עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] כשיכנס וכו'.''' ועכשיו לא נהגו לאומרו. דאין אנחנו מחזיקים עצמנו ליר"ש שהמלאכים מלווים אותנו. ב"ח. ט"ז סעק"א. ר"ז או' א' אבל המצת שמורים דף כ"ח ע"ד כתב צריך להזהר שבכל פעם שיכנס בבה"כ שיאמר התכבדו וכו' היפך ממ"ש הרד"א כי הוא טוב לאומרה כדי להעביר ממנו רוח הטומאה ומחשבות רעות ויהיה לבו פתוח תמיד לד"ת ללמוד אותה בקדושה ובטהרה עי"ש והביאו מחב"ר או' ב' וכתב עוד משם הרב המקובל הג' מוהר"ם פאפיראס ז"ל בס' אור צדיקים וז"ל יאמר התכבדו וכו' ואף שכתב בש"ע שלא לאומרו עכשיו עכ"ז חידש האר"י לאומרו גם עכשיו ובזה ניצול שלא יהרהר בד"ת בבה"כ עכ"ל וכ"כ הרו"ח או' א' בשם ס' מגיד משרים למרן ז"ל בפ מטות ומסעי דא"ל המגיד למרן הקדוש שיאמר התכבדו מכובדים. וכ"כ יפה ללב ח"ג או' א' וכ' שע"ת או' א' ואולילא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנותם ולא זולתם דמחזי כרמות רוחא אבל הפ"ת ביו"ד סי' רמ"ו או' יוד כתב דלא שייך מחזי כיוהרא אלא בדבר שעושה בפני רבים משא"כ בזה:

א) '''וזה''' הנוסח התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא כי כן דרכם של בני אדם וכן יאמר בכל פעם שיכנס. טור:

== ב ==

ב) '''[סעיף ב'] יהא צנוע בבה"כ וכו'.''' והמצניע עצמו בבה"כ אין ר"ר ולא מיתה שולטים עליו והוא מא' מג"ד שמאריכין ימיו של אדם והיינו לגדולים אבל להטלת מים לא יהא צנוע. יפה ללב ח"א או' ב':

== ג ==

ג) '''שם''' בהג"ה. ולא ילכו ב' אנשים ביחד. ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון. גמרא ברכות דף ס"ב ע"א. מג"א סע"ק א' ר"ז או ב' והמכניס ידו לתוך בה"כ צריך נט"י בעירוי ג"פ. רו"ח או' ג' ועיין בדברנו לקמן סי' ד' או' ס"ו:

== ד ==

ד) '''שם''' בהגה: ולא ילכו ב' אנשים ביחד. וה"ה שתי נשים לא יכנסו ביחד. וכתב בחס"ל ז"ל שיש להזהיר בזה גם על הקטנים א' משום שירגילו במילי דצנעותא וא' משום שלא ירגילו במילי דפריצותא ואפי' בקטנים שאין יודעים עשות רע דהא אמרו בגמרא דאיתתא לא תקום להשתין בפני תינוק יונק וכ"ש בגדולים קצת. בן א"ח ה' שנה א' פ' ויצא או' ו':

== ה ==

ה) '''שם''' בהגה. גם לא ידבר שם. אבל נשים תקנו חכמים שיהיו מספרות בבה"כ משום יחוד ובמקום שהן בעיר אין לחוש. מג"א סע"ק ב' וכן במקום שהן בעיר לא ילכו שני נשים ביחיד ודלא כפרמ"ג א"א אות ב' חיי עולה על מ"א סק"ב. ועיין בן א"ח שם:

== ו ==

ו) '''שם''' בהגה. גם לא ידבר שם. כי יש מין שד המחטיא את האדם אם ידבר שם. אור ישראל בשם האר"י ז"ל. עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ד' אות ג' והרב סלת בלולה אות ב' כתב שאסור לדבר בבהכ"ס כדי שלא לתת להחצונים מקום להאחז בענין הקול והדבור של האדם כי קדוש הוא. ולצורך גדול כ"ז שלא נפנה עדיין אפשר דמותר. שע"ת אות ב' עמה"ש שם. וכמה ספרי מוסר כתבו שטוב לחשוב מחשבות אחרות בביה"כ כדי שלא יכנסו ברעיוניו הרהורי ד"ת. וכתב הר"ח שטוב להרהר בבה"כ צרכי מזונותיו וצרכי ביתו ובשבת יחשוב בבנינים נאים וצייורים. סלת בלולה אות ח':

== ז ==

ז) '''שם''' בהגה. ויסגור הדלת וכו' אפי' בלילה וחשך ואפילה. ומ"מ אם יש בביה"כ ריח רע קשה לו מאד והוא פותח את הדלת לאצולי פורתא יש להקל בחושך לילה ואין רואהו. בן א"ח שם אות ד':

== ח ==

ח) '''כשנכנס''' לביה"כ לא יכנס ופניו לאחוריו או לפניו אלא לצדדין. מסכת דר"א, ליקוטי פר"ח:

== ט ==

ט) '''[סעיף ג'] אם רוצה למשמש וכו'.''' אם הוצרך לפנות ואינו יכול לפנות יעמוד וישב יעמוד וישב עד שנפנה או יסיח דעתו מדברים אחרים. גמרא שבת דף פ"ב ע"א מט"י אות ה' ומ"ש המג"א סע"ק ג' ילך ד' אמות וישב וכו' צ"ע דבגמ' לא הוזכר ד' אמות אצל יעמוד וישב רק תקנה אחרת דילך יו"ד פעמים ד"א או ד' פעמים יו"ד אמות עי"ש. ואח"כ ראיתי בס' חיי עולה על מג"א סע"ק ג' שהקשה קושיה זו על מג"א והניח בצ"ע:

== י ==

י) '''[סעיף ד'] לא יגלה עצמו וכו'.''' וכשהוא מגלה עצמו לא יגלה עצמו מעומד אלא עד אחר שישב ולאחר שעשה צרכיו יכסה עצמו קודה שיעמוד. תמיד פ"א דף כ"ז ע"ב:

== יא ==

יא) '''שם''' כי אם מלאחריו טפח וכו' כן עיקר כדברי מרן ז"ל ודלא כב"ח. יד אהרן הגב"י. מט"י אות ו' מאמ"ר אות א' פרמ"ג מש"ז אות ב':

== יב ==

יב) '''שם''' ומלפניו טפחיים. ואף אם עושה קטנים בלא גדולים מלפניו טפחיים, פרמ"ג שם:

== יג ==

יג) '''שם''' מלפניו טפחיים, ואם המקום מטונף ויש חשש שיטנפו בגדיו א"צ ליזהר בזה אלא יגלה כפי הצורך לפי המקום וכל מה שאפשר למעט בגילוי ימעט וכמ"ש החס"ל ז"ל וכן נמי כל דאיכא חשש טנוף יש להקל בבה"כ שיש בו מחיצות ודלת סגור ולכן בזה"ז דטל הרוב כל בתי כסאות יש בהם מחוצות ודלת סגור אין מקפידין בענין הגילוי. בן א"ח שם אות ה':

== יד ==

יד) '''[סעיף ה'] אם נפנה במקום מגולה וכו'.''' אבל בחצר בכל ענין שרי. ב"י מג"א סע"ק ה' ומ"מ נ"ל דעיר המוקפת חומה לא מקרי מחיצות לענין זה. מג"א שם. אבל הרב נו"ש אות ד' כתב דמלשון מרן משמע דאין צריך לדקדק בזה כי אם בשדה דוקא אבל כל שהוא בתוך העיר שיש שם חומה ומחיצות אין צריך לדקדק עי"ש:

== טו ==

טו) '''שם''' שאין בו מחיצות וכו' אבל אם יש מחיצות אפילו מחיצה א' לצד מערב סגי ששם השכינה. ב"י. לבוש א"ר אות ג'. ושי"ע או' א' ויחזור אחוריו לצד מערב. ישי"ע שם א"א אות ה'. ר"ז אות ח' ויש מתירין אפילו אם המחיצה לצד מזרח אם מחזיר אחוריו לצד מזרח. מג"א שם ר"ז שם. תוספת שבת בקי' ס' פלאים. וכן משמע מקי' ש"ע סי' ד' אות ב' ומחיצית דנקט הש"ט לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וה"ה מחיצה א' נמי סגי. תו"ש שם. אבל דעת הפרמ"ג שם והישי"ע שם אם המחיצה לצד מזרח אסור. ויש לחוש לדבריהם. ועיין נו"ש אות ה' ושיעור המחיצה בזה כ' הרב בן א"ח שם אות ט' א"צ שתהיה גובה עשרה אלא כל שאין פירועו מגולה שרי ולכן אם היא קטנה יפנה סמוך לה ממש באופן שתגין שלא יתגלה פירועו, וי"א דאפילו במקום מחיצות צריך לדקדק בזה שלא לפנות בין מזרח למערב ונכון לחוש לדבריהם לכתחילה. במקום שאפשר שלא לבנות בהכ"ס תחלה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון. ר"ז אות ז' הרב בן א"ח שם. ועיין מש"ז או' ה'. וכן יש נוהגים ליזהר שלא לבנות בה"כ אלא בין צפון לדרום:

== טז ==

טז) '''[סעיף ו'] וכן אסור לישן בין מזרח למערב וכו'.''' פי' רש"י יכוון שיהא ראשה ומרגלותיה זה לצפו' וזה לדרום. וכ"פ הש"ע סוף סי' ר"מ. מיהו בזוהר פ' במדבר כתב בהיפך דההוא דהנותן מטתו בן צפון לדרום פי' ראשה למזרח ומרגלותיה למערב והביאו הב"ח. וז"ל שער המצוות פ' בראשית ועניין נתינת המטה בין צ"לד הוא יהיה דוגמת אדם הראשון כשנברא וכדוגמא שיעור קומה העליונה ראשו למזרח כנגד הדעת הנקרא מזרח ממזרח אביא זרעך ורגליו למערב יסו"מ כנזכר אצלנו בענין נטילת לולב וידו הימנית בדרום שהוא החסד ויד השמאלית בצפון שהיא הגבורה עכ"ל. וגם רש"י בספר ליקוטי פרדס חזר מפי' והסכים לפי' המקובלים והביאו ברכ"י אות ב', ועיין בת' שב יעקב סי' ג' שהכריע ג"כ כדעת הזוהר, והגם שכתב שכנה"ג בהגב"י אות ד' דעכשיו אין העולם נזהרים בכך עי"ש וכ"כ עו"ת אות ו' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד מ"מ יש ליזהר כדעת הזוהר והאר"י ז"ל:

== יז ==

יז) '''[סעיף ח'] כשנפנה בשדה וכו'.''' וה"ה אם הוא מפני בבית אחורי הכותל יכול לפנות אעפ"י שחבירו שומע העטוש, עו"ת אות יו"ד בכ"ש על גמ' ברכת דף ס"ב ע"א. שע"ת או' ח' ר"ז אות י"ב ובמה"ת אות ג' בן א"ח שם אות ז' ודלא כלבוש דמשמע דמחלק בין שדה לעיר. שע"ת שם.

