עריכת הדף "כסף משנה/דעות/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== ב ==

'''ולא ירבה סעודתו בכל מקום וכו'.'''  בסוף פ' אלו עוברין {{ממ|פסחים מ"ט}}: 

'''ואין ראוי לו לאכול וכו'.'''  נראה שזהו דרך מוסר דאילו בסוף אלו עוברין לא אמרו אלא כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת ת"ח לעם הארץ, דמשמע דוקא הני לפי שיורדים מגדולתם אבל שוים שרי: 

'''והצדיקים והחסידים וכו'.'''  בפ"ק דחולין {{ממ|דף ז':}} אמרו על ר' פנחס בן יאיר שמיום שעמד על דעתו לא בצע על פרוסה שאינה שלו: 

== ג ==

'''כשחכם שותה יין וכו' ואסור לשתות יין בצהרים וכו'.'''  בפרק רביעי דמסכת אבות. ומה שאמר שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת בפרק ערבי פסחים ירושלמי אמתניתין דבין שלישי לרביעי לא ישתה: 

== ד ==

'''אע"פ שאשתו של אדם מותרת לו תמיד וכו' לא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול.'''  בפ' מי שמתו {{ממ|ברכות דף כ"ב}} שתקנו טבילה לבעלי קריין כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים. ומה שאמר אלא מלילי שבת ללילי שבת. בפרק אע"פ {{ממ|כתובות ס"ב}}: 

'''וכשהוא מספר עמה וכו'.'''  בפרק אלו מותרים {{ממ|נדרים כ':}} שאמרה אשתו של רבי אליעזר שהטעם שבניה יפיפין ביותר לפי שלא היה מספר עמה לא בתחילת הלילה ולא בסופה. וסובר רבינו שהטעם הוא לפי שבתחילת הלילה הוא שבע והולד יהיה נוצר מזרע הבא ממותרים עבים ויהיה עב השכל אטום הלב, ובסוף הלילה הוא רעב ויהיה הולד חלוש ביותר, מלבד שבדרך רפואה גם על הרעב גם על השבע יזיק לבועל: 

'''ולא ינבל את פיו וכו'. אמרו חכמים ואפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו וכו'.'''  בפ"ק דחגיגה {{ממ|דף ה'}}: 

'''ולא יהיו שניהם לא שכורים וכו'.'''  בסוף פ"ב דנדרים {{ממ|דף כ':}} וברותי מכם המורדים והפושעים אמר ר' לוי אלו בני שכרות בני אנוסה. ומה שאמר אלא יספר וישחק מעט עמה. בפרק הרואה {{ממ|ברכות ס"ב}} ובפ"ק דחגיגה {{ממ|דף ה'}}. וכתב הטור דהא דיספר דוקא בעניני תשמיש. ומה שאמר ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד, כן כתב הטור בשם הראב"ד על הא דאיתא בסוף פ"ב דנדרים {{ממ|דף כ':}} שאמרה אשתו של רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד: 

== ו ==

'''צניעות גדולה נוהגים ת"ח וכו'.'''  סוף פ' הרואה. ומה שכתב ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק וכו' ואם נפנה בבקעה ירחיק וכו'. שם אמר עולא אחורי הגדר יפנה מיד ובבקעה כל שמתעטש ואין חבירו שומע. ופירש"י דבעיטוש של מטה קאמר. איסי בר נתן מתני הכי אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חבירו שומע ובבקעה כל זמן שאין חבירו רואהו. ואותבינן עליה דאיסי בר נתן מדמשמע לברייתא שאע"פ שחבירו רואהו רשאי להפנות. ושני רב אשי מאי כל זמן שאין חבירו רואהו דקאמר איסי בר נתן כל זמן שאין חבירו רואה את פירועו אבל לדידיה רואהו. ופסקו הרי"ף והרא"ש בבקעה כאיסי בר נתן וכדשני רב אשי כל זמן שאין חבירו רואה את פירועו. ובאחורי הגדר פסקו כעולא משום דמאריה דתלמודא הוא טפי מאיסי בר נתן. ואע"ג דרב אשי משני מילתיה וא"כ משמע דסבר כוותיה במאי דגלי דעתיה פסקי כוותיה אבל באחורי הגדר דלא גלי דעתיה רב אשי כמאן סבירא ליה נקטינן כעולא לגבי איסי בר נתן. אבל רבינו פסק גם באחורי הגדר כאיסי בר נתן משמע דסבירא ליה דמאחר דחזינן דסבר רב אשי כוותיה בחדא מסתמא באידך נמי סבר כוותיה. 

'''ומ"ש ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית.'''  שם {{ממ|ברכות ס"ב}} ובסוף הוריות {{ממ|דף י"ג}} ובריש תמיד {{ממ|דף כ"ז}}. ומה שאמר כדי שלא יתרחק, היינו בעיר שאין בה בתי כסאות כמו בבבל שהיו שם חכמי הגמרא וצריך להתרחק מבני אדם ליפנות ולכך קאמר שילמד עצמו ליפנות בתחלת הלילה כדי שלא יצטרך להתרחק באמצע הלילה כדי ליפנות, וכן ילמד עצמו ליפנות בתחלת היום בהשכמה שאין בני אדם מצויים כדי שלא יצטרך ליפנות ביום ויצטרך להרחיק מן הדרך שלא יהיו אחרים רואים אותו: 

