עריכת הדף "כסף משנה/טומאת אוכלין/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''כל אוכל המיוחד למאכל אדם וכו'.'''  ריש פ"ג דעוקצין כל האוכלין המיוחדין למאכל אדם צריכים הכשר ואינם צריכים מחשבה. 

'''ומ"ש וכל שאינו מיוחד למאכל אדם וכו'.'''  שם ובפרק בהמה המקשה {{ממ|חולין דף ע"ז}} במשנה גבי שוחט בהמה ומצא בה שליא. 

'''ומ"ש וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה וכו'.'''  מבואר בפ"ג דעוקצין ובכמה דוכתי בגמרא: 

== ב ==

'''ואלו הם השבעה משקים וכו'.'''  פ"ו דמכשירין אלא ששם אמרו דדוקא דבש דבורים אבל דבש צרעים אינו מכשיר ואמרינן בפרק קמא דבכורות {{ממ|דף ז' ע"ב}} שהטעם מפני שיש לו שם לווי כלומר אבל דבש סתם אינו אלא דבש דבורים ולפיכך כתב רבינו דבש סתם: 

'''ואינם מכשירין עד שיפלו על האוכלין ברצון הבעלים.'''  בריש מכשירין ובפרק ג' דקידושין {{ממ|דף נ"ט:}} ופרק ב' דמציעא {{ממ|דף כ"ב:}} יליף לה מקרא: 

'''ולא יהיו סרוחים וכו'.'''  בפרק קמא דפסחים {{ממ|דף י"ח}} ובסוף מכשירין ובתורת כהנים פרשת שמיני ובתוספתא דטהרות פ"ט: 

'''וכיון שהוכשר האוכל וכו'.'''  כן משמע בפ"ב דמציעא וכדפירש"י וכן משמע בפרק קמא דפסחים ובפ"ב דחולין ובתוספתא דמכשירין פ"ב: 

== ג ==

'''אוכל שהיה בלול במי פירות וכו'.'''  בפי"א דתרומות דבש תמרים ויין תפוחים וכו' ושאר כל מי פירות וכו' ר"א מטמא משום משקה ורבי יהושע אומר וכו' ז' משקים טמאים ושאר כל המשקים טהורים ופירש רבינו ר"א סובר שדבש תמרים וכו' מקבלים טומאה משום משקה והם נכללים במה שאמר ה' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא והעיקר אצלנו כי ז' משקים בלבד הם שמקבלים טומאה ועליהם בלבד ועל תולדותיהם אמר הכתוב וכל משקה אשר ישתה והם ג"כ שמכשירים את הזרעים לטומאה וכו' ואין מטמאים ואין מכשירין לטומאה שום דבר מהמשקים אלא השבעה בלבד עכ"ל וידוע דהלכה כרבי יהושע: 

== ד ==

'''וכתב הראב"ד כך אין מקבלין טומאה א"א לא מצאתי שאין מקבלין טומאה כלל וכו'. השתדל הרב ז"ל להביא ראיות שמי פירות אינם מצטרפין כדי לדייק שלא אמרו אלא שאין מצטרפין אבל הם עצמם בני קבולי טומאה. עוד חשש שמא רבינו כתב שאין מי פירות מקבלין טומאה מפני שאמרו בתוספתא דבש תמרים אינו אוכל ולא משקה וה"ה לשאר מי פירות. וכתב לסתור ראיה זו והאריך בזה: ואני'''  אומר שטעמו של רבינו מדתנן ר"א מטמא משום משקה דלישנא דמטמא עצמו משום משקה משמע דהיינו שמקבלים טומאה כשאר משקים ועלה קתני רבי יהושע ושאר כל המשקים טהורים משמע דבמאי דמטמא ר"א עצמן משום משקה מטהר רבי יהושע לומר שאין מי פירות עצמם מקבלים טומאה ופשטא דלישנא דושאר כל המשקים טהורים הכי משמע ומה שרצה להביא ראיה הראב"ד מדתנן במסכת טבול יום עיסה שהוכשרה במשקה וכו' אני אומר דאדרבא משם ראיה לדברי רבינו שאם כדברי הראב"ד הו"ל למיתני עיסה שהוכשרה ונילושה במי פירות דהוה משמע דמי פירות קאי גם אהוכשרה ומדקתני שהוכשרה במשקה משמע בהדיא דמשקה לחוד ומי פירות לחוד דהכשר לא הוי אלא במשקה דלאו מי פירות ולענין אי מצרף או לא לא הוי אלא למי פירות ונראה שזו תשובה נצחת. ומה שרצה לדייק מדאמרי' בתוספתא דעוקצין פ"ק דמי פירות אינם מחברים איצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אינהו גופייהו בני קיבולי טומאה נינהו אין דיוק זה דיוק דלגופא איצטריך דאע"ג דאינהו גופייהו אינם מקבלים טומאה סד"א דמצרפי קמ"ל. ומה שכתב הראב"ד לחלק בין משקים היוצאים מעליהם לסחטן למשקים איני יודע זו מנין לו לחלק בכך מאחר שלא נמצא כן בביאור. ומה שהביא ראיה ממה שאמרו השמן לא אוכל ולא משקה אינה ראיה מוכרחת שרבינו העמידה בשמן קרוש כדלקמן. ומ"ש ואיה איפה עסיס רמונים ויין תפוחים שמיישנין אותו לרפואת בני מעים איני יודע מה טענה היא זו לומר שמקבלים טומאה ומצאתי בת"כ אין לי אלא מים מנין הטל והיין השמן והדם והדבש והחלב ת"ל וכל משקה אי כל משקה יכול מי תותים או מי פירות או מי רמונים ושאר כל מיני פירות ת"ל מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי ע"כ הרי שלא מיעט שאר מי פירות מפני שיצאו מאליהם אלא מפני שיש להם שם לווי וטענה זו שייכא אפילו בסחטן למשקים וזה פשוט ומבואר כדברי רבינו: 

