עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] ירחץ ידיו וכו'.''' כתב בס' תולעת יעקב דבזוהר איתא ההולך שחרית ד"א ולאנטל ידיו חייב מיתה, ב"ח. שכנה"ג הגה"ע אות ד' ה"ב אות א' ר"ז סי' א' אות ז' במה"ת. ברכ"י סי' א' אות א' ש"צ דף ח"י ע"א, בי"ע אות א' וכ"כ פע"ח למהרח"ו ז"ל ועו"ת למהר"י צמ"ח דף טוב ע"א דאסור לילך ד"א בלי נטילה זו של שחרית כמ"ש בזוהר על לאשר הביא אלוה בידו, וכ"כ מצ"ש דף ג' ע"א. בן א"ח פ' תולדות או' ו' ומ"ש הב"ח עיין ברכ"י שם. ומ"ש הא"ר סי' א' אות ד' בשם דמשק אליעזר על דברי תולעת יעקב הנ"ל וז"ל ושמא דוקא בזמנם כמו לענין גלוי וזוגות עכ"ל כתב ברכ"י שם דאין דבריו נראים וכ"מ מדברי האר"י ז"ל בש' הכוו' דגם בזה"ז איתא והב"ד לקמן או' י"ב, ולכן יזהר כל אדם להכין הכלי סמוך למטתו באופן שלא יצטרך לילך ד"א וכ"כ בן א"ח שם:

== ב ==

ב) '''אם''' קם ממטתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו כתב הברכ"י שם דשמיע ליה מרבנן קדישי דנהיגי לילך פחות פחות מארבע אמות כאותה שאמרו גבי שבת וכ"כ במורה באצבע בקו' קשר גודל סי' א' אות ד' ש"צ דף י"ח ע"ג. זכ"ל ח"ג בשם הנז', רו"ח אות א' פתח הדביר ח"א אות א' ובקו"א חיים שנים ישלם אות ב', וכ"כ בן א"ח שם אות ז' ודלא כמ"ש בי"ע אות ג' וש"ת סי' א' אות ב' דאדרבא מצוה לרוץ אל המים כדי למהר להסיר מעליו כח הטומאה וכו' ועיין שם ברו"ח שדחה דבריהם וכן הרב פתח הדביר שם דחה דבריהם עי"ש וסיים שם הרו"ח דהולך פחות פחות מד"א ויושב קצת ושיעור הישיבה שיושב יהיה כשיעור מה שהלך עי"ש, מיהו מן הפו' הנ"ל שלא הזכירו רק לעמוד משמע דאין צריך לישב:

== ג ==

ג) '''אם''' קם ממטתו והלך אצל כלי של נטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעיר הראוי ליטול ג"פ על כל ידיו דהיינו עד הפרק אלא מעט מים יטול עד קשרי אצבעותיו כדי שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים דומיא דנטילת ידים דיוה"כ דהסכימו הפוסקים דאע"ג דאינו נוטל ביוה"כ רק עד סוף קשרי אצבעותיו נטילה מקרי ומברך ענט"י וכן יש להקל להולכי דרכים עד"ז בזמן שהמים לחץ, ש"צ דף י"ח ע"ג שע"ת אות ו', עקרי הד"ט סי' א' אות י"ב. וכ"כ קי' ש"ע סי' ב' אות ג' דבשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ועיין ר"ז או' ז', ונראה דדוקא אם אין מצויין לו מים אז כלל אף ברחוק יברך על נטילה זו אבל אם מצויין לו מים ברחוק מקום וכדי שלא ילך ד"א בלי נטילה נטל עד קשרי אצבעותיו אז ימתין עד שילך למקום המים ויטול עד הפרק ויברך:

== ד ==

ד) '''איסור''' זה דד"א בלתי נט"י לא שנא הקם שלא לישן עוד לא שנא הקם ע"מ לחזור ולישן דעקר טעם זה הוא משום רו"ר וכל הלילה רו"ר שורה עליו. זכ"ל:

ד) '''והא''' דאסור לילך ד"א בלי נט"י דוקא במי שעבר עליו חצות והוא ישן אבל מי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות בשינה א"צ ליזהר, דברי שלום שאלה מ"ח ומ"ש שם דא"צ נטילה ג"פ בדילוג כתב אמל"י שאלה מ"א דהטוב והישר הוא דצריך נטילה ג"פ בדילוג ע"ש:

== ה ==

ה) '''שם''' ירחץ ידיו. אע"פ שמן הדין דאין חיוב אלא נטילת ידים בלבד מ"מ מצוה לרחוץ גם פניו, ש"צ דף י"ט ע"א קיצור' ש"ע סי' פ' אות ג' בן א"ח שם אות י"א, וכ"כ בשער הכונות בדרושי הלילה דרוש א' דירחץ פניו, וכן כתב פע"ח בשער תיקון חצות פ"ג ואע"ג דכתוב שם בשער הכוונות דירחץ גם רגליו, מיהו בס' פע"ח לא כתב דירחץ רגליו, וכן בשער הכוונו' בדרושי ברכת השחר לא כתב דירחץ רגליו, והעעם כתב יפה שעה אות ב' כי אין בנו כח לדחות את החיצונים מעל הרגלים כי שם הוא תוקף אחיזתם, לבד הכהנים בזכות העבודה והמקדש כתיב בהו ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם ובזה תבין רחיצת ע"ש כי זכות השבת יכולה היא שתגן עכ"ל, והביאו בן א"ח שם סוף אות א' וכ"כ סלת בלולה אות ב' וכ"כ ש"צ דף ד' ע"ג:

== ו ==

ו) '''שם''' ויברך ענ"י. לפי שהידים עסקניות הן וא"א שלא נגעו בלילה בבשר המטינף לכך תקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל, כ"כ הרא"ש, אבל הרשב"א נתן טעם דבשחרית נעשה כבריה חדשה שנאמר חדשים לבקרים וצריכים להודות לה' וצריכים טהרה לעבודה זו ככהן מן הכיור ע"כ תיקנו נטילה בעת ההיא. ב"י פרישה אות א', ט"ז סק"א, אבל לטעם א"ח דנט"י שחרית היא משום שיבתא ובת מלך להעביר ר"ר השירה בלילה על הידים והוא מגמרא שבת דף ק"ט ע"א, ולטעם הזוהר דמאן דנאים טעים טעמא דמותא בשתין נשמי וכי מתער אתדבק סט"א בידים אין לברך ענט"י כי סכנה ור"ר אין לברך רק על המצות, פרמ"ג א"א אות א' ונפקא מנה מן הטעמים דלהרא"ש א"צ כלי מדינא ומים הפסולים לנט"י לסעודה כשירים כאן, ובתפלת המנחה נמי אם היו ידיו מטונפות מברך ענט"י, ולהרשב"א צריך דוקא כלי וכח גברא וכל הדברים הצריכים בנט"י לסעודה ובתפלת המנחה אינו צריך לברך ענט"י, והניעור בלילה שייך טעם א"ח ולא דזוהר ונאים ביום ס' נשמי שייך הזוהר לבד, א"א שם. ועיין במש"ז אות א' ועוד נפ"מ באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף, להרא"ש אין מברך ולהרשב"א מברך, א"א שם, מש"ז שם:

== ז ==

ז) '''שם''' ויברך ענט"י. מי שיש בידו א' מכה ואינו נוטל כ"א יד א' אפ"ה יברך ענט"י, שו"ת שבסוף זבחי צדק ח"ב סי' י"ג והביא ראיה ממג"א סי' ק"ע סק"ב עי"ש וכ"כ מהרי"ח בשו"ת רב פועלים ח"א סי' ח' עי"ש:

== ח ==

ח) '''שם''' ויברך על נט"י, כתב בסדה"י דמיד אחר הנט"י יברך ולא ימתין עד הניגוב, והביאו הכנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ב' א"ר סע"ק ה' וכ"כ ברכת אברהם ח"ג דאין הנגוב מעכב ברחיצה זו, והב"ד שכנה"ג בהגה"ט אות ו' מג"א סק"ו, וכ"כ בס' מצ"ש דף ג' ע"ג דיברך קודם הניגוב, אמנם המחב"ר אות א' כתב בשם מהר"ם ניגרין כי אין הר"ר סרה עד אחר הניגוב וכתב הוא ז"ל וכפי זה נראה דלא יברך עד שינגב ידיו ודלא כמ"ש הכנה"ג בשם סדה"י עי"ש, אבל הרב ב' א"ח {{ממ|נר"ו}} שם אות ה' כתב וז"ל לפ"ד רבינו האר"י ז"ל אחר הנט"י כהלכתה ג"פ בסירוגין נעקרה ר"ר לגמרי לכך צריך לברך תיכף קודם הניגוב ודלא כאחרונים ז"ל דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר הניגוב ולכך ס"ל לברך אחר הניגוב וכן מפורש בס' רבינו הרש"ש לברך קודם הניגוב עכ"ל ושמעתי שאנשי מעשה נוהגים לשפוך פעם רביעית כדי שהמים הראשונים ילכו להם וליכא חששא עוד לכ"ע וכן ראוי לנהוג, ועיין עוד לקמן אות י"ב:

ח) '''עוד''' כתב המחב"ר אות ב' וז"ל לפי האמור ינגב הידים תחלה ואח"כ יטול הפנים כ"כ הרבנים הנ"ז ולפז"נ דגם אם ניגב ידיו אם לא רחץ פניו והלך לביה"כ ורחץ ידיו צריך שינגבם ואח"כ יטול הפנים לפי מ"ש בזוהר דרוחא חדא אית בביה"כ עכ"ל והביאו ש"צ דף ח"י ע"א וזכ"ל אות נו"ן ובי"ע אות ו' ובהא נמי יש נוהגין לשפוך פ"ד ורוחצים פניהם קודם הניגוב:

== ט ==

ט) '''שם''' בהג"ה וי"א גם אשר יצר וכו'. כ"כ הר"ר אבודרהם הביאו מרן ז"ל בב"י ותמה עליו ומור"ם ז"ל בד"מ אות ג' כתב ליישב דבריו וכן הלבוש וב"ח ודרישה סוף הסי' ומג"א סע"ק ב' אבל המאמר אות א' כתב וז"ל ואני מצאתי לרי"ו ח"ג נתיב א' שכתב בהדיא ואשר יצר אם נפנה וכו' וזה מביאר כדברי מר"ן ז"ל דכל שלא נפנה לא יברך א"י עכ"ל, גם העו"ת אות ב' כתב וז"ל ובש"ג פ' הרואה פסק כדברי מרן ז"ל וכן נראה עכ"ל, וכ"כ בס' הכוו' וז"ל כל הי"ח ברכות שיש מן ענט"י עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אע"פ שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים וכו' חיץ מברכת ענט"י וברכת א"י שב ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם עכ"ל וכ"כ בם פע"ח בשער הברכות פ"א, וכ"כ הרש"ש בס' נה"ש דף פ"ז ע"א, ש"צ דף מ"ה ודף מ"ו. ז"כל ח"א הל וברכות אות ש' וכ"כ הברכ"י בסי' ו' אות ג' וז"ל לענין דינא נקטינן כסי' האר"י ז"ל ודעמיה שלא לברך בבקר אם לא עשה צרכיו עכ"ל ועיין גם להר' יפה ללב ח"א אוא ד' שהאריך להביא בשם כמה מהראשונים והאחרונים דס"ל כן דאין לברך יעו"ש:

== י ==

י) '''שם''' מים הפסולים לנט"י לסעודה {{ממ|הג"ה לקמן סי' ק"ס}} כשרים לנט"י לתפלה מיהו יש מי שאומר וכו' כתב המג"א סק"ג וז"ל כוונת רמ"א דדוקא מים שנשתנו מראיהם או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסי' ק"ס אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך כמ"ש בסעי' ז' עכ"ל {{ממ|כן הוא לפי הגהת הבהא"ט סק"ג והיד אפרים והלב"ש}} אבל הישי"ע ס"ק ב' תמה על המג"א וכתב שלא ידע מאין המציא דבר זה שיברך, ושוב מצא בם דרישה שכתב שלא יברך יעו"ש גם המאמ"ר סק"ב דחה דברי המג"א וכתב דמאן דקפיד אכלי וכח גברא קפיד אמים הפסולים ומאן דלא קפיד בהא לא קפיד בהא וכן הוא משמעות דברי הפוסקים שהובאו בב"י וכן משמע בהדיא מדיבר מור"ם ז"ל בד"מ וכו' וכך משמע לי מדברי הלבוש ז"ל עכ"ל וכן עיקר משום דק"ל דסב"ל אפילו כנגד מרן ז"ל ואפילו כנגד הרוב כמ"ש זכ"ל ח"א בהלכות ברכות אות ס' וח"ג אות ס':

