כ בפסוק מלא פניהם קלון ס"ת אמן שר"ל על מי שמבזה בעניית אמן וכוונתו יעו"ש, יפה ללב אות א', ועיין בדברינו לעיל סי' ה' או' י"ג ואות י"ד מ"ש בס"ד בכוונת אמן של הקדיש ושל שאר ברכות ע"פ הפשט וע"פ הסוד יעו"ש:

== י ==

י) '''אמרו''' רז"ל במסכת שבת דקי"ט ע"ב, אמר ר"ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, מאי אמן א"ר חנינא אל מלך נאמן, וכתבו התו' צריך להרהר בו בשעה שאומר אמן. וכתב בס"ח סי' תתפ"ג כל האומר אמן בעוה"ז יזכה לומר אמן לעוה"ב שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן אמן לעוה"ז ואמן לעוה"ב יעו"ש. והביאו יפה ללב שם ועיין שם בזוה"ק פ' וילך דרפ"ה ע"ב מה שהרבה לספר בשבח העונה אמן יעו"ש:

י) '''איתא''' במדרש כונן הביאו הילקוט ראובני ערך אמן שסנדלפון קושר קשרים לבעל הכבוד מקדיש וברכו ואיש"ר שעונין ישראל בבה"כ ומשביע את הכתר בשם המפורש והולך ועולה לו בראש האדון מכאן ארז"ל כל המבטל קדיש וברוך ואיש"ר גורם למעט העטרה וחייב נידוי עד שישוב ויביא קרבן לפני הצדיקים לעת"ל ע"כ, והביאו דברי מנחם בהגב"י אות ה'. חס"ל סי' נ"ז אות ב', ועיין לקמן סי' ז"ן אות ג':

== יא ==

יא) '''שם''' הגהה, ולא יפסוק בין יהא שמיה רבא למברך וכו' בענין יהא שמיה רבא יש מפרשים שם יה רבא שאנו מתפללים על שם יה שאינו שלם שיתגדל ויתקדש ושיחזור להיות שלם, ומה שאנחנו אומרים הקדיש בלשון תרגום יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה, ואם יבינו יקטרגו עלינו ע"כ אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינן מכירין ארמית, ור"י פי' הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה כדאיתא בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסידרא דקדושה ואיהא שמיה רבא דאגדתא, והיו שם עמי הארץ שאינן מכירין אלא לשון ארמית שהוא לשונם לכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינים בו. ולפ"ז יהיה כפשוטו שמיה רבא תרגום של שמו הגדול כמבואר כל זה בטור וב"י. ונפקא מינה בין שני הטעמים דלפי' הראשון שאנו מתפללים שיהא השם שלם צ"ל שמיה במפיק ה"א. ולפי' השני שיהא שמיה רבא הוא תרגום של שמו הגדול א"צ לומר במפיק ה"א. ועוד נפקא מינה דלפי' הא' אין להפסיק בין שמיה לרבא אבל בין רבא למברך לית לן בה. ולפי' השני אין להפסיק בין רבא למברך כמבואר בד"מ אות א'. ובל"ח פ"ג דברכות אות כ"א. וב"ח. ובאחרונים. מיהו המט"י אות א' כתב דגם לפי' השני צ"ל במפיק ה"א יעו"ש. וסיים שם הב"ח וז"ל וע"כ אין להפסיק כלל אלא יאמר יהא שמיה רבא מברך בנשימה אחת וגם יאמר שמיה במפיק ה"א דיוצא ידי חובת שני הפירושים עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. וכן כתב העט"ז וא"ר אות ה'. ומ"ש הפר"ח להכריע כפי' השני ממ"ש פ' לולב הגזול עיין ברכ"י אות ב' שכתב דאין ראיה משם ויוכל להתפרש כפי' הראשון יעו"ש, ודברי קבלת האר"י ז"ל מסכים לפי' הראשון שכתב בשער הכוונות בענין הקדיש דף ט"ו ע"ג ד"ה עוד וז"ל כי כבר ביארנו כי יתגדל ויתקדש יש ברם י"א אותיות כנגד י"א סממני הקטורת, וסוד הענין הוא כי שם הוי"ה נרמז בה ענין שני חבורים דאו"א וזו"ן בד' אותיותיה. והנה בזמן הגלות כביכול אין השם שלם ואינו נקרא אלא בשם י"ה כמ"ש כי יד על כס יה וכו' וז"ס מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם והוא לפי שחציו הראשון שהוא י"ה שהם או"א אין לקלי' אחיזה בהם ונשארים למעלה. אבל שני אותיות האחרונות ו"ה נאחזות הקלי' בהם ויש להם אותו הרוחניות שהם י"א סממני הקטורת הנמשך להם משם. והנה כוונת הקדיש הוא לחלק ולהסיר אותו הרוחניות שהם הי"א סממנים משם. וזה נעשה על ידי העלאת ב' אותיות ו"ה עד או"א שהם י"ה ואז יתחברו עמהם ועי"כ יתבטלו הקלי'. וזמ"ש יתגדל ויתקדש ש"ר פי' כי השם של י"ה הרמוז במילת שמיה ר"ל שם י"ה שהם או"א יהיו שם יה רבא וזה על ידי שנתחברו עם שני אותיות אחרונות ו"ה ועל ידי כן יהיה השם גדול ושלם כי בעוד שהאותיות אלו נפרדות זו מזו ח"ו אין השם שלם וגדול ולכן יתגדל שמו של י"ה ויעשה רבא עכ"ל. ועיין בע"ח שמ"ח פ"א. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"ו. סו"ב או' ד'. ש"ץ דפ"ב ע"א וע"ד. וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ב' אות ל"ד וז"ל באמן יהא שמיה רבא יכוין שימחה זכר עמלק ואז שמו וכסאו יתברך שלם עכ"ל. ועיין פרמ"ג במכ"ז אות ג' וכף החיים להרח"פ סי' י"ג אות כ"ב:

== יב ==

יב) '''עוד''' כתוב שם בשער הכונות וז"ל הנה הקדיש נתקן בלשון תרגום וכנז' בזוה"ק פ' תרומה וז"ל דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא וכו' והענין הוא במה שהודעתיך בשער המצות בפ' ואתחנן איך התרגום הוא סוד אחוריים דקדושה והוא קדושה ג"כ אלא שהחיצונים יונקים משם וכבר נתבאר שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם כגון העשיה ביצירה וכיוצא. {{ממ|ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ח סוף אות א' ד"ה ודע}}. והנה אנו מתיראים פן ח"ו על ידי עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם ויתאחזו בהם ויינקו שפע מהם ולכן נתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עלאין כנז' בזוהר פ' נח דע"ח ע"ב ובפ' לך לך דף פ"ט ע"א. והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשון הקדש שהוא בחי' הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחוריים והם מבינים בלשון תרגום שהוא אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"ד. סו"ב בהקדמתו לסי' נ"ו. יפה ללב אות א'. ועוד עיין בש"ץ דפ"ב ודפ"ג פי' הקדיש והטעם שיש בו תיבות בלשון הקודש ותיבות בלשון תרגום יעו"ש, ועוד עיין מה שכתבתי בזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש:

== יג ==

יג) '''הקדיש''' יש בו שני פעמים כ"ח ושני פעמים מ"ב והכ"ח והמ"ב הראשונים הם של אותיות כי כ"ח אותיות הם מן יהא שמיה רבא מברך וכו' עד מילת עלמיא שהם ז' תיבות ובהם כ"ח אותיות. והמ"ב אותיות הם גי' של ז' ווין שבר"ת וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלא ויתהלל שעולים מ"ב. והכ"ח והמ"ב של תיבות כי יש כ"ח תיבות מן יהא שמיה רבא וכו' עד דאמירן בעלמא. והמ"ב דתיבות הם ז' תיבות עצמה של וישתבח וכו' עד ויתהלל שיש בכל תיבה מהם ו' אותיות הרי מ"ב. כמבואר שם בשער הכוונות ועי"ש מה הסוד שיש בהם יעו"ש. וכן הוא בפע"ח שער הקדישים פ"א. ולכן צ"ל לעלם לעלמי עלמיא ולא יאמר ולעלמי כדי שלא להוסיף על כ"ח אותיות שיש מן יהא שמיה וכו' עד מילת עלמיא כנז'. וכן היא הגירסא בפע"ח שם ובפ"ג לעלמי בלא וא"ו. וכ"כ מהרש"ו ז"ל שם בשער הכוונות דף י"ד ע"ג. סו"ב אות ד'. ש"ץ דפ"א ע"ג. קש"ג סי' ח' אות ט"ז. סידור בי"ע אות נ"ב. חס"ל סי' נ"ה אות י"ד. כף החיים סי' י"ג אות טו"ב. שע"ת אות ב'. בן א"ח פ' ויחי אות י"א. וכ"כ יפה ללב ז"ל אות ח' בשם כמה פו' וכתב ודלא כמי שכתב שצ"ל ולעלמי בוא"ו יעו"ש:

יג) '''וכן''' צ"ל מן כל בשתי תיבות ולא יאמר מכל בתיבה אחת כדי שלא לגרוע מכ"ח תיבות שיש מן יהא שמיה רבא וכו' עד דאמירן בעלמא. וכן הוא בהדיא בפע"ח שם, וכ"כ בנגיד ומצוה. והביאו יד אהרן בהגה"ט. וכן הסכים הרש"ש ז"ל בס' נה"ש בסוף כוונת הקדיש דף ך' ע"ד בהנד"מ בירושת"ו בסוף ד"ה והמוחין וכו'. וכ"כ ש"ץ שם. חס"ל שם. וכן פסק מהרי"ח ז"ל בס' רב פעלים ח"ב סי' י"ג ובספרו בן א"ח פ' ויחי אות ב'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ יפה ע"ק ירושת"ו לאומרם בב' תיבות ודלא כמי שכתב שצ"ל מכל בתיבה אחת. ועוד עיין מש"ל בסי' מ"ח אות א' ד"ה יתגדל וכו':

== יד ==

יד) '''כתב''' של"ה צריך להפסיק קצת בין אמן ליהא ש"ר כי אמן קאי על יתגדל. וכן בין אמן למודים כי אמן קאי על רצה. וצ"ל מברך בקמץ שהוא לשון תרגום ולא מבורך כי מבורך הוא לשון הקודש. לעלם שבא תחת הלמ"ד וקמץ תחת העי"ן ופתח תחת הלמ"ד כי כן נקוד בדניאל תיבת לעלם עפ"ד. והביאו א"ר אות ה'. סו"ב אות ד' בן א"ח פ' ויחי אות י"א. וצ"ל קנדשא בוא"ו. א"ר אות א' בשם הכל בו. וצריך להפסיק קצת בין בריך להוא דלא לישתמע בריכו:

== טו ==

טו) '''שם''' ולענות אותו בקול רם. ומ"מ לא יגביה קולו יותר מן המברך. כדאיתא בפ' ג' שאכלו והביאו רבינו ב"י ז"ל בססי' קכ"ד. שכנה"ג בהגה"ט אות ד'. א"ר אות ב' חס"ל אות ד'. בן א"ח שם:

== טז ==

טז) '''שם''' ולענות אותו בקול רם. רבים נהגו לומר עם הש"ץ הקדיש כשהוא מנגן ולא אריך למעבד הכי דלא ניתן הקדיש אלא לש"ץ, וז"ל הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' י"ט דבר פשוט הוא שאין לומר קדיש עם החזן עי"ש, ש"ץ דפ"א ע"ב, קש"ג סי' ח' אות ט"ו, סידור בי"ע בדיני הקדיש אות נ"א, חס"ל שם, כף החיים להרח"פ ז"ל הי' י"ג אות ח':

== יז ==

טוב) '''מי''' יתן והיה שיזהרו הפייטנים והמשוררים שלא ינגנו הקדיש והקדושה במלבושי הנכרים במאקא"ם דהיודע ממנו יבא לו הרהורים רעים והוא חוטא ומחטיא ופגול הוא לא ירצה ולא יבא דבר טמא אל היכל ה' והעדר טוב ממציאותו ועל זה נאמר בהגיגי תבער אש. ועיין בס' מעשה רוקח בפ"ח מהלכות תפלה ובברכ"י סי' תק"ס ובזכ"ל מע' הק'. כף החיים שם אות ו':

== יח ==

חי) '''שם''' ולהשתדל ולרוץ כדי לשמוע קדיש. מי יתן והיה שישתדל על עניית אמנים וקדישים כמו על ריוח איזה פרוטות על כגון זה נאמר אם תבקשנה ככסף אז תבין יראת ה'. והן בעון רבים מעמי הארץ אין חוששין לענות בהיותם בביהכ"נ ועומדים ומשיחים זה עם זה ואין מפסיקים משיחתם וכ"ש שאין ממתינים אפילו רגע כדי לענות שרי להו מרייהי כי לכל העם בשגגה אך כאשר ישמעו וידעו הדברים האלה יזכרו וישובו ובזה יכופר להם ויתקנו את מעוותם ושב ורפא להם וידעו כי רע ומר עזבם את ה' מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים וישתדל וירוץ לענות איש"ר ובפרט בקדיש שאחר אגדה שדורש החכם לעם בו ירוץ. שאמרו במדרש שהקב"ה מוחל עונותיהם ואמרו דקאים עלמא על איש"ר דאגדתא. חס"ל אות א':