== ה ==

'''זיתים וענבים שלא הביאו שליש אינם מכשירים וכו'.'''  ירושלמי פ"ק דמעשרות והטעם משום דלא חשיבא תבואה אלא כשזורעין אותה ומצמיח וכשלא הביאה שליש אינו ראוי לזריעה כדאיתא בפ"ק דראש השנה {{ממ|דף י"ג}} וכבר נתבאר בסמוך שכל מה שאינו מכשיר אינו מקבל טומאה: 

== ו ==

'''אלו דברים וכו'.'''  בפ"ג דעוקצין ופרק בא סימן {{ממ|נדה דף נ"א ע"ב}}: 

== ז ==

'''השבת סתמו לאכילה גופו וכו'.'''  בפרק ג' דעוקצים השבת משנתן טעמו בקדירה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים ופירש רבינו שבת בלשון ערבי שבת והעיקר אצלנו סתם שבת לכמך עשוי ולא לקדירה ופי' הדברים [האלה כי בידוע כי השבת] נאכל כמו שהוא חי אחר המזון וכו' לא שיבושל בקדירה וע"כ כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אוכלין אבל כשנתבשל כיון שהשליך כחו בבישול וימצא בבישול טעם השבת כבר תמה תועלתו והנשאר ממנו אחר כך הוא במדרגת השמרים אשר אינם ראויים לאכילה וע"כ אינו חייב בתרומה ולא יטמא טומאת אוכלים עכ"ל ור"ש כתבו בפרק בא סימן משמע דטעמא משום דסתם שבת לכמך עשויה הא אי הוה סתמא לקדירה לא הוה עליה תורת אוכל דתבלין אין מטמאין טומאת אוכלים עכ"ל וכ"כ הריטב"א הא עד שלא נתנה מטמאה ובסתם שבת קאמר אלמא סתמא לכמכא עכ"ל הרי מבואר כדברי רבינו ושלא כדברי הראב"ד שכתב ואם חשב עליו לקדירה א"א לא כן שאינם יוצאים מידי טומאה במחשבה עד שתתן טעם לקדירה: 

== ח ==

'''התמרים והגרוגרות וכו'.'''  תוספתא בסוף טבול יום אלא שכתוב בה עד שיפסלו לכלב והיא נוסחא נכונה: 

== ט ==

'''הכרשינין אם ייחדן וכו'.'''  תוספתא בסוף טבול יום כרשינין מטמאים טומאת אוכלים דברי רבי יהודה ר"ש אומר אינם מטמאין ופסק כרבי יהודה ומשמע לרבינו דדוקא אם ייחדן למאכל אדם והטעם מפני שהם מאכל בהמה ואין אוכלים אותם בני אדם אלא בזמן רעב כדאיתא בירושלמי סוף חלה: 

== י ==

'''הקור הרי הוא כעץ וכו'.'''  בפרק ג' דעוקצין. 

'''ומ"ש ואם שלקו וטגנו.'''  בפרק בכל מערבין {{ממ|עירובין דף כ"ח ע"ב}}: 

== יא ==

'''החרצנים והזגין וכו'.'''  תוספת' בסוף עוקצין ופרק י"ג דטהרות: 

== יב ==

'''זיתים וענבים הקשים וכו'.'''  בפרק שלישי דעוקצין פריצי זיתים וענבים ב"ש מטמאים וב"ה מטהרים ובתוספתא אלו הם פריצי זיתים וענבים היוצאים מתחת הגפת ומתחת הזגים. 