== יא ==

יא) '''מים''' שהכניסום לבה"כ לקנח בהם פסולים לנט"י כיון דמאוסים הם וכמ"ש הב"ח בסי' ק"ס והביאו הבה"ט שם סק"ח דמים ששתו מהם חזיר או כלב פסולים לנט"י מטעם דנמאסים משתיה ואע"ג דהרב מאמ"ר שם סק"ו חלק על הב"ח עי"ש מ"מ יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן א"ח פ' אחרי קדושים אות י"ג דמים שהכניסום לביה"כ פסולים לנט"י:

יא) '''ולענין''' נטילת ידים של בה"כ כתב הזכ"ל ח"ג מ"ע הנון חזינא לרובא דאינשי דעלמא כשיוצאים מבה"כ שופכים המים שבכלי שהוליכו עמם לבה"כ ואינם נוטלים ידיהם עם אותם המים וכ"כ רבה"ג בס' זבחי צדק ח"ב סי' קי"ו אות מ"ח וז"ל ואנן בדידן יש לנו כלים מיוחדים שמונחים תמיד בבה"כ ואין נוטלין מהם לידים וכן נכון לעשות כן לכל אדם עכ"ל, וכן נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ דאין נוטלים ידיהם מן המים שהכניסום לביה"כ מיהו בשעת הדחק יש להתיר כמ"ש הזכ"ל שם כיון שאין מברך על נטילת ידים:

יא) '''שם''' מיהו יש מי שאומר דלא מברך עליהו. מסתמיות לשון זה משמע שלא יברך עליהם כלל לא על נטילת ידים ולא על נקיות ידים אבל הלבוש כתב דאינו מברך ענט"י אבל מברך על נקיות ידים וכן כתב הדרישה, והמג"א סק"ה כתב הא דכתב מר"ן דלא מברך אפשר דמיירי כאן שלא רוצה להתפלל עתה עכ"ל. אמנם בספר פרי צדיק דף ע"ד ע"א כתב וז"ל ועל נקיות ידים אינו יכול לברך דלא נתקנה זו אלא כשאינו רוחץ במים אלא מקנח ידיו במידי דמנקי אבל כשרוחץ במים לא שייכה, ולפי"ז מ"ש בסעיף א' דמים הפסולים לנט"י כשירים לנט"י דשחרית אלא דלא מברך עלייהו פי' דלא מברך כלל דלא כדכתב הלבוש ונמשך המג"א אחריו לומר דמברך על גקיות ידים אם רוצה להתפלל מיד וליתא דברכה זו לא שייכא כשהוא רוחץ במים עכ"ל וכ"כ המאמ"ר סק"ג יעו"ש באורך. וכ"כ הרב נוה שלום סק"ב. וכן עיקר דסב"ל:

== יב ==

יב) '''[סעיף ב'] ידקדק לערות עליהם מים ג"פ וכו'.''' כתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות וז"ל סדר נטילת ידים של שחרית הנה בתחלה יטול הכלי של מים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית ואח"כ שופך מים מידו השמאלית לידו הימנית ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית לידו השמאלית הרי פעם א' וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג"פ ולא תרחצם יחד ג"פ כל יד אלא פ"א ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסירוגין כי על ידי כן רוח הטומאה הנקרא שיבתא בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת. וכן נמצא בזוהר בכתיבת יד עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח שם פ"ג ובס' מצ"ש דף ג' ובס' עו"ת דף טו"ב. בי"ע דיני נט"י אות ד' בן א"ח שם אות א' ודלא כהסדה"י הביאו דבריו הכנה"ג בהגה"ט ושאר אחרונים שכתב בשם הזוהר דיערה ג"פ רצופים וכו' יעו"ש. מיהו מי שרוצה להחמיר ישפוך תחלה ג"פ רצופים ושוב ישפוך עוד ב"פ על כל יד ויד בסירוגין וכמ"ש הזכ"ל ח"א אות נון וכ"כ החס"ל והרב ארצות החיים הביאן הרב יפה ללב {{ממ|נר"ו}} בח"א אות ז' ויותר טוב אם ישפוך ג"פ רציפים ועוד ג"פ בסירוגין וכמ"ש היעב"ץ בסידורו עמודי שמים והפתח הדביר והסכים לפתחו מוהרח"ף ז"ל בס' כף החיים סי"ח סוף אות כ"ב וכן הסכים ה' יפה ללב שם יעו"ש. אמנם העיקר הוא כדברי האר"י ז"ל דכיון שעירה ג"פ בדילוג על כל יד נעקרה הטומאה והלכה לה ומותר לו לברך ג"כ קודם הניגוב כמש"ל אות ח' יעו"ש והטעם שהמים מוליך הטומאה לפי שהטמאה היא מבחי' החיצונים שהם גבורות קשות כמבואר בדברי האר"י ז"ל והמים הם חסדים כידוע וע"כ יבואו החסדים ויבטלו הגבורות.

== יג ==

יג) '''יש''' מדקדקין שלא תקבל יד הימנית את הכלי מיד השמאלית בשום פעם אלא יד השמאלית אחר שתשפוך על הימנית תניח את הכלי בארץ ואז הימנית תקחהו מן הארץ ותשפוך על השמאלית אבל הימנית בכל פעם היא תתן את הכלי לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית שהיא כאדון הגוזר על עבדו לשמשו. בן א"ח שם:

== יד ==

יד) '''צריך''' ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע, פע"ח שער ברכות פ"ג. עו"ת דף י"ח ע"ב. בן א"ח שם או' ב' והא דמועיל ביוה"כ ובט"ב עד קשרי אצבעות כתב מהר"י צמח בעו"ת דף י"ז ע"ב ביוה"כ אינה שולטת וביום ט"ב אינה מקפדת על דבר מועט כזה כי כל היום שלה בעונותינו. והביאו בן א"ח באות הנז':

== טו ==

טו) '''אחר''' הנטילה ג"פ בסירוגין צריך לשפשף הידים זה בזה וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בפע"ח שם. עו"ת דף י"ט ע"א. ואע"ג כי מסתמיות דבריו לראה דסגי בשפשוף פ"א בלבד הנה מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל דמצריך שפשוף ג"פ וסדר כוונות בכל פעם מן הג"פ ולכן צריך ליזהר לעשות שפשוף ג"פ. בן א"ח שם אות ג' ועיין נה"ש דף פ' ע"א. וכתב בן א"ח שם דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופות לצד מעלה ולא יהיו כפופים. וכוונת הנטילה והשפשוף עיין לקמן סי' קס"ב או' ב':

== טז ==

טז) '''אחר''' השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה אלא תיכף ומיד תזקוף ידך ואצבעותיך למעלה ותגביהם עד הראש ולפחות תגביהם עד כנגד הפנים כי הפנים גם הם מכלל הראש ותברך ענט"י תיכף ומיד כאשר תרים ותזקוף ידך כדי שלא תהיה הגבהת ידך לבטלה כנז' בזה"ק שאסור להגביה ידיו בריקניא ותהיינה ידך גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה דלכך מברכים על נטילת ידים שהוא לשון התנשאות כמו וינטלם וינשאם ואין מברכים על רחיצת ידים ותיזהר כשתגביה ב' ידיך כנגד הראש שתכניס קשרי הזרועות שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז קוב'דו ובלשון ערבי עכס לפנים מן הגוף בסוד וכל אחוריהם ביתה גם צריך לפשוט ב' כפות הידים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר והוא לרמוז על קבלת הטהרה בהם וכמ"ש רבינו ז"ל בש' הכוו' ועו"ת. בן א"ח שם אות ד':

טז) '''וכתב''' מצ"ש דף ג' ע"ד דמי שאין מגביה ידיו למעלה אחר הנטילה הוא בכלל כל המזלזל בנט"י וכו' ע"ש ומ"ש בסי' בי"ע אות ד' בהלכות נטילת ידים דבשעת הגבהה יאמר פסוק שאו ידיכם קודש וכו' כתב הרו"ח סי' ה' אות ב' דאין לאומרם כיון דלא בירך עדיין ברכת התורה והוא ברור עי"ש:

== יז ==

יז) '''מי''' שנטל ידיו ואח"כ נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו צריך לחזור וליטול פ"ב. רו"ח שם אות ו' וכ"כ בן א"ח שם אות י"ב בשם לב חיים סי' ס"ה.

== יח ==

יח) '''[סעיף ג'] לא יגע בידו קודם נ"י לפה ולא לחוטם וכו'.''' כתב המו"ק וז"ל ונ"ל דהך קפידא דנגיעה קודם נט"י לפה ולעינים היינו דוקא שלא ליגע בפנימיות אברים הללו אבל מבחוץ לל"ב עכ"ל וכן נראה מהרב פרישה סי' מ"ו אות ה' וכ"כ א"ר שם אכן החיד"א ז"ל במחב"ר כאן אות ג' כתב שאין דבריהם מחוורים דודאי דמבית ומחוץ כהדדי נינהו ושכן משמע בזוה"ק ובאלפסי זוטא שלהי דברכות להרמ"ע מפאנו ומהרב מעד"מ שם והפר"ח סי' מ"ו עי"ש וכן הסכים מאמ"ר סי' מ"ו אות ג' וכ"כ ש"ל די"ח ע"א ושע"ת סי' מ"ו אות ג' בשם הנז':

יח) '''ואם''' בא לו חיכוך בכל הנז"ל בתוך השינה יחכך על ידי בגד. וגם לא ישאף אבק נחיריים קודם נט"י ואם התאווה מאד יקום ויטול ידיו ואח"כ ישאף האבק אבל בשינה של היום או שינה של אחר חצות לילה א"צ להזהר בכל הנז"ל אע"ג דכתבנו דיטול ג"פ. בן א"ח שם אות ט"ו:

== יט ==

יט) '''שם''' ולא לחוטם וכו' בגמרא שם דף כ"ט כתוב יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס ופי' רש"י ז"ל יד לעין מסמא קודם נט"י יד לאוזן מחרשת יד לפה או לחוטם מעלה פוליפוס ריח החוטם והפה עכ"ל וכתב בסולת בלולה סע"ק ג' וז"ל ומ"ש שהר"ר מסמא ומחרשת וכו' אע"פ שאינו כן בחוש העין הענין הוא בתורה ור"ל הנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא או חרש בתורה כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע כמ"ש מי עור כ"א עבדי וחרש כמלאכי אשלח ועיין שער העבודה פרק י"ב דף מ"ט ע"ג עכ"ל:

== כ ==

כ) '''שם''' לא יגע קודם נט"י וכי'. וכן צריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נט"י בשום מאכל או משקה שלא לטמאם, וצריך להזהיר הנשים ע"ז ביותר כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידם. ר"ז במה"ת או' ב' מש"ז סע"ק ז' קי' ש"ע סי' ב' אות ה' ובעמודי השלחן שם אות ז' וה"ה קודם נט"י של בהכ"ס צריך ליזהר עיין לעיל אות ח' ובדיעבד אם נגע באוכלים או משקין מותר חיי"א כלל ב' אות ב' ויר"ש יחמיר על עצמי. עמודי השלחן שם. לפ"ד המלבי"ם המאכל שנגעו בו קודם נטילת ידים מהני שידחינו ג"פ. עמה"ש שם:

== כא ==

כא) '''שם''' ולא לאזנים וכו'. וכן לא יגע לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיוג ולא למים שבגגית המוכנים לנט"י לכל בני ביתו שלא יטמאם בידיו וכן יזהר מאד בשעת נט"י מן הכלי שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם. ר"ז שם:

== כב ==

כב) '''כתב''' המש"ז שם דראוי ליזהר לרחוץ ידי הקטנים בכל בקר כי חמירא סכנתא מאיסורא והעולם אין נזהרים בזה ואיני יודע למה עכ"ל וכ"כ החיד"א ז"ל במו"ב סי' ב' אות ס' וז"ל ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסט"א בכל ח"ו עכ"ל ובש"ע דר"ז שם כתב הטעם דנהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מה"ת ונעשו בני עונשים ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת קטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו עכ"ל וכתב בן א"ח שם אות יו"ד בשם החס"ל דמנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש:

== כג ==

כג) '''אבל''' לנגיעת העכו"ם אין לחוש כי רוח טומאה זו אינה מתאווה לשרות אלא בכלי של קודש במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם ואז רוח הטומאה שורה על גופם וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד. ר"ז שם. וכ"כ המש"ז שם. עמה"ש שם:

== כד ==

כד) '''כתב''' המג"א סק"א וז"ל ובסדה"י כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול ובגמ' לא משמע כן עיין סי' מ"ו {{ממ|ר"ל דשם מסודרים סדר ברכות השחר וכן הוא בש"                                                                                                           "י מסודר בסוף אחר לבישת כל בגדיו. מחה"ש}} ובברכות דף נ"א אל תיטול חלוקך שחרית ותלבש עכ"ל ועיין נמי בלב"ש ריש סי' ח' שכ' דדין זה של סדה"י חומרת אחרונים הוא ומדברי מרן בסי' מ"ו שהביא דברי הגמ' להלכה מבואר דלא ס"ל כסדה"י עי"ש והר"ז סי' א' אות ז' כתב אע"פ שמדין התלמוד מותר ליגע במלבושיו קודם נט"י מ"מ חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא ליגע במלבושיו קודם נט"י וכל יר"ש יחמיר לעצמו כדברי הזוהר. וכ"כ פע"ח שם ועו"ת דף טו"ב ע"א לא יגע במלבושיו כלל קודם נט"י. וכתב בן א"ח שם אות ו' יש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים אנפילאות ברגליהם בעודם על מטתם קודם שיקימו לעשות נט"י ולא יפה עושים וצריך להזהירם ע"ז:

== כה ==

כה) '''[סעיף ה'] לא יגע בגיגית וכו'.''' ואפי' נטל לא יגע. ב"י. שו"ג אות ח' ועיי' מאמ"ר אות ה':

== כו ==

כו) '''[סעיף ו'] א"צ רביעית וכו'.''' דלא גרע מכל מידי דמנקי. ומיהו לדעת הרא"ה בסע' א' י"ל גם כאן דלא מברך. ביאורי הגר"א אות ז' וכ"כ מצ"ש דף ד' ע"ג דהמים צריך שיהיו רביעית עי"ש. וכ"כ הרש"ש ז"ל בנה"ש דף ט"ו ע"ב הנד"מ ונתן טעם בסוד יעו"ש. וכ"כ הרו"ח סי' ה' או' ה' וע"כ צריך ליזהר שלא לשפוך פחות מרביעית כדי שלא יכנס בספק ברכות.

== כז ==

כז) '''[סעיף ז'] טוב להקפיד וכו'.''' הג"ה. מיהו אינו מעכב וכו'. כתב המו"ק משמע מתשו' הרשב"א למאן דבעי נט"י בשחרית נטילה מעליא קבעי וכל הדברים המעכבים בנט"י דסעודה כגון כלי וכח גברא ומים פסולים פוסלים בה לבד מניגוב דאינו מעכב וכו' ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע ומה שנרשם המראה המקום מת' הרש"בא ליתא וכו' וסיים ולע"ד נראה יש חשש ברכה לבטלה כשאין הנטילה הגונה בכל דקדוקי חז"ל במעשה הנט"י שאם לא עשאה כתקנתה לא עשה ולא כלום ואין לברך עליה עכ"ל ועיין מ"ש לעיל אות יו"ד ומאמ"ר אות ב':

== כח ==

כח) '''[סעיף ח'] נטילת ידים שחרית אין נוטלים ע"ג קרקע אלא לתוך כלי.''' אע"פ שכתב זה רבינו בשם הזוהר גם הפוסקים מודו בזה דכיון דמים טמאים הם שמעבירין טומאה השורה בלילה בידים צריך כלי לקבלם ולהשליכם שלא במקום דריסת הרגל, שו"ג אות י"א:

== כט ==

כט) '''שם''' אלא לתוך כלי אבל ע"ג קסמין אסור. עיין סי' קפ"א סעי' ב' מג"א ס"ק ז' ופי' דבריו במחה"ש וז"ל עיין סי' קפ"א סעי' ב' דמים אחרונים אף שאין נוטלים על גבי קרקע דרוח רעה שורה עליהן מ"מ על גבי קסמין מותר, התם היינו טעמא דטעם הנט"י הוא משום מלח סדומית או ט"א עי"ש בב"י א"כ המים מצד עצמם על ידי הנט"י עדיין אין רוח רעה שורה עליהן אלא בהגיעם לארץ אז רוח רעה שורה עליהן וכיון שיש דבר מפסיק בין המים לארץ אין רשות לר"ר לשרות עליהן כמ"ש מג"א לקמן לכן שרי ע"ג קסמין משא"כ כאן דר"ר שורה על הידים ועל ידי הנט"י מעביר הר"ר מן הידים ושורה הר"ר על מי הרחיצה וא"כ מאי מהני ע"ג קסמין נהי שיש הפסק בינם לקרקע הא כבר שורה עליהם רוח רעה ולכן צריך כלי ליטול לתוכם ולשפכן במקום שאין אנשים עוברים ומה"ט כתב הרב"י בשם הזוהר שאין ליתן אותן המים למכשפות והב"ח כתב דאפילו לכל אדם השואל אותן המים אין ליתן דודאי דעתו לכישוף עכ"ל וכ"כ לב"ש ופרמ"ג בא"א סק"ז, משמע מזה הא דבעינן שיטול לתוך כלי לאו משום דאין הר"ר מסתלקת בלא כלי התחתון אלא דעיקר הקפידא הוא כדי שלא יעברו עליהם בני אדם ויזוקו בהם א"כ מי שאין לו כלי שיטול לתוכו מותר ליטול במקום שאין עוברים שם בני אדם או לתוך גומא שהמים נבלעים לתוכה וכן משמע בהדיא בחיי"א כלל ב' אות א' שכתב וז"ל ולכן אסור ליטול על הקרקע במקום שבני אדם הולכים עכ"ל, משמע הא במקום שאין הולכים שם בני אדם מותר ליטול, ומ"מ לכתחלה לא יטול אלא לתוך כלי מפני טעם הזוהר שהביא הב"י וז"ל והיך בעי לאתקדשא כך בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא וכו' דא ברוך ודא ארור וכו' דא קדישא ודא מסאבא עכ"ל, ועוד ט"א מפני שיוכל לטלטלו ולהביאו סמוך למטתו כדי שלא יצטרך לילך ד' אמות בלי נטילת ידים:

== ל ==

ל) '''שם''' אלא לתוך כלי, וטוב שיהיה כלי התחתון שבור ומאוס, כנה"ג בהגה"ט. מג"א שם, ש"צ דף י"ח ע"ב, ר"ז אות ח':

== לא ==

לא) '''[סעיף ט'] מים של נט"י של שחרית וכו'.''' אסור ליהנות מהם גם לא יתן לבהמתו או לתרנגולים מן המים הללו. זוה"ק פ' וישב דף קפ"ד ע"ב כף החיים סי' ח' או' ז':

== לב ==

לב) '''שם''' ולא ישפכם בבית. וכן לא ילינם בבית. זוה"ק שם, ר"ז אות ט' גם צריך ליזהר דלפעמים מתמלא הכלי שנוטלים לתוכו על גדותיו מחמת ריבוי בני הבית ואז כשנוטלים בו עוד מוכרח שישפך ממנו על הקרקע ואם נזדמן שנשפכו מי הנט"י בקרקע אז ישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים הרבה כדי לבטל מי הנט"י שנשפך שם. בן א"ח שם אות ח':

== לג ==

לג) '''מי''' הנט"י אסור לברך ולקרות כנגדם אלא ישפכם או יכסם. ברכ"י אות ד'. וכ"כ בספרו מו"ב סי' ב' אות נ"ז וקשר גודל סי' א' אות ה' וכ"כ ש"צ שם ע"ד. זכ"ל אות נון, שע"ת אות ח' בשם הנז' וכ"כ בן א"ח שם אות ט' ואם השליך לתוך כלי של מי הנט"י מים טהורים שיעור רביעית ודאי מותר לקרות כנגדם ולית ביה בית מיחוש כלל. רו"ח סי' ע"ז. ונראה הא דסגי בהטלת רביעית מים היינו לנטילת אדם אחד אבל לשני בני אדם בעי שני רביעיות ולשל שלש שלשה וכן לעולם כמו מי רגלים. עיין סי' ע"ז סעי' ב':

== לד ==

לד) '''[סעיף י'] נוטל כלי ש"מ ביד ימינו וכו'.''' וה"ה בנט"י לסעודה כמבואר בז"ח במדרש רות דף קכ"ב ע"ד ודקכ"ג ע"ב תליתאה וכו'. יע"ש, יפה ללב ח"ג אות ב' וכ"כ מחה"ש ריש סי' קנ"ח. בן א"ח פ' שמיני אות ד':

== לה ==

לה) '''שם''' נוטל ש"מ ביד ימינו וכו'. מסתברא דאיטר נמי ודאי צריך לעשות כן דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן לא בתר דידיה. א"א סי' קנ"ח אות א' וכ"כ עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ב' אות ב':

== לו ==

לו) '''כתב''' רמ"א דף שכ"ה דאם אחר מערה על ידיו יערה מימין לימין ע"כ. וטעם דימין שהוא רחמים. א"ר אות ה':

== לז ==

לז) '''[סעיף יא'] לא יטול וכו'.''' פי' שלא ישפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר וכ"מ בב"י בשם הזוהר שהטעם משום והזה הטהור על הטמא. מ"א סק"ח וכ"כ סולת בלולה אות ד'. ר"ז או' י"א:

== לח ==

לח) '''לא''' יטול ידיו ממשרתת אפי' יהודית הגם שנטלה ידיה תחלה מפני שהיא נדה כל זמן שלא טבלה והוא רוצה לטהר ידיו ע"כ לא יטול ידיו מנדה. מו"ב סי' ב' אות ס"א. וכ"כ בספרו קשר גדול סי' א' אות ב' וכן יש ליזהר שלא יטול ידיו מן העכו"ם, לב חיים ח"א סי' ס"ח וח"ב סי' ד' וסי' ו', והביאו בספרו רו"ח סי' ה' אות ו', ואשרי מי שיוכל ליזהר שלא יטול מאשה זרה הגם שהיא טהורה וכדפסק מר"ן בשה"ט אה"ע הי' כ"א סעי' ה' וז"ל אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה וכו' באיזה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו וכו' יעו"ש יפה ללב ח"א אות ט"ו. והא דכתב אשרי מי שיוכל וכו' אע"ג דמר"ן כתב אסור אינו אסור אלא ברחיצה של תענוג שמביאה לידי חבה אבל בנט"י של חיוב שאינה מביאה לידי חבה לית ביה איסור, משום הכי כתב ואשרי דאינו אלא זהירות בעלמא כדי להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:

== לט ==

טל) '''שם''' לא יטול ממי שלא נטל וכו'. כתב הט"ז ס"ק ז' וז"ל ונ"ל דה"ה בנט"י לאכילה וכ"ש הוא שהרי התם עיקר החיוב משום טומאה דסרך תרומה עכ"ל אבל האחרונים דחו דבריו, א"ר אות ו' יד אהרן בהגב"י מאמ"ר אות ו' פרמ"ג במש"ז אות ז' נה"ש אות א' כסא אליהו אות ד' נוה שלום אות ז' וכתב שם המאמ"ר וכן נהגתי כמה פעמים ליטול ידי ע"י מי שלא נטל ידיו עדיין לאכילה:

== מ ==

מ) '''[סעיף יב'] אם שכשך ידיו לתוך כלי ש"מ עלתה לו נטילה וכו'.''' כתב מ"א סק"ט ויברך על נטילת ידים כמ"ש סעי' כ"ב ופי' דבריו הלב"ש דר"ל על נקיות ידים אכן הא"א הניח דברי המג"א בצ"ע עי"ש והחיי"א כלל ז' אות ד' כתב דמברך ענט"י, ולענין דינא כבר כתבנו לעיל אות י' ואות י"א דבכה"ג אין לברך כלל משום דסב"ל עי"ש ועיין ביאורי הגר"א אות י"ב:

== מא ==

מא) '''שם''' אבל לא לרו"ר שעליהם. ואפילו שכשך ג"פ באלו המים לא מהני להעביר הרו"ר דהא מיד בפ"א נטמאו המים מהרו"ר ונעשו כשופכים, ב"י ולבוש ואחרונים:

== מב ==

מב) '''שם''' אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפים יש להסתפק וכו'. וטעם הספק הוא דבגמ' לא אמרו אלא בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג"פ ושכשוך רחיצה מקרי אבל מדברי הזוה"ק נראה דלא מהני להעביר הזוהמה אלא ע"י עירוי כלי דוקא, ב"י לבוש ואחרונים:

== מג ==

מג) '''שם''' בג' מימות מחולפים יש להסתפק וכו'. וה"ה במטביל ידיו בנהר ג"פ חשוב כג' מימות מחולפים דקמא קמא אזלי והני אחריני נינהו' מ"א סק"י. מאמ"ר אות ז' חיי"א כלל ב' אות א' ר"ז אות י"ב. ונ"ל דה"ה במקוה דהטעם הוא מפני שמיד נטמאו המים וזה לא שייך במקוה באה"ט ס"ק י"ב. ועיין א"א ס"ק יו"ד ומש"ז אות ט"ו:

== מד ==

מד) '''אם''' תוחב ידיו בשלג ג"פ במקומות מחולפות בשעת הדחק יצא. עט"ז בשם הרשב"א. עו"ת אות ו' באה"ט שם. ועיין מג"א סי' ק"ס ס"ק ט"ז:

== מה ==

מה) '''אם''' הטביל ידיו במי מעיין עלתה לו נטילה אפילו אין בו מ"ס ומברך על נטילת ידים כמ"ש מרן בסי' קנ"ט סעי' י"ד וך' יעו"ש. וכ"כ נו"ש אות ב' בשם הרשב"א. חיי"א כלל ז' אות ד' וכ"כ בסידור ר"ז ואע"ג די"א דטבילה לא מהני להעביר רוח רעה א"ר אות ז' וכן פי' מחה"ש דברי המג"א ס"ק יו"ד דלא כעו"ת מ"מ לא הוי ספק ברכה כיון שלא נתקנה הברכה משום רו"ר כמ"ש לעיל אות ו' וכן מוכח מסעי' כ"ב דכתב דאם אין לו מים מקנח וכו' ויברך אע"ג שאינו מועיל לרוח רעה:

== מו ==

מו) '''שם''' יש להסתפק וכו'. וטוב שיחזור ויטילם כדינם מפני שאפשר שאין הרוח רעה מסתלקת מן הידים אלא ע"י עירוי ג"פ מן הכלי. ר"ז אות י"ב:

== מז ==

מז) '''[סעיף יג'] אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק וכו'.''' והרב מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל פשיטא ליה דאין רוח רעה שורה עליהן וכן אם השכים קודם עלות השחר ונטל ידיו ויהי ער עד הבקר אין רו"ר שורה על ידיו. וכ"כ בס' דרך חיים למהר"ח מאוסטרא בשם האר"י ז"ל והרמ"ז עי"ש דף כ"ו ע"ד. ברכ"י אות ה' וכ"כ מקדש מלך פ' וישלח דף קס"ט ע"ב משם מהרח"ו זצ"ל. וכ"כ סילת בלילה ס"ק יו"ד עי"ש. וכ"כ דברי שלום שאלה מ"ח, אבל הרב יד אהרן בהגב"י כתב בשם האר"י ז"ל דאפילו בניעור כל הלילה צריך עירוי ג"פ, וכן הברכ"י בשיו"ב אות א' הביא בשם ס' תרומה חדשה כ"י לחד מרבוותא קמאי שכתב דהמשכים קודם אור היום ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד דלינה פוסלת בנטילת ידים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים, והביאו זכ"ל אות נון. ש"צ דף י"ז ע"ג. שע"ת אות י"ג. וכתב שם השע"ת לכן נראה לנהוג כמ"ש הרמ"א דיטלם בלא ברכה עי"ש. מיהו בשעת הדחק יש להקל כסברת המתירים:

== מח ==

מח) '''כתב''' עו"ש הרב דברי שלום דאף אם היה ניעור בתחלת הלילה וישן אחר חצות א"צ נטילה מכל וכל דכיון דכבר המשיך המוחין על ידי הברכות ועסק התורה כמו שעה שוב אין שליטה בהם דכבר הותש כחן ונתבטלו ע"י המוחין והתורה שעסק עכ"ל. וכ"כ אמל"י בקונטריס שפת אמת סי' מ"א. מיהו סיים שם דטוב להחמיר וצריך נט"י לשפוך ג"פ אבל בלא ברכה. וכן א"צ ליטול לתוך כלי אלא יכול ליטיל על הקרקע אם אין כלי לפניו, הרב בן א"ח {{ממ|נר"ו}} שם אות י"ג:

== מט ==

מט) '''שם''' בהגה, ויטלם בל"ב. כתב עו"ת אות ח' ונראה דאם טנף ידיו בלילה יכול לברך עי"ש וכ"כ א"ר אות ח' וכ"כ בהגהות חידושי רע"ק. אכן המאמ"ר ס"ק ח' השיג על הרבנים הנז' והעלה שאינו יכול לברך אף אם טנף ידיו עי"ש והביא דבריו הנוה שלום אות ט' וכתב וז"ל והגם שיש קצת לפקפק בדבריו מ"מ נכון שלא לברך דשוא"ת עדיף ובפרט בענין הברכה עי"ש:

== נ ==

נ) '''שם''' בהגה. ויטלם בל"ב. כתב א"ר ס"ק ח' בשם ב"א דאם ישן שינת עראי יברך משום דשייך ביה הפקיד פקדנו ביד הקב"ה ומחזירה לו אבל הוא ז"ל דחה דבריו וכתב שאף שכ"כ ב"י לא כתב זה אלא להרשב"א דס"ל טעם דברכת נט"י משום דאפקיד וכו' אבל להרא"ש אין מברך משום דאין מטונפות ידיו וס"ל להב"י דדברי הרא"ש עיקר ואם נאמר דנפסוק דיברך כשישן שינת עראי נראה דמטעם אחר אתינן עלה משום רו"ר אלא דלפי זה בעינן דוקא שתין נשמי דבפחות מזה אין רו"ר שורה כדמשמע בזוהר שהביא ב"י ועוד י"ל דאי לטעם משום רו"ר אף בודאי אין מברכין דלא מצינו ברכה אמילי דסכנתא כמ"ש רש"ל פכ"ה סי' מ"ז ומ"א וכ"כ בס' ברכת אברהם דף מ"ט וכן נוטין דברי רמ"א דף שכ"ו יעו"ש עכ"ל וזה דלא כמשמע בקי' ש"ע סי' ב' אות ז' דאם ישן בלילה שתין נשמי דיברך ענט"י ואע"ג דהחיי עולם על סעי' י"ג כתב דהש"ע ס"ל כהרשב"א ובישן שינת עראי צריך נט"י וברכה ע"ש מ"מ סב"ל:

== נא ==

נא) '''שם''' בהגה. ויטלם בל"ב. וכ"כ בסעי' י"ד וט"ו בספיקות אחרים דיטלם בל"ב עי"ש משמע מזה דבכל ס"ב אינו יכול לברך דאם לא כן היה לו לומר וא"צ לברך וכן משמע מדברי הש"ע בסי' ס"ז וז"ל אבל אם יודע שקראה אלא שהוא מסופק אם בירך לפניה ולאחריה אינו חוזר ומברך עכ"ל דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך וכן העלה הרב זר"א ח"א סי' א' וכ"כ הפר"ח סי' תל"ב אות א' הא דאמרינן בכל מקום סב"ל ר"ל דלא מברכינן עי"ש וכ"כ מחב"ר אות ד' וכ"כ זכ"ל הל' ב' אות ס' בשם תה"ד סי' ל"ד דבפלוגתא דרבוותא בברכות לא מברכינן מספק כלל אלא א"כ ידענא דנהוג עלמא לברך עי"ש:

== נב ==

נב) '''[סעיף יד'] השכים קודם עמוד השחר וכו'.''' וכתב הרב הקדוש מהר"א שרעבי ז"ל בס' דברי שלום שם בשאלה מ"ח דמי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות בשינה א"צ נט"י בדילוג כי אין רו"ר שורה עליו אבל צריך נט"י משום נקיות כדרך נט"י לאכילה ויברך וכ"כ אמל"י שם אבל הרב בן א"ח שם כתב דצריך שיעשה נט"י גמורה כדת וכהלכה ויברך על נט"י ואע"ג דהגאון ר"ז בסידורו כ' דלא יברך ענ"י אלא מחצות הלילה ואילך כדין שאר ברכות השחר וכ"כ הרב מסגרת השלחן בשם הנז' וכ"כ עמודי השלחן על קצור הש"ע סי' ב' אות י"א מ"מ כיון דהרב בן א"ח כתב דיברך ודאי כי כן המנהג ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל אכן שמענו מהרב הנז' דאם הקיץ קודם חצות לשתות מים או לילך לבה"כ ולחזור ולישן צריך נט"י גמורה אבל לא יברך אך אם הקיץ סמוך לחצות וממתין עד שיהיה חצות כדי לברך ברכת השחר ולומר ת"ח אז מברך קודם חצות:

== נג ==

נג) '''אם''' היה ניעור עד אחר חצות לילה הן במשתה הן במלאכה ולא ישן אלא עד שעבר חצות גם זה כשניעור יעשה נט"י גמורה כהלכתה ויברך ענט"י ואע"ג דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנה"ש דף פ"ו ע"ב אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נע"י הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל בשאלה הנז' סמך ג"כ על הברכות ועסק התורה ע"כ זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן אז גם לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידים בברכה ורק אם אחר חצות קודם שישן ברך ברכת השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה אז כשיקיץ משנתו בבקר יעשה נט"י ג"פ אבל לא יברך ענט"י ומיהו אם לא ברך ברכת השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך ענט"י או לא ומנהג העולם לברך. בן א"ח שם:

== נד ==

נד) '''שם''' בהגה ויטלם בלא ברכה. עיין מ"ש לעיל אות מ"ז ודע הא דקאמר יטלם בלא ברכה היינו ג"פ כמו בתחילת נטילה. עו"ת אות ט' יד אהרן בהגב"י. ר"ז אות י"ד. קיצור ש"ע סי' ב' אות ח'.

== נה ==

נה) '''[סעיף טו'] ישן ביום וכו'.''' דווקא ס' נשמי. לבוש. סדה"י מג"א ס"ק י"ד. ר"ז אות ט"ו קי' ש"ע שם. אבל פחות מזה אין צריך ליטול. א"ר ס"ק יו"ד ושיעור ס' נשמי הוא לערך חצי שעה. קיצור ש"ע שם. והמחב"ר בק"א כתב בשם חכם אחד שהוא יותר מחצי שעה ובשם הרמ"ע מפאנו בס' אלפסי זוטא פ' הישן כתב דשיעור נשימה אחת מתתר"ף בשעה. והביא דבריו הכר"ש:

== נו ==

נו) '''שם''' יש להסתפק וכו', אבל ה' דברי שלום שם בשאלה מ"ח כתב דאין הרו"ר שורה ביום. וכ"כ אמ"ל שם ומ"ש הברכ"י אות י' בשם זקנו מור"א אזולאי שכתב בשם מהרח"ו זצ"ל שהוכיח מלשון הזוהר דגם הישן ביום רוח רעה שורה עליו כבר ישבו הדב"ש שם. מיהו סיים שם האמל"י דהטוב והישר הוה דצריך נטילת ידים וגם צריך לשפוך ג"פ אבל לא יברך. וכ"כ בן א"ח שם:

== נז ==

נז) '''[סעיף טז'] דוד היה נזהר וכו'.''' כדי שלא יטעום וכו'. ולפי דעת המקו' הוא כי בחינת הו' שעות ראשונות של הלילה נקראים ס' נשמי והישן באותן הו' שעות ראשונות אותה השינה הן מעט הן הרבה נקראת ס' נשמי חסר חד ולא טעים טעמא דמותא והוא חי כנז' בזוהר פ' ויגש דף ר"ז ע"א ואפילו ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות ות"ח אין בכך כלום כמ"ש הרש"ש והבאנו דבריו לעיל סי' א' אות ז' וכן נכדו הרב מהר"א שרעבי הביא דבריו בשאלה הנז' וכ"כ ה' אמל"י שם בשם הרמ"ז:

== נח ==

נח) '''שם''' בהג"ה. ובגמרא פ' הישן משמע דדוקא ביום היה נזהר, עיין סי' רל"א. וז"ל שער הכוו' בדרוש יום שבת השינה בלילה היא טובה ומוכרחת והשינה בימי החול טובה לרשעים ורעה לצדיקים זולת אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו וכו'. אבל השינה ביוה"ש היא טובה לצדיקים כי אין דבר רע שולט ביום שבת ואין חשש שיפסיד איזה עבור נשמת איזה צדיק על ידי השינה ואדרבה אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק ולכן נכון הדבר לישן ביום שבת אחר האכילה וכך הי' נוהג מורי ז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות כי אדרבא הוא מכלל עונג שבת עכ"ל. וכן כתב בס' פט"ח פרק כ"א. וכן כתב בס' משנת חסידים פ"א סוף אות י"ב במס' שארית יום שבת. ועיין דב"ש בשאלה הנז':

