עריכת הדף "יש סדר למשנה/חגיגה/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ח ==

תוי"ט ד"ה '''הזהרו  שלא תגעו בו כו' דבהדיא איתא בגמ' דתנא דידן לא תני מנורה וכו' אלא משום תמיד דכתיב בי' וכלים דשולחן לא מעכבי וכו' כצ"ל כו' ע"ש. '''  ודע דבגמ' עלה דהך מתני' כ"ו ע"ב תנא הזהרו שמא תגעו בשולחן ובמנורה ותנא דידן מ"ט לא תני מנורה שולחן כתיב תמיד וכו' ופריך ותיפוק ליה [דאי נמי נגעו בשולחן לא מטמא ליה. רש"י] דכלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מטמא וכו'. כמו שהעתיקו התוי"ט בקוצר. ויש לדקדק דאמאי נטר הש"ס עד דמייתי הברייתא ולמה לא הקשה מיד על המשנה דתנן הזהרו בשולחן ותיפוק לי' דכלי עץ העשוי לנחת הוא וכו'. ונראה לומר דעל המשנה ה"א דנהי דשולחן עצמו אינו מקבל טומאה דכלי עץ העשוי לנחת הוא. מ"מ הזהרו שלא תגעו בשולחן משום סייג וגדר שלא יבאו ע"י כך ליגע בלחם הפנים ויטמאו הלחם [ואין טבילה מועיל לאוכלין שנטמא כנודע] אבל לבתר דמסיק דתנא דידן דלא קחשיב מנורה משום דלא כתיב בי' תמיד [ויכול לסלקה ולהטבילה עיין רש"י ד"ה מנורה וכו'] ואי אמרינן דגבי שולחן טעמא דתנא דידן משום גדר דלחם הפנים היו מזהירין. יקשה ולתני נמי מנורה ומשום סייג שלא יטמאו השמן. א"ו דלא חששו אלא לגוף הדבר בעצמו הלכך מקשה שפיר ותיפוק לי' דכלי עץ וכו'. ואין לפרוך דילמא לעולם משום סייג הוזהרו והא דלא הוזהרו גם במנורה משום דגבי שמן אין לחוש להכי דמשקה בי מדבחייא דכן הוא. אך דע לפי הסוגיא בפסחים י"ז ע"א דפליגי בהו רב ושמואל ע"ש אתי שפיר דממה נפשך לרב דס"ל דמשקה אפילו טומאת עצמן אין בהם. אכן ס"ל לרב משקה בי מטבחייא דוקא והיינו דם אבל שמן הוי בכלל שאר משקין ומקבלין טומאה. גם לשמואל דתני בי מדבחיי' דכן הוא והוי שמן בכלל. אכן ס"ל לשמואל התם דדכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהם. כמבואר להמעיין שם. וע"פ אותו סוגיא הייתי מיישב לתורניי מופלג אחד ששאלני בענין ניסא דחנוכה שטמאו כל השמנים כמבואר בסוגיא דשבת כ"א ע"ב ולמ"ד משקה בי מדבחיי' דכן הוא היה להם להדליק באותן השמנים ואמאי היו צריכין דוקא לאותו פך שהיה מונח בחותם של כהן גדול. והראיתי לו את סוגיא דפסחים הנ"ל דבין לרב ובין לשמואל לא קשה מידי ע"פ ממ"נ שכתבתי. ובמ"ג פ"ב דכלים תמצא עריכת נר בענייני דחנוכה אשר ערכתי:  סליק מסכת חגיגה


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}