'''ומ"ש ועד כמה עד ארבעה קבים לכל כור.'''  בפרק המקבל עלה ק"ה. 

'''ומ"ש ואם כנסן לאוכלים וכו'.'''  תוספתא בסוף עוקצין: 

== יג ==

'''הכפניות.'''  בפ"ג דעוקצין פירוש כפניות תמרים רעים שלא בשלו כל צרכן. 

'''ומ"ש הפגין והבוסר.'''  שם כר"ע מחבירו. 

'''ומ"ש והקצח.'''  שם הקצח ב"ש מטהרים וב"ה מטמאים ובפ"ה דעדיות מונה אותה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה: 

== יד ==

'''לולבי זרדים וכו'.'''  פ"ג דעוקצין לולבי זרדין ושל ערל ועלי הלוף השוטה אינם מקבלים טומאת אוכלים עד שימתקו. 

'''ומ"ש והחרובין.'''  שם בתוספתא: 

== טו ==

'''החרדל והתורמוסים ושאר כל הנכבשים וכו'.'''  תוספתא שם: 

== טז ==

'''זיתים שכבשן וכו' עד מפני שאינו אוכל.'''  משנה רפ"ב דעוקצין: 

== יח ==

'''דבש בכוורתו וכו'.'''  בפ' הספינה {{ממ|בבא בתרא דף פ'}}. 

'''ומ"ש רדה הדבש וכו'.'''  בסוף עוקצין וכבית הלל: 

'''דבש הזב וכו' עד טומאת אוכלים.'''  תוספתא פרק ב' דטהרות: 

== יט ==

'''השמן הקרוש וכו'.'''  תוספתא פ"ב דטהרות אלא שהיא כתובה בשיבוש. וכתב הראב"ד א"א אין בתוספתא שקרש וכו'. ויש לומר לדעת רבינו שאע"פ שאין בתוספתא שקרש א"א לומר דבכל שמן מיירי שהרי הוא משבעה משקים ולפיכך פירש דבקרוש מיירי ולא נראה לו להעמידה ביוצא מאליו ומה שהביא הראב"ד ראיה מדתנן במסכתא טהרות הרוטב והגריסין וכו' מאי תחילה לעולם וכו' וחכמים מודים לו. איני יודע זו מנין לו אדרבא כיון דבלשון יחיד נאמר משמע דרבנן פליגי עליה אחר כך מצאתי בתוספות שכתבו בפרק אור לארבעה עשר {{ממ|פסחים דף י"ד ע"ב}} בד"ה אפי' מכאן משמע דשמן חשוב משקה ולקמן גבי משקה בית מטבחייא וכן בכמה דוכתי והא דתנן רבי מאיר אומר שמן תחילה לעולם וחכ"א אף הדבש רבי שמעון שזורי אומר היין פירוש דוקא יין אבל הנך לא ופסקינן בהקומץ רבה דהלכתא כוותיה אומר רבינו תם דהתם מיירי בנקרש ואחר כך נימוח כדמשמע בתוספתא דאמרינן התם במה אמרו שמן תחילה לעולם בנקרש ואחר כך נמוח ובלא נקרש משמע דכולי עלמא מודו וכן משמע בריש פרק שלישי דטהרות דקתני התם הרוטב והגריסין והחלב והשמן בזמן שהם משקה טופח הרי הן תחילה קרשו ואח"כ נימוחו הרי אלו שניים ובתר הכי קתני רמ"א השמן תחילה לעולם והיינו לעולם אפילו קרשו ואהא קאי ר"ש שזורי עכ"ל הרי שהם מסכימים לדעת רבינו. 

'''וכן הדם שקרש וכו' עד בטלה דעתו.'''  שם: 

== כ ==

'''חלב שקרש וכו'.'''  גם זה שם לפי גירסת רבינו. והראב"ד שכתב א"א אינו כן אלא אמרו בתוספתא וכו', גירסא אחרת היתה לו בתוספתא: 

== כא ==

'''דבש תמרים וכו' ושאר כל מי פירות וכו' עד בטלה דעתו.'''  תוספתא פרק שני דטהרות: 