== ז ==

'''ת"ח לא יהא צועק וכו' אלא דיבורו בנחת עם הבריות.'''  בסוף יומא {{ממ|דף פ"ו.}}. ומה שאמר ומקדים שלום לכל אדם. פ"ד דאבות. ומה שאמר ודן את כל אדם לכף זכות, בפ"ק דאבות. ומה שאמר מספר בשבח חבירו. פ' עשרה יוחסין {{ממ|קידושין דף ע'}}. ומה שאמר אוהב שלום ורודף שלום. בפ"ק דאבות. ומה שכתב אם ראה שדבריו מועילים ונשמעים יאמר ואם לאו ישתוק. בפרק הבא על יבמתו {{ממ|יבמות דף ס"ה}}: 

'''כיצד לא ירצה את חבירו וכו'.'''  במסכת אבות פרק ד': 

'''ולא ישנה בדבורו וכו' אלא בדברי שלום וכו'.'''  בס"פ הבע"י שם: 

'''ולא יספר עם אשה וכו' ולא ילך בקומה זקופה וכו'.'''  פ' כיצד מברכין {{ממ|ברכות דף מ"ג}}: 

== ט ==

'''ואסור לו שימצא בבגדו כתם וכו'.'''  שבת פרק אלו קשרים {{ממ|שבת קי"ד.}}. 

'''ומ"ש ולא יהא בשרו נראה מתחת בגדיו וכו'.'''  פרק חזקת הבתים {{ממ|דף צ"ז}} ודלא כפירוש רשב"ם: 

'''ולא ישלשל טליתו.'''  פ' אלו קשרים {{ממ|שם}}: 

'''ולא ינעול מנעלים המטולאים וכו'.'''  שם ופרק כיצד מברכין {{ממ|ברכות מ"ג}}: 

'''ולא יצא מבושם לשוק וכו' עד לצאת בו לתלמודו.'''  פ' כיצד מברכין {{ממ|שם}}. ואמרו שם לא אמרן דאסור לצאת מבושם אלא בגדו אבל גופו זיעא מעברא. ומספקא לן בשערו ופסק רבינו דדמי לבגדו ואסור כדי להתרחק מן החשד. 

'''ומ"ש רבינו ולא יצא מבושם ולא בבגדים מבושמים.'''  אפשר דתנא והדר מפרש כיצד לא יצא מבושם בבגדיו. או שכוונתו שלא יצא בבושם ממש אפילו בגופו דבושם ממש לא מעבר ליה זיעה ולא אמרו דמעברא אלא שמן הטוב וכיוצא בו: 

== י ==

'''צוו חכמים בדרך ארץ וכו' עד יותר מן הראוי לו.'''  פרק כסוי הדם {{ממ|חולין דף פ"ד}} ואמרינן התם דהני מילי למי שמזגו בריא וחזק אבל מי שאינו כן לוה ואוכל כפי הצריך להעמדת טבעו שלא יחלה: 

== יא ==

'''דרך בעלי דעה וכו'.'''  יש לתמוה על מ"ש שנאמר מי האיש אשר נטע כרם מי האיש אשר בנה בית דקרא איפכא כתיב מי האיש אשר בנה בית חדש מי האיש אשר נטע כרם. ואפשר דמדנקט מי האיש אשר ארש אשה לבסוף יליף דלא יקח אשה תחלה כדכתיב בקללה ומינה ילפינן דאית לן ג"כ למיעבד בבית וכרם הפך מה שכתוב בקללות, ועוד דכיון דגלי לן לאחר לקיחת אשה ממילא משמע דאית לן לאחר בנין בית לנטיעת כרם דמילתא דסברא הוא. והכי איתא בפרק משוח מלחמה {{ממ|סוטה מ"ד.}} ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זו אשה. ומדלא נקט ואח"כ אלא גבי ישא אשה משמע דכרם בתר בית לאו דוקא והכי איכא למידק בדברי שלמה דלא נקט אחר אלא גבי ובנית ביתך:  

== יב ==

'''ואסור לאדם להפקיר או להקדיש וכו'.'''  בפרק ח' דערכין {{ממ|דף כ"ח}} תנן מחרים אדם מצאנו ומבקרו וכו' ואם החרים את כלם אינם מוחרמים דברי רבי אליעזר אמר ראב"ע אם לגבוה אין אדם רשאי להקדיש כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו. 

'''ומ"ש ולא ימכור שדה ויקנה בית וכו':'''  

== יג ==

'''משא ומתן של ת"ח באמונה.'''  בסוף יומא {{ממ|דף פ"ו}}: 

'''מדקדק על עצמו בחשבון וכו' ונותן דמי המקח לאלתר.'''  סוף יומא {{ממ|שם}} היכי דמי חילול השם כגון דשקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר: 

'''ואינו נעשה לא ערב וכו' ולא יבא בהרשאה.'''  דאמרינן פ' שבועת העדות {{ממ|שבועות דף ל"א}} ואשר לא טוב עשה זה הבא בהרשאה. וכבר נתבאר בפ"ג מהלכות שלוחין אימתי שפיר דמי למיתי בהרשאה: 

'''מחייב עצמו בדברי מקח וממכר וכו'.'''  מצאתי כתוב שיש נוסחא אחרת שכתוב בה אינו מחייב עצמו והיא יותר נכונה: 

'''ולא ירד לתוך אומנות חבירו.'''  דאמרינן בסוף הנשרפין {{ממ|סנהדרין פ"א}} דהא דאמר יחזקאל ואת אשת רעהו לא טמא היינו שלא ירד לתוך אומנות חבירו: 

'''כללו של דבר יהיה מן הנרדפים וכו'.'''  [בסוף החובל {{ממ|בבא קמא צ"ג}}: 

'''מן הנעלבים וכו'].'''  ברייתא בפרק שני דיומא {{ממ|דף כ'}} ופרק השולח {{ממ|גיטין ל"ו}}:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>