== יח ==

יח) '''שם''' ובבקעה יתרחק עד מקום וכו' לראות פירועו. פי' גילוי שלו מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו של מטה אפ"ה א"צ להתרחק יותר, ט"ז סע"ק ז' ר"ז שם:

יח) '''וא"צ''' להתרחק יותר עד שלא וראנו חבירו אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום כיון שאין רואה פירועו. ר"ז במה"ת שם. בן א"ח שם:

== יט ==

יט) '''[סעיף ט'] לא ישב וכו'.''' ויבדוק עצמו היטב ולא ימהר לצאת כמו שעושין המון העם אלא ישהה שם עד שירגיש בעצמו שא"צ עוד, חיי"א כלל ג' אות א' קיצור ש"ע סי' ד' אות ג':

== כ ==

כ) '''[סעיף י'] לא יקנח ביד ימין.''' ואטר יד מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין דעלמא. ט"ז סע"ק ט' לפי גירסא שלפנינו. וכן פי' דבריו יד אפרים ומש"ז ומחה"ש ס"ק ח' וכ"כ מג"א ס"ק ח' עיין מחה"ש. ר"ז אות י"ד. קיצור ש"ע שם אות ה' חיי עולם על המג"א סע"ק ח';

כ) '''וכן''' אם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין דיש לקנח בימין דעלמא מג"א ומחה"ש שם. ר"ז שם. נוה שלום אות יו"ד. ומ"ש המחב"ר אות ח' דדברי המג"א קשים וכו' וכבר השיג עליו הא"ר והבכ"ש עיין נוה שלום שם שמיישב דברי המג"א. ועיין חיי עולם שם מ"ש על המ"א ועל דברי הלב"ש והפרמ"ג:

== כא ==

כא) '''שם''' לא יקנח וכו' אבל לשפשף הניצוצות של מי רגלים מבואר בב"י סי' מ"ג דשרי אפי' בימין ואפשר דה"ה דשרי להרוג כנה בימין. א"ר אות ח' ר"ז במה"ת אות ט' בן א"ח שם אות י"ד:

== כב ==

כב) '''שם''' לא יקנח ביד ימין. ואפי' כשמקנח בנייר וכדומה לא יקנח בימין. פאת השלחן על קי' הש"ע שם בשולי היריעה ודלא כדמשמע מר"ז שם באות הנז':

== כג ==

כג) '''כתוב''' בשל"ה שלא יקנח באצבע אמצעי שכורך עליה רצועה של תפילין. והביאו מג"א שם. א"ר שם ר"ז אות ט"ו. קי' ש"ע שם. ואם א"א לו בכך מחמת רוב הלכלוך שאינו מתקנח היטב אז יקנח בכל אצבעותיו. בן א"ח שם:

== כד ==

כד) '''אשה''' נמי לא תקנח ביד ימין, מו"ק. ואינו מוכרח להחמיר עליה דעלובה אשה אתמר בה כל היד המרבה ואמרו עלה חמת מלא וכו' מחב"ר אות ט' אבל הרה"ג בן א"ח שם כתב דאשה נמי לא תקנת בימין כי יש עוד טעמים לדבר זה דשייכי גם בה:

== כה ==

כה) '''[סעיף יא'] לא יקנח בחרס וכו'.''' והא דכתב מרן ז"ל סי' שי"ב סעי' ה' דמקנח באוזן החרס התם לא מיירי רק לעניין איסור שבת ובא לאשמעינן דבצרור איכא איסור שבת אבל בחרס שהוא אוזן הכלי מותר משום איסור שבת אע"ג דאיכא למיחש לכשפים מ"מ לא חיישינן ליה במקום איסור שבת. ב"ח. הלכה ברורה אות ד' בשם הנז'. עו"ת או' י"ב. וכ"כ ברכ"י או' ו' ועיין שם שהאריך בזה והעלה דבחול אף באוגני כלים אין לקנח משום כשפים ודלא כהא"ז והביאו בספרו א"ר אות ט' שכתב דהמקנח באוגני כלי חרס אין בו משום כשפים. שע"ת אות יוד. ר"ז אות ט"ז, מטעמי השלחן אות כ"ח:

== כו ==

כו) '''שם''' משום כשפים. אע"פ שהוא חרם קדמונים שאין לסמוך על רפואת התלמוד, מ"מ מה שיש לחוש מעניני כשפים והזיקית שבגופו למיחש מבעיא, וע"כ לא ישתה אופיא ולא ינפח בהו ולא ידחה בידו ולא יאכל מן האגד שאסר גינאה ולא יאכל ירק שנפל על השלחן ולא ישב תחות המרזב וכשרוצה לשתות מים שנשאבו מן הנהר ישפוך תחלה ממנו לארץ, יש"ש פ' כל הבשר סי' י"ב והשמיט הא דלא קטל לכו כינה אמנייכו. מטעמי השלחן אות כ"ט:

== כז ==

כז) '''שם''' ולא בעשבים יבשים וכו'. ואפילו האידנא דלא חיישינן לכשפים {{ממ|ר"ל כיון שאינם בשדה וכדברי רמ"א לענין חרס, לב"ש}} אסור מפני שמחתכין הבשר. ועיין סי' שי"ב סעי' ה' מג"א סע"ק ט'/ מטעמי השלחן אות ל':

== כח ==

כח) '''שם''' שהמקנח בדבר שהאור שולט בו וכו'. אינו אומר בדבר שהאור שורף, שכל דבר האור שורף אלא דבר שבמהרה האור שורפו. מטעמי השלחן שם בשם גמרא חולין דף ט"ז ע"ב:

== כט ==

כט) '''שם''' בדבר שהאור שולט בו וכו'. בגמ' איתא ג"כ דלא יקנח בסיד ובחרסית מחמת זה. מטעמי השלחן שם:

== ל ==

ל) '''שם''' ולא בצרור שקנח בו חבירו וכו'. ואם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר לית לן בה. מג"א סק"י ר"ז אות י"ז:

== לא ==

לא) '''איתא''' בירושלמי ס"פ המוציא, אין מקנחין לא בפי הכלב ולא בפני הכלב ולא במים שלוקק בהם הכלב ולא במים שאין בהם מ' סאה ולא בדבר הנכנס לאור ויצא ולא במים של מרחץ. א"ר אות ט' חיי עולם על הש"ע סעי' י"א:

== לב ==

לב) '''שם''' בהגה, ועכשיו שבתי כיסאות שלנו אינם בשדה וכו'. אבל בתי כסאות שבשדה יש ליזהר גם בזה"ז ובה"כ שבשדה הוא אפילו סמוך לעיר כל שאין בני אדם מציין שם ואם יש עוד אחר עמו א"צ ליזהר אפילו בבה"כ שבשדות ובעיר אפילו בלילה א"צ ליזהר. מטעמי השלחן אות ל"ד:

== לג ==

לג) '''שם''' נהגו לקנח בחרס. היינו אוגני כלי חרס שהם חלקים ולית בהו סכנה. עיין סי' שי"ב סעיף ד"ה. פרמ"ג א"א אות י"א. ר"ז אות ט"ז. ודלא כלבוש.

== לד ==

לד) '''שם''' וכן נהגו לקנח בדבר שהאור שולט בו וכו'. אבל בדבר שקנח בו חבירו אפשר גם בבית יש סכנה. פרמ"ג שם. חיי עולם על מג"א סע"ק י"א:

== לה ==

לה) '''שם''' וכן נהגו לקנח וכו'                                                                                  ' ש"ע שם. ואפילו בדעבד שאם עבר והתפלל אפשר דצריך לחזור ולהתפלל ולכן צריך להזהר מאד, חיי"א כלל ג' או ב':

לה) '''ועיקר''' הרחיצה במים כמ"ש ומציאתו לא רוחץ. באה"ט ס"ק ט"ז בשם סידור האר"י ז"ל. סולת בלולה או' ח' בן א"ח שם או' י"א. מטעמי השלחן שם:

== לו ==

לו) '''[סעיף יב'] יפנה בצניעות בלילה וכו'.''' פי' שלא יגלה עצמו יותר מביום ואם אין שם אדם יפנה ברחוב אבל לא בפני עכו"ם, מג"א סע"ק י"ב. ר"ז ס"ק י"ח:

לו) '''ואפי'''' יש לו קרן זוית א"צ לילך לשם, עט"ז. חיי עולם על ט"ז סק"י. וכן פי' א"א סע"ק י"ב כוו' מג"א דכרבא קימ"ל ולא כרב אשי. ועיין מש"ז סע"ק י':

לו) '''והנה''' מזרח ומערב נמי אסור בלילה כמו ביום כחשכה כאורה לפני ה'. א"א שם. וכל זה לפנות אבל להשתין מותר אפי' ביום בפני רבים אם צריך לכך משום דאיכא סכנא. מג"א שם. ר"ז שם. קי' ש"ע שם או' ב' בן א"ח שם או' ח' ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין. קי' ש"ע שם. בן א"ח שם. ואם אין לו מקום אפי' בפני אשה מותר. חיי"א כלל ג' או' א' ואתתא לא תיקום להדיא בפני תינוק אבל לצדדין לית לן בה. מג"א שם. ר"ז או' י"ט. רו"ח או' ד' יפה ללב ח"ג או' ג' וד' בן א"ח שם:

== לז ==

לז) '''[סעיף יג'] לא ישתין מעומד מפני ניצוצות וכו'.''' והיינו שיוציא לעז על בניו כ"כ הטור ואע"ג דמצוה לשפשף הנצוצות דכשעומד ואין אוחז באמה איכא רוב ניצוצות ולא סגי בשפשוף, מ"א ס"ק י"ג. ר"ז או' כ':

== לח ==

לח) '''שם''' אם לא שיעמוד במקום גבוה וכו' ואם משתין מיושב אפי' אינו מקום גבוה ילא עפר תחוח ליכא למיחש לנצוצות, ב"י. פרישה או' י"א. שו"ג או' כ"ד נו"ש או' י"ד, ר"ז שם:

== לט ==

לט) '''[סעיף יד'] יזהר שלא יאחוז באמה וכו'.''' פי' אפי' ע"י בגד אם לא במטלית עבה, נדה דף י"ג, מג"א סע"ק ט"ו, א"ר או' י"ב, ש"כ יו"ד סי' קפ"ב סק"ו, א"א או' ט"ו, חיי"א כלל ג' אות ג' ר"ז אות כ"ב. אבל הרב בכ"ש על נדה דף י"ג כתב דלא אמרינן מטלית עבה אינו מחמם כ"א בזמן קצר כבליעת תרומה וכבדיקת קרי אבל להטיל מים לא. עי"ש. וכ"כ ברכ"י אות ט' ויש להחמיר כמ"ש הבכ"ש. מטעמי השלחן אות מ"ג:

== מ ==

מ) '''שם''' אם לא מהעטרה ולמטה וכו' ואע"פ שהוא קשוי מותר לאחוז מהעטרה ולמטה ב"י. פרישה אות י"ג עו"ת אות י"ד, א"ר או' י"ג, ר"ז אות כ"א, ודלא כהרב כס"א אות ו':

== מא ==

מא) '''שם''' אלא א"כ הוא נשוי. משמע דמעטרה ולמטה אפי' לבחור מותר ודלא כעו"ת שנסתפק בזה. נו"ש אות ט"ז. שב יעקב סי' ד':