== נט ==

נט) '''[סעיף יז'] יש נוהגין לרחוץ פיהם וכו'.''' והטעם מפני שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה, ב"י בשם הרד"א וכלבו. וכ"כ הלבוש. מיהו נראה שאם הוא אינו רוצה להכניס המים לפיו מפני שאינם זכים וצחים אין רחיצת הפה מעכב מלברך, לבוש, ובחענית צבור אסור להדיח פיו, עט"ז, וכ"כ פתחי עולם אות ל' בשם הנז' ועיין לקמן סי' תקס"ז סעי' ג':

== ס ==

ס) '''[סעיף יח'] אלו דברים צריכים נטילת ידים במים,''' כתב ט"ז ס"ק י"ג פי' במים דוקא ולא בנקיון בעלמא. וכ"כ מ"א ס"ק י"ז בשם המרדכי, וכ"כ א"ר ס"ק י"ב. ר"ז אות י"ח, זכ"ל אות נון. וכ"כ כס"א אות ו' וז"ל נ"ל דדוקא במים ולא כל מידי דמנקי דכולהו משום רוח רעה הם כנודע ואינו משום נקיות וכיון שכן בעינן דוקא מים כמ"ש מרן לקמן סעיף כ"ב וכ"כ הט"ז עכ"ל, אכן המחה"ש כתב על דברי מג"א הנז' וז"ל לאו כללא הוא דבנוגע בגופו מקום מטונף בידו אפילו רצה ללמוד אפילו לכתחילה א"צ מים ודי בנקיון עפר כמ"ש מג"א סי' צ"ב סק"ה עכ"ל וכ"כ תוס' שבת בהגהותיו, וכ"כ הנו"ש אות י"ב דבמ"ש בסי' צ"ב מוכרח לומר דלא קאמר דבעי מים לכתחילה אלא בהנך מילי דהוי משום רו"ר עכ"ל. אמנם לפ"ד הכס"א הנז' נראה דאין חילוק דכולהו צריך במים דוקא כיון דס"ל דכולהו משום רו"ר נינהו. וכ"כ הרב יפה ללב אות י"ח בשם הר' מו"ק. וכן נראה מדברי הלבוש ועי"ת אות י"א. וכ"נ דעת הפרמ"ג במש"ז ס"ק ט"ו דכולהו משום רו"ר נינהו ובעינן מים דוקא. ולכן נראה דיש להחמיר בכולהו ליטול במים דוקא אם יש לו מים מזומנים, וכ"כ חי"א כלל ב' או' ה' ועיין באות שאח"ז:

== סא ==

סא) '''שם''' הקם מהמטה וכו'. כתב סדה"י וז"ל ונ"ל שבכל אלו העניינים א"צ לערות עליהם מים ג"פ כי לא נזכר עירוי ג"פ אלא בנט"י שחרית אבל לא בדברים אחרים עכ"ל והב"ד הכנה"ג בהגב"י ומג"א שם, וכ"כ ר"ז שם, אכן העו"ת שם כתב עליו דאינו מוכרח יעו"ש. והמג"א סי' ז' כתב משם ס' היכל הקודש דהיוצא מבה"כ צריך לערות עליהם ג"פ ומ"א שם חלק עליו וכתב דא"צ עי"ש. גם הא"ר אות י"ב כתב משם מקור חיים וז"ל היוצא מבהכ"ס אף שר"ר שורה עליו מ"מ אינה בת מלך וא"צ כלי וכן ההולך בין המתים צריך ג"פ אבל לא כלי, וכן המשמש מטתו אבל היוצא ממרחץ ונוטל צפרניו א"צ רחיצה ג"פ עכ"ל משמע מדבריו דביוצא מבהכ"ס צריך ג"פ אבל לא כלו וכ"כ הרב אש"א ס"ק י"ז והמחה"ש שם והכר"ש בשם הנז' עי"ש אבל הרב סלת בלולה ס"ק י"ד כתב משם מקור חיים הנז' דביוצא מבהכ"ס לא בעינן ג"פ, וכ"כ הגאון חיד"א במחב"ר אות ו' וז"ל הני מילי שעלו מן הרחצה לאו כולהו מטעמא חד נינהו דקם מן המטה והיוצא מבהכ"ס והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידים ומיהו לא שוו בשיעורייהו דהקם מהמטה צריך ג"פ אל כלי אבל יוצא מבהכ"ס ומרחץ והנוטל צפרניו א"צ ג"פ וכלי כי רוח הטומאה מעט, והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג"פ וכן בתשמה"מ מפני הטומאה אבל חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו הוא משום נקיות, מקור מים מהר"ח הכהן עי"ש באורך, וביציאת ביהכ"ס חזינן לרבנן קשישאי שרחצי ג"פ וגם רחצו פ"א אם חלצו בתי רגלים מעור שנוהגים בטורקיאה עכ"ל והב"ד שע"ת אות כ' וזכ"ל אות נון:

סא) '''והרב''' סולת בלולה בס"ק הנז' כתב משם מקור חיים וז"ל דברים אלה אין כולה מט"א הקם מהמטה והיוצא מביהכ"ס ומהמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רו"ר השורה על הידים אבל אינם שווים כי הקם מהמיטה צריך ג"פ ותוך כלי אבל היוצא מבה"כ ומרחץ ונוטל צפרניו הוא אע"ג דצריך להיות עד הפרק א"צ ג"פ וכלי כי הרוח הטומאה מועט הוא והולך בין המתים והנוגע במת צריך רחיצה ג"פ וא"צ כלי וכן במשמש מטתו הוא מפני טומאה וזה מורה ג"כ הפחד שאינו שווה כי הפחד הוא כי נאחז בו הקליפה עד תום זה השיעור אמנם החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף בראשו אין זה מפני רו"ר אלא מפני נקיות עכ"ל משמע מדבריו דביוצא מבהכ"ס א"צ ג"פ ובסי' ז' סק"א כתב בשם מקיר חיים הנז' וז"ל הדא דתימא כאשר לא נכנס בבהכ"ס קבוע אבל נכנס בבהכ"ס קבוע אשר שם רוח הטומאה בקבע ונהנה מההוא לכלוכא וטנופא והוא שורה מיד על האצבעות כמ"ש הזוהר {{ממ|הובא לשונו סי' ג'}} אז צריך ליטול ידיו להעביר רוח הטומאה מעליהם ולא משום נקיות וצריך ליטול ידיו עד הפרק ג"פ רק שא"צ כלי וכיוצא בו דלא דמי לר"ר השורה בלילה עכ"ל וצ"ל לעיל שכתב משם מקור חיים הנז' דהיוצא מביהכ"ס א"צ ג"פ היינו מביהכ"ס שאינו קבוע וזה תימה על המחב"ר שהביא דברי המקח"י בסתמא דמשמע אפילו ביהכ"ס קבוע א"צ ג"פ רק רבנן קשישאי היו מחמירים על עצמם ולא זכר דברי המקח"י שהביא ה' סלת בלולה בסי' ז' הנז' וצ"ע במקח"י גופיה אך לא נמצא אצלינו, נמצינו למידין שלדעת הסדה"י והכנה"ג והמ"א ור"ז א"צ ג"פ בכולהו ולדעת היכל בקודש והי"א בהגב"י צריך ג' פעמים ביוצא מביהכ"ס ולדעת המקח"י שהביאו דבריו הא"ר והסו"ב והכר"ש צריך ליטול ג"פ ביוצא מביהכ"ס והולך בין המתים ומשמש מטתו אמנם הסו"ב פליג עליה ביוצא מביה"כ דאין צריך ג"פ וכן נראה דעת הא"ר והכר"ש ולפ"ד המחב"ר הנז" גם המקח"י ס"ל דביוצא מביהכ"ס א"צ ג"פ אלא שרבנן קשישאי היו מחמירים ולפ"ד השל"ה בשער האותיות אות ט' והרח"פ ז"ל בלב חיים ח"א סי' ס"ג והכף החיים סי' ז' אות כ"ו וברו"ח אות ג' והחסד לאלפים בכולהו צריך ליטיל ג"פ והוסיפו עוד הכף החיים והחס"ל דבעינן נמי בכולהו שיעור רביעית ושלא ילך ד' אמות ולעניין הל' נראה דיש להחמיר ביוצא מביהכ"ס והולך בין המתים ומשמש מטתו ליטול ג"פ והמחמיר בכולהו ליטול ג' פעמים קדוש יאמר לו:

== סב ==

סב) '''יש''' להסתפק בהני דבעינן ג"פ אי צריך נמי בסירוגין כיון שהם משום רו"ר או דלמא דווקא לרו"ר השורה על היישן בלילה בעינן סרוגין משום בת מלך ונראה דיש להחמיר, אח"כ ראיתי שכ"כ הרב בן א"ח בפ' תולדות אות ט"ז:

== סג ==

סג) '''שם''' והיוצא מבהכ"ס וכו' בכל אלי הדברים צריך ליטול ידו כל האפשר להקדים להסיר מעליו כח אותה הטומאה ולהסתלק ממנה, סדה"י הביאו כנה"ג בהגב"י, מג"א ס"ק י"ח. א"ר ס"ק י"ב. א"א אות י"ח. מיהו אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ד"א בלי נטילת ידים רק בשינה, בן א"ח שם. והגם שכתבנו לעיל בשם כף החיים ובשם החס"ל דצריך להזהר בכולהו המנהג להקל אבל במ"ש דבעינן שיטול רביעית יש להחמיר בזה. וכ"כ הרב בן א"ח שם:

== סד ==

סד) '''כל''' הדברים הצריכים נט"י אפילו לא נגע רק באצבע קטנה צריך ליטול עד הפרק ולכל הפחות עד קשרי אצבעותיו אבל אם לכלך ידיו בטיט או ברפש א"צ לנקות אלא מקום המלוכלך בלבד. מש"ז ס"ק י"ח. וכ"כ פתחי עולם אות ל"א בשם הנ"ז:

== סה ==

סה) '''שם''' והיוצא מבהכ"ס וכו'. כתב הכר"ש בסי' ז' מדברי מג"א סי' רכ"ז ס"ק ב' מבואר ביוצא מבהכ"ס דוקא כשעשה צרכיו צריך נט"י הא לאו הכי אף מקבועה א"צ נט"י וה"ה יוצא ממרחץ שרחץ שם. וסיים ועיין פרמ"ג וראינו בפרמ"ג באש"א סי' ז' שכ"כ בתחלת דבריו ולבסוף סיים די"ל להמ"א דהיוצא מבהכ"ס קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו משום רו"ר ששורה שם ונדבק בידיו וכו' יעו"ש. גם הג' חיד"א בס' ברית עולם על ס' חסידים סי' תתכ"ג כתב בשם הזוהר דאם נכנס לבהכ"ס על הכניסה לבד שורה עליו רו"ר אפילו לא עשה צרכיו ע"ש. וכ"כ ה' כתם פז על הזוהר כי מיד בהכנסו לבהכ"ס שורה על ידיו, וכ"כ כף החיים סי' ח' אות ח"י וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ב' אות י"ד. בן א"ח שם. וכן היוצא מבית המרחץ אפילו לא רחץ. עמודי השלחן שם:

== סו ==

סו) '''גם''' המכניס ידיו לבד בבהכ"ס צריך נטילת ידים ג"פ. רו"ת סי' ג' אות ג' ובסי' ע"ו אות ב' אבל הרב בן א"ח שם כתב דסגי בפ"א מיהו סיים שם דהמחמיר ליטול ג' פעמים תע"ב.