== כב ==

'''השלג אינו אוכל וכו' עד לא נטמא כולו.'''  תוספתא פרק שני דטהרות ומייתי לה בפרק שני דנדה {{ממ|דף י"ז}} ומקשה היכי משכחת לה דנגעה טומאה בכולו ומוקי לה כגון שהעביר השלג על אויר תנור ושלג בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס שהתורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל כלומר שאין נוגעים כל הגרעינין בתנור אפ"ה טמא ולפי זה מה שכתב רבינו העבירו על גבי כלי חרס לא על גביו ממש קאמר אלא באוירו ומ"מ קשה שהיה לו לפרש: 

== כג ==

'''החלב שבכחל וכו' עד טומאת אוכלים.'''  תוספתא פ"ב דטהרות. כתב הראב"ד מצאתי נוסחאות חלוקות וכו'. ורבינו אע"פ שכתב בפרק תשיעי מהמ"א שחלב הקיבה פירשא בעלמא איכא למימר דכשחשב עליו הוי אוכל לענין טומאה דומיא דשיליא שכתב רבינו בפרק ראשון משאר אבות הטומאה: 

== כד ==

'''ענבים שדרכן משיהלך בהם וכו'.'''  ירושלמי פ"ו דתרומות ותוספתא פי"א דטהרות. 

'''ומה שכתב נשתייר בהם גרגרין וכו'.'''  שם בתוספתא: 

'''וכן הזיתים וכו' עד טומאת אוכלין.'''  שם בתוספתא. וכתב הראב"ד בשאינן פרוצים וכו'. נראה שטעמו לומר דהא דקתני סיפא נשתיירו בהם גרגרים שלמים לא תימא שאף ע"פ שהם פרוצים קצת קרי להו שלמים ומתטמאין טומאת אוכלין דליתא דאינם מתטמאי טומאת אוכלים אלא כשאינם פרוצים כלל שאם הם פרוצים קצת שוב אין עליהם תורת אוכלים ואם תאמר איך אפשר שיטענו ולא יהיו פרוצי' כלל ושני כגון שלא דחקה עליהם הקורה כל הצורך וכו' ולפי זה תיבת אלא צריך למוחקה וצ"ע: 

== כה ==

'''הערלה וכלאי הכרם וכו'.'''  תוספתא בסוף עוקצין ואיתא בפרק המנחות {{ממ|דף ק"א}} ופ"ק דבכורות {{ממ|דף ט' ע"ב}} ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולם מטמאים טומאת אוכלים ר"ש אומר אין מטמאים וידוע דהלכה כת"ק. 

'''ומ"ש בשור הנסקל שנשחט.'''  כלומר דאי נסקל מטמא טומאה חמורה דנבילה היא. ופטר חמור פירש"י בפרק קמא דבכורות שנשחט ועדיין מפרכס שלא ירד לטומאת נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלין שאם חזר ונגע באוכלים אחרים מטמאים אע"פ שמפרכס כדאמרינן בפרק העור והרוטב. 

'''ומ"ש ועגלה ערופה בין שנשחטה בין שנערפה.'''  בפרק אותו ואת בנו {{ממ|חולין דף פ"א ע"ב}} תנן דהשוחט פרת חטאת ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבים ובגמרא {{ממ|דף פ"ב}} ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר א"ר יוחנן עגלה ערופה אינה משנה ועריפת העגלה מטהרת אותה כמו שחיטה כדאמרינן בס"פ חטאת העוף {{ממ|זבחים דף ע' ע"ב}} מדא"ר ינאי כפרה כתיב בה כקדשים וכי היכי דמליקת קדשים מטהרת מידי נבילה גם עריפת העגלה כן ובמקום שחיטה עומדת וכ"כ רבינו בפ"ג מהל' שאר אבות הטומאה. 

'''ומ"ש ובשר פרה אדומה.'''  בפרק אותו ואת בנו {{ממ|חולין פ"א ע"ב}} ופרת חטאת שחיטה שאינה ראויה והתניא ר"ש אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיה לה שעת הכושר ואמר ר"ל אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה א"ר יוחנן פרת חטאת אינה משנה. 

'''ומ"ש והפגול והנותר.'''  בפרק המנחות והנסכים {{ממ|מנחות דף ק"א}} אמרינן דלר"ש יש פיגול ונותר שאינו מטמא טומאת אוכלים ולטעמיה אזיל דסבר דאיסורי הנאה אינם מטמאים טומאת אוכלים אבל לרבנן בכל גוונא מטמאים טומאת אוכלים אלא אם כן היה להם שעת הכושר ומה ששנינו בתוספתא דסוף עוקצים פיגול אינו מטמא טומאת אוכלים ר"ש היא ובלא היה לו שעת הכושר ולית הלכתא כוותיה:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>