== מב ==

מב) '''שם''' אלא א"כ הוא נשוי. הרב בי"ש באה"ע סי' כ"ג סע"ק ד' כתב דאף באין אשתו עמו מותר. וכ"כ הישי"ע או' ז' בשם תוס' יומא דף י"ח בד"ה יחוד דאע"ג דאין אשתו עמו מותר דחשיב פת בסלו וה"ה בנדה חשיב פת בסלו. אבל המג"א סע"ק י"ד כתב דאם אין אשתו עמו או שהיא נדה אסור. וכ"כ ט"ז סע"ק י"ג. מאמ"ר אות י"א וכ"כ ברכ"י אות י"א בשם האגודה. וכתב דכן עיקר דמדינא אסור אם אין אשתו עמו. והביאו מטעמי השלחן אות מ"א וכ"כ חיי"א שם, ר"ז אות כ"ב. שמן המאור על מג"א סע"ק י"ד ועי"ש שמישב דברי התוס', ועוד עי"ש שמסתפק אם אשתו עמו בעיר מהני או דצריך דווקא שתהיה מצויה לו באותה שעה שמשתין עי"ש שהניח בצ"ע. ועיין ט"ז שם:

== מג ==

מג) '''שם''' ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי, והט"ז כתב דהטור וספר היראה דינא קאמר ולא מדת חסידות כפי' הב"י והש"ע, אבל האחרונים חלקו עליו והעלו כדעת מר"ן ז"ל, הלכה ברורה אות ה' יד אהרן בהגב"י. מאמ"ר אות י"א. נוה שלום אות ט"ו. ר"ז אות כ"ב. קי' ש"ע סי' קנ"א אות ג':

== מד ==

מד) '''[סעיף טז'] לא הותר לנשוי וכו'.''' אבל להתחכך לא ואפילו מעטרה ולמטה יש להחמיר' ר"ז אות כ"ג. חיי עולם על הש"ע. וע"י כתונת יש להקל בנשוי להתחכך מעטרה ולמטה אבל בפנוי יש להחמיר להתחכך אפילו למטה מהעטרה ואפילו ע"י כתונת דלא התירו לפנוי לאחוז מעטרה ולמטה רק להשתין דוקא משום ניצוצות ולא בענין אחר, שב יעקב שם. והביאו א"א אות א' וכ"כ מטעמי השלחן אות מ"ד בשם ארצות החיים דמה שהותר למי שאינו נשוי למטה מעטרה לא הותר רק להשתין:

== מה ==

מה) '''לרחוץ''' אותו מקום עם שאר הגוף דרך העברה מותר אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור. באה"ט אה"ע סי' כ"ג סע"ק ה' בשם סדר היום והביאו עמודי השלחן על קי' ש"ע סי' קנ"א אות ה' וכתב הכנה"ג עליו היינו כשרוחץ ואינו רואה ערותו דאם רואה ערותו אסור והביאו באה"ט שם:

== מו ==

מו) '''[סעיף יז'] המשהה נקביו וכו'.''' כתב רז"ל בשער המצות פ' שמיני וז"ל שקוץ הנפש כתיב אל תשקצו את נפשותיכם וארז"ל מכאן שהמשהה נקביו עובר על לא תשקצו, והטעם יובן כי ענין אכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת והאוכל שהוא המזון נבלע באברים והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה ומזה נעשו הקליפות וכתיב וטמאתם את ציפוי פסילי כספיך וכו' תזרם כמו דוה צא תאמר לו כי הם בחי' היציאה של נקב האחור וכמ"ש בענין פעור, ולכן המשהה נקביו שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה הנה הוא משקץ נפשו ממש יותר ממה שמשקץ גופו ונודע בכל דרכיך דעהו ולכן צריך שיכון האדם כוונה זו בלכתו לבה"כ קודם הכנסו שם כי אסור להרהר שם עכ"ל והביאו בן א"ח פ' ויצא:

== מז ==

מז) '''שם''' עובר משום בל תשקצו. ובקטנים משום בל תשקצו ומשום שלא יהא עקר' ט"ז ס"ק י"ג. א"ר אות ט"ז, ר"ז אות כ"ד, וי"א שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר, ר"ז במה"ת אות י"א, מטעמי השלחן אות מ"ה:

מז) '''בהפחה''' אין בה משום בל תשקצי, א"ר שם פרמ"ג במש"ז אות י"ג. שע"ת אות ט"ז, חיי עולם על ט"ז ס"ק י"ג, מטעמי השלחן שם, עמודי השלחן אות א' על קי' הש"ע סי' ד':

מז) '''בל''' תשקצו דרבנן הוי ומפני כבוד הבריות נדחה, פרמ"ג שם, ר"ז שם במה"ת, כגון עד שימצא מקום צנוע, ר"ז שם. עמה"ש שם:

== מח ==

מח) '''שם''' משום בל תשקצו, יש בני אדם נכשלים בדב"ז ואם יבא לו התעוררות והוא לומד או עוסק בענייניו אינו קם במהירות וחושב עד שיגמור העסק עוד מעט או עד שיגמור דף הזוהר או המזמור וזה שטות גדולה דה"ז מצוה הבאה בעבירה לכך צריך להזהר מאוד וכתב החס"ל ז"ל בשם המקו' דהמקל בזה מונע ממנו טהרת המחשבה ומי שהוא בעל נפש ורוצה להדבק בקונו צריך להזהר שיהא גיפו נקי בכל שעה וזה מועיל ג"כ לבריאת הגוף ונעשה בריה חדשה בן א"ח שם אות א':

== מט ==

מט) '''גם''' בהיותו שוכב על מטתו בלילה אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו יתאזר לקום ולא יתעצל ולא יתרשל הן מחמת קור הן מחמת גשם הן מחמת חושך וכיוצא אך צריך לעשות תחלה נטילה כהלכה כי א"א לו לילך ד"א ולשפשף או לקנח בעוד ר"ר שורה על ידיו אך מאחר שהוא עתה צריך לנקביו א"א לברך ענט"י אלא יעשה צרכיו תחלה ואח"כ יברך ענט"י ואשר יצר ולכן צריך ליזהר שלא יפסיק בדברים מעת שנטל ידיו עד שיכנס לבה"כ ויטול שנית ויברך ועיין ש"ע דר"ז סי' ו' סעי' ג' בן א"ח שם אות ב':

== נ ==

נ) '''שם''' משום בל תשקצו וכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בגדולים בין בקטנים לד"ה וי"א שאפי' אינו יכול להעמיד את עצמו פחות הרבה משיעור זה אם כח הדוחה אינו יכול להיות גובר על כח המחזיק אלא רק ע"י סיוע שידחוק האדם את עצמו מעט כדי להוציא הפסולת אין נקרא זה משהה נקביו בידים כדי שיעבור על בל תשקצו כיון דכח הדוחה צריך לסיוע שלא שידחוק א"ע מעט וזה שאינו דוחה אינו אלא שב ואל תעשה הוא אבל אם נתגברה תאוותו מאד עד שכח הדוחה גובר על כח המחזיק להוציא הפסולת מבלתי שיצטרך לסיוע הדוחק שידחוק האדם א"ע אפי' מעט הרי זה עובר על בל תשקצו אם משהה נקביו, ר"ז במה"ת אות י"א בן א"ח שם אות ג':

== נא ==

נא) '''כתב''' בס' חסידים סי' תתי"ח אדם צריך להיות מבפנים כבחוץ שנא' וכל קרבי את שם קודשו שלא יהיה בקרביו טנופת לכך קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתיה שהוא צריך לברך יעשה אדם צרכיו קודם שילך לביהכ"נ וקודם שיאכל. והביאו בן א"ח שם קודם אות א':

== נב ==

נב) '''צריך''' האדם לעיין שלא ידבק במנעליו צואה כשהולך לביהכ"נ שנא' שמור רגליך כאשר תלך וכו, ולכך כתיב של נעליך מעל רגליך. ס' חסידים סי' תתכ"ב ופי' אזולאי שם ולכך כתיב ר"ל לכך כתיב של נעליך וכו' משום דבר הנדבק בהם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]