== סז ==

סז) '''כתב''' ס"ח סי' תתכ"ג כשלוקח קנוח בידו לקנח עצמו וראה שלא הוצרך ולא עשה לא גדולים ולא קטנים והסיר מידו הקנוח אעפ"כ לא יגע בספרים עד שירחץ ידיו. והביאו א"ר סי' ז' אות א' רעק"א ע"ז הסעיף. פתחי עולם שם. ונראה דהיינו דוקא אם יש בזה הקנוח שום צואה או דבר מגונה. אבל אם הוא נקי א"צ. וכגון שלא נכנס לבה"כ כמש"ל או' ס"ה:

== סח ==

סח) '''שם''' והנוטל צפרניו. אפי' לא נטל כולם צריך נט"י. כס"א אות ז' בשם הרשב"ץ, וכ"כ פתחי עולם אות ל"ב בשם אה"ח וה"ה כף החיים סי' ח' אות ז"ך וסיים וה"ה בתגלחת דמשאיר שערות על ראשו ומגלח במקצת דצריך נט"י יעו"ש. ואפילו אינו נוטל צפרניו בידיו אלא ע"י אחרים ג"כ צריך ליטול ידיו, עיין לקמן אות צ"ב:

== סט ==

סט) '''שם''' והחולץ מנעליו. כתב עו"ת אות י"ב וז"ל משמע אפילו לא יגע בהן ובנגיעה סגי בנקיון בעלמא עכ"ל. אמנם המ"א ס"ק י"ט כתב דוקא אם חולץ בידיו הא לאו הכי א"צ. וכ"כ שכנה"ג סי' קכ"ח בהגה"ט אות ד', וכ"כ א"ר ס"ק י"ג, מאמ"ר ס"ק ט' ר"ז אות ח"י, חיי"א כלל ב' אות ה', עמה"ש על קי' הש"ט אות ט"ו:

== ע ==

ע) '''שם''' והחולץ מנעליו. ואפילו הם נקיים לגמרי. מג"א סי' קכ"ח ס"ק כ"ו, ר"ז שם אות כ"ז, ח"א שם, יפה ללב ח"א אות כ"א. פתחי עולם אות ל"ב:

== עא ==

עא) '''שם''' והחולץ מנעליו. וה"ה אם נגע בהן אחר שלבשן או אחר שחלץ אותם, מיהו אם נגע במנעלים חדשים שעדיין לא לבשם אדם מעולם אפי' פ"א לית לן בה וא"צ רחיצה כלל, יפה ללב שם, בן א"ח שם אות י"ז. נ"ל דתרתי בעינן נעל והלך בהם פ"א על הארץ, מור וקציעה:

== עב ==

עב) '''שם''' והחולץ מנעליו. כתב המעשה רוקח בח"ב בליקוטים שבסוף הס' אות א' וז"ל על עניין השירויאס שהם הבתי רגלים שהם תפורים עם אנפילאות שאלתי את פי המורה ה"ר אברהם יצחקי נר"ו מה דינם בענין הנגיעה אם צריך נט"י והשיב לי שטוב ונכון הוא להחמיר בדבר אלא שראה מי שמיקל בדבר ע"כ, ואני ראיתי להרב המורה החסיד שהיה נזהר הרבה בדבר עכ"ל, משמע מדבריו דאינו אלא מדת חסידות אבל מדינא א"צ, וכן שמענו מפי ידידינו הרה"ג רי"ח טוב {{ממ|נר"ו}} שאמר דמדינא א"צ ליזהר בנגיעת בתי רגלים שקורין בערבי ג'וראב:

== עג ==

עג) '''שם''' והנוגע ברגליו. ואפילו אם הרגלים הם רחוצים ונקיים גם כן צריך נט"י כי לדברי המקו' ז"ל דהר"ר שברגלים היא עזה מאד ולא תזוז ממקומה ע"י רחיצה כמ"ש לעיל אות ה' ולכך אפילו מנוקים הנוגע בהם צריך נט"י, וכ"כ מו"ק, וכ"כ ה' יפה ללב ח"א אות כ"ב בשם הנז':

== עד ==

עד) '''שם''' והחופף ראשו. דוקא אם חיכך תוך השערות שבראשו אבל אם נגע בשערות ולא חיכך א"צ נט"י דאין בנגיעה זוהמא כמו בגופו, ח"א כלל מ' אות י"ט וכתב שכן מוכח סי' קס"ב סעי' ח' מדברי רמ"א. וכ"כ א"ר עי"ש, וכ"כ ר"ז סי' קס"ב אות ב' וסי' קס"ד אות ב' וכ"כ היפ"ל אות כ"ג משם ה' בתי כנסיות, וכתב דהכי דייק לשון הרמב"ם שהביא מרן בסי' קס"ב ובסי' קס"ד עי"ש, וכ"כ עמה"ש שם אות י"ז:

== עה ==

עה) '''שם''' והחופף ראשו. כתב רו"ח אות ו' וז"ל וכמו כן בנוגע בשער זקנו ובפרט כשהוא סמוך לבשר שיש בו מלמולי זיעה וגם לפעמים מחכך בשער זקנו שנמצא בהם כנים והוי בכלל המפלא כליו דאפילו לא מצא כנה צריך נט"י ועוד כיון דקיי"ל ביו"ד סי' קי"ז דכל הנוגע בזיעה צריך נט"י משום סכנה חוץ מזיעת הפנים וכו' עכ"ל, ולענ"ד צ"ע דלמה יצא מקום הזקן מכלל הפנים דאין בזיעה ההוא משום סכנה ומ"ש דהוי בכלל המפלא כליו י"ל שאני התם כיון דבכוונה מכוונת מחפש אחר הכנים בחורים ובסדקים חיישינן דילמא נגע בכנה בידיו ולא ראה בעיניו אבל הכא אין כוונתו רק לחכך ולא שכיח כ"כ כנים דחיישינן דבאקראי בעלמא דילמא נגע וכן העולם אינם נזהרים בזה, ועיין לקמן אות צ"ח:

== עו ==

עו) '''שם''' וי"א אף ההולך בין המתים, היינו בית הקברות. תשובת מהרי"ל סי' כ"ג, מ"א ס"ק ב', חיי"א שם. ר"ז אות י"ח. קי' ש"ע סי' ב' אות ט':

== עז ==

עז) '''שם''' ומי שנגע במת, משמע דאה הלך אצל מת א' א"צ נטילה מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת א' וה"ה למלוין אותו, מ"א ס"ק כ"א. ר"ז שם חי"א שם. קי' ש"ע שם. ונוהגים לרחוץ אפילו אם ילוונו ד"א בשעת הוצאתו מביתו בחזרתו ממנו אע"פ שלא הלך לביה"ק. יפ"ל ח"ג חי"ד סי' שע"ו אות ב'. ויראה חוץ לד"א מן המת א"צ נטילה, א"א אות כ"א, עמה"ש שם אות י"ט. וכ"כ פת"ע אות ל"ג:

== עח ==

עח) '''כתב''' שכגה"ג ביו"ד סי' שע"ו אות י"ד וז"ל מנהגינו שלא לקנח הידים מאותה רחיצה אלא מניחים שיתנגבו מעצמם ולא שמעתי טעם נכון לזה עכ"ל, וכתב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' ל"ה אות ע' בשם פחד יצחק ע' ק' שראה רבותיו מהר"י בריא"ל והריב"ק שהיו מקנחים אותם וכך היה נוהג כמותם יעו"ש והב"ד סידור בי"ע בדיני חזרה מבה"ק אות ד'. יפ"ל שם. וכתב שם היפ"ל שיש נוהגים כן בימות החורף אבל בימות הקיץ מניחים כך בלי ניגוב, וכ"כ בן א"ח שם אות ט"ז שיש להקל בעת הצינה עי"ש:

== עט ==

עט) '''בשעת''' רחיצת הידים בחזרתם מן המת מקפידים שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ. ביל' ביו"ד שם. חידושי רע"ק שם, וכ"כ חכ"א כלל קמ"ד אות ל' בשם מענה לשון, ונ"כ א"ר בא"ח סי' רכ"ד ס"ק ז':

== פ ==

פ) '''כתב''' רמ"א ביו"ד שם וז"ל ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג' פעמים ומנהג אבותינו תורה היא עכ"ל וכתב עליו יפה ללב שם אות ג' וז"ל ומנהגינו להקפיד שלא ליכנס אפילו לביתו קודם שירחץ וכו' עי"ש. וכן משמע מלבוש שם ושכנה"ג שם בהגה"ט אות י"ט שכתבו סתם שלא ליכנס לבית קודם שירחץ משמע אפילו לביתו:

== פא ==

פא) '''שם''' ומי שנגע במת. וה"ה נמי מי שנגע בעכו"ם או בישראל מומר שהם בחייהם כמתים שצריך נט"י. יפה ללב ח"א אות כ"ד בשם לב חיים ח"ב סי' ו' וכן הוא ברו"ח אות ב'. וכתב שם יפה ללב וז"ל ונראה פשוט דה"ה נמי במי שנגע בבע"ח טמאים שצריך נט"י עכ"ל. ואע"ג דר"ז סי' צ"ז אות ג' כתב דהנוגע בב"ח טמאים אין צריך נטילת ידים מ"מ יש להחמיר היכא דאפשר:

== פב ==

פב) '''שם''' ומי שמפליא כליו. אפילו לא נגע בכנה שלא מצא, מג"א ס"ק כ"ב, א"ר ס"ק י"ג, ר"ז שם, חי"א שם, קיצור ש"ע סי' ב' אות ט':

== פג ==

פג) '''שם''' ומי שמפליא כליו, ומכ"ש אם הוא מפליא שערותיו של זקנו ושל הפאות להוציא את הכנים שחייב בנט"י אפילו לא מצא דלא גרע מדין זה דהמפליא כליו, יפה ללב שס אות כ"ה בשם תורה וחיים למהרח"ף ז"ל. וכתב עו"ש דאפילו לא הפליא כ"א לחפש אחר פרעושים כמנהג בני אדם צריך ליטול:

== פד ==

פד) '''והנוגע''' בכנה. כתב יפה ללב שם אות כ"ו וז"ל ובעט"ז לקמן סי' ז' כתב וההורג כנה עי"ש דש"מ דדוקא אם הרגה דאיכא מידי דלכלוך ומיאוס יותר אבל בנוגע לבד א"צ נטילת ידים ואנן נקטינן לחומרא אפילו בנגיעה לבד כפשט דברי מרן וכמ"ש בב"י בשם מוהרי"א ז"ל וכ"כ הלבוש ז"ל ועיין בא"ח די"ד ע"ב שכתב וז"ל דלא יגע בכנה ולא בפרעוש וכו' ואם נגע יטול או ישפשף יעו"ש עכ"ל וכ"ה פשט דברי האחרונים שכ' הנוגע בכנה, ר"ז שם, חי"א שם, קיצור ש"ע שם, ועיין שע"ת אות כ' שכתב הנוגע בפרעוש די לו בנקיון בעלמא וכ"כ עמה"ש שם אות ט"ז בשם הנז':

== פה ==

פה) '''שם''' והנוגע בגופו בידו. היינו במקומות המכוסים לפי שיש שם מלמולי זיעה כמ"ש סעיף כ"א אבל אם רחץ גופו היטב ולא נשאר בו שוה טינוף א"צ נטילת ידים, כ"כ הרב יוסף פלאג'י {{ממ|נר"ו}} בתשובה שבסוף רו"ח ח"ב עי"ש

== פו ==

פו) '''שם''' והנוגע בגופו בידו. כתב ח"א כלל מ' אות י"ח וז"ל נגע ביד א' במקום מטונף א"צ ליטול אלא אותו יד ואפילו באמצע סעודה כ"מ בפסחים קט"ז בתוס' בד"ה כל שטיבולו וכו' ובתו' יו"ט פ"א דידים מ"א ובסי' ק"ע עכ"ל וכ"כ הר"ז בסידורו בהל' נטילת ידים לסעודה אות י"ז וז"ל ואם נגע במקום מכוסה צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק עכ"ל, וכ"כ עמה"ש על קי' הש"ע סי' מ' אות כ"ג בשם מסגרת שש"ש וכ"כ הארץ חמדה באזהרות שהעולם נוהגים שהם נוגעים במקומות המכוסים ואינם נוטלים כדינו רק מקנחים ידיהם או נותנים אותו אצבע הנוגע במים וזה לא מהני דצריך לפחות ליטול כל היד עד קשרי אצבעותיו ואפילו אינם נוגעים רק באצבע קטנה וכו' עי"ש, אכן ה' יפה ללב ח"א אות ז"ך כתב בשם מור אביו ז"ל בלב חיים ח"ב סי' ז' דאפילו נגע באחד מכל אלה שצריך נטילת ידים בידו א' יש לו ליטול השתי ידיו וסיים שכן כתב בשל"ה עיין בו והכי נהוג עלמא עכ"ל, ולעניין דינא יש לפסוק כס' א' והמחמיר כס' אחרונה תע"ב:

== פז ==

פז) '''שם''' והנוגע בגופו בידו. האי בידו שכתב כאן לבסוף קאי אכולהו שכתב לעיל דהיינו החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף ראשו ומי שנגע במת ומי שמפליא כליו והנוגע בכנה ועד אחרן במ"ש והנוגע בגופו איירי שחלץ ונגע בכולהו בידו ממש כמפורש כאן אבל אם היה בדבר אחר שלא נגע ידו ממש בהן א"צ לטילת ידים, יפה ללב שם. וכ"כ מג"א סי' צ"ז ס"ק ז' דיכול ליטול כנה על ידי בגד וא"צ נט"י, וכ"כ ר"ז שם אות ג'. וכ"כ חיי"א כלל כ"ב אות ח' דמותר ליגע במקומות המכוסים באדם או לחכך ראשו ע"י בגד עי"ש, וכ"כ השו"ג סי' יו"ד אות י"ז שראה כמה ת"ח שמשליכים על כתפיהם סודר או מפה גדולה כדי לקנח הזיעה או הידים או מי שהוא רוצה לחוף ראשו או הגוף כדי שלא ליגע בידים וכו' עי"ש וכ"כ היפה ללב שם בשם הא"ח בהל' תפלה אות ט"ז דף י"ד ע"ב עי"ש:

== פח ==

פח) '''מי''' שנוגע בכלי השתן או בכלי צואה אם הוא נקי אי צריך נטילת ידים עיין לקמן בש"ע ס"ס מ"ג ונלע"ד דל"מ אם הוא של מתכת וזכוכית שא"צ נטילת ידים מדינא אלא אפילו הוא של חרס שאסור לקרות ולומר דברי קדושה כנגדו עכ"ז כיון שהוא נקי ובר ואינו טופח ע"מ להטפיח ממ"ר וצואה א"צ נטילת ידים, וכן מתבאר מת' ה' זקן אהרן סי' ע"ב דמי שנוטל כלי השתן בידו ויש בו טופח ע"מ להטפיח נטמאו בו הידים וצריך מי שנגע בהם לרחוץ עד שיוכל להוציא מפיו ד"ק וגם לפניהם אסור וכו' וכתב עוד וז"ל וכיון ששמות הקודש אפילו בל' חול אסורים היאך יעלה על לב אדם להזכיר ולהשבע בהם וידו אוחזת בעקב הטומאה רח"ל יעו"ש, ועכ"פ לומר ד"ק או אם יש לו תפילין בראשו להחמיר ובפרט אם היא של חרס, רו"ח אות ד':

== פט ==

פט) '''שם''' ומי שעשה א' מכל אלו וכו' ואם אינו ת"ח יצא מדעתו. שמעתי דבא לידי חטא דאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. א"ר ס"ק י"ג. חיי עולם על הי"ח:

== צ ==

צ) '''שם''' ומי שעשה וכו' ולא נטל וכו'. כתב מאמ"ר ס"ק יו"ד וז"ל נלפק"ד דהיינו דוקא באם לומד ומתפלל בלא נטילת ידים אבל אם הולך לעסקיו או כיוצא בו לל"ב וכ"מ ממ"ש ב"י בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל בדין ברכות השחר וכן מבואר ממ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה סי' צ"ב סעי' ז' וממ"ש שם מג"א דלד"ת די בנקיון אעפ"י שיש לו מים משמע דכשאינו לא לד"ת ולא לתפלה אפילו נקיון א"צ והכי מסתבר עכ"ל. משמע מדבריו דבכולהו אם הולך לעסקיו בלי נטילת ידים לל"ב ואע"ג דאית בהו משום רוח רעה לכ"ע כמ"ש לעיל אות ס' וס"א אמנם הרב נו"ש אות י"ב אחר שהביא דברי המאמ"ר הנז' כתב עליו וז"ל ול"נ דהיינו דוקא במידי דמשום נקיות כגון חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופץ בראשו וכיוצא. אבל בהנך אחריני דאית בהו משום רוח רעה אפילו אינו לומד צריך ליטול ידיו וכן מוכח מהראיה שהביא איהו גופיה מדברי המג"א רסי' צ"ב דשם איירי במידי דנקיות וכו' אבל במידי דיש בהם משום רוח רעה צריך ליטול עכ"פ ועיין מ"ש מ"א ס"ק י"ח גבי היוצא מבהכ"ס ודוק עכ"ל. הנה מה שציין על מ"א כוונתו להביא ראיה דמידי דהוי משום רוח רעה צריך ליטול אפילו אינו לומד דז"ל מ"א שם בשם סדה"י ירחץ תכף כמו בשחרית עכ"ל והיינו משום רו"ר וז"א דהא הסדה"י כתב בכל אלו הדברים צריך ליטול תכף כמ"ש לעיל אות ס"ג וי"ל דזהו דוקא לכתחילה וגם המאמ"ר מודה דלכתחלה טוב להחמיר:

== צא ==

צא) '''[סעיף יט'] המקיז דם מהכתפים וכו'.''' ואיני יודע אם בכלל זה מה שקורין שרעפין או באנקיס וכן עלוקה שקורין איגל או פיאווקעס אם צריך ליטול ידיו ויראה דאין טורח כ"כ ויטול ידיו גם לזה. פרמ"ג א"א אות כ"ב:

== צב ==

צב) '''שם''' המגלח ולא נטל וכו'. כתב יפה ללב ח"א בקונ"א הנקרא יושר לבב אות י"ח וז"ל מדכתב המגלח ולא כתב המתגלח משמע דוקא מי שמגלח את עצמו בידו אבל המתגלח על ידי זולתו א"צ ליטול וכן יש לדקדק גבי נטילת צפרנים דכתב בסמוך הנוטל צפרניו ולא נטל וכו' אבל העולם נוהגים ליטול ידיהם אפילו שהוא מתגלח על ידי אחר שזה הוא הווה ורגיל ונראה ק"ו הדברים ממש"ל בסי' קס"ג ס"ב בדין המאכיל וכו' יעו"ש עכ"ל. ונראה דבחנם נדחק דלשון המגלח משמע בין אם גלח עצמו בידו בין גילחו לו אחרים וכן י"ל גבי הנוטל צפרניו. וכתב עוד שם והמגלח לאחרים הוא צריך ג"כ נטילת ידים דלא גרע מהחופף ראשו והנוגע בגופו בידו דצריכים נטילה עכ"ל. אמנם הנוטל צפרני אחרים א"צ ליטול דהא הנוטל צפרניו על ידי אחרים הוא צריך ליטול משום רו"ר השורה על הידים כמ"ש לעיל אות ס"א אבל הנוטל צפרני אחרים למה צריך ליטול ואי משום דנוגע בצפרנים אין בהם מיאוס כדאי' במו"ק דף י"ח ע"א. וכ"כ הריא"ז הביאו באה"ט סי' תקל"ב סק"ב:

== צג ==

צג) '''שם''' המגלח ולא נטל וכו' לא שנא בין אם העביר שערו על ידי תער או ע"י מספריים דגם המעביר שערו ע"י מספריים נקרא גלוח, עיין טור א"ח סי' תקפ"א וש"ע יו"ד סי' ש"ץ סעי' ג':

== צד ==

צד) '''[סעיף כא'] צריך ליזהר בתפלה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך.''' משמע מדברי מרן ז"ל שוק וירך אפילו הם מגולים אין ליגע בהם. נו"ש אות ט"ו, רו"ח אות ו':

== צה ==

צה) '''שם''' לפי שיש שם מלמולי זיעה. וכן יש ליזהר שלא ליגע בבגד שיש שם זיעה הרבה כגון בצד הפנימי של הכובע, עמה"ש על קי' הש"ע סי' מ' אות כ"ג בשם בה"ל, וכ"כ רו"ח שם וז"ל ולפז"נ דיש ליזהר ג"כ מליגע בכובעים כשהוא הרבה מזיעה שיש ממשות מזוהמא ואם ידחוק בצפורן יוצא מלמולי זיעה דצריך נט"י אכן כשנוגע בזיעה לבד שיוצא מידיו ומזרעותיו עד הקובדו שאז הוא נקרא מקום מגולה כמ"ש הב"י בשם הכלבו לקמן בסי' צ"ב או אם נוגע בכתונת או בבגד הנתון לקבל הזיעה והוא לח ואפילו טופח ע"מ להטפיח מחמת הזיעה נראה ברור דכל שאינו יוצא מן הזיעה שום ממשות זוהמא ליכא חששא כלל עכ"ל:

== צו ==

צו) '''שם''' לפי שיש שם מלמולי זיעה, ובזיעה יש סכנה שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים יו"ד סי' קי"ו סעי' ד', וסימן לדבר בזיעת אפיך תאכל לחם, עט"ז, באה"ט ס"ק כ"ו:

== צז ==

צז) '''שם''' וכן שלא לחכך בראשו. וכן שלא ליגע בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד כמ"ש בהג"ה סי' צ"ב סעי' ז' וכ"כ האחרונים, ר"ז שם, חי"א כלל כ"ב אות ט' עמה"ש על קי' הש"ע סי' מ' אות כ"ג. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בענין ברה"ש וז"ל גם הזהירני מאד מורי ז"ל שלא להכניס האצבע בתוך האזנים כדי לנקות הזוהמה שבהם בתוך התפלה כלל מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח ואם עשה כך צריך נט"י עכ"ל, וכ"כ כף החיים סי' ח' או' ל' ויפה ללב ח"א סי' צ"ב או' יוד בשם אור צדיקים דהמכניס אצבעו באזנו ובחוטמי צריך נטילת ידים ודלא כהמו"ק {{ממ|הובא ברו"ח אות ג' וביפה ללב שם}}. גם המחב"ר שם אות ד' כתב וז"ל המו"ק הקל בנגיעת צואת האף כי רמי ליה בידו ולא נהירא עכ"ל, והביאו שע"ת שם וש"צ דף ק"י ע"ד, וסיים שם כף החיים ול"ד מכניס אלא ה"ה נמי אם קנח במפה או בקיסם לא יגע בזוהמא היוצאת מהם דמה הועיל בזה אחר שנגע ע"כ. ודווקא כשהיא רכה ולחה אבל יבשה ודאי לא חמירא מצואה ממש. יפה ללב שם, ועיין להרו"ח שם שכ' שמדברי ס"ח סי' רנ"ב ושל"ה דף ר"ן ע"ב נראה דהמקנח חוטמו א"צ נטילת ידים אלא די בקינוח עי"ש. ויש לסמוך על זה היכא דלא אפשר:

== צח ==

צח) '''שם''' אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו וכו' משמע בהדיא מפשט הלשון דמה שהוא חוץ לכובע שמשימים על הראש והוא מגולה אין להקפיד ולא שנא בין אם יש שם שער בין אם הוא מגולח והטעם משום דהזיעה אינה מזקת אלא א"כ יש בהזוהמא כמ"ש בהג"ה ובט"ז ס"ק ט"ו ומקומות המגולים כיון ששולט שם האויר אין בזיעה ההיא שום זוהמה ואפילו יש שם שער ג"כ שולט האויר ומשו"ה אינה מזקת ודלא כהמאמ"ר שכתב באות י"א שאפשר לחלק בין אם יש שער למגולח יעו"ש:

== צט ==

צט) '''שם''' ומקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד, מותר ליגע בידו עד הפרק הנקרא קוב'דו ובצוארו עד החזה, ב"י סי' צ"ב בשם הכלבו, ט"ז שם סק"ב. מג"א כאן ס"ק כ"ג, א"ר אות י"ד, סלת בלילה אות ב' וכתב מחה"ש על זה וז"ל ולענ"ד דהכל לפי המדינה ודרך לבושיהם דמקום שיש להם כתונת שרחב בית היד וכן אין כורכין סביב הצואר א"כ נשאר עד השיעור שכ' מ"א ע"פ הרוב מגולה וליכא שם מלמולי זיעה אבל במקום שכורכין מטפחת סביב צוארם ובית יד של כתונת שלהם קצר א"כ גם אלו מקומות ע"פ הרוב מכוסים ויש גם שם מלמולי זיעה עכ"ל וכ' ה' בן א"ח שם אות י"ז וז"ל ויד שמאל אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין עד אחר שני שלישי הפרק ההוא חשיב בכלל המקומות המגולים וא"צ רחיצה כלל אבל יד ימין שאין מניחים בה תפילין של יד אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע צריך רחיצה דחשיב מקומות המכוסים כיון דאין דרך למשמש שם וכן האשה ג"כ חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל המכוסים ואם נגעה צריכה רחיצה ובמקום שדרך הנשים לכסות פירקי זרועותיהם הסמוכים לכף שדרכם להניח לולאות סמוך לכף בראש הכתונת שתהיה הכתונת מכסה כל הזרוע אז גם אם נגעה בזרועה צריכה רחיצה משום נקיות וכן הדדים בזמן שמניקת את בנה שדרכן להיות מגולין תמיד אם נגעה בהם א"צ רחיצה אבל אם אינה מניקת שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי אז הם בכלל מקומות המכוסים וצריכה רחיצה אם נגעה בהם עכ"ל, משמע מדבריו דאם דרך האנשים גם כן להניח לולאות בראש הכתונת סמוך לכף אם נגע ביד שמאל עד שני שלישי הפרק הסמוך לזרוע א"צ רחיצה כיון שמגלה אותם בשעת הנחת תפילין וממשמש בהם לא חשיב ממקומות המכוסים אבל אם נגע ביד ימין אפילו בזרוע צריך רחיצה כיון שדרכן להיות מכוסים וכדברי המחה"ש:

== ק ==

ק) '''[סעיף כב'] אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור וכו'.''' או בקורה. ס"ח, מ"א ס"ק כ"ד. ר"ז סי' צ"ב אות ד', נה"ש אות ב', או בכותל, ש"ע סי' צ"ב סעי' ז' ור"ז שם אות ה', ש"צ דף ק"י ע"ד. וכ"כ יפה ללב בקו"א אות ב' בשם ש"צ ולא זכר שכ"כ בש"ע, ואפילו במפה, חי"א כלל ז' או' ב', ואם הוא בספינה מקנח בדפניה או בבגדים קשים, וכן אתה דן בשבת שאין רשאי בטלטול צרור או עפר, שתילי זתים או' ל"ג בשם כ"מ פ"ג מהק"ש:

== קא ==

קא) '''שם''' יקנח ידיו בצרור וכו' וצריך לקנח ג"פ דומיא דמים, שכנה"ג בהגה"ט אות ז' בשם ברכת אברהם סי' פ', והביא דבריו עו"ת אות י"ג וכתב עליו וז"ל ולענ"ד אינו נראה כיון דלא מהני לרו"ר למה לי ג"פ בנקיון בעלמא סגי עכ"ל, ועוד הביא דבריו כס"א אות ט' וכתב עליו וז"ל ואחר המחילה רבה אישתמיט ליה דברי מרן ז"ל בב"י שכתב ע"ד הרשב"א ז"ל בת' דמשכשך ידו לתוך כלי כתב עליו דהיינו דוקא כדי להתפלל אבל להעביר רוח רעה לא מהני ובעי ג"פ על ידי עירוי ושכשוך ידים בכלי אפילו כמה פעמים לא חשיב אלא פעם א' א"ד ז"ל, והוא מדויק מדברי הזוה"ק, מעתה איך כתב הרב דאם מקנח ידיו בצרור ועפר צריך שיקנח ג"פ כמו מים דהא באמת קנוח בעפר וצרור לא מהני אלא לתפלה ולא להעביר רוח רעה כמ"ש מרן בסעי' זה וא"כ למאי נ"מ קנוח בעפר ג"פ דהא בפ"א סגי דאינו מועיל אלא לתפלה ולתפלה ולק"ש בפ"א סגי כמ"ש מרן עכ"ל. גם המאמ"ר אות י"ב כתב לדעת מרן א"צ לקנח ג"פ דכל שאינו לרו"ר אלא לנקיון סגי בפ"א ותמה על שכנה"ג עיי"ש, אבל הא"ר ס"ק ט"ו הביא דברי העו"ת וכתב עליו וז"ל ולא עיין אלא בשכנה"ג ולא בברכת אברהם גופיה דף מ"ט דכתב כן לתירוצא קמא דמהני נמי לרו"ר אבל לתירוצא בתרא דלא מהני לרו"ר אלא מים לא בעינן ג"פ ולכתחילה נראה לחוש לתירוץ קמא עכ"ל. גם ה' יפה ללב ח"א אות ל"ג אחר שהביא דברי העו"ת כתב וז"ל אלא דלפי מ"ש המאיר לארץ ס"ק צ"ג על מ"ש מר"ן אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן בשם הא"ר ושכנה"ג בשם הב"א לחד תירוצא שמועיל גם לרוח רעה עי"ש א"כ אינו כ"כ מן התימה מ"ש דצריך לקנח ג' פעמים ונכון הדבר כשלא ימצא מים כלל עכ"ל:

== קב ==

קב) '''שם''' יקנח ידיו בצרור וכו'. לא שנא אם הם מלוכלכים לא שנא שהסיח דעתו. טור סי' צ"ב וצ"ע מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח הדעת וצ"ל דדילמא מודבק בו מעט זיעה או צואה ויתקנח, מג"א שם סק"ג:

== קג ==

קג) '''שם''' יקנח ידיו בצרור וכו', וצריך לנקות אף גב היד ועד הפרק. פרמ"ג במש"ז ס"ק ט"ו:

== קד ==

קד) '''שם''' אם אין לו מים וכו'. ואם אין לו מים כל כך ליטול ידיו ג"פ כראוי יטול פ"א ויברך ענט"י הגם דלא מהני לרו"ר כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו ע"י זריקת מים טהורים מן הכלי וככהן שמקדש ידיו מן הכיור ולכך מברכין אשר קדשנו וכו' ולקדוש ידים די בפ"א. ר"ז בסידורו וכ"כ הג' רעק"א בהגהותיו דש"ע ע"ד המג"א ס"ק ב' עי"ש ומ"מ צריך שיזהר לשפוך רביעית על ב' ידיו כאחת מאחר שאין נוטל ידיו אלא פ"א, ר"ז שם.

== קה ==

קה) '''שם''' ויברך על נקיות ידים וכו'. כתב המג"א ס"ק כ"ה וז"ל צ"ע דבס"ס קנ"ט פסק דלעולם מברך ענט"י וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' קצ"א ובסי' תשנ"ד עי"ש דעיקר הציווי ליטול מן הכלי {{ממ|ולכן מברכין ענט"י ע"ש הכלי שקבעוה חכמים לשיעור נט"י והיה שמו נטלא מחה"ש}} ולכן אין אנחנו מברכין ענט"י לתפלת מנחה משום דדי בנקיון עפר וא"כ למה פסק כאן על נק"י {{ממ|הא לא נצטוינו על נקיות גרידא אלא נצטוינו על הנט"י מחה"ש}} עמ"ש ס"א ועס"י קכ"ח ס"ו עכ"ל, והביא דבריו הישי"ע אות ה' וכתב דכונתו דלא יברך כלל כיון דא"א לברך ענט"י וברכת על נק"י הוא ברכה שלא תיקנו חז"ל דעיקר הציווי ליטול מן הכלי ולכך אין מברכין בתפלת המנחה כיון דדי בנקיון עפר אינו מברך א"כ ה"ה באין לו מים כיון דדי בנקיון אין לברך על נק"י כיון דלא מצינו נוסח ברכה זו. וכ"כ חיי עולם ע"ד מג"א ס"ק י"ט, ואף שכתב שם הישי"ע על דברי המ"א אם לדין יש תשובה עי"ש, מ"מ סיים שם לדינא מהראוי שלא יברך משום דסב"ל.

== קו ==

קו) '''[סעיף כג'] לא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה.''' אפי' העומד מלימוד לתפלה צריך נט"י כמ"ש בהג"ה ס"ס רל"ג, וכ"כ יפה ללב ח"א אות ל"ד בשם עט"ז סי' א' ולא זכר שכ"כ בהג"ה, וכ"כ בשכנה"ג סי' צ"ב בהגב"י אות ג' משם מוהרי"ל אבל הוא ז"ל כתב וז"ל ולא ראיתי למורי הרב ולשאר גדולי הדור נזהרים בזה עכ"ל, ונכון להחמיר היכא דאפשר:

== קז ==

קז) '''שם''' אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילת ידים וכו', בס' הזוה"ק אסר בפי' כמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים דף ק"ב והביאו הכנה"ג וכזה ראיתי למור זקנינו ז"ל בס' אור החמה כ"י משם מהרח"ו זצ"ל דבזוה"ק מוכח דלא כמו שפסק בש"ע, ברכ"י אות ח', והביא דבריו הש"צ דף מ"ד והזכ"ל אות נו"ן והשע"ת אות ל', וכ"כ היפה ללב סי' מ"ז אות ט' בשם הזוה"ק דאסור לברך בלא נטילת ידים ואפילו לקרות בתורה ואפילו מלה חדא אסור עי"ש, וכ"כ ר"ז במה"ת סי' א' אות ז'. ומ"מ אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג"פ כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה חלילה לו ליבטל מד"ת עד שיאיר היום ויטול ידיו ג"פ אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקה ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים, ר"ז שם, ועיין לעיל אות ק"ד ואות ק"ה:

== קח ==

קח) '''כתב''' הט"ז סי' ס"ב וז"ל מי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה וכו' עכ"ל. וכ"כ הסלת בלולה שם ס"ק ד' וכ"כ ח"א כלל ה' אות ט"ז, אכן הא"ר שם ס"ק ד' חלק על הט"ז דאינו יכול להרהר אלא ינקה ידיו בכותל או בצרור או בכל מידי דמנקי ויכול לברך עי"ש, וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ל"ח עי"ש. וכן העלה בשו"ת מהר"י מברונה סי' ס"ה, וכ"כ הברכ"י שם בשם שו"ת מהר"י זיין וכתב עליו הוא ז"ל ואולם לפי מאי דכתבינן לעיל סי' ד' אות ח' בשם מהרח"ו ומהר"ם די לונזאנו דכפי הזו' אסור לברך כשרו"ר עודנו עומד על ידיו נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא דלהעביר רו"ר צריך נט"י ג"פ וע"כ אם הוא אנוס שאינו יכול לרחוץ העיקר שיהרהר הברכה בלבו וכמ"ש הט"ז וכו' ויר"ש יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עמדו וירחוץ ידיו ג"פ ויברך ברכה שלמה כתקנה עכ"ל, והביאו דבריו הש"צ שם והזכ"ל ערך ברכה אות נון ושע"ת כאן אות כ"ח, וכ"כ פרי האדמה ח"א דף ט"ו דאם אינו יכול ליטול ולברך דאז אח"כ לא יוכל לישן אזי יוכל להרהר הברכה בלבו ויוצא וכמ"ש הט"ז עי"ש, וכ"כ בנו הרב בס' ברכות המים בסי' זה וכ"כ השו"ג חא"ח בכללים נפרדים או' קכ"ה והביאו עקרי הד"ט סי' א' או' כ"ב וכן העלה להל' בשו"ת זכור ליצחק סי' א' יעו"ש, וכ"כ מהרח"ף ז"ל בס' כף החיים סי' ח' אות ח', ויעו"ש שהביא בשם כמה פוסקים. ומ"ש בס' תפלה לדוד דף פ"ג ע"ב משם שער המצות דישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך לפטור כל מה שישתה כל הלילה ובבקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בב"א יברך ברכה אחרונה עיין בזכ"ל שם שתמה על דבריו דבסי' קע"ח סעי' ז' מוכח דשינת קבע הוי הפסק יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' ס"ב או' יו"ד:

קח) '''ונראה''' לפ"ז נמי אם שמע קדיש או קדושה וכיוצא בעודו על מטתו ולא ההפיק עדיין ליטול ידיו דיהרהר הקדיש או הקדושה בלבו כמש"ל, אבל הישן ביום או אחר חצות לילה אחר שבירך ברה"ש ולמד תיקון חצות ושמע קדיש או קדושה וכיוצא קודם שנטל ידיו נראה דיכול לענות. ואע"ג דיש פלוגתא בזה עיין לעיל אות מ"ז כיון דהרש"ש בס' נה"ש ד' פ"ו ע"ב ודפ"ז ע"א כתב דאחר חצות לילה אין רו"ר שולטת מאחר דבירך ברה"ש ולמד ת"ח וכן הסכים נכדו בס' דברי שלום שאלה מח נראה דיכול לענות ולא חיישינן דלמא נגע במקום המטונף כיון דהאדנא כולם ישינים בבגדיהם, עיין הרדב"ז שם, ופרי האדמה שם:

== קט ==

קט) '''שם''' אלא א"כ הוא ישן על מטתו ערום וכו' שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים, מג"א ס"ק כ"ז וכתב א"א ע"ז וז"ל ומלבושים שלנו שבית הצואר פתוח אם ישן במלבושים שינת קבע מסתמא ידיו מטונפות כי דרכו לחכוך בגופו במקום זיעה ואסור ללמוד או להזכיר ה' עד שינקה אבל שינת עראי אין חזקתו שנגע כי אם סתם הויין וכשרים לת"ת ולברכה רק לתפלה פסולים עכ"ל:

== קי ==

קי) '''שם''' שאז אסור להזכיר את ה' עד שינקה אותם, משמע כשאינו מזכיר את ה' יכול להתפלל או ללמוד בידים מטונפות ואפשר דלאו דוקא וכן נכון להחמיר עו"ת אות ט"ו, והביא דבריו הנו"ש אות י"ח וכתב עליו וז"ל ול"נ דבידוע שנגע אסור ללמוד עד שינקה אותם כמבואר בסי' צ"ב סעי' ו' אבל אם אין ידוע לו בודאי שנגע אלא דמסתמא אמרינן שנגע כיון שישן ערום כגון הכא רשאי ללמוד בלא הזכרת ה' או איזה תפלה או בקשה שאין בה הזכרת ה' ואין בזה שום חומרא דאדרבא נמצא חומרו קולו דמתבטל מנימוד ואפ"ל דלא ילמוד כך בקביעות אלא בעראי וכו' עכ"ל, ועי' לעיל אות ק"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]