== יט ==

יט) '''שם''' ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. והנה מכלל תועלת הקדיש הוא שמועיל הרבה לעלוי נפש הוריו אשר מטעם זה כתבנו לעיל סי' ה"ן אות ך' משם האר"י ז"ל שראוי לאומרו גם בשבת ויו"ט יעו"ש. וכתב החס"ל שם וז"ל ואף לאחר י"ב חדש. שאין תועלת הקדיש להציל נפש המת מגהינם לבד אלא אף גם זאת גורם לו לעלות במעלות אל המנוחה ואל הנחלה. הנה כי כן ראוי לאיש הירא ורך הלבב לצוות את בניו שישתדלו לומר איזה קדיש בכל יום תמיד כל הימים כי מי זה ערב אל לבו שלא יהא נדון לאחר י"ב חדש בפרט בדור יתום הזה ונהי שארז"ל משפט רשעים בגהינם י"ב חדש כבר גילו למהרח"ו ז"ל {{ממ|שער הגילגולים הקדמה כ"ב}} שזהו לאחר שסובל כמה שנים עונשים קשים ומרים חוץ לגהינם וגם שהי"ב חודש הוא משפט קשה ואח"כ הוא יותר קל וע"כ למיחש בעי ומה גם לפי דברי האר"י ז"ל הנאמרים באמת שמועיל נמי לעלוי נפש הוריו גבוה מעל גבוה. אך לא יועיל הקדיש לנפש המת אלא באמרם אותו כתקונו לפחות אות באות תיבה בתיבה לא כמו רבים מעמי הארץ שאומרים אותו הן חסר וחליף עד שנמצאו כמחרפין ומגדפין כגון שאומרים יתקדל וכהנה רבו שגיאות כל כי הא פשיטא שהעדר טוב ממציאות הרע. הנה כי כן ראוי לירא ה' לשית לבו גם לזאת ולצוות את בניו שילכו אצל חכם וילמדו הקדיש הדיק הטב ואם לא יוכלו ללמוד ישכירו איזה יודע שיאמר קדיש עבור הורם וזהו כבודם עכ"ל. והביאו יפה ללב אות א' וכתב וז"ל ובכן ראוי להשתדל לקנות קדיש הודו של קודם התפלה או קדיש של משנה שלאחר התפלה לאומרו בכל יום לעלוי נשמת הוריו תמיד כל הימים כמו שנוהגים רבים מיראי ה' ובזה קיים אמרי מכבדו במותו כי בגלל הדבר הזה יאריך ימים ושנות חיים עכ"ל. ועיין עוד מש"ל בס"ד סי' ה"ן אות כ"ג:

== כ ==

ך) '''שם''' הגהה. ויש לעמוד כשעונים קדיש וכו'. כ"כ הגמ"ר בפ' תפה"ש בשם הירושלמי דהביאו ד"מ אות ה'. אבל בדרשות מהרי"ל כתב שלא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד היה נשאר עומד עד שיסיים הש"ר. והביאו ד"מ שם. ט"ז סי' נ"ג סק"א. שכנה"ג סי' נ"ה בהגה"ט אות א'. וכתב שכך הוא נהג אחר שראה דברי מהרי"ל. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בסוף דרוש הקדיש דט"ז ע"ד וז"ל מורי ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יש"ר של הקדיש ואמר לי כי הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו שצריץ לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או דערבית או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואח"כ היה יושב עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"ו. והביאו ט"ז שם. יד אהרן בהגה"ט ע"ז הסי'. ש"ץ דפ"א ע"ב. קש"ג ס' ח' אות י"ד. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות כ"א. חס"ל אות ז'. כף החיים סי' י"ג אות ז'. יפה ללב אות ג' בן א"ח פ' ויחי אות ח'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שאין עומדים בעניית הקדיש אלא א"כ התחיל החזן לומר קדיש והיה אחד עומד אז נשאר עומד עד שעונה איש"ר עד דאמירן בעלמא ואחר כך יושב ואפילו בקדיש שלאחר העמידה או תתקבל אין עומדים לענות אא"כ היו עומדים בשעת שהתחיל החזן לומר הקדיש. וכן עמא דבר. ועיין מ"א ומחה"ש סק"ד:

== כא ==

כא) '''וכן''' הקם מפני שיבה בעת אמירת הקדיש והנכנס לביהכ"נ בעת שאומרים קדיש וכדומה צריך לישאר עומד עד שיסיים עניית איש"ר. חס"ל שם. בן א"ח שם. ונ"ל דזהו דוקא במי שקם מלא קימתו למי שהוא חייב לקום מפניו מלא קומתו אז ישאר עומד אבל אם אינו קם מלא קומתו אלא עושה הידור דחילוק יש כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ד סעי' ח' זה א"צ לעמוד כדי לענות והוא פשוט:

== כב ==

כב) '''מצוה''' על הרואה בחבירו שבא לישב באמצע הקדיש שיזכירנו דלא ישב. דעל הרוב הבא ליכנס הוא מבוהל וטרוד ולאו אדעתיה. וגם המפטיר דמנגן הקדיש אם רואה דבאו בני אדם אחר שהתחיל הקדיש והם עומדים לא יאריך בניגון הרבה ויקצר כדי שלא יהא הקדיש עליהם למשא כבד ח"ו. כף החיים שם:

== כג ==

כג) '''כתב''' מוהרח"ו ז"ל בסידורו דיש לקום בקדיש וברכו דערבית של שבת ששם קבלת הרוח יעו"ש. וכן בופרוש עלינו סוכת וכו' ששם קבלת הנשמה של שבת. ש"ץ דפ"א ע"ב. שע"ת אות ד'. בן א"ח פ' וירא אות ג' ועיין חס"ל אות ו' וכף החיים להרח"פ ז"ל סי' כ"ח אות ד'. ולפ"ז גם באמירת תיבת נשמת כל חי שאומרים בתפילת הבקר יש לעמוד ששם הוא קבלת נרנח"י דנפש מבחי' היום כמ"ש בשער הכוונות בדרושי שחרית של שבת דף ע"ג ע"א יעו"ש:

== כד ==

כד) '''אפילו''' כשחל יו"ט בשבת דעולה המפטיר ומנגן הקדיש ובא בארוכה ומסיבה זו שמה ישבו קודם שיתחיל ניגון יתגדל עכ"ז כשבא להתחיל ברכו תכף וקם כל העם כדי לקבל הארת שבת בתוספת נשמה יתירה. כף החיים שם אות ה':

== כה ==

כה) '''שם''' בהגהה. ומי שבא לביהכ"נ ושומע הקהל עונים קדיש עונה עמהס וכו'. פי' שמתחיל יהא שמיה רבא וכי' דשבח באפי נפשיה הוא. מ"א סק"ה. ח"א כלל ל' אות י"ב, פרמ"ג א"א אות ה'. שתילי זיתים אות ה' יפה ללב אות ד'. שיירי טהרה מע' העיי"ן אות מ"ח. דמשק אליעזר מע' אא' אות ה':

== כו ==

כו) '''וכל''' שלא השלימו מותר לענות עמהם. פנים חדשות בשם באר שבע דף קי"ב. כנה"ג סי' נ"ה בהגהט. וכ"כ הש"ץ דפ"ח ע"ג בשם הרמ"ע מפאנו סי' קי"ב. וכ"כ הפרמ"ג שם. ח"א שם:

== כז ==

כז) '''שם''' בהגהה. וגם הש"ץ צ"ל יהא שמיה רבא. כתב בתשו' דרכי ניעם חא"ח סי' י"א מה שהחזן חוזר ואומר איש"ר אף שכבר אמר ואמרו אמן אין זה נקרא עונה אחר ברכותיו יעו"ש. אמנם השכנה"ג בהגה"ט אות ו' כתב דהחוזר ועונה איש"ר לא שפיר עביד וטעות הוא בידו אלא חוזר ועונה יהא ש"ר וכו' בלבד יעו"ש. והב"ד העו"ת אות ב' וכתב ופשוט הוא. יד אהרן בהגה"ט. וכן מדוייק לשון מור"ם ז"ל שכתב וגם הש"ץ צ"ל יהש"ר משמע אבל אמן אינו חוזר לאומרו. ועיין מ"ש מור"ם ז"ל לקמן סי' ס"א סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד אות מ"ג:

== כח ==

כח) '''שם''' בהגהה. וכשמתחיל יתגדל יש לומר ועתה יגדל נא כח וכו'. וכן הוא בהקדמת התיקונים. אמנם מהרח"ו ז"ל כתב בשער הכוונות בסוף דרוש הקדיש דט"ז ע"ד בסופו וז"ל מה שרגילים העם לומר פסוק ועתה יגדל נא כח ה' בעת שהש"ץ אומר קדיש וכנז' בס' התיקונים הנה מורי ז"ל מנעני מלאומרו ולא גילה לי טעמו של דבר ואולי שגם זה אינו מתיקונים עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים סוף פ"ו. וכ"כ בס' נגיד ומצוה הביאו מ"א סק"ז. וכ"כ א"ר אות ד' בשם מהרי"ל שאין לאומרו. וכ"כ הברכ"י או' ד' בשם זקנו מהר"א אזולאי שכתב על שם הרשב"א והרמב"ן שאין לאומרו יעו"ש והביאו ש"ץ דפ"ח ע"ד ושע"ת אות ה'. וכ"כ בקש"ג סי' ח' אות י"ט. בי"ע אות נ"ו. ח"א כלל ל' אות ד'. וכן עמא דבר שאין לאומרו אף במקום דרשאי להפסיק כמשמע מסתמיות דברי מהרח"ו ז"ל ודלא כמי שחילק בזה. וכן פהוק זכור רחמיך לא נהגו לאומרו. וכ"כ פרמ"ג א"א אות ו' דעתה נתבטל המנהג ואין אומרים כלל אף במקום דרשאי להפסיק:

== כט ==

כט) '''[סעיף ב'] כשש"ץ אומר יתברך כל העם עונים אמן וכו'.''' וז"ל שער הכוונות בדרוש הקדיש דט"ו ע"ד יתגדל ויתקדש שמיה רבא הם ד' תיבות כנגד בחי' הראשונה שהם ארבעה אותיות דהוי"ה פשוטה. ולכן בכאן צריך לענות אמן כדי לעשות הפרש א'. ואח"כ יש עשר תיבות מן תיבת בעלמא עד תיבת משיחיה. ואלו הן בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. כי די ברא הם שתי תיבות לא כאותם הקוראים דברא. והרי בחי' ב' דעשרה אותיות המילוי. ולכן צריך לחזור לענות אמן ג"כ פ"ב כדי לעשות הפרש שני. והנה בחייכון וביומיכון הוא תפלה ואינה מכלל נוסח הענין. אח"כ יש כ"ח תיבות מן יהא שמיה רבא עד בעלמא. ואלו הם יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי {{ממ|עיין מש"ל אות י"ג שצ"ל לעלמי בלא וא"ו}} עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקב"ה לעילא מכל {{ממ|גם זה עיין לעיל אות י"ג}} ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא. והיא בחי' ג' של מילוי המילוי. ולכן צריך לחזור ולענות אמן פ"ג. וג' אמנים אלו הם זולת אמן יהא שמיה רבא וכו' ואם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא קודם שיאמר החזן שמיה דקב"ה צריך לענות כאן פעם אחרת אמן באופן שיהיו ה' אמנים עכ"ל. וכ"כ בפע"ח ש' הק, ישים פ"ו נמצינו למידים מדברי הרב ז"ל שצריך לענות בקדיש ה' אמנים. אחד אחר ש"ר. והב' אחר ויקרב משיחיה. והג' אחר ואמרו אמן. והד' אחר קודשא בריך הוא. והה' אחר בעלמא ואמרו אמן. וכ"כ בס' נגיד ומצוה והביאו יד אהרן בהגה"ט. ש"ץ דפ"ג ע"ג ודפ"ד ע"ב. פתה"ד או' ו'. יפה ללב או' ו'. ועוד נמצינו למידים מדברי הרב ז"ל שצריך לענות בקדיש מן יש"ר וכו' עד דאמירן בעלמא ולא עד יתברך מפני שצריך לענות כ"ח תיבות כנגד בחי' שלישית של השם שהוא מילוי המילוי וכמ"ש הרב בהדיא דאם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא וכו' משמע שזה הוא פשוט שצריך לענות עד בעלמא ולא פחות. וכ"כ הש"ץ ד"ט ע"ד, וכ"כ הרה"ג בן א"ח ז"ל פ' שמות אות ו' דלדעת האר"י ז"ל צריך לענות הקדיש עד דאמירן בעלמא אפילו בברכות של ק"ש יעו"ש. ועוד יתבאר לקמן אות ל"ג:

== ל ==

ל) '''האומר''' קדיש יאמר בשובה ונחת כדי שיאמרו הציבור מיהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא בבת אחת בלי הפסק ויחזרו לענות אמן אחר שאומר החזן בריך הוא קודם שיאמר לעילא. ואם אמר החזן במרוצה חוטא אחד יאבד טובה הרבה כמ"ש השל"ה ובס' נוהג כצאן יוסף. ויותר צריך להזהר כשרבים אומרים קדיש שיהיו שוים ולא יהיה אחד מקדים ואחד מאחר ומבלבלים את העונים. ועיין האלף לך סי' ט"ו אות ב'. פתח הדביר אות ו'. דרך ישרה דף ח"י ע"ב משם ס' בת מלך יעו"ש. כף החיים להרח"פ סי' י"ג אות י"א:

== לא ==

לא) '''שם''' כל העם עונים אמן. עיין מש"ל או' ט' ואו' יוד:

== לב ==

לב) '''שם''' הגהה. ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא וכו'. כבר כתבנו לעיל אות כ"ט בשם הכוו' והאחרונים דצריך לענות אמן אחר בריך הוא. אבל אחר יתברך אין לענות אמן כמ"ש מור"ם ז"ל וכמש"ל אות הנז' בשם הכוו' והאחרונים. וכן צוה המגיד למרן ז"ל שלא לענות אמן אחר יתברך כמ"ש במגיד מישרים פ' תולדות. וכן עמא דבר.

== לג ==

לג) '''[סעיף ג'] העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם וכו'.''' עיין ב"י שהביא מחלוקת בענין עניית הקדיש. כי יש אומרים צריך לענות עד דאמירן בעלמא כ"ח תיבות. די"א שעונים עד עלמי עלמיא כ"ח אותיות. ומהרי"א כתב שמאחר שיש מחלוקת בזה עד כמה מחויב לענות כשיפסוק בק"ש וברכותיה לענות קדיש לא יטנה אלא עד לעלמי עלמיא שאולי האחר הוי הפסק ואם לאו יש לי לענות עד דאמירן בעלמא. {{ממ|וכ"כ מ"א סי' ס"ו סק"ו יעו"ש}} וה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל כתב המפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקצץ במקום דליכא קיצוץ וא"צ להפריד אלא מדבק עלמיא ליתברך כאשר יעויין כ"ז בב"י. וכאן בש"ע פסק מרן ז"ל כה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל דאסור להפריד בין עלמיא ליתברך אבל לא גילה דעתו עד היכן חייב לענות. אמנם המ"א סק"ט כתב וז"ל משמע בב"י דצ"ל כל הנוסח של יתברך עד דאמירן בעלמא כ"ח תיבות וכ"כ בשל"ה עכ"ל. וכ"כ א"ר אות ט' וסו"ב אות ד' בשם של"ה שטועים העולם שמסיימים ביתברך אלא צ"ל עד ואמרו ולא אמרו בכלל והם כ"ח תיבות יעו"ש. והגם דהמ"א כתב שם דנראה לו מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד וכו' כיעו"ש מ"מ כיון דלפי דברי האר"י ז"ל צריך לענות עד דאמירן בעלמא כמש"ל אות כ"ט הכי נקטינן ולא יש חילוק בין אם מפסיק לענות בק"ש וברכותיה למקום אחר והגם שיש שחלקו בזה הוא מפני שיש מחלוקת בדברי הפשטנים ועשו הכרעה אבל לפי דברי האר"י ז"ל לא יש חילוק אלה צריך לענות עד דאמירן בעלמא כנז"ל וכבר כתבנו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה דכל דבר שלא נזכר בהדיא בתלמוד ונחלקו בו הפוסקים דברי הקבלה יכריע יעו"ש. וכיון דדברי קבלה לא עשו חילוק הלא אמרו לענות עד דאמירן בעלמא ונתנו טעם בסוד הכי נקטינן ואין לחלק בין ק"ש וברכותיה לשאר מקומות וכמש"ל אות כ"ט יעו"ש:

== לד ==

לד) '''שם''' כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך. מ"ש ב"י ע"ז בשם המדרש כבר כתבנוהו לעיל סי' נ"א אות ח' קחנו משם:

== לה ==

לה) '''[סעיף ד'] כשאומר החזן יתגדל כורע וכו'.''' וביד אהרן כתב בכל אמן כורע יעו"ש. וכ"כ בש"ץ דפ"ד ע"ב. חס"ל אות ח'. וכ"כ כף החיים סי' י"ג אות י"ב בכל החמשה אמנים ישוח החזן כמ"ש בס' י"א. ובשם רשי בס' הפרדס דח"ץ ע"א כתב דיעשה ה' כריעות נגד ה' שמות דבפסוק כי ממזרח שמש עד מבואו וכו' ועיין טור וב"ח ולבוש:

== לו ==

לו) '''[סעיף ה'] לאחר שיסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות וכו'.''' ר"ל הקדיש של תתקבל שאחר התפלה כדמוכח מתשובת תרומת הדשן סי' י"ג דלא מיירי אלא בתפלה של חזרת הש"ץ שאינו פוסע בסיום התפלה שכבר פסע בעמידה דלחש ובחזרה ממתין עד אחר קדיש תתקבל ואז פוסע ותעלה לו פסיעה זו לתפלתו בחזרה, וכל הנך תחנונים שאומרים אחר התפלה הוו כתפלה אריכתא יעו"ש וכ"כ הלבוש סי' קכ"ב והביאו מ"א ס"ק י"א יעו"ש, אבל קדיש שאינו אחר תפלת החזרה אין לפסוע והש"ע דסתם ולא פירש נראה דסמך על התפשטות המנהג שאין פוסעים בשאר הקדישים כי אם הש"ץ אחר קדיש תתקבל ביום שמתפללין בחזרה דוקא, מטה יהודה אות ב', ש"ץ דפ"ד ע"א ודפ"ח ע"ד, קש"ג סי' ח' אות ך', חס"ל סי' נ"ה אות ט"ו, והגם שמדברי תשו' הרדב"ז סי' קל"ט משמע דבכל קדיש דיש בו עושה שלום צריך לפסוע ג' פסיעות והב"ד כף החיים סי' י"ג אות א"ך ויפה ללב אות י"א מ"מ המנהג כמ"ש המט"י והאחרונים שנמשכו אחריו שאין עושים ג' פסיעות כ"א בקדיש תתקבל שאחר חזרה ועיין בס' התיקונים סוף תיקון יו"ד ותיקון י"ח ושער הכוונות סוף דרוש ו' של העמידה דל"ח ע"ב דמשמע משם שאין שייך שלושה פסיעות באלא דוקא אחר תפלת העמידה עי"ש ודו"ק. וא"כ כיון שפסיעות קדיש תתקבל הוא עבור תפלת החזרה צריך לאומרו במקום שאמר החזרה כדי שיהיו הפסיעות במקום הראוי להם ודו"ק:

== לז ==

לז) '''ולענין''' אם בשביל אחד אומרים תתקבל עיין פתה"ד סי' קב"ל אות ג' מ"ש בזה באורך והעלה דיכולין לומר קדיש תתקבל אפילו בשביל אחד שלא התפלל כל שיש מנין יעו"ש. והביאו כף החיים סי' י"ג אות א"ך דמשק אליעזר מע' הק' אות ג':

== לח ==

לח) '''שם''' ואח"כ אומר עושה שלום במרומיו. על שם המלאכים שהם אש ומים שהם שני הפכיים ואין אחד מכבה חבירו. טור ולבוש. ועיין פרישה אות ט"ו ומ"ש עליו הר יפה ללב ז"ל בקו' יושר לבב אות ח'. ואין לומר עושה השלום בה"א כי אם דוקא בעשרת י"ת אחר העמידה מפני שיש טעם בדבר כמ"ש בשער הכוונות דף ץ' ע"א אבל בשאר ימות השנה בקדיש ובעמידה וכן בקדיש של עשרת י"ת אין לומר כ"א עושה שלום בלא ה"א דכיון שהוא פסוק באיוב כ"ה אין לשנותו בלא טעם וצורך וכ"כ בשער הכוונות שם דבשאר תפלות השנה אין לומר אלא עושה שלום חסר ה' יעו"ש. ובקדיש לא נזכר בשום מקום שצ"ל השלום בה"א לא בעי"ת ולא בכל זמן ועל כן אין לשנות הפסוק ומיהו בקדיש של אחר החזרה בעי"ת נראה די"ל עושה השלום כיון שהוא במקום עושה שלום של חזרת העמידה כמ"ש לעיל או' ל"ו יעו"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]